אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

סימן קיג

סימן קיב

א' דין א' אבל מטלטלי' שמכר או נתן אינו טורף וכולי כ' הרשב"א בתשובות' ח"ה סימן ומסתברא דאפילו בהקדש עניים אומרים כן ע"ש והתוס' בבתרא דע"ז בד"ה קני' וכולי כ' וא"ת ואמאי לא קני מדאורייתא גם שעבוד הקרק' וכולי וי"ל דכמו שאינו יכול להקדישו וכולי והא דלא תקנו רבנן שיכול להקדיש כמו שתקנו שיכול להקנות לפי שאין הקדש כו"ך צריך וכולי ע"ש הרי אפי' תקנו להקנות במכר ומתנה שטרות בכו"מ לא תקנו להקדש וא"כ א"ל (א"ה עכ"מ):

ב' ואם נתנם במתנת שכ"מ וכו' כ' רשב"ם בבתרא דקל"ח וז"ל אם יצא עליו שט"ח קודם שקבלו המעות א"נ כגון וכו' שדות וכו' הילכך אפי' לאחר שגבו גובה ב"ח מהם דמקבל מתנת שכ"מ כיורש שוויה רבנן ומקרקע' דיתמי משתעבדי לב"ח וכו' עיין שם וכן כתב הטור סימן רנ"ג וז"ל ומיירי שנתן להם קרק' או שגבו קרק' וכולי שאלו גבו מטלטלי' לא משתעבדי לב"ח מתנת ש"מ כיורש שוויה רבנן וכ' מרן הב"י דהוא נתן טעם למ"ש שאלו גבו מטלטלי' לא משתעבדי לב"ח משום מתנת ש"מ כיורש שויה רבנן וכי היכי דמטלטלי' לא משתעבדי לב"ח ה"נ מטלטלי' דמקבל מתנת ש"מ מיהו היינו לדינא דגמר' אבל האידנא משתעבדי ע"ש וה' נתיבות משפט דף רע"ח ע"ד כ' דס"ל לרשב"ם דלאחר שגבו המעות חשיב כב"ח מאוחר שקדם וגבה ואין מוציאין מידו ואע"ג דכיורש שוויהו רבנן מ"מ עדיף מיורש כמו דאלמוה למתנת ש"מ לענין שאם יש יורש ומקבל מתנה דגובה הב"ח מהיורש ולא ממקבל מתנה ולא חשבי' להו כשני יורשים דב"ח גובה מכל א' כפי חלקו דמתנת ש"מ מיקרי נכסים משועבדי' לגבי יורש ה"נ לענין דהוי כב"ח שקדם וגבה דמה שגבה גבה וכ"כ הטור סימן רנ"ג וכולי שאלו גבו טלטלי' וכו' דוקא גבו וכו' ובסי' זה שכ' שאם נתנם במתנת ש"מ ב"ח גובה מהם היינו כשלא גבו עדין מקבלין מתנה וגובה מהם מן המטלטלין קאמר עיין שם ועיין בתשו' ה' גו"ר כלל ה' סי' ד':

ג' ואם נתנם במתנת ש"מ וכו' ומתנה דמהיום אם לא החזור בי עד לאחר מיתה ראיתי להדרישה בסימן רנ"ב שכ' על לכון הטור דמוציאי' למזון האשה והבנות ולכתובת' וז"ל מיהו סתם רבי' משו' דמצי' ג"כ שאינה טורפת ממשועבדי' והיינו כשהם מוקדמים לנשואי האשה ואפ"ה היא גובה ממקבל מתנה שקודם לה וכגון שנתן לו בחייו וא"ל מהיום אם לא אחזו' בי עד לאחר שאמות דכה"ג דינו כמתנת שכ"מ לגמרי וכו' וכ"כ בסס"י רנ"ז בשם הרמב"ם שדינו כמתנת ש"מ לגמרי ומ"ה ג"כ מצי גבי כתובת אשה ממנו אף שהוא מוקדם דהו"ל כאלו מכר מתנתו קודם מיתתו דהוי חזרה ה"ה שעבוד ששעבד לאשתו כל נכסים וכולי עכ"ל וכ"כ מהר"ם בתשובותיו הארוכות סי' צ"ט ע"ש וכ"כ בש"מ למציעא דף י"ט ע"ב בשם תלמידי הר"ף דמתנה מהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה אם היה חייב לב"ח או כתובת אשה ומזונות יטרפו ממנה שהרי שעבד לו כל נכסיו שיש לו יכולת בהם והרי יש לו יכולת בזה המתנה לחזור בה כיון דאין נגמרת עד לאחר מיתה וכ"כ הגמ"ר פ"ח דכתובות בשם הר"י מאייבר"א ע"ש גם ראיתי להרשב"ש סי' תי"ד שכ' וז"ל ואע"פ שכתב לה לאשתו מתנה מכל נכסיו ומנהג המדינה הוא שאין הנשים גובות אף בשמירת העיר וכו' מ"מ המתנה הויא מהיום ולאחר מיהה אם לא אחזור בו וכפי מ"ש המפרשים בפ"ק דמציעא לא נגמרה ההקנאה עד לאחר מיתה א"כ אינם עדיין שלה ולפיכך מנכסיו ע"ש מבואר דס"ל דמתנה מהיום ולאחר מיתה אם לא אחזור בי כיון שבידו לחזור הנכסי' בחזקת הנותן וב"ח גובה מהם אבל הרשב"א בתשו' ח"ב סי' שי"ב כ' וז"ל כל שכתב נכסיו לאחרים בין אשה שרוצה להנאה ומברחת נכסיה מבעלה בין איש שכתב נכסיו לאחרים כדי להבריח נכסיו מן המלוים אם כתבו כל נכסיהם ולא שיירו כלום יש להם דין מבריח ואין מתנותיהם מתנה גמורה ויכול לחזור בהם וכו' אבל כששיירו קצת נכסים מתנה גמורה ואין יכולים לחזור בהם אא"כ התנה בפי' שיוכל לחזור בו כי כל וכו' (א"ה עכ"מ בקונטריס זה ואח"ך מצאתי בקונטריס אחר אחר שכ' בש"מ למציעא וכו' כתוב ובסי' רנ"ב אכתוב וכו') ובסימן רנ"ב אכתוב תשו' מהר"י ן' הרא"ש דס"ל דאפי' מתנה דמהיום ולאחר מיתה דקנה הגוף מהיום ופירא לאחר מיתה הוי כמתנת ש"מ וחביריו חלקו עליו והוכיחו דהוי כמתנת בריא ואין ב"ח טורף ממנה אפי' מתנה דמהיום אם לא אחזור בי עד לאחר מיתה משום דכשמת ולא חזר בו קנה מדאוריית' למפרע מיום המתנה וכ"כ ה' משפט צדק ח"ב סימן י"א והר' דברי יוסף סי' י"ח ע"ש ונר' דמחיים לכ"ע כיון שיכול לחזור בו ודאי דב"ח גובה ממנה ועיין בס' שער המלך בפ' כ"ב מה' מכירה דכ"ח ע"ג שכ' במוחל חוב לחבירו אם יכול לחזור כיון שברשותו ממונו הוא וב"ח גובה ממנו אפי' לא חזר ע"ש ובמתנה דזוכה בה מטעם דמצוה לקיי' דברי המת כגון שהושלש מתחילה לשם כך לכאור' מדברי הר"ן בפ"ק דגיטין נר' קצת דאין ב"ח טורף ממנה שכ' וז"ל דלא אמרינן מלד"ה אלא כשהוציא הדבר מרשותו ומניח ביד אחרים וכו' דאלת"ה מתנת ש"מ במקצ' אמאי בעי' קנין והא מצוה לקיים דברי המת וכולי וא"א אי משום מלד"ה ב"ח וכתובה ומזונות גובה ממנה אבל מתנה במקצת בקנין אין ב"ח גובה ממנה אבל מצאתי למהר"ם בתשו' הארוכות סי' תתקס"ו בראובן שהשליש מעות ביד שמעון וא"ל תנם לבני בנישואין כ' וז"ל ואם תקניטיני א"א אפי' לא מת הבן ונשא אשה אלמנת ראובן גובה כתובתה מאותם מעות דכיון דלא זיכה לו ראובן בחייו אלא כשישא אשה ובההיא שעתא מת ראובן וא"א לו לבן לזכות באותם מעות אלא מכח מלד"ה וכל מתנה שאדם זוכה בה מכח מלד"ה או מתנת ש"מ בכל נכסיו או מצוה מחמת מיתה דכולהו חיילי לאחר מיתה וכו' ע"ש וכ"כ בתשו' הקצרות סי' ע"ט תשו' מהר"י מקודשין להר"י ן' שניאור וז"ל נ"ל מ"ש השליש שלא נתן זאת המתנה כי אם לאחר מיתתו ובחיים רצה להיות רשאי לעשות בהם כל מה שירצה ועכשיו שמת ולא חזר בו א"כ לא זכיתם בזאת המתנה כי אם מטעם מלד"ה וכולי אך לפי מה שתקנו הגאונים שגובה כתובת' ממטלטלי' דיתמי שהיא ירושה דאורייתא כ"ש שתגבה ממתנה דרבנן כמו מתנה שהיא מכח מלד"ה או מכח מתנת ש"מ דכה"ג דייק תלמודא בפי' י"ל דקאמר בירושה דאוריית' אלמנה ניזונת מנכסיו במתנה דרבנן לא כ"ש מיהו מתנה דאוריית' לא גבי' וכו' עכ"ל הרי שכ' דמתנה שזוכה בה מכח מלד"ה מדרבנן כמתנת ש"מ וגובה האשה כתובתה מהם ומה שהכריח הר"ן דבעי' שהושלש ביד אחר דאל"כ מתנת ש"מ במקצת אמאי בעי' קנין והא מלד"ה היינו מדאמרינן בבתרא סוף דקנ"א והילכתא מתנת ש"מ במקצת בעיא קנין ואע"ג דמת מצוה מחמת מיתה לא בעי' קנין והוא דמת משמע דבלא קנין לא קנה אפילו במצוה מחמת מיתה דב"ח וכתובה גובה ממנה והתימה על הרא"ש בס"פ מציאת האשה שכ' וז"ל ועוד הא דאמרינן מתנת ש"מ במקצת בעיא קנין אפי' במת דומיא דמתנת ש"מ בכולה דאיירי במת דהא קי"ל דאם עמד חוזר וכו' עיין שם ובהדיא אמרי' הכי בסוף דף קנ"א דמתנת ש"מ במקצת בעיא קנין ואע"ג דמת ומ"מ משמע דבלא קנין לא קנה אפי' דומיא מתנת ש"מ בכולה דב"ח וכתובה גובה ממנה ובלא"ה הרי ביתומים קטנים דלא בני מיעבד מצוה לא אמרי' מלד"ה כמבואר בדברי הר"ן שם וא"כ נימא דמתנת ש"מ במקצת בעינן קנין להכי דמכח מלד"ה ביתומים קטנים ליכא מצוה אלא ודאי דס"ל מדאמרי' מתנת ש"מ במקצת בעי' קנין ואע"ג דמת משמע לא קנה כלל אפי' מת דומיא דמחיים דלא קנה בלא קנין ובזה ניחא דהא דקיי"ל דדבר שנקנה במתנת ש"מ אם קדמו היורשים ומכרו המקבל יכול להוציא מהלוקח אבל דבר שאינו במתנ' רק שמצוה לד"ה אם קדמו היורשים ומכרו מה שעשו עשו כמבואר בסי' רנ"ב עיין שם וא"כ מה הק' התוס' והר"ן למה תקנו דין מתנת ש"מ דדבריו ככתובי' וכמסורי' דמו ולמה מתנת ש"מ במקצת בעי קנין ח"ל כיון דמת מלד"ה הא נ"מ דמכח מלד"ה אם קדמו היורשים ומכרו מה שעשו עשו אבל מכח מתנה יכול המקבל להוציא מהלוק' וכן באומר הולך מנה לפ' מתנה ומת המקבל בחיי הנותן אפי' אח"ך מת הנותן יחזיר ליורשי המשלח דלא אמרי' מצוה לקיים דברי המת כיון שמת המקבל בחיי נותן בטלו דבריו אבל בש"מ אפי' מת מקבל בחיי נותן יתן ליורשי מקבל מטעם דדברי ש"מ ככתובים וכמסורים דמי כשמת כמסורים למקבל למפרע משעת נתינת הש"מ או אמירתו כמבואר בסימן קנ"ה ע"ש וא"כ מכח מלד"ה אם מת המקבל בחיי נותן ליכא אבל מכח מתנת ש"מ דדבריו כמסורים זכו יורשיו אלא ודאי דמשמע להו דלא קנה כלל דומיא דמחיים כמ"ש:

ד' ואם נתנם במתנת שכיב מרע וכו' כתב הרדב"ז ח"ב סימן תרס"ד באחד שנתן מתנה לבנו מעכשיו ועד שנה ומת בתוך השנה יש לעיין אם זכה הבן במתנה כיון שא"ל מעכשיו או דילמא כיון שקבע זמן במתנ' לא ונראה דבשלמא אם היו שם נכסים בני חורין ודאי זכה הבן במתנה כשיגיע הזמן זכה למפרע משעת כתיבה כיון דכתב ליה מעכשיו וכולי וכיון שהאב לא היה יכול לחזור במתנתו כיון דאמר מעכשיו גם כשמת זוכה במתנתו למפרע וכו' אבל בנ"ד שאין שם נכסים ב"ח וכבר קדם חוב האשה קודם שתחול המתנה גובה האשה כתובת' לה"ד לשני שטרות שהא' הגיע זמנו והא' לא הגיע זמנו גובה אותו שהגיע זמנו ואף על פי שאין שם כדי שני שטרות וכולי עכ"ל מבואר דסבירא ליה דמתנה דמהיום ולאחר שנה אם הנכסים בני חורין זכה המקבל למפרע כיון שהנותן לא היה יכול לחזור אבל אם יבא בעל חוב וכתוב' גוב' מהם כיון שקדם חובם קודם שתחול המתנה דומיא דב' שטרות דגובה אותו שהגיע זמנו וכן כתב מהרשד"ם סי' שצ"ב והובא בתשו' מהראד"ב סימן קס"ז ודקדק כן מל' הטור בסימן ק"ד שכתב היו ב"ח זמנם שוה וכולי אבל מהראד"ב סבירא ליה דאפילו שלא הגיע זמנו גובה והביאו הרב כנה"ג בסימן ק"ד עיין שם מיהו דל"ד דבעל חוב דמכאן ולהבא הוא גובה אבל מתנה דמהיום ולאחר מית' כיון דזכה המקבל למפרע משעת המתנה אין בעל חוב גובה ממנה ועיין בתשובות הרא"ש כלל ע"ד וכבר הביא מרן הב"י סי' תשובת מהר"י ן' הרא"ש (א"ה עכ"מ):

ה' ואם נתנם במתנת שכיב מרע וכו' אם הודה בשעת מיתה על נכסיו שהם של פלוני לכאור' נר' דאין בעל חוב טורף המטלטלין דהוי כהודאת בריא ואם עמד אינו חוזר ולא כמתנת שכיב מרע כמבואר בסימן ר"ן ומהניא הודאתו אפילו לחוב לאחרים שהרי כ' הרשב"א בתשובות סימן אל"ף קמ"ט באשה שהודית שלא פרעה החוב שעליה דאינה נאמנת לחוב לבעלה שהרי אם רצת' מכור בנ"מ שלה הבעל מוציא מיד הלקוחות וכל שאינה יכולה למכור ולהפקיע זכות הבעל על ידי מכירה ומתנה אינה יכולה להפקיע זכותו על ידי הודאה עיין שם ואם כן הכא שיכול להפקיע זכות הבעל חוב במתנת בריא או למכור אותו ולהוציא המעות יכול להפקיע זכותו על ידי הודאה אבל מצאתי בתשובו' סימן אל"ף מ"ז כתב דאינו נאמן בהודאתו לחוב לאשתו אפילו לא כ' בכתוב' מטלט' אגב מקרקעי דאיכא מגו עיין שם וכן כתב בתשו' ח"ב סימן רמ"ה על ראובן שצוה מחמת מיתה לתת לשמעון ל"ג ליטרין שהיו אצלו בפקדון וכו' וז"ל נראה שהדין עם האלמנה לפי שאין הודאתו של ראובן המת הודאה במקו' שחב לאלמנה וכו' והוא שכתב לה ראובן לאלמנה בכתובת מטלטלין אגב מקרקעי אבל אם לא כתב לה כן בזה יש מקום עיון משום דמדינא אין המטלטלין נגבים לכתובה כלל וכו' אלא מן התקנה שתקנו הגאוני' שיהיו גובי' מהם כמו שגובים מן המקרקעי וכיון שכן אלו נתנם הבעל בחייו לשמעון זה או מכרם לו מה שעשה עשוי ואין האשה יכול' לטרוף אותם מן המשועבדים דלא עדיפא תקנת הגאונים משאלו היו נגבים מן הדין דאפילו הכי אמרי' דאין קדימ' במטלטלין וכיון שהדבר כן יש לומר שהבעל נאמן במגו דאי בעי יהיב ליה השתא במתנה ומכל מקום עם כל זה נראה שהדין עם האלמנה דאין כאן מגו דכל מאי דאית ברשותיה דאיניש אנן סהדי דדידיה הוו ולא מהימני' ליה במקום שחב לאחרים וכו' הוה ליה כעין מגו במקו' עדי' וכולי עכ"ל הרי שכתב דהודאת שכיב מרע לא מהניא לחוב לאשה אפילו במגו וכן כתב מהריב"ל ח"א סימן נ"ו עיין שם וראיתי לראב"ן בתשובות סימן נ"ב על א' שהודה בשעת מיתה על קרקע שהיה על תנאי כך וכך ויש עדים שהיו בשעת התנאי שלא היה כן שכתב וז"ל וששאלת אם האלמנה יכולה לטעון איני חוששת לדברי בעלי אלא אעדים סמיכנא ידעתי כי לחדודי באתי כלום האלמנ' זוכה ונוטלת אלא מנכסי בעלה הרי בעלה אמר שאינו שלו והודאתו הודאה וכו' והא דאמר הודאת בעל דין במקו' שחב לאחרים לאו הודאה היא וכו' אשתו ובניו כגופו דמי' ולא אחרים הם דאי לא תימא הכי לא תהא הודאת בעל דין כמאה עדים לעולם דהא מפסיד לאשתו ובניו עכ"ל והרשב"ץ חלק ראשון סי' שי"ט כתב וז"ל מה שנדר ראו' בלבו להקנות לבנו מטלטלין הם דברי' שבלב ולא זכה בהם הבן וכשנשא אשה חל שעבוד האשה על אותם נכסי' ואין הבעל רשאי לחוב לאשתו להקנותן לבנו ואפילו זוכה לו אותם בקנין גמור וכל שכן בנדון הזה שאפי' האב עצמו היה יכול לחזור בו לפי שלא זכה בהם הבן מכח הודא' שאין מטלטלין נקנים בהודאה אלא בשכיב מרע כן כת' כל המפרשים ואין חולק וכו' עיין שם ודבריו תמוהי' דאם הקנה לו המטלטלין בקנין גמור אפילו אחר שנשא האש' ושעבד לה מטלטלין אגב מקרקעי אין האשה טורפת המטלטלין מפני תקנת השוק כמ"ש הרשב"ץ עצמו ח"ג סי' ע"ב וסי' ש"א בפירוש הכתובה עיין שם:

ו' ואם נתנם במתנת שכיב מרע וכו' וכל שכן שגוב' ממחילה שמחל כשהוא שכיב מרע המבי"ט חלק שלישי סימן רי"ג והרב כנה"ג בסימן קי"א כתב דיש לו' דמתנת שכיב הרע גרועה ממחילה דמתנת בריא צריכה קנין ובמתנת שכיב מרע באמירה בעלמא זכה המקבל אבל מחילה אפילו דבריא אין צריך קנין וכיון דמחילה בין דברי' ובין דשכיב מרע אין צריך קנין הרי הוא כבריא שמחל הוי כמתנת בריא דמלוה דעפ"י לא גובה ממנה הכא נמי מחילה דשכיב מרע וכו' עיין שם ואין נראה דמתנת ש"מ משום דאינו קונה עד לאחר מיתה הוי כירושה דבעל חוב גובה ממנה והכא נמי מחילה דשכיב מרע שמחל לא קנ' המקבל עד לאחר מיתה אך ראיתי למהר"י וויל סי' י"ט באלמנה שמחלה כתובתה לבעלה כשהיה ש"מ ואחר כך חזרה שכתב ז"ל וגם ל"ל כיון דהיה ש"מ לא היה דעת' למחול אלא שאם ימות והרי היא חזרה בהמחילה קודם שמת וא"ל אומדן דעתה כמו מתנת ש"מ כיון דלא הוי אלא לאחר מיתה מצי הדר במתנתו ל"ל הכי דשאני התם שהנכסי' עדיין לא יצאו מרשותו דהא לא קנו אלא לאחר מית' ומשום הכי מצי למיהדר ביה אבל הכא כיון דמחל' מעכשיו מחלה וכו' עיין שם נראה דסבירא ליה דש"מ שמחל חו' לא' אינו יכול לחזור דזכה מעכשיו במחילה וא"כ מחילה דש"מ לא הוי כירושה ובעל חוב אינו גובה ממנה ול"ד למתנת ש"מ דהוי כירושה משום דאינו קונה עד לאחר מיתה ונראה לי ראיה ממה שכתב הטור בסימן קכ"ה בש"מ שאמר הולך מנה לפלוני וכו' וז"ל ולכאורה נראה אם ירצה הנותן יכול לחזור בו כדין מתנת ש"מ שאינו קונה עד לאחר מיתה אבל הרמ"ה כתב שאינו יכול לחזור בו וכו' משום דל"ד לשאר מתנות ש"מ שאינו נותן במשיכ' ואינו מוציא הממון מתחת ידו הילכך אינו קונה עד לאח' מיתה אבל זה שהוציא הממון מתחת ידו ודאי דעתו היה שיקנה מיד ולא משום דדברי ש"מ ככתובי' וכמסורי' דמו דכל דקני מקבל מהשתא לא קני באמירה גרידתא אלא הכא קני במשיכה וכו' לפיכך כל זמן שלא עמד אינו חוז' ואם יעמוד חוזר אפילו אם כבר בא ליד המקבל וכולי עיין שם הרי דסבירא ליה דכל היכא שיצא הממון מרשותו קנה מיד ואינו יכול לחזור ודוקא אם עמד חוזר וה"ה במחילה וכן מהר"י וויל לא כתב אלא דאינו יכול לחזור שמת הבעל אבל אם עמד בטלה המחילה ואם כן נרא' דבעל חוב גובה ממחילה שמחל השכיב מרע דכיון דאינו יכול לחזור בו קנה המקבל מיד אף על גב דאם עמד חוזר לא חשיבא כירושה ול"ד לשאר מתנת שכ"מ דיכול לחזור בו מיד לא חלה עד לאחר מיתה והוי כירושה:

ז' ואם שעבד לו מטלטלין אגב מקרקעי וכולי כתב הר' יונה בעליות הובא בש"מ לבתרא דף מ"ד ע"ב וז"ל וא"ת וניחוש שמא אחר נתן לו קרקע על מנת להחזיר כדי שיקנה מטלטלין אגב אותו קרקע ובזה לא ידעו בני עירו וכו' ונראה לי דכל כהאי גוונא לא קנה מטלטלין אגב מקרקעי לטרוף ממשעבדי כיון שההוא קרקע דאקני אגבה מטלטלין לאו בר גוביינא הוא דהא לא אקני' אלא על מנת להחזיר לאלתר מיהו ודאי לענין ששנינו נכסי' שאין להם אחריות נקנים עם נכסים שיש להם אחריות ודאי קינה מטלטלין אגב קרקע שנתנו למוכר על מנת להחזיר עכ"ל נראה דכ"ש קרקע בשאלה ושכירות דלא משתעבדי מטלטלין אגב אותו קרקע לטרוף אותם אבל לענין קנייה אפילו קרקע בשכירות ושאלה אגבן במתנה או מכר קנה כדלקמן סימן ר"ב עיין שם בהש"ך וכתב מהרימ"ט סימן פ"ג דהיינו דוקא כשגוף הקרקע הוא של המוכר מהני שאלה ושכירות ללוקח לקנות אגבו מטלטלין ואם הקרקע שכור או שאול למוכר אינו יכול להקנו' מטלטלין אגבו דשאלה משאלה או שכירות משכירות לא מהני (א"ה עד כאן מצאתי):

ח' ואם שעבד לו מטלטלין אגב מקרקעי וכו' דעת הרשב"א דאם שעבד לו מטלטלין בפי' אפילו בלא אגב טורף מהם והרב גד"ת שער מ"ג כתב דמל' הרמב"ם והטור בסימן ק"ז שכתב אם ירשו קרקע ומטלטלין ואין מפורש בשטר שיגבה ממטלטלין בין בחייו בין במותו וכולי נראה דאם לא פירש בשטר השעבוד גם במותו יכולים היתומים לעכב ודוחק לומר דלא ס"ל כהרשב"א דהא מילתא בטעמא קאמר עיין שם אבל ראיתי בש"מ לבתרא דף מ"ד ע"ב כתב בשם עליות הרב יונה וז"ל י"א דמאן דכתב שעבוד מטלטלין בשטר ומפ' בה בהדיא דליגבי מנייהו ממשעבדי יגבו ממשעבדי וכולי וק"ל הא דמוקמינן להך ברייתא כגון דאמרי עדים ידענא בהאי גבר' דלא הוה ליה ארעא מעולם וכו' ניחוש דילמא פירש לו בשטר שיגבה מטלטלין מן המשועבדים אלא ש"מ דלא מהני תנאה וכו' ע"ש (א"ה עכ"מ):

ט' ואם שעבד לו מטלטלין אגב מקרקעי וכו' כתב מהראנ"ח חלק שני סימן מ"ז יש לספק אם היא משועבדת לכתובת האשה או לא שזה מחלוקת ישנה בין הר"א אם החזקו' דינם כמטלטלין או כקרקעו' ולדברי האומ' שהם כמטלטלין אין שעבוד חל עליה' לטרו' מן הלקוחו' ואע"פ שיש חולקין עליה' מ"מ הלוקח הוא מוחז' שהאש' אין לה בה אלא שעבו' בעלמ' ואפי' שעבד לה הבעל מטלטלין אג"מ כבר כ' הרא"ש שאפי' שטר שיש שעבו' מטלט' אגב מקרקעי אם מכר או נתן אינו טורף מהם משום תקנ' השוק ופשיטא ודאי שא"ל שדין החזקות כדין השטרו' שכ' הרא"ש דהוו מילתא דלא שכיחא ולא עשו בהם תקנת השוק דמכירת החזקות ודאי מילתא דשכיחא היא טפי עד כאן לשונו ומאי דסבירא ליה הלוקח הוא מוחזק משום דהאשה אין לה אלא שעבוד בעלמא איברא דמדברי הטור סימן קי"ב מוכח דמקבל מתנה מיקרי מוחזק לגבי ב"ח בספק אם חל השעבוד על הנכסים כמו שכתב ה' פמ"א סימן צ"ג עיין שם אבל אם ודאי נשתעבדו הנכסים והס' הוא אם פקע השעבוד נראה דבעל חוב מיקרי מוחזק בשעבוד ועליה הלוקח להביא ראיה להפקיע שעבודו כמו שכתב מהר"ם בתשובות המיימוניות להלכות אישות סימן בדבור המתחיל אוהב כסף וכו' וזה לשונו לא מהני חזקה לאפקועי שעבוד כתובה ושעבוד בעל חוב מלקוחות דגוב' מהם לעולם אף טל גב דהחזיק לוקח בדפ' דלא שייך בהו מחאה וכו' ולא שייך נמי טוענים ליורש ואלו היה אביהם קיים היה מברר שלקח מן האשה וחזר ולקח מן האיש וכו' אבל לבדות דבר חדש כדי להוציא הקרק' מיד בעליו לא טעני' דקרקע בחזקת בעלים קיימא עד שיתברר לנו שיצא מחזקתו ואם כן שעבוד קרקע בחזקת בעל חוב וכתובת אשה שקדמו עד שיתברר שמחלו לשעבודן וכו' עד כאן לשונו אלמא בעל חוב הוא מוחזק לגבי הלוקח משו' דהשעבוד ודאי חל ועל הלוקח להביא ראיה שמחל השעבוד בין דברי בחיובא וס' במחילה אבל בס' אם חל השעבוד על הנכסים או לא דספק בחיובא הוא הלוקח הוא מוחזק לגבי בעל חוב ואם כן הכא נמי דהקרקע היה משועב' וספק אם פקע אפשר (א"ה עכ"מ ואח"ך מצאתי כתוב ושוב ראיתי בתשובות) ושוב ראיתי בתשובות הרב כרם שלמה חלק ראשון סימן ל"ז שהוכיח כן מדברי מהר"ם דבעל חוב הוי מוחזק לגבי הלוקח אבל בנדון מהראנ"ח הספק אם החזקה משועבדת לכתובת אשה או לא חל השעבוד והלוקח ודאי ואין ספק מוציא מידי ודאי עיי"ש והרב, כנה"ג כתב חזקות שלנו אפילו למ"ד דדיינינן להו כמטלטלי לענין שעבוד הוו כקרקע כיון דלא שייך טעמ' דיכול להבריחם ע"ש וכבר תמה עליו הרב שמחת יו"ט סימן מ"ד ד"ה עצמו בסי' ס' אות י"ב כ' בשם מהריב"ל ומהרשב"ם ומהר"י אדרבי ומהרש"ך והרמ"ע מפאנו דאין בהם תקנת השוק והרואה דבריהם יראה דדוקא בשעבד מטלטלין אגב מקרקעי דמן הדין טורף מן המטלטלין אלא דמפני ת"ה אינו טורף אמרו דבחזקות לא שייך ת"ה אבל אם לא שעבד מטלטלי אגב מקרקעי למאן דאמר דחזקות הוו כמטלטלין אינו טורף מן הלקוחות אבל מהראנ"ח וה' משפטי שמואל סבירא להו דיש בהם ת"ה אפילו שעבד מטלטלי אגב מקרקעי ומה שכתב הרב כנה"ג דמדברי מהרש"ך סימן קמ"ט יראה דסבירא ליה דאין בהם ת"ה כבר כתב הרב בעצמו בסימן פ"ה דאינו כן דלא כתב מהרש"ך בתשו' זו דאין בהם ת"ה אלא משום דסבר דיש להם דין קרקע או משום דלהברחה נתכוון אבל יש להם דין מטלטלין ולא נתכוון להבריח יש בהם ת"ה עיין שם ואם כן אם לא שעבד מטלטלין אגב מקרקעי אם דינם כמטלטלין לכולי עלמא אינו טורף מהלקוחות ודוקא אם שעבד מטלטלי אגב מקרקעי הוא דנחלקו אם יש בהם ת"ה וכן כתב מרן בתשו' בספר אבקת רוכל סימן קכ"ו וז"ל אמנם לענין גביית כתובה לא נפקא ליה מידי כיון שעכשיו כותבים בכל הכתובות ששעבד לה כל נכסיו מקרקעי ואגבן מטלט' שקנה ושיקנה הרי מטלט' ומקרקעי דינם שוה לדינא דנכסי מלוג אלא מפני ת"ה לא נהגו לגבות ממטלטלין שמכרו או נתן לו במתנת בריא וכולי ובהני חזקות לא שייכי ת"ה והבו דלא להוסיף עלה אם כן אפילו יהא להם דין מטלטלין לכל דבר לא נתן להם דין מטלטלי לדבר זה דומיא דשטרות שכתב הרא"ש דלא שייך ת"ה דמילתא דלא שכיחא היא ועוד דכיון שנשאר הדבר בספק בין חכמים הראשונים וכו' יעמוד הדבר על דין תורה ולא תנהוג בהם ת"ה וכו' ע"ש הרי דסבירא ליה דאפילו הוו כמטלטלין לא שייך ת"ה ודוקא אם שעבד לו מטלטין אגב מקרקעי אבל אם לא שיעבד לו מטלט' אגב מקרקעי דאינו טורף מלקוחות מדינא הכא נמי אינו טורף מחזקות מס' כנראה מדברי מהרשד"ם דהוו כשטרו' דמשום דמילתא דלא שכיחא לא שייך ת"ה ואם לא שעב' מטלטלין אגב מקרקעי אינו טורף מהם או משום דמס' נעמיד הדבר על דין תורה ולא תנהוג בהם ת"ה אבל אם לא שעבד מטלטלין אגב מקרקעי דאינו טורף מדינ' מספק נאי אין מוציאין מידו הלוקח שהוא מוחזק וכה"ג כתב הרא"ש בתשובו' הביאה הטור בסימן ס' דאם אין ברור למנהג יעמוד הדבר על דין תורה עיין שם ועיין בתשו' הרב פני משה ח"ב סימן י"ז והרב בית דוד ח"א סי' ס"ד הק' על מרן הב"י שכתב גבי מתנה דקיימ"ל כהרא"ש דיש בהם ת"ה משום דמוקמי' ממונא בחזקתיה מדברי הרא"ש שכתב דמעמידים הדבר על דין תורה מס' וצ"ל דיש חילוק בין כשהספק הוא אם נהוג עיק' התקנ' בין היכא דנהוג התקנה אלא דנפל ס' אם נהגו אותה לגמרי דאז אותו שהמטלטלין בידו נקרא מוחזק עיין שם ולפי זה קשה דה"נ בספק אם החזקות יש בהם ת"ה או לא הו"ל לאוקומי ממון ביד המוחזק כמו גבי מתנה (א"ה עכ"מ):

יו"ד והוא שכ' לו דלא כאסמכתא וכו' כ' הטור מפני שעיקר, השעבוד על הקרקעות ושעבוד מטלטלי' אג"מ דומה לשעבו' הערב דהוי כאסמכת' וכו' וה' תורת חיים בחי' לבתרא דמ"ד כ' ועוד נראה לפי שדרך הסופרים לכתוב דאקני ליה מטלטלי' אג"מ מעצמם לשופרא דשטרי בלא צווי הלוה לכך צ"ל בהדיא דלא נכתב בשופרא דשטרי אלא בצווי הלוה כתבו כן וכן כתב הטור בסי' ע"ח גבי נאמנות שאם העדים אומרים שלא כתבו בצווי הלוה אלא משום שופרא דשטרי כמו שרגילים הסופרים לכתוב בכל השטרות נאמנים ע"ש וכן כ' הרשב"א בחי' שם בשם רבו הר' יונה וזה נכון ע"ש:

י"א דין ב' יכתוב הקניתי לו וכו' כ' הפרישה דכשאין אנו מוחזקים בו דאין לו קרקע אז אפילו כתב בשטר סתמא דהקנה לו מטלטלי' אג"מ סגי ואמרי' דודאי יש לו קרקע אבל כשאנו מוחזקים בו דלית ליה קרקע לא סגי בהכי וכו' וז"ל בפרישה יכתוב לו וכולי ואע"ג דלעיל משמע דל"ץ אלא שיהיה כתוב בשטר ששעבד לו מטלטלי' אג"מ היינו היכא שידוע לנו שאין לו קרק' לא כתבינן ששעבד לו מטלטלי' אג"מ דאין זה מיקרי הודאת וכו' ע"ש הרי דלא מהני אפי' מן הסתם שאין מוחזקים בו שאין לו קרקע וכ"ש כשידוע לנו שאין לו קרקע לא סגי בשעבוד אג"ק סתם אלא כשידוע לנו שיש לו קרקע וכן נראה מלשון הטור שכ' יכתוב הקניתי וכו' ואע"פי שאין אנו יודעים לו קרקע וכולי משמע אפילו שלא נידע לנו שאין לו קרקע צ"ל הקניתי וכו' ולא סגי בשעבוד אג"ק אא"כ ידוע שיש לו קרק' אבל ה' כנה"ג בהגה"ט כ' על הסמ"ע ואין נראה לי כן מדברי הרא"ש ע"ש ונראה דס"ל דאפי' מוחזקים בו שאין לו קרק' סגי אבל אומר הקניתי וכולי ודאי אפילו נודע לנו שאין לו קרקע הודאת בע"ד כק' עדים דמי וכ"נ מל' התוס' בבתר' דמ"ד ע"ב בד"ה דלא וכולי וז"ל ונראה לר"ת דה"ט כיון שהודה שיש לו קרקע וחוב הוא לו וכו' אפי' יש כמה עדים שמכחישים אותו הרי הודאת בע"ד וכולי הק' מהר"ח דמ"מ ניחוש הכא דילמא מקני ליה מטלטלי' אג"ק והודה שיש לו קרקע וכו' עכ"ל נראה קצת דאפי' הקנה לו אג"ק צריך הודאה שיש לו קרקע וכ' הרמ"ה בפ' ח"ה סי' קנ"א גבי וניחוש דילמא מטלטלי' אג"מ וכו' כ' וז"ל וכיון דאתחזק גבי סהדי דלא הו"ל ארעא מעולם כשר להאי סהדותא וכו' וכיון דחששא בעלמא הוא ואיכא חזקה דלא הו"ל ארעא מעולם אתיא חזקה ודחי' לה לחששא וכו' ע"ש משמע (א"ה עכ"מ):

י"ב דין ב' וקדם השני ותפס וכו' נראה דל"ד קדם ותפס מעצמו אלא אפילו נתן לו הלוה מדעתו לב"ח מאוחר מוציאין ממנו דדוקא מכר או נתן אינו טורף ממנו אבל מב"ח מאוחר דומיא דהכי אפילו נתן לו הלוה מדעתו לא והמבי"ט ח"ב סי' ה' חולק על מרן דלא גרע ממתנה שעשו בה תקנת השוק ול"ל דנתן שאני דמדעתו נתן אבל ב"ח מאוחר שקדם ותפס שלא מדעת הבעלים לא הוי תפיסה דלא היא דכיון שהוא חייב לב"ח ותפס בעד חובו עדיפא תפיסתו ממה שנתן הוא לאחר שלא היה חייב לו והפקיע זכות מי שהיה חייב לו כ"ש מאי דאמרי' מה שגבה גבה או מה שגבה לא גבה לא שנא גבה מדעת הבעלים או תפס שלא מדעתם וכו' עכ"ל גם מהרשד"ם סי' ק"ח כ' עוד אני אומר הגע עצמך שאם היה הלוה נותן חפץ לב"ח המאוחר במתנה לא היה יכול הקודם להוציא ממנו ועתה מפני שהיה חייב לו ונתן לו בחובו גרע אתמהא וכולי והדרישה בסי' ס' דחה דכבר אמרו בכ"מ דמתנה היא כמכר דאי לאו דעבד ליה נייח נפשיה לא הוה יהיב ליה במתנה ע"ש וא"כ נראה דאם הלוה נתן לב"ח המאוחר במתנה כיון דלא נתנו לו אלא מה שהוא חייב לו מוציאין ממנו משא"כ נתן לאחר במתנה הוי כמכר דודאי אי לאו דעבד ליה נייחא אנפשיה לא הוה יהיב מתנת חנם וכן הסכים מהראנ"א ח"א סי' נ"ד עם מרן וכ' אע"פ שדבריו בב"ח מאוחר שקדם וגבה מעצמו ובנ"ד היורשים נתנו המטלטלי' לשמעון א"נ לחלק בכך ע"ש ובודאי ה"ה אם נתן הלוה עצמו ובסי' ס' אות ו' כתבתי דהמבי"ט ח"א סי' קע"ו חולק על מרן וכ"כ בס' המאור להר' שמואל ן' סימא תלמיד הרא"ש דאם גבה ב"ח מאוח' מטלטלי' נהגו שאין ב"ח מוקדם גובה ממנו מפני תקנת השוק וכו' עכ"ל וא"כ ודאי המוחזק יכול לומר קי"ל כס' המאור תלמיד הרא"ש והמבי"ט ע"ש ולא דק דכל ספק בתקנה קי"ל דיד בעל התקנה על התחתונה כמבוא' בא"ה סי' קי"ח ס"ו והם דברי הרא"ש בתשו' הביאה הטור שם על תקנת האלמנה והיורשים חולקי' וכו' דיד בעל התקנה על התחתונה כי התקנה באה להוציא מדין תורה שתטול האלמנה כל כתובה וכולי וכ' הרשב"ץ ח"ב סימן רצ"ב בתקון ב' אע"פ שדעתנו לדון שתהא יד התובע על התחתונה כדין כל ספק תביעת ממון בטלה דעתינו מפני דעתו כי רב מובהק הוא ונחית לעומקא דדינא וכה"ג כ' הרמב"ן בשם ר' אפרים בפ' י"נ וכולי וכ' מהר"י עייאש בתשו' ח"ב סי' קכ"ג דקצ"ג דלא מהני תפיסה בתקנות וזהו שהרשב"ץ היה דעתו לדון שתהיה יד התובע על התחתונה לענין תפיסה בכל ספק דעלמא וחזר ובטל דעתו מפני דעת הרא"ש דלא מהניא תפיסה וכ"כ עוד הרשב"ץ בתשו' ח"א סימן ק"ן גבי כתובת בנין דיכרין דכל ספק בתקנה אז מוקמי' ליה אדאוריית' והביא דברי הרמב"ן בשם ר' אפרים והם בפ' י"נ דף קכ"ה בכתובה לגבי ירושה וז"ל וכ"ש הירושה דאוריית' וכתובה דרבנן ואי ק' הכי הילכת' אהדדי ולא ידעי' פירוקא מוקמי' אדאוריית' ואמרי לאשה אייתי ראיה ושקול ע"ש הרי דגם בכתובה דתקנת חכמים היא בספק מוקמי' אדאוריית' כ"ש הכא לגבי תקנת השוק וכ"כ מהרשד"ם בח"מ סי' קפ"ט באשה שלותה ונשאת דתקנה מסופקת וכל שיש ספק בתקנה יד בעל התקנה על התחתונה ע"ש וה' תורת חסד סי' צ"ה כ' דנראה מדברי מהרש"ך ח"א סי' ק"ן בתקנה דכתובת ב"ד אע"פ שהיא מדרבנן מהני תפיסה על הספק לגבי היורשים אע"פ שהם יורשי' מדאוריית' והם באים להוציא מהם ע"י ספק תקנה ודלא כמהרשד"ם וכן נר' עיקר דודאי לא דמי תקנת חז"ל שהיא תקנת סנהדרין לשאר תקנות כמ"ש הרמב"ם בפי"ז מה' אישות לענין תקנת הגאונים דאין כחה יפה כמו תקנת סנהדרין גדולה וכו' עי"ש וה' כרם שלמה בא"ה סימן כ"ט הק' על דברי מהרשד"ם דא"כ לס' הרי"ף ז"ל וסייעתו דס"ל דכיון דלא איפשטא הבעיא הילכך בעל לוקח הוי ומלוה בשטר גובה ממנו אבל מלוה ע"פ לא ק' דכיון דמדין תורה חייב הבעל לשלם לב"ח אי הוי יורש א"כ מנ"ל דמספק' אי יורש הוי או לוקח הוי אמרי' דהוי לוקח ואין מוציאין ממנו אלא במלוה בשטר הרי אין לנו להניח דין תורה דודאי משום ספיקא ע"ד שכ' מהרשד"ם ז"ל וכו' ע"ש וכבר כתבתי דגם הרשב"ץ ס"ל כמהרשד"ם דאפי' בתקנת חכמים דכתובת ב"ד מוקמי' ליה אדין דאורייתא וכ"כ הרמב"ן בשם ר' אפרים אבל הכא בתקנת השוק לכ"ע וכבר כ' המח"א בה' גביית חוב סימן ב' הביא תשו' מהרימ"ט חי"ד סימן מ' שכ"כ על תשו' הרא"ש שאפי' תפסו היורשי' מוציאין מידם וכולי וכ' וז"ל ואף שמהריב"ל ח"א סי' מ"ו נראה דחולק בזה וגם ה' פמ"א ח"א סי' י"א האריך בפרט זה והעלה דהמחזיק בנכסים מ"ל קי"ל אפילו היכא דיש ספק בתקנה הדבר ברור דלא נאמרו דבריהם אלא גבי תקנת חכמים דאלימא וחמירא אשר כח בידם להפקיע ממון ואף בספק שיהיה בתקנתא ראוי שלא להוציא מיד המוחזק אבל בתקנת בני העיר כנ"ד שנהגו שלא לטרוף ממטלטלי' המשועבדים מפני תקנת השוק ודאי דאין כח ביד שום אדם לבטל דין תורה מפני ספק תקנה דאינו אלא מנהג בעלמא וכולי עיין שם ומ"ש בסי' ס' שם סיוע דבר"פ מי שהיה נשוי למ"ד ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה כ' התוס' תימא מה סברא היא דלא יהא ב"ח כלוקח זכו' ותי' רשב"ם דב"ח מאוחר עדיף מלוקח שלא תנעול דלת בפני לווים וכו' כבר ה' פני משה ח"א סי' צ"ה כ' סיוע זה עש"ב מיהו נראה דא"כ תיק' לר' האי דס"ל דמלוה ע"פ שהיא מוקדמת קודמת לגבות מבני חרי ממלוה בשטר מאוחרת משום דשעבודא דאוריית' דשעבוד ב"ח מאוחר לא הוי כמכר א"כ לוקח עדיף מב"ח דמלוה ע"פ אינו טורף מלוקח וטורף מב"ח בשטר מאוחר דאפי' תפס בעל השטר מלוה ע"פ מוציא ממנו ואפשר דס"ל כמ"ש הרמב"ן שם וז"ל והא דאמרי' ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה נ"ל דקסבר שעבודא לאו דאוריית' וכו' ולמה אמרו בשטר גובה מהלקוחו' כדי שלא תנעול דלת וכולי אבל גבי ב"ח מאוחר כיון דתרווייהו ב"ח נינהו אם אתה נועל דלת בפני א' אתה פותח בפני א' ועוד וכו' ומ"ד שגבה לא גבה סבר לא פלוג רבנן במשועבדים א"נ שעבודא דאורייתא וכו' ע"ש ונראה דהרמב"ן לשיטתו שכ' שם ע"ב וז"ל מדאמרי' הכא ש"מ כתובת ב"ד לא טרף וכולי משמע לי דכל שאין טורף מן הלקוחות אינו גובה מנכסים משועבדים למלוה בשטר ודחה שם תשו' רב האיי עי"ש א"כ למ"ד ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה (א"ה עכ"מ):

י"ג שאין בזה משום תקנת השוק וכולי כ"כ מרן בב"י ובתשו' בס' אבקת רוכל סי' מ"ו וסי' קנ"ו עש"ב וכ"נ דעת הרשב"ץ בתשו' ח"ב סימן קפ"א שכת' על ב"ח מאוחר שתפס מטלטלי' והאלמנה תבעה אותם הדין עמה לפי שכל נכסי שמעון מקרקעי ומטלטלי הכל הם משועבדים לכתובת' ואין לב"ח המאוחר ממנה לתפוס מה שהוא משועבד לה ומטלטלי' האלו משועבדים לכתובתה באגב יש להם דין קדימה וכיון שכן אפי' היו ראיות לזה התופס מוציאין מידו ונותנים לאשה וכו' ע"ש הרי שכת' דמוציאין מב"ח המאוחר המטלטלי' ובח"ג סי' ע"ב וסי' ש"א בפי' הכתובה דף ס' ע"ג כ' דאם מכר המטלטלי' או משכנם אינה טורפת מפני תקנת השוק ע"ש אלא דס"ל דבב"ח מאוחר ליכא תקנת השוק וה' פני משה ח"א סי' צ"ה כ' סיוע דאיכא תקנת השוק בב"ח מאוחר דהא איכא מ"ד בפ' מי שהיה נשוי דמה שגבה גבה וכ' התוס' שם דעדיף מלוק' משום נעילת דלת ע"ש אלמא אלים כח ב"ח מאוחר מלוקח וא"כ ה"נ לדידן איך נעדיף כח הלוקח מב"ח מאוחר לענין תקנת השוק בסברא הפוכה ע"ש (א"ה עיין מ"ש ה' המחבר בס' שקודם זה):

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה