ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב
סימן קצ
א' דין א' קרקע נקנה בכסף וכולי כתב ה' כנה"ג דוקא בכסף ממש ולא בשוה כסף הראד"ב סימן קנ"ג ומהרא"ש סימן ר"ג כתב אם הקונה מסר שוה כסף ליד המוכר יש להסתפק וכו' והרשב"א בתשו' סימן אלף רכ"ו כתב דקרקע נקנה בכסף ובשוה כסף והתימא על מהרא"ש ומהראד"ב שלא ראו תשו' הרשב"א עיין שם ונראה דודאי שוה כסף ככסף דהא אשה מתקדשת בשוה כסף וכתב' התוס' ריש קדושין דילפינן מע"ע והא דאיצט' קרא לפדיון הבן וההקדש דשוה כסף ככסף ולא ילפי' מנזקין וע"ע לפי שבא למעט קרקעות ושטרות וכו' עיין שם וה"נ קרקע נקנה בשוה כסף דילפי' מע"ע ונזקין והרי אשה ילפי' משדה קיחה קיחה ואי אין שדה נקנה מהיכא תיתי באשה וכה"ג כתב התוס' שם דף ז' בד"ה וא"כ וכולי דאין אשה נקנית אגב מטלטלין ע"ש כן מוכח מדאמרינן דף ג' גבי חליפין סד"א הואיל וגמר קיחה משדה עפרון מה שדה מקניא בחליפין ופיר"ת דל גמרי' משדה אלא לכסף דוקא וס"ד דקנין חליפין מטעם כסף ששו"פ עיין שם בתוס' אלמא קרקע נקנה בשוה כסף ומה"ט נקנית בחליפין מטעם כסף דהיינו שוה כסף דמטבע אינו נעשה חליפין, וכ"כ הר"ן והריטב"א בחי' לקידושין דלענין מקנה ששניהם מתרצו בדבר מסברא פשיטא לן דשוה כסף ככסף וגבי עבד ונזק הוא דצריך קרא לרבות עיין שם הטעם וכן כתב בהדיא ר' ישעיה בחי' שם דף ז' עיין שם ודברי מהראד"ב ומהרא"ש הם בענין דאם קנה בשטר דבעי' שיתן כסף ולא שוה כסף והביאו ראיה מדכ' בעל העיטור ריש מאמר ג' עלה דאמר שמואל ל"ש וכו' עד שיתן את הדמים מים וז"ל בירושלמי בשטר ע"מ שלא יתן אבל ע"מ ליתן כסף לא קנה עד שיתן כסף ש"מ דמים היינו כסף ונראה כוונתו דדמים שאמרו בעי' כסף ממש ולא שוה כסף וטעמא משום דמי שמכר קרקע מפני שדחוק למעות הוא דצריך שיתן לו מעות ולא דבר אחר עיין שם וא"כ דוקא לענין פירעון בעי' כסף ממש אבל לענין קנייה ששניהם מתרצו בדבר כ"ע שוה כסף ככסף ואם קנה בשוה כסף אינו יכול לחזור וגם לתי' אחרים שכ' הריטב"א בחי' דילפינן קידושין משפחה כנענית בג"ש דלה לה דשוה כסף ככסף נראה דהדר ילפי' קרקעות מאשה בג"ש דקיחה קיחה כדאמרי' די"ג כשם שאין אשה נקנית בפחות משו"פ כך אין קרקע נקנה בפחות משו"פ עיין שם בתוספות ובחי' הרשב"א וה"נ ילפי' קרקע מאשה בשוה כסף ככסף מיהו ק"ק דאי ילפי' משפחה כנענית נילף קרקעות:
ב' אם אמר לו מכור במנה זו ונמצא מנה חסר דינ' או נמצא בו דינר שאינו עובר לסוחר לא קנו לו מעותיו מ"ד אהתקדש לי במנה זה ונמצא חסר דינר דאינה מקודשת אלמא כיון דקידש בדבר קצוב ונמצא חסר מהקרן טעות הוא וה"ה גבי מכר הרמ"ה בפר' המוכר את הספינה סימן קמ"ו עיין שם ג' כתב מהראנ"ח סימן קי"ו דקרקע נקנה בשעבוד דהוי ככסף וכן כתב הריטב"א בחי' בפ"ק דקידושין עיין שם וכבר האריך הב"ח בתשו' ח"א סימן קמ"ט והוכיח כן עש"ב
ד' הר"ן בפרק קמא דקידושין גבי עגל זה לפדיון בני ואם קבלו הכהן בחמש סלעים דשוה לגביה דידיה בנוי פדוי נסתפק במקדש בדבר שאינו שוה פרוטה אי מציא אמרה לדידי שוה דאפשר דכיון דלא שוה מידי לאו כל הימנו לתת עליו תורת כסף והכת שאני כיון דודאי ממונא הוא כי אמר לדידי שוה מהני ע"ש ומהרש"ל בפרק קמא דקידושין סימן יו"ד כתב דליכא ספק דודאי בעינן שוה פרוטה עיין שם ונראה דה"ה במכר קרקע בדבר שאינו שוה פרוטה דאפילו אמר המוכ' לדידי שוה לי לא קנה כדמשמע בפרק קמא דקידושין דף י"ג ואמר רב מני כשם שאין אשה נקנית בפחות משוה פרוטה כך אין קרקע נקנית בפחות משוה פרוטה והדתניא אף על פי שאין אשה נקנית בפחות משוה פרוטה קרקע נקני' בפחות משוה פרוטה א"ל כי תניא ההיא בחליפין וכולי ע"ש וא"א לימא דברייתא דקתני דקנה בפחות משוה פרוט' כגון דקיבל אותו המוכר בפרוטה דאמר לדידי שוה לי כדמוקמינן ברייתא דעגל זה לפדיון בני אלא ודאי אין חי' בין קרקע לאשה: ה' קרקע נקנה כסף וכו' ראובן שקנה בית משמעון ונתן מהדמים י"ב דינרים וכ' עליו השאר לזמן קצוב ואחר כך נפל הפרש ביניהם על מומין שהיו בבית והלך שמעון והשתדל עם ראובן עד שנתרצו לבטל המקח והלך שמעון ומכרה ללוי אם ראובן מודה בביטול המקח וחזר ולקח הי"ב דינרים שנתן לשמעון בטל המקח הו"ל כאלו חזר ומכרו לו שמתקיים בנתינת הדמי' ואין צריך קנין ונתקיים הבית ביד שמעון ולוי שקנה אותו ממנו אחר כך ואם אינו מודה שקיבל הי"ב דינרי' ואין עדי' בזה רואים אם קנייה שקנה ראובן משמעון עדי' מעידי' עליה ישבע ראובן שלא קיבל הי"ב דינרים ומה שבטלו המכר אינו כלום בלא קנין ובלא קבלת דמים ואם אין עדים בעיקר המכר ישבע שמעון שבטלו המקח וקבל ראובן הי"ב דינרים דנאמן במגו שהיה יכול לכפור בעיקר המכר מהר"י בן מיגש בתשו' סימן ק"ל עיין שם: ו' קרקע נקנה בכסף וכו' בק"ס וכולי הרב כנה"ג הביא תשו' הרשב"א כ"י שהוכיח דקרקע נקנה בחליפין ותמה על הר' יהונתן שם דס"ל דקרקע אין נקנה בחליפין עיין שם ותשו' הרשב"א היא בחלק ג' סימן קל"ב להר' יהונתן וז"ל וראיתי בספרך דבר שא"א כי נאים ושכיב מר אמרו וכולי וחס ליה למר דלימא הכי שזהו לא אמרו אדם מעול' דקרק' ודאי נקנה בחליפין ונקנה בקנין הלא אמרו בפרק קמא דב"ב וכולי כשקנו מידו ובר"פ הכותב קנו מידו וכו' ובפרק קמא דקידושין עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה תנא אף בחליפין ותנא דידן מילתא דליתא במטלטלין קתני מילתא דאיתא בין במטלט' בין במקרקעי לא קתני אלמא אפי' קרקע נקנה בחליפין ומקרא מלא דבר הכתו' וזאת לפני' בישר' על הגאולה וכולי עכ"ל וכן כתב רב האי בספר המקח שי"ג דף כ"ט וז"ל השער הרביעי חליפין פי' קנין קונין בו הקרקע וב"ח והמטלטלי' וכו' דהכי גרסי' עבד כנעני נקנה בכסף בשטר ובחזקה ותנא אף בחליפין ותנא דידן מ"ט לא תנא חליפין ותי' כי קתני מילת' דליתא במטלט' אבל חליפין הואיל איתנהו בין במקרקעי בין במטלטלי לא קתני מהכא אתה רואה שהחליפי' בכל דבר וכו' עכ"ל וכן כתב בעל העיטור במאמר ב' קנין וז"ל גרסי' בפ' קמא דקידושין וכולי ותנא דידן מילתא דליתא במטלטלי קתני מילתא דאיתא אף במטלטלי לא קתני ש"מ כל מילי מיקנו בחליפין וכולי עיין שם ונראה דגרסינן הכי מילתא דאיתא אף במטלטלי' וכולי וגם גירסתינו מילתא דאיתא במטלטלי' וכו' נראה דאף במטלטלי' קאמר והוא מוכרח דאי איתא במטלטלי ולא במקרקעי כיון דעבד איתקש לקרקע נילף עבד דאין נקנה בחליפין מקרקע וכן כתב בעל הלכות גדולות דף ק"ט ע"ג וז"ל והיכא דלא משך קני בחליפי' דאמרינן גבי עבד כנעני תנא אף בחליפין וכו' ותנא דידן וכו' מילתא דקני במטלטלי לא קתני אלמא קנין קני בין במקרקעי בין במטלטלי' וכו' עכ"ל והרדב"ז חלק ב' סימן תק"ג כ' דקנין סודר מדרבנן דהא מדק' ילפי' ליה דכתיב שלף וכולי וכן ראיתי לה' החינוך פ' בהר סי' שכ"ט שכ' וז"ל ואין ספק כי אלו הקניות כולם מתקנת חכמים היא והובאו הכתובים לסמוך וכו' עיי"ש וא"כ א"ל דקרקע אינה נקנה בחליפין ולא אמרו עבד כקרקע אלא בדאוריי' אבל במילי דרבנן עבד כמטלטלי' כמ"ש התוס' והרא"ש בקמא די"ב דעבד כמטלטלי' גבי גביית חוב וקנין אגב דרבנן עיין שם והכא נמי עבד כמטלטלי בקנין חליפין דרבנן אבל הרמב"ן בס"ה סוף שרש ב' כתב וזה לשונו וכן קנין חליפין הנלמד מבועז דבר תורה הוא מפני שאמ' הכתו' וזאת התעודה בישראל ולא שמעתי חולק לומר שיהיה קנינו מדבריהם בלבד עד כאן לשונו וכן כת' בספר אסיפת זקנים למציעא דמ"ז וז"ל ק"ל מתנה מטלטלי' דליכא מעות במה יקנה תיר' בתוספות דר"י מודה במתנה כיון דליכא מעות דקונה במשיכה והרמב"ן תי' דאפי' מתנה אינה נקנית מן התורה אלא בחליפין או אגב וכולי עיין שם הרי דס"ל דקנין חליפין ואגב דהוו דאורייתא וכן כתב הרמ"ה בפרק מי שמת סימן פ"ג עיין שם ואם כן אם קרקע אינו נקנה בחליפין אמאי עבד נקנה בחליפין הא במילי דאורייתא עבד כקרק' ואף על גב דא"ל דרבוי קניני' גמרי' מהיקשא ולא מיעוט קנינים וכה"ג כתבו התוספות דף ג' בד"ה ואשה וכולי עיין שם והכא נמי לא ילפינן עבד מקרקע דאין נקנה בחליפין מכל מקום הו"ל למיתני דעבד נקנה בחליפין שלא לדונו כקרקע בשלמא משיכה דלא שייכא בקרקע פשיטא דעבד נקנה בה כמטלטלי' והכי אמרינן התם בהדיא אלא לתנא ברא ניתני משיכה כי קתני מילתא דאיתא בין במקרקעי בין במטלט' וכו' הרי דקרק' נקנה בחליפין דהא תנא ברא תני חליפין וכן מצאתי למהר"י מברונה סימן ק"ע שהוכיח כן עיין שם.
ז' דין ב' בכסף כיצד וכו' אם זקף עליו מעות בשטר נר' דהוי כפירעון וקנה שהרי כתב הר"ן בפ' מי שהיה נשוי וז"ל גרסי' בגמ' ארמב"ח ראובן שמכר שדה לשמעון וזקף עליו במלוה וכו' וה"פ שלא נתן שמעון לראובן דמי השדה כלום שכתב לו שט"ח עליו ומ"ה נקט זקף עליו במלוה ולא נקט כשעדיין חייב לו משים דבכה"ג לא קנה בשטר עד שיתן הדמים כדאיתא בפרק קמא דקידושין אבל השתא דזקף עליו במלוה קנה דזקיפה הוי כפירעון כדאמרי' בפ' האומנים מלמדין וכו' ע"ש משמע אפילו לא פרעו כלום זקיפה הוי כנתינת המעות וכן כתב הריטב"א הובא בש"מ שם דאע"ג דאין קרקע נקנה במלוה ה"ד במלוה שהוא חייב המוכר ללוקח דאין כאן כסף לקנות אבל מלוה זו שמתחייב הלוקח עכשיו למוכ' בפירעון גמור הוא דקונה בו מדין כסף עיין שם וכן כתב בפ' האומנים בשם רבו הובא בש"מ שם בההיא דמלמדין וכו' וז"ל ה"ה אפילו לא נתן כלום אלא שזקף כל האלף במלוה קנה מדין כסף דאע"ג דמלוה אינה קונה בקרקעות וכולי זה שזוקף עליו הכסף במלוה ואומר הרי כאלו התקבלתי כפירעון גמור חשיב עיין שם וה' עדות ביעקב סי' ס"ג דקנ"ה הביא דברי הריטב"א ופסק כן ומהראנ"ח ח"א סימן קי"ו הביא דברי הריטב"א בחי' לקידושין גבי מנה אין כאן משכון אין כאן שהסכים לפי' הראב"ד דהתם משום דלא נתחייב במנה אלא שבאמירה בעלמא אבל אם נתתייב לו מנה בקנין וקדשה בו או שלקח ממנו שדה קנה וגם הרמב"ן והרשב"א דס"ל התם דאפי' א"ל הריני חייב לך מנה בקנין והתקדשי לי בו אינה מקודשת דאין כאן מנה אלא מלוה מ"מ במכר לדעת הרי"ף והרמב"ם דקרקע נקנה במלוה שחייב המוכר ללוקח כמבואר בסי' ר"ד נראה שהקונה במלוה שלו ג"כ שחייב עצמו למוכר בקנין או בשטר קנה מדין כסף עש"ב וגם הרמב"ן בחי' שם כת' בהדיא דבמכר נמי לא קנה היינו משום דס"ל דבמכ' נמי לא קנה במלוה אבל לדידן דקנה במלוה ה"ה במלוה שחייב עצמו הלוקח:
והרב מח"א בה' קנין מעות סימן ה' כתב דמדברי הר"ן שם נר' קצת דוקא בקידושין הוא דאמרי' דאין האשה מקודשת בשעבוד משום דקידושין אגיד גביה בעל וכו' אבל לענין מכר אפשר דמודה דיועיל עיין שם וכבר דחה מהריט"א בס' קהלת יעקב דף צ"ה דדברי הר"ן בשם הרמב"ן ובחי' הרמב"ן מבואר דה"נ במכר לא קנה וכן הסכי' מהרימ"ט בחי' שם עש"ב וק' שהרי כ' הר"ן בפ' מי שהיה נשוי וז"ל גרסי' בגמ' ארמב"ח ראובן שמכר שדה לשמעון וזקפן עליו וכולי וה"פ שלא נתן שמעון לראובן דמי השדה אלא זקפן עליו במלוה כלומר שכתב לו שט"ח עליהם ומ"ה נקט זקף עליו במלוה ולא נקט כשעדיין חייב לו משו' דבכה"ג לא קנה בשטר עד שיתן הדמי' כדאית' בפ"ק דקידושין אבל השתא דזקפן עליו במלוה קנה דזקיפה הרי היא כפירעון כדאמרי' בפרק האומני' מלמדין וכו' עכ"ל הרי דס"ל דזקיפה הרי היא כנתינת המעות וה"ה בלא שטר אלא בזקיפת מלוה היינו כסף וא"כ נראה דהר"ן הכא לא הסכים עם הרמב"ן אלא לענין קידושין ולא במכר ומה שהק' מהריט"א מפ' האומר דפריך ותיסברא אימא סיפא ושוין במכר דקנה ואי מלוה להוצאה ניתנה במאי קני וא"א לימא דמיירי הכא כשמתחייב בקנין דבמכר קנה לכ"ע בשעבוד ודוקא גבי קידושין פליגי משום דמקשי' הויה ליציאה עש"ב לק"מ דבשעבוד דאגיד גבי לוה לכ"ע מקשי' הויה ליציאה אבל במלוה שעליה (עכ"מ):
גם מה שהקשה שם לדעת הראב"ד מדאמרינן בע"ז דע"א כי כיילתו חמרא לנכרים שקלו זוזי מנייהו וכו' דאי לא הוי יין נסך ברשותייכו וכי שקליתו דמי יין נסך שקליתו וכו' וא"א יקנו בק"ס מן הגוי דמתחייב בדמי היין דחיוב חשיב כנתינת דמים וקנו היין והוי יין נסך ברשותייהו דהא ודאי גוי קונה ומקנה בק"ס כמ"ש התוס' בפ"ק דקידושין עיין שם ליתא דגם למ"ד דחיוב לא הוי כמעות ק' כיון דגוי קונה בק"ס ליקנו ליין לגוי בק"ס ולא הוי יין נסך עד דנגע ביה כדאמרינן התם דאם משיכה קונה בגוי מהני וכבר הק' כן הש"ך בסי' קכ"ו ס"ק ל' ותי' דלא היו רגילים להקנות לגוי בק"ס עיין שם:
וכתב ה' מח"א ה' קנין מעות סימן ה' דלפ"ז אפי' במטלט' קונה קנין גמור דלא שייך לומר נשרפו חטיך בעלייה דכיון דהמוכר עדיין לא קיבל המעות טרח ומציל פן יסרב הלוקח ליתן לו הדמים כמ"ש התוס' בפ' הזהב לענין ק"ם ומהריט"א בס' קהלת יעקב דף צ"ז ע"ג חלק עליו דשאני ק"ס דלא הוי מדין כסף אלא מדין חליפין בכל חליפין קונה אם החליף שור בפרה כיון דמשך הא' השור קנה האחר פרה בלא משיכה אבל בקונה בחיוב ושעבוד מדין כסף הוא אע"ג דליכא למיחש לשמא נשרפו חטיך בעלייה לא פלוג רבנן בין כסף לכסף עש"ב וליתא דהא קי"ל בסי' קצ"ח (עכ"מ): ח' בכסף וכו' בפרק קמא דקידושין ילפינן מדכתיב שדות בכסף יקנו והרב עצמות יוסף הק' נילף בק"ו ומה חזקה שאינה קונה בע"ע קונה בקרקע כסף שקונה בעבד אינו דין שקונה בקרקע והרב שמחת יום טוב סימן נ"א תירץ דלמאן דאמר דאם הוא שכור לאחר אינו קונה בחזקה כמו שכתב הכנה"ג סימן קצ"ב ניחא דאיצטריך קרא דגם בכהאי גוונא דלא קנה בחזק' קנה בכסף עיין שם וליתא דכיון דילפינן קנין כסף מקל וחומר אפילו במקום דלא שייך קנין חזקה בכגון ששכור לאחר היינו משום דלא עשה חזקה אבל בקנין כסף דשייך בה פשיטא דקנה וכן אם הקנה לו לאחר שלשי' יום ולא אמ"ל מעכשיו אף על גב דלא קנה בחזקה או בחליפין משום דכלתה החזקה והדר סודר למאריה פשיטא נקנה בכסף לאחר ל' יום ולא צריך קרא להכי: ט' בכסף וכולי בפ"ק דקידושין ילפינן לה מדכתיב שדות בכסף יקנו וכתבו התוס' הא דלא אייתי קרא דכתיב גבי עפרון משום דדילמא ה"מ מנכרי שכל קנינו בכסף ובריש המסכתא כתב וז"ל דא"ל השדה אשר קנה אברהם בחזקה או בשטר עיין שם ונ"ל דס"ל דא"א קנה מעפרון בכסף דכתיב נתתי כסף השדה קח ממני אלא דלא סמכא דעתיה אלא עם השט' או חזקה כדקי"ל בסימן קצ"ד דישראל שלקח שדה מגוי ונתן דמים וקודם שהחזיק בה בא ישראל אחר והחזיק בה זכה האחרון לפי שהגוי מעת שלקח הדמים נסתלק וישראל לא קנה עד שיגיע לידו השטר וכו' עיין שם והכא נמי א"ל דא"א לא קנה אלא בכסף כדכתיב נתתי כסף השדה דכל קנינו של גוי בכסף אבל לא שמעינן מניה דכסף איקרי קנין דא"ל השדה אשר קנה אברהם בחזקה או בשטר משום דלא סמכא דעתיה לקנות בכסף לבד עד שיכתוב השטר או חזקה ואם כן אף על גב דהגוי נסתלק כיון דישראל לא קני לא מיקרי קנין אבל ילפינן מניה דקרק' נקנה בכסף אי פריש ולזה כתב משום דדילמא ה"ד מגוי שכל קנינו בכסף ועיין במפ' והרב שמחת יום טוב סימן נ"א הק' למה ליה קרא נילף בקל וחומר מחליפין ומה חליפין דאינו קונה באשה ולא בע"ע קונה בקרק' כסף דקונה באשה ובע"ע א"ד שקונה בקרק' ולר"ל דסבר משיכה מן התור' א"ש דא"ל מה לק"ס שכן קונה אף במטלטלין עיין שם וליתא דהא א"ל שטר יוכיח שאינו קונה במטלטלי וקונה בקרק' הכא נמי כסף אף על פי שאינו קונה במטלטלי קונה בקרק' או דנילף בקל וחומר הכי ומה אשה וע"ע שאינם נקנים בק"ס נקנו בכסף קרק' דנקנה בק"ס אינו דין שיקנה בכסף דא"א מטלטלין יוכיחו דנקנים בק"ס ואין נקנים בכסף א"ל מה למטלטלין שכן אינם נקנין בשטר תאמר בקרק' דנקנה בשטר הכא נמי נקנה בכסף מיהו התוספות בפ"ק דקידושין די"ד ע"ב בד"ה הואיל וכו' כ' וז"ל וא"ת ולאו קל וחומר הוא ומה גוי שאינו קונה בשט' קונה בכסף וכו' וי"ל וכו' וכ' מהרימ"ט בחידושיו שם דסב"ל דגבי קנייני ממון אין חומרת' וקולת' של קניינים גורמים וכו' כשנתפרש קנין בדבר א' אין ללמוד קנין א' מדבר אחר שאין בו אלא אותו קנין דאמרינן דשאני התם דאין לו קנין אחר וכולי אבל כשיש קנין אחד אין צריך לקנין אחר ע"ש ואם כן הכא נמי לא ילפינן קנין כסף בקרק' בקל וחומר מאשה ועבד דאין בהם קנין חליפין מה"ט ומהרימ"ט בחי' לשם תירץ לקושית ה' עצמות יוסף דלא ילפינן עבד דהוי קנין הגוף שזוכה במעשה ידיו בק"ו מאשה דאין לו זכות בה אלא לעשה איסורה דמעשה ידיה תקנת' דרבנן עיין שם ואם כן הכא נמי לא ילפינן קרק' מאש' ואף על גב דהבעל יורש אשתו מדאורייתא לדעת הראב"ד והרשב"א כמו שכתב המ"מ בפ"א מהלכות נחלות עיי"ש וא"כ יש לו זכות בה לענין ממון מכל מקום ל"ד לעבד וקרקע שהם קנין הגוף וקרק' מע"ע לא ילפינן דא"ל מה לעבד שכן יוציא בשש ובגירעון כסף ונראה דל"ק דקנין חליפין לא כתיב בתורה אלא שלף איש נעלו וכו' בד"ק ואף על גב דהוי דאורייתא כדכתיב וזאת התעודה וכולי כמו שכתב הרמב"ן בס"ה סוף שורש ב' עיין שם מ"מ אינו מפורש בתורה דאפילו נימא הלמ"מ הוא כדאמרינן עד דלא אתא יחזקאל מאן אמרה אלא גמרא וכולי הא קיימא לן דאין דנים קל וחומר מהלכה:
יו"ד ונתן לו כסף שוה פרוטה וכו' אם הקנה לו קרקע ומטלטלין בפרוטה ספק אם קנה דבפ"ק דקידושין בעי ר"פ בתך ופרתך בפרוטה מהו מי אמרינן בתך בחצי פרוטה ופרתך בחצי פרוטה א"ד בתך בפרוטה ופרתך במשיכה וכו' וכתב ראב"ן דף קל"ג ע"ד דס' קידושין לחומרא והבת צריכה גט וממון העמידו על חזקתו וכ"כ תלמידי הרשב"א בשם הרמ"ה עיין שם והכא נמי אם א"ל קרקעך ופרתך בפרוטה מי אמרינן קרקע בחצי פרוטה ופרה בחצי פרוטה ולא קנה או דילמ' קרק' בפרוטה ופרה במשיכה ומספק העמיד ממון על חזקתו והריטב"א בחיד' כתב דוקא כשמשך הפרה אבל אם לא משך הפרה פשיטא דבתך ופרתך בפרוטה קאמר ואינה מקודשת כלל עיין שם ואם כן נראה דפרה קנה במשיכה דאפילו בתך בחצי פרוטה ופרתך בחצי פרוטה קאמ' ס"ס הרי משך הפרה והכא נמי אם אמר לו קרקע ופרתך בפרוטה אם לא משך הפרה ודאי דקרקע ופרתך בפרוטה קאמר ולא קנה כלל אבל אם משך הפרה מס' לא קנה קרק' אבל הפרה קנה ואף מדברי ראב"ן והרמ"ה מוכח דמספק"ל נמי בפרה מכל מקום כיון שמשך הרי בחזקת הלוקח אבל אם אמר לו קרק' ומטלטלין בב' פרוטו' נר' דקרקע פרוטה ומטלטלין בפרוטה קאמר ולא הוי כקני את וחמור כמ"ש סימן כ"ג עיין שם:.
י"א ונתן לו כסף שוה פרוטה וכו' כ' הסמ"ע שנתן לו השוה פרוטה על דמי הפירעון והשאר זקף עליו במלוה אבל ל"ל דלא איירי כאן בכסף שנותן בשביל שיווי המקח אלא שנותן לו פרוטה שבפרוטה זו נשתעבד זה לזה זה לקנות וזה למכור ושאין אחד יכול לחזור בו דומיא דקנין שטר וחזקה וק"ס דז"א דהא קנין כסף נלמד משדה עפרון וכסף הנזכר בשדה עפרון היה דמי שיווי השדה עיין שם ולכאורה מדברי ראב"ן דפ"ח ע"ד וז"ל וכשם שקרקע נקנה בכסף ובשטר ובחזקה כך שכירות קרקע נקנה שאם שכר קרקע לכו"ך שנים ונתן מקצת הכסף חייב ליתן כל הכסף ואינו יכול לחזור בו וכו' עיין שם משמע כן אבל הא ליתא (עכ"מ):
י"ב דין ג' האומר לחבירו תן מנה לפלוני וכו' כתב הרשב"א בתשו' סימן אל"ף רכ"ד ורכ"ה האומרת הלוה מנה לפלוני ואתקדש אני לך מקודשת דהא הנאת מלוה כנתינת פרוטה ואם כן מקודשת בה מדין ערב אבל הרויח לפ' זמן מלוה אינה מקודשת שהרי אין ערב מתחייב בזה כדתנן הרי שהיה חונק את חבירו וכו' והביאו מרן הב"י א"ה סימן ל"ח עיין שם וא"כ האומר לחבירו הלוה לפלו' מנה וקנה לך קרקע שלי קנה וה"נ במחילת מלוה לפ' קנה מדין ערב דאם מחל המלו' ללוה ע"פ הערב משתעבד אבל בהרווחת זמן מלוה דאין הער' משתעבד הכא נמי לא קנה ואף על גב דכתבו הרא"ש והטור סימן ר"ב דקרקע אינו נקנה במלוה אבל אם הרויח לו הזמן כגון שהגיע זמנו לפרוע והרויח לו הזמן ואמ"ל יקנה לי שדה שלך בההיא הנאה שהרווחתי לך קנה ופ' מור"ם שם נראה דדוקא לגבי הלוה הרווחת הזמן הנאה היא וכן באשה אם הרויח לה זמן במלוה שעליה מקודשת וכן דעת הרשב"א בחי' לקידושין עיין שם אבל לגבי ערב הרווחת זמן לא חשיבה הנאה אלא מה שנתן לו או הלוה ומחל לחבירו דחסר ממון על פיו והכא נמי גבי קניית קרקע ומהרש"ל בים של שלמה בפ"ק סימן ז' כתב על הרשב"א ואיני יודע לחלק ביניהם דלפי הנראה מקודשת בשניהם עיין שם וליתא דהא ילפי' מדין ערב וערב לא משתעבד בהרווחת הזמן אלא אם כן הלוה או מחל לחבירו על פה הערב ונראה דאם א"ל תן מנה לפל' על מנת להחזיר ותהא שדה קנויה לך לא קנה וכן גבי ערב אם א"ל תן מנה לפ' ע"מ להחזיר ואני ערב במלוה אחרת לא נשתעבד דהא בהרווחת זמן ודאי קנה ובמתנה על מנת להחזיר ס"ד דלא קנה משמ' דגרע מתנה על מנת להחזי' מהרווחת זמן וכיון דבהרויח זמן לפלוני לא חשיב הנאה לקנות בה כל שכן במתנה על מנת להחזיר לאחר ודלא כהב"ח ע"ש:
י"ג נראה מדברי הטור דכשנתן הלוקח הכסף ואמר שדך מכורה לי קנה אף ע"פ שלא אמר המוכר וכן כתבו בתוספות רי"ד בפ"ק דקידושין גבי נתן הוא ואמרה היא ספיקא וחיישינן מדרבנן וז"ל פי' שי"ל קידושין הם דומיא דשדה בין אם המוכר א"ל שדי מכור' לך בין אם הקונה אמר שדך מכורה לי במנה וקבל המוכ' המנה קנה א"ד שאני הכא דכתיב כי יקח וכו' עיין שם והרב קרית מלך רב ריש הלכות מכירה כתב שיש מפ' דבקידושין דף ט' גבי הא ל"ד הא שטרא לשט' זביני וכו' משמע דגם בכסף לא קנה עד דאמר מוכר וכן כתבו הרמב"ן והרשב"א בחידו' שם וז"ל ומפרקינן הכא מעני' דקרא כיון דבכסף תלי רחמנא בלוקח מקשי' כולהו הויו' להדדי והתם במוכר תלה רחמנא בין בכסף ובין בשטר בעינן שיאמר המוכר שדי מכורה לך ותי' דהיינו דוק' אם התחיל המוכר וכו' עיין שם וליתא דמדברי רבינו ישעיה נראה בהדיא דאפילו לא אמר אלא לוקח שדך מכור' לי קנה דומיא דנתן הוא ואמרה היא דאם היה מדבר עמה על עסקי קידושיה הוו ודאי קידושין כמבואר בח"ה סימן כ"ז עיין שם וכן כתב בחי' קידושין שלא נודע למי גבי נתן הוא ואמרה היא וז"ל ובשדה היכא דיהב כסף בין דאמר מוכר שדי מכורה לך בכסף בין דאמר לוקח שדך קנוייה לי הוו זביני אבל חכמי' גזרו נתן הוא ואמר' היא וכו' וכ"כ עוד בחיד' לדף ט' וז"ל והא דלא אקשינן ליה לעיל גבי כסף וכו' יש לומר כסף כיון דגבי וביני מאן דבעי קאמר דאי בעי מוכר אמר שדי מכורה לך בכס' זה ואי בעי אמר לוקח שדך קנוייה לי וכו' עיין שם
י"ד דין ו' והוא שיהיה אדם חשוב וכו' אבל אם אינו אדם חשוב המנה קנה והשדה לא קנה ראב"ן דקל"ג ע"ד עיין שם ואם הוא אדם חשוב דעת ר"ח והרשב"א והר"ן דקנה אף המטלטלים מדין חליפין אבל הרמב"ן והריטב"א סבירא להו דלא קנה המטלטלין וכסף היא ולא חליפין עיין שם וכן כתב ה' מח"א בה' קנין מעות סימן ב' ואם אמר המוכר ללוקח תן כסף לפ' וקנה לך מטלטלי תלוי בפלוגתא דרבוותא דלפי מה שכ' התוספות במציעא דף ע"א בד"ה מצאו ישראל וכו' דמה שנותן לאותו פלוני הוי כאלו בא לידו ממש הכא נמי לא קנה קנין גמור אלא לענין מי שפרע אבל לדעת הרמב"ם ורש"י והריטב"א דלא הוי כאלו בא לידו אלא דאות' הנא' שנתן לאחר על פיו שוה פרוטה הרי זה קונה דאותה הנאה חשיבה חליפין כמ"ש רי"ו והר"ן ועיין בחי' הרשב"א דהרמב"ן חולק על ר"ח והרשב"א הסכים עם ר"ח עיין שם ונראה לדעת ר"ח והרשב"א והר"ן כ"ש באמר לו תן הכסף לפלוני וקנה לך מטלטלים קנה מדין חליפין דאות' הנאה שנותן הלוקח לאחר על פיו חשיבה כחליפין דהוי בכליו של קונה וה' משאת בנימין סימן צ"ז שכ' דמדברי ר"ח שכתב גבי הילך מנה ויהיו לך נכסי דהא הוא חשי' ככלי ואף במטלטלים קנה משמע בהא הוא דקנה אף במטלטלים כיון דדמו לחליפין אבל בהנך תלת בבי קמיית' לא קנה במטלטלי והביאו הרב כנסת הגדולה הגב"י אות ד' עיין שם לא דק דבאומר תן מנה לפ' וקנה לך נכסי פשיטא דדמי לחליפין דהוי בכליו של קונה טפי מאומר הילך מנה וקנה נכסי וקונה אף מטלטלין וכן האומ' תן מנה לפ' ויהיו נכסי קנויים לו קנה אף המטלטלין מהאי טעמא דדמי לחליפין אבל באומר לחבירו הילך מנה ויהא שדך מכור לפלוני לא דמי לחליפין ולא קנה אלא קרק' מדין כסף וזה נדון הרב משאת בנימין עיין שם:
ט"ו וכן י"א דה"ה לאומר הילך מנה לפ' וכו' ה"ד מתנה גמורה אבל מתנה ע"מ לה להחזיר לאדם חשוב לא מיקרי הנאה לגבי הנותן להקנות כמו שהוכיח הרשב"א והר"ן בפ"ק דקידושין לרב דחליפין בעי' כליו של קונה ולא בכליו של מקנה אפילו באדם חשוב מה"ט עיין שם וכן כתב הב"ח עיין שם מיהו בחי' הריטב"א שם כתב תי' אחרים ונראה שיש חולקים עיין שם: ט"ז דין ז' לא קנה עד שיכתוב השטר וכו' משמע דאף המוכר דדוקא בהתנה הלוקח ואמר אם ארצה אקנה בכסף אין המוכר יכול לחזור מפני התנאי אבל בלא תנאי שניהם יכולים לחזור בו ה' כנה"ג בתשו' ח"א סימן קל"ז עש"ב וזה פשוט:
י"ז כתב הר"ן דבשטר קנין לא קנה אלא משעת כתיבת השטר ולא בכסף משעה א' וטעמא דמילתא דכל שיש לפניו ב' קניות אין דעתו לקנות אלא בקנין שהוא יותר מועיל ושטר יותר מועיל מכסף אבל בשטר ראיה כשנכתב אותו שטר קנה בכסף משעה א' והביאו מרן הב"י עיין שם ונראה דנ"מ לענין אכילת פירות דבשטר ראיה דקנה למפרע משעה א' הפירות שלו דאע"ג דאסור לאכול הפירות עד שיגמר המקח דשמא יחזור א' מהם ונמצא מקחו בטל ושכר מעותיו הוא אוכל מ"מ משלשין את הפירות עד שיכתוב השטר ונותנים אותם ללוקח ומהראנ"ח סימן כ"ח נסתפק במתנה על תנאי אם אוכל הפירו' כל זמן שאין התנאי מתבטל ודעתו נוטה דאין מעכבין ממנו הפירות עיין שם ומדברי רש"י במציעא דס"ו ע"ב בד"ה ואבע"א וכולי שכ' והפירו' לר"י לוקח אוכלין ולרבנן משלשין את הפירות עיין שם נראה דס"ל דהמוכר אין מניחין אותו לאכול הפירות בנתיים מן הדין שאם לא יחזיר לו המעות תוך הזמן נמצא המקח קיים כיון דא"ל מעכשיו וכן כתב הרשב"א בתשו' ח"ד סי' תע"ז ע"ש אבל הלוקח לר"י דצד אחד ברבית מותר אוכל הפירות דליכא איסור רבית או גזל דאם יחזיר לו המוכר המעות ינכה לו הפירות שאכל ולרבנן משלשין אותם וה"נ במתנה על תנאי משלשין הפירו' עד שיקיים התנאי ומצאתי בש"מ לבתרא דף ע"ז גבי האומר זכו בסדה זו לפלוני ע"מ שתכתבו לו את השטר כתב בשם ר' יונה וז"ל תמיהא לי מאי קמ"ל פשיטא כיון דא"ל ע"מ אם לא נתקיים התנאי המכר בטל דאע"ג דקי"ל כל האומר ע"מ כאומ' מעכשיו דמי ולכשיתקיים התנאי מתקיים המקח מעכשיו אבל אם לא נתקיים התנאי פשיטא שאין המקח קיים וכו' ואפשר דקמ"ל דחזרה בשטר חזרה גמורה ואוכל את הפירות ולא אמרינן משלשין את הפירות שמא יתרצה עוד בכתיבת השטר ואיגלאי מילתא למפרע שנתקיי' המקח מעכשיו כדין כל תנאי דע"מ שהוא כאומר מעכשיו קמ"ל דלא דמי לשאר תנאי שהוא תולה התנאי בדעת אחרת אבל כאן שתולה זכיית השדה בכתיבת השטר שהיא תלויה בדעתו ורציני וכו' ולדעת כן התנה שאם ימחה בידם כיון שאין רשאים לכתבו נתבטל שליחותם ותתבטל זכיית השדה עכ"ל הרי דכל תנאי דע"מ שהוא כמעכשיו אם התנאי תלוי בדעת אחר משלשין את הפירות עד שיתקיים התנאי אבל התנאי שתלוי בדעת המוכר אם חוזר זוכה מיד בפירות וה"נ כל זמן שלא נכתב בשטר משלשין הפירות ואם חזר בו המוכר קודם כתיבת השטר אוכל הפירות וז"ל רב נטרונאי בתשו' הגאונים שער ו' סי' י"ח ומאן דזבין ארעא ויהיב דמי במקום שכותבין את השטר לא קנה לוקח עד שיכתוב לו מוכר שטר זביני ואינה יוצאה מתחת יד מוכר עד שכותב שטר ללוקח וכולי וכל היכא לא קני לוקח דמוכר הויא ולא נפקא מרשותיה ע"כ נראה דס"ל דאין משלשין הפירות ובחזקת המוכר היא עד שיכתוב השטר ואפשר דמיירי בשטר קנין דאינו קונה למפרע אלא משעת כתיבת השטר וא"כ במקום שכותבין שטר קנין המוכר אוכל הפירות עד שיכתוב השטר אבל במקום שכותבי' השטר ראיה דקנה למפרע משעת נתינת המעות משלשין הפירות עד שיכתוב השטר ונותני' אותם ללוקח ואם חזר א' מהם קודם כתיבת השטר נותנים אותם למוכר אבל אם התנה הלוקח ואמר אם ארצה אקנה בכסף וכו' כיון שלא תלה בדעת אחרת אלא ברצונו אוכל הפירות מעכשיו:
והרב שמחת יום טוב סי' נ"א כתב דנ"מ אם מכר או נתן הלוקח קרקע לאחר קודם כתיבת השטר דבשטר ראיה דקנה למפרע משעה א' זכה לוקח ב' אבל בשטר קנין דלא קנה למפרע לא זכה לוקח ב' וכן אם מכר או נתן המוכר קודם כתיבת השטר דאי אמרינן דקנה למפרע אף שכבר מכר לאחר בנתיים כל שחזר וכתב שטר ללוקח א' זכה בו הא' כיון דקדמה קנייתו בכסף משעה א' עיין שם והנה אם מכר הלוקח לאחר בנתיים נראה לכאורה מדברי הרב דאם קנה למפרע זכה הלוקח ב' כדמסקי' בפ' כל שעה דגם לרבא דאמר ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה אם א"ל מעכשיו קנה למפרע וכתב הרז"ה בעל המאור דאפילו בקרקע קנה ושפיר הקדיש ושפיר זבין והראב"ד בס' תמים דעים והרמב"ן במלחמות שם חלקו עליו דאפי' במעכשיו לא קנה למפרע משום דצריך שומא והכרזה אבל אם א"ל מעכשיו תהיה קנויה לך באותם המעות לכ"ע קנה למפרע וז"ל הרמב"ן שם אלא הא דאוקי למתני' דא"ל מעכשיו היינו דא"ל אם לא הבאתי לך מכאן ועד יום פ' הרי הוא שלך מעכשיו בסלע שהלויתני עליו וכו' והרי זה כמוכר ע"מ וזה הדין אף בקרקעות ומשנה שלימה היא בפ' אז"נ ע"ש אלמא המלוה שקונה למפרע באותם מעות מעכשיו אפי' מכר בשעה שהיה יכול הלוה לסלקו שלו מכר וכ"כ הראב"ד בתשו' הביאו בעל התרומות שער ס"ג והטור סס"י נ"ד ופסקו מור"ם סימן רי"א ראובן לוה משמעון ועשה לו שטר מכר על שדה מעכשיו בלא תנאי והשלישו ביד לוי שאם לא יפרענו לו לזמן יהא השטר לשמעון וקודם שיגיע הזמן מכר שמעון השדה ליהודה וכשהגיע הזמן לא פר ראובן לשמעון וכו' מכירת שמעון קיימת אע"פ שהיתה קודם הזמן והרי זה כאומר שדה זו מכורה לך מעכשיו על מנת שתתן לי מאתים זוז מכאן ועד יום פלו' דאם השלים תנאו באותו יום אף על פי שמכר לוקח תו"הז לאחר מקחו קיים עיין שם בב"י וכן ראיתי למהרח"ש ח"א סי' מ"ח שכ' במוכר על תנאי שירצה הלוקח דקנה למפרע והביא ראייה מדברי הראב"ד עש"ב וה"נ אם מכר הלוקח בנתיים אפי' בשעה שהיה יכול המוכר לחזור כיון שקנה למפרע שלו מכר. אבל יש להסתפק דאפשר לחלק בין תנאי בשב ואל תעשה לתנאי דקום עשה וכה"ג קי"ל בסימן רמ"א דהאומר לחבירו הריני נותן לך כו"כ ע"מ שתעשה דבר פלוני על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו אבל אם א"ל ע"מ שלא תעשה דבר פלוני על הנותן להביא ראיה שבטל תנאו וכ' הסמ"ע שם הטעם דלעולם מוקמי' הדבר כמו שהיה מעיקרא מ"ה צריך להביא ראיה שנשתנה הדבר ולא קיים התנאי עיין שם וה"נ א"ל דהתם דא"ל אם לא הבאתי לך הרי היא שלך מעכשיו מוקמי' הדבר כמו שהיה והרי היא בחזקת המלוה עד שיקיים הלוה תנאו אבל הכא דאין בידו לקיים המקח דיכול המוכר לחזור כל שלא קיים התנאי דכתיבת השטר אינה שלו והרי בחזקת המוכר אע"ג דהאומר שדה זו מכורה לך ע"מ שתתן לי ר' זוז שכ' הראב"ד אם מכר הלוקח תוך הזמן לאח' מקחו קיים דאפילו בתנאי דקום עשה מכרו קיים היינו משו' דביד הלוקח לקיים תנאי אבל הכא דביד המוכר לבטל התנאי אימא כל שלא נתקיים התנאי אינו בחזקת הלוקח ומכרו בטל ומ"ש עוד ה' שמחת יום טוב וז"ל וכן אם מכר או נתן המוכר לאחר קודם כתיבת השטר דאי אמרינן דקנה למפרע אף דכבר מכר לאחר בנתיי' כל שחזר וכתב ללוקח א' זכה בו הא' כיון דקדמה קנייתו בכסף משעה א' ע"ש נראה מאי דפשיט"ל להרב דאם המוכר חזר ונתן לאחר בנתיים כיון שחזר וכתב ללוקח א' זכה בו הא' מיבעיא לי כיון דהמוכר יכול לחזור בו אין לך חזרה גדולה מזו מה שחזר ומכר או נתן ללוקח ב' וכעין זה נסתפק ה' בית דוד סי' קי"ב בשם הרב"א ב"א שמכר לחבירו חפץ וקיבל המעות אבל לא נתן לו החפץ ואח"ך מכר אותו לאחר ומשך הלוקח ב' החפץ ונתן המעות אבל הצד היותר נכון שקנה הלוקח ב' כיון דהמוכר היה יכול לחזור בו אין לך חזרה גדולה מזו מ"ה כחזר ומכר ללוקח ב' עש"ב וה"נ דכוותה כיון דהמוכר יכול לחזור בו אם מכר לאחר בנתים וכ' שטר לב' אין לך חזרה גדולה מזו וזכה לוקח ב' ומה שחזר וכתב ללוקח א' אינו כלום אבל אם מכר ללוקח ב' ג"כ בכסף לבד וחזר וכתב ללוקח א' אפילו בשטר קני' דלא קנה למפרע זכה לוקח א' דכתיבת שטר ללוקח א' חזרה הוי מלוקח ב':
ושו"ר להרב עדות ביעקב סימן ס"נ דף קנ"ג ע"ב שכ"כ בפשיטו' דזכה לוקח ב' ע"ש וכדאמרי' בבתרא דף מ"ב גבי מחאה דאם מכר לאחר בתוך שלש שנים אין לך מחאה גדולה מזו וכמבואר בסי' קמ"ד וקמ"ו עיין שם וכה"ג כתב הרשב"א בתשוב' ח"ב סימן קמ"ד במוכר על תנאי שבידו לחזור וז"ל ומכר אותו בית ליהודה אין לך חזרה גדולה מזו כדאמרינן גבי מחאה עיין שם וכן כת' בתשו' ח"ד סימן ל"ד גבי שעבוד דאקני דס"ל דיכול לחזור בו אם יש הוכחה אמרי' שחזר בו מן הא' מהך דפ' ח"ה עיין שם והביאו הב"י סי' ק"ד עיין שם והכא נמי דכוותה וכן מצאתי להרשב"ץ חלק שני סימן רכ"ד שכתב גבי קנין דאם קודם כתיבת השטר מכר לאחר הוי חזרה וכדאמרי' גבי מחאה עיין שם וכן כתב הרב בית יהודה סי' י"ז עיין שם והרמב"ן בחי' שם גבי מעכשיו ולאחר ל' יום דמספק"ל אי תנאה הוי ופירש"י אם לא אחזור בי בתוך ל' יום כתב וז"ל דא"כ התנאי שלה נמי אם לא חזרה בה וכיון שכן אם קדשה עצמה בתוך ל' יום הרי חזרה בה וכו' ע"ש והכא נמי אפילו בשט' דקנה למפרע כיון שיכול לחזור בו אם מכר לאחר הרי חזר בו והרא"ש בפ' האומר דקידושין גבי התקדשי לי לאחר ל' יום ובא אחר וקדשה בתיך ל' יום כ' וז"ל ומדלא קתני אינה מקודשת לא' רצה לדקדק דלא פקעו לגמרי קידושי א' אלא אם מת ב' או גירשה בתוך ל' יום חלו קידושי א' והכי איתא בירושלמי וכו' ודבר תימא הוא דמכי פשטה ידה וקיבלה קדושין מאחר כבר חזרה בה מקידושי א' ע"ש וכן כתב הרשב"א דאין לך חזרה גדולה מזו ע"ש וגם הרמב"ן והר"ן שכתב דאין המעשה מוכיח שחזרה בה אלא עדיין דעתה דאם אפשר להם לחול יחולו וכן נראה דעת הרמב"ם ומרן בא"ה סי' מ' ואם כן הכא נמי אם חזר א' בטל המקח לגמרי והו"ל המעו' הלואה וה"ה אם מכר לאחר אין לך חזרה גדול' מזו והרמב"ן והר"ן לא כתבו אלא דוקא התם דזמן ממילא אתי וכה"ג כ' המבי"ט ח"ג סימן קע"ג דאם קודם שהגיע השטר לידו נתן לאחר הוי חזרה ואף ע"פ שהגיע השט' אחר כך ליד המקבל הא' לא קנה והביאו הרב כנסת הגדולה סימן רמ"ג הגב"י אות י"ד עיין שם:
וראיתי לה' גידולי תרומה בשער נ"ב ח"ד שהקשה על הרי"ף דסבירא ליה דבקני' לא קנה עד שיגיע השטר לידו דבפ' מי שהיה נשוי גבי אימיה דרמי בר חמא וכו' כתב הרי"ף וזה לשונו האי עובדא דאימיה דרמי בר חמא מתנת בריא היא בשטר בלחוד בלא קנין וכו' דאם אית ביה קנין קיימה בידיה דמאן דקדי' אפי' שעה א' וכו' וא"א דאין הקנין כלום בלא מסירה ניחוש דילמא מסרו לשני קודם שמסרו לא' ואין לך חזרה מן הא' גדולה מזו ומהני' חזרה זו כיון דעדיין לא היה לא' אלא קנין בלא מסירה וכשחזר ומסרו לא' היא חוזרת ממה שכתבה ומסרה לשני ולאו כל כמיני' עיין שם הרי דס"ל דמה שנתן לב' הוי חזרה מן הא' וכן כת' הרי"ף בתשו' בס' תמים דעים סי' רי"ח וזה לשונו ואף לדעת אביי שאמר עדיו בחותמיו זכין לו לא קנה אלא אם הגיע השטר לידו קודם שחזר בו הנותן אבל אם חזר בו הנותן קודם שהגיע השטר ליד המקבל מתנה לא קנה וכולי וכיון שכן לא תתקיים המתנה לרמי בכתיבת שטרו בצפרא וכו' כיון שאין לרמי עדי' שהגיע שטרו לידו משעת כתיבה שאפ' לומ' ששטרו של מר עוקבא בא לידו קודם שיגיע השטר של רמי בידו אף על פי שהוא קודם לו בכתיבה וכולי עיין שם הרי שכת' דלאביי אע"ג דכשהגיע השטר לידו קנה למפרע משע' חתימה אם נתן לאחר בין חתימת השטר למסירתו קנה ופקע קני' הא' וכן הוכיח הרא"ש בפרק קמא דמציעא מדברי הרי"ף גבי מצא שובר ע"ש וכבר תמה ה' בני יעקב דקל"ה על הרמב"ן במלחמות שכתב בדעת הרי"ף הפך זה יעש"ב ואם כן ק' שכתב דהכא נמי בשטר קני' אמאי זכה הקודם והא כל שלא הגיע השטר לידו לא קנה וניחוש שמא נתן ומסר לשני בין הקני' למסירת השטר כמו לאביי:
וראיתי לה' שמחת יום טוב סימן ל"ד שכ' דנראה מדברי הרדב"ז והמבי"ט גבי שטר הקנאה דלמ"ד לא קנה עד שיגיע השטר לידו אם מכר או נתן בנתיים לאתר לחלוטין פקע זכות הא' ואף שיגיע לבסוף השטר לידו לא זכה ותמה הרב עליהם דאף שהרא"ש פרק קמא דמציעא גבי בריית' דמצא שובר הוכיח מדברי הרי"ף דלאביי דאמר עדיו בחותמיו זכין לו אם קודם שיגיע השטר לידו נתנה או מכרה לאחר אפי' הגיע השט' לבסוף לא קנה הא' נראה דה"ד לענין עדיו בחותמיו דאינו אלא תקנתא דרבנן כמ"ש התוס' שם אבל בשטר דקנאה לדידן כיון דזוכה מן התורה משעה ראשונה אלא תלוי ועומד עד שיגיע השטר לידו אם נתן לאחר בנתיים לא פקע קנין הא' כיון דהגעת השטר אינו אלא תנאי דלא גמר להקנות אלא בתנאי שיגיע השט' לידו וכשיתקיי' התנאי זכה למפרע כדאמר בפ' מי שאחזו גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך ר' זוז דלמאן דאמר האומר ע"מ כאומ' מעכשיו דמי ומקודשת למפרע בקיום התנאי אם פשטה ידה וקיבלה קידושין מאחר קידם קיום התנאי ואחר כך נתקיים התנאי חיילי קידושי א' למפרע ופקע קידושי ב' ואין ספק דה"ה בנותן מתנה ע"מ כו"כ וקודם קיים התנאי נתנה לאחר דאם נתקיי' התנאי זכה הא' והכא נמי אף על גב דכל שלא הגיע השט' לידו יכול לחזור בו דהוי כאומ' זכו שדה זו לפ' ע"מ שתכתבו לו את השט' דיכול לחזו' גם בשדה מכל מקום כל שהגיע השט' לידו אח"ך אם נתן לאחר בנתיים אמאי נפקע קנין הא' שזכה למפרע מן התורה משעה א' עיין שם באורך ונראה דודאי דה"נ במתנה ע"מ נמי אם נתקיי' התנאי זכה למפרע משעה א' כמ"ש הרמב"ם בפרק ו' מהלכות אישות וזה לשונו כל האומר על מנת כאומ' מעכשיו דמי וכולי הרי חצר זו נתונה לך במתנה על מנת שתתן לי מאתים זוז תנאם קיים וכולי כשקיימו תנאם תזכה זו בחצר משעה א' שבה נעשה מעשה כאלו לא שם תנאי עיין שם ואם כן אם מקבל המתנה נתנה לאחר קודם קיום התנאי כיון שקיי' תנאו לבסוף וזכה למפרע משעה א' מתנתו מתנה וכן כתב הרמ"ה בתשו' סימן רצ"ז ומהר"א ן' טווא סימן ד' עיין שם ואם הנותן נתנה לאחר בנתיים כיון שהמקבל קיים תנאו לבסוף וזכה למפרע משעה א' אין מתנת הנותן מתנה ומצאתי להרשב"א במיוחסות סימן י"א על ראובן שמכ' שדה לשמעון בשט' וקנין והתנה בפני העדי' שיהא שט' המכ' ביד שליש עד ד' שנים דאם לא יתן לשמעון מנה יתן לו השליש השט' ולא יזכה לשמעון בשום קנין אלא עד לאחר ד' שנים ובתוך הד' שנים עמד ראובן ובטל שטר המכר ונתן השדה ללוי בל' קנין כמעכשיו ואף על פי שלא א"ל מעכשיו וכולי ועוד צריכים אנו דלדעת דלאביי דאמר עדיו בחותמיו זכין לו אפילו בשטר דלאו אקנייתא והוא שיגיע השט' לידו אם כתבו וחתמו העדי' וקוד' שהני' השט' לידו של מלוה מכר הלוה נכסיו ואח"ך נתן הלוה שטר מלוה למלוה זכה המלוה למפרע משעת כתיבת השטר ומוציאין מיד הלקוחות וכולי ומעתה הדבר ברור שלא נתן ראובן המנה לשמעון תוך הזמן ולאחר הזמן החזיר השליש שטר המכירה לשמעון קנה מעכשיו ומתנת לוי בטילה דהרי זה כאומ' קנה מעכשיו ולכשיגיע השטר לידי לאחר ד' שנים דקנה מעכשיו ואע"פ שנתן ומכר בנתיים לאחר דלא גרעי שטרי אקנייתא בשט' זה משטר דלאו אקנייתא לאביי וכולי עכ"ל הרי דס"ל דכל שקנה למפרע אין מתנת הנותן מתנה ולכאורה נראה דה"ד גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך ר' זוז דאין האשה יכולה לומ' לא תתן לי ולא יתקיימו הקידושין אלא בע"כ יתן לה ויתקיימו הקידושין למפרע וכן גבי מתנה על מנת שיתן המקב' כו"ך אין הנותן יכול לומר לא יתן לי ולא תתקיים המתנה אלא בע"כ יתן לו ותתקיים המתנה למפרע ולכך אם נתנה לאחר בנתים לא זכה אבל הכא דביד הנותן שלא לקיים התנאי וכל שלא נתקיים התנאי יכול לחזור מהמתנה הכא נמי אם מכר או נתן לאח' פקע קנין הא' ואין לך חזרה גדולה מזו מיהו דה"ד למאן דאמר נתינה בע"כ שמה נתינה אבל למאן דאמר נתינה בע"כ לא שמה נתינה ה"נ גבי האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך ר' זוז יכולה האשה לבטל הקידושין שלא תקבל הר' זוז בע"כ כמ"ש הר"ן בפ' מי שאחזו דגם בתנאי דקידושין כה"ג נתינה בע"כ לא שמה נתינה למאן דאמר עיין שם ואם כן אם קבלה מדעתה חלו הקידושין למפרע ופקעי קידושי ב' וכן במתנה על מנת שיתן המקבל:
י"ח לא קנה עד שיכתוב את השטר וכו' כ' מהריב"ל ח"א סוף כלל י"ג דאם יש שבו' שלא לחזור הוי כפי' וקנה בכסף לבד או בשטר לבד עיין שם ונ"ל קצת ראיה ממה שכתב הטור סימן פ"א סל"א אמר מנה לפלוני בידי וכו' ונשבע על הודאתו בפני עדים ובא המלו' ותבעו והשיב שלא להשביע את עצמו כוין ונשבע לשקר אין שומעין לו וכו' דחזקה דאין אדם נשבע אלא באמת וברור עיין שם והכא נמי ודאי לא יחזור דחזקה אין אד נשבע אלא באמת מיהו אפ' דהיינו דוקא בשבו' דלשעבר דלא יצא מפיו שבועה לשקר אבל בשבועת בטוי דלהבא כיון דהשבועה לא יצא מפיו לשקר שהיה בדעתו לקיים שבועתו אלא שאחר כך יצריה אנסיה אפ' לו' דלא ס"ד דלוקח שמא יחזור וכהאי גוונא מבואר בסימן ל"ד דעיב' על שבועת בטוי דלהבא לא נפסל לעדות מהאי טעמא ואף החולקים מודו הכא אבל בעל התרומות סוף שער מ"ב כתב בשם הרי"ף דכיון שאומר זו בשבו' הוי כאלו נטל קנין עיין שם ואם כן כיון דקנה במעות וקנין בלא שטר הכא נמי במעות ושבועה קנה דשבועה כקנין אבל מהריב"ל סוף ח"ב סימן כ' דקנין אין כאן שבו' אין כאן וכן הסכים מהראד"ב סימן קנ"ב וכתב דמהריב"ל חזר בו עיין שם באורך:
י"ט לא קנה עד שיכתוב את השטר וכולי בתשובות מהרח"ש חלק ראשון סימן מ"ח מבו' דלדעת רוב הפוסקים דשטר הקנאה אפילו לא הגיע ליד המקב' קנה הכא נמי אין צריך שיגיע השטר לידו אבל לדעת ר"ח והרי"ף דבשטר הקנאה לא קנה עד שיגיע השטר לידו הכא נמי צריך שיגיע השטר לידו עיין שם וכן כ' מהרש"ך ח"א סימן ע"ג דאפילו לא הגיע השטר לידו כיון שנכתב ונחתם קנה דקיימא לן דבשטר הקנאה אפי' לא הגיע לידו קנה עיין שם ונראה דהוי כאימר זכו בשדה זו פלוני על מנת שתכתבו לו את השטר שכתב הטור ומרן סי' רמ"ג ס"ז דאפי' כתבו לו השטר כל זמן שלא מסרו לידו חוזר דע"מ שתכתבו ותתנו לו קאמר עיין שם אבל הרמ"ה בפ' הספינה סימן כ"ט וסי' ל' כ' דאם כתבו השטר ולא מסרו לידו אינו חוזר בשדה דהתנאי נתקיים בכתיבת השטר עיין שם וה"נ במקום שכותבין שטר דהוי כתנאי לדעת הטור ומרן בעי' שיניע השטר לידו אבל לדעת הרמ"ה נתקיים התנאי בכתיבת השטר ואי אמרי' דאפי' למ"ד דלא קנה בשטר עד שיגיע השטר לידי מ"מ אם קנה במעות במקו' שכותבין שטר סגי בכתיבת השטר ניחא דאהני קנין מעות במקום שכותבי' שטר משום דבשטר לבד לא קנה עד שיגיע השטר לידו אבל במעות קנה משעת כתיבת השטר אפי' לא הגיע לידו:
כ' לא קנה עד שיכתוב וכולי כתב ה' כנה"ג בשם מהרש"ך ח"א סימן ע"ג ומהר"ש הלוי סימן מ"ז דאפי' לא הגיע השטר לידו כיון שנכתב ונחתם קנה עיין שם ובסימן קצ"ד בגוי שמכר קרקע לישראל דלא קנה כל זמן שלא כתב לו שטר נסתפק ה' כנה"ג אם נכתב בערכאות של גוים ולא הגיע ביד ישראל אם קנה הקרקע ומכח הסברא יראה כיון דהטע' הדבר הוא דסתם גוים אנסים ולא סמכא דעתיה דקונה בלא שטר כיון שנכתב בפנקס שלהם אין לחוש דאם ירצה ילך ליקח וכן מוכח מדברי הטור שכ' כל שלא כתב לו שטר דבכתיבת השטר מיהא קנה אפי' לא הגיע לידו אבל מצאתי בתשו' כ"י למהר"א גאליקו הסכים דכל שלא הגיע ליד ישראל לא קנה וגם שאין ראייתו מכרעת לע"ד כבר הורה זקן עכ"ל ונראה דלדעת מהרש"ך ומהר"ש הלוי ה"נ קנה אפי' לא הגיע לידו שהרי כתב התוס' הטע' דאין דעת ישראל לקנות אלא כמו שהוא רגיל לקנות עם ישראל בשטר קנין עיין שם וכיון דמישראל קנה בכתיבת השטר אפי' לא הגיע לידו מן הגוי נמי קנה אבל מהר"א גאליקו ס"ל דמישראל נמי לא קנה עד שיגיע השטר לידו וכן ל' רש"י בפ"ק דקידושין עד דנקיט שטרא וכו' וכן כתב הפרישה סימן זה וסימן קצ"ד עיין שם וכן כתב מהרשד"ם סי' רל"ב עד דכתב שטרא ונקט בידיה וכולי עיין שם וכן נר' דהוי כאומר ע"מ שתכתבו לו את השטר שכ' הטור ומרן סי' רמ"ג ס"ז אפילו כתבו לו השטר כל זמן שלא מסרו לידו שע"מ שתכתבו ותתנו לו קאמר ע"ש והרא"ש בתשו' כלל צ"ט סימן ז' כ' בשטר מתנה וז"ל ואע"ג שלא הגיע השטר לידה לא גרע כחה כי כל שטרות שכותבין האידנא אינם שטרי קנייה אלא לראיה בעלמא כי הקנייה נגמרת ע"י הקנין הילכך אין צריך שיגיע השטר ליד הקונה וכו' עיין שם משמע דבשטר קנייה ש קנה אלא בשטר צריך שיגיע השטר לידו וא"כ נראה לכאורה דה"נ במקום שכותבין שטר קנייה שדי מכורה לך דלא קנה אלא משעת כתיבת השטר בעי' שיגיע השטר לידו אבל בשטר ראיה דקנה משעה א' בכסף אפי' לא הגיע השטר לידו קנה וכן בגוי שמכר לישראל דאיני קונה אלא בשטר קנייה בעי' שיגיע השטר לידו: כ"א לא קנה עד שיכתוב שטר וכולי נראה דאפילו כתבו שטר לא סגי עד שיגיע שטר לידו דהוי כאומר על מנת שתכתבו את השטר שכ' הטור ומרן סימן רמ"ג ס"ז אפילו כתבו לו השטר כל זמן שלא מסרו לידו שעל מנת שתכתבו ותתנו לו קאמר עיין שם והרב שמחת יום טוב סימן ל"ד הביא ראיה מדברי הריטב"א בחי' בפ"ק דקידושין שכתב וז"ל אבל הכא וכולי כל זמן שלא נכתב השטר במקום שכותבים את השטר ולא קנה בכסף ולא בחזקה ולא בקנין עד שיכתוב את השטר וכו' ובשטר מלוה שיש בו קנין אומר מור"י נר"ו דדינו כשט' מתנה דמשעת קנין זכה וכו' ואף ע"פ שלא הגיע השטר לידו מועיל אפילו במקום שכותבין את השטר וכו' וראיה לדבר מדאמרינן המוציא שטר הקנאה בשוק וכו' עיין שם הרי אף על גב דסבי"ל דבשטר קנייה לא בעינן שיגיע השטר לידו אפי' הכי במקום שכותבין את השטר לא קנ' אפילו בקנין כל שלא הגיע השטר לידו דאם לא כן מה ראיה מההיא דמצא שטר הקנאה בשו' דשטר מלוה דינו כמתנה התם שאני דכבר נכתב ונחתם השטר עיין שם ואיברא שהרשב"א ח"ב סימן רכ"ד כתב וזה לשונו שלא היתה דעת הגאונים שאומרים שיתקיים המכר בקנין בלא נתינת דמים אלא כשנכתב השטר הקנין במקום שנהגו לכתוב וכולי אבל אם לא נכתב שטר הקנין ח"ו שהיאך אפשר שתסמוך דעתו של לוקח עליו בקנין על פה יות' משטר מכירה דבשט' מכירה לא יקנה עד שיתן הדמי' ובקנין סודר יקנה בלא מתן דמים ובלא כתיבה כלל וכל מה שאפשר ליפות כת הקנין הוא שאם ביד הלוקח שטר קנין כבר סמכא דעתו של לוקח בשטר שבידו וגם דעתו של מוכר סומכת וכולי אבל שיתקיים המקח בקנין בלא כתיבה א"א במקום שכותבין הקנין בשטר ואינם סומכי' ע"פ וכן נראה מדברי אחרונים שהם הכריעו כדעת האומרי' דקנה מדאמרי' בפ"ק דב"מ המוציא שטר הקנא' בשוק וכולי דא"א דלא קנה בק"ס עד שיתן דמים אמאי יחזיר שטר הקנאה של מכירה ללוקח ליחוש דילמא לא יהיב דמי וכו' והיא ראייה בשטר הקנאה אבל בקנין על פה אין מכאן ראייה והבו דלא לוסיף עלה עכ"ל הרי שכ' דאין ראייה מהתם אלא בשט' הקנאה ודבריו תמוהי' דע"כ אפילו בקנין בלא שטר קנה דאל"כ אמאי יחזיר ניחוש שמא לא נתן ולא זכה הלוקח בשטר והרמב"ן והרשב"א והריטב"א הובאו בש"מ למציעא לדף י"ג הוכיחו מההיא דהמוציא שטר הקנאה וכולי דבשטר הקנאה לא בעי' שיגיע השטר לידו הפך ר"ח והרי"ף ע"ש באורך ואם כן איך כתב הרשב"ץ דהיא ראיה בשטר הקנאה אבל בקנין ע"פ אין מכאן ראיה דהא כל שלא הגיע השט' לידו לא קנה וניחוש שמא לא הגיע השט' לידו אלא ש"מ דאפי' בקנין ע"פ קנה ואי ס"ל דבמקום שכותבין השט' (עכ"מ):
כ"ב לא קנה עד שיכתוב השטר וכולי בכל שטר מיירי בין במקום שדרכם לכתי' שט' שכתו' בו שדי מכורה לך וכולי בין שדרכם לכתוב שטר ראיה וכו' הסמ"ע ואין נראה כן מדברי מהרשד"ם חא"ה סי' ק"ע כנסת הגדול' הגב"י אות י"א ע"ש וז"ל מהרשד"ם והיה א"ל דהיינו שטר קני' שדי מכורה לך וכולי אבל שטרות שלנו שאינם שטרי קנין אלא לראייה לא וכמו שנראה מדברי הטור סימן קצ"א אבל בשאר קרקע לא קנה בשטר עד שיתן הדמי' וגם יכתוב לו שטר במקו' שנוהגי' לכתוב שטרות והשטרו' שכותבין עתה אינם אלא לראייה ואין הקרקע נקנה על ידם משמע דשטרות לא מעלים ולא מורידים וכו' ואם כן לדידן דלא כתבינן אלא ראייה כיון שנגמר הקנין בד"א אין צריך לענין הקנין אבל אתר שרבו הפוסקים דגם שטרי דידן הוו שטרי קני' חזר הדין למקומו עכ"ל הרי דס"ל בהדיא דבמקום שכותבים שטרי ראיה קנה בכסף לבד אלא רוב הפוסקים סב"ל דשטרי דידן שטרי קני' הם מיהו מדברי הר"ן והמ"מ שהביא מרן הב"י סי' זה מבואר דשטר הודאה כעין שלנו שכותבין בפנינו הודה פ' ופ' שמכר וכו' הוי שטרי ראיה כמ"ש הר' ברצלוני בתשו' סי' ל"ד וכן כתב מהרשד"ם עצמו חח"מ סימן רכ"ה וסימן רס"ה עיין שם ואם כן חזר הדין דאפי' לא נכתב השטר קנה בכסף לבד ומרן בתשו' חא"ה בדיני כתובה סימן ו' על ח' שקנה שפחה שכ' וזה לשונו דאין לומר שאף על פי שנתן כסף לא קנה דאמרינן בפרק קמא דקידושין גבי קרקע וכולי אבל במקום שכותבין שטר לא קנה עד שיכתוב שטר דהכא נמי הרי כתבו לו שטר ואף על פי שיש אומרים דשטר שאמרו היינו שדי מכורה לך אבל שטרי דידן לא כבר כ' המפרשים שכדברי האומרים דשטרי דידן נמי מהנו עיקר ועוד דאפילו לדברי החולקים ע"ז כיון דבז"הז אין אנו נהוגים לכתוב שטרי דשדי מכורה לך הו"ל מקום שאין כותבין שטר וכו' עיין שם ונראה דר"ל דאפי' למאן דאמר דשטר ראיה אין קונים בו במקום שכותבין שטר לא קנה עד שיכתוב שטר קנין ולא מהני שטר ראיה היינו דוקא במקום שנהגו לכתוב שטר קנין אבל בז"הז דאין נהוגים לכתוב שטר דשדי מכורה לך הו"ל מקום שאין כותבים שטר קנה וקנה בלא שטר דשדי מכורה לך אבל ודאי דבלא שטר כלל לא קנה אלא עד שיכתו' שט' ראיה וכן הבין הרב כנסת הגדולה אות י"ז ע"ש וא"כ הכא נמי לדידן הוי שטר קניי' כגון בל' עבר מכרתי לו וכולי אבל בל' העדים בפנינו הודה פ' שמכר וכולי הוי שטר ראיה ובמקום שנהגו לכתוב מכרתי לו וכו' לא קנה בכסף עד שיכתוב לו שטר קני' אבל אם כתב לו שטר ראיה הודה פ' שמכר וכו' לא קנה אבל מהרשד"ם חח"מ סימן רמ"ז כתב וזה לשונו ואף על פי שי"ל דה"ד שט' הקנאה שכותבין שדי מכורה וכו' אבל שטרי דידן דאינם אלא שטרי ראיה לא איברא שכ"נ מדברי הרא"ש והטור כוף סימן קצ"א וכו' אלא שרבים וגדולים כ' דגם שלנו יש להם הדין בעצמו כמ"ש הר"ן דבכל שטר עסיקינן וכו' וכן דעת הרשב"א וכן בה"ע והמ"מ כ' וז"ל בשטר וכו' הסכימו המפרשים דה"ה לשטרי דידן וכו' עש"ב הרי שהסכים דבשטר ראיה קנה למפרע בכסף וכ"כ הרמב"ן בחי' בפרק קמא דגיטין גבי שטר מכר בעש"ג וז"ל ואי ק"ל היכי אמרי' הכא מכר מדיהיב זוזי קמייהו קנה הרי אמרו אבל במקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתו' את השט' ואין זה שטר לקנות בו לא תטעה בזה דהתם ה"ט משום דלא ס"ד עד דכ' שטרא לראיה אבל כשנכ' בכסף קנה הילכך אף כאן קנה בשטר ערכאות עכ"ל הרי דס"ל דבשטר ראיה קנה למפרע בכסף וז"ל הר"ן בכל שטר עסיקי' דכיון שדרכם לכתוב את השטר לוקח לא סמכא דעתיה עד שיכתוב את השטר ואפילו בשטר הודאה מיהו במקום שנהגו לכתוב שטר קניה תולה הלוקח אפילו במקום שכותבין שטר ולא חיישינן שמא חזר הלוקח:
כ"ו כתב הרב פני משה ח"ב סימן פ"א וז"ל אם ראובן זה בשעה שכ' שט' קנין הקרק' על שם לוי לא אודעיה לבעל השדה ולסהדי וכו' אפ' דזכה לו באותו קרקע אף שהקנה במעות ראובן כיון דבשעת קנין נעשה על שם ו אפשר דלזכות הקרקע ללוי נתכוון ראו' ומשעת הקנין זכה לוי אף על גב דלא מטא שטר' לידי' וכו' ור"ח והרי"ף שכתב דכי מטא שטרא לידיה הוא דקנ' משעת הקנין למפרע וכו' כבר נדחית סברא זו וקיימ"ל דמשעת קניה זוכה וכו' וכתב עליו הר' מהר"א רוזאניס וז"ל וז"ל אין צריך בכאן לדחות סברת ר"ח והרי"ף דכיון שמי שנכתב על שמו הוא מקבל מתנה לכולי עלמ' לא בעי' דלימטי שטרא לידיה אלא כל שקנו מידו קנה ולא פליגי אלא גבי מוכר ולוקח מטעם דלא סמכא דעתיה דלוקח עד דנקיט שטרא וכן קבלתי מרבותי גבי ההיא דאמרינן בקידושין דבמקום שכותבים שטר לא קנה עד שיכתוב השט' דדוקא איירי במוכר ולוקח אבל במקבל מתנה דלא יהיב זוזי סמכא דעתיה בכל דהו זה מה ששמעתי מפיה' ומה' יש ללמוד בכאן זה נראה לעניות דעתי עכ"ל הביאו ה' משנה למלך בפר' ראשון מהלכות מכירה עיין שם ודברי רבותיו הם דברי הריטב"א בחי' בפר' קמא דקידושין וז"ל ואי ק"ל הא דאמרינן לקמן שני שטרות הן זכו בשד' זו פלוני וכתבו לו את השטר חוזר בשטר ואינו חוז' בשדה וההיא אפילו במקום שכותבין את השטר וכו' ואפשר לו' ההיא איירי בשטר מתנה והתם אפילו במקום שכותבין א השטר קנה לאלתר בחזקה ובקנין אף ע"פ שלא נכת' השטר דכיון דקנו מידו אי אחזקינן בארעא גמר ויהיב הוא אבל הכא בין מוכר ובין לוקח וכו' עכ"ל וכתב ה' בית דוד חא"ה סימן מ"ח נראה לעניות דעתי יחיד הוא בדבר מדלא כתבו הפוס' תי' זה מיהו מהראד"ב בס' לחם רב בסי' קמ"ב ס"ל דסברא זה אין חולקים עליה עיין שם וכן ראיתי להרב פני משה ח"א סוף סימן ס"ד והביאו ה' כנסת הגדולה בסימן זה אות כ"ז עיין שם ושם הביא דברי הריטב"א עיין שם ואני מצאתי למהר"ם בתשובותיו הארוכות סימן תתק"ז על מתנה שקנה אותה בחזק' שכ' וז"ל ואי קש"ל הא דאמר רב וכולי במקום שכותבין את השטר לא קנה עד שיכתוב את השטר וכאן מקים שכותבין השטר הוא ולא קני הא ל"ק דכי אמר רב הכי במכר אבל במתנה בשטר לחודיה או בקנין לחודיה או בחזקה לחודיה סגי עכ"ל הרי דסביר"ל דאפילו במקום שכותבין את השטר במתנה סגי בקנין או בחזקה לחוד וכן ראיתי בחי' קידושין שלא נודע למי שכ' דלא אמרו גבי חזקה ל"ש וכו' דאי בשטר מתנה מיירי לא שייך ל"ש במקום שאין כותבין וכו' עיין שם וכי האי גוונא כתבו התוספו' בקידושין דף כ"ז בד"ה בד"א וכו' כתבו וז"ל ואם תאמר מאי קאמר יפה כח חזקה מכח כסף והלא חזקה אינה מועלת בלא כסף ואומר הר"ח דבמתנה מיהא קנה כולם כשהחזי' אחד מהם בלא כסף עיין שם אלמא אף על גב דבמכר לא קנה בחזקה באחד מהם בלא כסף במתנה קנה אבל לענין אם קנה בקנין ושלא הגיע השטר לידו כבר הרב משנה למלך הביא דברי המ"מ בסוף הלכות גזילה שכ' גבי מצא שטרי מתנה דלא יחזיר לזה ולא לזה מחלוקת הראשונים עיין שם וכן הוכיח המבי"ט חלק א' סימן קפ"ח מדברי המ"מ הנז' דגם במתנת בריא בקנין בעינן שיגיע השטר לידו לדעת הרי"ף ור"ח עיי"ש ועוד נעלם ממנו תשובת הריטב"א שהביא מרן הרב ב"י סי' רמ"ג ותשוב' הר"ן סימן ל"א והנ"י בפר' קמא דמציעא והריב"ש סימן קס"א והובאו בבית יוסף סוף סימן ט"ל דמבואר שם דפליגי גם במתנה: כ"ז דין ח' התנה הלוקח וכולי אם יש שבועה הוי כפי' וקנה בכסף לבד מהריב"ל חלק א' סוף כלל י"ג והרב משנה למלך ריש הלכות מכירה הק' עליו מדאמרינן בפרק קמא דקידושין איבעיא להו תחלת ביאה קונה או סוף ביאה קונה נ"מ לכהן גדול דקנה בעולה בביאה וכתבו הראשונים דאם פי' בהדיא שדעתו לקנות בהעראה קנה ולא מ"ל אלא בסתם וא"א דכ"ג דקנה בתולה בביאה כיון דאם דעתו לקנות בגמר ביאה עבד איסורא הוה ליה למימר דאפילו בסתם הוי כפירש שדעתו לקנות בהעראה וחי' בין היכא דהוא בדא האיסו' לאיסור הבא מאיליו עיי"ש באורך ולדבריו הכא נמי אם נשבע אחד שלא יקח בעילה מותר לקדש בתולה בביאה אפילו בסתם מה"ט דהוי כפיר' שדעתו לקנות בהעראה ונראה דדוקא בשבועה כתב מהריב"ל דהוי כפירש משום דאיסור שבועה ידוע וגמר ומכר בכסף לבד אבל התם דין דאשה נקנית בהעראה אינו מוסכם ולא כוליה עלמ' דינא גמירי וכי האי גוונא כתבו התוספות במציעא די"ד גבי מקדש אחותו דאמר שמואל אדם יודע שאין קידושין תופסין באחותו וגמר ונתן שם מתנה אבל גבי המוכר שדהו בשעת היובל דאמר שמואל מעות חיזרין ל"ל אדם יודע שאין מכר ביובל דאין זה פשוט דהא א"ר מכורה ויוצאה עין שם וכן כתב הרשב"א ח"ד סימן רע"ג גבי המשאיל לחבירו טבעת לקדש בו אשה וז"ל מאי אמרת אדם יודע שאין מקדשין בכלי שאול וגמר ונתן לשם מתנ' לא היא חדא דלאו כוליה עלמא האי דינא ידעי וכו' ואינו דומה למקדש אחותו ולא למכיר בה שאינה שלו דבהנך לא טעו אינשי אבל הכא רובא דעלמא טעו בהו וכולי עיין שם והרא"ש בפר' קמא דקידושין כתב וזה לשונו וכן בנדון זה המשאיל טבעת לאוהבו ולקדש בו את האשה אנן סהדי שדעתו ליתנו לו בכל יפוי לשון וכח שיועיל וכו' ואם לא יועיל לשון שאלה יתפש בו לשון אחר שיועיל ל' קידושין דכ"ע לאו דינא גמירי והיו סבורים שיועיל לשון שאלה וכו' ע"ש מבואר דסבירא ליה דלא אמרי' אדם יודע שאין מקדשין בשאול וגמר ונתן לשם מתנה דלאו כולי עלמא דינ' גמירי ומהאי טעמא אמר לשון שאלה אלא דכיון דמסרו בידו לקדש בו ודאי דעתו דאם לא יועיל לשון שאלה יועיל ל' מתנה ואם כן התם דאם לא ידע דאשה נקנית בהעראה ודעתו לקנות בגמר ביאה עבד איסורא אבל הכא משום דאיכא שבועה הוי כפיר' שיקנה בכסף לבד ושוב ראיתי למהריב"ל בסימן צ"ב שכתב ואף על שיש לחלק דהיינו דוקא כשהדין ברור וכולי מ"מ על חילוקים דקים ושנויי דחיקי לא סמכינן להוציא ממון והרב קהלת יעקב דקכ"ד ע"ד תמה עליו מדברי התוספות עיין שם ולא קשה מידי דהתם דלשם המכירה נתן המעות לא אמרינן לשם מתנ' אלא באומדנא ברורה כגון מקדש אחותו דהדין פשוט ועוד שהרי כתב בעל התרומות שער מ"ז וז"ל ומסתברא דהוא הדין מפחות מבן עשרים שמכר בנכסי אביו ומי שלקח מקח באסמכתא כל אלו הוו כמכיר בה שאינה שלו ויודע שהמקח לא יתקיים וכו' אלמא מסתמא אמרי' אדם יוד' וגמר ונתן לשם פקדון או לשם מתנה: