ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב
סימן קכ
א' דין א' עד שיפרענו לידו או ליד שלוחו וכו' כ' הרשב"א בתשובות ח"ד סימן ר"מ דאם הניח הלוה מעות ברשות מלוה במקום המשתמר ונשבע שפר' שעבר על שבוע' הוא שאין זה פירעון שהרי אם נתנו על ידי שליח אף על גב דזכה ליה חייב באחריותו וחצרו נמי מדין שליחות היא כדאיתא בפרק א"מ עיי"ש לכאור' נראה דלמ"ד דחצר משום יד איתרבאי אם נתנו בחצרו הוי כאלו נתנו בידו ופטור ודוקא אם הערי' שנתנו בחצרו ונשב' שפרעו וחזר ולקחם כתב הרשב"א דאין זה פירעון הוא שאין חצרו קונה לו לחובתו שזה מערי' שתקנ' לו חצרו כדי שיפטר הוא ויפסיד בעל החצר עי"ש אבל אם לא הערים ונתנם לפירעון בחצרו קנתה לו חצרו למאן דאמ' חצר משום יד איתרבאי וכבר ה' מח"א בהלכות קנין חצר סימן א' הביא מחלוקת זו עיין שם ועוד אפש' לו' דאפילו אם חצר מדין שליחות ל"ד לנתנו לו על ידי שליח דהתם איכא פסידא למלוה שהשליח רוצה להוליכם בדרך וחיישינן שמא יאבדו בדרך אבל אם אינו רוצה להוליכם בדרך אלא מניחם במקום השמור לא דזכין לאדם שלא בפניו וכה"ג כתב המח"א בהלכות שלוחין סימן י"ג עיין שם ואם כן אם הניח בחצר המלוה המשתמר אפ' דהוי פירעון והתוספות בערכין דף ל"ב בד"ה מדאיצטריך וכו' כתב דאם בפניו הוי נתינה בע"כ אפשר לזכות לו ע"י אחר עיין שם אלמא מזכה לו על ידי אחר הוי נתינה וכל שכן בפירעון ונראה דסבירא ליה דהולך מנה לפלו' שחייב באחריותו שאני שהשליח רוצה להוליכו בדרך ואיכא פסיד' למלוה דחיישינן דשמא יאבדו בדרך אבל מזכה לו על ידי אחר ומניחם במקום המשתמר הוי נתינה כמ"ש ואם כן הכא נמי אם הניחם בחצר המלוה המשתמ' אפ' דהוי פירעון ודוקא במערי' אמרי' דאין חצרו קונ' לחובתו כדי שיפטר הוא ויפסיד בעל החצר אבל לפירעון יצא וכי האי גוונא כתבו התוס' והרא"ש בפרק מי שאחזו דבפירעון החוב פשיטא דהוי פירעון בע"כ שאין המלוה מפסיד בקבל' הפירעון עיין שם והרשב"א בתשובו' שם כתב עוד וז"ל ואפי' במקום שרואה אותם שם המלוה לא קנתה לו חצרו שהם שלו ולא של זה שנתנם שם ובכי האי לא קנת' חצרו דחצרו כידו ואלו הגביה מעות של הפקר וסבור שהם שלו לא קנה כדגרסי' ביבמו' פ' ר"ג המודר נכסי הגר וכסבו' שלו הם לא קנה והיינו נמי דאמרינן בפרק הגוזל הגוז' את חבירו והבליע לו בחשבון לא יצא ואוקי' לחד לישנ' דמנא ורמא לדידיה עכ"ל אם כן אפילו למ"ד דחצרו משו' יד איתרבאי אם הניחם בחצר המלוה אפי' במקו' המשתמ' ורואה אותם המלוה לא יצא דלא קנתה לו חצרו ומבוא' דאם הבלי' לו בחשבון ונתנם לתוך כיסו שיש בו מעות יצא כדין גזילה דמהני כשנתן המעות לכיסו שיש בו מעו' דמסתמא אדם יוד' כמה יש לו מעות שרגיל להשתמש בכיסו תמיד אבל אם זרקו לכיסו שאין בו כלים לא יצא וחייב באחריותו עד שיפרענו כמו שפסק מרן בסי' שנ"ה עיי"ש בהסמ"ע והכא נמי בפירעון החוב אם הבלי' לו בחשבון ונתנם לתוך כיסו שיש בו מעות יצא אבל אם נתנם לכיסו שאין בו כלום לא יצא וחייב באחריותן ואם נשב' שפרעו עבר על שבו' דלא חשיב פירעון:
ב' אפילו אמר זרוק לי וכו' דסתמא זרוק ושמור קאמר הט"ו דבי"ד סימן קס"ט כ' הטור וכן אם העמידו אצל הגוי ואמר לראשון הניחם על גבי קרק' וכן עשה וכולי וכתב מרן הב"י דרבינו לא הזכיר והפטר וכן הרמב"ם משמ' דס"ל דהפטר דקאמר תלמוד' ל"ד דהניחם ע"ג קרק' הניחם והפטר משמ' עי"ש:
ג' אבל אם אמר לו זרוק לי חובי והפטר וכו' אבל כל שעדיין לא זרקו יכול לחזור בו לומר אי אפשי שתזרקנו מהרימ"ט סימן קט"ז והביאו הרב מש"ל בפרק ו' מהלכות אישות דין י"א עיין שם ונראה דאפי' קנו מידו יכול לחזור כמו בערב שיכול לחזור קודם שנתן המעות המלוה: