ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב
סימן קמז
א' דין א' שא"ל איך תעיד על המכר ותבא ותערע' וכולי כתב הסמ"ע דוקא בכה"ג שעשה המערער מעשה שחתם בשטר או העיד בפיו בב"ד וכו' וכן כתב הרב כנסת הגדולה הגב"י עם מ"ש הריטב"א דוקא חתם וכו' וז"ל לאו דוקא חתם שעשה מעשה אלא הוא הדין אם העיד בב"ד בעל פה והוא הדין אם יצא ערב או קבלן מורה צדק בשם הריטב"א עי"ש וכי האי גוונא כתב הריטב"א בחידושיו לקידושין דף מ"ג וז"ל הא דאמרינן אבל גירושין ניחוש שמא עיניו נתן בה תמיהא מילתא וכו' ועוד דהא תניא בהדיא עדים החותמי' על שדה מקח ועל גט אשה לא חששו חכמים וכו' אי נמי דהתם אמרינן דמעשה וחתימה לא עבדי אבל דביר אמרי' והיה ס"ד דעדות גירושין שמעיד ע"י דבורו הוא וא"ל בשקרא קא משמע לן דכל שהמעשה נגמר על פיהם מעשה גמור חשיב וכולי עיין שם והכא נמי אם העיד בבית דין או אם יצא ערב וקבלן שע"פ נגמר הדבר מעשה חשיב וכ' מהראנ"ח חלק שני סימן מ"ב דהוא הדין אם הוא סרסו' במכירה ומסייע בה דהאי טעמ' דחתם עליה בעד איבד זכותו משום דמסייע בקנין וכל היכא דמסייע בקנין אבד זכותו עיין שם וכי האי גוונא כתב מהר"י באסן בתשו' סימן ק"ב עיין שם וכן כתב מהרימ"ט חלק ראשון סי' רי"ד וה' פמ"א סימן צ"ב הביא דבריהם ודברי הריטב"א עיין שם באורך ועיין בספ' בתי כהונה חלק ראשון בית ועד סימן ך' והרא"ש בספר א"ז לכתובות כ' וז"ל וא"ת והא טענה מעלייתא היא כדאיתא בח"ה וכו' וי"ל דהכא לא היה ליה לחתום לעשות מעשה שנראה הודאה משום ניחותא דשני אבל התם שאינו עושה מעשה חיישינן שמא יעיד שקר משום ניחותא דראשון עכ"ל משמע דוקא עשה מעשה אבל העיד בפיו לא כההיא דח"ה דאפי' העיד בבי' דין הוי נוגע בעדות ונראה דגבי עדות אף ע"פ שעשה מעשה שחתם הוי נוגע בעדות מהאי טעמא שהרי כתב הטו' בסימן ס"ו סכ"ב וז"ל ראובן שיש לו שטר על שמ' ונתנו ללוי בכסף ומסירה והיה שמעון א' מעדי המתנה ואחר עמו ורצה ראובן לחזור מהמתנה וטען שהשט' פסול הוא לפי ששמעון נוגע בעדות שרוצה להעיד כדי שיפטר מבע"ד שהשני נוח לו הדין עמו וכן הסכים בעה"ת שנ"א סח"ד ופסקו מרן בסימן ל"ז סי"א ובסימן ס"ו עיין שם אלמא אפילו עשה מעשה חשבינן ליה נוגע בעדות מהאי טעמא שהשני נוח לו אבל לענין הודאה אם עשה מעש' אינו יכול לערער ועיין בב"י י"ד סי' קפ"ה דכי האי גוונא חי' הרשב"א בין מעשה לדיבור וכן כתב הרשב"א בחידו' לקידושין:
והנה בבתרא דף קל"ב גבי הכותב נכסיו לבניו וכ' לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה אמ"ר במזכה להם על ידה וכו' ריב"ח אמר דא"ל טלי קרקע זו בכתובתיך ומקולי כתובה שנו כאן וכ' רשב"ם אכולהו קאי דשאר ב"ח לא אבדו בכך עד שיאמרו בפירוש אנו מוחלים לך השעבוד וכו' ע"ש אלמא אפי' סייע שנתן לו הסודר להקנות לא מחל לו ואפשר דדוקא בשעבוד אפי' סייע לא אמרינן דמוחל וכן ראיתי להרב קרבן העד' על הירושלמי ס"פ הנושא שחילק כן ומה שהקשה כיון שעש' מעשה ושתק למה לא נאמ' דהוי מחילה עיין שם לק"מ דאפילו עשה מעשה א"ל (א"ה עכ"מ)
ומ"ש הרב מורה צדק בשם הריטב"א אם ערב או קבלן ראיתי להריטב"א בחיד' לקידושין דף ח' שכתב ראובן שהיה דר בביתו של לוי ומכרה לשמעון וכ' לו סתם ביתי מכורה לך ולוי נכנס ערבן לא אבד זכותו שיוכל לו' אתה לא כתבת אלא שמכרת לו ביתך וזו ביתי הוא עיין שם ונראה דסבירא ליה דהכא מיירי שמכר לו שדה פ' דכיון שהזכיר שדה פלוני' אבד זכותו והוא הדין אם יצא ערב או קבלן אבל אם כ' לו שדה סתם שדי מכורה לך אפילו שעשה מעשה שחתם לא אבד זכותו וה' מוצל מאש חלק שני סימן י"ח חילק בין עד לערב ונ"מ דאם העיד בשט' הודאה שהודה ראובן שהקרק' שלו מכרו לשמעון לא אבד זכותו שיכול לומ' אני יודע אם היה לך קרקע או לא אלא על מה שהודית שהשדה שלך מכרת חתמתי וזה אינה שלך אלא שלי ע"ש ליתא דבין במכיר' או בהודא' או בערבו' אם אמ' שדה פ' אבד זכותו ואם כ' סתם ביתי מכורה לא אבד זכותו:
ב' הגה ודוקא שחתם עם עד אחד וכו' שאם לוי היה קרוב או נצטרף עם עד קרוב שנמצ' דהשטר בטל עדיין יכול לטעון ולערע' על המכיר' שיאמ' לוי משטה הייתי בך מאחר דהשטר בטל הריב"ש והביאו המש"ל בפי"ו מהלכות טוען עי"ש:
ג' דין ב' וכן וכולי ועשה השדה סימן לאחר וכולי פי' רש"י עשאה המוחזק בה סימן לאחר עיין שם והתוספות כתבו משמע מתוך הל' דאעורר קאי כגון שמכר א' משדותיו ועשאה סימן בשם המוחזק ובגמ' הכי פי' ל"ש אלא לאחר אבל עצמו לא אבד כלומר אם מכר מערער אח' משדותיו למוחזק לאו הודאה היא דאי לאו דעבדי הכי לא היה המוחזק קונה שדה ממני ואני הייתי צריך למעות ול"ג מזבין אלא זבין עיין שם והרא"ה והריטב"א שם כתב שזה הנכון אלא שלא מצינו נוסח' זה בכל הספרים ותר"י כתב דר"מ הלוי דחק להעמיד גיר' הספרים דה"פ ל"ש אל אלא שעשאה העורר סי' לאחר שלקח שנית מן העורר אבל אם עשאה סימן לעצמו לשד' שנית שלקחה העורר מן הגזלן לא אבד את זכותו עיי"ש אבל ראב"ן דף קל"ב כתב וז"ל עשאה המערער סימן לאחר שמכר המערער שדה אחת אצל אותה שדה שהוא מערע' עליה ועשאה אותה סימן כי' ודוקא לאחר אבד את זכותו אבל לעצמו שהמחזיק באותה שדה מכ' לזו המערע' שדה א' וכתב לו מצר פלו' שדה שלי וזה המערער שתק לא אבד את זכותו דאי הוה מערער לא הוה מזבין ל וכו' עכ"ל הרי דפי' עשאה המערער סימן וכולי אבל לעצמו היינו שמכר המחזיק למערער וכולי ומכל מקום כבר כ' תר"י והריטב"א לענין דינא שני הפירו' אמת וכן אמרו בירושלמי אפילו עשאה סימן אחר לאחר וכו' ע"ש: ד' דין ג' הגה אם אין כת"י וכו' הטור כ' בשם הרמ"ה דאפילו כתב ידו יוצא ממ"א נאמן במגו שהיה יכול לימר על תנאי מכרתיה לו ולא נתקיים התנאי וכולי עיין שם ונראה דלא טוענים ליורשי' תנאי דלא שכיחא אבל טוענים להם שחזר ולקתה במגו וכי האי גוונא כתבו התוספות דמיירי כגון שאין כ' ידו יוציא ממקום אחר ולכך נאמן לומר חזרתי ולקחתי ממנו מגו דאי בעי אמר מזויף וכו' והא דלא קאמר אי הוה אביהם היה טעין מזוייף דלא, טענינן ליתמי מזוייף מיהו חזרתי ולקחתי ממנו טענינן להו וכו' עיין שם והכא נמי לדעת הרמ"ה אפילו כתב ידו יוציא ממקום אחר טוענים להם חזר ולקח במגו דתנאי אבל אין טוענים להם תנאי מדלא אמר אם הוה אבוהון קיים הוה טעין תנאי היה והתוספות בערכין בפרק שום היתומים בד"ה אר"א וכו' שכתבו וז"ל דהתם מתחילה היתה של אביו דיתום כי נמי איכא סהדי דאחזיק אין לנו לקבל עדות זה וכו' דשמא שום תנאי היה לאביו עמו למחזיק שהוא שלו וכולי נר' דהיינו דוק' לגבי יתום קטן לענין דאין מקבלין עדות אבל אין טוענים להם להחזיק ואפשר דליתומים קטנים טעני' להו אפילו טענה דלא שכיחא וכי האי גוונא כ' התוס' בכתובות דף צ"ב בד"ה ראובן וכו' נהי דיתומים גדולים לא חיישינן לצררי כהאי גוונא ביתומים קטנים חיישי' טפי עיין שם והכא נמי א"ל דטוענים ליתומים קטנים תנאי היה וכל טענה דלא שכיחא לא ליתומים גדולים לא אבל אנן קיימא לן דאין טוענים אפילו ליתומים קטנים טענ' דלא שכיחא עיין שם בסי':
ה' דין ד' דיין החתום בקיום וכולי התוספות בפרק דכתובות הקשו מדאמרינן בפר' ח"ה אחד מן ק שהיה נוש"ונ בתוך הבית והיו אונות ושטרות יוצאות על שמו אמר רב עליו להביא ראיה ומסיק ראייה בקיום השטר אלמא דעל ידי אעא הדיינים אנו יודעים שהשטרות שלו הם דאכילה מסהדי עיין שם מה שתירץ ונראה דהתוספות סבירא להו כפירוש רשב"ם שם דרבה ורב ששת פליגי אליבא דרב אבל הרמב"ן והרשב"א הובאו בש"מ בפרק ח"ה דחה פי' רשב"ם מהא דקי"ל דמקיימי' את השטר אע"פי שלא קראוהו כלל ולא ידעו מה מלוה ומה לוה והסכים לפי' הראב"ד דרבה ור"ש בדרב ושמואל פליגי רבה כרב ורב ששת כשמואל והביא ראייה לדבריו עיין שם וכ"כ הרמ"ה שם בסימן רי"ד ע"ש: