ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב
סימן קנד
א' דין ג' ואם פתח יסתום וכולי א' שפתח חלונות בביתו לר"ה ומשם יש הז"ר לחצר חבירו ועשה לפני החלון מחיצה של קרשים ובזה מסתלק ההיזק כ' ה' פמ"א סימן ע"ח שזה תלוי דמחלוקת שכ' הטור סימן קנ"ז גבי כותל וז"ל ואם יש מנהג לעשותו מאבני' ואמר א' אני אעשנו כולו משלי בהוצא ודפנא י"א שחבירו מעכב עליו לומר נעשנו בין שנינו כפי המנהג שהיום או למחר יפול ואצטרך לדון עמך בכל פעם ופעם וי"א כיון שמסיר מעל חבירו היזק ראייתו אינו יכול לכופו ביותר ולזה הסכים א"א הרא"ש ועיין שם בב"י דהגמי"י בשם הרב רב צמח גאון והמרדכי ור' ירוחם ס"ל כהרא"ש והנ"י יחיד בדבר ואפשר דהכא כ"ע מודו דשאני התם דשניהם מזיקי' זל"ז ומן הדין חייבי' שניהם לבנות הכותל ומ"ה יכול המערער לעכב ולומר נעשנו בין שנינו כפי המנהג ולא משלך בהוצא ודפנא דיפול למחר ואצטרך לדון עמך בכל פעם ופעם אבל המזיק את חבירו דהחיוב עליו לסלק ההיזק סגי לסלקו בהוצא ודפנא ואין חבירו מעכב עליו עש"ב אבל ראיתי בס' א"ז ריש בתרא שכ' הרשב"א וז"ל עוד יש מרבוותא שפי' וכו' אבל אם רצה לכנוס בתוך שלו כונס ובונה כמו שירצה ואפילו בהוצא ודפנא וכולי ואינו מחוור בעיני כלל שהרי וכו' ועוד דבזה נחלקו רב הונא ור"ח לקמן גבי ב' חצירות זו למעלה מזו דר"ה אמר תחתון בונה מכנגדו ועולה כלו' הוא לבדו בלא סיוע של עליון לפי שהעליון יכול לומר איני צריך ליסוד שאני יכול לבנות עראי בתיך שלי אפילו הוצא ור"ח סבר עליון מסייע מלמטה דקסבר דאפילו זה בונה בע"כ כמנהג המדינה וכולי וקי"ל כר"ח דתניא התם כוותיה וכן פי' הראב"ד וכן עיקר שיכול זה לומר אף כשתכנוס לתוך שלך איני רוצה להיות עמך בכל שעה בדינא ודייני עכ"ל וע"ש דברי הראב"ד בסוף דף ו' הרי דאפי' אינו חייב לבנות אלא הוא אינו יכול לבנות בהוצא שלא יצטרך חבירו לדון עמו בכל פעם וכן מצאתי להרמ"ה בתשו' סי' רפ"א שכ' וז"ל כך ראינו שכיון שהחלונות הללו יש בהם הי"ר לשמעון חייב ראובן לסתום בבנין קבוע וכך היה מעשה בא' שפתח חלונית לחצר השותפין ובא לפני ר' חייא ז"ל יגעת בני ופתחת יגע בני וסתום ומעשה זה מלמדנו שבדרך שפתח כך הוא חייב לסתום ואם זה ראובן טען שהוא צריך לצאת מהם לגגו להשתמש וכו' חייב לעשות לו מעקה של נסרים קבועים וכו' אבל מחיצה של קני' אינו כדאי לסלק היזק ראייה אלא במקום שנהגו וכולי עכ"ל הרי דאפילו איני חייב לבנות אלא הוא כגון מעקה או לסתום החלונות לסלק היזק ראייה לא סגי במחיצה של קנים אלא במקום שנהגו ולכאורה שזה תלוי במחלוקת שכ' מרן סי"ו דעת הרא"ש דהפותח חלון לרשות חבירו שעכשיו איני מזיקו הז"ר אין שכינו יכול לעכב עליו אבל הרשב"א ורוב הפוסקים ס"ל דיכול לעכב עליו דלא בעי למיקם בהדיה למחר בדינא ודייני כשיבא לבנות והכי נקיטינן ע"ש וה"נ בעושה מחיצה לסלק ההיזק יכול לעכב עליו מה"ט דלא בעי למיקם בהדיה בדינא ודייני למחר אם יפול והרא"ש והרשב"א דפליגי גבי כותל לטעמייהו אזלי וא"כ למאי דקי"ל התם דיכול לעכב עליו וה"ה הכא ומהרש"ך ח"ב סימן קל"ב כ' דדוקא בפותח חלון על גג של רעפים קאמר הרא"ש שלא יוכל למחות בעל הגג בבעל החלון כיון דעכשיו ליכא הז"ר רק אם ישתנה רצונו של בעל הגג לפתוח גגו וכיון דבשעת פתיחת החלונות אין כוונת בעל הגג לפתוח גגו לא חיישי' לשנוי רצונו אבל בנ"ד חיישי' שמא המזיק עושה עתה החלונות ע"י מסך לסתום פי המקטרג עליו ואחר ימים יסיר המסך ויהיו החלונות פתוחות לכך יכול לעכב עליו מחמת שיפול ויתעצל בתקונם או שהוא בעצמו יסיר המסך ולא בעי למיקם בהדיה בדינא ודייני עיין שם הרי דס"ל דלכ"ע אינו יכול לפתוח חלונות כנגד חלונו' חבירו אפילו ע"י מסך אבל ראיתי למרן בס' אבקת רוכל סימן קכ"א שכ' וז"ל על ראובן דרוצה לפתוח חלון על גינתו של שמעון ומניח לפניה שמשים של זכוכית וכולי אם יכול לעכב עליו משום הז"ר מפני שמחיצה של זכוכי' ברוב הימי' נשברת עוד שאלת אם יכול לעכב עליו מפני שהיו' או למחר יבנה שמעון בגינתו בעד החלון וראובן יעכב עליו מפני שמאפיל על חלונו וראובן אומר אכתוב לך שטר וכולי תשו' נראה דטענה דמשום הז"ר אינה טענה מפני שמחיצה של זכוכית הויא מחיצה ואין בה משום הז"ר שהרי מפסקת וחוצצת וכולי ואין לחוש שמא ברוב הימים ישברו דגם מחיצה של אבני' וכו' שהרי במחיצ' קני' מספיק למנוע כמ"ש הרמב"ם ומחיצת קני' עשויי' ליסתר בזמן מועט כמו מחיצת זכוכי' אדרב' אפשר דיותר מתקיימת מחיצת זכוכית ממחיצת קני' כולי אבל מה שטען לעכב עליו מפני שכשיבא שמעון לבנות יעכב עליו ראובן מפני שמאפיל על החלונות טענה היא ואע"פ שראובן אומר שיעשה לו שטר כיון ששמעון טען שיאבד השטר או יאכלוהו עכברי' ואפסיד זכותי הדין עמו וכו' עכ"ל:
ב' הגה ובפתח כנגד פתח לא מהני חזקה וכו' כ' הסמ"ע נראה דאפי' כשיש עדים שמחל לו או נתן לו שטר או קנין על זה לא מהני כיון שיש איסור בדבר אבל להי"א דס"ל דבחלון כנגד חלון מהני וס"ל דהאיסור בקפידה תליא מילתא ומ"ה חלון כנגד חלון דלא רגילי לקפוד כ"כ מהני חזקה ס"ל נמי דמהני אפי' פתח כנגד פתח מחילה גמורה או שטר וקנין דלא עדיפי' מקוטרא ובה"כ עד כאן לשונו וז"ל הרמ"ה בפרק ח"ה סימן ר"ף מיהא שמעינן וכולי אף על גב דאחזיק נמי לא מהנינן בזה חזק' דאס"ד לענין דינא לחוד קאמרינן מאי ראויים הללו שתשרה עליהם שכינה דמשמע דאין פתחיהם מכוונים זה לזה הא לא"ה לא וכו' דילמא ממחל הוא דמחלי גבי אהדדי אטו מאן דמחיל היזקי' גבי חבריה גריעותא היא אלא משום דלא מידי דמשתריא במחילה הוא ודוקא פתח כנגד פתח דלא סגי דלא מסתכל וכולי אבל גבי חלון דאפשר ליה לאשתמושי ולא אסתכל ברשות' דחבריה אף ע"ג דלכתחילה יכול למחות אי אחזיק ביה ק"ל חזקה וכולי וכי תימא אי מידי דאית ביה איסורא הוא ולא אישתרי במחילה כי מרצו תרווייהו בהכי נמי אנן היכי שבקינן להו שאני הכא דהרחקה יתירא הוא וכולי עיין שם באורך הרי דסבירא ליה דחלון כנגד חלון אסור לכתחילה אבל מהני חזקה ומחילה ובפתח כנגד פתח לא מהניא חזקה ומחילה אבל אם נתרצו שניהם בכך שבקי' להו וה"נ למאן דאמר חלון כנגד חלון לא מהני חזקה מחילה גמורה או שטר וקנין ודאי דמהני לכ"ע אף על גב דמידי דאיסורא הוא ולא משתרי במחילה מ"מ אם נתרצו שניהם אין כופין אותם וכתב מרן הב"י דמדברי רשב"ם נראה דחזקה לא מהני אפילו בחלון שכתב לא יפתח לחצר השותפין אפי' היכא דיש לו חזקה והב"ח כ' דרשב"ם מיירי בחזקה שהיה לו כבר ונפל הבית וכשבא לחזור ולבנות ולפתוח פתח וחלון במקום שיש לו חזקה הוי פתח כנגד פתח דאסור עיין שם וז"ל הרמ"ה סימן י"ד מדקתני לא יפתח פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון מכלל דאי בעי למפתח שלא כנגד פתחו של חבירו לא מצי מעכב והא אנן תנן לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין וכולי אלא מסתברא דכי איצטריך מתני' דהכא לאשמעי' כגון דהו"ל פתח וחלונות בחצר השותפין ובעי לשנויינהו מדוכתייהו לדוכתא אחרינא בחצר ולמסתמינהו לקמאי לגמרי דאי מפיש בהיזקא כגון דפתח פתח כנגד פתח, וחלון כנגד חלון מצי לעכובי עליו ואי לא לא מצי לעכובי עליה וה"ה היכא דהו"ל פתח' וחלונות וכו' כנגד ההוא פתח סתום וכנגד ההוא חלון סתום וחזייה האי ושתיק ליה והשתא קאתי מאריה האי פתח סתום והאי חלון סתום למפתחינהו לית ליה רשות למפתח פתח כנגד פתח וחלון כנגד חלון וכולי עכ"ל מבואר דס"ל דמתני' אשמעי' דאם היה מוחזק בפתח וחלון ועכשיו בא לסותמו ולפתוח אותו כנגד פתח וחלון חבירו אינו יכול ואפי' אם היה פתח וחלון וסתמם ולא פרץ פצימי' ופתח חבירו פת' וחלון כנגד ההוא פתח סתום וראה ושתק לו ועכשיו בא לפתוח אותו אינו יכול ואם כן נראה שכן כוונת רשב"ם דמיירי בחזקה שהיה לו כבר בכה"ג והרמ"ה שכ' דבחלון כנגד חלון מהני חזקה ודאי מיירי בהחזיק עכשיו באיסור כמבואר בדבריו:
ג' דין ז' הרי שפתח חלון וכולי הרא"ש ריש בתרא והביאו הטור סימן קנ"ז כת' גבי חצר של שותפין לא שייך חזקה דכיון דהמחזיק ניזק כמו שהוא מזיק יכול לומר לו לא חששתי למחות כיון שאני מזיקך כמו שאתה מזיקיני והייתי ממתין אולי תפתח אתה לתבוע וגם היזק תדיר הוא זה ודמי כקוטרא ובה"כ ול"ד לחלון דהתם לאו היזק תדיר הוא וכולי עיין שם ונראה דס"ל אפילו על ידי מעשה אינה חזקה וכ"כ הריטב"א בתשו' הביא מרן הב"י וז"ל ועוד שאפי' למאן דאמר הז"ר יש לו חזקה ה"מ בחלון הפתוח לחצר דבעל החלון מזיק לחצר ובעל החצר לא מזיק ליה והו"ל למחות אבל חלון כנגד חלון דתרוויהו מזקי אהדדי לא הא למה זה דומה להז"ר דשותפין בחצר כגון כותל חצר שנפל או חצר שהחזי' בלא כותל באמצע שאין בו חזקה וכו' הסכימו כל גדולי העולם וכו' וכן מצאתי להרמ"ה וכו' עכ"ל מבואר דסבירא ליה דאם מזיקים זא"ז אפי' בחלון דעשה מעשה לא הוי חזקה ומהראד"ב בספר לחם רב סימן קמ"ד הק' על הטור דבסי' קנ"ז הביא דברי הרא"ש דאם שניהם נזוקים אין להם חזקה ובסימן קנ"ד כתב בשם הרמ"ה בחלון כנגד חלון דיש לו חזקה ותי' דס"ל להרמ"ה דאפי' מזיקי' וניזוקי' ע"י מעשה הוי חזק' כמו פותח חלון כנג' חלון ולא אמר הרא"ש אלא גבי חצר דהוי ממילא וא"כ לא פליגי הרא"ש והרמ"ה אבל הריטב"א ס"ל אין חי' דכל שמזיק וניזוק אפי' על ידי מעשה אין לו חזקה עיין שם באורך וליתא דהא כ' הטור בשם הרא"ש ול"ד לחלון דהתם לאו היזק תדיר הוא וכו' משמע דבחצר אפי' על ידי מעשה דומיא דחלון לא הוי חזקה: וכ"כ הרמ"ה בפרק השותפין סימן כ"ה וז"ל ואפילו עביד מעשה כגון דהוה מעיקרא כותל ביניהם ופרצו בידים וחזייה חבריה ושתק ול"ד להיזק דחלון וכו' לאו היזק תדיר הוא וכולי עיין שם וכן הוכיח הרשב"א במיוחסות סימן צ"ב דאפילו עשה מעשה אין לו חזקה עיין שם אבל לדעת מהר"י ן' מיגש והרמב"ם הכא נמי בחצר אם עשה מעשה כגון שהיה כותל מפסיק ביניהם ופרצו בידים יש לו חזקה כמו בחלון וק' על הטור בסי' זה שכתב אבל א"א הרא"ש כתב שיש לו חזקה וכן כ' הרי הלוי ע"ש דהא איכא בינייהו בחצר השותפין דלדעת הרא"ש אין לו חזקה אפילו על ידי מעשה ולדעת מהר"י ן' מיגש יש לו חזקה על ידי מעשה וכן בחלון והרשב"א בתשובות והביאו הב"י כתב דהראב"ד סבירא ליה כהר"י ן' מיגש ותמה הרב כנסת הגדולה אות מ"ב דהראב"ד בהשגות פרק ז' מהלכות שכנים כתב כדברי הרי"ף ותי' דלצדדים קאמר דהר"י הלוי סבירא ליה דיש לו חזקה בכל ענין וכן הראב"ד סבירא ליה דיש לו חזקה היכא שאין מזיקין זו את זו לאפוקי דעת הרי"ף בכל ענין אין לו חזקה עיין שם ולשון הרשב"א בתשו' חלק שני סי' ק"ף שכתב ויש פי' אחר להראב"ד באותה שמועה ומכל מקו' מודה הוא לדברי מהר"י ן' מיגש שיש לו חזקה עיין שם וכן איכא למימר דהטור סבירא ליה דלצדדים קאמר דהרא"ש סבירא ליה דיש לו חזקה כשאין מזיקין זה את זה והר"י ן' מיגש סבירא ליה בכל ענין יש לו חזקה וכן בחצר אם עשו מעשה לדעת מהר"י ן' מיגש יש לו חזקה ולדעת הרא"ש אין לו חזקה אפילו על ידי מעשה כיון שהם מזיקין זה את זה ולאפוקי דעת הרי"ף דבכל ענין אין לו חזקה ועיין במהרימ"ט סימן ק"ז מיהו מהריב"ל חלק שלישי סימן ל"ג כתב בשם הר"ן בחידושיו שכתב תירוץ אחר בשם הראב"ד כדברי מהר"י ן' מיגש והרב בני אהרן סימן ט"ז צדד דלא פליגי והביא סיוע מדברי הרב יונה שכתב בשם הר"י והראב"ד הטעם דבחצ' אין לו חזקה משום דגם הניזק מזיק ומסתמא הוא רבו של הרמב"ם אבל ראיתי בשיטה מקובצת לבתרא שהביא דברי מהר"י ן' מיגש ולא הביא רק חילוק דעשה מעשה עיין שם באורך ובאמת דבשיטה מקובצת ריש בתרא והרשב"א בתשובות חלק שני סימן ק"ף לא כתב בשם הר"י הלוי רק חילוק דעשה מעשה עיין שם אבל בספר מהר"י ן' מיגש ריש בתרא כתב וזה לשונו ואי קשה ליה הא דתנן חלון וכולי שאני התם דיש לומר דבעל החלון מזיק לבעל החצר אבל בעל החצר אינו מזיק לבעל החלון וזה פתח חלונות ושתק בעל החצר שמע מינה אחולי אחיל ליה אבל בחצר דתרוייהו מזקי אהדדי וההיזק של ראיה שוה לשני וכולי אי נמי מכי פתח ליה לחלון ושתק ליה חבריה הוי חזקה דהא מעשה קעביד בידים אבל גבי שותפין דדיירי בחצר אחד דחד מנייהו לא עביד בידים מידי ביה היזק ראייה וכולי עיין שם ובשיטה מקובצת לבתרא לדף נ"ח עמוד שני כתב בשמו בסגנון אחר וזה לשונו ואי קשה ליה הא דתנן השותפין וכולי שאני התם דקמי דליפלוג וכולי דמצי אמר ליה הא דלא עבידנא בהדך מחיצ' וכו' מקמי הכי משום דאכתי לא פליגנא בהדך ולא איתברר אי מינייהו חולקי ואי מינייהו חולקך ואמינא כי פליגנא בהדך עבידנא מחיצה והשתא דפליגנא בהדך עבידנ' מחיצ' ועוד א"נ פליג ברוחות ואיתברר חולקא דכל חד מינייהו ואחזוק דדיירי בו בתר הכי בהדדי בלא מחיצה אכתי לא הוי חזקה משום דלא עבד חד מינייהו מידי בלי חזיק ביה וכולי עיין שם מבואר דסבירא ליה דאם נתברר חלק כל אחד והיה כותל מפסיק ביניהם ופרצו בידים ושתק הלה הוי חיזוק על ידי מעשה אף על גב דהיה היזק ראיה שוה לשניהם
ד' דין ט"ו אבל במקום וכולי כ' הסמ"ע דאם רצה השני ירחיק זיזו מכנגד זיז הראשון ויפת' בו ג"כ ויאמר לא' מה ראית שתקדים חלונך ותאסור עלי מלפתוח סתום אתה ואני אפתח וצריכים לעשות פשרה ביניהם וכולי עש"ב ומשמע מדבריו דבדין עלייה כנגד עלייה שהא' זכה אין השני יכול לפתוח חלונות כנגדו וז"ל בפרישה נראה דל"ד לבנות אלא אפילו מותר להוציא חלון כנגדו כגון שירחיק בליטתו וכולי עד שיעשו פשרה ביניה' ול"ד למש"ר לעיל בשם הרא"ש דפליג עם הר"י וס"ל דראובן זכה מההפקר שאני התם דבאמצע ר"ה אין בונים ואותו אויר הוא הפקר עכ"ל הרי שכתב דבעלייה כנגד עלייה כיון דבאמצע ר"ה אין בוני' ואותו אויר הוא הפקר אין השני יכיל לפתוח חלון אבל מהרשד"ם סי' רנ"ז ס"ל דהרא"ש דוקא לענין שהשני יכול לבנו' ולהאפיל עליו אבל לפתוח חלונות לא וגם מהרח"ש חלק ב' סי' ה' שפקפק עליו כ' דאין לעשות מעשה כנגדו ע"ש והכנה"ג הגהב"י אות ל' תמה על מרן בב"י שכ' דהרשב"א והריב"ש חולקים על הרא"ש דהרי הרשב"א סימן אלף פ"ה כתב כדברי הרא"ש ומכח זה כתב דאין כוונתו שחולקי' על הדין אלא הטעם וכולי וכן דעת מהרשד"ם סי' רנ"ז והמבי"ט סי' יו"ד עש"ב וכן כתב ה' פני משה, ח"ב סימן ס"ד כוונת מרן והסכים הוא ורב אחר דהרא"ש דוקא לבנות ולהאפיל עליו עש"ב וגם דדעת הסמ"ע דהרא"ש ס"ל דיכול ג"כ לפתוח חלונות אין הרא"ש חולק עם הרשב"א על הדין דהרשב"א סימן אלף פ"ה מיירי ב"ב בתים בשני צדי ר"ה דאמצע ר"ה הוא אויר הפקר ולא אמר הרא"ש אלא בבליטתו מצד א' דאין אותו אויר הפקר דיכול כל א' לבנות וא"כ ע"כ על הטעם הוא דחולק ומצאתי למרן בס' אבקת רוכל סי' ק"ז וז"ל ראובן ושמעון יש להם ב' בתים בשני צדי ר"ה זה נוכח זה ויש לראובן עלייה ויש בה חלונות פתיחות לר"ה מזמן קדמון ובא עתה שמעון ובנה עלייה מחדש נוכח עלייתו של ראובן ופתח חלונות לר"ה וכולי לכאורה נר' שהדין עם שמעון מכח תשו' הרא"ש על ראובן שהוציא בליטתו וכולי אבל מצינו להרשב"א שנשאל על ב' בתים בשני צדי ר"ה וכן כתב בתשו' אחר' ראובן שיש לו חלונו' נגד כותלו של שמעון וכו' הו"ל הרשב"א והריב"ש רבים וכולי ועוד דאפשר לומר דע"כ לא קאמר הרא"ש אלא לענין דאין הב' צריך להרחי' בניינו ד"א מכנגד חלונו שלא יאפיל עליו אבל לענין שהשני רשאי לפתוח חלונו' כנגד חלונו' של ראובן ששניה' נזוקי' זה מזה בהז"ר דאיסור עבדי תרווייהו וע"כ כופים את א' מהם לסתום אפשר דמודה דלענין זה מיהא את השני כופי' לסתום וכולי עכ"ל הרי דס"ל לדעת הרא"ש יכול ג"כ לפתוח חלונות ואין חי' בין זיזין מן הצד לעלייה כנגד עליי' והרשב"א והריב"ש חלוקי' עליו ותשו' הרשב"א היא בח"ב סימן שע"ה והביא הריב"ש סימן ע"ש וא"כ נר' שזה דעתו בב"י אלא שבתשו' חזר וכ' בלשון אפשר דהרא"ש מודה דאינו יכול לפתוח חלונות ולא קאמר אלא לענין דיכול לבנות ולהאפיל עליו אבל לגבי חלונות מהני קדימ' וכופין את הב' לסתו' ומ"מ הדין הוא ברור דאין השני יכול לפתוח חלונות דהא' זכה וכופי' את השני לסתום וא"כ מרן שפסק כאן דבמקום שרשאי להוצא' הוי כחצר השותפין ואינו הפקר ה"ד לענין דיכול לבנות אבל לא לפתוח חלונות כהרשב"א והריב"ש ואפשר דגם הרא"ש מודה ודלא כהסמ"ע ושוב ראיתי לה' דבר משה סימן כ"ח הסכים כן עש"ב:
ה' דין ט"ז דעת הרא"ש וכו' בתשו' הרשב"ש סי' ד' פסק כסברא זו ע"ש ועיין בתשו' מהרש"ג בס' משפטים ישרים סי' ס"ד:
ו' דין י"ח דלא וכו' אלא לגריעותא וכו' עיין בס' חוט המשולש ח"א תשובה אחרונה שפסק כן וכן דעת הרשב"ץ והרשב"ש וכבר האריך ה' בצלאל בתשו' סימן ל"ד ע"ש:
ז' כתב הרשב"ש סימן ד' וז"ל וישראל הבא מחמת גוי הרי הוא כגוי כיון שזכה הישראל בחזק' כשהיה ברשות הגוי שלא היה לומר לגוי לסתום ישראל שקנה מהגוי אינו יכול למחות בו שכבר זכה הישראל מיהו בחלון הגוי שאין בה דין חזק' אע"פ שקנה מהגוי יכול הקונה לבנות ולסתום אורו בפניו שלא אמרו ישראל הבא מחמת הגוי הרי הוא כגוי אלא במה שכבר זכה בו ישראל כשהיתה ברשות הגוי ואלו היה הישראל במקום הגוי היה הישראל יכול למחות בו בדינינו והגוי אינו יכול למחות בו בדיניהם אבל בחלון כזו שאפי' הישראל אינו יכול למחות מטעם שאין לו בה חזקה ואין שם הז"ר עתה א"כ לא זכה הישראל בשום דבר ולא החזיק בשל גוי עד שיאמר כבר זכו בו הישראל ואין הקונה יכול למחות בו וכו' עכ"ל הרי דס"ל דישראל שזכה בחלון על חצרו של גוי זכו ואין ישראל הקונה מן הגוי יכול לסתום לו אבל אם היה לו חלון על גגו של הגוי או על חורבתו דאין עתה הז"ר לא חשיב חזקה וישראל הקונה מן הגוי יכול לבנות ולסתום החלונות הפך פסק מרן ועיין בהסמ"ע והש"ך:
ח' דין כ"ז מיהו כל שלא בנה בפניהם וכולי זה דעת הראב"ד והרמב"ן והרשב"א ועיין בתשו' בשמים ראש סימן רי"ג שהסכים כן ונסתפק שם אם אונה א' את חבירו בחלוקות עד שבאונאתו אף היזק הזה שהוא עושה לו יגיע לשווי החצי נגד חלק חבירו אפשר שאינו יכול לומר הגיעו שכן פוסק ר"ת שאף בקרקעות שהטעהו בחצי המקח בטל וכו' ע"ש ועיין בסי' רכ"ז דאין אונאה לקרקעות כלל:
ט' כתב המבי"ט ח"ג סימן ע"ג על ראובן שפתח חלונו' על גגו של שמעון ברשו' שמעון והחזיק כמה שנים ואח"כ מכר שמעון ביתו ללוי וכבר היו החלונו פתוחי' וכו' וגם עבר זמן רב אחר שקנה לוי הבית ולא ערער על החלונות שעל גג ביתו ונפטר לוי וקם יהודה בנו ורוצ' לבנו' עלייה על גג ביתו שירש מלוי אביו וראובן ערער עליו על שרוצה לסתום החלונו' ולהאפילו כי ברשות שמעון פתח וכבר זכה והחזיק בהם הדין עם ראובן כיון דברשו' שמעון פתח החלונו' אין ללוי וליורשיו כח לסותמ' ע"ש ונראה דה"ד כשהיה לו הז"ר ופתח ברשותו הוא דהוי חזק' אבל אם לא היה יכול לראות בחצר ובגג אין לו תשמיש אין לו שום הז"ר ממנו נראה אין לו חזק' לכ"ע כמבואר בתשובות הרא"ש כלל צ"ט סימן ו' ע"ש.
יו"ד שאלה ראובן שפתח חלון בעלייתו לגג שהוא בשותפו' הוא ושמעון והיה משתמש בו לפעמים ואחר שמת ראובן ערער שמעון על יורשי ראובן שיש לו היזק ראייה כשנכנס לגג יורנו המורה ושכמ"ה:
תשובה לכאורה נראה דמה שהיה משמש בגג הוי חזק' וטועני' ליורש שמכר לאביו או לו וכן משמע מדברי ר' יחיאל בן הרא"ש בתשובות כל צ"ט סי' ו' שכ' וז"ל וביתו של ראובן גבוה מביתו של שמעון ויש לו חלון פתוח על גג שמעון וכו' ועתה רוצ' שמעון להגביה ביתו וראובן מערער עליו עד שירחיק ד"א מן החלון והיה נראה לפי מ"ש כיון ששמעון לא היה יכול מתחי' למחות בראובן לפתוח חלונות הואיל ולא היה יכול לראו' בחצירו ובגג אין לו תשמיש ואין לו שום הז"ר הימנו והואיל וגם חזקתו אינה חזקה אם לא שנאמר טוענים ליורשי' וכולי ע"ש משמע דאם יש לו תשמיש בגגו שיש לו הז"ר משם לחצר הוי חזקה כיון שהיה יכול למחו' וכן משמע בתשו' הרשב"א שהביאם הב"י סוף סי' קנ"ה דאם לא היה היזק ראייה הוי חזקה לתשמיש הגג וא"כ לדידן דקי"ל דחזק' מהני להיזק ראייה לאלתר כמו שפסק הרמב"ם ומרן בסי' קנ"ד וז"ל הרי שפתח חלון לחצר חבירו ומחל לו בעל החצר וכו' או שידע הנזק ולא ערער הרי זה החזיק בחלון וכולי ע"ש ה"נ אפילו יש הז"ר מהני חזקה מיד שידע הנזק ולא ערער דכן מיירי התם גם בחלון שיש בו הז"ר דקאי אמ"ש בתחילה מי שבא לפתות וכו' בעל החצר מעכב עליו שהרי אומ' הזיק לי בראייתו וכו' ע"ש במ"מ וכ"כ הסמ"ע שם סקכ"ב ע"ש וכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' ש"ע בנ"ד דאם יש הז"ר בשעה שהוא משתמש בגג יש לו חזקה לדעת הרמב"ם אבל לדעת הרי"ף ורוב הפוסקי' אין חזקה להיזק ראייה ובמקום שאין מנהג יש לפסוק כהרי"ף שכן הכריעו האחרונים ואם רצה בעל החלון לעשות מחיצה בגג כדי שלא יוכל להביט בחצר אין כופין אותו לסתום החלון שהרי החזיק בתשמיש הגג וזה פשוט הוא עכ"ל וז"ל מהר"י ן' מיגש ריש בתרא ואי ק"ל הא דתנן חלון המצרי אין לו חזקה ולצורי יש לו חזקה וכו' דש"מ דחלון דאית ביה היזק ראייה אית ליה חזקה שאני התם דבעל החלון מזיק לבעל החצר אבל בעל החצר אינו מזיק לבעל החלון וזה פתח חלונות ושתק בעל החצר ש"מ אחולי אחיל אבל בחצר דתרווייהו מזקי אהדדי וההיזק של ראייה שוה לשניהם וכולי א"נ מכי פתח ליה לחלון ושתק ליה חבריה הוי חזק' דהא מעש' עביד בידי' אבל גבי שותפי' דדיירי בחצר דחד מינייהו לא עביד וכו' ע"ש הרי דהיזק ראייה דחלון ס"ל דהוי חזקה מיד שראה ושתק וכן כתב בתשו' סימן ס"ג וה' עדות ביעקב סי' כ"ו דף קכ"ה ע"ד כתב דבהיזק ראייה דחלין צריך חזק' ג' שנים וטענה דאם גבי חסרון קרקע אמרינן דצריך ג' שנים ק"ו בנזקי גוף אדם ודברי מהר"י ן' מיגש והרמב"ם היינו בחלון שאין בו היזק ראייה עש"ב גם ה' בית דוד סי' ע"ג כתב דליכא מ"ד שיש חזקה להיזק ראייה דחלון לאלתר אלא הרמב"ם עש"ב וליתא אפילו בחלון שיש בו היזק ראייה מבואר בדברי מהר"י ן' מיגש דהוי חזקה לאלתר וכן משמע מדברי הרמב"ם כמ"ש ועיין בתשו' מהר"י ן' מיגש סימן ס"ג מיהו אפשר בנ"ד ההיזק ראייה ליכא בחלון אלא בכניסתו לגג משם רואה חצר חבירו אפשר דלא החזיק דלא אמרו אלא בהיזק ראייה דחלון עצמו דמיד שפתח החלון ניזוק בראייה וידע הנזק ושתק הרי זה החזיק בחלון ועיין במהרימ"ט ח"א סימן ק"ז שכ' דלא אמרו שתהא שתיקתו חזקה לאלתר אלא כשנודע נזקו אבל כל שלא היה ניזוק ממנו באות' שעה כגון פותח לחורבה או לגג של רעפים או חלון למעלה מד' אמות והכרית כן מדאמר ר"נ ולסתום הוי חזקה ומייתי לה אמעשה דאדם א' שפתח חלונות לחצר השותפין וכו' עש"ב וכבר מהר"י ן' מיגש עצמו הובא בש"מ לבתרא לדף נ"ח ע"ב הק' כן ותי' עש"ב גם ה' עדות ביעקב שם חלק על מהרימ"ט והסכים דאפילו אינו ניזוק עכשיו הוי חזקה לאלתר ע"ש ונראה דגם מהרימ"ט לא קאמר אלא בפותח לחורבה או בחלון למעלה מד' אמות שצריך סולם לעלות אבל בנ"ד שהחלון פתוח נמוך אצל הגג הוי חזקה מיד וכן כתב המבי'"ט ח"ג סימן נ"ג דהפותח חלון לגג חבירו ומשתמש בו תשמיש קל כגון שטיח' בגדים יש לו חזקה לאלתר כיון שהוא נמוך אצל הגג עש"ב ובח"א סי' ק"י נסתפק על מי שיש לו חזקת שימוש שטיח' בגדים וכבוס וטיול בגג חבירו אם חייב לעשות מעקה ומי חייב לעשו' ושאל את פי מרן מהרי"ק והשיב שאינו חייב במעקה כיון שאין לו תשמיש בית דירה ע"ש הרי דגם מרן מודה דמה שהחזיק בתשמיש בגג חבירו הוי חזקה:
איברא מהר"ם אלשיך סי' צ"ד בראובן שיש לו חלון פתוח לגג חבירו והיה יוצא דרך החלון ומשתמש בגגו כ' דאפילו נשתמש שני חזקה אינו כלום שהרי כת' הרמב"ם היה מעמיד בהמה במקום מסויים מחצר חבירו וכו' אם נשתמש שם בדברים אלו ג' שנים ביום ובלילה וטען על בעל החצר ואמר אתה נתת לי מקום זה מכרת לי ה"ז חזקה עד כאן לשונו הרי דאינו יכול אחר שלש שנים לומר מכרת או נתת לי אלא א"כ נשתמש בו ביום ובלילה ואם כן בנ"ד שלא היה משתמש אלא פעם בשבוע לפרוס בגד כביסה לאו חזקה היא ועוד דוקא במקום מיוחד בחצר חבירו שאין חבירו משתמש בו אלא זה יכו' לטעון מכרתו לי כדדייק ל' הרמב"ם שכ' במקום מסויים וכולי אבל אם היה משתמש עם בעליו ודאי דל"מ למי' אתה מכרתו לי או נתתו לי וכל שכן בנ"ד וכולי עש"ב הרי דסבירא ליה דאינה חזקה משום דלא נשתמש בו ג' שנים ביום ובלילה ועוד דבעי' מקום מיוחד שאין חבירו משתמש בו והכא נמי בנ"ד דגם שמעון היה משתמש בגג שעובר בעלייתו של ראובן ונכנס מהחלון לגג וכל חזקה שנשתמשו בו הבעלים ע"י המחזיק אינה חזק' וכן כתב מהרש"ך חלק שני סימן ו' וסימן קל"ה וכן הסכים הר' פרי הארץ חלק שני סי' ו' ומהר"י זיבי בתשו' שם סי' ז' עיין שם באורך גם מהרח"ש חלק א' סימן כ"ב כ' בנ"ד וז"ל ואיברא שאם היה הדבר שראובן ג"כ היה עובר דרך חצר שמעין בכניסה ויציאה כמו ששמעון עובר דרך חצר ראובן לא מהני' חזקת שמעון דמ"ל ראובן לשמעון מה שלא מחיתי בכניסה ויציאה שלך דרך חצירי לפי שאני גם כן הייתי עובר דרך חצירך ודמי למ"ש הרא"ש והטור וז"ל אם חלקו ולא תבע שום א' לעשות הכותל ואח"ז תבע אחד לחבירו שיעשו אותו וטוען חבירו מחלת לי היזק ראייה וכולי אינה חזקה דטעמא דחזקה כיון שלא מיחה הפסיד וה"ד היכא שהמחזיק מזיק ואינו ניזוק כגון שהיה חלון פתוח לחצר חבירו אבל כיון שהמחזיק ניזוק כמו שהוא מזיק יוכל לומר לא חששתי למחות כיון שאני מזיקך כמו שאתה מזיקיני וכו' עיין שם והכא נמי ששמעון לפעמים נכנס בעליית ראובן מהחלון לגג ומשתמש בגג והמחזיק ניזוק כמו שהוא מזיק אין לו חזקה.
עוד הוכיח מהרח"ש שם דאפילו המערער משתמש תשמיש קבוע כמו המחזיק יכול לבטל חזקתו מדאמרי' בח"ה ההוא דא"ל לחבריה מ"ב בהאי ביתא א"ל מינך זבינתא ואכלתיה שני חזקה א"ל אנא בשכונאי גואי הואי וכו' ופירשב"ם בחדרים הפנימים היתה עיקר דירתי והייתי עובר דרך עליך ומשתמש עמך בביתי שדרת בו ברשותי ולכן לא מחיתי וכולי אלמא אף על פי שהחיצון דר בבית ומשתמש תשמיש קבוע כדרך כל האדם בביתו אפ"ה כיון שהפנימי היה לו דרך עלייה יכול לבטל חזקתו איברא דמהרשד"ם סי' ער"ב כ' דאין הנדון דומה לראיה וכולי וא"ל כוונתו שיש חילוק בין כשהמחזיק בא להוציא חזק' קרק' מחזק' בעלים כגון ההוא דא"ל לחבריה מ"ב בהאי ביתא וא"ל מינך זבינתא וכו' אבל באותו נדון שלא בא להוציא גוף הקרק' מיד הבעלים אלא להשתמש שם מהני חזקה אבל אין חי' זה מבורר כלל אצלי עש"ב:
והרב פרי הארץ חלק שני סי' ו' שכ' דחי' מהרח"ש אין לו קיום מדכתבו הרמב"ם ומרן בסי' ק"מ גבי מעמיד בהמה וכולי דהתם לא בא להוציא גוף הקרק' אלא להשתמש ואפילו הכי בעינן מקום מסויים עיין שם ואיברא שכן מצאתי לבעל העיטור באות מ' מחאה דף פ"ו עמוד שלישי שכתב וזה לשונו ומסתברא מדנקט הא והא דנחית לכולא שמע מינה דאי נחית לפלגא אף על גב דאית בה דין חלוקה אין מחזיקין והא דתנן עשה מחיצה לבהמתו גבוהה עשרה טפחים הרי זו חזקה וכן לתנור וכן לכיריים לאו לגוף הקרקע קאמר אלא להשתמ' הוא שהחזיק כדגרסינן בירושלמי מקום תנור ומקום כיריים אין לו חזקה וכו' עיין שם הרי בשותפים על כרחך מיירי שלא בא להחזיק גוף הקרקע אלא לתשמיש והוא הדין בחצר חבירו ולכך בעינן מקום מסויים אבל הרמ"ה בפ' חזקת סימן ר"ט כתב דלהחזיק בגוף הקרקע מיירי ותי' בע"א עיין שם באורך וכן משמע מדברי התוספות שם וכן לשון הרמב"ם והטור ומרן וטען בעל החצר ואמר אתה נתתו לי מקום זה או מכרתו לי הרי זה חזקה משמע שטוען שמכר לו גוף הקרקע ואם כן איכא למימ' דבגוף הקרקע הוא דבעינן מקום מסויים אבל להחזיק להשתמש בכל דהו הוי חזקה כמו שחי' בעל העיטור גבי שותף דמחזיקין לתשמיש ולא לגוף הקרקע וכן מצאתי לה' בית חדש בתשו' סימן ז' שדקדק מדברי הרמב"ם והטור דבעינן מקום מסויים והבין דבטוען שמכר לו גוף הקרק' אלא שכתב וזה לשונו ואף על גב דרשב"ם כ' שאין בני החצר מניחים לנכרים להשתמש תשמישים הללו בחצר שלה' אלא אם כן נטלו רשות מהם עכ"ל אלמא דלא איירי כשטוען אתה מכרת לי גוף מקום זה אלא שנטל ממנו רשות להשתמש בחצר ומשמע לכאור' לחזקת תשמיש לא בעינן מקום מסויים ליתא דודאי לענין חזקה אין חילוק כלל וכו' עיין שם אם כן דעת מהרח"ש והב"ח דאפילו לא בא להחזיק בגוף הקרקע אלא להשתמש בו בעי' מקו' מסויים אבל כששניהם משתמשים לא הוי חזקה
גם הרב בית דוד סימן מ"ה הביא דברי מהרימ"ט דאם משתמשים בשוה ליכא חזקה וכת' וזה לשונו ואינו דומה לשכונאי גואי דהתם המחזיק היה דר והמערער לא היה דר אלא עובר לבד ואין ס' שזה דעת מהרי"ם אלשיך וכולי עיין שם משמע דסבירא ליה דאין חילוק בין להחזיק בגוף הקרקע או לתשמיש דאם משתמ' בשוה ליכא חזקה ואם אינו משתמש בשוה הוי חזק' ותשו' מהרשד"ם סימן ער"ב כבר כתב ה' כנסת הגדולה בסי' קנ"ז אות י"ד משום דבנדון דידן היה הפתח מהבית לחצר ובעל הבית החזיק לצאת בפתח ההוא לחצר אבל בעל החצר לא החזיק ליכנס לבית ראובן דרך הפתח ונמצא בעל החצר ניזוק ולא מזיק עיין שם וכן כתב הרב פרי הארץ שם: מיהו אנן לא קיימא לן כרשב"ם כמו שכתב הסמ"ע בסימן ק"מ סקי"ח דמרן השמיט דין זה משום דהרי"ף והרמב"ם פירשו בענין אחר דשכונאי גואי דאותו זמן לא הייתי במדינה זו וכו' כמבואר בסימן קמ"ו עיין שם וא"כ אפילו נימא דאם המערער משתמש כמו המחזי' בשוה מודו דאין לו חזקה אבל אם אין המערער משתמש כמו המחזיק בשוה סבירא ליה דהוי חזקה וכ"כ מהרשד"ם סימן תכ"ה אבל אכתי איכא לעיוני שכ' הרא"ש והטור דטעמא דחזקה כיון שלא מיחה הפסיד והיינו דוקא היכא שהמחזיק מזיק ואינו ניזוק אבל היכא שהמחזיק ניזק כמו שהוא מזיק יכול לומר לא חששתי וכולי עיין שם בנדון דידן נמי היה א"ל שיכול שמעון לומר לראובן מה ששתקתי ולא מחיתי לפי כמו שאתה בפתח זה עובר עלי גם אני עובר וכולי ומכל מקום נראה בעיני דל"ד לההיא דחצר דהתם שניהם ניזוקים בשוה אבל בנדון דידן שמעון ניזק שלוקח ראובן מים אבל שמעון אין לו אלא העברה לבד עיין שם הרי דסבירא ליה דאף על גב דגם המערער עובר על המחזיק כל שאינו מזיקו כמו שהמחזיק מזיקו הוי חזקה דבעינן שניהם ניזוקים בשוה וכן כ' מהרש"ח סימן ט"ז עיין שם ואם כן מ"ש מההיא דשכונאי גואי וכו' ועכ"ל דהתם שאני משום דבא להוציא גוף הקרקע מחזקת בעלים אבל אם לא בא להחזיק בגוף הקרק' אלא לתשמיש בעלמא מהני חזקה.
ומצאתי להב"ח בתשו' שם שכתב וז"ל ועוד יש לו' והוא עיקר דבית רגילי אינשי לאושולי ולאגורי' ולכך מ"ל בתורת שכירות או שאלה דרך בביתי ולא חששתי למחות כיון שלא יצא הבית מרשותי לגמרי שהיה דרכי עוב' על החיצון אבל חצר שבתים פתוחות לא ויוצאים ונכנסי' בו להם אנשי הבית עיקר תשמישן בחצר קפדי אינשי בהכי דלא לאושלי ולאוגרי הילכך ודאי זבנה עיין שם ואם כן אפ' שזה דעת מהרשד"ם סי' ער"ב וסי' תכ"ה דביציאה וכניסה להשתמש בחצר כיון דקפדי אינשי בהכי דגם המזיק והמערער אין תשמישן שוה כל שאין הנזק שוה הוי חזק' ונראה דאף על גב דקיימא לן כהר"י ן' מיגש והרמב"ם דהאי טעמא דבחצר אין חזקה להיזק ראיה משום דממיל' בלי שום מעשה הם מזיקים זה את זה משמע דבמעשה כגון שהיה בכותל בחצר ופרצו בידים אף על פי שהם מזיקים זה את זה הוי חזקה וכן כתב מהרח"ש סי' ל"א דלדידהו אפילו נשתמשו יחד כל א' משתמש בחלק חבירו הוי חזקה דלאו חזקה דממילא היא אלא על ידי מעשה שמשתמש שם עיין שם:.