ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב
סימן קטז
א דין א' ואפילו לא מכר לו בשטר אלא בעדים וכו' דוקא בעדי מכירה שמוציאין הקול אבל עדי הודאה אין מוציאין את הקול כדמשמע בפרק ח"ה דאמרי' האי מאן דזבין ארעא בפרהסיא זבין וכו' ה' כנה"ג בסימן ט"ל הגב"י אות ל"ג ע"ש:
ב' אלא בעדים בעלמא וכולי כ' הסמ"ע בפרישה כתבתי הטעם דמאן דמוכר מוכר הוא בפרהסיא כי היכי דליתקבצו קונים הרבה וכו' וכ' הש"ך שכן מבואר בפ' ח"ה להדיא הטעם ע"ש וכבר בפרישה הביא הש"ס ופי' רשב"ם שיקפצו עליו קונים וכולי וכ"כ הרמב"ם בפי"א מה' מלוה והסמ"ג עשין ל שכל המוכ' בפרהסיא הוא מוכר וקול יש לו וכן כתב הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י בסי' קע"ה מחו' ה' כרשב"ם ע"ש ונרא' דמשום דאפשר לפ' אלוקח קאי שקונה בפרהסיא וכן ראיתי לה' תורת חיים בפ' ח"ה ככ' ויותר נראה לפ' דאלוקח קאי שקונה בפרהסיא כי היכי דליפוק עליה קלא שמא גזולה היא או שמא יש לשום אדם שעבוד על הקרק' שיבא ויגיד ויוציא מעותיו מיד המוכר ע"ש פי' רשב"ם וכ"כ ה' כנה"ג בשיטתו לסנהדרין דכ"מ דאפשר לפ' דקאי אלוקח שקונה בפרהסיא כי היכי דליפוק עליה קלא שקנה קרקע וילוו לו בשופע או שיחזיקוהו אדם גדול ע"ש ונראה דנ"מ למתנה בעדים דה"נ המקבל מוציא קול שקנה קרקע כדי שילוו לו אבל אם המוכר מוכר בפרהסיא כדי שיקפצו עליו קונים במתנה דלא שייך ה"ט לא ולכך כ' הסמ"ע טעם זה וסיים ומה"ט הנותן מתנ' בעדים אינו טורף דלית ליה קלא לאפוקי אם הקונה מוציא קול שקנה קרק' כדי שילוו לו דמה"ט מתנה נמי אית לה קלא ועיין בדרישה סימן ט"ל וסי' רמ"ג מיהו הרמב"ם בבעל התרומות שער נ"א חלק ח' סימן ג' הביא מ"ש הירושלמי הגע עצמך שנתן לה במתנה קול יוציא למתנה ואין קול יוציא למציאה וכו' פיר' מתביישה לומר נתת לי במתנה מפני שאינה יכולה לברר מפני שהמתנה ידועה שאין אדם נותן בצנעא ודוגמת דבר זה מאן דיזיף בצנעא יזיף ומאן דזבין בפרהסיא זבין וכולי ע"ש הרי שכ' דנותן בפרהסיא נותן כמו שהמוכר בפרהס' ורש"י והרע"ב בפ' הנזקין גבי אין מוציאין לאכילת פירו' וכו' פי' וז"ל הגוזל שדה ומכרה לאחר וכולי גובה דמי הקרק' מנכסי' משועבדי' שמכרה לו באחריות וכתב לו שטר מכירה הרי היא מלוה בשטר עכ"ל נראה דסביר' ליה דדוקא המוכר שדהו בעדים אפי' לא כתב שטר גובה מנ"מ משום דהמוכר מוכר בפרהסיא כדי שיקפצו עליו קונים אבל גזלן אינו מוכר בפרהסיא ולכך בעי' שטר אבל הריטב"א בחי' שם גבי לפי שאינם כתובי' וכו' כ' וז"ל ליכא לפ' שאינם כתובים ממש וכולי דהא כתיבה לא עבדא מידי דהא קי"ל המוכר שדה בעדים גובה מנ"מ משום דמאן דזבין בפרהסיא זבין וקלא אית ליה אלא עיקר הפי' כמ"ש רש"י וכו' ע"ש הרי דאפי' בגזלן אמרינן דמוכ' בפרהסי' ואפילו מכר בעדים בלא שטר גובה מנ"מ וכ"כ הר"ן בחי' שם ואפשר דס"ל דלוקח קונה בפרהסיא (א"ה עכ"מ):
ג' אפי' לא פי' לו אחריות וכו' בעה"ת ריש שער מ"ז כתב דבמוכר שדהו בעדים בעי' שקבל עליו אחריות ולא אמרינן אחריות טעות סופר כיון דלא כת' שטר וכתב הרב ש"ך שכן משמע בהדיא מדברי רשב"ם דף מ"א ומ"ב עיי"ש וכן כתב הרב כנה"ג סימן קט"ו עיין שם גם רשב"ם דף קע"ב כתב וז"ל להנך דכתבי שטרי אקנייתא כותבין שטר מתנה שאין כתוב בהם אחריו' ולא אתי למיטרף לקוחות אי נמי שטר מכירה שכ' בהם אחריות שדינו למיטרף לקוחות משעת מכירה דעדי' מפקי ליה לקלא בלא שער כדאמרינן א ח"ה אמר רב המוכר שדהו בעדים גובה מנ"מ וכו' עכ"ל ונראה דסבירא ליה דמתנה באחריות אין כותבין זמן הקנין משום דאין לה קול אלא בשטר וטורף לקוחות שלא כדין אבל המכר יש לו קול בעדים דוקא כשקבל עליו אחריות וא"כ כשכתב בהם אחריות דינו לטרוף לקוחות משעת מכירה ובבתרא דע"ז דאמרינן זכו בשדה לפלוני וכתבו לו את השט' חוז' בשטר ואינו חוזר בשדה וכולי הקשו התוספות כיון שאין מזיק לו כלים בין במתנה בין במכר נכתוב לו וכו' דל"ל שאינו רוצה לטרוף ממשועבדים דאפילו בלא שטר גובה מנכסים משועבדים וכו' עיין שם משמע דסביר"ל דגוב' בעדים ממשועבדים אפילו לא קבל האחריות בפירוש דאם לא כן אימא דמיירי במכר שלא פירש האחריות דאינו גוב' ממשועבדים בלא שטר ול"ל דס"ל דאם לא התנה אפילו בשטר אינו גובה ממשועבדים דאחריות טעות סופר אמרי' ולא טעות מוכר כמ"ש הרמב"ן בחי' שם שיש מי שר"ל כן דמדברי התוספו' בריש פר' אף ע"פ בדבור המתחיל כתובו וכולי משמע דאחריות ט"ס אפילו לא התנה וכן משמע עוד מדברי התוס' דבתרא שם ע"ב בד"ה נקנה וכו' שכתב וז"ל וא"ת היכי מוכח מהכא דמילי במילי נקט הא הכא לא קנה שעבוד השטר דבלא"ה שעבד נכסיו דמוכר שדהו בעדים גובה מנכסים משועבדים וכולי וי"ל דמ"ל בכל ענין בין החזיק בעדים בין בלא עדים שלא נשתעבדו נכסיו עיין שם וא"א אימא משום דמיירי אפי' לא פירש האחריות אלא משמע דאפילו לא פי' האחריות גובה מנ"מ וכתב הרא"ש בתשו' הביאה הטור אפי' המקנ' לחבירו שיכתוב שטר על מכר קנין דברים הוא שכבר נשתעבדו לו נכסיו משעת מכירה וכו' ונר' דלדעת רשב"ם ובעה"ת אם קנו מידו שיכתוב שטר על מכר לא הוי קנין דברים משום דלא נשתעבדו נכסיו בסתמא משעת מכיר' ועל ידי השטר יש שעבוד נכסים ויחול הקנין עליו ובס' א"ז תי' שם הראב"ד כן וז"ל דכי אמרינן המוכר שדהו בעדים גובה ממשעבדי דוקא בדקבל עליו אחריות בפי' אבל אם לא קבל עליו אחריות בפירוש לא וכולי עיי"ש אבל הרמב"ן בתשו' שכ' בעל התרומות ריש שער מ"ח משמע דסבירא ליה דאפילו לא קבל עליו האחריות בפי' גובה בעדים מנכסים משועבדים עיין שם וכן דחה הרמב"ן בחי' דברי הראב"ד וכן מוכח מדברי הרשב"א סי' אל"ף רי"א עיין שם ובחי' לקידושין דף כ"ז דחה דברי הראב"ד והסכים דבין בשטר ובין בעל פה אחריות טעות סופר הוא עיין שם ואם כן דעת הראב"ד ורשב"ם ובעה"ת דבעינן שיקבל האחריות בפירוש אבל התוספות והרא"ש ורבי יונה והרמב"ן והרשב"א והטור ורבינו ירוחם סבי"ל דאפילו לא פירש האחריות גובה מנכסים משועבדים וכ"נ מדברי המ"מ בפרק כ"ז מהלכות מלוה שכתב וזה לשונו דגי' רבינו דגובה מבני חרי ע"כ בשטרי הלואה הוא דאי בשטר מכר לא גרע ממוכר שדהו בעדים שגובה ממשועבדי' ע"ש וא"א אימא דבשטר מכר מיירי ומשום דשטר חספא בעלמא אינו גובה ממשועבדים דמוכר שדהו בעדים בעי' שיקבל עליו האחריות בפירוש ואפילו קבל עליו אחריות בפני עש"ג אינו כלום והרדב"ז ח"ב סימן תקמ"ט נשאל בזה וז"ל לכאורה נראה דאינו חוזר עליו וכולי אבל כד מעיינת שפיר בטעמא דמילתא תשכח דחד טעמ' לתרוייהו דלא שדי איניש זוזי בכדי וכולי עיין שם ולא זכר דברי הראב"ד ובעה"ת דסבירא להו דבעינן שיקבל האחריות פירוש.
ד' הג"ה דוקא מוכר אבל נתן מתנה בעדים אינו טורף וכו' כ"כ המ"מ בפי"א מה' מלוה בשם הרשב"א שכ"נ מדברי ר"א דהנותן שדהו בעדים באחריות אינו גובה ממשועבדים הובא בש"מ לבתרא דמ"ב ע"ש וכ' ה' שער המלך שכ"נ מדברי הר"י שכ' הטור בסי' רמ"ג וז"ל ואם מתנה אם אמר שדה זו אני נותן לך באחריות קנה ומתחייב נמי באחריותו כמו שמתחייב באחריותו ע"י שטר כך מתחייב באחריותו ע"י חזקה למגבי מבני חרי ע"ש ולא זכר מ"ש מור"ם בסי' רמ"ג דאינו טורף ממשעבדי והואיל ומיחה בשטר דס"ל דר' יונה קאי נמי אמכר וכ' הסמ"ע סקי"ז אע"ג דבעלמא המוכר בעדים גובה ממשועבדים בלא שטר הכא כיון שמיחה בעדים גרע וכ"כ בדרישה שכ"נ לכאורה דא"א דבמכר אפי' בלא שטר גובה ממשועבדים מתנה שיש בה אחריות נמי יגבה ממשועבדים דודאי מתנה שיש בה אחריות שוה למכר מיהו מסיק שם דר' יונה דוקא במתנה קאמר וס"ל דדוקא במכר טורף בעדים בלא שטר משום דזבין בפרהסי' כדי שירבו קונים ויוסיפו משא"כ במתנה עש"ב וכנראה שלא ראה דברי המ"מ בשם הרשב"א דמתנה בעדים באחריות אינו גובה ממשעבדי וכ"כ הר' יונה הובא בש"מ לבתרא דע"ז וז"ל ק"ל היאך חוזר בשטר וכו' ואי בניכר מיירי בלא שטר נמי חייב באחריות וכו' ואי במתנה בין בשטר בין בע"פ אין בו אחריות ואית דדחק ומוקי לה במתנה וכגון שפי' ואמר שיכתבו לו שטר באחריות וחיזר בשטר ושוב אין בה אחריות ואע"פ שנקנה לו באחריות והחזיק כל זמן שלא כתב לו את השטר נראה שאינו גובה מנכסי' משועבדי' דדוקא מוכר שדהו בעדים קאמר רב ולא נותן בעדים וכו' עכ"ל ומדברי התוס' והרא"ש ובבתרא דע"ז בד"ה חוזר בשטר וכו' שכ' וא"ת כיון שאין מזיק לו כלום בין במתנה בין במכר נכתוב וכו' ול"ל שאינו רוצה לטרוף ממשעבדי דאפי' בלא שטר גובה מנכסים משועבדי' וכו' נראה קצת דה"ל דגם הנותן בעדים באחריות בלא שטר גובה ממשועבדים דלא תי' דמיירי במתנה באחריות דחוזר בשטר שלא יגבה ממשעבדי וכן ראיתי בש"מ שם שתי' כן בשם י"מ ע"ש ואפשר דהתוס' והרא"ש מודו בזה אלא דדוחק לאוקמי במתנה באחריות דלא שכיחא דחזקה דאין אדם מקבל אחריות על המתנה דלכך אית בה דדב"מ כמכר הוא כדאמרי' בפ' המקבל וכמבואר בסי' קע"ה ע"ש בב"י אבל ראיתי להריטב"א בחי' לקידושין דכ"ז שכ' וז"ל יש שואלין כיון שאינו חוזר בשדה מה הועיל לו חזרתו בשטר דלענין אחריות ליתא מסתמא לית אחריות במתנה אפי' בשטר ואי קבל עליה אחריות אפי' בע"פ נמי מחייב בו ומפרקי' וכו' ע"ש הרי שכ' להדיא דאם קבל עליו אחריות אפילו בע"פ חייב ומוקי לה במתנה דוקא משום דבמכר לא קנה אלא בחזקה או בק"ס אם לא נכתב השטר במקום שנוהגים לכתוב (א"ה עכ"מ ואח"ך בקונטריס אחר מצאתי כתוב אבל התוס' בגיטין וכו') אבל התו' בגיטין דנ"א בד"ה א"ד קצובים וכו' כ' וז"ל ומפ' ר"ת דהכא לא איירי במלוה אלא בשאר מילי דקצובי' כגון פסק לזון את בתה ה' שנים דדוקא במלוה לא גבי ממשעבדי משום דמאן דיזיף בצנעא יזיף אבל בשאר מילי דהוו כמכר וכולי עיין שם נראה דס"ל דלאו דוקא מוכר אלא ה"ה מתנה דדוקא מלוה לא גבי ממשעבדי משום דמוזיף בצנעא ואע"ג דאנן קי"ל דפסק לזון את בתה ה' שנים דאינו גובה ממשעבדי אא"כ קנו מידו כמו שפסק הרמב"ם (א"ה עכ"מ):