אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

סימן קכה

סימן קכג

א' דין א' ראובן שהיה חייב מנה לשמעון וכו' כ' מהר"י ן' מיגש סימן ע"ז אם עד א' העיד דשמעון כלח לראובן עם לוי ממון והודה בזה לוי אבל טען שחזר ולקחו ממנו או צוה לו אח"ך לתתו לאחר הואיל ולא אמר ללוי כשנתן לו הממון לתתו לראובן הילך שאני חייב לו אבל נתנו לו סתם אין לנו לומר שהוא אלא בדרך מתנה שאם בא לחזור חוזר וכולי עיין שם נראה דס"ל דבמתנה אם א"ל הולך מנה לפל' שאני נותן לו יכול לחזור עד שיגיע ליד המקבל דהולך לאו כזכי ואפילו לא אמר ליה שאני נותן לו אלא הולך מנה לפ' סתם אמרינן שהוא מתנה ולא פקדון וחוב כמ"ש התוספות בבתרא דמ"א בד"ה אבל וכולי דאם מסר לו בעדים סתם דוקא אומן אין לו חזקה דמסתמא לתקנו מסר לו אבל לאחר מסתמא מכר או מתנה כל שלא פי' שהוא פקדון וכן כתב הרא"ש והטור סימן קל"ג עיין שם וכן אמרינן בפ' שבועת העדות מנה נתתי לך והעדים רואים אותה מבחוץ והלה טוען במתנה נתנם לי נאמן עיין שם א"כ ה"נ כיון שנתנם לו סתם לא אמרינן לפקדון אלא מתנה ואם בא לחזור חוזר והשליח לא פשע ומ"ש הר"ן בפ' אחרון דכתובות גבי מי שהלך למ"ה ועמד א' ופרנס את אשתו וכולי כ' בשם הרשב"א דסתם לאי לשם מתנה נתן אלא לפקדון נראה דה"ד משום דממון בחזקח בעליו ועל המקבל להביא ראיה שנתן לו במתנה אבל (א"ה עכ"מ):

ב' דהולך כזכי דמי וכולי ואם תפס ב"ח אחר מיד השליח מוציאין מידו דמשעה שבאו ליד השליח הו"ל כאלו הגיעו ליד המלוה עצמו ה' בית יהודה ח"א סימן מ"ה עיין שם וכ"כ מהרי"ם גאלנטי סימן קי"ז עיין שם ומצאתי בתשו' הגאונים ח"ב שער ד' סימן כ"ו בראובן שיש עליו שט"ח מאה זהובים באחריות ובכל שימצא ביד כל אדם בעולם להוציא מידם והלך ראובן זה ולוה מאחר מאה זהובים אחרים והלך למ"ה ונתאחר ב' שנים ואח"ך שיגר לשני ממון שלו כ' וז"ל כך ראינו מן הדין שאם שליח ששיגר ראובן ממון עמו של ב"ח שני הוא משעה שהגיע ממון לידו שיצא מידו של ראובן ועמד ברשות ב"ח שני וכולי ואי שליח של ראובן הוא והעיד עליו שמעון באחריות שלך עד שיגע ליד ב"ח שני אין יכול ב"ח א' להוציא מאותו כלום וכו' עכ"ל מבואר דס"ל דאם השליח של ב"ח שני משעה שהגיע הממון לידו הוא ברשות ב"ח ואם שליח של ראובן הוא דמן הסתם הם באחריותו של ראובן יכול ב"ח א' להוציא מהשליח והיינו משום דכתב בכל שימצא ביד כל אדם בעולם להוציא מידם וכיון דהממון עדיין הוא באחריות ראובן יכול זה להוציא מהשליח אבל אם העיד עליו שהממון באחריות שלך עד שיגיע ליד ב"ח שני אפי' בכה"ג אינו יכול להוציא מידו:

ג' הג"ה אבל אמר החזיר לפלוני וכו' וכן אם אמר תניח זה בידך לפירעון פ' אינו כלום מהר"ם ן' חביב בתשו' בס' גנת ורדים כלל ג' סימן ח' והסכי' עמו הר' המחבר סימן ט' עש"ב:

ד' ואם החזיר לו המנה והעני וכו' כתב המ"מ שכן מצא בתשובות הרי"ף שאם העני הלוה השליח חייב משמ' דוקא העני אבל אינו יכול לתבו' השליח עיין שם בהלח"מ ועיין בה' כנסת הגדולה וז"ל הרי"ף בתשו' סימן קי"א שאלה על לאה שהיתה לה שטר משכונה על חצר של ראובן ובקשה לצאת מאותה מדינה ועשתה שמ' שליח לקבל לה אותו ממון וקבל אותו שמ' באחריו' עליו ועל אשתו וכ' שמ' על עצמו שממון זה קבלו מאותו חו' שהיה ללאה אצל ראובן ולאחר זמן וכולי פייס את שמ' עד שהחזיר לו אותו ממון וכו' תשובה כיון וכו' מחייבי' את שמ' לפרו' לה כל הממון לפי שכבר זכה לה בו ועשה ברשותו וזה שהחזירו לראובן איהו אפסיד אנפשיה וכן אמרו הילך מנה לפלוני שאני חייב לו אמר רב חייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר וז"ש חייב באחריותו אם נתנו השליח מעצמו אבל אם נתנו בצווי בעליו ובשליחותו אינו חייב באחריותו ומכל מקום בין נתנו מעצמו בין שלא נתנו מעצמו אם בא לחזור אינו חוזר שכבר זכה בו לבעלים ואם מחזירו חייב לשלם עכ"ל משמ' דיכול לתבו' השליח וחייב לשלם כמו שהוא בשליחות המלוה והחזירו דהלוה נפטר מהאחריות והשליח חייב מדינא וכן כת' ראב"ן בס' דף קל"ו דאם השליח החזירו חייב לשלם למלוה ולמפקיד עיין שם ולא חי' בין יש ללוה נכסים או אין לו נכסים וכן כתב הג"א בשם א"ז דיכול לתבו' מי שירצה וכן הסכי' הרב שפתי כהן עיין שם. ח' דין ב' הא דבפקדון וכו' כ' הסמ"ע אבל בהלוא' דלהוצאה ניתנה וכו' וכן הוכיח מהרש"ל פרק קמא דגיטין סי' מ' דבהלואה אפילו לא הוחזק כפרן איני יכול לחזור ודחק להגיה דברי התוספות שם דקאי על מעשה אחר וכו' עיין שם באורך אבל ראב"ן בספ' דף קל"ו כ' והוא אם תב' המלוה או המפקיד לאו המשל' את שלהם וכפר דניחא ליה למלוה או למפקיד דנפיק מיד המשלח אבל לא כפר במלוה וכו' אם בא המשלח לחזו' חוזר דאין רצונו שיהא פקדו' ביד אחר וכו' עיין שם הרי דגם בהלואה סבירא ליה דיכול לחזור ואם כן אפש' שכן דעת התוספות כמ"ש הרב ח"ה שם אבל הריטב"א בחי' שם כתב וכולהו רבוותא פסקו כרב דהא תניא כוותיה ואם כן בעלמא אפילו לא הוחזק כפרן ובפקדון כשהוחז' כפרן הולך ותן כזכי וחייב באחריותו ואם בא לחזור אינו חוזר מיהו רבינו נר"ו אומר דהא ברייתא לאו תיובתא דשמואל היא אחר דאוקי' לה כשהוחזק כפרן דשמואל נמי מוקי לה בין במלוה בין בפקדון כשהוחזק כפרן והוחזק כפרן אפילו שמואל מודה דאם בא לחזור אינו חוזר וכו' וכיון שכן קיימא לן כשמואל דה' כוותיה בדינים ואם בא לחזור חוזר עיין שם ואפשר דראב"ן סבירא ליה הכי ופס' כשמואל דבין במלוה בין בפקדון דהוחזק כפרן ואם בא לחזור אינו חוזר אבל כשלא הוחזק כפרן יכול לחזור אבל הרמב"ם ושאר פוסקים פסקו כרב דברייתא כוותיה ובמלו' לעולם אינו יכול לחזור: ו' דין ד' ויש מי שאומר וכולי וכן מסתברא הב"ח וכן כתב רב א' בשו"ת חוות יאיר סימן רט"ז דאף שמרן בש"ע כ' ב' הדעות ולא הכריע הרי הטור כ' אבל הרמ"ה וכולי נר' דעתו כהרמ"ה שכ' באחרונה וכן הכריע הב"ח עיין שם וליתא דמרן סתם (א"ה עכ"מ):

ז' דין ט' אפילו אם מת המקבל בחיי נותן וכולי אע"ג דמתנת שכ"מ לא חיילא אלא לאחר וגמר מיתה שאני מתנה זו שהוציא הממון מתחת ידו דעתו שיקנה מיד כ"כ מרן בב"י הטעם לדברי התוספות עיין שם וא"כ האומר תנו מנה לפ' ולא מסרו לשליש ומת המקבל בחיי נותן לא זכו יורשיו וכן כתב הר' יונה בעליות הובא בש"מ לבתרא ד' קכ"ה ע"ב וז"ל ושמעי' מסוגיא זו דש"מ שאמר תנו לפ' מנה ומת מקבל בחיי נותן אין נותנין ליורשי' דכיון דלא זכה בהם מקבל בחייו ואין מתנת שכ"מ קונה עד לאחר מיתה אין יורשיו עומדים במקומו לזכות במתנה שלא זכה וכולי והא דמסקי' בספ"ק דגיטין דהולך מנה לפ' וכו' נר' בעיני דה"ד משום דזכה לשליח כיון דדברי שכ"מ ככתובים וכמסורים דמו דהולך דשכ"מ כזכי דמי וכיון דאיתיא למקבל בשעת מתן מעות והוי כמו שהגיעו לידו וה"ז כנפקד של מקבל בודאי נותן ליורשיו והם זוכים במתנה כשימות הנותן מיהו בחיי נותן ודאי לא זכה המקבל זכייה גמורה שלא יוכל הנותן לחזור בו אע"ג דהוי כמו שהגיעו המעות ליד המקבל שאין זיכוי מועיל בש"מ שלא יוכל לחזור בו שלא היה זכוי אלא מחמת מיתה קנין וזיכוי בעי' כדמוכח בפ' מ"ש ומלישנא דקאמרי' התם הא דאיתיה למקבל בשעת מתן מעות ולא אמרי' דאיתיה למקבל בשעת צואה משמע כמ"ש וכולי עכ"ל הרי שכ' בהדיא דאומר תנו מנה לפ' ומת מקבל בחיי נותן לא זכו יורשיו אבל התוספות בגיטין שכ' דדברי שכ"מ כשמת כמסורים למקבל משעת נתינת שכ"מ או אמירתו עיין שם נר' דס"ל דגם באמירה זכה וכן ראיתי לה' פני יאושע בחי' שם וכן כתב התוס' בפ' מציאת האשה וז"ל י"מ כיון דמלד"ה א"כ מאי אהני הא דדברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמי ואור"ת דלא אמרינן מלד"ה אלא כשהושלש מתחלה לכך א"נ דוקא במת נותן בחיי מקבל אבל דברי ש"מ בכל ענין כמסורים דמו עכ"ל הרי דס"ל דגם באמירה זכה וכ"נ מדברי ר' האיי בספר המקח סוף שער י"ג עיין שם ועיין בתשוב' הב"ח חלק ב' סימן פ"ג וכן מצאתי להרמ"ה בפ' מ"ש סימן צ"ד וז"ל וכל שכן גבי ל' דתנו ותנתן דמהנו בש"מ ולא מהנו בבריא דצואה היא והקנאה בצואה לא שייכא דקנין דברים בעלמא הוא ולא אשכחן דמהני בבריא אל היכא דמסריה לממונא ביד שליש ואמר לו תן חפץ זה או מנה זו לפלוני דהוה ליה כזכי כדאיתא בסוף פר"ק דגיטין א"נ במשליש מעות להוליכן לאחר וכו' ואפי' הכי אם מת המשלח עד שלא חזר בו אף על פי שלא הגי' הממון ליד המשתלח אמרינן מצוה לקיים דברי המת ואלו גבי ש"מ אף על גב דלא אתפסיה לממון לשליש קני אי בעית אימא מטעמא מצוה לקיים דברי המת וכי היכי דגבי הקנאה לא אצרכו לחד מאנפי הקנאה שלא תטרף דעתו עליו ואי בעית אימא ל"ש גבי יטול יחזיק וכיוצא דלשון הקנאה הוא ול"ש גבי תנו דלשון צוואה הוא כולא מילתא גבי ש"מ מטעמא דלשון מתנה הוא וכו' דכי היכי דלא אטרחוה רבנן לאצרוכי חד מאנפי הקנאה שלא תטרף דעתו עליו הכא נמי לא אטרחו רבנן לאקנויי בל' מתנ' ממש שלא תטרף דעתו עליו וכו' עכ"ל מבואר דסביר' ליה דגם באומר תנו מנה לפ' דלא מסר הממון לשליש קנה בש"מ מטעם מצוה לקיים דברי המת או דהוי ל' הקנאה והר' תרומת הדשן סי' ש"ן על ראובן שצוה מחמת מית' שיתן מנכסיו לבת בנו עשרים ליטרא ותקנה בהם חגורה ומת ראובן ואחר ימים מתה האשה בת בנו קודם שהגיעו המעו' לידה והניחה בן קטן כתב וז"ל אבל כיון דהוה ליה בן וכו' אותו בן יורש כל כחה וזכות שהיה לה בעולם בראוי כבמוחזק וכולי אלא שבן ראובן טוען שהצואה לא היתה אלא הבת דתקנה בהם בהני מעות חגורה יפה וכוונתו היא כבר נתבטלה קודם שהוציא המעות מידו נר' לכאו' דשפיר קטעין וכי האי גוונא איתא במרדכי פרק אע"פ באחד שנדר והקצה מעות לצדקה יתומה להשיאה בהם ונפטר' היתומ' קודם שהשיא' ופ' ר"ח כ"ץ דלא זכו יורשי היתו' באותם מעות כל עיקר משום דאמדי' לדעתי' שלא הקצ' אותם אלא על מנת לכונסה ור"י וא"ז פסקו התם כמותו וכו' ואף ע"ג דראבי"ה פליג עלייהו וכ' לא כל האומדנות שוות וכיון דהוקצה מעות לעניים ועשה וזכתה היתומה בהם וזכו היורשים מכחה ואם כן בנדון דידן נמי כיון דקיימ' לן דדברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמי מיד זכתה האש' בהני עשרים ליטרא ואתו יורשיה וזכו מינה מכל מקום מה בכך אכתי פלוגתא דרבוותא היא ולא מפקי' ממונא אמנם נראה בנדון דידן ליכא אומדנא דמוכח וכו' דאמרי' בפרק י"ן ובפרק מ"ש דעתו של אדם קרובה אצל בנו והוא הדין מסתמא אצל בת בנו ונר"ל דגמר להקנות לה וכו' עיין שם באורך הרי דסביר"ל דגם באמירה קנתה מיד ויורשיה יורשי כחה וכן מצאתי להרדב"ז חלק ג' סי' תקנ"א שכתב שכן דעת התוספות אבל מדברי הרא"ש ור' ירוחם משמ' דלא זכה באמירה אלא במסרו לשליש ואפי' מת נותן בחיי מקבל הסכים שם דלא זכו יורשי מקבל באמירה עיין שם באורך וכן כתב בתשוב' אחרת סימן קי"ב עיין שם וראיתי למהראנ"ח חלק ב' סימן צ"א בש"מ שנתן מתנה לבתו וקב' זמן לאחר ב' שנים ומתה הבת קודם הב' שנים שכתב דאף על גב דכתבו התו' דאפילו מת מקבל בחיי נותן זכה משום דמתנת ש"מ קונה למפר' משעת נתינה היינו משום דלא קב' שום זמן למתנ' אבל בנדון זה שלא זכה אותה במתנה אלא לאחר הב' שנים וההיא שעתא ליתא למקבלת מתנה לא זכתה במתנ' וכו' מיהו א"ל דלאחר ב' שנים נמי הוי כסתם מתנת ש"מ שאינו מכוין לזכות אלא לאחר מיתה ואפילו הכי באומר הולך מנה לפלו' אמרינן למפר' הוא זוכה והכא נמי לאח' ב' שנים הוא קונה למפר' אלא שאיני סומך ע"ז בפשוט להוציא מהיתום עיין שם והרדב"ז חלק ג' סימן תקנ"א בש"מ שצוה שיתנו לבתו מנה לצורך נישואיה ומתה הבת הביא דברי התוספות והרא"ש וכתב וז"ל ומכל מקו' יש ללמוד מדבריהם לנ"ד אף על גב דלא מטי מתנתא ליד מקבל ולא הושלש ביד שליש כיון דמת נותן בחיי מקבל זכה במתנה משום דדברי ש"מ וכו' וזכו יורשיו אחריו עיין שם מבואר דס"ל (א"ה עכ"מ):

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה