ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב
מספר ערך השלחן ח"מ ח"א וח"ב וח"ג · סימן טל
דין א' אפי' לא כ' אחריות וכולי כתב מרן הב"י כ' הרשב"א אע"פ שאין ל' השטר מוכיח ע"ז אם הוא מודה שאף ע"ז קבל אחריות חייב וכ' הכנה"ג הגב"י אות ב' דאם אינו חב לאחרים פשיטא ואם כשחב לאחרים א"ל אמאי נאמן הא אמרי' בפ"ב דכתובו' דמלוה שאמר על שטר שבידו אמנה או פרוע אינו נאמן וי"ל דהמלוה שאני שאין כאן תובע אבל לוה שיש כאן תובע המלוה שאומר שאף ע"ז קבל אחריות והוא מודה נאמן אף במקום שחב לאחרים ואינו מחוור דשמא קנוניא עשו ביניהם ע"ש והרמב"ם בפ"ב מה' מלוה כ' וז"ל וכן מי שיש עליו שט"ח והודה לאחר מעצמו בחוב אחר אם אין בנכסים כדי שיגבו שניהם בעל השטר שלא יעשו קנוניא על שטרו של זה וכתב מרן הכ"מ שם דה"ד שהודה מעצמו אבל אם תבעו תחלה והודה נאמן ע"ש ומצאתי לראב"ן בסי' ס"ד גבי המקדש בעד אחד וכו' שכ' וז"ל אע"ג דילפי' מממון ובממון הודאת בע"ד כמאה עדים הכא לאו הודאה לישוונהו קידושין כדמסיק לקמן דבהודאת ממון לא מפסיד לשום אדם אלא לעצמו הילכך כי מחייב לעצמו מחייב אבל הכא דמפסיד לאחרים בהודאתו ואוסרה עליהם לאו הודאה היא לגבייהו אלא עדות ועוד רבותא אחריתי אע"ג דשניהם מודים ובידו לקדשה עתה ואמרי' בר"פ האשה רבה כל שבידו נאמן הכא לא מהימן וכו' ושמעי' א' מפסיד לאחרים בהודאתו דלא הויא הודאה כגון ראובן שלוה משמעון בעדים ואין לו לראובן ממון אלא שוה חובו של שמעון ואח"ך תבעו לוי לראובן ותבעו ממון בלא עדים מוקדם מהלואת שמעון והודה לו ראובן דמפסיד לשמעו' בהודאתו לאו הודאה היא וכולי עכ"ל הרי דאפילו המלוה תבעו בב"ד והלוה הודה לו אין הודאתו כלום לחוב לשמעון ומשמע אפי' אין לו לשמעון שט"ח רק עדי הלואה וקי"ל המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים ואם טען הלוה פרעתי נאמן כיון דבהודאת לוי אין לו עדים על עיקר ההלואה אע"פ ששמעון הודה לו אין הודאתו כלום לחוב שיש לו חוב בעדים וכן כתב המ"מ על הרמב"ם שכ' הודה לאחר בחוב אחר וכו' כשאין שם עדי הלואה וכו' משמע דאם יש עדי הלואה אע"ג דיכול לומר פרעתי כיון שהודה לו דותה אף מלוה בשטר המאוחר ונראה דס"ל דלא חיישי' לקנוניא אלא דוקא כשיש ספק בהלואה אבל כל שיש עדי הלואה כיון דברי בחיובא אפי' יכול לומר פרעתי אין טועני' לבטל השטר שמא פרע אבל הש"ך סי' צ"ט סק"ג כ' דל"ד דה"ה כשיש שם עדי הלואה והלוהו סתם שיכול לומ' פרעתי לאפוקי אם הלואה תוך זמנו או שא"ל אל תפרעני אלא בעדים ע"ש:
דין י"ז יכול לחזור בו עיין לה' קול אליהו חלק שני סימן ג' שהביא ראיה לדברי הרמב"ן דאינו יכול לחזור בו מאותה ששנינו בפ' ואלו מגלחין אין כותבין שט"ח במועד ואם אינו מאמינו מותר וא"א דמצי למיהדר ביה המלוה היאך התירו אם אינו מאמינו ניחוש דילמא כי הדר אתי השט"ח בידו הדר ביה אלא ודאי דלא מצי הדר ביה עש"ב ואינה ראיה דבפסחים דף צ"א תנן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורי' אין שוחטין עליו בפני עצמו ואמרי' בגמרא ל"ש אלא בית האסורים דגוים אבל בית האסורים דישראל שוחטין עליו בפני עצמו כיון דאבטיחוהו מפיקי ליה דכתיב שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ע"ש וה"נ כיון דאבטח ליה מותר לכתוב משום שארית ישראל וכולי: