אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

סימן קלא

סימן קל

א' דין א' אפילו אם קנו מידו וכולי כתב הסמ"ע הטעם דקנין בלא ב"ד חשוב כערבנות שהוא אסמכתא לא קני אלא משום דאגב דהימניה ונתן על ידי מעות גמר ושעבד נפשיה וכולי עיין שם ואם כן ערב בקנין בבית דין חשוב דלא הוי אסמכתא אינו יכול לחזור והב"ח חלק עליו דאפילו בבית דין חשוב יכול לחזור עיין שם הטעם וכן כתב הרב תפארת שמואל דאפילו קנייה בבית דין חשוב יכול לחזור דמסתמא דעתו שלא יהא ערב עד אחר נתינת המעות ולהסמ"ע קשה דהא בקבלן דליכ' אסמכתא כדמוכח מדברי המ"מ שכ' טעמא דערב דכתוב' לא משתעבד אפילו בקנין משום אסמכתא ואם כן דקבלן דכתובה דמשתעבד ע"כ ליכא אסמכתא ואמאי יכול לחזור הכא עיין שם ואיברא שהרשב"א בתשוב' חלק שני סימן קנ"ח והובא בב"י סימן קכ"ט כתב הטעם משום דכל עצמו של ערב אינו משתעבד למלוה משום דעל אמונתו הלוהו בההיא הנאה וכו' הא לא"ה לא משתעבד דאסמכת' הוא ואם כן זה שחזר קודם נתינת המעות לא על אמונתו הלוהו ולא גמר ושעבד נפשיה וכו' עיין שם ואם כן אם קנו מידו בבית דין חשוב אינו יכול לחזור ועיין בה' מח"א ר"ה ערב שכתב וכ"ת דקבלן דליכא משום אסמכת' אמאי צריך קנין לאחר מתן מעות י"ל דל' קבלנות לא הוי לשון חיוב וכו' עיין שם וליתא שהרי הרמב"ם בהל' אישות כתב דערב דכתובה לא משתעבד אפילו בקנין אבל קבלן דכתובה משתעבד אפי' בלא קנין עיין שם א"כ משמ' דקבלן ליכא אסמכתא:

ב' דין ג' ערב או קבלן וכו' זה לשון בעה"ת שע' ל"ה סימן מ"ד ומסתברא שאף הקבלן אינו יכול לכופו ולדוחקו ללוה להוציאו מן הקבלנות אף ע"פ שהגיע זמן הפירעון ואף במבזבז הלוה את נכסיו דהו"ל כמלוה שבא ליפרע קודם זמנו וכולי וכאן נמי אין ללוה זמן עם הערב אלא לאחר שפר' בשבילו וכן הסכים עמו הרמב"ן אבל מפי' הראב"ד נראה שדעתו לו' שהקבלנות יכול לכופו הלוה בכך וכו' שהקבלן כמלוה אצל הלוה וכו' עיין שם מבואר דסבירא ליה להרמב"ן דאפי' אחר שהגיע זמן הפירעון ואפילו הלוה מבזבז נכסיו אינו יכול לכופו והראב"ד נראה דאינו חולק אלא בהגיע זמן הפירעון כמו מלוה שיכול לתבו' חובו מהלוה אבל קודם זמן הפירעון אינו יכול לכופו להוציאו מהערבות כמו שאין המלוה יכול לתבו' את חובו מהלוה בתוך הזמן וה"ד בקבלן כיון דנפר' ממנו תחלה יכול לתובעו ולומר לו איני רוצ' עוד בערבות שלא יבא המלוה וידחקני לפורעו כמ"ש הראב"ד שם אבל בערב דאין נפר' ממנו תחלה מודה דאינו יכול לכופו להוציאו מהערבות ומהריט"ץ סימן צ"ד כתב דאינו חולק אלא בהגיע זמן ואף בערב הדין כן עיי"ש ונראה ליה דבערב מודה הראב"ד כמ"ש וכן כתב הרב גד"ת בסימן ל' והרב כנה"ג בהגב"י עיין שם וזהו שבעה"ת לא הזכיר דעת הראב"ד בסימן ל' משום דמיירי נמי בערב עיין שם וה' כנה"ג הגה"ט (א"ה עכ"מ):

ג' דין ד' יש מי שאומר וכולי הכי נקטינן כן כתב בעה"ת של"ה סימן י"ג בשם קמאי והרמב"ן ובודאי דהכי נקיטינן ומר"ן שכתב בל' יש מי שאומר וכו' לא משום דאיכא פלוגתא אלא שכן דרכו בדין שלא נזכר בשאר פוסקים כמ"ש הסמ"ע בסימן ל"ה ס"ק יו"ד והרי כנה"ג שם והש"ך בסימן קכ"ו ס"ק כ"ב ע"ש וכן כתב הרב מטה יוסף ח"ב בתשובה אחרונה ע"ש:

ד' כתב מהר"י וויל סימן פ' על ערב ששלח למלו' שיבא או שישלח לו השטר שיש לו על הגוי והמלוה לא רצה לבא ולא לשלוח לו השטר ולא היה אונס הערב פטור ואם לא נתברר הדבר ישב' הערב שכן היה ונפטר כמו לוה שרצה לפרו' למלוה ולא רצה המלו' לקבל דהלוה פטור מאחריות ההלואה עיין שם ועיין מה שכתבתי בסימן ק"ך.

ה' וצריך להתישב בדין זה כי יש חולקים לא מצאתי חולק בזה הסמ"ע וכן כתב מהר"א די בוטון בספר לחם רב סימן צ"ה וע"ש עוד בסימן צ"ח ומהריט"ץ סי' צ"ד כתב שמצא שכתב בעה"ת תשוב' לקמאי ערב שבא למלוה בזמנו וא"ל תבע מן הלוה ולא רצה לתובעו והאריך לו הזמן הרי הערב נפטר בכך הרי שהגאונים חולקים על הרמב"ן ויחיד הוא בדבר עיין שם והרואה בסה"ת שע' ל"ה סימן י"ג כתב אין הערב נפטר בכך עיין שם וכן כתב הכנה"ג הגהב"י אות ב' דבעה"ת כתב סבר' זו בשם תשובה לקמאי עיין שם.

ו' דין ה' ישראל שערב לחבירו בשביל גוי וכולי אם ערב על הקרן והרבית כ' המרדכי דלראב"ן פטור מהרבית משום דהוי ערב שלא בשעת מתן מעות ואם הקנה לו לשלם הרבית חייב אבל ראבי"ה חולק וסבירא ליה דאפילו קנו מידו פטור והביאו מרן הב"י י"ד סימן ק"ע עיין שם וכתב הרדב"ז חלק שני סימן רי"ח וז"ל אלא דק"ל מה יועיל הקנין להקנות הרבית הרי עדין לא בא לעולם וכו' וצ"ל דהכא במאי עסיקינן כגון שזקף עליו הגוי הקרן והרבית מעתה ויצא ראובן ערב על מה שנתחייב הגוי בקנין ואכתי קשה דאיך יעלה על הדעת שיפר' ראובן רבית לשמ' מפני ערבותו שהוא אסור מן התורה ומה יועיל הקנין שהתיר האסור לפי' נרא' לע"ד דאין כוונת ראב"ן לומר שאם היה שם קנין שחייב לפרו' הרבית אלא דעתו לפטור אותו אפילו היה חיוב הרבית הגוי מקודם שהרי לא נשתעבד בשעת מתן מעו' אבל אם קנו ממנו מתחייב על הרבית שחייב הגוי לשעבר אבל להב' לא מתחייב אפילו על ידי הקרן עכ"ל ונר' דלמאי דמוקי לה כגון שזקף הקרן והרבית לא קשיא מידי דאפי' יפר' ראובן רבית לשמעון מפני ערבותו ליכא איסור דמשעת זקיפה חשוב כגבוי וחזר כולו כקרן כדאמרי' גבי גוי שנתגי' וכן כתב מהר"ם בתשו' הקצרות סימן קפ"ח דהערב חייב לשלם כל הרבית אפי' שלא עלה עדין מהאי טעמ' והביאו המרדכי והובא בב"י י"ד שם אבל מצאתי לראב"ן בתשו' סימן ק"ד שכתב וז"ל ראובן שהביא מערופים שלו לשמ' ואמ"ל ראובן לשמעון הלוה מנה למערופי' שלי בכך וכך רבית לשבוע באמנה וכל מה שיבא לך הפסד זה אני מקבל עלי לשלם לך ההפסד ובתנאי הזה הלוה שמ' המנ' למערופים של ראובן לסוף ימים פר' הגוי המנה לשמעון וכבר עלה לרביע כסף והרבית לא פרע לו של אותה קבלה וכו' כיון דלא הקנה ראובן לשמ' בק"ג לשלם ואם תמצי לומר דהוי קבלן וכו' הרבית אסור לראו' ליתנו לשמ' לקבלו וכו' א"ד כיון דראובן לא לוה משמ' כלום כי אם הגוי הלוה וראובן קבל אחריות הפסד אין בזה רבית של ישראל דלא אסרה תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה וכו' ונראה בעיני שאותה קבלה שקבל עליו ראו' לשלם ההפסד קבלה גמורה היא בלא קנין מדין ערב שהרי על אמונתו הלוהו ונעשה ערב בשעת מתן מעות וכו' וה"מ בקרן שנתחייב ראובן לשמ' לשלם אם לא פר' הגוי אבל הרבית אינו חייב לשלם ולא מפני שהוא אסור דלא אסר' תורה אלא רבית הבאה מלוה למלוה כמ"ש אלא שלא נתחייב ראובן באחריותו שהרי לא הלוה הלוה מן הרבית על אמונתו ולא מצי ערב משתעבד בדבר שלא הלוה על ידי וכו' ע"כ לשונו הרי דמיירי בערב בשעת הלואה על הקרן והרבי' דלהבא ואפילו לא זקף הנוי עליו הרבית עם הקרן משמ' דאם היה בקנין חייב וליכא איסור רבית דלא אסר' תו' אלא רבית הבאה מלוה למלוה וכן כתבו התוס' במציעא סוף דף ע"א וז"ל ומותר לישראל להיות ערב בשביל נכרי דישראל המלוה לא בתר ערבא אזיל אלא לוה אזיל ואם לא יפר' הנכרי יפר' הערב הקרן והרבית דהשתא הוא דמוזיף לנכרי עכ"ל וכן כתב הנ"י שם וכבר האריך ה' בעה"ת שער מ"ו חלק ד' סימן יו"ד עש"ב:

ז' כתב הרב כנסת הגדולה מתשובה זו של הרי"ף ומדברי הב"י סי' קכ"ט וסי' ק"ל ומהראנ"ח ומהרש"ך נראה דערב לחבירו ישראל בשביל הגוי משתעבד אבל הרא"ם סימן צ"ד כתב ר' אביגדור בשם ר' שמחה דלא משתעבד דערב משתעבד מטעמ' דבההי' הנא' דמהימן ליה מהך גמר ומשעביד נפשיה והיינו טעמ' דלא שייך בגוי דפשיטא דישראל נאמן טפי מגוי ולא גמר ומשעביד נפשיה ואפשר היה לומר דדין הר' אביגדור הנזכר הוא בערב בלא קנין ואלו הגדולים הם בקנין אלא שהטעם דבההיא הנאה מהימן ליה שייך בערב בקנין וכו' עיין שם וכ"כ מהר"י באסן בתשו' סימן פ"ט דה"ר אביגדור אפי' בקנין קאמר דהא טעמא דבההיא הנאה וכו' לערב בקנין נמי צריך לטעם זה לסלק האסמכתא דכל הערבות אסמכתא ובקנו מידו בלא מעכשיו הוי אסמכתא ע"ש וכבר כתבתי בסימן קכ"ט דבעה"ת שער מ"ג סימן מ"ו בשם הרמב"ן והובא בב"י סימן קי"ג כ' דבערבות ליכא אסמכתא גמור' ודברי הרמב"ן הם בהלכות נדרים שלו דף כ"ז ומבואר שם דאחר מתן מעות לא שייך טעמא דבההיא הנאה וכו' אלא משום דערבות לא הוי אסמכתא גמורה מהני קנין עיין שם הטעם ואם כן אפ' דה"ר אביגדור מיירי בערב בלא קנין אבל בקנין דליכא אסמכתא אף על גב דלא שייך טעמא דבההיא הנאה וכו' אפילו לגוי משתעבד וכן כתב מהרימ"ט סימן קכ"ג עיין שם וכן כ' בעל העיטור בדיני ערב דף ס"א ע"ג והביאו הבעה"ת שער מ"ו וז"ל והיכא דעבד ערבות לישראל מגוי בעי נמי קנין ואי לא לא קני וכו' הרי דסבירא ליה דבלא קנין לא משתעבד אבל בקנין משתעבד ונראה דהוא אזיל לטעמיה דסביר ליה דאסמכתא בקנין אפילו לא אמר מעכשיו קנה הביאו הרב ב"י סימן ר"ז דף רנ"ה סע"ג עיין שם אבל מתשו' רש"י שהביא הטור סימן זה ובעה"ת שער ל"ה סי' כ"ח מוכח בהדיא דגם בערב בלא קנין משתעבד וז"ל ישראל שהיה בידו משכון מהנכרי שהנכרי שאל ממנו יחזירהו ל בערב ישראל שהביא לפניו ואמ"ל בפני הנכרי אני ער לך הדין נותן לחייב הערב מאחר שזה מסר משכון שבידו לנכרי על פה וצריך קנין דערב בשעת מתן מעות א"ץ קנין עיין שם וכן כתב מהר"ם בתשובות הקצרות סימן קל"ט עיין שם וכן כתב מהרח"ש חלק ראשון סימן פ"ז דאין לסמוך על רבינו שמחה ומיירי בלא קנין כנדון רש"י עיין שם וכן דעת הרדב"ז חלק שני סימן ק"ל ועיין שם עוד סימן שפ"ט וכן כתב בתשובות יכין ובועז חלק א' סימן ל' עיין שם: ח' דין יו"ד שחייבו עצמם על תנאי וכו' כ' מהר"ש צרור סימן כ"ה בראובן שנכנס ערב לשמעון בתנאי שיעשה לו דבר א' ונאנס שמעון ולא קים התנאי דכיון שנאנס הו"ל כאלו קיים התנאי עש"ב וליתא הרי כ' הר"ן בפ' האומר דקידושין וז"ל ולענין דמקדש על תנאי ונאנס ולא קיים התנאי מצאתי בירושלמי פ"ק שנחלקו בו ר' אבהו בשם ר"י וכו' אונס כמאן דלא עבד רשב"ל מדמה לה למגרש ומהנה אם לא באתי וכו' וה"נ אונס כמאן דעבד ור"י סבר דל"ד דהתם אין הדבר תלוי אלא בו אינו גומר לגרש אלא אם יעבור על התנאי ברצון אבל באונס לא אבל הכא שאין האשה מתקדשת אלא מדעת' הרי אינה מוסמכת בקידושיה אא"כ יקיים תנאו אבל כל ש שלא נתקיים אע"פ שנאנס אינה מתרצה בקידושיה ומשמע דקי"ל כר"י וכו' עכ"ל הרי דר"י ס"ל דלא מהני טענת אונס אלא בדבר שאינו תלוי אלא במתנ' בו אבל במקדש על תנאי אע"פ שנאנס אינה מקודשת וקי"ל כוותיה וה"נ בנותן או משתעבד על תנאי שתלוי בדעת הנותן כל שלא קיים המקבל התנאי אפי' נאנס בטל השעבוד וכן פסק מהראנ"ח סס"י קל"ד ע"ש:

ח' דין י"ב אפי' התנ' אם לא אביאנו וכו' הרמב"ם בתשו' כ' וז"ל ראובן יש לו עדי' על שמעון ולוי שיבואו לב"ד ביום פ' וערב אותם יהודה שיבאו לב"ד באותו יום שאמרו וקנו מידו והעיד עליהם שאם לא יבאו שמעון ולוי באותו יום לדון עם ראובן שעליו לשלם הממון שראובן תובע אותם לדין עליו ועבר אותו יום ולא באו הבע"ד ויש עדים לראובן שהוא בא לב"ד והם לא באו הערבן טוען שהוא הביאם לב"ד אבל אין לו עדים ע"ז וכולי תשו' אם בא א' מהב' בע"ד נצול הערבן אע"פ שלא בא הוא ואם הביא עדים שמנעו אונס מלבא הוא או הבע"ד אינו חייב שום דבר ואם טען הערבן שב לב"ד ואין לו עדים ע"ז וגם אין עדים מכחישים אותו וא"ל שלא בא ישבע הערבן שבועת היסת וינצל ואם העידו ב' עדים על הערבן שלא בא שום א' מהם כל אותו היום ולא הביא עדים שהיה אנוס יפרע ויפסיד עכ"ל נר' דס"ל דצריך להביא עדים שהיה אנוס (א"ה עכ"מ):

ט' דין י"ג מי שלא פי' קצב הדבר וכו' מי שערב כל מה שיצטרך להוציא בעסק הדין בין ראובן ובין לוי בפי' וכו' שאמר הדיין כ' מהר"י ן' הרא"ש בתשו' סי' ס' שאף לדברי הרמב"ם יש לחלק דשאני הכא שאינו יכול להשתעבד בדבר קצוב מצומצם כי זה תלוי בדעת אחרים שהוא הדין שיפסוק עליו ההוצאה וכולי עיין שם.

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה