אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

סימן קנג

סימן קנ

א' דין ו' כך החזיק בעל החצר וכו' היינו בעוד הגג קיים אבל אם רצה לשנות מגג עלייה אין בעל החצר יכול לעכב כן כתב הנ"י בשם הרא"ה והר"ן הסמ"ע וכן כתב מהריב"ל חלק ראשון סימן פ"ד וזה ל' וכבר ידענו סברת הרא"ה והר"ן שיכול לסתור הגג או לבנות עליה וכו' ולא מצינו חולק בפירוש אלא הריטב"א וכתב מהריק"ו דאין לומר קי"ל וכולי עיין שם ואם מת בעל החצר ר לכאורה נראה דטוענים ליורשים דמורישו קנה הגג ליהנות ממימיו דאם היה חי וטען כן שמכ' לו כיון שהחזיק שלש שנים נאמן בשבו' וכהאי גוונא כ' הריב"ש גבי נעיצת קורות דאם טען מכר לו חלק בכותל לנעוץ בו קורותיו כיון שהחזיק נאמן בשבו' עיין שם והכא נמי טוענים ליורשים וכן כתב מהריט"ץ סוף סימן קפ"ט עיין שם וראיתי למהר"ם אלשיך סי' צ"ד בראובן שיש לו חלון פתוח לגג חבירו והיה יוצא דרך החלון ומשתמש בגג כ' דאפילו נשתמש שני חזקה אינו כלום שהרי כ' הרמב"ם היה מעמיד בהמה במקים מסויים מחצר חבירו וכו' אם נשתמש שם בדברים אלו ג' שנים ביום ובלילה וטען על בעל החצר ואמר אתה נתת לי מקום זה או מכרתו לי הרי זה חזקה ע"כ הרי דאינו יכול אחר שלש שנים לו' מכרת או נתת לי אלא אם כן נשתמש ביום ובליל' ואם כן בנדון דידן שלא היה משתמש אלא פעם בשבוע לפרוס בגד כביסה לאו חזקה היא כלל ואם הוא אינו יכול לטעון איך טוענים ללוקח עיין שם והכא נמי מה שנהנ' ממימי הגג שיורדים לחצירו לא הוי חזקה ועוד דלא טעני' ללוק' אלא כשהלוקח מחזיק בקרקע והמערע' בחוץ אבל כה"ג שהמערער דר בבית וא' בא מהחוץ ורוצה להחזי' בבית שאתה דר בו מכח שקניתיו מפ' שראיתיו משתמש בביתך שלש שנים שמא הוא קנאו ממך ובעל הבית אומר לא מכרתי לו ודאי דברי ושמא ברי עדיף וכן בנ"ד שהלוק' רוצה להשתמש בגג ראובן בטענת שמא קנאו וראו' שהוא בביתו ובגגו אומר לא מכרתי ודאי דראובן שהוא מוחזק נאמן נגד זה שבא להחזיק מהחוץ עיין שם באורך וה"נ דכוותה אין טוענים ליורשים וללוקח מהאי טעמא דבעל הגג מוחזק בגגו:

ב' דין ח' וכן אם רצה בעל החצר לבנות וכו' עיין בתשובת מהרח"ש חלק ראשון סימן ל"ג:

ג' דין יו"ד מי שהוריד מי גגו על חצר חבירו וכו' אם היה שם עוקה מקבלת המים א"ל שמכר לו בענין שיהא פטור מהוצאה לצורך העוקה עד שיפרש ואפשר נמי דאם נהרסה העוקה לגמרי צריך להסי' נטפיו שלא נתן ולא מכר לו רק עוקה זו בלבד ה' בית דוד סימן ד' עיין שם ועיין בתשובות מהר"י ן' מיגש סי' קל"ב שכתב דצריך ליתן עמו בהוצאה לפנות העוקה עיין שם ועמ"ש לקמן בסימן ך':

ד' דין ט"ז ואפילו היתה קטנה וכו' עיין בתשובות הרשב"ש סימן רמ"ט: ה' דין י"ח אבל אם טען כותל זה אני שותף בה וכו' ואם טענת מחילה בפי' על הכנס' קורות נאמן במגו שיכול לומר שותף אני כן דעת הב"ת ומהר"ש יונה וה' ט"ז והרב כנסת הגדולה עיין שם וגם מהרשד"ם סימן רס"א שכתב דאין טועני' ליורשי' וללוקח טענה זו משום דסתם הכותל הוא של בעל הבית עי"ש אפ' דמודה לענין מגו דמהני טענה זו כמו טענת נאנסו דמהניא לענין מגו אף על גב דלא טענינן לה ליורשים כמ"ש התוס' ריש גיטין בד"ה ואם וכולי עיי"ש:

ו' אבל אם טען כותל זה אני שותף וכולי כתב מהרשד"ם סי' רס"א דאין טועני' כן ליורש וללוקח דהא דטועני' ליורש וללוקח ה"ד להעמידו בשלו אבל ליות' לא ועוד דסתם כותלי הבית של בעל הבית ואין טוענים ליורש וללוקח הפך הסתם ואף על גב דהריב"ש סבירא ליה דטוענים ליורש וללוקח כי האי גוונא לא קיימא לן הכי עיין שם באורך וה' כנסת הגדולה הגהב"י אות ל"ב כתב דמהרש"ג כתב דכיון דהוי לוקח אחר אין טוענים ללוקח נגד לוקח אחר ותמה שהרי הטור בסימן ק"ח כ' בשם הרמ"ה דאפי' לא טענו אנן טעני' להו וכן מסתבר ושם בסימן י"ז הביא מחלוקת בשם הראב"ד ובעל העיטו' וכתב דמסתבר כדברי הראב"ד דלעולם טוענים להחזיק הממון במקומו ואולי סבירא ליה למהרש"ג דבעל העלי' שבא לבנות נק' מוציא ואפי' להראב"ד והרמ"ה אין טועני' ליורשים נגד יורש אחר אלא להחזיק עיין שם וכן ראיתי לה' גנת ורדים בח"מ בתשובה אחרונה שכתב בנדון דידן דכיון ששניהם לוקחים ושניהם טוענים שמא ראוי ליפות כח בעל הגג עיין שם וכבר כתבתי בסימן ק"ח דבעל העיטור דוקא התם דיורשי המלוה טוענים טענת בריא שלא נפרענו מאביהם סבירא ליה דאין טועני' ליורשי הלו' שמא לחוב ליורשי המלוה שטוענים ברי אבל בשמא ושמ' מודה הרמ"ה דטוענים ליורש והכא נמי טוענים ללוקח נגד לוקח אחר בששניהם טוענים שמא עי"ש ומה שכתב דסבי"ל דבעל העלייה שבא לבנות נקרא מוציא ולכ"ע אין טוענים ליורש נגד יורש אחר אלא להחזיק נראה דס"ל למהרש"ג דטוענים ליורש אפילו להוציא אבל כנגד יורש אחר אין טוענים ליורש אלא להחזיק והכנה"ג בסי' ק"ח הגה"ט אות מ"ד כתב אין טוענים ליורשים אלא להחזיק מהרשד"ם סי' רצ"ג וסי' רצ"ד אבל מהרי"א בסי' שכ"ח כתב דטוענים ליורשים אף להוציא וכן כתב הריב"ש סי' רי"א ובאות מ"ו כתב דהריב"ש סימן תצ"א שכ' דטוענים ליורשי המלוה שמא התנה אביהם שלא תשמטנו שביעית צ"ל משום דחזקה דלא שביק היתרא ואכיל איסורא מסיי' להו ולכך טענינן ליורשים נגד יורש אחר אפילו להוציא עיין שם הרי דאף על גב דהריב"ש סבירא ליה טוענים ליורשים אף להוציא מכל מקום כנגד יורש אחר אין טועני' לו להוציא אלא להחזיק וכבר מהרשד"ם סי' רס"א חלק על הריב"ש דסימן רי"א וסבירא ליה דאין טוענים ליור' לעולם אלא להחזיק אבל מהרש"ג סבירא ליה כהריב"ש ומהרי"א דטענינן ליורשים וללוקח אף להוציא אבל כנגד יורש ולוקח אחר אין טוענים להם להוציא אבל לא מסתב' כלל דאם טוענים ליורשים אף להוציא מבע"ד שהוא טוען בריא כל שכן שטוענים ליורשים נגד יורש אחר ששניהם טוענים שמא וכי האי גוונא כתב הרשב"א במיוחסו' סי' כ"ב גבי כת"י דאם הלוה שהוא טוען ברי אינו נאמן וכ"ש בטענת שמא דיורש ומהר"י קולון שורש ק"מ כ' דקיי"ל דאפילו בית דין טוענים ליורש שמא פרע אביו וכל שכן כשהוא טוען בעצמו עיין שם אלמא טענת יורש גרועה מטענת הלוה עצמו וכן לגבי הנתבע אם מוציאין ממנו שהוא טוען ברי וכל שכן שמוציאין מיורשיו שהם טוענים שמא וכבר כתב מהר"ם בתשובות המיי' דשייכי להלכות אישות סימן ה' וז"ל וכל מאי דטענינן ליתמי מאי דמצי למטען אבוהון ה"מ להחזיק בשלהם דאי לאפקועי ממונא נמי לא שבקת חיי לכל בריה וכן כתב מהר"י ן' מיגש בתשו' סימן קכ"א דלהוציא מאחרים אין חי' בין יתומים לאחר וכן כתב הרשב"א בתשו' חלק שני סימן מ' ע"ש וכן כתב הרב כנסת הגדולה בסימן קמ"ו הגהות הטור אות מ"ג בשם הריטב"א בחי' בתרא דהא דטועני' ליורשי' וללוקח דוקא לאוקומי ממונא והרב פרח מטה אהרן חלק ראשון סי' כ"ו וסי' קכ"ד כתב דאפילו למאן דאמר דאין טועני' ליורשי' לוה במלוה בשטר האי טעמא משום דאיכ' חזקה דשטרך בידי מאי בעי דמסייע ליורשי המלוה אבל לעולם טוענים ליורשים להחזיק אפילו נגד יורשים אחרי' עיין שם ואם כן (עכ"מ):

ז' דין ך' אין לו לנעוץ וכו' היינו דוקא כשבא בטענ' מחילה אבל אם בא בטענת פיוס בדמים נשתעבד בעל הכותל לעולם ואפי' נפל הכותל ובנה כותל אחר יש עליו שעבוד ויסמוך עליו קורות מהרמ"ג סימן ס"ב והביאו ה' כנסת הגדולה עיין שם ונראה דאין טוענים ליורשים או ללוקח טענה זו להשתעבד הכותל דאין טוענין להם אלא שלא להוציא מהיורש והלוקח אבל הכא דאפש' דלא החזיק אלא אותו כותל בטענת מחילה אין טוענים להם מכירה לשעבד כותל החדש דהוי כמוציאין ממון ואין טוענים ליורשים להוציא אלא להחזיק ואפילו בעל הקורה חי וטוען בריא שמכר לו נראה דאינו נאמן אלא ישבע בעל הכותל וכן ראיתי להרב גנת ורדים בתשובה אחרונה חלק על מהרמ"ג וזה לשונו דאם נפל הכותל וחזר לבנותו אין לו לנעוץ בו דכיון שגוף הכותל של ראובן אלא שטוען שיש עליו שעבוד ואפילו קנה במעות אמדן דעתא שלא שעבד לו רק כוחל זה ול"ד לשעבוד בעל הבית לבעל העלייה דהתם אומדנא גדולה שנשתעבד לעולם ומכל מקום בנדון הרב הדין אמת בתנור שהיה בחצר שנשתעבד החצר להיו' שם תנור ואפילו נפל התנור הא' דנשתעבד החצר לשאר תנורים דצורך התנור לאנשי החצר הוא צורך גדול ומסתמ' אמרינן כיון שנתפייס בעל החצר להעמיד שם תנו' נשתעב' לעולם ועוד נ"ל הטעם דבעל החצר אינו מוציא הוצאות בבנין התנור רק שנשתעבד להניח התנור מה שאין כן בכותל שהוא מפסיד עיין שם באורך ונראה דבנדון התנו' הדין אמת מטעם שכתב הרשב"א בתשובות הביאה מרן הב"י וזה לשונו וכל שגוף הדבר שנשתעבד ישנו בעול' לא נסתלק השעבוד שאלו מי שיש לו שעבוד על כותל חבירו לנעיצת קורה אף על פי שנשברה אותה קורה לא נסתל' השעבוד שאין השעבוד לאותה קורה אלא לנעיצת קורה וכן לא נשתעבד החצר לשפיכת מים של אותו מרזב וכו' עיי"ש וכן פ' מרן ועיין בס' בית דוד סי' נ' ומהריט"ץ סימן רפ"ט כ' דהרשב"א שכתב אם הכותל ומקום הכותל ידוע לשמעון וכולי צ"ל שלא הניחו לסמוך אלא בתורת חסד אבל אם הוא שותף בכותל ונפל בודאי שיחזור ויבנה כבתחילה תדע דהא בית ועלייה שנפלו אין בעל הבית יכו' לעכב על בעל העלייה מלבנות משום שהם שותפי' באוי' והביא תשו' הריב"ש דאם בא בטענת מכר שיש לו חלק בכותל נאמן וטוענים ליורש וללוקח עיין שם באורך ולא זכרו מה שכתב הנ"י והביאו מרן הב"י וזה לשו' הסכימו האחרונים שאין לו חזקה אלא בתשמיש כותל זה בעוד שהוא קים אבל אם נפל אבד חזקתו שאין לו חלק בגוף הכותל לא במקום ולא באבנים אף אם בא בטענ' מכיר' דלעולם נימא שלא מכר אלא לתשמיש הנעיצה וכו' אבל אם החזיק בתקרה ומעזיבה ובא בטענת מכיר' או מתנ' יש לו חזקה אף בגוף הכותל וכן כתב הרב יונה עכ"ל הרי דאפילו קנה במעות לנעוץ שם קורות אם אין לו חלק בגוף הכותל אלא שעבוד בעלמא לנעוץ בו כשנפל אבד חזקתו לאפוקי אם יש לו חזקה בכותל ובאבני' וז"ל הרשב"א הובא בספר א"ז לבתרא ומסתברא אם אין לו חלק בכל הכותל אלא שעבוד כגון הבית והעלייה של שנים שהתחתון אין לו למעלה מהבית כלום והעליון אין לו בבית כלום אלא שעבוד בלבד בזה ודאי אין לעליון לשנות להכביד וכו' הילכך אם תמצא לומ' דהא דר"ן דאחזיק להודרי אחזיק לכשורי לאו בחזקת דגופו של כותל קאמ' שאם נפל שיחלוק לא במקום הכותל ולא באבנים אלא חזק' שעבוד בלבד לימי הכותל גם זו במקו' שנהגו כדברי הראב"ד אבל אם חזקה גמורה היא להיות שותף בכותל ולחלו' במקו' ובאבני' הרי כעין משנתינו ונועץ ומכביד ואין ממחים בידו עכ"ל א"כ כל שאין לו אלא רק שעבוד בלבד אפי' קנה השעבו' במעות אין לו חזקה אלא לימי הכותל ואם נפל אבד חזקתו אבל אם יש לו חזקה להיות שותף בכותל אפי' נפל חוזר ונועץ ומכביד ואינו יכול לעכבו וזה שכתב הרשב"א בתשו' אם הכותל ומקום הכותל ידוע לשמעון וכולי רוצה לומר דאין לזה רק שעבוד בלבד ולאפוקי אם היא חזקה גמו' דהוי שותף בגוף הכותל ואם כן לפי מה שפסק בסי' ח' (אמר המגיה עד כאן מצאתי):

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה