אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

סימן קיז

סימן קטז

א' דין א' הג"ה אבל כל זמן שהיא בידו אינו יכול לסלקו רק במעות וכולי כתב הריטב"א בחי' בפרק השולח אם לא שטפה נהר יכול לגבות מקרק' אחר כדין ואם היא עידית ורצה לגבית ממנה אין לו רשות ללוה לדחותו לקרק' אחר ע"ש ונר' דאם רצה לגבות מקרק' אחר ה"ד מבינונית כדינו אבל אם רצה לגבות ממנה אפילו היא עידית גובה ואין לו רשות ללוה לדחותו לקרק' אחר ובמעות יכול לסלקו וכ' הסמ"ע דה"ה במטלטלי' דנקרא מיטב ואפילו באפותיקי מפורש יכול לסלקו בהם ע"ש ודבריו בפרישה על מ"ש הטור עשאה אפותיקי מפורש וכו' כ' הפרישה ז"ל הב"י כ"נ מדברי בעל התרומות שער ד' שכתב הא למה זה דומה למי שעשה שדהו אפותיקי לא' וא"ל לא יהא לך פירעון אלא מזו שאינו יכול לסלקו בשומא של קרק' אחרת ואפי' בעידית עכ"ל פי' דמשמע מינה הא במעות יכול לסלקו ונ"ל לדייק מדבריו עוד תרתי חדא שגם במטלטלין יכול לסלקו שהרי לא כתב אלא אינו יכול לסלקו בשומא של קרק' וכולי וכן קי"ל בכל ב"ח שיכול הלוה לסלקו במטלטלי דכל מילי קרוי מיטב כדלעיל סימן ק"ב השני מדכ' בעל התרומות דין זה באפותיקי מפורש ש"מ דס"ל דבסתם אפותיקי יכול הלוה לסלקו באיזה קרק' אחר וכדעת רבי' ולא כדעת הר"ן עכ"ל ולא ראה מ"ש בעה"ת שער מ"ג ח"ב סימן ב' גם אפותיקי מפורש דכקנוי לו דמי שהרי הלוה לא יוכל לסלקו ממנו בקרק' אחר כי אם במעות בלבד ע"ש וכבר כתב ה' גד"ת שם דהב"י בחנם דחק להביא משער ד' דהכא בהדיא כ"כ עיין שם וא"כ מדכ' כי אם במעות בלבד משמע דוקא במעות אבל לא במטלטלי דכמו שאינו יכול לסלקו בקרק' אחר אפילו היא עידית הכא נמי אין יכול לסלקו במטלטלים וכעין זה כת' מרן הב"י בסימן ק"ב מחודש ב' ביורשי' שלא הניח מורישם אלא קרקעות והם רוצים לסלק הב"ח במטלטלי' שלהם נראה שהדין עם הב"ח דהנך מטלטלין לא היה שעבודו עליהם וכולי וכ"נ מדכ' רבינו בסימן ק"ז אצל יורש וכו' מיהו אם רוצים לסלקו במעות וכולי הפרישה בסי' ק"ז דחה מדסיים הטור שם אבל אם אין ליורשים משל עצמן לא מטלטלין ולא מעות אלא קרק' וכולי משמע דבמטלטלי יכול לסלקו כמו במעות וכולי ע"ש מ"מ נר' דהכא באפותיקי מפורש לא יוכל לסלקו אלא במעות בלבד ולא במטלטלין כיון שלא נשתעבד לו אלא אותו קרק' בפי' אבל באפותיקי סתם נראה דבעל תרומות ס"ל דיכול הלוה לסלקו אפי' קרק' אחר שהרי כתב שם שער מ"ג גבי אפותיקי מפורש ז"ל שבזה לא נאמר אין נפרעין ממשועבדים במקום שיש ב"ח כי יותר הוא משועבד דכקנוי לו דמי שהרי הלוה לא יוכל לסלקו ממנו בקרק' אחר כי אם במעות בלבד ע"ש וא"כ באפותיקי סתם א"א דאין הלוה יכול לסלקו בקרק' אחר אלא במעו' בלבד למה אמרו בו אין נפרעין ממשועבדים במקו' שיש בני חורין כמבואר בדברי בעה"ת שם ח"א ע"ש ושוב מצאתי בתשו' מהר"י ן' מיגש סי' פ"א על ראובן נ את לאה וכתב לה בית מיוחד לכתובתה ואח"ך נתן לרחל אחותו כל נכסיו מקרקעי ומטלטלי' וכולי שכ' וז"ל שזהו הבית שכתב אותה ראובן מיוחדת ללאה בכתובתה אינה גובה אותה אלא כמו שהיא שוה בשעת הגבייה ולא כמו שהיא שוה בעת שייחד אותה לה וכו' שהייחוד אינו קנין בגוף ואינה קונה בית זה המיוחד לה אלא בעת שמגבי' אותה לה ב"ד וכו' שאם רצה לקחת המיוחד לה ולעשו' בו חפצו ויתן לה זוזי או שיתפסה צררי יכול לעשות זה וזה ראיה בהייחוד אין אמתתו להקנות לה אותו דבר המיוחד לה מאותה שעה כדי שנאמר שיצא מהיות בכלל נכסיו אבל הוא ייחוד בעלמא כדי שתגבה ממנו כתובת' כשיגיע זמן גביית' וא"כ נתחייב לומ' שזהו הבית המיוחדת כל זמן שלא גבתה לאה כתובת' עדין היא וכולי ע"ש מ"מ הרי בעה"ת כתב בפי' דאפילו באפותיקי מפורש יכול לסלקו במעות כדברי הטור והראב"ד בספר תמים דעים סי' רמ"ה דע"ד כ' וז"ל אנן לא אמרי' הכי אלא לרבא אפי' א"ל מעכשיו לא הוי זבינה זביני דהא טעמא דרבה משום דאי הו"ל זוזי הוה מסלק ליה בזוזי הילכך אפי' במעכשיו ואפילו לא יהא לך פירעון אלא מזו כיון דצריך שומא לרבא לא קני עד שעת גוביינא כשאר שומא וכולי עכ"ל נרא' לכאורה דס"ל דאפותיקי דלא יהא לך פירעון אלא מזו אינו יכול לסלקו במעות דלא קנה לרבא עד שעת גבייה מטעמא דצריך שומא וכולי וז"ל הרי"ף בתשו' סימן ר"ד ומ"ש א"כ מה הפרש בין אפותיקי זה ובין שדה שנתנה במתנה וכולי הוי יודע דודאי מאחר שהתנה על עצמו בכך אין ביניהם שום הפרש דליכא אחריות לא על זו ולא על זו ומ"ש היכא דכתב לא יהא לך פירעון אלא מזו אין לו בה אלא שעבוד לאו הכי הוא אלא גוף של קרק' יש לו אבל אין לו פירותיה עד, הזמן שהתנו ביניהם הלא תראה שאלו היה רוצה לסלק שעבוד משעבוד זה השדה לשדה האחרת דמקומה הוא הוא אפשר ליה למעבד כן ש"מ השדה זו קופה קנויה לו וכן אמרי' התם הא דמסיק ביה זוזי וכו' עד הבמ"ע דא"ל לא יהא לך פירעון אלא מזו נתברר לך מזה שהיא קנויה לו עכ"ל הרי שכ' דאפותיקי מפור' הגוף קנוי לו ואינו יכול לסלקו אפי' במעות שדינו כמתנה בלא אחריו' אבל הרמב"ן בס' הזכות א י"ב כ' גבי מכרו שניהם לפרנסה וכולי וז"ל יש לתמוה למה הבעל מוציא מיד הלוקח מה שמכר הוא דכל זכות שלו כבר קנאו לוקח וכ"ש בשום שהכניס משלו שאינו אלא כאפותיקי מפורש וסוגי' בכולי בנזקי' דלוקח שדה שהוא אפותיקי מפורש לב"ח מקחו מקח וממכרו ממכר עד שיבא לנבות הימנו ואם רצו בעלים לסלק במעות הרשות בידם וכו' עכ"ל וכ"כ עוד שם בס' הזכות וכ' הב"ח לעד"ן להוציא דין זה ממתני' דפ' השולח עבד שעשאו רבו אפותיקי לאחרים ושחררו שכתב רבי' בסמוך דמיירי באפותיקי מפורש ואפ"ה יצא לחירות משום דשחרור מפקיע מידי שעבוד כרבא ורבא לטעמיה דאמר ב"ח מכאן ולהבא הוא גובה ובפ' כ"ש מפ' טעמא דרבא משום דהיה יכול לסלקו במעות השתא הוא דקני' אלמא אפי' באפותיקי מפורש יכול הוא לסלקו במעות דאם לא יכול לסלקו א"כ למפרע הוא גובה וכו' ע"ש וכ"כ הסמ"ג עשין צ"ד וז"ל עבד שעשאו רבו אפותיקי ושחררו אע"פ שכתב לא יהא לך פירעון אלא מזו יצא לחירות דאמר רבא הקדש חמץ ושחרור מפקיע מידי שעבוד ורבא לטעמיה דאמר רבא ב"ח מכאן ולה להבא הוא גובה וכו' ע"ש הרי שכ' דמיירי באפותיקי מפורש ורבא לטעמיה דאמר מכאן ולהבא הוא גובה אבל בא"ז למציעא דט"ז בד"ה תניא אידך וכו' כ' וא"ת והא כיון דקתני שלוקח גובה אחריות מנכסי' בני חורין מכלל דאית ליה נכסי' ללוה וא"כ היאך גובה ב"ח מהלוקח הזה הא קי"ל שאין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש בנ"ח כו' ולמסקנ' ל"ק דהא אוקי בדשוייה לוה להאי ארעא אפותיקי מפורש דעלה הוא דהדר ב"ח ואין לו על שאר נכס כלום כי היכי דלוה גופיה לא מסלק ליה בזוזי וכו' וכן פי' ר"י עכ"ל הרי שכתב דלוה לא מסלק ליה בזוזי ולדעת בעה"ת והרמב"ן והטו' דאפילו אפותיקי מפורש יכול הלוה לסלקו במעות א"ל בריית' מיירי כשאין ללוה אלא קרקעות בני חורין דאינו יכול לסלקו בהם:

ב' כתב מהרשד"ם סימן רע"ה אפותיקי מפורש ה"ד שכתב בפירו' שלא יהא פירעון אלא מזה אבל אם כתב לו באפותיקי מפורש כנ"ד דינו כאפותיקי סתם והביאו הרב כנה"ג אות ט' עיין שם והרב תורת סד סימן קס"ד לפי דעתו קשה תיבת מפורש למה לי וכבר נודע דדייקינן לשון השט' כלשון המשנה שלא יהא יתור ואם כן נראה דעת הסופר דלשון זה הוי כמו לא יהא לך פירעון אלא מזה עיין שם וכן נראה עיקר:

ג' אם לא ימצא נכסים בני חורין וכולי הטור כתב ואם מכרו המכר קיים שכל זמן שימצא לו בני חורין אינו טורף את זאת ואם לא ימצא לו ב"ח טורף אותה ואף כשהיא בידו שלא מכרה יוכל לסלקו בשאר נכסים וכו' וכתב הב"ח ויש להקשות אם כן מה יפה כח אפותיקי בלא אפותיקי נמי כן הוא הדין וי"ל דיפה כחו אם מכר כל נכסיו דגובה משדה זו אפילו מכרה ראשונה ולא יוכל לוקח א' לדחותו ולומר הנחתי לך מקום לגבו' וכו' עיין שם וכן כתב המ"מ בפרק י"ח מה' מלוה דנר' דעת רבינו דאם מכר הלוה שאר נכסים אחר מכירה זו המלוה טורף את זו ובזה יפה כח האפותיקי וכן פירש ר' אפרים וכולי ואפשר שלזה כתב רבינו אם לא ימצא נכסי בני חורין ולא אמר אם לא היו לו בשעת מכיר' נכסים בנ"ח וכו' עיין שם וכן לשון הטור שכל זמן שימצ' לו בני חורין וכולי ואם לא ימצא לו בנ"ח וכולי נראה דסבירא ליה דאם מכר כל נכסיו אחר שמכר את האפותיקי לא יוכל לוקח א' לדחותו אצל המשועבדים שמכר לומר הנחתי לך מקים לגבות ומהרח"ש בתשובו' ח"א סי' צ"ב הוכיח מדברי רש"י בפ' השולח ומתשו' הרי"ף והראב"ד והרמב"ן והרשב"א דאינו טורף מלוקח א' האפותיקי דמ"ל הנחתי לך מקום ואם כן כיון שהלוקח כבר מוחזק בקרק' על המלוה להביא ראיה שיכול לטרוף משם ולא מהלקוחו' שלקחו אחריו עש"ב ואין נראה כן דאדרבה אחר דקרקע זו היה משועבד לב"ח על הלוקח להביא ראיה לו' הנחתי לך מקום להוציא מהלקוחות שהחזיקו בקרקעות שלקחו שיפקע שעבודו ולהוציא מהלקוחות שלקחו אחריו (אמר המגיה עד כאן מצאתי):

ד' דין ב' משכונה סתם דינה כאפותיקי סתם וכו' דאינו יכול לסלקו בנכסים אחרים אלא במעות וכתב הר"ן בפ' שבועת הדיינים גבי מאן דאוזפי' אלפא זוזי וכו' שיש ללמוד ממנה למשכונת קרק' המלוה יכול לכוף ללוה שיפרע לו חובו אף על פי שא"ל דהתם כיון דאכל פירי וכו' הרי היא כמכר עיין שם וכן בפר' אז"נ דאמרינן משכנתא באתרא דמסלקי אין ב"ח גובה הימנה ואין הבכור נוטל בה פי שנים ושביעית משמטתה כתב הרא"ש מכאן יש ללמוד דמשכנתא באתרא דמסלקי יכול המלוה לכוף ללוה לפדותי בע"כ דאם לא כן אמאי שביעית משמטתה והא לא קרי ביה לא יגוש וכו' וכ"כ הטור בי"ד סימן קע"ב ע"ש והרשב"א בתשו' ח"ג סימן מ"ג כתב מי שמשכן קרק' לחבירו שעבודו על נכסי בעל הבית ואם שטפה נהר או נמצא שדה שאינה שלו גובה משאר נכסים דהיינו אפותיקי סתם וכו' הגיע הזמן ותבע ב"ח את חובו אם יש מעות לממשכן חייב לפרו' במעו' ואם אין לו מעות וא"ל טול קרקע שוה כנגד מעותיך שומעין לו וכדאמרינן בכתובות פרק הכותב וכולי ומהכא שמעינן דהיכא דאית ליה זוזי מי חייבי' ליה למיהב זוזי ואי לא לא מחייבי' ליה לזבוני אלא שמין לו ופור' בארע' ולא שיהא עליו לשום לו מאותו קרקע ממש שמשכן לו אלא שם לו מאיזה קרק' בינונית שיש לו וכו' והיכא דלא בעי מלוה לאיפרועי אלא בזוזי ובעי לאמתוני עד דאתרמו ליה זוזי ללוה יש מגדולי הדור שאמרו שהדין עמו ואין הלוה יכול לכופו ליטול קרק' דזוזי שקל וזוזי יהיב ולא אמרו דמצי א"ל שקול ארעא אלא כשהוא בא ליפר' וכופ' את הלוה לפורעו ומרבותי גם כן אמרו דלעולם מצי למי' ליה שקול ארעא דעיקר גוביינא בקרק' מדלא מחייבינן ליה ללוה למטרח ולזבוני ולמיתי והילכך מצי למימר רוצה אני לפרוע דכל שיצא שמי שאני חייב זיל נכסאי ודעתי נוטה לזה וכולי עיי"ש באורך מבואר דסביר"ל דמשכונה ואפותיקי סתם יכול המלוה לכוף ללוה לפרוע מעות אבל אם אין לו מעות יכול לסלקו באיזה קרק' בינונית שיש לו ואינו חייב לשום לו מאותו קרק' ממש שמשכן לו וה' מ"מ פ' י"ח מהלכו' מלוה כתב בשם הרמב"ן והרשב"א מיהו באפותיקי כל זמן שלא שטפה נהר אין לו מאותה שדה וכתב הב"ח אפש' לפ' דר"ל דאף כשהוא ביד הלוה שלא מכרו אין יכול לסלקו כשאר נכסים דאין לו מאותה שדה וכו' ואפשר לפרש גם כן דבמכר כל נכסיו קאמר דאין לו מאותה שדה אבל בלא מכר יכול לסלקו בשאר נכסים וכדעת הטור עיין שם ובתשובות הרשב"א חלק א' סימן תתקמ"ב כתב וכן אלו רצה הלוה לסלקו בקרקע אינו רשאי מדתנן בפרק אז"נ הלוהו על שדהו וא"ל אם לא תתן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי זה שלו ואוקימנא לה דוקא בדאמר ליה מעכשיו הא לאו הכי אסמכתא היא ומ"מ אמר רב פפא אפותיקי הוי למגבה מיניה לומר שאינו יכול לסלקו בקרק' אחר ואקשינן וכו' ואסיקנא דאפי' אפותיקי לא הוי אלמא היכא דשוייה אפותיקי סתם בלא אסמכתא גבי מניה ואינו יכול הלוה לסלקו בקרק' אחר ולא מלוה ליפר' מקרקע אחר עכ"ל הרי דסביר' ליה דאפילו אפותיקי סתם ועדיין ביד הלוה אינו יכול לסלקו בקרק' אחר אבל ראיתי בתשובות הרשב"א חלק ג' סימן מ"ג שכתב וז"ל ולא שיהא עליו לשום לו מאותו קרק' שמשכן לו אלא שם לו מאיזה קרק' בינונית שיש לו כדמוכח בפ' אז"נ כמש"ל והיכא דלא בעי מלוה לאיפרועי אלא בזוזי ובעי לאמתוני עד דמתרמי ליה זוזי ללוה יש מגדולי הדור שאמרו שהדין עמו ואין הלוה יכול לכופו ליטול קרק' דזוזי שקל וזוזי יהיב ולא אמרו דמצי א"ל שקול ארעא אלא כשהוא בא ליפר' וכופה את הלו' לפורעו ומרבותי ג"כ אמרו דלעול' מ"ל ליה שקול ארע' דעיקר גוביינא בקרק' הוא וכולי ודעתי נוטה לזה ודנתי בפני רבותי גם כן בשעה שנחלקו על דבר זה לכאורה ממ"ש בפ' אז"נ הלוהו על שדהו וא"ל אם א"א נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי זה שלו ואוקינן לה דא"ל מעכשיו דאי לא הוה ליה אסמכת' ולא קני' וגרסי' התם אר"פ אף על גב דאמור רבנן אסמכת' לא קניא אפותיקי הוי למיגב' מינא ואסיקנ' דוקא בדא"ל לא יהא לך פירעון אלא מזה וש"מ דאי לא אמ' לי' לא יהא לך פירעון אלא מזה אם רצה לשום לו מקרק' אחר הרשו' בידו וכמש"ל ועוד נר' לי מכאן שאפי' רצה הלוה לסלקו בקרק' אחר והמלוה אומ' איני רוצה ליפר' עד שיזדמנו לך מעות אין שומעין לו עיין שם באורך הרי דסביר"ל הכא דהלוה יכול לסלקו בקרק' אחר ולא מאותו קרקע שמשכן לו ודעתו נוטה גם כן דאפילו המלוה אומר איני רוצה ליפרע עד שיזדמנו לך מעות אין שומעין לו ויכול הלוה לסלקו בקרק' אחר בע"כ וגם החולקים לא חלקו אלא כשהמלוה לא רצה לפרו' אבל כשהוא בא ליפר' ואין ללוה מעות יכול לסלקו בקרקע אחר בינונית שלו ולא מאותו קרק' שמשכן לו כדמוכח בפ' אז"נ דדוק' באפותיקי מפורש דא"ל לא יהא לך פירעון אלא מזה הוא דאינו יכול לסלקו וכבר כתב הרב נתיבות משפט דף רע"ב דאין ראיית הרשב"א ח"א מפ' אז"נ מכרעת דהא אוקי' באפותיקי מפורש אבל באפותיקי סתם נראה דיכול לסלקו בקרקע אחר עש"ב:

ה' ראובן שחייב לשמעון בשטר שזמנו בניסן ושעבד בו אפותיקי קרקע בקנין מידו ולא מיד אשתו ואחר זמן בתשרי קרעו השטר וקנו מיד אשתו תחילה ואח"ך מידו וכתבו שטר אחר מזמן ב' וראובן לוה מלוי בין ניסן לתשרי ובא לוי לטרוף הקרקע שהוא מוקדם נראה פשוט דלוי יכול לטרוף דשמעון אחר שנקרע שטרו נמחל שעבודו דהא דקי"ל בסי' ר"מ בב' שטרות היוצאים על שדה א' דאם הוסיף בשטר הב' לא בטל את הא' וכו' כבר כ' המבי"ט ח"א סימן קי"א דה"ד שני שטרות היוצאים שלמים לפנינו אבל אם נקרע השטר כבר נמחל שעבודו ע"ש וה"נ דב שטר הב' נוסף בו קנין האשה אם היו שניהם שטרות קיימים אם רצה גובה מזמן שטר הא' אבל בכיון שנקרע נמחל שעבידו ואין לו אלא מזמן ב' והרדב"ז ח"ב סי' קכ"ד כ' דאפי' שני השטרות שוים לא בטל השני את הא' ואם רצה גובה שניהם דלא אמרי' הכי אלא בכתובה וכו' אבל בשט"ח אם הוציא ב' שט"ח אפי' שניהם סך א' גובה את שניהם ואפילו מודה ראובן דאין כאן אלא חוב א' מ"מ לא בשביל כך אבד זכותו לטרוף ממשעבדי מזמן השטר הא' שהרי אם רוצה היה מסתיר השטר האחרון וגובה בראשון מזמן א' מגו דאי בעי אמר שני השטרות חייב לי נאמן לימר אע"פ שכתבתי השטר האחרון לא מחלתי שעבוד הא' וכו' ועוד דמסתבר שלא מחל השעבוד השטר הא' דא"כ נמצא מפסיד הזמן שיש בין הראשון לשני ועוד כיין ששני השטרות יוצאים מתחת ידו להכי הניח את הא' בידו שאם ירצה להגבות בו יגבה וכו' עכ"ל א"כ דאם השני שטרות קיימים לא אמרי' בטל השני את הא' ואפי' הוא מודה שאינו אלא חוב אחד וטורף ממשועבדים מזמן הא' מטעם הנז' אבל אם נקרע השטר הא' ודאי דנמחל שעבודו ולא יטרוף אלא מזמן השטר השני וה' כנה"ג בסי' ר"מ תמה על הר"ן וכבר כתבו הריף והרא"ש ובעה"ת שער ס"ו ח"א דהא דאר"נ בטל שני את הראשון ה"מ בשטרי קרקעות ודדמי להו כגון כתובת אשה אבל בהודאות והלואות גובה שניהם כל א' לפי שעבידו ואפי' שניהם ביום א' וכולי גם הריטב"א בפ' נערה כ' פירש"י שטרו' של מכר או של מתנה כלומר דבשטרי הלואה שניהם קיימים לעולם אפי' היו ביום א' וכ"כ רבינו אלפאסי וכו' וכן הסכים הרא"ה שם ע"ש הטעם ומ"ש הרדב"ז דאפי' מודה שהם חוב א' לא אבד זכותו לטרוף ממשעבדי מזמן שטר הא' דנאמן במגו וכולי נראה דאם היו ללוה נכסים אלא שמכרם בין זמן שט"ח הא' לזמן שטר השני כיון שהספ' הוא אם נמחל שעבודו של שטר הא' או לא כיון דהב"ח מוחז' בשעבו' וה' אם נמחל שעבודו או לא נאמן שלא מחל שעבודו הא' במגו לגבי הלוקח וטרף מלקוחו' שהו' מיקרי מוחזק לגבי הלוקח כמ"ש מהר"ם בתשו' המיימו' דשייכי להלכות אישות סימן ה' בד"ה אוהב כסף וכו' לא מהני חזקה לאפקועי לשעבוד כתובה ושעבוד ב"ח מלקוחו' דגובה מהם לעולם אף על גב דהחזיק לוקח וכולי ולא שייך למימ' דטעני' ליורשים דאלו היה אביהם קיים היה מברר שלקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש וכולי כדי להיציא הקרק' מיד בעליו לה טענינן דקרק' בחזק' בעליה קיימת עד שיתברר לנו שיצא מחזקתו וא"כ שעבוד הקרק' הוי בחזקת ב"ח וכתובת אשה שקדמו עד שיתבר' שמחלו לשעבוד וכולי עכ"ל ואם כן כיון דמשועבד לו בשט' א' הוי בחזקתו וטורף מלקוחות עד שיתברר שמחל שעבודו אבל אם קנה קרק' בין זמן שטר וכו' (א"ה עכ"מ ואח' כך מצאתי כתוב ורש"י בס"פ וכו') ורש"י בס"פ הכותב כתב שני שטרות וכו' ושניהם על הלואה א' או על מכר א' וכתב הרמב"ן איני יוד' אם ר"ל על הלואה א' ודאי כיון שהודה מתחלה שעל מעות הראשונים הוא כותב זה השני או בסתם עיי"ש ונראה דאם הודה מתחילה שעל מעות הא' הוא כותב אמרינן דבטל שני את הא' ואינו טורף אלא מזמן שטר השני:

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה