ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב
סימן קכב
א דין א' הג"ה מיהו אם ידוע שמת וכו' עיין בתשו' הרי"ף סימן ל"ב: ב' דין ב' פטור הנתבע עיין בתשובות מהר"י ן' מיגש סימן כ': ג' דין ג' מי שהרשה לא' ורצה לבטל וכולי עיין בתשובות מהר"י ן' הרא"ש סימן ר':
ד' ורצה לבטל הרשאה וכולי אפי' כתוב בהרשאה שלא יוכל לבטל הרשאה אינו כלום דקנין דברים הוא ה' בית דוד בסי' ק"ך ע"ש וכ"כ הרשב"ש סימן שצ"ד ע"ש נראה דאפי' כתב לו בהרשאה שהקנה לו הממון אג"ק יכיל לבטל ואע"ג דכשמת לא בטלה הרשאה כשהקנה לו אג"מ מ"מ יכול לבטל וכולי הש"ך ונר' לכאורה דכשמת לא בטילה ממילא אבל אם היורש רצה לבטל רשאי דיורש כח מורישו שיכול למחות ולחזור מדכ' הטור א"ה סימן צ' גבי בעל שמכר נ"מ דאינו יכול לבטל אלא האשה ואם מתה ולא בטלה אז הבעל ירש כחה ויכול לבטל' כמו שהיא היתה מבטלת אם היתה חיה ע"ש וה"נ דכוותה ואע"פ שהראב"ד בס' תמים דעים סי' ס"א כ' וז"ל בטענת חזרה לא מדאמרי' חזקת שליח עושה שליחותו ה"נ אמרי' חזק' בע"ה מעמידו בשליחותו ול"מ האיך למי' ליה דילמא הדר וכו' תדע שהרי הולך מנה לפ' במתנה קי"ל דהולך לאו כזכי ואי בעי למהדר ביה מצי הדר ביה ואפ"ה מסתמא אזיל שליח ויהב ליה למקבל מתנה ולא חייש לחזרה אלמא מסתמא מוקמי' ליה לבע"ה עומד בדיבורו ע"ש וא"כ הוי מילתא דלא שכיחא שיחזור וקי"ל דאין טוענים ליורשים טענה דלא שכיחא וכה"ג כ' הרדב"ז ח"ג סימן תק"ו דדבר שיכול לחזור בו אם מת טועני' ליורשים מה שהיה אביהם יכול לחזור אלא אם היא טענה דלא שכיחא דלא טעני' ע"ש ולדעת הראב"ד דלא חיישי' לחזרה משום דמסתמא בע"ה עומד בדיבורו נראה דטענה דלא שכיחא מיקרי ולא טענ' ליורשי' מיהו בסי' קכ"ה קי"ל דהולך מנה לפ' במתנה דאם מת הנותן קודם יתן השליח ליורשי מקבל משום דמצוה לקיים דברי המת ע"ש והתוס' בר"פ אע"פ בד"ה שאם וכו' כ' וז"ל וא"ת הואיל ולא הוה מורשה אלא להיות שלית אם מת המורשה קודם שיגיע ליד המורשה פקע שליחותו שיכולים יתומי' לתבוע מן הנפקד והתם משמע דאין יכולים וי"ל כיון דאם היה הנפקד בא לפני ב"ד היו אומרים לו לתת ליד המורשה שהרי יש להחזיק המרשה בחזק' חי אע"ג דאיגלאי מילתא לבסוף דמת המרשה קודם שהגיע הפקדון ליד המורשה אין יכולים לתבוע מן הנפקד כלום שהרי ברשות ב"ד נתנם עכ"ל מבואר דדוקא (א"ה עכ"מ):
ה' ואם בטל שליחותו הוא הפסיד וכולי והריטב"א בחי' לקידושין ר"פ האומר כת' דאם בטל ולא ידע לוה ופרעו אי ליכא פסידא דיכול לפרוע מן המורשה ולפרוע למלוה אין במעשיו כלום אבל אי איכא פסידא כגון שהעני המורשה אין למלוה עליו כלום וכולי וכ"כ הרמ"ה וכן דעת מור"י נר"ו ע"ש:
ו' דין ז' הרשאה וכולי כ' בעל התרומות שער בשם הרי"ף שאם הרשהו למכור שדהו או מטלטלי' א"ץ לדא"ק ולדון ולזכי וכולי שהרי מינהו שליח וא"ל מכור אותו וכולי ונרא' דר"ל דלהוציא מיד אחרים הוא דצריך קנין אג"ק וכו' וכ"כ הרשב"ש בסי' רל"ה שהרשאה אינה אלא להוציא מה שהוא ברשות אחרים ולכך צריך להקנות באגב וצריך קנין כדי שיקנה הקרקע שנתן לו או מכר לו שעל גבו נקנו לו אבל שליחות למכור או לקנות א"ץ לא קנין ולא באגב אלא בדביר הקל לומר לך מכור או קנה דאין הקנין מעכב אע"פ שנהגו לקנו' כמ"ש הרמב"ם ע"ש והר' עדות ביעקב סימן קל"ו הק' על מהר"ם דס"ל דקני ע"מ להקנות לא קנה שמעשים בכל יום דראובן עומד במקום א' וכותב הרשאה לחבירו שבמקום אחר למכור לו קרקעות ולפעמים המרשה מוכ' שוה מאתים במנה ולדברי מהר"ם אינו אלא שליח ושלי' שטעה חוזר עש"ב ולק"מ דכה"ג אם לא כתב ליה שלא יוכל לומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי אם טעה חוזר כדין שליח שטעה וכ"כ הרשב"ש בתשו' שם דבהרשאה למכור אם השליח טעה בטל המקח אא"כ כתב לו ולא יכילנא למימר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ולכאורה נראה דהוא ס"ל כמ"ד דקני ע"מ להקנות לא קנה וא"כ אפי' קנו מידו אם השליח טעה חוזר אבל לדידן דקי"ל כמ"ד דקני ע"מ להקנות קנה אפילו השליח טעה אינו חוזר דקני ע"מ להקנות הוא:
ז' הרשאה וכולי כתב בעה"ת בשם הרי"ף שאם הרשהו למכור שדהו או מטלטלי' א"ץ לדא"ק ולדון וזכי וכו' שהרי מינהו שליח וא"ל מכו' אותו וכולי ונרא' דר"ל דלהוציא מיד אחרים הוא דצריך קנין אג"ק וכו' כמ"ש הרא"ש בתשו' הביאה הטור בסי' ע"ג וז"ל דבר פשוט הוא אם אמר אדם לחבירו מכור חפץ זה וטול הדמים ומכרו שא"ץ קנין לדבר זה שלא הוזכר הקנין אלא לקיים המכר או מתנה או שכירות אבל כשאדם מצוה לחבירו לעשות דבר ועושה צוויו א"ץ קנין עכ"ל והרשב"ש סימן רל"ה כ' שהרשאה אינה אלא להוציא מה שהוא ברשות אחרים וכו' אבל שליחות למכור או לקנות א"ץ קנין ולא אגב אלא בדבור הקל לומ' לך מכור או קנה וכולי הילכך בשליחות אם א"ל אני מניתיך שליח צריך לברר אם וכולי ואם לא ברר אם מכר הקרקע יכול לומ' לו המשלח אני לא שלחתיך אלא לקנות וכולי ולא למכור וכ"ש דאינו נופל אלא הוצאת ממון מיד אחרים שדבר ברור וכו' דודאי לא הרשהו למכור ואפי' א"ל בין לתקן בין לעוות לא מהני אלא אם הרשהו וכולי עש"ב ומדברי הרמב"ם בפ"ג מהל' שלוחין והטור סימן קכ"ג שכת' וז"ל הבא בהרשאה שמחל או שמכר לו וכולי לא עשה כלום שזה א"ל לתקוני שלחתיך ולא לעוות לפיכך אם התנה עמו בין לתקן בין לעוות אפי' מחל על הכל מחול ע"ש משמע דאפילו לא הרשהו בפי' על המכירה אם התנה עמו בין לתקן בין לעוות ומכר לו מעשיו קיימים ודוחק לומ' בהרשהו בפי' על המכיר' דא"כ ע"כ דטעה ומכר שוה מאתים במנה דאל"כ מאי א"ל לתקן שלחתי' ולא לעוות ולשון הרמב"ם והטור משמע דאפילו מכר בשוויו לא עשה כלום וגם בסתם הרשאה מיירי ונראה דקרק' או מטלטלין שהם ברשות בעליו אם לא הרשהו על המכיר' אינו יכול למכור אבל אם הרשהו להוציא מטלטלי' מיד אחרים והתנה עמו בין לתקן בין לעוות יכול למכור לו מטלטלי' שהם ברשות הנתבע ושו"ר לה' כנה"ג בתשו' סי' ע"ז שכ' דה"ד לגבי נתב' עצמו אבל לגבי אחרים לא דכי היכי דלענין מחילה אינו אלא לגבי הנתב' ה"נ לענין מכיר' אינו אלא לגבי הנתב' ולא לגבי אחרים משום דלפעמים מתפשר הנתבע עם המורשה בתנאי שימכרנה לו ויתן לו דמיו ולכך נותן לו המרשה רשות כולל אפילו למכור משא"כ לגבי אחרים ע"ש: ח' כתב הרשב"א בתשו' ח"ב סימן כ"ג בא' שנתן מתנה לחבירו על תנאי שלא יוכל למוכרה או לתתה לאחר מסתברא דיכול להרשות א' עליה דאע"ג דא"ל זיל דון ואפיק לנפשך לא הוי מתנה אלא שליחות ע"ש ונר' דאע"ג דלא הוי שליח גמור אלא דוקא לענין שלא יוכל לעכבם ולכך יכול להרשות לגוי כמ"ש הטור בסי' קנ"ג מ"מ ודאי דלא הוי מתנה ובתנאי דשלא יוכל ליתן יכול להרשות:
ט' דין ח' ואם יש פירות בקרק' וכו' אין חי' בין קרק' למטלטל' ומעות בכל שיש לו זכות כגון מטלטלין וכספים שיקנה בהם קרק' א"ץ הרשאה והקרק' שאין לבעל בו פירות כגון הנותן מתנה לאשתו שאין הבעל אוכל פירות או כגון הנותן מתנה לאשה וא"ל ע"מ שאין לך בהם אלא מה שאת נושאת ונותנת לתוך פיך כיון שאין לבעל אוכל פירות צריך הרשאה הרשב"ש סי' תק"ג וסי' תק"ד ע"ש ועיין בהש"ך ס"ק ל"ג:
יו"ד ואין צריך הרשאה בתשו' הרשב"א ח"ב סימן רל"ט מבואר דה"ד ברשות האשה אבל בע"כ מה שעשה בגוף הנכסים אינו כלום אבל על הפירות שהם שלו אם נתחייב עליה' בב"ד הדין קיים וזכה בהם בע"ד בכל הפירות כל ימי חייו ואם מתה היא בחייו אוכל זה הפירות לעולם עיין שם ועיין בתשו' הרשב"ש בסימן תר"ז:
י"א דין ט' ואם יצא חייב אין השותף וכולי נ"ל דה"ה לבעל בנכסי אשתו הרשב"א בתשו' ח"ד סימן רי"ד עיין שם וכ"כ בחי' לכתובות פרק מי שהיה נשוי הביאו ר' ירוחם נתיב כ"ג ח"ד עיין שם וכ' המבי"ט ח"ב סי' קנ"ב דה"ה אם דנה האשה על הקרן ועל הפירות והבעל היה בעיר אינו יכול לבטל מה שטענה היא שהרי הם כשני שותפי' ע"ש ועיין בה' פרח מטה אהרן ח"ב סימן מ"ו והר' נתיבות משפט דקמ"א השיב עליו עש"ב:
י"ב לפיכך יש לנתב' וכולי כ' הסמ"ג דאם ישנו בעיר צריכי' שניהם לבא וכתב הב"ח דהדין אמת ואין חולק עליו והש"ך תמה עליו דודאי הרמב"ם והטור פליגי על הסמ"ג והכנה"ג בתשו' חלק ב' סי' ע"ז כ' דהב"ח מודה בזה עש"ב: