אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

סימן קמט

סימן קמז

א דין א' הגה כגון שהיה אריסו או אפוטרופו' וכי' בתשו' חלק שלישי סי' קמ"ח כתב שטען עוד שלא גבתה עדיין כתובתה ולפיכך אין לה חזקה בנכסי בתה לפי שהוא אומ' דמשום מזונותיה אכלה אותם וכו' והשיב שם דהוי חזקה לגבי אחר משמ' דלגבי הבת לא הוי חזקה אפילו אינה דרה בבתים משום מזונות ועיין בהכנה"ג אות כ"ב:

ב' דין ב' שדה של שני שותפים וכולי הטור כתב בשם בעל העיטיר דאחין אינן כשותפין זה על זה וכתב הרב כנסת הגדולה אות י"ד דמהראד"ב כתב איני סומך על בעל העיטור אבל מהרשד"ם כתב כיון דהטור לא כתב חולה עליו ראוי לחוש לו עיין שם ואני מצאתי לבעל העיטו' באות מ' מחאה דפ"ו ע"ד שכ' וז"ל ומסתברא דהוא הדין דאחים דמחזיקים והא דאמרינן אחין שחלקו אין להם דרך זה על זה וכולי ה"מ בתוך שלש וכולי אבל אחר שלש דינו כשותף דמחזיקים זה על זה דמ"ל למחויי וכו' הרי דסב"ל דאחים דינן כשותפים ואשמעינן דמחזיקים זה על זה אם יש דין חלוקה כמו שותפין ועיין שם עוד דף ע' ע"ב וכן מצאתי למהרח"ש חלק א' סימן כ"ד שהגיה כן בטור דאחין דינן כשותפין וכו' והביא דברי בעל העיטור כ"י ע"ש:

ג' שאין בה דין חלוקה וכו' אם הבתים יש בהם דין חלוקה אף על פי שאין בחצר דין חלוקה כיון כ"א מהם יכול לדור בביתו ולהשתמש בחצר בשותפות והחזיק אחד מהם בכל הבתים ובחצר הוי חזקה מהרח"ש סימן כ"ד עיין שם: ד' אע"פ שאכל א' מהם וכו' כתב מהרימ"ט סימן כ"ו דאם השכיר אחד מהם לבדו בשמו ופורעים השכירות לו לבדו הוי חזקה הביאו הר' כנה"ג עיין שם אבל הרב שבות יעקב חלק שלישי סימן קס"א כתב דלא עלתה לו חזקה וגם מהרימ"ע לא החליט למעש' וכן הסכימו עמו ב"ד עיין שם:.

ה' הגה אבל אם החזיק בחציה וכו' דעת ר"ח דאפי' החזיק בחציה אם יש בה דין חלוקה הוי חזקה וכתב הכנה"ג דכיון דאיכא פלוגתא המוציא מחבירו עליו הראיה מ"צ ומהראד"ב בתשוב' כ"י ע"ש ובתשובות מהראד"ב בספר לחם רב סימן קט"ו כתב דר"ח יחיד בדבר ואין המוחזק יכול לומר קי"ל כוותיה אלא שכתב דהיינו דוקא בשדה אבל בבית איכא סיוע מדברי התוס' בפרק ח"ה בד"ה בשותפות עסיקינן שכתבו דההוא דאין שותפין מחזיקין זה על זה היינו דוקא בשדה אבל הכא מיירי שהבתים אלו פתוחות וכולי עיין שם. ו' כתב מהראד"ב שם דאם יש קול שחלקו והיה כל אחד לבדו מעלה השכירות התוגר הויא חזק' עיין שם.

ז' דין ג' הבן שהוא סומך על שלחן אביו וכולי עיין בתשוב' הרדב"ז ח"ה סימן ש"א פ"א:

ח' דין ו' אב בנכסי הבת וכולי כ"כ הרשב"א סי' תתק"ן ובמיוחסות סימן צ"ג וז"ל ומסתב' דאב בנכסי הבן ובן בנכסי האם היינו אב בנכסי הבן ובן בנכסי האב ל"ד שאם כן אף האב בנכסי הבת יש לו חזקה דבן דוקא ולא בת אלא וכולי אבל אח ואחות לא שמענו וכולי עיין שם וכן כתב הרמ"ה בפרק ח"ה סימן ר"ח וסימן רי"ד דאחיו לא עיין שם ובירושלמי שם אמרי' ולא לבן בנכסי האב בחייו אבל לאחר מיתת האב יש לו חזקה ולא לאב בנכסי הבן בחייו אבל לאחר מיתת הבן יש לו חזקה עיין שם אלמא דהבן אחר מיתת האב יש לו חזקה בנכסי אביו נגד אחיו וכן האב אחר מיתת בנו יש לו חזקה נגד בני בנו:

ט' דין ט"ו הידוע של ישראל וכו' אבל אם ראייה לתובע שהיא שלו אף ע"ג דברי ושמא הוא אין מוציאין אותן מיד הנתבע דומיא דמנה לי בידך והלה אומר איני יודע וכן כרב הרמ"ה בפרק ח"ה סי' ס"ח עיין שם:.

יו"ד דין י"ט עד שיאכל שלש שנים רצופות וכולי זה דעת הר"י ן' מיגש והרמב"ם אבל הרמב"ן והרא"ה והריטב"א הובאו בס' א"ז דכתובות פ"ב הסכימו דאפילו החזיק שלש שנים אחר שהגדיל לא קנה עיין שם וכן כתב רש"י והתוספות והרא"ש בפ' המפקיד וכן הסכים הרשב"ש סימן ן' וסימן רפ"ט עיין שם והטור כתב בשם ר' האיי וז"ל אפילו אם החזיק בו כמה שנים אחר שהגדיל אינה חזקה והוא שבא המחזיק מכח טענתו הראשונה שהחזיק עליו כשהוא קטן וטוען לו שמחל לו בשתיקתו אבל היכא שיכול לומר לו ולישבע חזרתי ולקחתי ממך אחר שהגדלת והחזקתי אח"ך שני חזקה הוי חזקה וישבע שעשה כך אי נמי אם החזיק האב בפני הקטן ומת בנו יכול לטעון דחזר אביו וקנאה מאותו קטן לאח' שגדל וזה בכלל טוענים ליורשים וכו' וכתב הרב שארית יהודה דגבי לוקח דוקא אם החזיק המוכר ג' שנים אחר שהגדי' טוענים ללוקח והביאו הרב כנסת הגדולה אות מ"ט עיין שם אבל מהרח"ש חלק ראשון סימן נ"ו חלק עליו דלא מסתבר דאם החזיק אב שלש שנים אחר שהגדיל אפילו לא החזיק הבן או שהחזיק האב אחר שהגדיל יום אחד והבן שלש שנים טוענים וכו' עיין שם ועיין בתשו' מהר"י באסן סימן ל"ב

י"א דגה ויש אומרים דאינה חזקה וכו' כתב הרב פנים מאירות ח"ב סימן ל"ג דוקא לוקח א' צריך לברר שמחל לו אחר שהגדיל אבל אם מכר לוק' א' לשני טוענים לו שלוקח א' היה לו שטר או עדים שמחל לו הקטן כשהגדיל ע"ש באורך וליתא דהא קיימא לן דאין טועני' ליורשי' וללוקח אלא מה שהיה נאמן מוכ' בלא ראיה כמו שהוכיח מהריב"ל חלק ג' סי' ל"ג מפ' לא יחפור עיין שם מיהו הב"ח סימן קנ"ג חי' בין יורש ללוקח וייחס סברא זו לדעת הרמב"ם עיין שם ועמ"ש בסימן ע'

י"ב דין כ"ב וגובה שלא בשבועה וכו' כתב הרב ש"ך אף על גב דהטוען על המשכון צריך לישבע אף על פי ש"ל מיגו דלקוח שאני הכא כיון דאין נשבעין על הקרקע שבועה חמורה ושבו' היסת לא תקנו על טענת שמא וכן כתב המ"מ וכולי ע"ש ובספר ראב"ן דף ק"ב עמוד ג' כתב וזה לשונו שמעינן מהכא דעל ידי המגו נאמן בלא שבו' ובפרק המוכר את הבית אמרינן בעא רב עמרם לרב נחמן המפקיד אצל חבירו בשטר וא"ל החזרתיו לך וכו' עד מאי נאמן נמי דקאמ' בשבו' אלמא בטענת מגו אינו נאמן אלא בשבועה אלא נקוט האי כללא בידך דכל היכא דאיכא טענת מגו דאי הוה טעין לא הוה בעי לאשתבועי כי הכא כי טעין נאנ' ממני פקדונך הוה ליה לישבע שנאנס כי טען נמי החזרתי לך בעי לישבע שהחזירו וכל היכא דאי טען מגו לא בעי לאשתבועי כי הכא דרבה בר שרשום דכי טעין לקוח' הי' בידי לא היה נשבע דחזקה במקום שטר קיימא וכי אית ליה שטר שלקתה אין צריך לישבע דחזקה במקום שט קיימא וכי אית ליה שטר שלקחה אין צריך לישב' בחזק' נמי אינו נשב' היכא דטעין נמי זוזי אחריני אית לי גבי אבוהון נאמן בלא שבועה ועד"ז תקון כל מגו שבתלמוד דכל היכא וכולי עכ"ל וכבר כתב המ"מ בפ"י ובפ' י"א מהלכות טוען שי"א דכל שיש לו חזקה אינו נשב' דחזקה כשמה אבל הרמב"ם סבירא ליה דאפילו החזיק ג' שנים צריך לישבע היסת וכן כתב הרמב"ם פי"ג מהלכ' מלוה גבי משכון דאם אין שם עדים וטען לקוח נשבע היסת עיין שם

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה