אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

סימן קיד

סימן קיג

א' דין ג' ואם עשאה אפותיקי וכו' אינו יכול לסלקו במעות וכולי אבל הלוה יכול לומר אני אפרע אע"פ שהדבר ידוע שאין לו מעות בא ומקבל מן הלוקח ולא נאמר שאין הלוקח יכול לסלקו אלא כשאין הלוה כאן או שאינו רוצה לסלקו כולי ה' המאירי בס' א"ז לקמא דף ח' ע"ב עיין שם בתוס' ובטור והב"י בסי' רכ"ו:

ב' ואם עשאה וכולי אינו יכול לסלקו במעות וכולי אבל הלוה עצמו אפי' עשאה להמלו' אפותיקי מפורש יכול לסלקו במעות כמ"ש בסימן קי"ז ע"ש וכ' ה' תורת חסד סי' קס"ד בתשו' מהרשד"ם סימן רע"ה מבואר שדין יורש באפותיקי מפורש כדין לוקח שאינו יכול לסלקו במעות ודין זה חידוש גדול בעיני ע"ש והם דברי המ"מ ס"פ כ"א מה' מלוה וז"ל ומהא שמעי' דאפותיקי אפילו יורשי' שהם במקום מורישם אינם יכולים לסלקו במעות שהרי היא כמכורה כיון שלא פדאה האב ולא צוה לפדותה וכ"כ הראב"ד והרשב"א ע"ש ועיין בספר א"ז דמציעא דק"י ונראה דאע"ג דקי"ל בסימן י"א ס"ך דאפילו לא כתב דאקני קנה והוריש גובה מהם וכתב הסמ"ע דרשות יורש כרשות הלוה דברא כרעא דאבוה הוא וכן לענין יאוש ושינוי רשות בן במקום אביו קאי ולא חשבי' רשות יורש כרשות לוקח (א"ה עכ"מ): ג' דין ד' ואם הוא תוך הזמן טורף בלא שבו' וכו' אבל רב האיי כ' דאפי' תוך הזמן אינו טורף מלקוחות אלא בשבו' הטור משמע דס"ל הכי וכן בעל העיטור סוף דיני אחריות הביא דברי ה' האי והבי' ראייה מהודה בשעת מיתה דלא פרע דגובה מהיורשים בלא שבו' ואינו טורף מלקוחות אלא בשבו' ע"ש וכבר דחה המ"מ בפי"ד מה' מלוה דהתם בדין הוא שלא תועי' הודאה אצל לקוחות משום חשש קנוניא ואין בידו להפקי' זכות הלקוחות אבל גבי יורשים אין לחוש לקנוניא שהרי בידו להפקיע ירושתם אבל תוך זמנו דמשום חזקה אין חי' בין יורשים ללקוחות וכו' ע"ש וכ"כ רב האי במשפטי שבועות שער ט' מן הלקוחות נשב' ונוטל אע"פ שהודה הלוה דחיישי שמא קנוניא עשו המלוה והלוה ע"ש וק"ק שהרי בעל העיטור בדיני נאמנות די"ב כתב וז"ל וי"א האב אינו יכול להפקיע שבועת הלקוחות ומעשים בכל יום דאין נפרעין מן המשועבדים אע"פ שיש בהם נאמנו' אלא בשבועה ומן היתומים שלא בשבו' אלו דברי ר"ת ומסתבר' דלגבי יתומים מהני נאמנות ולגבי לקוחות לא דטעמא דנכסים משועבדים משום דחיישי' לקנוניא הוא כדגרסי' בפ' שבועת הדיינים להקדש ליפר' מנכסי הקדש וכולי וכיון דמשום קנוניא הוא אפילו כתב בו נאמנות איכא למיחש לפירעון ולקנוניא וכו' עכ"ל הרי דנאמנות מהני לגבות מהיורשים ולא מהלקוחות משום חשש קנוניא והכי קי"ל בסימן ע"א ע"ש וה"נ הודאה אע"ג דמהני ליורשים לא מהני ללקוחות מה"ט דאפילו בשעת מיתה אדם עושה קנוניא על ההדיוט ודוקא גבי הקדש אמרי' דאין אדם עושה קנוניא על הקדש בשעת מיתה משום דאין אדם חוטא ולא לו וכמו שהוכיח הרשב"א בתשובו' חלק שני סימן רנ"ג עיין שם אבל גבי חזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו אין חילוק בין יורשי' ללקוחות.

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה