ערך השולחן חושן משפט חלק ג· רבי יצחק טייב
יו"ד · סימן רמ
דין א' הג"ה ומכל מקום אין ב"ד כופין למצות כיבוד אב ואם דהוה ליה מצות עשה שמתן שכרה בצדה שאין בית דין כופין עליה הכי אמרי' בפ' כ"ה דף ק"י ע"ב עיין שם ובפרק מי שהיה נשוי דף צ"ז ע"ב גבי ההוא גברא דהיו מסקי ביה מאה זוזי שכיב שביק קטינא דארעא דהויא שויא חמשין זוזי אתא בעל חוב וקטריף אזלו יתמי יהבו חמשין זוזי הדר קטרי' לה אתו לקמיה דאביי אמ"ל מצוה על היתומים לפרוע חובת אביהם משום כבוד אביהם אלא שאין לב"ד לכופן ע"כ דלא מ"ע מפורשת כסוכה וכלולב אלא מצוה בעלמ' מדרבנן עיין שם ועיין להתוספו' בפרק הכותב דף פ"ו ע"א שכתבו דמצות כיבוד אם ואם אין לבית דין לכופו עליה והביאו מההיא דפ' מי שהיה נשוי מדלא כפה אביי והביאו פירש"י וכתב דאין נראה דאשכחן דכופין במצוה דרבנן כגון מצוה לקיים דברי המת דאמרינן בפ' השולח דכופין את היורשים עיין שם וק"ל מדגרסי' בירוש בפ"ק דקידושין תמן מצות שהאב חייב לעשות לבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה להשיאו אשה למצוה או לעיכוב נשמע מן הדא בר תרימזי אתא לקמיה דר' אמי א"ל פייס דיזפיני' אתא אביו ופייסיה ולא קבל עלויה והדא אמרת למצוה אין תימר לעיכוב הו"ל לכופיניה ופיר' הפ"מ לענין מאי איתמר אם למצוה או לעיכוב שכופין עליה ולהשיאו אשה קאי והדומה דקראי אסמכתא בעלמא הוו אבל הני מידי אחרינא דמפורש הדבר בהדיא בתורה דינן כשאר מ"ע שבתורה עיין שם הרי בהדיא דבמצות דרבנן אין בית דין כופין עליה ועיין להרב פנ"י בחי':
הא דאין בית דין כופין על מצות כיבוד או"א היינו שאם העלימו הב"ד עיניהם מזה אין עליהם עונש אבל אם רצו הרשות בידן כ"כ התוס' בפ"ק דבתרא ד' ח' ע"ב משם ריצב"א וההיא דפ' כ"ה דא"ל שבקוהו ה"פ אינכם מוזהרים להכריחו עיין שם ועיין להמש"ל בספר פכ"ד ועיין בהסמ"ע והש"ך בח"מ סי' ק"ז:
הא דאין בית דין כופין על מצות כיבוד או"א היינו על כיבוד לחודיה אבל אי איכא קלון לאבוהון כופין כדאמרי' בפ' הגוזל עצים הניח להם אביהם פרה וטלית וכל דבר מסויים חייבין להחזיר משום כבוד אביהם כ"כ התוס' בפ' הכותב עיין שם: