ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב
סימן קל
א' דין ב' אבל אם עמד מעצמו וכו' משמע דאם הסכים הלוה בכך אע"פ שהערב התחיל בדבר הוי ערב ברשות מהריק"ש בתשו' בס' אהלי יעקב סימן י"ן עש"ב:
ב' ואם אמר ליה הלוה הכנס קבלן וכולי אבל הרשב"ש בתשו' סי' תק"ט כ' וז"ל ואעפ"כ כדברי הרמב"ם נר' בערב שכשם שפורע חובו של חבירו שלא מדעתו אינו חייב לשלם כן הדבר הזה כיון שלא היה יכול ליפרע מן הערב תחלה והי"ל לתבוע ללוה תחלה שמא היה מפייסו ואפי' בקבלן כל שלא תבעו בב"ד שמא היה מפייסו ואפילו התנה עליה' שאפרע ממי שארצה כל שלא העמידו בב"ד יכול לטעון הלוה שמא הייתי מפייסו אבל אם העמידו בב"ד והב"ד חייבוהו שוב אין טענה ללוה כיון שהוא א"ל ערבני וכו' עיין שם הרי דס"ל אפילו בקבלן והתנה עליהם שאפרע ממי שארצה כשלא תבעו בב"ד פטור וגם נדון שלו בערב לגוי דדמי לקבלן כיון דגוי בתר ערבא אזיל כמ"ש מהרשד"ם סימן קי"ח ואפ"ה ס"ל דפטור כפורע שלא מדעתו ודלא כמור"ם בסימן קכ"ח שפסק דאם פרע לגוי חייב עיין שם בהש"ך סק"ו מיהו ל' הרמב"ם משמע דקבלן אפי' לא הרשהו לפרוע חייב והטור כ' בשם הראב"ד דבסתמא כיון שא"ל ערבני כאלו הרשהו דמי עיין שם וכן כתב בעה"ת שער ל"ה סימן מ"ה עיין שם משמע דאם לא א"ל ערבני לכ"ע פטור וכן כתב הרשב"ש בתשו' שם ובסימן קכ"ז עיין שם וכן דעת הרמ"ה בפ' ג"פ סי' קל"ג וז"ל ואי ק"ל כיון דקי"ל דהאי עובדא דערבא דפרעה למלוה מקמי דליתבעי ליתמי כדהוה יכיל לדחויי למלוה לגבי יתמי ולא דחי' עסיקי' וכולי ליהוי כפורע חובתו של חבירו שלא מדעתו דקי"ל הניח מעותיו על קרן הצבי יכיל' לשנויי לך כגון דא"ל לוה מעיקרא לערב ערבני ושלם דכי קדים ופרעיה למלו' שליחותי' דלוה קעביד ולא פורע חובתו שלא מדעתו מיהו שינויי דחיקי לא משני' לך דהא פשט דגמ' בסתם ערב סתמא קא אמר ועוד דאי מה"ט אע"ג דא"ל ערבני ושלם נמי לא הוה מחייבי' יתמי לשלומי ליה מידי דבשלמא אי שלם מחייב לוה ניחא אלא הכא דכי שלם לאחר מיתת לוה הוא וכו' תלא הכא ה"ט דכי אמרי' הפורע חובתו של חבירו שלא מדעתו הניח מעותיו על קרן הצבי ה"מ בעלמא דלא רמי עליה חובא למפרע להאי חוב מחמת הלוה כלל דאיהו דאפסיד אנפשיה דפרע מידי דלא רמיא עלי' שעבודא כלל אבל ערב דאי לא יכיל המלו' לאפרעוי' חוביה מיניה דלוה או מיתמי דיליה הוא מחייב הערב למיפרעיה אף על גב דהוה יכיל ערב למידחייה למלוה לגבי לוה או לגבי יתמי דלוה ולא דחייה אלא קדם ופרע לאו כפורע חובתו של חבירו שלא מדעתו דמי דלא ניחא ליה למשבקיה לשעבודיה דב"ח עלויה דלא ליתזיל נכסיו או מחמת מידי אחרינא וכמאן דפרע ע"כ דמי עכ"ל וכן כתב הרשב"א בתשו' ח"ג סימן ר"א וסימן שצ"ד וז"ל ואפילו ערב דפרע משלו על של חבירו אין הלוה יכול לימר לו לערב משלך פרעת שלא מדעתי' ואיני חייב לשלם כדין פורע חובו של חבירו וכדמוכח בשלהי ג"פ בההוא ערבא דיתמי וכו' עכ"ל הרי דהרמ"ה והרשב"א ס"ל כדעת הראב"ד דערב שפרע שלא מדעתו של לוה לא הוי כפורע חובו של חבירו שלא מדעתו וחייב הלוה לשלם לו אבל אם לא א"ל ערבני ונעשה שלא מדעת הלוה משמ' דלכ"ע פטור וכן ראיתי להריטב"א הובא בס' א"ז לכתובות בר"פ המדיר גבי באומר כל הזן לא יפסיד וכולי וז"ל ושמעי' מהכא שהנכנס ערב לחבירו או המתחייב לחבירו בשום דבר שלא במאמרו אינו חייב לשלם לו כלום ולפיכך צריך לכתוב בשטרי ערבות שנכנס ערב על פיו שאל"כ אין הערב גובה כלום מן הלוה וכ"כ הראב"ד וכ"נ מדברי הרמב"ם עכ"ל הרי שהוכיח דאם נכנס ערב שלא מדעת הלוה אינו חייב לשלם לו ושכ"כ הראב"ד והגד"ת בשער ל"ה סימן ל"א דהא דלא רצו לפרש אפילו בלא הרשהו כלל כי היכי דלא ליהוי מחלוקת רחוקה מן הקצה אל הקצה ע"ש ועי' בהסמ"ע ס"ק י"א:
ג' דין ג' ואם כתב המלוה לערב קבלתי ממך וכולי (א"ה השאלה נאבדה ומתוך התשו' נתבארה השאלה) תשו' כתב הטור וז"ל וכן אין הערב גובה מהלוה עד שיביא עדים שפרעו בשבילו אבל כל זמן שאין לו עדים אינו גובה ממנו כלום אפילו אם שט"ח בידו וכולי שיכול לומר פרעתי למלוה והחזירו לי ונפל ממני ומצאתו או לא פרעת עדיין למלוה וכולי או יכול לומר לו פרעתיך כי אין שטר חוב שבידו ראיה לעשותו מלוה בשטר עד כאן לשונו ולכאורה נראה דנקט דוקא ערב אבל קבלן אפילו אין לו עדים שפר' גובה מהלוה ורשב"ם בפרק ח"ה גבי ההוא ערבא דאמר ללוה וכולי כתב וזה לשונו כגון ערב קבלן אי נמי כגון שאמר הלוה בשעת הלואה ממי שארצה אפר' וכתב בש"מ שם וז"ל ונראה שפי' כן משום דערב בעלמא מ"ל לא מהימנת לי שפרעתו ושטר שבידך פקדון ואפילו פרעתו אי לאו דתבעני תחלה לא הו"ל למיפרעיה וכולי וכיון שכן הו"ל כפור' חובו של חבירו שלא מדעתו דפטור אבל לערב קבלן ל"ל הכי ויש מי שאומר שאפילו בערב קבלן יכול לומר לא מהימנת ליה דפרעת וכולי עד כאן לשונו ואם כן הטור שלא כתב ערב או קבלן כדלעיל משמע דוקא נקט ערב אבל קבלן גובה מהלוה ואינו יכול לומר לא מהימנת לי דפרעת וממילא אינו יכול לומר לערב פרעתיך שהרי כתב הב"ת דדוקא כשאין עדים לערב שפר' ולא כתב לו נמי המלוה התקבלתי נאמן הלוה לומר פרעתי' במגו דאי בעי אמר פרעתי למלוה וכולי ולא מ"ל שטרך בידי מ"ב כיון דא"ל מגו ומגו דאורייתא לא אלימא הך טענה דשטרך בידי מ"ב דהאי שטרא לא נכתב אלא מלוה למלוה כמ"ש הטור שאין השט"ח שבידו ראיה דלמ"ל פרעתיך עיין שם וכן משמע מדברי הרמב"ם בפרק כ"ו מהלכות מלוה דין ז' שכתב כל ערב שבא ליטול מה שפר' וכולי צריך להביא ראיה ואין מציאת שטר חוב שעליו ביד הערב שפר' שמא נפל השטר מיד המלוה ולא פרע זה כלום עיין שם משמע דאם הביא ראיה שפר' גובה ואין הלוה יכול לומר פרעתי' דהשטר שבידו ראיה כיון דליכא מגו ואם כן הכא נמי גבי קבלן לדעת רשב"ם אינו נאמן לומר פרעתיך מה"ט וכן מוכח התם דאל"כ מאי מ"ל התם הא כיון דנאמן לומר פרעתיך בטל השטר והו"ל כמלוה על פה ופשיטא דנאמן לומר דלא הדר שקליה אלא ע"כ אינו נאמן לומר פרעתיך כיון דליכא מגו אבל מדברי מהראד"ב בספר לחם רב בסימן צ"ה בב' שנתחייבו לגוי בשטר א' וטען א' שפר' לגוי והשטר שבידו דנאמן לומר פרעתיך משמע דאפילו הגוי פור' ממי שירצה דגוי בתר ערבא אזיל וכל שכן שנתחייבו ב' בשטר וכ' ל' הרמב"ם שכ' כל ערב וכולי משמע אפי' קבלן וכן משמע מדברי הרא"ש שם שכתב וערב קבלן היה וכולי והביא דברי הר' יונה דמיירי שכתב לו המלוה התקבלתי וז"ל הטור ברמזים שם ערב קבלן שמראה שטר וכולי צריך לפורעו והוא שכתב לו המלוה התקבלתי הא לא"ה לא עיין שם מיהו בנ"ד שזקף החוב בעש"ג על הערב אפשר דלכ"ע אין צריך עדים ואין הלוה נאמן לימר פרעתי למלוה או איני מאמינך שפרעתיו דדוקא גבי קבלן דביד המלוה לגבות מאיזה שירצה יכול לטעון פרעתיו או לא פרעתיו אבל ראיתי למהרשד"ם סימן פ"ו שכתב דאפילו זקף עליו החוב במלוה לא נסתלק שעבוד האחר והסכים עמו הרב בני חיי בסימן קכ"ו דלא נסתלק שיעבוד הלוה ולא הוי רק כקבלן דרצה מזה גובה רצה מזה גובה עיין שם ושוב ראיתי למהרשד"ם סימן כ"ה שכתב דאפשר לחלק בין ערב לשותף משום דהערב אינו חייב כלום למלוה ולכך יכול לומר לא פרעת וכולי מיהו יכול לטעון פרעתיך ואין השטר חוב שבידו ראיה עיין שם משמע דס"ל דאפילו ליכא מגו נאמן לומר פרעתיך וכן מצאתי להרשב"א בתשו' חלק ג' סימן מ"א שכתב ראובן ושמעון היו חייבים ללאה אמם מנה בשטר משכונה על כרם א' לימים נפטרו ראובן ושמעון ולאה ויורשי שמעון מצאו שטר חוב הנז' בין שטרותיו של אביהם ותבע מחצית המנה מיורשי ראובן שאומרים שפרעו אביהם ללאה אמו וכולי תשו' דברי בני שמעון בטלים ואין בהם ממש חדא שאפילו פר' שמעין כל החוב לאמו ואמו מכרה לו השטר הא קיימא לן דאותיות אין נקנות במסירה וצריך כו"מ וכן אם נתנתם לו במתנה ואם פרעו שמעון בלא שתמכרנו לו אמו הו"ל פור' חובו של חבירו שלא מדעתו דהניח מעותיו על קרן הצבי ולא עוד אלא שאפילו א"ל לך פרע ואני אשלם לך חזר מה שנתחייב לו ראובן מלוה על פה ומלוה על פה אינה גובה מהיורשים דשמא פרע אביהם וכולי עד כאן לשונו ודברי הב"ח תמוהים דאי משום מגו בכל שטר חוב דעלמא לא אמרינן הך טענה דשטרך בידי מ"ב דהא קיימא לן כמאן דאמר מודה בשטר שכ' צריך לקיימו ונאמן לומר פרוע במגו דיכול לומר מזוייף ובפרק המוכר את הבית אמרינן המפקיד אצל חבירו בשטר נאמן לומר החזרתיו במגו דנאנסו ולא אמרינן שטרך בידי מ"ב וכתב רשב"ם אבל המלוה את חבירו בשטר ל"מ טעין לוה פרעתי דא"ל אידך שטרך בידי מ"ב וגבי לוה ליכא שום מגו וכולי עיין שם משמע דבשט"ח נמי אי איכא מגו נאמן וגם למאי דס"ד התם דאינו נאמן במגו כ' התיס' שם אפילו למאן דאמר מודה בשטר שכתב צריך לקיימו ונאמן לומר פרעתי ולא אמרי' שטרך בידי מאי בעי התם משום דזימנין אפשיטי דספרא זייר ליה וכולי עיין שם ואם כן הכא נמי ל"ל ה"ט כי אין השטר חוב שבידו ראיה וכולי ובלא"ה לא דחי' מגו וכל שכן לדעת הר' יונה דאינו גובה ממשעבדי דלא אלימא כ"כ דשטרך בידי מ"ב אלא ודאי בלא מגו נמי אפילו יש עדים לערב שפר' בשבילו והחזיר לו השטר נאמן הלוה לומר פרעתיך מה"ט דאין השטר שבידו ראיה ודוקא כשכ' לו התקבלתי אינו נאמן וזה ל' הרמ"ה בפרק גט פשוט סימן קל"ד ומוקמי לה רבוותא כגון דכ' ליה התקבלתי חוב זה והעמדתיך במקומי דכיון דאוקמי' בדוכתיה הו"ל כמאן דאקני ליה אדעתא דשטרא בכו"מ דהא כתב ליה התקבלתי ומסריה לשטרא ניהליה ופשטא דגמרא דאע"ג דלא כתב ליה העמדתיך במקומי כיון דכתב ליה התקבלתי ממך זה החוב כמאן דכתב ליה העמדתיך במקומי דמי דלהכי טרח ליה וכתב התקבלתי לאוקומי בדוכתיה והו"ל מלוה בשטר וכולי עד כאן לשונו הרי מבואר דס"ל דכיון דכתב ליה התקבלתי כמאן דכתב ליה העמדתיך במקומי והו"ל מלוה בשטר ואם כן גובה מהלקוחות כדעת רשב"ם ואם כן דעת רשב"ם והרמ"ה והר' יונה והטור דאם א"ל התקבלתי אינו יכול לטעון הערב פרעתיך ול"פ אלא לטרוף מהלקוחות וכן פסק הרדב"ז ח"ב סימן תנ"ו דאם יש שטר ביד הערב אין הלוה נאמן מטעם שטרך בידי מאי בעי אבל אם אין שטר ביד הערב אפילו היה מודה שהיה שטר יכול לטעון פרעתיך עיין שם והש"ך כ' כמה פוסקים ס"ל דנאמן לומר פרעתיך אם לא קנה השטר בכו"מ וכן דעת רש"ל בתשוב' סימן צ"ג והב"ח בסס"י ע"ז כ' עליו דלא דק דהתקבלתי פשיטא דגובה בו וכולי והוא לא דק וסותר דברי עצמו שהביא כאן כמה פוסקים דס"ל כדעת רש"ל עיין שם באורך והוא לא ראה תשו' הב"ח סימן ל"ו שכתב ע"ד רש"ל ז"ל והיינו כשיטת התו' והרשב"א בשם רבו הר' יונה אלא דק' לע"ד הראיה שהביא ממ"ש בסימן ע"ז איש ואשתו שלוו וכולי אינה נאמנת אלא במגו דפרעתיך דש"מ דאע"פ ששט"ח ביד הבעל או ביד היורשים נאמנת לומר פרעתיך וכולי אם כן דברי הטור סתרי אהדדי דהלא בסימן ק"ל פ' להדיא דבכ' לו התקבלתי אינו נאמן לומר פרעתיך וכולי עיין שם באורך הרי שכתב דרש"ל סבירא ליה כדעת התוס' והר' יונה והרשב"א ולא דחה אותו אלא במ"ש בדעת הטור כן והב"ח שם כ' בשם מהר"ל מפראג לחלק בין ערב לב' שלוו ומה שדחה ז"ל וא"א דבב' שלוו אפילו כ' לו התקבלתי לא הוי אלא מלוה על פה אם כן מאי קאמר אינה נאמנת אלא במגו דפרעתיך והלה במלוה על פה אפילו אין לו מגו דפרעתיך וכגון שהעידו עדים שלא זזה ידם מתוך ידם אפ"ה א"ל מגו דא"ב מצי טעין מחלתו לי או מלוה ישנה יש לי עליך וכולי עיין שם נראה דסבירא ליה דבמלוה על פה יכול לטעון מחלת לי או מלוה ישנה יש לי עליך ולא זכר מ"ש מהר"ם בתשובו' הקצרות סימן ע"ו דבטענת מחילה לא מהימני' לשום אדם אלא במגו דמ"ל פרעתי או להד"מ והיכא דקאי בתוך זמנו דל"מ טעין מחלת לי במגו דפרעתיך דהא חזקה אין אדם פורע בתו"ז וכולי והביאו המרדכי פרק קמא דבתרא עיין שם והיא הדין מלוה ישנה יש לי עליך אינו נאמן אלא כי איכא מגו דאל"כ בתוך זמנו אמאי לא טעני' הכי או מחלת לי במגו דמלוה ישנה וכו' וכן דעת האחרונים כמ"ש בסימן ע"ה דין ז' מיהו דבעל עם אשתו כמ"ש דמחילת אשה לבעלה שכיחא כדאמרינן בפ' החובל לגבי בעל ודאי מחלה ליה וה"ט דטעני' ליורשים גבי כתובה טענת מחילה עיין שם: ג' דין ד' ויש מי שאומר וכולי וכן סתם מרן בסוף. סימן כ"ט ודלא כהכנה"ג אות י"ד עיין שם וכתב הש"ך שכן עיקר וכ"ש לפי מ"ש דהלוה יכול לטעון פרעתיך דפשיטא דאינו טורף לקוחות וכבר כתבתי לעיל: ד' כשכתב לו קבלתי ממך וכולי דבלא"ה אפילו השטר יוצא מתחת ידו אינו גובה בו וכמלוה ע"פ דמיא ואם כ' בשטר שנשתעבד לכל הבא מכח המלוה הרי הערב בא מכח המלוה ועדין לא נמחל שעבודו של שטר הרדב"ז ח"ב סי' תנ"ו ע"ש:
ה' דין ה' ולא בקש ממנו השטר וכולי כתב הש"ך ואף על גב דכתב בעה"ת דאף שהזכיר לו השטר פטור כל שלא אמר לו בפירוש שיקח השטר ערב שאני שהוא נותן המעות שלו ולחזור ולתבו' את הלוה לא הוה ליה ליתן בלא שטר ואינו יכול להוציא מהלוה בלא שטר עיין שם ולכאורה קשה דהא בחנוני אף ע"פ שהו' נותן שלו ולחזור ולתבו' את הבע"ה לא אמרינן דלא הוה ליה ליתן בלא עדים כדאיתא בפרק קמא דמציעא ע"ש בתוספות וכן כתב הרשב"א במיוחסות סימן נ"ה עיי"ש מיהו אפשר לומר דשאני חנוני דאין מנהג ליתן שכר לפועל בפני עדים אבל בהלואה ופירעון מנהג כמו שכ' ראב"ן וכי האי גוונא כתב המבי"ט חלק ראשון סימן רל"ב דשליח בשכר אם לא פר' בעדים חייב כיון דצריך שטרא מעלי' וכן במלוה גוי אפילו שליח בחנם חייב ואף על גב דחנוני ליהוי נמי גוי היינו משום דאין מנהג ליתן שכר לפועל בפני עדים עש"ב ונראה דשאני שליח וחנוני דכיון דא"ל שיפר' בשבילו לפלוני אפשר שהיה מכירו ומאמינו משא"כ גבי ערב וכי האי גוונא כתב הנ"י בפרק המפקיד ע"ש ועיין בתשובו' הרב ב"ח סימן ן' ובתשו' משפט צדק חלק א' סימן כ' וכ"א וכ"ב:
ו' דין ז' היה מלוה גוי וכו' כתב הרשב"ש בתשובות סימן י"ג וז"ל ואם הוא נכנס ערב לישמעאלי הוא הזיק א"ע ורצה ליזוק בנכסיו והבריח אריה מעליא ובירושלמי אמרינן דהפור' חובו של חבירו פטור חבירו מלשלם לו וכו' ובנדון דידן אפי' ר"ת מודה שהאשה קודמ' לפי שהוא פור' לישמעאלי וחוזר ורוצה לגבות מנכסי' של אחיו לבטל זכות האלמנה וכיון שחוזר הדין עמו היא קודמ' ודמי לנכנס ערב למלוה שלא ברשות לוה שאין הלוה חייב וכו' ע"ש ונראה דאם היה ערב לגוי מחיי הלוה ובודאי פר' לו אחר מיתת הלוה חוזר וגובה מנכסי המת ומבט' זכות האלמנה אפילו היא קודמת משום דישראל הבא מכח הגוי הרי הוא כמוהו כמו שפסק בסימן מ"ה סי"ז הבא מכח הגוי הרי הוא כמוהו לגבות בשטר שעדיו מורחקי' וכו' וכתב הסמ"ע משמ' דהמלוה הבא לגבות בא מכח הגוי ואף שהוא למעליותא וכו' עיין שם מיהו כבר כת' בסימן פ"ו דתשו' הרשב"א היא בחלק שלישי סימן פ"ט וסי' צ"א וז"ל ראו' הלוה לגוי מנה ועשה לו שדה אפותיקי ומכרו לשמעון ותב' ראובן לשמ' וכו' שטוען שמ' שהשטר היה פסול לפי שהרחיק וכו' שהבא מחמת הגוי הרי הוא כגוי ואלו בא ראובן לגבות את חובו ומאותו קרק' שקנה ממנו שמעון היה גובה באותו שטר שכן נהגו אף הוא גובה מאותו קרק' משמעון הבא מחמת הגוי עכ"ל הרי דמיירי בגוי לוה שמכר שדהו לישראל והמלוה ישראל בא לגבות מלוקח ישראל מכח הגוי כמו שכתב ה' ד"מ שם אבל לא הוי ישראל במקום גוי למעליותא אלא לגריעות' כמו שפסק מר"ן בסימן קנ"ד סי"ח ע"ש: