ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב
סימן קכז
א' דין א' ואח"ך גרשה וכו' וה"ה נתאלמנה מה"ט דכל מה שיש ברשות האשה בחזקת בעלה הוא עד שתביא ראיה הרשב"ש סימן תר"ז עיין שם וכן דעת הרשב"ץ ח"ג סי' צ"ג ע"ש וראיתי להכנה"ג חא"ה סי' פ"ה הגה"ט אות ל"ב שכתב גבי אם אומרת ע"מ כן נתנו לי שלא יהא לבעלי וכולי וזה ל' מבואר דה"ד בטוען הבעל בריא אבל כשטוען שמא תשבע שהוא כדבריה דומיא דקנתה קרקע במעות טמונים שהקרקע הוא של בעל וכ' הר' יונה הביאו הבעה"ע למעלה דדוק' בטוען בריא אבל בטוען שמא צריך להחזיר לה מיהו בין הכא ובין התם אם מת טועני' ליורשים וכו' ואפי' שהיורשים אינם טוענים בריא אין טעני' להו שאביהם היה טוען בריא דשלו וכבר נשאל הר"ם מטראני ח"א סימן רמ"ב על א"א שהפקידה נכסים ביד ראובן וכולי ומת בעל האשה והניח יתום מאשה אחרת וכולי והשיב ה' דלדעת הרמב"ם כל שלא הביאה האשה ראיה שהם מנכסי נדונייתא הם בחזקת הבעל ומוציאין מיד הנפקד ע"כ והטעם ודאי דטועני' ליורשים שאביו היה טוען שהם שלו ועליו להביא ראיה ואף על פה שהנכסים ביד שליש כל שאינם ביד האשה בחזקת הבעל קיימי ע"ש ומ"ש דאפי' הנכסים ביד שליש כל שאינם ביד האשה בחזקת הבעל הם כ"כ המש"ל בפ' ט"ו מהל' טוען דין ט' וזה לשונו דבמטלטלין נמי אם הם מונחים ביד שליש שאין א' מהם מוחזק מוקמי' בחזקת מריה קמא וכן כ' הרמ"ה הביאו הטור סימן ר"מ גבי ב' שטרות היוצאים ביום א' ע"ש וכן נר"ל ראיה מדאמרי' בפ' השואל גבי המחליף פרה בחמור וכו' דמוקמי' לה בעומדת באגם ובסימטא ופרכי' ואוקמי' בחזק' מרא קמא וליהוי אידך הממע"ה הא מני סומכוס היא וכו' עיין שם משמע בהדיא דלרבנן כשאינו ברשות א' מהם מוקמי' לה בחזק' מרא קמא וכן מצאתי להרמ"ה בתשו' סימן רמ"ד ובפ' המוכר את הבית סס"י כ"ב ע"ש וכ"כ התוס' בבתרא דף ל"ג ע"ב בד"ה ואי וכו' וז"ל וא"ת מאי איריא משום דלא חציף ת"ל משו' דתפיס מ"ד אמטלטלין שאינן עשויים להשאיל ולהשכיר דאם אמר לקוחים הם בידי נאמן וי"ל דאיצטריך דטעמא דלא חציף אם לקטם והניחם ברשות שאינם שלו דלא תפיס בהם עכ"ל אלמא אפי' לקטם והניחם ברשות אחר לא חשיב תפוס וה"נ בנדון המבי"ט האשה לא חשיבא תפוסה אף ע"פ שהיא הפקידה ביד שליש אבל הכנה"ג שם כתב דמהר"ם גאלנטי ס"ל דכיון דהנכסים ביד שליש הם החזק' האשה ע"ש וכן ראיתי למרן בתשו' בס' אבקת רוכל סי קס"ה שכ' וז"ל ומאחר ששנינו יחזיר לאשה וכו' בחזקה שהם שלה שניתנו לה ע"מ שאין לבעלה רשות בהם או שמא מנכסי מלוג הם וכולי דהשתא אם כשהאב טוען בריא יחזיר לאשה הבן שאינו יכול לטעון בריא עאכ"ו דיחזיר לאשה וכו' ואע"פ שהם ביד אחר א"ל דגרע כחה ממ"ש המפ' גבי ההיא דיימר בר חשו דאפילו כשעשאו שלית לא קנה דהתם שאני שהוא במקום שחב לאחרים וכולי ועוד דהתם שאני שהשליח תפס ולא המלוה אבל הכא שהאשה לקחה נכסים ומסרתם ביד הנפקד וכולי כאלו הם בידה וכולי עכ"ל ולא דק דהרמב"ם בפכ"ב מה' אישות כ' דאין נאמנת לומר נתנו לי ע"מ שלא יהא לבעלה רשות בהם בלא הרי הם נ"מ והבעל אוכל פירות ופסקו מרן בא"ה סימן פ"ה עיי"ש ומ"מ כבר הוכחתי מדברי התוספות דכל שהם ביד שליש לא מקרי תפיסה וכ"כ הר' יונה גבי א' מן האחים שהיו אונות ושטרות יוצאות על שמו וכו' הביאו ה' בני אהרן סימן נ"ד וז"ל ואלו היה טוען בשעת הלואה בפני ב' שהמעות הם שלו ודאי היה נאמן כיון שהוא מוחזק בממון ואפי' לרב דוקא באונות ושטרות פליג דבשעת טענתו הממון הוא ביד אחרי' וכבר הוא חוץ לרשותו בחזק' תפיסת הבית וכולי עיי"ש אלמא אם יצאו מרשותו אפילו הוא נתנם לו לא חשיב תפוס ואין סברא לחלק בין הלואה לפקדון וכן הסכים מהר"ש ן' חסון בספר בית שלמה סימן ך' דדוקא אם תפס המקבל הוי תפיסה ע"ש וכ"כ מהר"ם מפאדווה סי' נ' דאפילו הם ביד שליש מספק הם בחזקת הבעלים ושכנגדו נקרא המוציא ועליו הראיה עיין שם וכ"כ מהר"י ווייל סימן קע"ה והביא ראיה מדתנן בפרק הכותב מי שמת והניח פקדון או מלוה ביד אחרים וכו' רע"א ינתנו ליורשי' וכתב הרא"ש טעמא דנכסים כל היכא דאיתנהו ברשות יורשים קיימי עיין שם ואפשר לומר דאם הפקיד ביד שליש סתם ולא פי' שהם שלו לא חשוב תפוס ובחזק' בעלים אבל במפקיד ביד שליש ופי' שהם שלו הוו בחזקתו וכן מצאתי להכנה"ג בתשו' סי' ל' גבי א' מן האחים שהוא נו"נ בתוך הבית שחי' כן דומה למ"ש הר' יונה דכל שבשעת הלואה אמר שהם שלו נאמן עיין שם וא"כ אפשר דהתוס' בפ' ח"ה שכ' דאם לקטם והניחם ברשו' אחר לא חשיב תפוס ה"ד כשהניחם ברשות אחר בסתם אבל אם פי' בשעה שהניחם שהם שלו חשיב תפוס וכ' הרדב"ז ח"ב סימן קצ"ח אע"ג דלא אזלי' בתר אומדנא אלא לבטל המתנה שאני הכא שאין המנה ביד היורש אלא ביד שליש והוא מוחזק מכח הבת ע"ש הרי דאפי' דאזלי' בתר אומדנא להחזיק וכשהם ביד שליש חשיב מוחזק בשבילו אבל ראיתי למהראנ"ח ח"ב סי' ב' גבי אם אין ידוע אם המעות טמונים היו כ' וז"ל נלע"ד שלא אמר הרמ"ה אלא בטענת בריא שהבעל טוען טענת בריא שמעות טמונים היו בידה אבל אם אין שם טענת בריא אלא טענת ספק כנ"ד שבני ראובן טוענים דילמא מעות טמונים היו בידה ואפילו לוי ג"כ אין לו טענת בריא ואינו יודע אם מעות טמונים היו אם לאו מ"מ כל שאין הטוען בא בטענת בריא וכו' ע"ש ואין נ"ל שהרי הרמ"ה כתב דכל שלא נתברר הו"ל כאלו לא נתקיים השטר ומי לא אמרי' לה קיים שטרך והוא בפ' ח"ה סי' ר"ה ע"ש ואנן קי"ל דטוענים ליורשים טענת מזוייף כמ"ש התוס' והרמב"ן והר"ן בפרק קמא דגיטין וכ"כ הרמ"ה בפ' ג"פ סימן ס"ז ע"ש וכ"כ הרשב"ץ ח"א סימן ל"ב עיין שם ועי' בהש"ך סי' ק"ו וא"כ אפי' היא טוענת בריא דלאו מעות טמונים היו טוענים ליורשים דמעות טמונים היו כמו שטוענים להם מזוייף נגד התובע שטוען בריא וכן לעולם טוענים ליורשים שמא אפילו נגד התובע שטוען בריא דמה שטוענים להם ליורשים טענת בריא חשבי' לה אבל אם הבעל טוען שמא מעות טמונים היו והאשה טו' בריא שאינם טמונים נראה דהיא נאמנת דהא בטענת מזוייף כ' התוס' במציעא די"ג בשם ר"י דדוקא הלוה יכול לטעון מזוייף דהוא בריא אבל אין טוענים ליורשים וללקוחות שמא וגם למסק' דטועני' ליורשים וללקוחות ה"ד משום דלא הי"ל ליד' וטענת בריא חשבי' לה אבל הלוה עצמו אם טען א"י אם הוא מזוייף בריא ושמא בריא עדיף ואע"ג דבאומר א"י אם הלויתני קיימא לן כר"נ דלא אמרינן בריא עדיף והממע"ה היינו דוקא במלוה על פה אבל במלוה בשטר וטוען שמא מזוייף פשיטא דלא מבטלי' השטר מספק זיוף אבל אם שניהם טועני' שמא (א"ה עכ"מ ואח"ך מצאתי בדף אחר כתוב ושו"ר) ושו"ר לה' נתיבות משפט דף ק"ל שדחה דברי מהראנ"ח מדכ' הריטב"א וז"ל דאיכא מ"ד דמספקא נמי לה קנתה וכו' שנראה מדבריו שאע"פ שאין הבעל טוען בריא מספק לא קנתה עד שיפרש בשטר דמעות שאינם טמונים היו ע"ש ונ"ל ודאי כמ"ש דאם הבעל טוען שמא והאשה טוענת בריא נאמנת ומ"מ הכא בהלואה אפילו למ"ד דאם טען הבעל שמא אינו נאמן מ"מ אם מת טוענים ליורשים שאביהם היה טוען בריא דטענת בריא חשבי' לה כיון דלא הי"ל לידע והרשב"ש בתשו' סי' תר"ז מיירי ביורשי' ואפ"ה אין האשה גובה בשט"ח שבידה על בעלה אלא בראיה ברורה עיין שם אבל לדעת הרמב"ם אפי' הבעל טען שמא נאמן כמבואר בב"י ע"ש (א"ה עכ"מ): ב' הגה ויש חולקים בזה וס"ל דדוקא אם היו המעות טמונים כשלוה א"ל דלגלויי זוזי הוא דעבד משא"כ כשהמעות היו גלויים ועומדים ביד האשה וכולי ואפילו במעות טמונים דוקא כשטועני' האדון והבעל ברי' שהמעות שלהם וכו' הסמ"ע והש"ך ע"ש וכ"כ מהראנ"ח בתשו' חלק ב' סי':