אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב

סימן קיב

סימן קיא

א' דין א' ואם שעבד נכסיו שקנה ושיקנה וכו' יש להסתפק אם נפלו נכסים כשהוא גוסס אם נשתעבדו לב"ח ד דא"ל כדאמרי' בפ' י"נ לר"מ אדם מקנה דשלב"ל אם נפלו לו כשהוא גוסס לא קנה ה"נ בשעבוד א"ד אלים כח השעבוד וכן משמ' קצת מדאמרי' בפ' מ"ש ת"ש נפל הבית עליו ועל אביו וכולי ואס"ד דאקני לא משתעבד נהי דהאב מת ברישא דאקני הוא וכולי משמע דכל שהאב מת א' אפילו הבן היה גוסס בשעת מיתת האב משתעבד לב"ח ודוקא א בן א' לא קנה והא דאמרי' התם אליבא דר"מ לא תיבעי לך דודאי קנה אע"ג דלר"מ נמי נ"מ דאפי' נפלו לו כשהוא גוסס משתעבד משא"כ במקנה דשלב"ל מ"מ לר"מ פשיטא ליה דמשתעבד וכן איני יכול לחזור קודם שבאו לעולם לדעת רוב הפוסקים.

ב' הג"ה וי"א כיון דקי"ל אחריות ט"ס הוא וכו' זה דעת הרשב"א וכתב הלח"מ דהא דפריך בח"ה וליחוש דילמא דאקני א"ל וכו' ה"ד לגבי מטלטל' אג"מ דאין סתם אחריות על מטלטלי' אלא על הקרק' דוקא ע"ש וכ"כ בס' לחם רב סי' מ"ה ע"ש ובזה ניחא מ"ש התוס' שם וז"ל כגון שמכר ולקח לאלתר המ"ל א"ה אפי' בית ושדה נמי וכולי דלגבי קרק' אמרינן אחריות ט"ס אפילו בדאקני ולכך אינו מעיד על בית ושדה אבל התו' ס"ל דלא אמרי' דאחריות דאקני ט"ס כמ"ש התו' בבכורות דף מ"ט בד"ה ודידיה וכולי ע"ש והר' הלכות יו"ט דקצ"ג הביא ראיה הפך הרשב"א מדאמרי' בירושלמי ס"פ מי שהיה נשוי הדין דיזיף מן תרי בני נשא וכולי פשר מן הראשון אר"פ אתא עובדא קומי ר' ירמיה אמר פשר אר"י ולא כ' דאקני לא אתיא אלא ביורש אר"ת אפי' בב"ח אתיא בההיא דלא כ' דאקני ע"ש הרי בהדי' דבעי' שיכתוב דאקני וכל שלא כתב ל"א ט"ס ולכאור' נר' כמ"ש הנ"י בפ' מי שמת וז"ל מיהו אילא כ' אחריות אפי' בדאקני אחריו' ט"ס אבל בשכתב אחריו' נכסי' שקנה ולא כ' דאקני אין לנו אלא מה שפי' וזה דעת הריטב"א רבותיו עכ"ל ומרן הב"י סי' מ"ג הביא דבריו וכ' ואפשר דהרשב"א נמי מודה בהא ע"ש וכ"כ הב"ח על הטור שכ' שם שהרי לא היה טורף הקרק' שקנה באייר כיון שלא כ' לו דאקני וכו' אע"ג דבסי' קי"ב כ' הסכמת הרא"ש דאקני נמי הוא ט"ס היינו דוקא בדלא כתב לו אחריות אבל היכא דכתב לו דקנה ולא כ' לו דאקני מודה הרא"ש דאינו טורף ממי שקנה אח"ך ע"ש וא"כ א"ל דר"ח בירושלמי בדכתב אחריות שקנה ולא כ' דאקני וכן ראיתי לה' בעצמו בס' קהלת ועקב דק"ז ע"ג ע"ש אבל מדברי המ"מ בפ' כ"ג מה' מלוה והביאו מרן הב"י בסי' מ"ג שכתב אבל הרשב"א סובר וכולי וא"כ מאוחרים כשרים אפי' לא כ' בהן דאקני משמע דאפי' כ' אחריו' שקנה ולא כ' דאקני דט"ס הוא והרשב"ש בספר תקון סופרים שער כ"ג כ' וז"ל ונראים דברי האומרים שמי שלא כ' לב"ח דאקני ולוה וקנה ומכר שאינו טורף אותם ולא אמרי' אחריות ט"ס הוא אלא מה ששעבד לו כתב ומה שלא כתב לא שעבד וכו' ע"ש (א"ה עכ"מ בקונטריס ואח"ך מצאתי כתוב בקונטריס אחר וז"ל והרב כנה"ג וכו') והר' כנה"ג כ להפך דאם לא כתב אחריות כלל לכ"ע אמרי' אחריות ט"ס אפי' שעבוד דאקני אבל אם כתב אחריות ולא כתב דאקני פליגי לסברא א' לא אמרי' אחריות ט"ס ולי"א ה"נ אחריות ט"ס עיין שם ולפ"ז ק' מהירושלמי לי"א (א"ה עכ"מ):

ג' וי"א דקיימא לן אחריות טעות סופר הוא וכו' ה' ש"ך הכריע דהא דקיימא לן אחריות טעות סופר היינו אפילו ידוע שלא התנה על אחריות אבל לגבי דאקני צריך להקנותו בפי' אלא דשטר הבא לפנינו אמרי' מסתמא התנה גם על הנכסים שיקנה ולכך פריך בפר' ח"ה וליחוש דילמא דאקני א"ל וכו' ובזה ניחא מה שהק' המ"מ על הרמב"ם שלא ביאר דשט"ח המאוחרים אינם כשרים אלא אם כן כתב בהם דאקני דהא מסתמ' אמרי' התנה גם על הנכסים שיקנה ובזה תוכל להשוות כמה פוסקים להדדי וכולי עש"ב וכבר השיגו הרב בני יעקב דף ך' ע"ג מדברי הרמב"ם בפרק כ"א שכתב ב"ח גובה את השבח וכו' לפיכך ראובן שלוה משמעון מנה וכ' לו שאני עתיד לקנות וכולי וחזר ולוה מלוי וכתב לו א עתיד לקנות וכולי וא"א כיון ששטר יוצא לפנינו אפילו מסתמא אמרינן התנה בדאקני וכן כתב הרמב"ם בפרק ך' וז"ל אבל הקרקעות שקנה אחר שלוו מב"ח הרבה אף ע"פ שכ' לכל אחד מהם מה שאני עתיד לקנות משועבדי' לך אין בהם דין קדימה וכולי לוה וכתב לו שאלי עתיד לקנות משועבד לך ואחר כך קנה שדה וחזר ולוה מאחר הרי השדה משועבד לא' וכולי משמע דאם לא כתב לו שאני עתיד לקנות לא נשתעבד לא' מיהו מדין א' יש לדחות דסביר"ל דאם כתב שאני עתיד לקנות ולא כתב לשני כן משועבד לא' ולא לשני דאף ע"ג דאחריו' דאקני טעות סופר היינו דוקא בסתם אבל אם כ' לא' דאקני ולאחר לא כתב לא אמרינן אחריות טעות סופר כמו שחי' מהראד"ב והרב כנה"ג עיין שם ואם כן מ"ש אף על פי שכתב לכל אחד מהם מה שאני עתיד לקנו' וכו' הוא לרבותא דאפילו כתב לא' דאקני אין לו קדימ' ואם קדם וגבה אפילו אחרון זכה דה"ד כשכתב גם כן לשני שאני עתיד לקנות דאם לא כן משתעבד לא' ולא לשני אבל ממ"ש לוה וכתב לו שאני עתיד לקנו' ואח"ך קנה וחזר ולוה וכו' משמע דאם לא כתב לו שאני עתיד לקנות לא משתעבד לא' אלא לשני וכן כתב בפר' כ"א וז"ל לפיכך ראובן שלוה משמעון מנה וכ' לו שאני עתיד לקנות וכו' וחזר ולוה מלוי וכתב לו שאני עתיד לקנות וקנה אחר כך שדה ומכרה ליהודה והשביחה וכו' חולקי' אותה בשוה וכו' עיין שם וכן מבואר בתשובות הרשב"א חלק רביעי סימן נ"ח דאפילו בשטר לא כתב דאקני לא אמרינן טעות סופר למ"ד עיין שם וכן נראה מדברי הרי"ף בתשו' סימן קל"ט ומדברי בעל התרומות שער מ"ג חלק רביעי סימן ב' עיין שם באורך ומהרש"ך חלק שני סי' מ"ד כתב דאפילו כתב בשטר אחריות סתם לא אמרינן דמשמע נמי על אחריות דאקני מדאמרי' בפרק ח"ה וליחוש דילמא דאקני א"ל וכו' ולא אמר וליחוש דילמא כתב לי' אחריות עיין שם ונראה דלא אמרינן כיון דבלאו הכי לא צריך לכתוב אחריות להכי כתב אחריות לטפויי אחריות דאקני וכי האי גוונא כתב הרדב"ז חלק ב' סי' תקפ"ז גבי שנים שלוו בשטר אחד וכתבו שהם ערבים זה לזה וכו' כיון דלא הוצרך לכתוב ערבים זה לזה בלא"ה הוו ערבים זה לזה לטפויי מילתא אחריתי וכו' ופשיט' דלשופר' דשטרא כתב ליה הכי דכולי עלמא לא גמירי וכו' ע"ש והרמ"ה בפרק מ"ש סימן קס"ה כתב וז"ל אלא מיהו איכ' לעיוני וכולי הכא במאי קני ליה בעל חוב להאי שבחא אי משום דכתב ליה דאיקני האי שבחא דאשבחא לוקח לאו בכלל דאקני הוא דאימת קנייה הלוה וכולי הא כי אתא האי שבחא לבתר זביני דלוקח הוא דאתא וההיא שעתא לא הוה ליה ללוה זכותא בהאי ארעא ולא בשבח' כלל וכו' דע"כ לא מ"ל לשמואל דאיקני מהו אלא בדכ' ליה דאקני וכו' והכי משמע לישנא וכו' ותו מדייקי' בפ' ח"ה וכו' ומסתברא דלא משכחת לה אלא כגון דכ' לי' לישנא דמשמע מינה דשעבד ליה שבחא והיינו דוקא כגון דכתב ליה דאקני אנא ומאן דאתי מחמתי' דמשמע דמשעבד ליה מאי דאשבחיה נכסים אפילו גבי לקוחות ויורשין אי נמי דכתב ליה דשעבד ליה נכסים אינון וכל שבחא וכו' עד כאן לשונו הרי דסבירא ליה דמה שעתיד לקנות לא משתעב' בסתם עד דכתב ליה דאקני ושבח אפילו כתב ליה לא משתעבד עד דכתב ליה דאקני אנא ומאי דאתי מחמתי' או נכסים אינין וכל שבחא וכו' וכן כתב מהר"י ן' מיגש בפרק מ"ש וזה לשונו ואי סלקא דעתך וכולי מאוחרים אמאי כשרים וא"ת ואלא מאי דאקנ' משתעבד וכו' היכא דלא כתב ליה דאקנ' דודאי אי אינון נכסי דזבין ליה לאייר לא משתעבדי ליה למלוה מאוחרים אמאי כשרים וכולי תשובה וכולי ה"ק אא"ב דאקני משתעבד מתניתין משכחת לה בדאית בה דאקני אא"א דאקני לא משתעבד האי מתניתין היכי משכחת לה עיי"ש:

ד' ואפי' דאקנה נמי ה"ד בדלא כתב אחריות כלל אבל אם כתב לו דקנ' ולא כתב לו דאקנ' מודה הרא"ש דאינו טורף ממה שקנה אח"ך כן הכריח הב"ח בסימן מ"ג מדברי הטור עיין שם:

ה' יכול לחזור בו כל זמן שלא קנה כ"כ הרש"בא בחי' לגיטין דף ל' דכל שלא בא לעולם פשיטא דיכול לחזור מדאמרי' לוה ולוה ואח"ך קנה יחלוקו אלמא מדמצי לסלוקי מחצי דאקנה ע"י שלוה משני ש"מ דיכול לחזור בו עיין שם והש"ך הכריע הפך זה מדאמרי' בפ' מ"ש ת"ש שט"ח המאוחרי' כשרים ואס"ד דאיקני לא משתעבד אמאי כשרים דאקני הוא וכולי וא"א דיכול לחזור ק' הא אפילו משתעבד ניחוש דילמא חזר בו בפני עדים דלא משתעבד דאקני עיין שם וכבר כתבתי בסי' ס' דין ו' דבאומר מעכשיו אינו יכול לחזור ובהכי מיירי התם עש"ב ועוד נראה לכאורה דאע"ג דאם לא כתב דאקנ' וספק אם אלו הנכסים היו ביד הלוה בשעה שלוה או לאחר שלוה וקנה ומכר אפילו המלוה טוען ברי' והלוקח טוען שמא כיון שהלוקח מוחזק והמלוה בא להוציא מידו עליו להביא ראיה כדמוכח בפרק מ"ש דאמרינן ואס"ד דאקני לא משתעבד מאוחרים אמאי כשרים וכולי וכתב רשב"ם והלוה שמא קנה זה אלו נכסים בין ניסן לתשרי ולא נשתעבדו למלוה וכו' אלמא מספק על המלוה להבי' ראיה וכן כ' הטור ומרן אם כתב לו דאקני למאי דקי"ל דאקני משתעבד אף על גב דאיכא לספוקי שמא חזר בו המלוה מיקרי מוחזק כיון ששעבד לו נכסים והספק אם חזר לעולם מעמידין הדבר כמו שהיה מעיקרא וכי ה"ג קיימא לן בסוף סימן רמ"א באומר לחבירו אני נותן לו כך וכך על מנת שתעשה דבר פלוני על המקבל להביא ראיה שקיים תנאו אבל אם אמר ליה על מנת שלא תעשה על הנותן להביא ראיה שבטל תנאו וכתב הסמ"ע הטעם דלעולם מעמידין הדבר כמו שהיה מעיקרא ומשום הכי צריך להביא ראיה שנשתנה הדבר עיין שם והכא נמי אם לא כתב לו דאקני והספק אם אלו הנכסים קנאם אחר הלואה על המלוה להביא ראיה שקנאם קודם ההלואה ונשתעבדו לו אבל בששעבד לו וס' אם חזר הרי הוא בחזק' שלא חזר ולא נשתנה מיהו הטור ומרן בסימן פ"ב סי"ב כתבו טען הלוה שהשטר נעשה על התנאי וכו' אם הוד' המלוה שנעשה על תנאי אלא שאומר שעדיין לא קיימו הלוה על המלוה להביא ראיה ואם אין לו ראיה נשבע הלוה היסת ונפטר עיין שם אלמא אפילו בתנאי בקום עשה נאמן הלוה שקיימו וכבר כתבתי שם דסבירא ליה דדוקא במכר ומתנה בתנאי בקום עשה מעמידין הדבר כמו שהיה מעיקרא ועל המקבל להביא ראיה שקיים תנאו להוציא אבל במלוה לא אמרינן הכי להוציא ממון מחזקת הלוה דחזקת ממון עדיפא עיין שם באורך ואם כן הכא נמי הוי בחזקת שלא נשתנה והראב"ד בספר תמים דעים סימן ס"א גבי הרשאה כתב וזה לשונו בטענת חזרה לא מדאמרינן חזקה שליח עושה שליחותו הכא נמי אמרינן חזקת בעל הבית מעמידו בשליחותו ולא מצי האיך למימ' ליה דילמא הדר וכולי תדע שהרי הולך מנה לפ' במתנה קיימ' לן דהולך לאו כזכי ואי בעי למהדר ביה מצי הדר ביה ואפילו הכי מסתמא אזיל שליח ויהיב ליה למקבל מתנה ולא חייש לחזרה אלמא מסתמא מוקמי' לבע"ה עומד בדבורו עיין שם אלמא אמרינן בחזקת שלא חזר וה"נ בחזקת שלא חזר בשעבוד הנכסי' וכה"ג כ' התוס' במציעא דס"ו בד"ה התם וכולי דאית לן למימר דאפילו היה יודע שיכול לחזור לא היה חוזר כי היכי דליקו בהימנותיה עיין שם וכ"ש גבי ב"ח דמסתמא לא חזר דלא ליהוי רשע ולא ישלם כדאמרי' בפ' ח"ה עיין שם וכ"ש הכא דאיכא ס"ס שמא נכסים אלו היה ללוה בשעת הלואה ואת"ל קנאם אחר הלואה שמא לא חזר בו ונשתעבדו למלוה ואיכא רבוותא דס"ל דמוציאין מיד המוחזק בס"ס ואף לדעת רוב האחרונים דאין מוציאין מיד המוחזק אפילו בס"ס וכן הסכים ה' כנה"ג בסימן כ"ה הגב"י אות ע"ה עיין שם הכא דאין הלוקח מוחזק מעיקרו בנכסי' דשמא נשתעבדו למלוה אפשר דלכ"ע מוציאין מהלוקח מכח ס"ס ועוד נראה דאינו נאמן לומר שחזר רק בפני עדים כנראה מדברי הש"ך דבעינן שחזר בפני עדים וכן מצאתי להריטב"א בחי' לקידושין ר"פ האומר וז"ל לא בא אחר וקדשה וחזרה בה בפני שנים אבל בינה לבין עצמה לאו חזרה היא ואפילו שמענוה מאחורי הגדר שחזרה בה ומחשבה גרידא חשיב' וכן הדין בכל דבר שצריך חזרה וכולי ע"ש הרי שכ' בכל דבר שצריך חזרה צריך בפני ב' עדים אבל חזרה בינו לבין עצמו אפי' שמעו העדי' מאחורי הנדר אינו כלום וכ"כ בעל העיטור בדיני קידושין דק"ט ע"ב ומסתברא דחזרה בה דקאמר שיש עדים שחזרה בה קודם וכו' ע"ש:

וראיתי למהרשד"ם חא"ה סי' קפ"ט שכ' באשה שנתנה מתנה מנ"מ שלה ונשבעה שנתן לה בעלה ליתן ואע"פ שכ' המרדכי נשאל לר"מ ראובן שטען על שמעון אשתך שהיתה בשעת פטירתה צותה לך ליתן לי ממלבושיה כו"ך ונתרצה לה וכולי אם ראובן אינו עני שיש לו ר' זוז יכול שמעון לומר אע"פ שאמרתי שאני רוצה חוזרני בי א"כ יאמר האומר שיטענו היורשים של האשה שמא חזר הבעל מאותו כח שנתן לאשתו ב מ"מ מהא לא איריא דודאי אם קודם שזכתה במתנה היו אומרים כך ודאי שהדין כן אבל אחר שזכתה הבת במתנה אין להוציא מידה וכולי ואפילו הבעל עצמו אם היה אומר חזרתי בי אינו נאמן אא"כ היה מוכיח בעדים נאמנים שקודם זמן המתנה בטל כחה וכו' עיין שם הרי דס"ל דאינו נאמן לומר שחזר בלא עדים וה"נ צריך להביא עדים שחזר מהשעבוד קודם שקנה הנכסים

ו' ויש חולקין וכולי היינו דוקא בכתב לו שטר שהרי בשעבוד דאקני פשיטא דבעינן כתב אבל כל שלא כתב לא סמכא דעתיה אפילו קנו מידו הרב בית יהורה חלק ראשון סימן כ' עיין שם וליתא שהרי בעה"ת כ' בשה הרי"ף דקנין יש לו קול וטורף ממשעבדי עיין שם והכי קי"ל בסימן ט"ל עיין שם א"כ פשיטא דה"נ שעבוד דאקני אם קנו מידו נשתעבדו לו דדין שטר יש לו ועיין בשו"ת קול אליהו בסימן ב' שתמה מה"ר ישראל על מרן דבעל התרומות בשם הרי"ף לא אמר אלא דגובה בשטר

ז' דין ד' והמאוחר טוען שלאחר שלוה משניהם וכו' כ' הסמ"ע הא דלא כתב שטוען המאוחר שביני ביני קנאם ושהוא שלו לבדו כמ"ש בסי' ק"ד משו' דהיא טענ' גרוע וכו' והש"ך כ' בשם הגאון אביו דלוה וקנ' ולו' משתעבד לא' אפי' לא כתב לו דאקני ע"ש וכן ראיתי בתשו' הגאונים ח"ב סוף שער ו' שכ' לוה וקנה וחזר ולוה לקמא משתעבד ואין לשני אלא מה ששייר הא' ודמי לקנה ולוה וחזר ולוה דאמרי' כל הקודם בשטר זכה וה"מ במקרקעי אבל במטלטלי לית בהו קדימה כלל עכ"ל משמ' משתעבד לא' אפי' לא כתב לו דאקני דומיא דקנה ולוה וחזר ולוה דהקודם בשטר זכה וגם ה' חוקות הדיינים סי' קל"ח גבי כתיבת אשה וב"ח דב"ח גובה במטלטלין ולא האשה וכו' וז"ל ואפי' הרי"ף מודה שאם קדמה כתובת אשה לב"ח וקנה ואח"ך לוה בזה ודאי אמרינן דאין נותנים איתם הנכסים אלא לאשה וכו' כיון שקנה אותם הנכסי' קודם שלוה המעו' ע"ש אבל אין נר' כן מדברי הרמב"ם בפ"ך מה' מלוה והסמ"ג עשין מ"ה שכ' וז"ל לוה וכת' לו שאני עתיד לקנות משעבד לך ואח"ך קנה שדה וחזר ולוה מאחר הרי השדה משועבדת לא' וכו' משמע דאם לא כתב לו שאני עתיד לקנות לא נשתעבדו לא' וכן נר' דעת מהרשד"ם חא"ה סי' קמ"ג והמבי"ט ח"ב סי' רכ"ד דלוה וקנה ולוה אם לא כתב לא' דאקני לא נשתעב' לו ע"ש וכן נראה מדברי הב"י סי' מ"ג גבי שטרי מקח ממכר המאוחרים וכו' דלוה וקנה ולוה דדוקא בכת' דאקני הוא דנשתעבדו לא' דוקא ע"ש וכ"כ בעל התרומו' שער מ"ג ח"ד סי' יו"ד ע"ש וכ"כ הריטב"א הובא בס' א"ז לכתובות דצ"א ע"ב גבי וטרפה בכמה וכולי וז"ל וי"מ מאי טרפה שייך הכא א"א דאית ליה למוכר נכסי למטרף אמאי לא קא"ל לוקח לב"ח דליזיל וליגבי מנייהו וכו' וי"ל כגון שרצה להמתין כשיקנה המוכר נכסים א"נ שיש שם נכסים שקנה מוכר בין הלואה זו וחזר ומכר ולבעל חוב לא כתב דאקני דבעל חוב לא מצי טריף מנייהו דהו"ל ליה וקנה ומכר דלא משתעבד ולוקח מצי טריף אע"ג דלא כתב ליה דאקני דהו"ל קנה ולוה ומכר דאשתעבד וכולי עיין שם הרי דסבירא ליה דלוה וקנה ולוה לא משתעב' לא' אלא לשני ולכך נשתעבד ללוקח שהוא אחר הקנייה ולא לב"ח שהוא קודם ונראה דלדעת הסמ"ע דטענה גרועה היא אינו נאמן אפילו טען הוא כן כמ"ש מהר"ם בתשו' הקצרות סימן ע"ו דכל טענות גרועות לא מהימני' להו אלא במגו דטענת סטראי או מחלת לי וכ"כ הש"ך בסי' ע"ה ס"ק כ"ב ע"ש וה"נ כי ליכא מגו כגון שיש עדים שקודם שלוה משני היה הקרקע אצלו אין השני נאמן לומר שקנאו אחר שלוה מא' ואפילו ליכא עדים יש להסתפק אם נאמן במגו דהוי כמגו להוציא (א"ה עכ"מ):

ח' מלוה שבא לגבות מקרקע הלוה וטען הלוה שאין הקרקע מוחלט לו שקנאו מלוי ועשה לו הטבה לזמן פלוני אם שטר ההטבה כתקנו ולא עבר הזמן ימתין עד הזמן ויגבה מהנכסים או הקרקע ואם ירצה יקח הקרקע בעד חובו וכשיגיע הזמן אם יפדנה לוי יתננה לו ויכתוב לו שטר חיוב שומעין אבל אם אין שטר הטבה ביד לוי אפילו יש שני עדים מעידים שמכרה לו בהטבה טורף הקרקע דשמא הטבה לא היתה כתקנה או שכבר עבר הזמן ונחלט לו ואפילו יעידו שההטבה כתקנה ולא עבר הזמן שמא מחל לו התנאי ונחלט לו הכנה"ג בתשו' חלק שני סימן ז' ע"ש ונ"ל דאפילו הלוקח יטעון כן שמח' לו התנאי אינו נאמן וכ"ש שאין טוענים לב"ח שלו דאין לו רק שעבוד נכסים (א"ה עכ"מ בקונטריס זה ואח"ך מצאתי בקונטריס אחר כתוב וזה לשונו אחד שמכר קרקע וכו'):

ט' אחד שמכר קרקע לזמן בהטבה כדין שהלוקח אוכל פירות ובתוך הזמן לוה ובהגיע הזמן הביא המעות ללוקח והחזיר לו הקרקע נראה דהוה ליה כלוה ואחר כך קנה דלא משתעבד לבעל חוב משום דבזמן שלוה אין הקרק' שלו דגוף ופירות קנוי ללוקח וכשפדאו אחר כך הוה ליה דלא נשתעבד לבעל חוב והרב תרומת הדשן סימן של"ט כתב על מדינה אחת שכל הישראל שהחזיק במשפט קרקעות של גוי לוה שלו הרי הוא כממונו מכור למי שירצה אך אם יבא הגוי קודם שימכו' ויפר' לישראל המלוה כל החיוב וההוצאות צריך הישראל להחזי' לגוי יש להסתפק אם בא הישראל לאחר שהחזיק הנכסי' כמשפט למכור לישראל חבירו הכח והזכות שיש לו באותם הנכסים אם יכולה האשה לעכב מחמת שעבוד הכתובה כמו בשאר הקרקעות של הבעל או לא כתב וזה לשונו אמנם נראה שאם החזיק הישראל בקרקע הגוי שהכניס דיורים בבתים וכי האי גוונא איזה זמן אף ע"פ שעדיין ביד הגוי לפדות מכל מקום חשיב הקרקע כגבוי לישראל כל זמן שלא פדאם הגוי וכח שעבוד כתובת האשה עליו והראיה מהא דפרק כ"ש אמר רבה בר אבוה יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם ב"ח חוזר וגובה אותה מהם ודייקי' מינה התם דב"ח למפרע הוא גובה וכו' והשתא נהי נמי למפרע הוא גובה אכתי אמאי גובה ב"ח מה הא קי"ל בפ' המפקיד דשומא הדרא לעולם וא"כ עדיין יד הלוה הא' על הקרקע לפדותו ולמה תחשב הקרקע של אבי היתומים האלו הואיל יכולה לצאת מתחת ידו תחשב עדיין כחוב דעלמא דהוא כמטלטלין אלא ע"כ כיון שגבה הקרקע וכו' אע"פ שעדיין ביד הא' לפדותה מ"מ חשיב מקרקעי דשני שהוא בידו אע"ג דיש לדחות ההיא ראיה דשומ' הדרא לעולם וא"ל ההיא דלמפרע הוא גובה כגון שהשביח או שנתייקרה דתו לא הדרא כדאיתא באשירי פ' המפקיד דסתם איתמר דמשמע אם גבו היתומי' קרק' היום ב"ח חוזר וגובה לאלתר עכ"ל הרי דס"ל דחשיב מוחזק של המלוה וב"ח גובה ממנו ומה שדחה הך דלמפרע הוא גובה כגון שהשביח וכולי זה דעת הרא"ש אבל אנן קי"ל בסימן ק"ג דאם השביח מחמת הוצאה נשב' ונוטל כדין היורד ברשית ואם השביח מאליו כגון שנתייקר' אינו נותן אלא דמי חובו בלבד ע"ש א"כ אפי' השביח או נתייקר' חוזרת מיהו יש לדחות דמיירי כגון ששמה הלוה ליתומים מדעתו דאינה חוזרת כמבואר בפ' המפקיד ובסי' ק"ג ע"ש אלא דסתמא איתמר דמשמע אפי' שמו להם ב"ד ב"ת גובה מהם אבל התוס' במציע' דס"ז גבי משכנת' דבאתר' דמסלקי דאין ב"ח גובה הימנה כ' וז"ל דהוי כמטלטלי דיתמי דלא משתעבדי לב"ח ול"ד ליתומים שגבו קרקע בחובת אביהם דב"ח חוזר וגובה אותה מהם אע"ג דשומא הדרא לעולם דלא הדרא אלא משום ועשית הישר והטוב וכו' ע"ש הרי שלא תי' כגון שנתייקר' או ששמה הלוה מדעתו ליתומים משום דסתמ' אתמר אבל שאני התם דלא הדרא משום ועשית הישר הטוב וא"כ נר' לכאורה כיון דהגוי יכול לסלק הישראל בכל זמן שיביא לו מעותיו נרא' דדמי למשכנת' באתרא דמסלקי דלא חשיבא מוחזקת למלוה ולכך אין ב"ח גובה ממנה וכן הטבה שיכול לסלקו בכל זמן שיביא לו מעותיו לא חשיבא מוחזק' למלוה ואן ב"ח גובה ממנה ולא בכור נוטל בה פי שנים דחשיבא ראוי אבל הטבה לזמן שאינו יכול לסלקו בתוך הזמן דמיא למשכנת' באתרא דמסלקי דב"ח גובה ממנה והבכור נוטל בה פי שנים דחשיבא מוחזק' למלוה וכשפדאה הלוה הו"ל כלוה ואח"ך קנה:

ושוב ראיתי בתשו' בס' גנת ורדים כלל ג' סימן ל"א שכ' בראובן שמכר קרקע לשמעון בהטבה ומת ראובן ובאה אלמנתו דאין זכות זה בכלל השעבוד ואין אשה וב"ח יכולים לכוף את שמעון שימכור להם הקרקע דאין השעבוד חל אלא על הממון שבידו והביא ראיה מדברי התה"ד דאף שהבית בחזק' ישראל למוכרו לכל מי שירצה אפ"ה כיון שביד הגוי לפדותו לא חל עליו השעבוד כ"ש בנ"ד שהבית קנוי לגמרי לשמעון דלא חל עליו שעבוד הב"ח בשביל הטבה עש"ב וכן כתב ה' עדות ביעקב סימן מ"ז דלא שייך דר' נתן דמוציאין מזה ונותנים לזה אלא בחוב דמלוה אבל בחיוב כזה שעשה הלוקח בהטבה דכשמביא לו מעותיו לזמן פ' יחזור וימכור לו הקרקע לא אמרינן כשם שנתחייב לחזור ולמכור למוכר משתעבד ונתחייב למכור לב"ח ועוד הוכיח ה' שם דנ"ד דיקרי ראוי לגבי הלוה ואין הבכור שלו נוטל בה פי שנים דבס"פ השולח מסייעי' רבא לר"ל דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי מדתניא דבכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאחים מחמת שמכרה אביהם דאי דחזרה בחיי אביהם פשיטא ואשמעינן דגוף הקרקע לא היה קנוי ללוקח וכו' דאי כקנין הגוף דמי הו"ל ראוי וכולי עיין שם אלמא למ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי הוא דמיקרי המוכר מוחזק אבל לר"י דקנין פירות כקנין הגוף דמי הלוקח הוא המוחזק והמוכר ראוי ובנו הבכור אינו נוטל בה פי שנים וכ"ש בנ"ד דלקח הקרקע במכירה גמורה גוף ופירות אף שחייב לחזור ולמכור כשיביא לו מעות הלוקח מיקרי מוחזק והמוכר ראוי עש"ב וא"כ ה"נ כיון דהגוף והפירות מוחזק ללוקח אם המוכר לוה בתוך הזמן ולא כתב לב"ח דאקני וכשהגיע הזמן פרע ללוקח המעות והחזיר לו הקרקע הו"ל כלוה ואח"ך קנה דלא נשתעבד לב"ח מיהו הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י סימן רע"ח כ' וז"ל שאלת משכנתא באתרא דלא מסלקי גרסי' בפ' אז"נ דבכורו של מלוה נוטל בה פי שנים וכולי ובס"פ השולח תני בכור נוטל פי שנים בשדה החוזרת לאביו ביובל ומי עדיפא משכנתא ממכירה וכו' וא"א שיטלו בה פי שנים בכורו של מלוה ובכורו של לוה תשו' כן הוא באמת כי בכורו של מלוה נוטל פי שנים במלוה ובכורו של לוה נוטל פי שנים בגופה של שדה אפילו פדאו לאחר מיתת אביהם וכו' ותשו' הרשב"א היא בח"ג סי' קצ"ח וסיים וז"ל וכן כשמכרו בזמן שהיובל נהוג בכורו של לוקח נוטלים בה פי שנים עד שנת היובל שחוזר ומוכר פי' לר"ל דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי השתא מיהא מוחזק' היא בידו של ליקח וב"ח גובה ממנו שאינו כמטלטלי דיתמי ותדע דאלת"ה בטלת ירושת בנו הבכור לר"י בזמן שהיובל נהוג דאית ליה דהאחים שחלקו לקוחות ומחזירים ז"לז ביובל וכן מכ"ע בשדה מקנה וכ"ש לר"ל דאמר קנין פירות לאו כקנין הגי\וף דמי דקי"ל כוותיה וקי"ל נמי כהיא דר"פ דאמר דמשכנתא באתר' דלא מסלקי בכור נוטל בה פי שנים אע"ג דלאחר זמן מסתלק אלא ודאי כדאמרי' עכ"ל הרי דס"ל דמשכנת' באתר' דלא מסלקי הוי מוחזקת למלוה וללוה ובכור נוטל בה פי ב' וכן ב"ח גוב' ממנ' וכן בשדה אחוזה לכ"ע ובירושלמי פ' מי שהיה נשוי גבי כתובת בנין דוכרין אמרי' היה שם שדה והיא עתידה לחזור ביובל רואים אותה כאלו חזרה ופי' ה' קרבן העדה היה שם שדה שמכר ועתידה לחזור ליורשי' ביובל חשבי' לה לירושה ואם ע"י שדה יש מותר דינר גובים כתובת ב"ד ואם הוא בהפך שהניח שדה שקנאה ועתידה לחזור ביובל לא חשיבא להך שדה בכלל הירושה וכו' עיין שם משמע דגם לר"י דקנין פירות כקנין הגוף דמי המוכר מיקרי מוחזק דסתם הירושלמי הוא ר"י מיהו נראה דה"נ בהפך שהניח שדה שקנאה הלוקח מיקרי מוחזק כמבואר בתשו' הרשב"א דבכור של מלוה נוטל בה פי שנים:

אבל יש להסתפק במכר קרק' בהטבה והתנה המוכר דכשיביא לו המעות יחזיר לו הקרק' דאסור לו ללוקח לאכול הפירות מי הוי כלוה ואח"ך קנה או לאו ולכאורה נר' דה"נ הוי כלוה ואח"ך קנה דלא משתעבד לב"ח ואמינא לה ממ"ש מהרב"א בש"מ לכתובות פ' אע"פ גבי האומר לחבירו שדה זו שמכרתי לך לכשאקחנה ממך תקדוש וכו' וז"ל יש לדקדק קצת ל"ל למנקט שמכרתי לך מאי רבותא איכא כיון שכבר מכרה לא הול"ל אלא שדה זו לכשאקחנה ממך וכולי דמ"ל כשהיתה שלו מעיקרא ומכרה או כשלא היתה שלו מעולם וי"ל דהכא מיירי שמכר השדה לחבירו והתנה המוכר ואמר ללוקח כשיהיו לי מעו' תחזיר לי קרק' זו והיינו דקאמר לכשאקחנה ממך וכולי ואע"ג דהפירות של מוכר כמו שפסק הרמב"ם בפי"א מה' מכירה אפ"ה אתקיף ליה שפיר ר"פ מי דמי התא וכולי דה"ט דמוכר אוכל פירות לפי שאנו חוששי' שמא המוכר יביא המעות ונמצא שאכל לוקח שכר מעותיו לפיכך המוכר אוכל פירות ומדין רבית נגעו בה אבל כל שלא הביא המוכר מעות גופה ופירות בידא דלוקח וכו' עכ"ל הרי דמכר לזמן אפי' כשהמוכר אוכל פירות אם אמר לכשאקחנה ממך תקדוש לא קדשה דכל שלא הביא המוכר מעות גופה ופירות בידא דלוקח אבל האומר שדה זו שמשכנתי לך לכשאפדנה, ממך תקדוש קדשה כין דגופ' ברשות מקדיש וה"נ נר' דאם מכר קרק' בהטבה ולוה ואח"ך פדאה הקרק' הו"ל כלוה וקנה כיון דבשעה שצוה היה הקרק' גופ' ופירו' בידא דלוקח כשפדאו אח"ך הוי כלוה ואח"ך קנה אבל אם היה ממושכן כיון דגוף הקרקע בחזקת בעליו עומד והוי דבר שברשותו אם פדאו אחר שלוה לא הוי כלוה ואח"ך קנה וב"ח טורף אותו מיהו בירושלמי ס"פ מי שהיה נשוי אמר מי שיש עליו ב' ב"ח ונתפשר עם הא' וסלקו מהקרק' אין השני יכול לטרוף מהלוה קרק' שהשאיר לו (א"ה עכ"מ):

יו"ד כ' מהריט"ץ סימן רל"ה דהב"ח גובה מהבעל מטלטלי אפי' לא כתב בשטר מטלטלי' אג"ק אבל הרדב"ז ח"ב סי' ס"ל דוקא אם שעבד מטלטלי אגב מקרקעי ע"ש והתוס' בנדרים דל"ה ע"ב כ' דחייב אדם לפרוע חוב אשתו שהיא חייבת קודם לכן אם הכניסה לו קרק' או מטלטלי' לאח"ך מתקנת הגאונים ע"ש משמע דמדינא דגמ' אינו גובה ממטלטלי' אלא אחר תקנת הגאונים מיהו נראה דליכא תקנת השוק באשה הנשאת לבעלה כמ"ש מהריט"ץ וכ"כ מהרש"ך ח"ד סימן נ"ט וסס"י ס"ג והרדב"ז ח"ב סי' תנ"א וסי' תקס"ט ע"ש:

י"א אחד שיש לו שט"ח על חבירו ונתנו לבנו במתנה יש להסתפק אם חייב או לא דאע"ג דקי"ל בסי' ס"ו דגם במתנה חייב אפשר דה"ד התם במתנה לאחר ה"ט דמתנה כמכר דאי לאו דעבד ליה נייחא לא הוה יהיב ליה אבל בבנו דלא שייך ה"ט לא כמ"ש ה' מח"א בהל' גביית חוב סימן ב' דמתנה לבנו ליכא תקנת השוק דלא שייך ה"ט דאי לאו וכולי וכ"כ ה' בית דוד סימן ס"ט דאפי' למ"ד דאין מוציאין מהיורשים וממתנת כ"מ למזונות האשה ה"ד בנותן לאחרים או ליורשים שאינם בניו כגון אחיו ואחותו אבל בבנו או בבתו מוציאין מהם למזונות דדוק' אחרים שמפסידים הוו כלקוחות מה"ט דאי לאו דעבד ליה נייחא וכולי אבל לבני ולבתו פשיטא דבלא"ה נותן להם שאהבתו עליהם יותר כמ"ש רש"י בפ' נערה ע"ש וה"נ המוחל שט"ח שנתנו לאחר חייב בכולו מה"ט דאי לאו דעבד ליה וכולי אבל נתנו לבניו וחזר ומחלו אינו חייב בכל אבל מצאתי להרשב"א בס' תולדות אדם סי' קס"ג ובתשו' ח"ה סי' צ"ח שכ' על דברי הגאוני' דאין מוציאין למזונות ממתנה וזה לשונו ואע"ג דטעמא דמתנה שהיא כמשועבדי' משום דאי לאו דהו"ל הנאה מניה לא הוה יהיב ליה מתנה כדאיתא התם ולכאור' לא שייך ה"ט גבי יורש דבין כך ובין כך אדם נותן ליורשיו ואין להם פסידא כלל אפ"ה לא פלוג רבנן א"נ ליורש בעצמו לא היה נותן לו בלשון מתנה אלא מניחו על דינו סתם אא"כ נהנה ממנו וכולי עיין שם ואמרינן בכתובו' דמ"ט אר"ל באושא הכותב כל נכסיו לבניו הוא ואשתו ניזונ' מנכסיו וכולי ופירש רש"י אע"ג דמתנה כמכר לענין שעבוד התם הוא דאי לאו דעבד ליה נייחא לנפשיה לא הוה יהיב ליה אבל בבנו ל"ל הכי וכ' התוס' שם משמע הא לאחר אין ניזונים מנכסיו דמתנה הוי כמכר כפי' רש"י דאי לאו דעבד ליה נייחא וכו' ע"ש ובירושלמי שם אמרינן דלא אמרו אלא כותב הא מוכר לא כתב לבניו ומכר לאחרים מהו מסתברא וכו' ע"ש משמע קצת דאפי' נתן לאחרים מתנה לא הוי כמכר ומ"מ דעת רש"י והתוס' דמתנה לאחרים הוי כמכר אבל לבניו מתנה לא הוי כמכר אבל מדברי הרמב"ם הטור ומרן בסי' רל"ה גבי דאין הבן יכול למכור בנכסי' אביו עד שיהא בן עשרים כ' וכן אם נתנו לו במתנת ש"מ שהיא כירושה אבל אם נתנו לו מתנת בריא דינו כשאר נכסי' שקנה או נתנו לו במתנה וכו' משמע דגם האב שנתן לבנו במתנת בריא לא הוי כמכר וכולי וכ' הריב"ש סימן תפ"ח והביאו הב"י בשם הרמ"ה הטעם שחששו חכמים דכיון שבאו לו בירושה דלא טרח בהו וממילא אתיא ליה לא קפיד עלייהו וכולי אבל בקרקעות של עצמו לא וכן באותם שנתנו לו במתנה דאי לאו דטרח קמיה לא היה יהיב ליה ולא ממילא קאתי ליה ולא קפי' עלייהו וכולי עיין שם אם כן אפילו מתנת האב לבנו אמרינן אי לאו דטרח קמיה לא הוה יהיב ליה והוי כמו מכר:

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה