אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

סימן קכט

סימן קכח

א' דין א' אבל אם קנו מידו וכולי אם נדר א' לצדקה ויצא אחר בעדו פשיטא דמשתעב' בלא קנין דאמירה זו לגבוה שאמר ואני ערב במקום קנין ומשתעבד דהא אפילו אסמכתא דלא קניא בהדיוט אפי' בקנין בהקדש ובצדקה קניא וכ"ש ערבות מהר"י נבון בתשו' בספר בית יאודה סימן ל' עיין שם ונ"ל ראיה דבלא"ה משתעבד שהרי כתב בעל התרומות שער כ"ח והטור סימן קכ"ו תשו' לגאון וז"ל ראובן הקנה לשמעון מנה שיש לו ביד לוי במעמד ג' ונתן לוי לשמעון ערב אע"ג דלא הוי ערב בקנין משתעבד דאף על גב דאמרי' ערב שלא בשעת מתן מעות בעי קנין התם הוא שכבר היה חייב לו המנה ולא על אמונתו הלוהו אבל הכא הלוה לא היה חייב כלום למקבל ועכשיו מקבל עליו חובו ומאמינו הוי כשעת מתן מעות ולא בעי קנין וכתב ה' גדולי תרומה שם דערב לערב לא בעי קנין מה"ט וכן פ' הרמב"ם ובעל התרומות של"ה והטור ומרן סוף סי' קל"א דערב לערב אין צריך קנין וכתב הרב גדולי תרומה אפילו ערב א' לא נתערב בשעת מתן מעות אלא בקנין וכן הסכים הרב שפתי כהן עיין שם אלמא שעבוד הוי כשעת מתן מעות והכא נמי בנודר לצדקה דנתחייב עכשיו הערב שלו נשתעבד:

ב' אבל אם קנו מידו וכולי נראה דמחילה לערב אין צריך קנין אף על גב דהוי בקנין כמו בשטר חוב שיש בהם קנין ואפ"ה מהני ול"ל דשאני חוב דכל קנין מתחייב והקנין אינו אלא לאלם השטר אבל ערב לאחר מ"מ דצריך קנין לא סגי במחילה בלא קנין דלא מסתבר דס"ס הא איכא קנין מהרש"א בס' משתא דרבותא בסימן י"ב דף קל"ד עיין שם ועוד שהרי כתב הרב כנסת הגדולה בסימן זה אות מ"ה הגה"ט וז"ל א"נ דבשלמא בלוה שמתחייב בלא קנין דכל שהלוה לו חייב כיון שקנו מיניה סתם קנין לכתיבה עומד אבל בערב שאינו מתחייב אלא בקנין כל שלא כתב שטר דין מלוה על פה יש לה והא נמי לא מחוורא דהיה לו לרבי' בעל הטורים לפ' זה ושוב ראיתי במהרש"י ז"ל כן וכ' ולפ"ז ערב בשעת מ"מ כיון דבלא קנין משתעבד יועיל הקנין לטרוף מהמשועבדים עיין שם הרי דדבר שאין צריך קנין עדיף ואמרינן דקנין ליפות לטרוף מהמשועבדים והכא נמי בחוב שאין צריך קנין הו"ל דקנין ליפות כחו דלא סגי במחילה וצריך קנין לבטלו ואפ"ה מהני מחילה וכל שכן גבי ערב דהקנין צריך לגוף החיוב:

ג' שנים שערבו לא' יכול לגבות מא' על הכל דל"ד לב' שלוו דכל אחד ערב לחבירו הרדב"ז בתשו' כ"י הביאו הר' קהלת יעקב דף ר"ז אות רל"ה עיין שם ותשו' הרדב"ז היא בחלק שלישי סי' וזהו דעת הרמב"ם וסתם כן מרן בסימן קל"ב עיין שם:

ד' אבל אם קנו מידו וכו' ערב שהתרה במלוה שלא יתן לראובן אלא ברשותו ונתן לו בפניו והלה שותק לא אמרינן שתיקה כהודאה הכנה"ג בתשו' סימן קס"א עיין שם באורך ובס' כנה"ג סימן קל"ח:

ה' אבל אם קנו מידו וכולי ערבות בעש"ג כתב הרב כנסת הגדולה בסימן ס"ח כ' בשם הרדב"ז אם הוא ערב בשעת מתן מעות והיה השטר עשוי כדין שטרות העולות בעש"ג כשר ודנין ע"פ ואם לא היה ערב בשעת מתן מעות לא נשתעבד דהא לא קנו מידו ואינן ב"ד חשוב אבל כבר נהגו לדון על פה שטרותיהם אף על פה שאין בו התנאים שהזכירו רז"ל וכולי ותשו' הרדב"ז בחלק שני סימן שמ"ט כתב משום דידם תקיפה וכולי ועוד דינא דמלכותא דינא ומ"ש דינא דמלכותא דינא זה דעת הפוסקים כשמואל דאפילו שטרי מתנות דעש"ג כשרים מה"ט אבל הרמב""ם ורוב הגאונים ס"ל דלא אערב בהא דד"מ דינא וכבר האריך הרדב"ז עצמו בתשו סימן תקמ"א וכ' שם כיון דפלוגתא היא אם שטרי מתנות דעש"ג כשרים אוקי ממונא בחזקת היורשים ועוד דעדות הגוים פסולה מן התורה אלא תקנת חכמים שיהיו השטרות דערכאות של גוים כשרים בטעמא כל דהו דחי' לה ומוקמי' לה אדינא דאורייתא ואם כן יש לנו לפסוק כדעת האומרים דשטרי מתנות אין עושים בהכי אף על פה שהוא ממונה על פה המלך והבו דלא להוסיף על התקנה עיין שם ונראה דאפילו הוא תפוס מוציאין מידו דכל ספק בתקנה מוקמינן אדינא דאורייתא אפילו להוציא ממון וכן קיימא לן בא"ה סימן קי"ח ס"ו דדבר שאינו מפורש בתקנה נעמידנו על דין תורה והוא הדין בכל ספק וכולי והם דברי הרא"ש בתשו' הביאו הטור שם על תקנה שהאלמנה ויורשים חלוקים וכולי דאמרינן יד בעל התקנה על התחתונה כי התקנה בא להוציא מדין תורה שתטול האלמנה כל כתובתה וכולי וכתב הרשב"ץ בתשו' חלק ב' בסימן רצ"ב תיקון ג' אף על פה שהיה דעתנו לדון שתהיה יד התוב' על התחתונה כדי כל ספק כל תביעות ממון בטלנו דעתנו מפני דעתו כי רב הוא מובהק הוא וכולי וכתב מהר"י עייאש בתשובותיו חלק ב' סימן קכ"ג ונראה דלא מהני תפיסה בתקנות וז"ש הרשב"ץ שהיה דעתו לדון שתהיה יד התוב' על התחתונה לענין תפיסה דכל ספק דעלמא וחזר ובטל דעתו מפני דעת הרא"ש דלא מהני תפיסה כלל בספק של התקנה עיין שם וכן כתב מהרימ"ט חי"ד סימן מ' דאפילו תפסו היורשים מוציאין מידם וכולי ואם כן בכל ספק בין פלוגתא דתקנתא דרבנן מעמידים הדבר על דין תורה אפילו להוציא מיד המוחזק וכן כתב מהרשד"ם סימן ש"ן גבי שטרות בערכאות של גוים דבמקום פלוגתא מספק נעמיד על דין תורה דיד התקנה על התחתונה ומבואר שם דאפי' להוציא ממון אמרינן כן עיין שם באורך ואם כן שטרי מתנות דערכאות של גוים פלוגתא דרבוותא היא אפילו המקבל תפוס אמרינן יד התקנה על התחתונה:

ו' דין ב' א"ל בשעת מ"מ וכולי ואין צריך קנין וכו' כתב מהרימ"ט ח"מ סימן פ"ה דערבות דשלא בפני המלוה אפילו בקנין לא משתעבד דאסמכתא הוא דלאחר מ"מ נמי כתב הסמ"ע דיש קצת הנאה ומשתעבד על פה הקנין בלא בי"ד חשוב אבל שלא בפני המלוה ולא ידע אין בו הנאה והוי אסמכתא עיין שם וכבר כתב הרב שפתי כהן ס"ק ד' דבעל התרומות שמ"ג סימן ז' בשם הרמב"ן והובא בב"י סימן קי"ג כתב דבערבות ליכא אסמכתא גמורה ודברי הרמב"ן הם בה' נדרים שלו דף כ"ו ומבואר שם דלאחר מ"מ לא שייך טעמא דבההיא הנאה וכולי אלא משום דערבות לא הוי אסמכתא גמורה מהני קנין עיין שם הטעם ואם כן הכא נמי אפילו שלא בפני המלוה דליכא הנאה משתעבד מיהו המ"מ בפרק כ"ה מהלכות מלוה גבי ערב דכתובה כ' משום דאסמכתא היא אפילו בקנין ומ"ה בכתובה דלא מחסרי בהימנותיה לא גמר ומשעבד נפשיה והו"ל אסמכתא ואפילו בקנין ודעת הראב"ד דכל שיש קנין מועיל או מפני שאין אסמכתא בקנין או מפני דלא גרע מערב דלאחר מ"מ שאף על פה שלא על אמונתו הלואו כשקנו מידו חל ערבות ויש לומר דשאני התם דמ"מ היתה שם הלואה וחסרון כיס למלוה מעיקרא עד כאן לשונו אם כן דעת הרמב"ם והמגיד משנה דערב לאחר מ"מ נמי לא משתעבד בקנין אלא משום דאיכא חסרון כיס למלוה מעיקרא והוי קצת הנאה ולכך ערב דכתובה לא משתעבד אפילו בקנין דלא שייך בההיא הנאה וכולי אבל הראב"ד אפשר דס"ל כדעת הרמב"ן לאחר מ"מ לא שייך טעמא דבההיא הנאה וכולי אלא משום דערבות לא הוי אסמכתא גמורה מהני קנין והכא נמי ערב דכתובה משתעבד בקנין ועיין בס' נתיבות משפט דף קי"ב ונ"ל ראיה דהא קיימא לן דערב אפילו בקנין יכול לחזור בו קודם נתינת המעות כמ"ש הטור בסימן קל"א וכן כתב בעל התרומות של"ה סימן כ"ה עיין שם ובתשו' הרשב"א חלק ב' סימן קנ"ח מבואר הטעם משום דכל עצמו של ערב אינו משתעבד למלוה אלא משום דעל אמונתו הלוהו ובההיא הנאה וכולי הא לא"ה לא משתעבד דאסמכתא היא וא"כ זה שחזר קודם נתינת המעות לא על אמונתו הלוהו ולא גמר ומשעבד נפשיה עיין שם משמע דאפילו בקנין הוי אסמכתא ולא משתעבד אלא בההיא הנאה וכולי ולכך יכול לחזור והב"ח סימן קל"א כתב טעם אחר דאפילו קנו מידו בבית דין חשוב יכול לחזור ודלא כהסמ"ע עיין שם וליתא דבתשו' הרשב"א מוכח בהדיא משום דהוי אסמכתא ואם קנו מידו בב"ד חשוב אינו יכול לחזור ועמ"ש בסימן קי"ג:

ז' א"ל בשעת מ"מ וכו' אם א"ל תן מנה לא' דלאו בר זכייה כגון חרש שוטה וקטן לא נשתעבד הערב כן מבואר בירושלמי ובחי' הרשב"א לקידושין ד"ח גבי תנהו על הסלע וכולי עיין שם באורך ועיין בספר דברי אמת בקונ' ז' דף ס"ד:

ח' אם א"ל זרוק מנה לים ואתחייב אני לך מהרש"ל בים של שלמה בפרק הגוזל סימן ט"ז הסכים דפטור והביאו הרב כנסת הגדולה הגה"ט אות י"ט עיין שם ועיין בספר דברי אמת בקו' ז' דף ס"ד והרשב"ש בתשו' סימן ק"מ:

ט' א"ל בשעת מתן מעות וכו' אם אמר לו תן מנה לפלוני או הלוהו ויהא קנוי לו והוא יהא פטו' ממך ואני אתן לך או ואני פור' הערב חייב ונשתעבדו נכסיו כן הוכיחו התוספות בע"ז דף ס"ג בדבור המתחיל אינו וכו' עיין שם ובפרק קמא דקידושין אמרינן תן לו ואקדש אני לך מקודשת מדין ערב וכתב הר"ן גבי תנם על גבי סלע וכו' וז"ל וכ' הרמב"ן מאי דאמרי' תנם ע"ג סלע אינה מקודשת תנם לכלב אינה מקודשת לאו בחד גוונא נינהו דבתנם על גבי סל' אפילו אמרה ואקדש אני לך לאו כלום משום דלא מצי עבד אפומא אבל בתנהו לכלב אלו אמרה ואקדח אני לך מקודשת דכיון שהוציא ממון על פה מקודשת מדין ערב וכן בדיני ממונות האומר זרוק מנה לים ואתחייב אני לך חייב שעל פה הוציא וכו' ואחרים כתבו דלעולם לא מיחייב מדין ערב אלא במוציא ממון מרשותו לרשות אחר בן דעת לפי שבזכותו של זה מתחייב זה מדין ערב אבל במוציא ממון לאיבוד אף על גב דאמר בהדיא ואתחייב אני לך לא מהני עכ"ל מבו' דהרמב"ן סבירא ליה דאם אמר לו תנם על גבי הסלע ואתחייב אני לך פטור משום דיכול לחזור וליטלו אבל בחנם לכלב או זרוק מנה לים דהלך לאיבוד ע"פ חייב ומשמ' דהר"ן סבירא ליה כהרמב"ן וכן כתב הנ"י בפר' השוא' בשם הר"ן עיין שם ודלא כדמשמ' מדברי המ"מ בפרק ד' מהלכות אישות דאין חילוק בין סל' לכלב דהרמב"ן סבירא ליה בתרוייהו דחייב מדין ערב עיין שם והרא"ש בפרק השואל פסק כרב דאם אמר לו השואל הכיש' במקל והיא תבא מאליה ועשה כן השואל חייב כמו שכ' הטור בסימן ש"מ והכא סבירא ליה דזרוק לים ותנם על גבי ל' אפילו אמר לו ואקדש אני לך אינה מקודשת דלא מחייב

יו"ד נשתעבד הערב ואין צריך קנין וכו' דבהנאה דהימני' גמר ומשעבד נפשיה אפילו אם אין נכסים ללוה הטור ורשב"ם בפרק ג"פ כתב דסלקא דעתך דלא גמר בלבו לשעבד נפשו ואינו אלא פטומי מילי שירא להפסיד אבל הרמ"ה שם סימן קל"ט כתב דהאי טעמא דאם יש נכסים ללוה בשעת ההלואה בההיא הנאה דנפיק עליה קלא דאיניש מהימנא הוא דהא אפילו יש נכסים ללוה לא הימניה ללוה אלא לערב גמר ומשעבד נפשיה אבל אם אין נכסים ללוה בשעת ההלואה לא משתעבד דלאו משו' מהימן ליה טפי אלא משום דאין נכסים ללוה ולית ליה הנאה דהימנותיה לערב עיין שם (א"ה עכ"מ): י"א א"ל בשעת מ"מ נשתעבד וכו' אפילו נתן הערב משכון למלו' נשתעבד ולא הוי אסמכת' הדריש' סימן ר'"ז עיין שם:

י"ב וכן אם בית דין עשו אותו ערב וכו' דוקא אם היו שלשה דיינים במעמד אבל אם לא היו רק שנים לא הרדב"ז חלק שלישי סימן תק"ג עיין שם ושם נסתפק בפרנסים דהא טעמא דבההיא הנאה דמהימן לבית דין גמר ומשעבד נפשיה אבל הפרנסים כיון דלא גמירי לא חשיבי לאינשי ולא חשיבא הימנותם הנאה ועוד דאינן קבועים דכל שלשה חדשים באים אחרים במקומם ומסתברא דלא מקרו בית דין עיין שם משמ' דאפילו הם קבועים כיון דלא גמירי לא מקרו בית דין:

י"ג וכן אם בית דין עשו אותו ערב וכו' כתב מהר"ם מינץ סימן ל"ב דשטר שכתב בו הריני מודה כאלו נעשה בבית דין חשוב דלא כאסמכתא וכו' הוי כאלו נעשה השטר בבית דין וערב דבית דין לא בעי קנין ולא נראה לי דהרמב"ם שכתב דערב דבית דין משתעבד היינו שנעשה ערב לבית דין דבההיא הנאה דהימנוהו בית דין משתעבד אבל אם לא נעשה ערב לבית דין אפי' נעשה ערב לפניהם בעי קנין ושוב ראיתי להרדב"ז סימן רי'"ח שכ' כדברי הרב כנסת הגדולה עי"ש וכן מצאתי למהר"ם ב"ב בתשובותיו הארוכות סימן תשי"א שכתב שכן משמ' מפירוש רשב"ם דדוקא ערב לבית דין של יתומים אבל ערב לחבירו אפילו לפני בית דין שחייבו לא עיין שם וכן לשון ראב"ן דף קי"א סוף בתרא וערב דב"ד שהאמינוהו בית דין בערבות משתעבד דבההיא הנאה דקא מהימני ליה וסומכים עליו גמר ומשעבד נפשיה וכן הלכה עכ"ל וזה לשון הרב חקות הדיינים סימן קפ"ב וכן אם בית דין עשו אותו ערב וכולי וכגון שבית דין היו רוצים לגבות מנכסי הלוה ואמר הניחהו ואני ערב הואיל ויש לו הנאה שהאמינוהו בית דין באותה הנאה שעבד עצמו למלוה וכו' עד כאן לשונו משמ' אפילו נעשה ערב לחבירו אם היו בית דין רוצים לגבות מנכסי הלוה ואמר לו הניחהו הוי ערב לבית דין ולאו דוקא ערב לבית דין של יתומים אבל אם לא היו בית דין רוצים לגבות מנכסי הלוה ונעשה זה ערב לפניהם לא נשתעבד בלא קנין מיהו מה שכתב ה' שהרדב"ז הכי סבירא ליה ז"ל הרדב"ז ומ"ש מפני שאמר כמודה בפני בית דין חשוב אינו כלום שהרי אין בית דין חשוב חוזר אלא על ההודאה לא על הערבות ונפקא מינה שלא יוכל לומר משטה אני בך אלא שתהיה הודאתו הודאה גמורה אבל לא מפני כך נעשה ערב לבית דין דהא טעמ' וכו' תדע שאם בא לבית דין ואמר להם אני מודה בפניכם וכו' כלום הוא משתעבד בשביל כך ולא יהיו דבריו אשר אמר כמודה בפני בית דין חשוב עדיף טפי ממה שהיה מודה בפני בית דין בפועל וכולי עיין שם משמע דוקא מודה בפני בית דין אבל אם נעשה ערב בפני בית דין הוי ערב וכן כתב הרמ"ה בסוף בתרא וזה לשונו ערב דבית דין שנכנס לו ערב בפני בית דין דאפי' לאחר מתן מעות לא בעי קנין וכו' דבההיא הנאה דקא מהימני ליה קמי בית דין גמר ומשעבד נפשיה וכולי עיין שם וכן לשון רב האיי בספר המקח שער כ"ו דכל ערב שהוא לאחר מתן מעות ואין עליו קנין ולא היה בפני בית דין אין וכולי עיין שם משמ' דערב לחבירו בפני בית דין משתעבד בלא קנין ועיין בתשו' הרדב"ז חלק שלישי סימן תק"ג ובתשו' מהר"י נבון בספר בית יהודה חלק ראשון סימן ל':

י"ד דין ג' אם החזיר השטר וכו' לאו דוקא שטר אלא ה"ה כת"י דכל שעש' מעש' ע"פ נשתעבד ה' עדות ביהוסף ח"א סי' מ"ב ע"ש:

ט"ו אפי' החזיר הלוה השטר אח"ך למלוה ודאי דלא נפטר הערב דכיון דבאותה שעה האמינו לערב והחזיר השטר ע"פ וכבר נשתעבד לא פקע שעבודיה בחזקת השטר מהר"י נבון בתשו' בס' בית יהודה סימן ל' עיין שם. ט"ז כ' ה' בית דוד סימן ל"ח דאם הלוה בעיר ולא הניחו המלוה לילך וע"פ הערב הניחו הו"ל כהחזיר השטר או המשכון ע"פ דה"נ אין לך משכון גדול מזה שהיה תופס הלוה כאן ועוד דהו"ל כפטרו ע"פ מיהו אם אין ללוה מה לפרוע לא נשתעבד הערב עיין שם אבל הרדב"ז ח"ג סי' תק"ג נשאל על ראובן שתבע את שמעון לפני הפרנסים ואמר אתה ערבת לי בעד לוי בסך מעות שהיה חייב לי ולוי היה רוצה לפרש בים ואני עכבתי שלא ילך עד שיפרעני ואתה אמרת הניחהו כי אני ערב בעדו השיב שמעון להד"מ ותבע ראובן שישבע שמעון ע"ז וכו' והשיב דאין שמעון חייב שבועה על טענה זו שאינה מחייבת ממון וחבירו פטור עש"ב הרי דס"ל דאפי' היה מעכבו שלא ילך למ"ה וע"פ הערב הניחו לא נשתעבד וכן כתב מהר"ש צרור בס' חוט המשולש סי' כ"ה בנדון כזה עיין שם ובספר בית יהודה ח"ב סימן פ"ט ועי' בתשו' הרדב"ז ח"ב סימן ק"ל:

י"ז ואם החזיר ע"פ השטר וכולי הרדב'"ז בתשו' ח"ב סימן ק"ל הגוי אם היה לו שטר או שהיה בידו משכון והחזירו ע"פ של ראובן חייב לשלם דהוי כנותן לו ואני נותן עיין שם וכן כתב בתשו' ח"ג סי' תר"ט בהחזיר לו משכון ע"פ דהוי כשעת מתן מעות ומשתעבד אפילו בלא קנין עיין שם ונר' דחזרת המשכון הוי כמתן מעות כיון דב"ח קנה משכון וגופו ממון אבל בחזרת השטר נר' עיקר דלא משתעבד ואפשר דגם הרדב"ז שכ' דמשתעבד בחזרת השטר ה"ד בערב לגוי דאשר פיהם דבר שוא:

י"ח אשה שיצא ע"ק בעד בעלה שלא ברשותו אין ב"ח גובה מנדונייתא אלא כותבים לו פס"ד אם תתאלמן או תתגרש גובה ממנה מהריק"ש בתשובות סימן ק"י עיין שם הטעם:

י"ט אם ע"פ החזיר המשכון וכו' אם לא המשכון שוה כנגד מעותיו י"ל דילמא מצי למימר כנגד מה שאינו שוה המשכון שלא בשעת מתן מעות ופטור וכולי ומסתברא לי דכיון שהלוה מחזר לפדות המשכון מיד המלוה נר' שאינו רוצה למכרו מפני שהוא חביב אצלו או מאיזה סיבה א"כ הוי כאלו שוה כל חובו וכיון שהחזיר לו המשכון על פיו הוי כשעת מתן מעות הרדב"ז ח"ג סימן תרנ"ו עיין שם:

ך' הגה וכן אם פטר הלוה וכולי הרמב"ם בספר פאר הדור סימן קפ"א על ראובן שהיה טוען על שמעון שיש לו י"ד דינרים והודה במקצת וכפר במקצת ובא לוי ואמר לראובן תמחול לשמעון הי"ד דינרים שאתה תובע לו ותפוס קנין על זה מחילה גמורה ואני אתן לך לזמן פ' ששה דינרים ועשו שטר וקנין כ' וז"ל ועכשיו שאמר לוי מחול לו התביעה כולה ואני אתן לך הששה דינרים וג' זוזים ומחל לו בקנין והקנה מן לוי על כך הרי לוי נשתעבד לראובן באותם הששה דינרים ואלו לא קנה ממנו על כך הרי יכול לחזור ולומר לו חזור לבע"ד וכו' שלא מחלת לו אלא ע"מ שאתן לך אני ועכשיו שאין אני נותן לך הרי מחילתך מחילה בטעות לך חזור אליו והשביעו אלא כיון שקנה ממנו על כך הרי שעבד עצמו וכו' עכ"ל הרי דס"ל דאפילו פטרו ומחלו' ע"פ הערב לא נשתעבד בלא קנין דחוזר על המלו' דמחיל' בטעות היא:

כ"א וכן אם פטר הלוה ע"פ הערב וכו' ה"ד כשכתב לו כתב פיטור או פטרו לפני עדים או הערב מודה שפטר הלוה בפי' ה' חוות יאיר סי' קל"ז ע"ש: כ"ב וי"א דאם היו לערב מעות של לוה וכולי לכאו' ק' דא"כ אמאי תקנו מ"ש כהלכתא בלא טעמא ובספ"ק דגיטין איכא מ"ד דה"ד בפקדון אבל במלוה לא עי"ש ותפ"ל במלוה מדין ערב והתוס' שם הכריחו דבמ"ש קנה בע"כ דאל"כ למ"ד דוקא בפקדון למה הוצרכו לתקן מ"ש יאמר לו זכי וא"נ לומר דהוצרכו לתקן למקום שאין הפקדון ביד הנפקד אלא ביד אחרים ע"ש והול"ל דאל"כ ת"ל מדין ערב וי"ל ולדעת מהרש"ח סי' ס' דנתנו לו בהלואה במ"ש קנה דלא גרע ממתנה אפשר דלכך אהני מ"ש דערב לא שייך בהלואה: כ"ג דין ד' וי"א שאינו משתעבד אלא בקנין וכו' כ"כ הטור בשם הרמ"ה וז"ל רב האיי בס' המקח שכ"ו ערב שערב למלוה ממון שהלוה ולא ערב איתו ממון אלא לאחר שהלוה וכו' אין על המלוה שיוכל לחטוף מהלקוחות שמכר להם הערב הזה כלום כדגרסי' ערב היוצא לאחר חיתום שטרות גובה מנכסים ב"ח וכו' ותדע דמה שאנו דנים על הערב שהוא כה"ג שיגבה המלוה ממנו מנכסי' ב"ח לא אמרן אלא היכא שקנו ממנו ואפי' שקנו ממנו כיון שהוא לאחר מ"מ כמ"ש אינו גובה מהמשועבדים ולא כלום דאי לאו דקנו מיניה וכו' אין על אותו ערב לפרוע לא מנכסי' משועבדים ולא מנכסי' ב"ח וכולי עכ"ל:

כ"ד וי"א שאינו משתעבד אלא בקנין וכולי משמע דאפי' בקנין אינו גובה אלא מב"ח ותמה הדרישה דבסו' כ' בשם הרמ"ה דערב בקנין אפי' לא כ' לו שטר טורף ממשעבדי וכו' ובטור דפוס א' כ' כאן הרמ"ך ולקמן הרמ"ה וכולי אבל ברוב ספרים הכא ג"כ הרמ"ה ותי' דס"ל דקנין בלא כתיבה עדיף עיין שם הטעם ודברי הרמ"ה הם בפ' ג"פ סי' כ"א הא דקתני ערב היוצא לאחר חיתום שטרות גובה מנכסים ב"ח בדכתב ערב בכתב ידו דקנו אהאי ערבות והוא דידיע דכת"י הוא אלא שאין עדים חותמים עליו וכולי אבל ממשעבדי לא גבי ואע"ג דקנו מיניה דכיון דלא קנו מיניה בפני עדים לית ליה קלא וכולי עיין שם הרי דס"ל דה"ט דאינו גובה ממשעבדי משום דלא קנו מיניה בפני עדים ולית ליה קלא אבל אם יש עדים על הקנין גובה ממשעבדי כמו בקנין בעדים בע"פ שכ' בס"פ עיין שם:

כ"ה דין ה' כך הקבלן אינו משתעבד וכולי עי' בתשובות הרדב"ז ח"ב סימן ק"ל:

כ"ו דין ח' לא יתבע את הערב תחלה וכולי ואם עבר המלוה ותבע את הערב קודם שיתבע הלוה בעש"ג וחייבו אותו בדיניהם דמלוה בתר ערבא אזיל ומסר מודעא בפני עדים כי לא ברצוני אני נותן לו אלא הגוים מוציאין אותו מידי שלא ברצוני והריני חוזר לתובעו בדיני ישראל להחזיר לי עד שיתבע את הלוה מחייבים אותו ב"ד להחזיר לו עד שיתבע הלוה תחלה וכולי הרי"ף בתשו' סי' קנ"ו ע"ש:

כ"ז לא יתבע את הערב תחלה וכו' ואפי' תפס המלוה מנכסי הערב מוציאין מידו דלא יתבע דקאמר אין לו עליו תביעה קאמר שאינו חייב לו עד שיתבע ללוה ולא ימצא לו נכסי' והוי כתופס ממי שאינו חייב לפורעו עדין ומוציאין מידו הרשב"א בתשו' ח"ב סימן כ"א ע"ש ונר' דמדמי לה למלוה בתיך הזמן דאין המלוה יכול לתפוס חוב שלא הגיע זמנו כדמוכח בהדיא בכתובות דף ק"י ע"ש וה"נ כל שלא תבע הלוה עדין לא הגיע זמן הערב ואין תפיסת המלוה כלום מיהו אם היה הערב מבזבז נכסיו אפשר לומר דכשיש פסידא כגון שהערב מבזבז נכסיו ותפס המלוה אין מוציאין מידו כמו שכתב הריב"ש סימן ק"ט על ירושה של שמעון שנפל ביד ראובן והיה חייב לו ורוצה לעכב הירושה בידו כדי לפרוע מעות כשיגיע הזמן אינו יכול לעכב מיהו כשיש פסידא אין מוציאין מידו וכ"כ הרשב"א בתשו' שאם יראה לב"ד שהלוה מבזבז נכסיו וכשיגיע הזמן לא ימצא לגבות אין מוציאין מיד המלוה בתו"ז ע"ש וכן מבואר בהרא"ש והטור סי' קכ"ו ע"ש וה"נ אם הערב מבזבז נכסיו ואם ימתין עד שישלחו ללוה כשיגיע הזמן לא ימצא לגבות מהערב אפשר דהתפיסה תפיסה:

כ"ח הנה ואם אמר הלוה פרעתיך וכולי ז"ל מהר"ם בתש' הקצרות סי' פ"ג מכאן יש ללמוד אם ראובן הלוה מעות לשמעון ונעשה לוי ערב ואח"ז טען שמעון פרעתי שלא בפני לוי וראובן אומר לא פרע ולוי אינו יודע אם פרע ישבע שמעון שפרע ויפטר וגם לוי פטור דכי היכי כשהלו' נשבע שפרע שוב לא יגבה מהלוה מנכסיו אע"פ שיש להם דין ערב וה"נ וכולי עכ"ל וכ' הכנה"ג בתשו' סימן פ"ג דאם היה ערב לגוי והגוי נפטר מהלו' בדיניהם גם הערב פטור ואפילו אינו זוכה בדינם אלא בדינינו הערב פטור ע"ש: כ"ט ואם אמר הלוה פרעתיך והיא מלוה ע"פ וכו' אם היא מלוה בשטר והלוה טוען פרוע ואין לו עדים אלא הערבים כתב הרדב"ז ח"ב סי' ק"ג דאפי' יתן הלוה הסך ההוא ביד הערבים פסולים להעיד לו דנוגעים בעדות' כמ"ש הרשב"א והר"ן גבי חזק' דאם השוכרים פרעו כבר השכירות אפילו חוזר ונותנו להם שיתנו למי שיזכה בהם חשיבי נוגעי' בעדות' כיון שזה שעשה להם טובה שהצילם מהפסד ואפי' החולקים בהשוכרים מודה בנ"ד דא"כ לעולם לא יוכל לגבות החוב שיש בו ערבים שיעשו קנוניא הלוה והערב ויסתלקו ויעידו לו ע"ש ומרן בסי' ל"ז סי"ב פסק דאם החזיר המשכיר דמי השכירות לשוכר מעיד לו ע"ש בהש"ך ומ"ש דחיישי' לקנוניא הלוה עם הערב ק' דא"כ נמי ניחוש לקנוניא דמשכיר והשוכר:

ל' הערב חייב לשלם וכולי כתב הב"ח דס"ל דחייב הערב אפילו בלא קנין ומ"ש הרשב"א שהרי חייב עצמו בקנין צ"ל דמיירי בערב אחר שהשאיל לו החפץ אבל אם נעשה ערב בשעה שהשאיל לו החפץ אפילו בלא קנין נשתעבד מיהו למעשה אי נמי להוציא ממון אפילו בערב בשעת שאלה אלא בקנין בב"ד חשוב או באומר מעכשיו עיין שם ובתשו' הרשב"א חלק שני סי' כ"ב מבואר כן וז"ל ומפני זה אני חושש שמא הערב שחייב עצמו בק"ס ב"ל מעכשיו חייב עצמו וא"כ נראי' הדברים שהוא חייב ואף על פה שאמר השואל בל' אסמכת' וזה אומר ואני ערב מ"מ הערב הזה חייב עצמו בלא אסמכתא אף על פה שאמר בל' ערבות מה בכך הרי חייב עצמו בקנין ומעכשיו וכולי עיין שם הרי שכ' בהדיא דלא נשתעבד הערב אלא בקנין ומעכשיו דלא הוי אסמכתא אבל לא אמר מעכשיו לא נשתעבד ועיין בספר משפט צדק חלק ב' סימן ע"ח דגם הוא ס"ל דהערב נשתעבד אפילו באסמכתא וכן כתב הרב בית דוד בחי"ד סימן צ"ב עיין שם:

ל"א אם מסר הלוה מודעא וע"י המודעא נפטר הלוה גם הערב פטור מהרש"ך ומהרשד"ם ולכאור' דמי דין זה לדין אסמכתא שכתב הרשב"א שאף על פה שהלוה פטור הערב חייב ושוב ראיתי למהרש"ך סימן קל"ז שכתב דשאני נדון הרשב"א דעל הערבות נתן החפץ אבל אם המלוה לא נתן כלום ע"פ ערבות אלא שהיה כופהו להתחייב ונתחייב מחמת אונס אם הלוה פטור גם הערב פטור הכנה"ג עיין שם ועיין עוד במהרש"ך חלק שני סימן י"ח וסימן ר"ז עיין שם:

ל"ב ערב על חוב בשטר שאין בו אלא עד אחד ומת הלוה טועני' ליורשים להד"מ להכחיש וממילא הערב פטור הרשב"ש סימן רכ"ח עיין שם:

ל"ג דין ט' חזר אחר הלוה ולא מצא כלום וכולי כתב הסמ"ע ר"ל שלא מכר גם כן קרקעות לאחר דאלו מכר יטרוף מהלקוחות קודם שיתב' מהערב טור סי"ו בשם ר"ח עיין שם והרדב"ז בתשוב' חלק ב' סימן תשס"א כ' שדעת הרשב"א בתשו' שיגבה מהערב ולא מהלקוחות שנכסי הערב כב"ח לגבי משעבדי ובסוף התשו' כתב שצריך להתישב בדבר ואם היה ערב קבלן הדעת נותנת כמ"ש הרב ואפילו רוצה המלוה לגבות מהלקוחות דוחין אותו אצל הערב וכולי אבל אם הוא ערב סתם דכל שיש נכסים ללוה לא יתבע את הערב אפילו מכרם עדין הם משועבדים למלוה לא נכנס לו ערב אלא על סמך קרקעות של לוה וכולי עיין שם:

ל"ד דין יו"ד ואם אין הלוה בפנינו וכו' כ' מרן הב"י בשם הרשב"א שכתב וזה ל' ישראל שנעשה ערב לישראל מחמת גוי אם יכול הערב לטעון שמא פרעך הגוי תשו' בפרק הכותב פ' הרי"ף דבכל חוב נמי נפרעין שלא בפניו וכולי מיהו אפשר לומר דדוקא גבי ערבות דלוה הוא דלא חיישינן לשובר וכולי אבל לגבי ערב דעלמא לא דמאי חזית דעבדת תקנתא למלוה ולא לערב זה נסתפק לי ואף על פה שמצאתי לרב צמח גאון שאף בערב דעלמא תקנו כן וכו' ונראה מדבריו דאפילו במלוה בשטר חיישינן שמא פרעו לוה וכ' לו שובר עיין שם ותשו' הרשב"א היא בחלק שני סימן קס"ב ושם בסימן כ"א הסכים לענין הדין דמפיהם אנו חיין ושיחתם תורה וכ"ש תורת' וכתב טעם לדבר עיין שם באורך וכ"כ ה' העיטור בדיני ערבות דף ס"א וז"ל ודוקא וכולי דאפשר לשדורי ליה ולאודעיה הא לא אפשר נפרע שלא בפניו דקיימא לן כרבא אר"ן בפרק הכותב אפי' ב"ח וכו' הילכך ה"ה ליתיה ללוה נפרע מן הערב תחלה בשבו' עד כאן לשונו ובודאי בשטר מיירי דבכת"י או בשטר שיכול לטעון טענה לפטור עצמו בשבו' אין נפרעין שלא בפניו כמ"ש מהריק"ו שרש פ"ט ושאר אחרונים עיין שם וה"ה בערבות ואם כן לדעת הרשב"א אפילו בשטר חיישינן לשובר ועיין בתשו' הגאונים סימן שכ"ג: ל"ה תוך ל' יום וכולי ואם תוך הזמן הזה תפס המלוה מן הערב ודאי דמוציאין ממנו הרשב"א בתשו' חלק ב' סימן כ"א עיין שם ועמ"ש בסימן ע"ג דין ב':

ל"ו ואם הוא במדינת הים וכולי עיין בתשו' הרשב"א חלק ב' סימן כ"א וסי' קס"ב וסי' רפ"ט ועיין באחרונים ז"ל:

ל"ז אם הוא גברא אלמא וכולי וכן כתב מהר"י ן' הרא"ש בתשו' סימן ס': ל"ח דין י"ב דוקא כשהמלוה בשטר וכולי ואף על גב דבשטר נמי איכא למיחש שמא פרעו וכתב לו שובר חששא רחוקה היא מרן בבית יוסף והרב כנסת הגדולה אות מ"ה הוכיח מזה דגובה מהערב בלא שבו' ול"ד לבא ליפר' מנכסי הלוה שלא בפניו דצריך שבו' עיין שם באורך גם הרדב"ז בתשו' חלק ב' סימן שע"ט כתב דאם טען הערב שמא פרעך הלוה אין נשבעין על טענת שמא אבל אם טען ודאי שפרעך נשב' המלוה שלא נפרע משטר זה וגובה מן הערב עיין שם ודברי הרב תמוהים שהרי כתב הנ"י בפרק גט פשוט בשם הגאונים דאינו נפר' מן הערב אלא בשבו' שלא נפר' מן הלוה כדין הבא ליפר' מן היורשים וכן הדין בקבלן עיין שם משמע דאין נפר' מן הערב אפילו בטענת ספק בלא שבו' כדין הבא ליפר' מן היורשים דצריך לישב' אפילו על הספק וכן כתב הטור בסימן ק"ח דאם לא ירשו בני הלוה נכסים מאביהם גובים בני המלוה מן הערב בשבו' משמע דאביהם לא היה גובה מהערב אלא בשבו' דאל"כ השתא אבוהין שקיל בלא שבו' ואינהו בשבו' וכן כתב הסמ"ע ס"ק כ"ח דבמלוה בשטר כשבא לגבות המלוה נשב' שעדין חייב לו כמבואר בסימן קי"ד במלוה שבא לטרוף מהלקוחות דלוה עיין שם וכבר ה' כנה"ג עצמו בהגה"ט אות נ"ה הביא דברי הנ"י וכ' שלא ראה להפוסקים שהזכירו זה עיין שם ולא זכר דברי הטור ומה שכתב מרן דשמא פרעו וכתב לו שובר חששא רחוקה היא ה"ד לדחות הפירעון אבל לגבי שבו' בקל רמי' שבו' אפילו בטענה דלא שכיחה שהרי טענת דשטרך בידי מ"ב לא מהני לפטור המלוה משבו' אם טען הלוה השבע לי אף על גב דאין הלוה נאמן לומר שפרעו ולישב' מה"ט דשטרך בידי מ"ב וזה ל' הרא"ש ריש בתרא סימן ט' ולהכי נמי אמרינן טעמא משום צררי ולא משום פירעון דחשש פירעון אינו מספיק אלא לענין שבו' ולא לדחות הפירעון עד שיגדלו משום דא"א דפר' אבוהון הוה מהדר ליה שטרא ולא חיישינן שמא יבאו עדים שפרעו והניח השטר בידו דלא שכיחא היא עיין שם:

ט"ל אבל אם היא מלוה על פה וכולי מלוה בשטר על ידי ערב אפילו נמחל שעבוד השטר דלא חשבי' ליה מלוה בשטר לענין שאינו טורף מלקוחות אבל לא לענין שיהא נאמן לומר פרעתי דהא איכא טעמא שטרך במ"ב הרדב"ז ח"ב סימן קכ"ד עיין שם:

מ' דחיישי' שמא פרעו וכולי הב"ח בתשו' סימן ל"א כ' דה"ד בערב סתם דהוי כאומר איני יודע אם הלויתני אבל בקבלן ודאי נפרע ממנו דהוי כאומר איני יודע אם פרעתיך והוא הדין גבי גוי דבתר ערבא אזיל יש לו דין קבלן ואינו יכול לטעון שמא פרעך הגוי דהוי כאומר איני יודע אם פרעתיך עיין שם ועיין במהראנ"ח חלק ב' סימן א':

מ"א מלוה על פה אינו גובה מהערב משום דטועני' שמא פרעו הלוה ואם הוא בתוך הזמן גובה מהערב דודאי לא פרעו כמו שגובה מן היורשים ויש להסתפק אם טועני' לו טענת מחילה דאין טוענים אותה ליורשים ועיין בתשו' מהראנ"ח סימן כ"א שכתב דטועני' לערב טענת מחילה ולכאו' נראה דאף על גב דאין טועני' ליורשים טענת מחילה דלא שכיחא מ"מ לגבי ערב דאינו חייב אלא מה שחייב הלוה וכיון דהלוה אם טען מחלת לי נאמן אין מחייבי' את הערב אבל הא ליתא דלא עדיף ערב (א"ה עכ"מ):

מ"ב דין י"ד התנה המלוה עם הערב וכולי עיין בתשוב' הרב פרח מטה אהרן חלק שני סימן קכ"ב

מ"ג ויש חולקים בזה וכו' וז"ל הרמ"ה בפרק ג"פ סימן קכ"ח וכתב אם כן האי תנאה מאי הני ליה אהני דכי אין נכסים ידועים ללוה יתב' הערב תחלה דאי מסתמא אף על גב דלא חזי' נכסים ידועים ללוה לא יתב' הערב עד דתב' ליה ללוה דילמא משכח ליה מידי ומיפר' מניה וכי לא משכח מידי יתב' הערב ויפר' הימנו והשתא דא"ל על מנת שאפרע ממי שארצה הני ליה דכי אין נכסים ללוה לא מטרחינן ליה למיתבעיה ללוה ברישא אלא יתב' הערב תחלה וכו' הילכך אהני ל' ערבות דאי יש נכסים ידועים ללוה לא יתב' הערב תחל' ואהני ליה אהאי תנאה בע"מ שאפר' ממי שארצה דאי אין נכסים ידו' ללוה יתב' הערב תחלה אבל אם יש נכסים ידועים ללוה לא יתב' הערב תחלה דאם כן לשון ערבות מאי אהני ליה וכולי עיין שם ונראה דסבירא ליה דאם יש נכסים ידו' ללוה אפילו אמר אפר' ממי שארצה תחלה לא יתב' הערב תחלה מהאי טעמא דאם כן מאי אהני ליה לשון ערבות כדעת הראב"ד אבל אם התנה בהדיא בין שיש לו נכסים ידו' ללוה בין שאין לו מודים הראב"ד והרמ"ה דיכול לתבו' הערב תחלה דלא שייך ה"ט אבל הרשב"א סבירא ליה דאפילו התנה בפירוש בין שיש לו נכסים ידו' ללוה לא יתב' הערב תחלה מטעם אחר שכ' בתשו' חלק שלישי סימן שס"א עיין שם וכתב ה' כנה"ג אות ס"ט דלא מצינו חבר להרשב"א ויש לדון דיגב' מן הערב אבל אם לא התנה בהדיא אלא שאפר' ממי שארצה תחלה ודאי דיכול המוחזק לומר קים ליה כמו הראב"ד והרמ"ה והרשב"א:

מ"ד אם אין נכסים ללוה אפי' הסחור' עצמה קיימ' אין הערב יכול לומר הרי שלך לפניך וכיון רצה הלוה להחזירה נפטר הערב דכיון שזקפה הלוה ונכנ' הערב אינו נפטר בחזרת המקח אלא בשויו וישלם הערב השאר או המקח לעצמו וישלם הדמים מביתו אחר שנזקק החוב מהריק"ש בתשו' סימן קט"ו עיין שם:

מ"ה דין ט"ז יש מי שאומר שהדין עם הקבלן נ"ל דלכך כ' יש מי שאומר כיון שהקבלן טוען שמא והלוה מודה שלא פרעו אבל אם הלוה אומ' גם כן שפרעו פשיטא ליה דפטור הקבלן הש"ך ותשובות הרשב"א היא בחלק שני סימן שס"ז וז"ל הדין עם הקבלן ומשנה שלימה ששנינו מצא שטר"ח אם יש בהם אחריות נכסים לא יחזיר שבית דין נפרעים מהם ואוקינן אפילו כשחייב מודה ולפירעון ולקנוניא חיישינן ואף על גב דנכסויי דבר איניש ערבין ביה ואם מי שנפל שט"ח ונמצא שאינו קרו' ולא ביד לוה חיישינן בשאינו נמצא ושמא קרו' הוא ביד לוה לכ"ש ואל תשיבני שאני נכסים שאינם קבלנים אלא ערבים דכל שאין נכסים ללוה מיהא הרי נפרעים מהם וכו' עכ"ל הרי שכתב ראיה ברורה דאפי' הלוה מודה שלא פרעו חיישינן לקנוניא ואין מחמירין לגבות אפי' מודה הלוה שהם ערבים וכל שכן שאינו גובה מהערב בשטר שאינו מצוי ואי משום דא"ל דשאני נכסים שאינם קבלני' אלא ערבים כתב יש מי שאומר וכו' ומהריק"ש בתשובו' בספר אהלי יעקב סימן י"ח כתב דאם טען המלוה על הקבלן בבריא אתה יוד' שאין חובי פרוע פשיטא דחייב שבו' עיין שם אבל אם לא טען בריא אתה יוד' שאינו פרו' אין צריך שבו' אלא חרם סתם וזהו כמ"ש הרמב"ם ומרן בסימן צ"ג סי"ג גבי שותפים טען שמעון שיש ללוי חוב זה וכו' אינו נאמן להוציא מיד ראובן שמא קנוניא הם עושים וכו' אבל אם טען שמ' שראובן יודע בודאי שזה החוב וכו' אצלנו הוא ישב' ראובן היסת וכו' עיי"ש אלמא אם טען בריא אתה יוד' צריך לישב' ואף על גב דגבי מנה לי בידך והלה אומר איני יוד' משמע דאפילו תבעו סתם ולא טען אתה יוד' צריך לישב' משום דשותף מסתמא לא ידע כמו שכתב הרב ב"ח בסימן ע"ה ע"ש והכא נמי ערב הוי כשותף ואם טען המלוה בריא אתה יוד' צריך לישב' ואם לאו אין צריך לישב':

מ"ו דין י"ז א"ל תן לו ואני נותן לך וכולי התוס' דע"ז דס"ג בד"ה ואינו וכו' הוכיחו דאם א"ל תן מנה לפ' או הלוהו ויהא קנוי לו והוא יהיה פטור ממך ואני נותן לך או ואני פורע הערב חייב ומשתעבדין נכסיו וכן הוכיחו תלמידי הרשב"א בח' לקידושי' ד' ז' ע"א:

מ"ז דין י"ח תן לו ואני ערב וכולי אבל אם לא אמר ואני ערב ולא ואני אהיה לך ערב משמע שיהא ערב לאח"ז והו"ל כערב לאחר מתן מעות דצריך קנין ה' כרם שלמה סי' כ"ז ע"ש:

מ"ח הנה וי"א תן לו ואני קבלן הוי קבלן וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' ק"ל ע"ש ועי' במהריט"ץ סי' צ"ד:

מ"ט דין י"ט אין יכול לתבוע אלא את הקבלן וכולי ואינו נפרע ממנו אלא בשבועה שלא נפרע מן הלוה כדין הבא ליפרע מנכסי יתומי' כמ"ש הנ"י בפ' ג"פ בשם הגאוני' עי"ש וא"כ אם מת מלוה אין יורשיו גובין מן הקבלן דאין אדם מש"ל כדין הבא ליפרע מהיורשים אבל אם היה גובה מן הלוה לא היה צריך לישבע אא"כ א"ל השבע לי ואם מת המלוה יורשי' גובים מהלוה דלא אמרי' אין אמש"ל בשבועה זו כמ"ש בסי' ק"ח דין י"א עש"ב: נ' דין כ"א אינו יכול לגבות מהלקוחות וכו' מב"ח דלוה ג"כ אינו יכול לגבות כיון דנשא ונתן ביד אלא שמב"ח דלוה אין נ"מ דהא אף לאחר שיגבה מהקבלן קבלן יחזור על הלוה ויגבה ממנו משא"כ מהלקוחות דאין הקבלן יכול לחזור עליו עד שימסור המלו' שט"ח דרך קניי' שטרות הסמ"ע וכן כתב הרשב"א בתשו' סי' תקפ"ח וז"ל וא"ת מאי נ"ל ללקוחות בדחייה זאת הא אפילו אם המלוה יגבה מן הערב יחזור הערב עלי' וי"ל דנ"מ כגון דלא כתב המלוה לערב התקבלתי והו"ל ערב לגבי לוה כמלוה ע"פ והדרישה הביאו וכ' שזה דוחק לכ"נ דנ"מ אם הקבלן הוא קרוב של לקוחות או באיזה ענין אחר שהוא לא יטפל לתבוע ולהוציא מיד הלקוחות:

זו שייך לדין א':

ערב וכו' מי שנעשה ערב על מי שיקח פ' בהלואה כל אדם כ' מהר"ם אלשיך סי' צ"ז דאפי' לא ידע למי יתחייב נשתעבד והביא ראיה ע"ש וכן כתב מהרשד"ם סימן וה' מח"א:

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה