ערך השולחן חושן משפט חלק ב· רבי יצחק טייב
סימן קד
א' דין א' כל מי שקדם זמן קנין וכו' יש להסתפק בשטר שאינו גובה מלקוחות כגון שט"ח המוקדמין דקנסו חכמים שלא יגבה אלא מבני חרי אם קודם לשטר המאוחר שכ' הטור לדעת הרי"ף מלוה בשטר מאוחרת קודמת למלוה ע"פ אע"פ שהיא מאוחרת ששעבוד השטר דינו כמכר וכשם שמלוה ע"פ אינה גובה מלקוחות מאוחרים מפני שאין לה קול וחששו לפסידא דלקוחות כך אינו גובה מב"ח שנשתעבדו לאחר מכאן דחששו לפסידא דידהו ודאי דשט"ח מוקדם דאינו גובה מלקוחות לא גבי נמי מב"ח שנשתעבדו לאחר אבל לדעת ר' האיי דמלוה מוקדמת קודמת למלוה בשטר מאוחרת דשעבוד לא הוי כמכר ולא חששו חכמי' לפסידא דלקוחות ולא חששו לפסידא דמלוה בשטר א"ל דלא קנסו חכמים בשט"ח המוקדמי' אלא שלא לגבות מלקוחות אבל קודם הוא למלוה בשטר מאוחרת ושטר שפי' בו בהדיא שאינו חייב באחריות לכאורה נראה דאינו קודם לשטר שיש בו אחריות שהרי כ' הרמב"ם והטור ומרן בסי' ס"ה ס"ו המוציא שט"ח אפי' אין בו אחריות ולוה מודה לא יחזיר דחיישי' לפירעון ולקנוניא וכו' דאע"פ שאין בו אחריו' קי"ל אחריות ט"ס הוא אבל אם פי' בו בהדיא שאינו חייב באחריות וחייב מודה יחזיר או שיש ללוה בני חרי שמספיקין לשעבוד החוב יחזיר ע"ש וא"א ניחוש שמא יש שט"ח מאוחר וזה גובה בשטר שלא כדין שקדם לשטר האחר וכ"כ ה' תפארת שמואל בהגהותיו בסי' ס"ה וז"ל אע"ג דמלוה ע"פ מוקדמת קודם למלוה בשטר וכו' י"ל דזה גרוע ממלוה ע'"פ כיון שמפורש בו דאין בו אחריות וצ"ע לדינא עי"ש אבל הסמ"ע שם סקי"ט כ' כיון שיש שטר כשר לפנינו ומסייע להודאתו לא חששו להכי אלא בדאיכא ודאי פסידא דלקוחות ע"ש וכה"ג כ' הב"ח שם ע"ש תי' אחרים משמע דס"ל דאפי' יש שטר אחר שיש בו אחריות זה השטר שאין בו אחריות המוקדם לו קודם:
ב'
כל מי שקדם זמן קנין של שטרו וכו' כ' מהר"י עייאש בס' בית יאודה ח"א בדיני המשכונות דקי"ח ס"ג דהפירות הוו כמלוה ע"פ לענין דאין מוציאין מן הלקוחות או מן היתומי' וכן לענין דנאמ' לומר פרעתי אבל אם היו הרבה משכונות על קרקע והא' מוקדם ואין הקרקע מוציא כדי כל הפירות של כולם אם קדם המאוחר וגבה מוציאין מידו כיון דהקרקע משועבדת לפירות המוקדם הו"ל הפירות כמו גוף הקרקע ע"ש אבל בתשו' ח"ב סי"ז כ' דלוקח קרקע שהוא ממושכן דאינו חייב לתת הפירות למלוה לפי שהפירות הם מלוה ע"פ ואינו עורף מהלקוחות דלא נשתעבד הקרקע אלא לקרן שנתנו בשעת כתיבת השטר ובשעה שקנה זה אין לו למלוה על אותו קרקע שום שעבוד מהפירות דהא עדיין לא נתחייב בפירות ומה שיהיה אח"ך לא חייל על הלוקח דהוא שלו ואין לו לשלם כי אם הקרן ותדע דהא קי"ל קרקע שיש עליו ב' משכונות א' מוקדמת וא' מאוחרת דהדין הוא דהמוקדם קודם ליטול הפירות ואע"פ כן אם קדם המאוחר והכל הפירות אין מוציאין מידו אף על פי שהשעבוד הראשון הוא קודם מיהו בתוך שנת המשכונה דלא מצי לסלוקי נר' דהממשכן אוכל פירות אותה שנה ואין לו זכות ללוקח עד שתכנס שנה שנייה ע"ש הרי דס"ל הכא דאם קדם המאוחר וגבה אין מוציאין מידו ומ"ש דהפירות הוי כמלוה ע"פ ואינו טורף מהלקוחות כיון שבשעת כתובת השטר עדיין לא נתחייב בפירות כן נראה לכאורה דהא בפ' הנזקין אמרו אין מוציאין לאכילת פירות מ"ט אמר ר"ל לפי שאין כתובים ופירש"י לפי שאין כתובי' הפירות הללו כשנכתב שטר מכירת הקרקע הגזולה עדיין לא היו וכולי הילכך דמי הקרקע הוי כמלוה בשטר להחזיר אחריותו עליו אבל דמי הפירות הוו כמלוה ע"פ ולא טרפי ממשעבדי ואע"ג דכת' וכו' אבל על הפירות שאינן עדיין בעולם אין קול יוציא ע"ש והריטב"א בחי' שם כ' דא"ץ לזה אלא טעמא משום דקלא לא נפיק אלא אגופה דקרקע אבל בשבח ופירות לא וכו' ע"ש הרי דהפירות הוו כמלוה ע"פ ואינו טורף ממשועבדים והרמב"ן בתשו' הביאה מרן הב"י סי' ס"ו נסתפק על רבית הכתו' בשטר אם אפשר לזכותו במכר או במתנה לפי שהוא כמלוה ע"פ מפני שלא נתחייב בכולו בשעת כתיבת השטר ודקדק כן מפ' י"נ ע"ש מיהו התם מ"ל לר"ח קצובי' וכתובי' בעי או"ד קצובי' אע"פ שאינן כתובי' וכ' התוס' בשם ר"ת דמיירי בקצובי' כגון פסק לזון את בתה חמש שנים דדוקא במלוה ע"פ לא גבי ממשעבדי משום דמאן דיזיף בצינעא יזיף אבל שאר מילי הוו כמכר וכו' וכ"כ הרשב"א שם ומק' מדתנן מתו וכו' היא ניזונת מנכסי' משועבדי' הב"ע בקנו מידו וכו' ופירש"י ניזונת מנכסי' משועבדי' אלמא כיון דקייצי חמש שנים אע"ג דלא כתיבי גובה ממשעבדי כר"ח ע"ש ומוקי לה בשקנו מידו א"כ אפי' לא היה הפירות בעולם כיון דקייצי וקנו מידו טורף ממשעבדי והרשב"א דחה שם פירש"י דמזונות אינם קצובי' ואינם כתובי' ואכולהו פריך ומשני בשקנו מידו וכו' וכן דעת הרמב"ם בפ' כ"א מה' מלוה שכ' ולא מזון האשה והבנות מנכסי' משועבדי' שאלו דברים שאין להם קצבה וכו' ובפכ"ג מה' אישות כ' מתו אלו שפסקו לזון אותם אם קנו מידם או שחייב עצמו בשט' ה"ז כב"ח בשטר וטורפת מזונו' מהמשועבדי' וכו' ע"ש ועיין בבית שמואל בא"ה סימן קי"ד סק"ח אם כן אפי' אינם קצובי' אם קנו מידו טורף ממשעבדי וא"כ פירות משכונה דקצוב וקנו מידו לכולי עלמא טורף ממשעבדי והרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י בסימן זה מחו' ח' וז"ל שאלת ב' שהלוו לגוי בזא"ז ואין בנכסי הגוי כדי לזה וכדי לזה וכשבא ראובן המוקדם לגבות שטרו קרן ורבית טען שמ' קרן והרבית שהרווחת קודם אתה נוטל ומן המותר אגבה קרן חובי לפי שלא חל חוב הרבית מזמן השטר אלא בכל יום הוא מתרבה והוא יכול לפורעו בכל עת ולסלק שעבודו תשובה אין בדברי שמעון כלום לפי שמשעת זמן השטר חייב עצמו בכל הרבית שיעשו מעותיו ובהדיא שנינו גבי הפוסק לזון את בת אשתו שניזונת מנכסי' משועבדי' אף על פי שהמזונות דבר יום ביומו נתחייב בהם אלא שהשעבוד חל עליו משעה שקבע עליו המזונות והטענה גם כן שאמרת דכיון דאי בעי למפרעי' ולסלוקי מצי לסלוקי נמצא שלא חל אלא בו ביום מההוא נמי שמעינן דלית' כלל דהתם נמי הא מצי לסלוקי שעבודיה אי כתב כל זמן שאת עמי שהרי אם גירש את אשתו כמחל אותו שעבוד עכ"ל הרי דאפילו יכול לסלקו ועדיין לא נתחייב בו חל השעבוד והוי מלוה בשטר וטורף מלקוחות כמו בבת אשתו וכן כתב הרשב"ץ בח"ג סימן ש"ג וזה לשונו והיא קודמת בכל בעלי חובות בין במטלטלין בין במקרקעי שהרי כתוב בכתובה מינאי ודקניתי ודאקני ויש לה חיוב מזונות וכו' והיא קודמת באלו מזונו' לשאר ב"ח כקדימת' בנדוניית' לפי שמשעת כתיבת הכתובה נשתעבדו הנכסים למזונות וכן יראה מפרק הנושא ופסק לזון את בתה שהיא טורפת משעת הכתיבה אף על פי שחיוב המזונות מאוחר וכולי עיין שם ומ"ש דהדין הוא דהמוקדם אוכל פירות ואף על פי כן אם קדם המאוחר ואכל הפירות אין מוציאין מידו וכולי לא דק דאם חשיבי כמטלטלין אם כן אפילו לא גבה המאוחר הא קיימא לן דמטלטלין אין בהם דין קדימה והרשב"א בתשובות שכתב דאם הם ביד הלוה יש בהם דין קדימה ולא אמרו דאין בהם דין קדימה אלא אם גבה וכולי לא קיימא לן כוותיה וגם הרשב"א לא להלכה אמרו וכמו שכתב הסמ"ע בריש סימן זה וכן הסכימו האחרונים וכמו שכתב הרב כנה"ג הגב"י אות כ"ה וכולי וכן כתב בתשובות ח"מ חלק שני סימן קי"ז ואם כן אם פירות המשכונה חשיבי כמטלטלין אפילו באו כאחד אין בהם דין קדימה ואי הוו כקרקע אפילו קדם וגבה מוצאין מיד המאוחר ונראה דבתוך זמנו דאין הלוה יכול לסלקו הפירות הוו כקרקע שהרי כתב הטור סימן רע'"ח וזה לשונו ואם המלוה על המשכונה על הקרקע באתרא דלא מסלקינן שקול בה פי שנים ובאתרא דמסלקינן לא שקיל וכו' ולכאו' נראה דאפילו בגוף השדה וכולי נראה דפשיטא באתרא דלא מסלקינן נוטל פי שנים דאפילו מהפירות מדכ' אפי' מגוף הקרקע משמע דעיקר דבריו מיירי בפירות וכעין זה דקדק הרבי"ש בסימן שצ"ב מלשון בעל העיטור ע"ש:
ג' כתב ה' ב"ח דחס הסחורה שלקח בהקפה היא בעין או מאי דאתי מחמתה קיים יטול אותה בעל הסחורה ואין לאחרים חלק בה וכן כתב ה' כנה"ג בסימן זה עיין שם וכן כתב הרב בית שמואל בא"ה סי' ץ' עיין שם והרב בית יהודה דף קי"ט כתב דרבו מגמגם שלא נתבאר זה בדברי הראשונים אבל למעשה הסכים עם האחרונים עיין שם וכבר הרב צמח צדיק סימן קי"ז דחה דברי הרב ב"ח והסכים דאפילו הסחורה בעין כיון שזקפם עליו במלוה לא עדיף בעל הסחורה משאר ב"ח על פי הדין עיין שם כן הסכים הרב מוצל מאש סימן מ"א וכן דעת מהרא"ש סימן ק' ומהר"י ן' עזרא ומהרש"ך חלק ראשון סימן ע"ג וכבר תמה הרב כרם שלמה סי' ט"ז על הרב כנסת הגדולה בזה ומה שצדד בשם מהר"א גאטינו דלא אמרו הרב ב"ח והרב כנסת הגדולה אלא בשלא זקפם עליו במלוה עיין שם ליתא דהב"ח הורה כן הלכה למעשה בזקפן עליו במלוה כמבואר בתשובות הרב צמח צדיק שם ועיין בתשובות חיים שאל סימן מ"ד סי"ו שכן הסכימו האחרונים:
ד' כתב המבי"ט חלק שני סי' ח' שאם באו ב' ב"ח בשטר והמוקדם אינו מקויים אלא שלוה מודה שכתבו ועומד ליפרע אין ב"ח המאוח' ששטרו מקויי' יכול לטעון מזוייף ויש קנוניא בין הלוה ובעל חוב דכל שמודה שכתבו הוי כמקויים כדאמרינן בפרק ג"פ אמר תנו קיימי' לשטרא וכו' אפילו לדעת המפרשים שחולקים על ר"י שאפי' מיורשים לא גבי בשטר עד דמקיים ליה וכו' אבל הכא דאיתיה והוא מודה שכתבו שאינו מזוייף ולא פרע לו פשי' דיורשים ולקוחות ל"מ טעני ולקנוניא לא חיישינן וכו' עיין שם ותמהני שהרי כתב בעל המאור בסוף פ' ג"פ דאפי' אמר תנו אינו גובה מן המשועבדי' וההקדש בשטר שאינו מקויים והרמב"ן במלחמות ובחידושיו שם סביר"ל דגובה מהקדש משום דאין אדם עושה קנוניא על ההקדש אבל לגבי לקוחות חיישינן לקנוניא ואפילו לגבי הקדש היינו דוק' בשכיב מרע משום דאין אדם חוטא ולא לו אבל בבריא חיישינן לקנוניא וכמו שהוכיח הרשב"א בתשובות חלק שני סימן רנ"ג דאין אדם עושה קנוניא על ההקדש ודוקא בשעת מיתה אבל בשלא בשעת מיתה חוטא ועושה קנוניא לצורך עצמו אפילו לגבי הקדש או אפילו בשעת מיתה לגבי הדיוט עיין שם באורך וכן הראב"ד שהביא בעה"ת שער ב' ח"ד שרצה להעמיד דברי הרי"ף משום דזיוף לא שכיח וקיום שטרות דרבנן כשאמר תנו גובה אפילו מן הלקוחו' בשבועה היינו דוקא בשכיב מרע אבל בבריא לא וכ"ש למסקנא דליורשים דוקא קאמר אבל לגבי הקדש ולקוחות אינו נאמן עיין שם והכא נמי לגבי ב"ח מאוחר חיישינן לקנוניא וכן כתב הרב שפתי כהן בסימן רנ"א סק"ח והסכים דנאמן לגבי הקדש ולא לגבי לקוחות ובעל חוב אחריני עיון שם באורך:
ה' כל מי שקדם וכו' נראה דאם הניח מטלטלי או קרקע ויש לו קרקע שמכרו לאחרים נותנים המטלטלין לבעל חוב המאוחר דב"ח המוקדם טורף מלקוחו' דהא תנן בפרק הכותב מי שמת והניח בעלי חוב ואשה ויורשים והניח מלוה או פקדון ביד אחרים רט"א ינתנו לכושל שבהם ואמרינן בגמרא מאי כושל שבהם אמר ריב"ח כושל שבראיה ופירש"י למי ששטרו מאוחר שלא יוכל לטרוף מלקוחות הקודמי' לו וכן אמרו בירושלמי מלוה בשטר ומלוה בעדים ינתנו למלוה בעדים ע"ש וכתב בס' א"ז בשם ריב"ש דה"ד דאיכא משועבדי דאפשר למלוה בשטר או למלוה מוקדם לגבות מהם דאי לא וכולי אלא ודאי חולקין בשוה שאין קדימ' במטלטלי' וא"ת אמאי לא חשו לפסיד' דלקוחו' שהמוקדם יטרוף מהם ואפשר שכיון שהמעו האלו בפני ב"ד ויש להם לחלקן אין להם להשגיח אלא על אלו שלפניהם דהיינו ב"ח ויש להם ליתנם שאם לא יתנו יפסיד ואם יתנו לאחר היו ב"ד מפסידין לזה בידים אבל ללקוחות אין ב"ד מפסידין אלא גרמא בעלמא הוא וכו' ע"ש וא"כ ב' ב"ח א' מוקדם וא' מאוחר נותנים למאוחר המטלטלי והמוקדם טורף מהלקוחו' ואע"ג דקי"ל כר"ע לא פליג ר"ע אלא לגבי יורשי' אבל מהלוה עצמו מודה ינתנו לכושל דהיינו לב"ח המאוחר וכן לגבי יורשי' השתא דתקנו הגאונים דמטלטלי' דיתמי משתעבדי לב"ח ינתנו לב"ח המאוחר וגם הרי"ף דפי' ינתנו לכושל דהיינו לב"ח משום דאינו גובה אלא בראיה לאפוקי כתובת אשה דגובה מטעם תנאי ב"ד עיין שם היינו משו' דדייק לשון המשנה דקתני הכושל שבהם משמע דהכושל שבהני ג' ולא נחית התנא לב"ח הרבה אבל הדין אמת דאם היו ב' ב"ח נותני למאוחר דהיינו הכושל וכן ראיתי למהר"ב בס' א"ז כ"כ בשם רבו ועיין בספר שדה יהושע בפי' על הירושלמי:
ו'
כל מי שקדם וכו' כתובת אשה וב"ח בקרקע מי שקדם זמנו יגבה אבל במטלטלין שאין בהם דין קדימה לעולם נותני' לב"ח אפילו הוא מאוחר כמבואר בא"ה סימן ק"ב אם הקדיש כל נכסיו ונכסי אשתו לא תגבה כתובתה עד שידירנה בעלה הנאה וכן הערב לאשה בכתובתה וגרשה בעלה לא תפרע מהערב אלא עד שידירינה בעלה הנאה אבל מן הלקוחות גובה אפילו בלא הדירה וה"ט משום דלקוחות הפסידו אנפשייהו שקנו קרקע שיש עליו שעבו' כתובה כמבואר בערכין ע"ש ונראה דה"ה אם יש עליו שט"ח והאשה קודמת בזמן דגובה בלא הדירה מה"ט דב"ח הפסיד אנפשיה שהלוה למי שיש עליו שעבוד כתובה וק"ו הוא דכיון דגובה מהלקוחו' אע"פ שהקרקע כבר בחזקת' כ"ש שקודמ' לב"ח שהקרק' בחזק' הבעל הוא ואע"ג דאמרי' בר"פ מי שהיה נשוי דב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה וכ' התוס' תימה מה סברא היא זו דלא יהא ב"ח אלא כלוקח מלוקח טורף ב"ח ראשון ותי' רשב"ם דב"ח עדיף מלוקח שלא תנעול דלת בפני לוים וכו' ע"ש הרי דב"ח מאוחר עדיף מלוקח וא"כ א"ל אע"ג דלא חשו ללקוחות דאינהו הפסידו אנפשייהו חשו להפסיד לב"ח מה"ט שלא תנעול דלת בפני לווים ואין האשה גובה עד שידירנה בעלה הנאה מ"מ למ"ד ב"ח מאוחר שגבה לא גבה וקי"ל כוותיה נראה דחשו ללקוחות טפי מב"ח דהא קי"ל דמלוה ע"פ אע"ג דאינו טורף מלקוחות קודמת למלוה בשטר וכתב הרשב"א במיוחסות סי' כ"ב וז"ל אנו קי"ל כמ"ד שעבוד' דאוריית' ומלוה ע"פ גובה מהלקוחו' אלא שהתקינו שלא לטרוף משום תקנ' לקוחות משו' דלית לה קלא אבל מלוה ע"פ מוקדמת ומלוה בשטר מאוחרת נ"ל דמלוה ע"פ מוקדמת טורפת ממשעבדי דב"ח בשטר הכא ליכא נעילת דלת בהא מילתא דהכא והכא מלוים נינהו וכולי עיין שם וכן מצאתי למהר"י ן' הרא"ש בתשו' סי' ס"ט שכ' וז"ל ראובן היה חייב ממון והיה נשוי אשה ומת ראובן ובאו ב"ח לגבות והאשה הביאה גט וכתובה ואומרת שיש לגבות כל כתובתה כיון שנתגרשה קודם מיתתו והב"ח אומרים שלא תגבה אלא מחצי הנכסי' עד כדי כתובתה כיון שהיתה בחזקת נשואה כשמת וכולי נלע"ד שהדין עם ב"ח כיון דדבר זה לא עשתה אלא להבריח הנכסי' מב"ח וכו' ול"ד לההיא דערכין וכו' דהתם הגירושי' הוו ידועי' דלאחר שנתגרשה גבתה כתיבתה כדין כל גרושה ואין לחוש שהגירושין היו הערמה שיחזירנה אחר שתגבה כל כתובתה להפסיד הלקוחות דאינהו הפסידו אנפשייהו שלקחו מאיש בעוד האשה תחת בעלה אבל כאן שלא יצא עליה קול גירושין ודאי להברחה נעשית ועוד וכו' עכ"ל הרי דב"ח דינו כלוקח ואם ידוע שנתגרשה גובה כתובתה ולא חיישי' לפסיד' דב"ח ובירושלמי פ"ה דנזיר בעי מה אמר ר"י במתנה מכיון שהוא נותן במתנה בעין יפה אין צריך להדיר הנאה וכולי ופשטה מההיא דאם היה עליו חוב שצריך להדיר הנאה ע"ש מבואר דה"נ חוב או מתנה צריך להדיר הנאה וכן משמע מדאמרי' בספ"ו דערכין טעמא דבלוקח א"ץ להדיר הנאה משום דהוא דאפסיד אנפשיה עיין שם א"כ דמתנה דלא שייך ה"ט חיישי' דהא לגבי אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש ב"ח משום פסידא דלקוחות קי"ל דה"ה במתנה מטעם דאי לאו דאית ליה הנאה מיניה לא יהיב ליה מתנה דחיישי' לפסידא דידיה כדאמרי' בפ' הנזיקין וכן פסקו כל הפוסקי' עיין שם וה"נ חיישי' לפסידא דמקבל מתנה מה"ט והא דאמרי' גבי הקדש טעמא משום ריוח הקדש היינו משו' דבהקדש לא שייך ה"ט דאי לאו דעבד וכולי וכה"ג כ' בעה"ת שער מ"ג ח"ג וז"ל דכיון דזה דאין נפרעי' מנכסי' משועבדי' במקום שיש ב"ח לא איתמר אלא מפני תיקון העולם וכו' בהקדש דליכא פסידא להקדש דהא לא קנאם בזוזי וכולי ואע"ג דאסקי' בפ' הנזיקין דל"ש מכר ול"ש מתנה עבוד רבנן תקנתא והקדש דכוות' דמתנה הוא לאו מילתא היא דהא אסיק התם מתנה פסידא אית ליה דאי לאו דעבד נייח לנפשיה לא הוה יהיב ליה מידי אבל הקדש דל"ל ה"ט סד"א דטריף מניה דהקדש קמ"ל וכולי ע"ש הרי מבואר דס"ד דהקדש גרע ממתנה וה"נ דכוותא במתנה ודאי חיישי' לפסידא דמקבל אבל בהקדש דליכא פסידא סד"א דלא חיישי' לקנוניא קמ"ל דחששו לריוח דהקדש ועוד נראה דאדם מקדיש בעין יפה יותר ממתנה דהא בפ' מ"ש מ"ל שכ"מ דהקדיש כל נכסיו ועמד מהו שחוזר מי אמרי' כל לגבי הקדש גמר ומקני וכולי אלמא אף על גב דבמתנה אם עמד חוזר משום דלגביה נפשיה לא גמר ומקני בהקדש מספק"ל אם גמר ומקני אפילו לגבי נפשיה וא"כ ה"נ אע"ג דמתנה חיישינן לקנוניא מ"מ בהקדש כיון דגמר והקדיש בעין יפה טפי ממתנה ס"ד לא חישינן לקנוניא קמ"ל מיהו בס"פ המוכר את הבית מוכח דר"ש ס"ל דהקדש גרע ולא בעין יפה הקדיש כמו מתנה ורבנן ס"ל דהקדש בעין יפה הקדיש כמו מתנה עיין שם ונר' דלכך לא כ' הפוסקים דין זה דבמתנה וב"ח צריך להדיר הנאה דכיון דקיי"ל דאפילו בהקדש חיישינן לקנוניא כ"ש במתנה ובעל חוב דחיישינן לפסידא דידהו והירושלמי דמ"ל במתנה היינו לר"י דלא חייש לקנוניא בהקדש אלא בערב אבל למאי דקיי"ל דבהקדש נמי חיישינן לקנוניא כ"ש במתנה וב"ח כנ"ל: ז' אפי' אם הגיע זמן הפירעון וכו' כ' הרשב"א בתשו' ח"ד סי' רל"ג וז"ל מי שכתב לאשתו מתנה וכו' אם בא בע"ח מאוחר של בעל לגבות תחילה וכו' אם אינה יכולה לגבות בחיי בעלה אע"פ שהיא קודמת בשעבוד מי שזמן הגבייה קודם הוא וגובה אא"כ הוא דבר ששעבד לה באפותיקי מפורש וכו' ע"ש:
ח' הג"ה אבל מלוה ע"פ אם קדם המאוחר וגבה וכו' כתב בתשו' בשמים ראש סי' קמ"ט על א' שמכר קרקע לחבירו ונתן לו הדמים והחזיק בה ואח"ך באו ב"ח ואומרים כיון שעדיין לא קנה זה בלא שטר ולא בק"ס ותקנת הקהל שלא יקנה באופן אחר א"כ אינו אלא כמלוה ע"פ ורוצים לחלוק בקרקע אומר אני ל"מ היכא דאיהו מוחזק בקרקע דאין להם עליו כלום דלא יהיה אלא מלוה ע"פ מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה אלא אפי' לא החזיק בקרקע כיון שקנאו אע"פ שהקהל הפקיעו קניינו לא גרע ממשכונה והו"ל אפותיקי וכו' ע"ש ונראה דס"ל דמלוה ע"פ חולקים ואם גבה המאוחר מה שגבה גבה וזה הוי כאפותיקי וזכה בו:
הג"ה ט' אבל מלוה ע"פ וכו' באו שניהם לגבות נרא' המאוחר צריך לישבע דבפ' מי שהיה נשוי אמרינן כגון שנמצאת א' מהם שדה שאינה שלו ת"ק סבר ב"ח מאוחר שקדם וגבה לא גבה ובן ננס סבר מה שגב' גבה והתוס' דחו פירש"י והסכימו לפיר"ח דבן ננס ס"ל דלעולם נשבעת משום חשש שמא תמצא א' מהם שדה שאינה שלו ולא יוכלו אח"ך לחזור עליה דמה שגבתה גבתה וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ג סי' קי"ט ע"ש ות"ק לא סבר דאין משביעין אותה אלא משום ב"ח מאוחר שקדם וגבה לא גבה אבל במלוה ע"פ כיון דאם קדם המאוחר וגבה אין מוציאין ממנו אם באו שניהם לגבות צריך המאוחר לישבע מה"ט שמא תמצא שדה שאינה שלו וטורפין אותה ולא יוכל המוקדם לחזור על המאוחר וכן אם גבה ב"ח מאוחר בינונית והניח זיבורית צריך לישבע וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה שם וז"ל מתוך דברינו יתבא' לך כי אלו הד' נשים כשתפסו מטלטלין אם תפסה הד' מטלטלין בכתובתה שהיא נשבעת לדברי הכל לפי שאין מחלוקת במטלטלין שאין מוציאין מתחת ידה וכבר ביארנו שהעיקר אצלנו און קדימה במטלטלין וכו' ע"ש משמע אפי' תפסה מטלטלין והיא מוחזקת בהם צריכה לישבע ואם לא נשבעה מוציאין מידה:
יו"ד ואם מכרם לגוי וכולי כתב מהרח"ש ח"א סי' ו' על ראובן שמת והניח אלמנה ובעל חוב ואין השטר הכתו' ביד האלמנה וקדם היורש והתפיסה הנכסים נראה לכאורה דאין היורש חויב לשלם מדינא דגרמי וב"ח מאוחר שמכר לגוי שאני דהנכסי' הם ודאי של ב"ח מוקדם והא דאינו יכול להוציא מן הגוי אינו אלא משו' אלמותו ולא מדינא אבל הכא דאינו יכול להוציא מן האלמנה מן הדין דשמא לא נפרעה והיא מוחזקת אין היורש חייב אבל מדברי הרשב"א בתשו' שהביא מרן הב"י סס"י זה נראה דאפי' בכה"ג גבי ב"ח שאמר שאבד שטרו וגבה קרקע מהלוה ומכרו לגברא אלימא כיון דגבה שלא כדין דשמא נפרע חייב לשלם לב"ח אחר שיש לו שטר מדינא דגרמי וה"נ דכוות' עיין שם ול"ד כלל דהתם שגבה קרקע שלא כדין כיון דלא זכה בו הב"ח האחר שיש לו שטר יכול להוציאו מידו אם מכרו לגוי חייב מדינא דגרמי כמו בעל חוב מאוח' שמכר לגוי אבל הכא כיון דב"ח שתפס הוא עצמו אין מוציאין מידו מי שהתפיס לו הוי כשלוחו ואינו חייב מדינא דגרמי וכן כתב מהרח"ש עצמו בחא"ה סימן נ"ד גבי לוה ולוה ואח"כ קנה דאם קדם השני וגבה זכה מי שהתפיסו אינו חייב מדינא דגרמי דדוקא ב"ח מאוח' שמכר לגוי חייב לשלם מדינא דגרמי משום דלא זכה ומוציאין מידו אבל כי ליכא דין קדימה וכל א' מי שקדם וגבה זכה מי שהתפיסו הוי כשלוחו ופטור ע"ש וה"נ בחוב בע"פ דחיישינן לפירעון כיון דאם קדם הוא עצמו ותפס אין מוציאין מידו מי שהתפיסו הוי כשלוחו ופטור וכ"כ ה' כנה"ג בסימן שפ"ו אות י"ב וז"ל ראובן שהיה חייב לאחרים ובשעת מותו צוה לאביו חובותיו ואחר מיתה פרע אביו לב"ח ולא נשאר לאלמנתו חצי כתובה וטוענת שחמיה גרם לה היזק דמאחר שהדין נותן דמי שקדם וגבה גבה אפ"ה אינו חייב לשלם מדינא דגרמי מהר"ש הלוי ח"מ סי' י"ח ע"ש והסמ"ע בסימן ק"ח סכ"ו שכ' גבי יורשים שקדמו ופרעו מטלטלי' לבעל חוב מאוחר דפטור ולא מיקרי מזיק שעבודו של חבירו מטעם דשלהם נתנו ע"ש נראה דס"ל דאם אחר התפיסו חייב אבל בנדון מהרח"ש שהיורש התפיס הנכסי' לאשה פטור:
י"א ואם מכרם לגוי וכולי אם הלוה מכר הקרקע לגוי והמעות בעין נראה דתלוי במחלוקת שכ' הטור בסימן ק"ז גבי יורש שמכר קרקע לגוי לדברי ר' האי גובה מהדמים והרא"ש תמה על רבינו האי וז"ל כיון דהני זוזי לא אשתעבדו לבנות אלא שעבודייהו אנכסי אבוהון וכיון שמכרו ואין יכולין לטרוף הפסידו מזונותיהם למה"ד למלוה ע"פ שיצאה על היתומים ומכרו הנכסים שאין ב"ח גובה מן המעות שבידם דלאו הנו זוזי דשבק אבוהון וכולי עכ"ל ונ"ל שאם מכרו קרקע שחייבי' לשלם ולא מטעם חוב אבוהון אלא מטעם מזיק שעבודו של חבירו וכולי וכ' הפרישה דמ"ש הרא"ש שאין ב"ח גובה מן המעות שבידם ר"ל שאין גובה אותם מכח חוב אביהם כמו שסבר רבי' האי אלא מכח מזיק שעבודו של חבירו ונ"מ בזה דאם גם היורש חייב לב"ח שלו שלוה הוא מאחר שגם הוא יכול לגבות מהני המעות לאפוקי אם הם חייבים מכח חוב אביהם ב"ח של אביהם נוטל כל המעות ואין הב"ח שלו יכול לגבות מהמעו' וכו' עכ"ל א"כ דעת ר' האיי כיון שהקרקע נשתעבד מעות אלו במקום הקרקע עומדים וחייבים לפרוע חוב אביהם ה"נ כיון שהקרקע היה משועבד לב"ח מוקדם ומכרו הלוה לגוי המעות הם במקום הקרקע וגובה אותם ב"ח המוקדם אבל לדעת הרא"ש המעות הוו כמטלטלי' ומטלט' אין בהם דין קדימה ויחלוקו ואם גבה המאוחר זכה ומהרח"ש ח"א סימן צ"ט כ' דר' האי יחיד בדבר ע"ש ובס' מהר"ם אלשיך סימן י"ד כ' אבל הרמ"ה בפ' מ"ש סימן ז' הסכים עם רבי' האי עיין שם באורך גם ה' צרור הכסף הביאו המבי"ט ח"א סי' רס"ה כ' וז"ל אם קונה הקרקע המשועבד ומכרו לאחר אין למלוה על המוכר כלום ולא על המעות אלא ילך ויגבה השדה מן הקונה אותו והיינו משום דמוכר זה לא היה עליו אלא מה שקנה קרקע משועבדים והרי יצא מרשותו והוא בעין ביד מי שקנאו אבל היורש שמכר הקרק' שהיה משועבד לחוב אביו ואין לו שום זכות עד שיפרע החוב אם מכרו והמעות הם בידו חייב לפרוע לב"ח ודמי שעבודו הם וכשמכר הב' למי שאין אדם יכול להוציא ממנו נר' דמחייב משו' מזיק וכולי עיין שם הרי דס"ל דקונה קרק' או מטלטלי' המשועבדים באגב אם מכרם לישראל אחר אין למלוה על המוכר כלום אלא ילך ויגבה אותם מן הקונה ואם מכרו לגוי חייב מדינא דגרמי אבל יורש שמכר אפי' לישראל דבר המשועבד לחוב אביו אם המעות בידו חייב לפרוע לב"ח ומ"ש הטור בסי' ק"ז ואם אין הב"ח יכול לטרוף מהלקוחות כגון שמכרם לגוי וכולי א"כ דה"ה אם מכרן מישראל לדעת ר' האי דגובה ב"ח מהיורש המעות ולהרא"ש טורף מן הלוקח אלא נקט גוי משום דלענין אי הוי מזיק שעבוד חבירו או לא וא"כ ה"נ הלוה שמכר הקרק' המשועבד לב"ח מוקדם אפילו מכרו לישראל אחר אין ב"ח טורף מהלוקח אלא גובה כל המעות שביד הלוה דדמי שעבודו הם אבל לדעת הרא"ש המעות יחלוקו:
י"ב דין ג' במטלטלי' וכן עבדים וכולי נסתפק ה' פני משה ח"א סימן צ"ה וז"ל דאפשר דתפיסת עבדים והגודרות לא מיקרי תפיסה כמו שאין להם חזקה כמ"ש הרא"ש דעבדים דין מטלטלי יש להם ואם קדם ב"ח מאוח' וגבה מה שגבה גבה ה"ד כשהגבהו הלוה עצמו אותו העבד בחובו דהו"ל כמכר וכן נמי כשהגבו ב"ד מהני דהוי כמכר אבל בקדם המאוחר ותפס העבד שלא מדעת הלוה אפשר דמדין תפיסה לא מהני כיון שאינו משתמר לדעתו ע"ש ואיברא דהרא"ש בתשו' כלל ע"ט סימן ב' מיירי בלקח המלוה מהלוה בחובו מיהו מרן שכ' דמטלט' וכן עבדים וכולי משמע אפילו תפיס' מהני לב"ח המאוח' דומי' דמטלטלי' אבל יש להסתפק בהא דקי"ל דספקא דדינא או דפלוגתא דרבוותא אין מוציאין מיד המוחז' אם בעבדים והגודרות דאין להם חזקה אם התופס יכול לומ' קי"ל או לא וה' בני יעקב בתשו' סי' ד' נסתפק בזה ע"ש (עכ"מ):
י"ג אין בהם דין קדימה וכולי אין ללוה להתפיס לא' ולחוב לאחרים מיהו אם מסר לא' מהם אינו משלם מדין מזיק שעבודו של חבי' מהרח"ש סימן נ"ד והביאו ה' כנה"ג וכ' הרב בית דוד סימן יו"ד דה"ד קודם שבאו לדין עם הלוה אבל אם כבר הזמינו' לדין אם מסר לא' חייב מדין מזיק שעבודו של חבירו עי"ש ועיין בתשו' ה' כנה"ג ח"ב סי' ג' והר' פני משה ח"ב סימן נ"ו כ' דהלוה לצאת ידי שמים יתן למוקדם עי"ש וא"נ כן (עכ"מ): י"ד לעני' שאם קדם המאוח' וכולי ואם באו שניהם כא' לגבות חולקי' במטלטלי' בשוה והרמב"ן בתשו' סימן ס"א כ' דאם באו כאחד לגבות אין למאוחר כלום במקום המוקדם ע"ש אבל הריטב"א בר"פ מי שהיה נשוי כ' וז"ל והא דאמרי' ותפס' לאו דוק' דהא מתנית' במקרקעי דאלו במטלטלי אין בהם דין קדימה כלל אפי' לכתחי' וכולי וכ' עוד שם וז"ל והא דאמרי' דגבי מטלט' אין דין קדימה לכתחי' וחולקי' בשוה ואי קדם המאוחר וגבה גבה אומר רבי' בשם רבו רבי' הגדול שאם שעבד לראשון מטלטלי' אגב מקרקעי חזר דינם כקרקע וכשם שטורפי' מלקוחו' כך טורפי' מב"ח המאוחר למ"ד מה שגבה לא גבה דפסקי' כוותיה ולעולם לא אמרי' מה שגבה לא גבה אלא בדליכא בנ"ח כלל אבל כי איכא בנ"ח לראשון אפי' זיבורית לא מפקי' מניה ב"ח מאוחר אא"כ ה"ל לו אפותיקי מפורש וכולי עכ"ל וכבר הוכיח כן הסמ"ע דלא קי"ל כהרמב"ן עש"ב וכן כתב הרדב"ז בתשו' ח"ג סימן תקכ"ד ע"ש:
ט"ו אם קדם המאוחר וגבה וכו' אם אין במה שתפס תשלום כל חובו ה' פרח מטה אהרן ח"ב סימן קכ"ו כ' ינכה מה שתפס ולא יחלוק עם שאר ב"ח בשוה עש"ב אבל הר' שבות יעקב ח"ג סימן קמ"ח כ' דחולק עמהם בשוה וכן הסכימו ב"ד למעשה שלא כדברי ה' פני משה ע"ש:
ט"ז קדם המאוחר וגבה אין מוציאין מידו וכו' אם הגבו לו ב"ד בטעות לכאורה נר' דלא הוי כתפוס ומוציאין מידו וכבר הוכיח כן מהרח"ש ח"ג סי' צ"ה מדכ' הטור בסימן קמ"ו בדין כל דאלים גבר וכולי דב"ד שהגבו שלא כדין חייבי' להחזיר הדבר למה שהיה בתחילה ע"ש ובר"פ מי שהיה נשוי דבעי' לדייק ש"מ ב"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה לפי' רשב"ם בתוס' שם מיירי בקרקע וכ' הר' פני יהושע שם דהא אם קדמה ותפסה היינו שהגבוהו הב"ד קודם שידעו כתובה הראשונה וכולי ע"ש א"כ נראה דאפילו הגבוה הבית דין בטעות הוי תפיסה גם מהר"ם בתשו' הארוכות סי' תקכ"ה כ' וז"ל ששאלתם אם יש לכתוב זמן בפסק דין זמן וכו' דאי לא כתבי זמן נ"מ חורבא אם ראובן ושמעון נושים בלוי וכל א' יש לו שטר והלך אחד מהם לדיין עם לוי והחליטו קרקע של לוי וכתבו פס"ד כמו כן לגבות זה הקרקע וכיון דלא כתבי' זמן כל א' אומר אני קדמתי אי משום הא לא חיישי' דניחזי שטרא דמאן קדים דקי"ל ב"ח מאוחר שקדם וגבה בקרקע מה שגבה לא גבה ואי במטלטלי' כל הקודם לתפוס זכה דקי"ל במטלטלי' מה שגבה גבה כמו שהוכיח ר"ת מפ"ב דערכין מיהו היכא דלית שטרא איכא חששא וכולי ע"ש משמע דאם הגבו בית דין למאוחר מטלטלי' בטעות מה שגבה גבה וה"נ במקרקעי למ"ד ב"ח מאוחר שקדם וגבה אין מוציאין מידו והרא"ש בפ' הכותב כ' בשם הר' יונה דוקא כשגבה בב"ד שהגבוהו ב"ד קודם שידעו שהיה שם ב"ח אחר אבל אם גבה מעצמו לא ע"ש הרי דאם הגבוהו ב"ד בטעות שלא ידעו שיש ב"ח אחר מה שגבה גבה ואנן קיי"ל דאפילו גבה מעצמו זכה ומהר"ם בתשו' המיי' דשייכי לס' משפטים סימן מ"א כתב וז"ל על מי שיש לו ב"ח ואין לו כדי לפרוע לכל נ"ל דאין הדיין יכול לכופו לפרוע לא' מהם מטלטלי' אלא יפרע לכל ב"ח בשוה אע"פ שחייב לזה יותר מלזה חולקים כל הנמצא בידו בשוה ממש כמ"ש רבי' אלפסי בפ' מי שהיה נשוי וכולי הילכך כיון דידעי' ביה דאית ליה בעלי חובות אחריני האי דיינא דמיזדקק לחד מנייהו ומפיק מלוה לאו שפיר עבד דהא תנן סתמ' חולקי' בין דאתו כולהו קמן בין דלא אתו אלא חד מנייהו ודאי אי תפיס איהו גופיה לא מפקי' מניה במטלט' וכו' אבל אנן לא מזדקקי' ליה לאתפוסי לחוב לאחרים כמו תופס לב"ח במקום שחב לאחרים לא קנה כדאיתא בפ' הכות' וה"נ ב"ד אין להם להשתדל בדבר להתפיס בחוב לאחרי' כיון דאלו מיתפסי ליה לא מצי לאפוקי מניה וכולי עיין שם (עכ"מ):
י"ז כ' מהרשד"ם סימן קמ"ה דוקא אם תפס מיד בעל המטלטלי' בעצמו דהוי כתפיסה שהרי אין שום חד מב"ח מוחזק דבעל המטלטלי היה יכול לעשות בהם כרצונו אבל אם הם ביד שליש מוזהר מכל הב"ח דלא היה כח בידו להוציאם מידו אם תפס אחד מהם אין תפיסתו כלום ונמשך אחריו הר' פני משה חלק א' סי' צ"ה עיין שם:
י"ח הג"ה מהו אם תפס שטרות וכולי כ"כ רבי' ירוחם בשם רבו הר"א בן ישמעאל ע"ש ומצאתי תשו' הר"א ן' ישמעאל בתשו' מהר"י ן' הרא"ש סימן פ"ט וז"ל ושטרות שתפסה האלמנה ומשכנת' לצורך מזונותיה וכולי אם הם שט"ח אפשר דמהניא תפיסת' ואין הבנות מוציאות ממנה בתורת החוב כיון דלא כתיב בה מטלט' אג"מ ויש להביא ראיה לזה מדאמרי' בפ' הכותב ההיא איתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי וכו' וש"מ דתפיסת השטרו' מחיי' מהני שלא יעשה החוב מטלטלין אצל בניו ודכוות' הכא מהניא תפיסת האלמנה בשטרות כאלו גבתה החוב ואין הבנות מוציאו' ממנה בכח החוב ויש לבע"ד לחלוק דנהי דמהני' תפיסת שטרות שלא יעשה החוב מטלט' אצל בניו הכא לא מהניא תפיסת האלמנה בשטרות כאלו גבתה החוב דלא מהניא תפיסה זו טפי ממי שנמסר לו שט"ח במכירה או במתנה במסירה לבד שלא קנה גוף החוב וטעמא דמהניא תפיסת השטר לענין שלא יעשו החוב מטלט' אצל בניו משום דההוא חוב כבר היה משועבד לההיא איתתא דתפסה מלוגא דשטרי מחיים דאב מדר' נתן אלא דאמור רבנן כי מיית האב נעשה החוב מטלטלי' ומטלטלי דיתמי לב"ח לא משתעבדי בדינא דגמ' וכיון שכבר היה אותו החוב משועבד בחיי האב ותפסה השטר בחייו אהני שלא יעשה מטלטלי אצל היתומי' אבל בנ"ש אין תפיסת השטר כתפיסת החוב ויחלוקו החוב האלמנה והבנות מכח חובן לפי שאין בחוב דין קדימה ושטרי משכונה בתפסה האלמנה המשכונ' ובאות הבנות ומוציאות המשכונ' מיד המחזיק בה מכח האלמנה בין שהיה זמן המשכונה קודם המתנה בין שהיה זמן המשכונה אחר המתנה משום דהמשכינה מוחזקת היא אצל המלוה כדאמרי' בפ' אז"נ וכולי באתרא דלא מסלקי ב"ח גובה ממנה ובכור נוטל בה פי שנים ואין שביעי' משמטת וש"מ דמשכונ' מוחזקת היא הילכך אפילו זמנה אחר המתנה הבנות מוציאות אותה בכח החוב כאלו היא קרקע של אביהם וכל הני משכנתא דידן אתרא דלא מסלקי נינהו שהרי יש בה זמן שאינו יכול לסלקו והיה אומר הרשב"א דאפילו עבר זמן המשכונ' לעולם היא בחזקת המלוה כאלו היא מכורה אצלו עד שתפדה וכולי עכ"ל הרי דמסקנתו דלא מהניא תפיסת שט"ח בגבה דלא עדיף ממסירה ועיין בתו' בבתרא דף ע"ז בד"ה אמר וכו' שכ' וז"ל ובהכותב גבי ההיא איתתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי משמע דאי תפסה מחיים קניא וכולי אור"י התם דהיא לא היתה רוצה לקנות המלוה אלא התם רוצה לדחוק היתומים שיפרעו לה וכולי ע"ש וכן מבואר בדברי הטור סימן ס"ד עיין שם א"כ תפיסת השטרות לא הוי כגבוי לענין ב"ח דלא עדיף ממסירה כמסקנת הר"א ן' ישמעאל וכ' המבי"ט ח"ג סי' קפ"ה ואפשר שזה כשניהם שוים אבל כשהוא מוקדם למי שתפס השטר אם פרע לו פטור אבל הר' כנה"ג בסס"י ס"ד חלק עליו דאם פרע לאותו שאינו תפוס בשטר אפילו שזמן שניהם שוה פטור מהחוב עיין שם ואם הקנה לו בכתו"מ הוי תפיסה כדמוכח מדברי הרשב"א בתשו' סי' תתקי"ד הביאו מקן הב"י שם וכה"ג קיי"ל בסימן ס"ד גבי מוכר דבר שלא בא לעולם דאפילו לא תפס אלא כתב לו שטר ומסרו לו כמאן דתפס דמי עיין שם וה"נ דכוות' וכן מצאתי להמבי"ט ח"ב סי' קס"ד שכ' דאם מסר בידו השטר והקנה בכו"מ נראה לי שיכול לגבות מהם ולא ב"ח אחר קדום אע"ג דמכירה זו מדרבנן ויכול בעל השטר למחול וכולי וכ"ש אם הכו"מ היה ע"י ב"ד דהדבר פשוט שאין ב"ח מוקדם יכול לגבות מהם שהרי כ' ה' צרור הכסף תלמידו של הרשב"א שאם גבה שט"ח על ידי ב"ד אין בעל השטר יכול למחול וא"כ הרי הוא כגבוי וכולי ע"ש ונר' דגם הרשב"א והש"ך דס' דאי נתנו לו לב"ח שלו בפירעון חובו יכול למחול ועיין בס' גינת ורדים ח' א"ה כלל ד' סי' כ"ו וכ"ז וכ"ח:
י"ט נראה דאם תפס משכונות שיש ללוה של אחרים הוי כגבוי כמו שפסק הטור ומרן בסי' ס"ו דשט"ח על המשכון מטלטלי' כיון שמכר החוב ומסר לו מטלטלי קנה החוב שעליו במסירת המשכון אע"פ שלא מסר לו השטר ולא כתב לו שום דבר והם דברי בעה"ת שער נ"א ח"ד סי' ו' וז"ל ומסתברא דחוב על משכון מטלטלי' וכו' א"נ אם הלוה עליהם בלא שטר מכי מסר המטלט' וכולי קנה החוב מ"ד אאשה שאם קדש' במשכו' דאחרי' שהיא מקודשת מפני שב"ח יש לו קצת קנין בגופו של משכון ואע"פ שאינו קונה גופו של משכון מ"מ קני ליה כנגד חובו וזה הבא אחריו זוכה במשיכתו מכח הראשון עכ"ל א"כ דינו כמטלטלי' שלו בין משכנו שלא בשעת הלואתו בין משכנו בשעת הלואתו כדקי"ל בא"ה סי' כ"ח דהמקדש במשכון בכל ענין מקודשת ע"ש בב"י וה"נ מי שקדם ותפס זכה מיהו ה"ד משכון של ישראל אבל במשכון של עכו"ם כ' המרדכי הובא בב"י שם דאינה מקודשת דישראל מגוי לא קני משכון כדאית' בפ' כ"ש דהלכה כרבנן ולא כר"מ ופסקו מור"ם שם וה"נ אין תפיסתו כלום ושוב מצאתי להרשב"א בתשו' ח"ד סימן קנ"ב שכ' באלמנה שתפסה למזונות וז"ל וכ"ש אלו היה שם עסק של משכונות דאלו במשכון דישראל קני ליה מדר"י ואפילו משכנו בשעת הלואתו וכולי ואפילו משכונות של נכרי אע"ג דלא קני מ"מ לא גרע ממלוגא דשטרי וכו' עש"ב:
כ' לוי שהיה חייב לראו' ושמ' ומכר לראובן מטלטלי בא' מדרכי הקנייה עיין בשו"ת פני' מאורו' ח"ב סי' כ' שכ' דאם יש ראיה שקנאם תלוי במחלוקת מהר"ם אלשיך והש"ך בסס"י קכ"ו אם שייך תקנת השוק בדבר שלא הגיע ליד המקבל אבל אם אינו מברר שקנאם תפיסת ב"ח האחר הוי תפיסה עש"ב וכבר הוכיחו ה' גו"ר כלל ה' סי' ה' ורבני שם סי' ט' דשייך תקנת השוק אפי' לא באו ליד המקבל כיון שזכה בא' מדרכי הקנייה וכן נראה מדברי המבי"ט ח"ב סי' ה' עש"ב ואם ליכ' שעבו' מטלטלין אג"מ ודאי דלכ"ע אם קנה בא' מדרכי הקנייה אפי' לא הגיע לידו אין תפיסת השני כלום כיון שלא נשתעבדו לו מן הדין (עכ"מ):
כ"א דין ד' לא מיקרי גבייה וכו' וה"ה תפס מעצמו בלא ב"ד וכו' ולכאור' נראה דאף בלא שומא מיקרי גבייה וכו' הש"ך וה' פני משה ח"ב סי' קכ"ו כ' על אלמנת ראובן שהגבו לה ב"ד בכלל כתובתה נכסי חוב שביד תוגר א' ויצא על ראובן שט"ח קדום לכתובה דלא חשיב גביה כ"ז שלא שמו ב"ד המטלטלין ונתנו' ביד ב"ח המאוח' ומלבד שהדבר פשוט בעצמו כן נראה בפי' מתשו' הרא"ש עי"ש וכ"כ ה' בית דוד חא"ה סי' ס"ג ע"ש אבל בתשו' מהר"ם הקצרות סי' רי"ט והובא בתשו' המיי' דשייכי לס' משפטים סי' מ"א מבואר דאפילו תפס מעצמו בלא שומא אין מוציאין מידו עיי"ש וכ"כ הרמ"ה בפרק מ"ש סי' קס"ז דאפי' גבה ממנו בע"כ כיון דבדין גבה דקי"ל מיניה ואפי' מגלימא דעל כתפיה ע"כ הו"ל כלוקח ואין ב"ח ראשון יכול להוציא מידו ע"ש משמע אפי' בלא שומא וכן הסכים הר' פרח מטה אהרן ח"ב סימן כ"ו ועיין בס' בית דוד ח"מ סימן יו"ד:
כ"ב דין ה' שעבד לו מטלטלי אג"מ וכולי נראה דאע"פ שנהגו לכתוב בכל הכתוב שעבוד כל נכסיו מקרקעי ומטלטלי אע"ג דקנה ודעתיד לקנות וא"כ דין המטלטלין כמקרקעי דגובה מי שזמנו קודם ה"ד שנתברר בעדים שמטלטלין אלו קנה קודם שנשא הב' אבל אם לא נתברר מחזקי' להו כנשא ונשא ואח"ך קנה דיחלוקו כדקיי"ל בב' מלוים וכ"כ הרדב"ז ח"ב סי' רי"ב ע"ש וכבר כ' מהר"ם בתשו' המיי' דשייכי לס' משפטים סי' מ"א דאע"ג דאם תפס הוא בעצמו אין מוציאין מידו אבל ב"ד אין להם להתפיס לזה לחוב לאחרים ומה שתמה מרן הב"י שאם אחד מבעלי חובות במ"ה יפסידו אחרים ולא יכופו ב"ד שיפרע עד שיבא אותו האחר ודחה תשוב' זה מהלכה ע"ש וכבר תמהו עליו האחרונים מהרח"ש חא"ה סי' נ"ד ומהראד"ב בספ' לחם רב סי' קס"ז והרב בני אהרן סימן מ"ו דכוונת מהר"ם ברורה דאין ב"ד יכולים לכופו לפרוע לאחד מהם כל מה שחייב עד פרוטה אחרו' ויפסיד לאחרים אלא יפרעו לכל ב"ח בשוה ומי שאינו כאן ב"ד יקחו חלקו ויהא מונח בידם עד שיבא ממ"ה וכן הסכי' מהרשד"ם בתשו' בס' לחם רב ובתשו' סי' שצ"ב עיי"ש וכן לשון מהר"ם בתשו' הקצרות סי' רי"ט נראה לי דאין יכול לכופו להגבות לו כל חובו מטלטלי אלא יפרע לכל ב"ח בשו' וכו' ע"ש וכן מוכח מדברי רבי' יונה הביאו הטור בסי' זה ס"ט וז"ל ומיהו דוקא שגבו בב"ד כגון שהגבהו ב"ד קודם שידעו שהיה שם חוב אחר וכו' אבל אם מעצמו וכו' ע"ש משמע דאם היו יודעים שיש שם חוב אחר לא היו ב"ד מגבים לזה לבדו כמ"ש מהרח"ש בתשו' וכן הסכי' ה' צ"צ סי' קי"ח ע"ש ודברי ה"ר יונה הביאו הרא"ש ב"פ הכותב וכ"כ הטור ומרן בא"ה סי' ק"ב ע"ש וכ"כ מהר"ם ריקאנטי סי' תקכ"ד ע"ש וא"כ מה שהגבו ב"ד לאלמנה א' המטלטלין והניחו אלמנה הב' שלא כדין עשו דתפיסה במה שבבית אינה כלום כמ"ש הריב"ש סי' שס"ד מטענה דכל התופס צריך תפיס' גמור' שיקנה הדבר בא' מדרכי הקניי' וכן הסכמת האחרונים ודאי מי שנתן לא' מהם לא מחייב משום מזיק שעבודו של חבירו דדוקא בב"ח מאוחר שקדם וגבה ומכר לגוי חייב לשלם מדינא דגרמי כיון דהוא לא זכה ומוציאין מידו אבל היכא דליכא דין קדי' וכל א' מהם שקדם וגבה זכה ה"נ מה שהתפיס לו הוי כשלוחו ולא מחייב מדינא דגרמי וכך כתב מהרח"ש בתשוב' תא"ה סימן נ"ד: כ"ג וקי"ל דיחלוקו וכו' וכן פסק הרדב"ז בתשובו' ח"ב סימן רי"ב וסימן רע"ה עיין שם ונראה לכאורה דחולקים בשוה אבל הרמ"ה בפרק מ"ש סוף סימן קס"ו כתב וז"ל ומסתברא דהיכא דלוה וחזר ולוה ואתו תרוויהו למיגבה בהדי הדדי ואשתכח קרקע גבי לוה ולא ידיע אי בתר דלוה מתרוויהו קנייה ואי מקמי דלוה מתרוויהו קנייה והוא הדין היכא דכתב ליה לתרוויהו דאקני ולא ידיע אי מקמי דלוה הוא דקנייה ואי לבתר דלוה קנייה וקאתו תרוויהו בטענת ברי או תרוויהו בטענ' שמא ולית בה בההיא ארעא אלא כשיעור מאי דחזי ליה לפחות שבהם ההוא דקדים זמניה שקיל ג' חלקים והך דמאחר זמניה שקיל רביע מ"ט כיון דלפום טענתיה דקמ' הוה דינא למשקל כוליה ולפום טענתיה דבתרא הוה דינא למיפלג בשוה פלגא שקיל קמא ממ"נ ואידך פלגא הו"ל ממון המוטל בספק וחולקים מיהו ודאי אי אתי חד מנייהו בטענת בריא ואידך קאתי בטענת שמא כיון דלא קאי ממונא בחזקת דחד מנייהו בריא ושמא ברי עדיף עכ"ל ומהריב"ל ח"א סימן ס"ח כתב דכבר כ' הפוסקים דבחצי שמודה המאוחר חל הקודם יקח המוקדם ובשאר החצי חולקים ע"ש אבל בסימן קי"ב כתב ב' מלוים וכו' וטוען המוקדם כי כשלוה ממנו כבר קנה הנכסים והמאוחר טוען שלאחר שלוה משניהם קנא' ואין עדים בדבר וי"א שחולקי' החצי שחלוקים עליו וי"א שאם אין עדים וכו' וכה"ג תנן בריש מציעא ב' אוחזין בטלית וכולי זה אומר כולה שלי וזה אומר חציה שלי וכולי זה נוטל ג' חלקים וזה נוטל רביע וכתבו התוספות וא"ת ונימא דאין ספק מוציא מידי ודאי וכולי כדאמרינן בפרק החולץ ספק ויבם וכולי וי"ל דהתם וכולי אבל הכא אין סברא מה שהוא ודאי בחציה שיועיל לו לחציו השני ע"ש וכן בפרק החולץ אמרינן ספ' ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא וכו' אידי ואידי ס' וכ' רש"י ונראה בעיני דההיא מנתא דקא מודו ליה שקי' ואידך הוי ממון המוטל בספק וחולקין וכו' וכה"ג אמרי' שם בספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי סבא ע"ש וכן פסק הרמב"ם והטור בא"ה סימן קס"ג ע"ש אלמא אף על גב דהספק מוחזק יותר דממ"נ יש לו זכייה במקצת נכסים ולפי טענתו כל הנכסים הם שלו לא חשיב כודאי וספק אלא החלק שמודים לו נוטלו והנשאר חולקי' בשוה והכא נמי אמרינן דבעל חוב המוקדם יש לו שעבוד בחצי הנכסים ממ"נ ולא הוי כודאי וספק אלא החצי שמודה לו נוטלו וחצי האחר הוי ממון המוטל בספק וחולקים אותו וכן בפרק מ"ש דקמ"א אמר זכר תחלה מאתים נקבה אחריו ולא כלום נקבה תחלה מנה זכר אחריו מנה וילדה זכר ונקבה ולא ידעינן אי מנייהו נפק ברישא זכר שקיל מנה ממ"נ אידך מנה הוא מנה המוטל בספק וחולקים עיי"ש ושוב ראיתי למהריט"ץ סימן ח' שתמה כן מהך דפ' החולץ ע"ש ונראה דלאו דוקא יחלוקו בשוה קאמר אלא מי שזמנו קודם נוטל שלשה חלקים ומאוחר נוטל רביע והיינו דוקא בבריא ובריא או שמא ושמא אבל בבריא ושמא מי שזמנו קדום גובה הכל דבריא עדיף וכי האי גוונא הוכחתי בסי' ס' עיין שם באורך:
כ"ד דין ו' אבל אם קנאם אחר שלוה וכו' אחד שהכניס' לו אשתו קרקע צ"ב ואחר הנישואין עלה על צוארו כמה חובו' בשטרו' וכל ימי חיי' לא היו יכולי' לגבות מהקרקעות ואחר כך מתה בחייו ועמדו הב"ח לגבות ממקרקעי יש דסבירא ליה דהוי כלוה ולו' ואחר כך קנה דיחלוקו ולע"ד נראה דהיינו דוקא בדבר שלא היה ברשותו כלל בשעת הלואה ולא נכנס לידו עד אח"ך אבל בנ"ד שהיה ברשותו בחיי אשתו לתשמיש ולדירה ולאכול מפירותי' פשיטא דחשיב שלו וכשפקע זכות אשתו טורפי' אות' ב"ח וכל הקודם זכה מאר"י עייאש בספר פני יהודה סימן ב' עיין שם ולכאורה נראה לי דהוי כלוה וקנה מדאמרינן בירוש' סוף פרק מי שהיה נשוי וז"ל הדין דיזוף מן תרי בני נשא וכו' פשר אר"י ולא כתב דאקני לא אתיא אלא ביורש אר"ח אפי' בב"ח אתיא בההיא דלא כתב דאקני וכו' הרי דמי שיש עליו ב' ב"ח מוקדם ומאוחר ונתפשר עם הראשון וסלקו מהקרק' שיש לו הוי פשר' ואין השני יכול לטרוף מהלוה הקרק' שהשאיר לו המלוה הא' דמה שנתפשר עמו חשיב כאלו קנה ממנו ואין המאוחר טורף אותו אם לא כתב לו דאקני והרא"ש בפרק מי שהיה נשוי למד מהירושלמי דאם היתומי' סלקו לבעל חוב מוקדם מהקרקע במעות אין בעל חוב מאוחר טורף דהוה ליה קרקע שקנו היתומים וכן כתב הר' מ"מ בשם הרשב"א והרמב"ן ופסקו מרן סימן ק"ז ס"ו עי"ש אלמא אף על גב דהיה שלו כיון שהיה משועבד לבעל חוב המוקדם מה שנתפשר עמו הוי כאלו קנה ממנו ואין המאוח' טורף אותו ממנו (עכ"מ): כ"ה וכל הקודם וגבה זכה וכולי איכא למאן דאמר טעמא משום דחל שעבודייהו כא' והרמב"ם סבירא ליה דטעמא משום ספק ונ"מ דאי משום ספיקא חולקים בשוה ואי משום דחל שעבודייהו כא' חולקים לפי ממון א"נ משום ספיקא אם קדם אחד וגבה מה שגבה גבה ואי משום דחל שעבודייהו כא' מה שגבה לא גבה ולכ"ע אם מכר לאחרים שניהם אין מוציאין מיד הלקוחו' הרשב"ש סימן תכ"ט ע"ש וטעות סופר יש וצ"ל אם מכר לאחרים שניהם מוציאין מיד הלקוחות כיון שכת' לכל א' דאקני וכן כתב בהדיא ה' נ"י בפרק מ"ש והרדב"ז ח"ב סימן שע"ה עיי"ש וכן מבואר מדברי הרשב"ש דאם לא כתב לא' מהם דאקני ומכר לאחרים שניהם אין מוציאין מיד הלקוחות משום דלא נשתעבדו ע"ש משמע דאם לא מכר לאחרים אפילו לא כתב להם דאקני שניהם חולקי' בשוה ואם קדם א' מהם וגבה זכה וכן כתב הרדב"ז סי' שנ"ה עיין שם וז"ל הרמ"ה בפרק מ"ש סימן קס"ו מיהו האי שעבודא דתרוייהו איכא לעיוני מ"ט פלגי אי משום דאשתעבד כוליה להאי וכוליה להאי וכו' ונ"מ דאי קדים חד מנייהו ואגבי כוליה לא מפקינן מניה א"ד כיון דשעבוד' דתרוייהו בהדי הדדי קאתי כמאן דזבינהו תרוויהו להאי ממונא השתא כהדדי דמי דקנה כל חד מנייהו פלגא הילכך אף ע"ג דקדים חד מנייהו וגבי טפי מפלגא אתי חבריה ומפיק מניה ההוא טופיינא וכו' ומסתברא וכו' לוה ולוה ואחר כך קנה אף על גב דכתב לתרוייהו דאקני אי דקדי' חד מנייהו וגבה מה שגבה גבה וכו' דאנן סהדי דכי כ' ליה לכל חד מנייהו דאקני כל מה דעתיד למקנא הוא דאכוון לשעבורי ליה עד דמיפרע כלהו זוזי הילכך לא קנה בתר הכי אלא שיעור זוזי דחד מנייהו נמי ממילא אשתעב' כוליה להאי וכוליה להאי אלא אפילו קנה וחזר ולוה משנים וכו' משתעבד כוליה להאי וכוליה להאי וכולי ברם צריך את למיד' דכי גבי לוה ולוה אח"ך קנה דמשתעבד לתרוייהו למיטרף לקוחות דנ"מ היכא דכתב לתרוייהו דאקני אבל דלא כ' ליה לחד מנייהו דאקני לא מצי חד מנייהו למיגבה מנכסים דקנה לוה בתר הכי אלא מניה דלוה גופיה אבל מכר או שמת ל"מ למיגבה לא מן הלקוחות ולא מן היורשי' וכו' הילכך היכא דלוה ולוה ולא כתב לחד מנייהו דאקני וחזר וקנה כי הדדי נינהו ויחלוקו וה"מ היכא דאתו למגב' בהדי הדדי אבל אי קדים חד מנייהו אפילו בתרא נמי דקדים וגבי ל"מ האיך לאפוקי מניה דהא אפילו היכא דכ' להו לתרוויהו דאקני דמשתעבד לתרוייהו למיטרף לקוחו' אי קדם חד מנייהו וגבי כוליה לא מפקינן מניה כדברירנ' לעיל וכ"ש היכא דלא כתב ליה חד מנייהו דלא משתעבד לחד מנייהו למיטרף לקוחות דאי קדים חד מנייהו וגבי לא מפקינן מלוה וכו' עכ"ל הרי שכתב דאם כ' לשניהם דאקני לוה ולוה ואחר כך קנה דחל שעבודייהו כא' אם קדם א' מהם וגבה הכל זכה ואם מכר לאחרים מוציאין מיד הלקוחות אבל אם לא כתב להם דאקני אין מוציאין מיד הלקוחות ולא מן היורשים אבל מלוה עצמו שניהם חולקים בשוה ואם קדם א' הכל זכה ומשמע דחולקי' בשוה משום דשעבוד שניהם חל כאחד וכן כתב הרדב"ז ח"ב סימן רי"ב דאם המטלטלין קנה אותם אחר שנשא ב' שעבוד ב' בהם שוה וחולקים כפי החלוקה שכ' הרמב"ם ע"ש והרשב"ש נמשך אחר אביו הרשב"ץ בתשו' ח"ב סי' ק"מ ע"ש ועיין בתשובות הרדב"ז ח"ג סי' תרכ"ח:
ומ"ש הרמ"ה דאם לא כ' דאקני אינו מוציא מהיורש עיין בבעל התרו' שער מ"ג ח"ד סי' ג' דאיכא מ"ד הכי בשם הראב"ד ע"ש וכ' ה' גידולי תרומה דהיינו למ"ד דלא אמרי' בדאקני ט"ס אבל לדעת הרשב"א דאפי' בדאקני אמרי' ט"ס הוא פשיטא דיורש משתעבד מק"ו דלקוחות ע"ש ונר' דגם הרשב"א וסייעתו לא אמר אלא אם לא כתב אחריות כלל אבל כשכתב אחריות נכסים שקנה ולא כתב דאקני אין לנו אלא מה שפי' כמ"ש הנ"י בפ' מ"ש שזהו דעת הריטב"א ורבותיו ע"ש וא"כ נ"מ אם כתב אחריות נכסים שקנה ולא כתב דאקני דלמ"ד יורש כלוקח אינו גובה מהיורש ולדעת הגאון והראב"ד גובה מהיורש דיורש כלוה עצמו וז"ל רבינו יונה בעליות הובא בשיטה מקו' לבתרא דמ"ד ע"ב והיכא דלא כתב ליה דאקני אינו גובה מן הלקוחות נכסים שקנה אחר ההלואה אבל מן היורשי' אע"פ שלא כ' לו דאקני וכולי מיהו נראה דלא גבי אלא מהיתומים גדולים ומשום מצוה על היתומים וכולי אתו תורת שעבוד אין שם כיון דלא כתב מלוה דאקני לא בשטר ולא בע"פ ולכך אין גובה מיתומים קטנים דלאו בני מיעבד מצוה נינהו וכולי ע"ש וכ' עוד הרמ"ה שם וז"ל אבל לדידן דס"ל דמלוה ע"פ נמי איכא שעבודא דאורייתא הכא גבי לוה ואח"ך קנה היכא דלא כתב ליה דאקני אע"ג דכ' ליה שטרא דמלוה ע"פ נמי לא הוי וטעמא דמילתא דמלוה ע"פ כיון דהוו הני נכסי ברשותי' דלוה בשעת הלואה משתעבדי ליה מדאורייתא ובדין הוא דליטרוף לקוחו' ורבנן הוא דתיקנו דלא ליטרוף לקוחו' משום דלית ליה קלא וכו' וכיון דש"ד גבי מן היורשים אבל הכח כיון דהני נכסי לא הוו ברשותיה דלוה בשעת הלוה אשתכח דליכא שעבודא כלל לא במלוה בשטר ולא במלוה ע"פ אלא הו"ל הני נכסי לגבי האי מלוה ע"פ כמטלטלי' בעלמא דלא משתעבדי ליה לב"ח מסתמא אלא כל כמה דקיימי ברשותיה דלוה ואי מיית לא גבי להו מן היורשי' וכולי עכ"ל מבואר דס"ל דאם לא כ' להו דאקני הו"ל כמטלטלי' ואינו גובה מהיורשי' ובפ' חזקת הבתים סי' קנ"ד כ' וז"ל השתא דתקנו רבנן בתראי לב"ח למגבי מטלטלי' דיתמי וכו' דוקא דקנה ולוה אבל בלוה ואח"ך קנה כיון דבמקרקעי לא עבוד תקנתא לאשתעבודי בסתמ' כ"ש במטלטלי דא"כ נמצא כחו יפה במטלטלי' יותר במקרקעי ואדרב' איפכא מסתברא אלא ל"ש קרקע ול"ש מטלטלי' היכא דלוה ואח"ך קנה לא גבי אלא בדינא דגמ' וכן הדעת נוטה עכ"ל (עכ"מ):
כ"ו וכל הקודם וגבה זכה וכולי התוס' בר"פ מי שהיה נשוי כ' דר"ת רגיל לפ' ש"מ מה שגבה במטלטלי' וכולי ומוקי למתני' כר"מ דאמר מטלטלי דיתמי משתעבדי לכתובה וכולי והק' ה' פני יהושע למה לא אוקי ככ"ע לענין דאקני אי משום דקתני הראשונה קודמת לשניה ואי בדאקני אפילו לכתחילה קיי"ל דיחלוקו א"כ למאי דבעי ר"ת לאוקומ' במטלט' נמי תיקשי ליה בכה"ג אמאי קתני הא' קודמת הא קי"ל דבמטלטלי' אין בהם דין קדימה ויחלוקו אע"כ כמ"ש בחי' מהרימ"ט דעיקר דמתני' דקודמת היינו במקרקעי אלא דמדיוקא דלא קתני והשניה אין לה מפ' ר"ת דמשום דפעמי' דיש לה כגון במטלטלי' ותפסה וא"כ ה"נ הו"מ למי' דמתני' בקרקעו' שהיו לו קודם נישואין ודיוקא דמתני' ושקלא וטריא דשמעתי' היינו לענין דאקני מה שקנה אח"ך ומזה נ"ל דר"ת ס"ל דה"נ במטלטלי' לכתחי' נותני' למוקדם והא דקיי"ל אין קדימה במטלטלי' ה"ר לענין אם קדם ותפס כדעת הרמב"ן שהביא הב"י וכדמשמע ל' הש"ע ע"ש בהסמ"ע עיין שם ואפשר דר"ת ס"ל דמה שקנה אח"ך יחלוקו משו' דחל שעבוד שניהם כאחד ואי קדם אחד מהם מוציאין ממנו והרמ"ה בפ' מ"ש סי' קס"ו כ' וז"ל איכא לעיוני מ"ט פלגי אי משו' דאשתעב' כוליה להאי וכוליה להאי וכו' ונ"מ דאי קדם חד מנייהו וגבי כוליה לא מפקי' מניה א"ד כיון דשעבוד דתרווייהו בהדי הדדי קא חייל כמאן דזבני תרווייהו להאי ממונא כהדדי דמי דקנה כל חד מנייהו פלגא הילכך אע"ג דקדים חד מנייהו וגבי טפי מפלגא אתי חבריה ומפיק מניה ההוא טופיינא ומסתברא וכולי לוה ולוה ואח"ך קנה אע"ג דכתב לתרווייהו דאקני אי קדים חד מנייהו וגבה מה שגבה גבה וכולי עש"ב וא"כ אפשר דר"ת ס"ל דהא דיחלוקו בדאקני משום דשעבוד שניהם חל כא' וכאלו קנה כל א' מהם החצי וא"כ אפי' קדם א' מהם וגבה מוציאין ממנו והיינו דקרקע שהיה לו קודם נישואין דמאוחר שקדם וגבה אינו כלום ה"נ מה שתפס האחד לענין החצי מיהו התוס' דפ"ו בד"ה לאשה וכו' נראה דס"ל דהוי כאלו שניהם זמנם שוה ודינם כמטלטלי' דיחלוקו ואם גבה א' מהם אין מוציאין ממנו:
כ"ז
דין
ז' לוה וכתב וכו' אם לוה וכתב לו דאקני וחזר ולוה ולא כתב לו דאקני ואחר כך קנה נכסים דעת בעה"ת והרא"ש דנשתעבדו הנכסים לא' ולא לשני וכן הסכים מרן בב"ה ע"ש ונסתפק ה' מש"ל בפ"כ מה' מלוה אם ה"ד כשכ' לא' דאקני דאיכ' תרתי לטיבות' קדימ' הזמן ושעבו' או"ד עיקר טעמ' משום דלזה יש שעבו' ולזה אין שעבו' ונ"מ אם לא כ' לא' דאקני ולב' כ' אקני ואח"ך קנ' או אם לוה ול"כ דאקני וקנ' וחז' ולוה דא"א טעמ' משו' דאיכא תרתי לטיבות' כה"ג יחלוקו וא"א טעמ' דלזה יש שעבו' ולזה אין שעבי' ה"נ השני זכה ע"ש ובתשו' הרשב"ש סימן תר"ט מבואר דה"ה אם כתב לשני דאקני ולא לא' נשתעבדו לשני וכן כתב הרב בית יאודה סימן י"א עיין שם ומשמע דאפילו גבה הראשון מוציאין מידו ונותנים לב' שנשתעבד לו וכן כתב בהדיא הרדב"ז ח"ב סימן שנ"ח ע"ש וזה לשון הרמ"ה בפרק מ"ש סימן קס"ו ואי כתב ליה לחד מנייהו דאקני ולא כתב לאידך אפילו כ' לבתר' ולא כתב ליה לקמא בתרא קני קמא לא קני ואפי' קדי' קמא וגבי אתי בתרא ומפיק מניה מ"ט וכולי עכ"ל וכן כתב בפרק חזקת סימן קנ"ד עש"ב ועיין בתשו' הרדב"ז סימן של"ז עיין שם.
כ"ה לוה וכתב וכולי שאלת מה שפסק מרן בא"ה סימן ק"ב דאם נשא ולוה ואחר כך קנה ינתנו הנכסים לב"ח ותדחה האשה דהדין כך אפי' כתוב בכתובה דקנאי ודעתיד למיקני דאם לא כן הוה ליה לפרש וכל שכן דכבר כ' בסימן ק' דעכשיו נוהגים לכתוב בכל הכתובות דקנאי ודעתיד אנא למקני וכן ראיתי להכנה"ג שכן כתב בהדיא בשם מהריב"ל ומפני שיש מפקפקי' בדבר שלחתי למעכ"ת יודיענו וכולי והנה מהריב"ל ח"ב סימן נ"ה כתב המנהג לכתוב בכתובה שעבוד שקנה ושיקנה ובשטר חוב לא נהגו לכתוב אלא אחריות סתם ולכאור' נראה דשעבוד הכתובה אם קדמה חל אפילו קנה אחר שנשא ולוה דשעבוד שטר חוב לא חל כיון דהוי מאוחר ולא כתב בו דאקני ואפילו אם תפס מפקינן מניה וכולי מיהו נראה לי דאפילו הכי ינתנו לב"ח דהרי אם היו שניהם לווים חולקים ואף על גב דבכתובה כתוב דאקני ובשטר חוב לא כתוב דאקני דהרי הרשב"א והרא"ש ס"ל דאמרינן אחריות טעות סופר אפילו בדאקני ואפי' לדעת הרמב"ם והפוסקים שכ' דלא אמרינן אחריות טעות סופ' בדאקני עתה שרגילים לכתוב בשטרות ואחריות וכו' אפ' דהוי כמאן דכתב בפירוש דקנאי ודאקני וכו' וכ"ש שנר' מדברי רבינו ירוחם שכתב דאפילו כתב לראשון דאקני ולשני לא כתב שעבוד שניהם חל כאחד וחולקים וז"ל ואם לראשון כתב דאקני ולשני לא כתב דאקני וקנה ומכר אין השני גובה מלקוחות אבל אם נמצא ביד הלוה גובה כמו הראשון עכ"ל וכבר כתב מרן הכ"מ בפרק כ' מהלכות מלוה וז"ל לכאורה משמע מפשט דברי רבינו שאם לוה וכתב לו דאקני וחזר ולוה מאחר ולא כתב לו דאקני ואחר כך קנה נכסים שיחלוקו וכן כ' בספר צרור הכסף שהי' דעת רבינו אבל מדברי הרא"ש בפ' קמא דמ' גבי ב"ח גובה את השבח משמע דבהא נמי לקמא משתעבד ולא לבתרא שכ' ופעמים נוטל כולו כגון שכתב למלוה דאקני ולא כתב ללוקח דאקני וכן כתב בספר התרומות שער מ' ואין לומר שרבינו חלוק בדבר דא"כ לא הוה שתק בעל התרומות מלהזכיר סבר' רבינו כמנהגו בכל מקום לכך צ"ל דסבר בעה"ת דרבינו חדא מנייהו נקט וה"ה לאידך עכ"ל וכן כתב בספר בדק הבית בח"מ סימן ק"ד דהכי נקיטינן עיין שם הרי דלוה ולוה וכתב לראשון דאקני ולא לשני נשתעבדו לראשון ולא לשני ואם כן הכא נמי שנשא ולוה וכתב לאשה דאקני ולא לבעל חוב ינתנו לאשה וכבר פסק מרן בח"מ סימן קי"ב ולא אמרו אחריות טעות סופ' בדאקני ואף על פי שהר' ש"ך שם כתב דעת הרמב"ן והסמ"ג דהיינו דוקא אם ידוע שלא התנה אבל שטר הבא לפנינו מסתמא אמרינן שהתנה דאקני לכך כתב שט"ח המאוחרים כשרים סתם עיין שם הרי מרן בח"מ סימן מ"ג סי"ג כ' שט"ח המאוחרי' כשרי' וכו' במה דברי' אמורי' שכתב בו דאקני אבל אם לא כתב בו דאקני פסולי' וכו' והיא דעת מהר"י בן מיגש והרמב"ן ובעה"ת שער נ"ו וכבר כתב מרן בספר בדק הבית שם ובכ"מ פרק כ"ג מהלכות מלוה דגם רבינו סובר כן ולא הוצרך לבאר דמאחר שתלה כשרות המאוחרים לפי שהורע כחו של בעל השט' משמע דאם הוא בענין שיפה כחו שלא כדין פסולי' ע"ש אם. כן שטר הבא לפנינו לא אמרינן מסתמא התנה על אחריות דאקני אלא אם כן פירש וגם מהריב"ל בתשוב' כתב דוקא בשטרות שכתובים באחריות וכו' אפשר דהוי כמאן דכתב בפי' דאקני אבל שטר שאין כתוב בו אחריו' וכו' לא אמרינן מסתמא התנה כן ועוד אפשר דגם הרשב"א דסבירא ליה דאחריות טעות סופר בדאקני מודה בלוה ולוה וקנה וכתב לראשון דאקני ולא כ' לשני דאקני דהא בשכתב לשניהם דאקני דיחלוקו כ' הרשב"א הטעם משו' דאמרינן דחזר בו במקצת משעבוד ראשון ואם כן ה"ד כשכתב לשני דאקני שחזר בי בפירוש אבל מסתמא אמרי' ולא חזר דמלוה א' ששעבד לו נכסיו מיקרי מוחזק וס' אם חזר מעמידים הדבר בחזקתו ונראה דאין הלוה נאמן לומר שחזר כמו שכתב הריטב"א בחידו' לקידושין בפרק האומר וז"ל לא בא אחר וקדשה וחזרה בו בפני שנים אבל בינה לבין עצמה לאו חזרה היא ואפי' שמענוה מאחורי הפרגוד שחוזרת בה מחשבה גרידא חשיבה וכן בכל דבר שצריך חזרה וכו' עיין שם הרי שכתב דבכל דבר שצריך חזרה צריך בפני ב' עדים ואם כן נראה ודאי דאינו נאמן לומר שחזר אלא בעדים וכיון שכתב לראשון דאקני ולא כתב לשני דאקני לא אמרינן מסתמא התנה כן דהוי חזר' וצריך עדים ומכל מקום בלוה ולוה וכתב לאחד דאקני ולא כתב לשני דאקני ואחר כך קנה נשתעבדו לא' ולא לשני והכא נמי באשה ולוה וכתב לאשה דאקני ולא כת' לב"ח ינתנו לאשה:
ומדברי מהריב"ל בתשו' שכ' ולכאורה נר' דשעבוד כתובה אם קדמה חל וכו' משמע דאם לוה ואח"ך נשא או אם זמן שניהם ביום א' אפי' כתב לאשה דאקני ולא כתב לב"ח תדחה האשה דכה"ג בשני מלוים יחלוקו וה' מש"ל בפ"ך מה' מלוה נסתפק בזה אם ה"ד כשכתב לראשון דאקני דאיכא תרתי לטיבותא קדימת הזמן ושעבוד או"ד עיקר טעמא משום דלזה יש שעבוד ולזה אין שעבוד ונ"מ אם לא כתב לאחד דאקני וכתב לשני דאקני דאי משו' דאיכא תרתי לטיבותא כה"ג יחלוקו ואי משו' דלזה יש שעבוד ולזה אין שעבוד ה"נ השני זכה וכתב שם דה"ד לר' האי אבל להרי"ף הדין פשוט שאם לוה ולא כתב דאקני וכתב לשני דאקני ואח"ך קנה או שלא כתב לשני דאקני וקנה בין שני ההלואות שהשני זכה משו' דחשבי' כאלו מכר לשני וכשם שלא היה יכול הראשון להוציא מן הלקוחות כך אינו גובה מב"ח שנשתעב' ע"ש נראה דס"ל דלר' האי דמלוה עפ"י קודמת למלו' בשטר מאוחר אפילו שעבד נכסיו בפי' בשטר מלוה עפ"י קודמת השעבוד לא הוי כמכר וא"כ אפשר לומר דאפי' כ' לשני דאקני ולא כתב לא' דאקני נשתעבדו לראשון המוקדם והש"ך בסי' ק"ד סק"ך כ' דגם רב האי לא מיירי אלא בסתם מלוה בשטר אבל בשעבד לו נכסיו אפילו בשטר מודה דהא אמרינן בכל דוכתא דמלוה ע"פ אינו גובה מנכסי' משועבדים ומשמע דאפילו אינן מכורי' רק משועבדי' וכולי אך בתשו' הרשב"א סימן תתקי"ד משמע דאפילו משועבדי' בפי' מלו' ע"פ מוקדמת קודמת ויחיד הוא עכ"ל וכן הסכים הר' פנים מאירות ח"ב סימן ק"ה כהש"ך הלכה למעשה ע"ש גם הטור בי"ד סימן ש"ה כ' שעבד לו כל נכסיו עד שלא נשאר לו חמשה סלעים בני חורין אין הכהן גובה הפדיון מן המשועבדי' אע"פ שקדם חוב הפדיון לחוב ב"ח וכולי וכ', הפרישה שם וא"ת תיק' מינה לר' האי וכולי דה"נ אם אינה כמלוה הכתובה בשטר מ"מ תקדום כיון ששעבוד' וחיוב' בא קודם וי"ל דהכא מיירי ששעבד נכסיו בפי' בתוך השטר מ"ה חשיב כמכורה או נתונה ובח"מ מיירי בסתם שט"ח עיין שם הרי דגם הפרישה ס"ל דכששעבד נכסיו בפי' בשטר מודה ר' האי דחשיב כמכור וכן דעת הטור וא"כ ה"נ אם כתב לב' דאקני ולא כתב לראשון דאקני נשתעבדו לשני דהוי כאלו מכרם לו אבל, מהריב"ל והמש"ל נראה דס"ל דדוקא כשכתב לא' דאקני ולא כתב לשני דאקני דאיכא תרתי לטיבותא קדימת הזמן ושעבוד ידחה השני אבל אם לא כתב לא' דאקני אפילו כתב לשני דאקני חשבי' להו כמכרם לרבי' האי דקיי"ל כוותיה כדעת הרשב"א והרדב"ז (עכ"מ):
כ"ט דין ח' היו עליו ב"ח הרבה וכו' מה שהקשה הש"ך לק"מ דהר"ן לא הוצ' לומ' דמלו' ע"פ אין בה דין קדימה אלא למ"ש דאפי' לוה מזה תחי' וכתב ומסר וכו' וכל שלא נודע למי נמסר תחילה אפי' למ"ד דבמלוה ע"פ יש דין קדימה חולקים ומרן מיירי כשאין ידוע למי נמסר תחילה הרב כנסת הגדולה בתשו' ח"ב סימן מ"ו ע"ש:
ל' דין ט' אם ב"ד מכרו קרקע וכו' כ"כ הרשב"א בתשו' ח"א סי' אלף כ"ה וח"ב סי' רכ"ה וז"ל ואע"ג שלא הגיע גוף הקרקע לשמעון כל שמכרו מחמת גביית חוב שמעון הרי הוא כאלו זכות שעבו' של שמעון קיים על הקרקע דהא גרסי' בירושלמי בפ' אלמנ' ניזונת גבי מוכרת וכתובת' בסתם וכך כחה יפה בא מלו' ע"פ אומרת למזונות מכרתי בא מלוה בשטר אומ' לכתו' מכרתי אלמא כל שלוקח מב"ד או מאלמנה כדי ליפרע ממנו כתובה או מלוה שזמנ' קודם הרי הוא כאלו שעבוד של מלוה ראשונה עדיין קיים על אותו קרקע מזמנ' של מלוה א' שאין הפרש בין שהגבו לו לשמעון גוף הקרקע בשומא בין ששמו ומכרו לאחרים וכו' אבל אם ימכו' ראו' בעצמו כדי להגבות לשמעון בכי הא ודאי אם באו לוי ויהודה לגבות ולא יספיקו וכו' חוזרות וגובים מלוקח זה עכ"ל והמבי"ט ח"א סי' קי"א כ' על ראובן שמשכן ביתו לשמעון בניסן ואח"ך בתשרי מכרה לו בסך דמי המשכ' וכ' לו שטר מכירה ובין ניסן לתשרי לוה ראובן מלוי וכשהגיע זמנו ולא מצא נכסים לגבות מראובן ובא לטרו' הבית משמעון וטען שמעון שהבית היתה ממושכ' לו קודם הדין עם שמעון דכיון דאם תבע שמעון לראובן המשכנ' היו ב"ד שמים לי וה"ה כשהלוה עצמו הגבה קרק' למלו' בחובו לא נפקע שעבודו הקדום משום דלא בא לבית דין כיון שמרצון הגבה לו עדיף מהגבו בית דין בעל כרחו עש"ב וזה הפך דין זה:
ל"א אבל אם הלוה מכרו וכו' ב"ח מאוחר טורף מלוק' אבל ב"ח מוקדם אפשר אינו חוזר וטור' אם עדיין חיי' לו ה' שבו"י סי' קנ"ג ע"ש:
ל"ב דין יוד ובאו כולם ביחד לגבות וכו' ל' הטו' ס היו ב"ח זמנם שוה וכו' וכ' הכנה"ג ל"ד אלא אפי' לא היה זמנם שוה מהראד"ב בתשו' אבל מהרשד"ם כ' דדוקא כשזמנם שוה אבל כשאין זמנ' שוה הקודם בזמן גובה ע"ש ובתשו' מהראד"ב סי' קס"ז מבוא' דהיינו אפי' הגיע זמן א' לגבות ולא הגיע זמן האחרים לגבות אבל מהרשד"ם ס"ל דגובה מי שהגיע זמנו לגבו' ולא האחרים עיין שם וכך כתב הרשב"א במיוחסו' סי' נ"ז ובתשוב' חלק רביעי סימן קי"ג דבעל חוב מאוחר כשהגיע זמנו לגבות גובה ואין ב'"ח מוקדם יכול לעכב כל שלא הגי' זמנו לגבות עיין שם וכך כתב בסי' רל"ג עיין שם גם מהראנ"ח ח"ב סימן י"ד כ' דמ"ש הטור דבעל חוב מוקדם קודם לגבות אפי' אם בע"ח מאוחר הגי' זמנו קודם לאו שלא הגיע עדיין זמן הב"ח המוק' בשעת גוביינא דכל שלא הגיע זמנו לגבות היכי יהבי' לי' אלא כגון שכבר הגיע זמן הב""ח המוקדם גם כן בשעת גוביינ' אלא דזמן הבעל חוב המאוחר הגיע קודם דס"ד כיון דבעל חוב מכאן ולהבא הוא גובה א"כ כל אחד כשהגיע זמן גבייתו חל שעבודו ונמצא שעבוד המאוחר קודם לשעבוד המוקדם ויגבה קודם לזה כתב דלא היא אלא בעל חוב המוקדם קודם לגבות עיין שם הרי דאם לא הגיע זמן גביית הב"ח המוקדם והגיע זמן גביית וכו' וכ"כ מהרי"ך בס' בתי כהונה ח"א בית וועד סי' י"ו עש"ב והרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תרס"ד כ' בא' שנתן מתנה לבנו מעכשיו נ' פרחים ונתנם לו מכאן ועד שנה ומת האב בתוך השנה ואין בנכסים כדי כתובת אשתו וכו' אם היו שם נכסים בני חורין ודאי זכה הבן במתנ' כשהגי' הזמן למפרע כיון שכתב לו מעכשיו עיין שם ועיין בב"י סימן צ"ז שכתב על דברי הרי"ף דבעל חוב קודם למזונות האשה ואפשר דטעמא משום דחיוב מזונות דמכאן ולהבא ודאי דמלוה בשטר קודמת משום דלא הגיע זמנם לגבות וכו' והרב בית דוד סימן כ"ח הקשה דמה בכך שלא הגיע זמנה דהא קיימא לן דכל מי שקדם שטר חוב קודם לגבות אפילו הגיע זמן פירעון של המאוחר קודם ע"ש ולדברי מהרשד"ם ומהראנ"ח ניחא דהיינו דוקא תם כבר הגיע זמן המוקד' גם כן בשעת גבייה אבל התם שלא הגיע עדיין זמן גביית המזונו' ב"ח מאוח' שבח לגבות קודם:
ל"ג כיצד חולקין וכו' דעת ר"ח לחלוק כפי הממון וכן הסכים גם רבינו ישעיה הראשון בס' המכריע סימן מ"ט עיין שם וכתב מהרשד"ם סימן ק"ח שכן מנהג יפה הוא עיי"ש וכתב הרב בית יהודה סימן י"א שכן נהגו מימי קדם לחלוק כפי הממון כדעת ר"ח עיין שם:
ל"ד במקום שאין מנהג אין לזוז מדברי הרי"ף כפסק מרן וכן דעת רוב הפוסקים כמו שכתב הרב פני משה ח"ב סימן נ"ו וה' פרח מטה אהרן סימן כ"ו עיין שם וכן הסכים הרשב"ץ חלק שני סימן ק"מ וחלק שלישי סימן ש"ג והרשב"ש סימן ש"ט והרדב"ז חלק ב' סימן תרע"א עיין שם וכן כתב בשו"ת ח"ג סימן תרכ"ח דלעולם חולקים בשוה אפילו לא בא לתבוע אחד מהם כיון שהדין שיחלוקו זכין לאדם שלא בפניו עי"ש וכן כתב מהר"ם בתשו' המיי' דשייכי לסדר משפטים סימן מ"א וז"ל ועל מי שיש לו ב"ח ואין לו כדי לפרוע לכולם נראה לי דאין הדיין יכול לכופו לפרוע לאח' מהם מב"ח מטלט' אלא יפרע לכל ב"ח בשוה אף על פי שחייב לזה יותר מזה חולקים כל הנמצא בידו בשוה ממש כמ"ש רבינו אלפאסי בפרק מי שהיה נשוי וכו' הילכך כיון דידעינן בהאי דאית ליה בעל חוב אחריני האי דיינא דמיזדקק לחד מנייהו ומפיק מלוה לאו שפיר עבד דהא תנן סתמא חולקים בין דאתו כולהו קמן בין דלא אתא אלא חד מנייהו עי"ש וכתב הרב ב"ח בתשו' סימן ל"ה דאפילו יש לא' הרבה שטרות ולשני שטר א' חולקי' בשו' וראיה מדאמרינן בפרק ג"פ האי מאן דנקט שטרא בר מחה זוזי וחמר שוייה ניהלי תרי בני חמשים חמשים לא משוינן להו מ"ט עבוד רבנן מלתא דניחא לי' למלוה וניח' ליה ללוה ניחא ליה למלוה כדי שיכוף לפורעו וניחא ללוה כי היכי דנפגם שטריה וכו' הא אם שניהם המלוה והלו' רוצים לעשותו שנים בני חמשים חמשים עושין כמו שכ' הב"י סימן נ"ג בשם רבינו ירוחם וא"א דמי שיש לו ב' שני שע=טרות נוטל שני חלקים אפילו שניהם רוצים אסור לעשותו שנים דעשו קנוניא שיטול המלוה זה שני חלקים ויפסיד ב"ח אחר אלא ודאי אפילו יש לו כמה שטרות אינו נוטל אלא חלק תחד ע"ש והרב צ"ץ סימן ט"ו דחה דמיירי אפילו באין חפץ המלוה שיעשו לו ב' שטרו' בזמן א' אלא מאותו יום דבכה"ג ליכא פסידא לב"ח דאם יש עליו ב"ח אחרים קודמים לו יפסיד הוא ואה"נ דאין עושין שני שטרות מזמן ח' אפילו רצו שניהם מטעם דחיישינן לפסידא דשאר ב"ח ע"ש ונראה דהדין אמת דאין עושין ב' שטרות מזמן א' אפילו מדעת שניהם מטעם אחר שמא פרע לו אותו של מאה ויוציא אלו של הן' ויגבה בהם אלא מיירי במודה הלוה שלא פרע כמו שכת' התו' ואם מזמן א' אפילו מודה הלוה שלא פרעו חיישינן לקנוניא וכן כתב הרמ"ה בפ' ג"פ סימן ק"י וז"ל ובדין הוא דהוה יכיל למימ' טעמ' משו' תברא כדרב אשי אלא הא עדיפ' לי' דאי מטעמא דתברא היכא דמשלי' ליה ללוה ואודי דלא פרע ש"ד דהא ליכא למיחש למידי ומשום קנוניא ליכא דמהשתא הוא דקבעי למיכתב ליה שטרא דהוה ליה מאוח' וכו' עכ"ל משמע דמזמן א' אפילו מודה דלא פרעו חיישי' לקנוניא מיהו לפ"ז אם חין ללוה קרקעות אלא מטלטלין אפילו רצו שניהם אין עושים שני שטרות אפילו מאותו יום דאיכא פסידא לב"ח אחריני דאפילו הם קודמים אין קדימה במטלטלין אלא דאפילו יש לו קרקעות קאמר רבא דאפילו הכי חין עושין ב' שטרות מה"ט דניחא ליה וכו' ואם רצו שניהם עושין אבל אם אין לו קרקעות אלא מטלטלין אפילו רצו שניהם אין עושין בלאו הכי משום פסידא דב"ח אחריני ונראה לי דלא חיישינן לקנוני' שהרי כתב הרשב"א בתשו' ח"ב סימן רנ"ג גבי מצא שטר בין שטרותיו ואינו יודע מה טיבו וז"ל ועוד אמרינן בפ' האש' שנתארמלה באומר שטר אמנה הוא זה אינו נאמן ואוקי דקאמר מלוה וכגון שחב לאחרים אלמא כשחב לאחרים אינו נאמן לפסול אפי' השטר שבידו כל שכן הוא שאינו נאמן להחזיר לזה את השטר שאינו בידו במקום שחב לאחרים ואפילו במקום דלא ידעינן בהדיא אי חב לאחרים או לא חיישינן נמי דלקנוניא שאינה ידועה נמי חיישינן והתם הוא דבעי חב לאחרים ממש משום דאי לא"ה אי אמר אמנה הוא או פרוע ובעי לאהדורי לעכב אבל היכא דלאו בידו לאהדורי ניהליה כל שאין בידו חיישינן לקנוניא וכו' עכ"ל אלמא כל שבידו לא חיישינן לקנוניא שאינה ידועה אבל אם אין בידו חיישינן לקנוניא שאינה ידועה ואם כן הכא נמי כל שאינו ידוע לנו שיש ללוה ב"ח אחרי' ואין לו לפרוע יכולים לעשות ולא חיישינן לקנוניא שאינ' ידוע' דבלאו הכי אם רצה קורעים השטר של מאה וכותבי' ב' שטרות של ן' ן' או לכתוב לו שטר אחר דכותבי' שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו לכך אשמעינן רבא דאפי' היכא דלא חיישינן לקנוניא אין כותבים מהאי טעמ' דניח' ליה וכו' ואם רצו שניהם כותבין אבל אם ידוע לנו שיש ב"ח אחרים ואין לו לפרוע אפילו רצו שניהם אין עושין ב' שטרות ושוב ראיתי להדרישה בסימן נ"ג שכת' דכשיש למלוה א' ב' שטרות אפילו הם חוב א' נוטל ב' חלקים והתם מסתמא לא חיישינן שיש לו בעלי חוב יותר ואין לו לפרוע כמ"ש בסימן ל"ז ע"ש וכן כתב בתשובות ה' פני יהושע סימן יו"ד וכי האי גוונא כתבו התוספות בספ"ק דמציעא בד"ה ש"מ וכו' ואף ע"ג דגבי ערב לאשה וכו ל"ד דהתם מפסיד הערב מיד וכו' ע"ש ועיין בהרב בני יעקב דמ"ה ע"ב שכתב דהמלוה אינו יכול לקרוע השטר ולעשות מלוה ע"פ משום דחב (עד כ"מ):
ל"ה כ' הרב פני משה ח"ב סימן נ"ו שם דאם א' עני ואחד עשיר יש לצדד לצאת ידי שמים שיקדים לפרוע לעני כדאמרינן במציעא דקי"א גבי שכר שכיר דלכולי עלמא צריך להקדים עני לעשיר ולא ידעתי למה השמיטו הפוסקים ואף על גב דדרשו בספרי עני ואביון וכו' לומר שממהר הקב"ה ליפרע ע"י עני ואביון יותר מכל אדם ואם כן מנ"ל דצריך להקדים עני ואביון מכל מקום לא שבקי' הש"ס מפני הספרי אבל אם באו עני ועשיר לגבות בב"ד נזקקי' לשניהם ומגבי' להם בשוה והוא הדין בשכר שכיר עיין שם ולא דק דלהקדים עני לעשיר ילפינן במציעא מסיפא דקרא כי עני הוא ואם כן גם לספרי נהי דלא ילפינן להקדים עני לאביון אבל להקדי' עני לעשיר ילפינן מכי עני הוא ובגמרא הוה מ"ל, דת"ק סבירא ליה כספרי ולכך איצטריך כי עני הוא להקדים ני לעשיר מיהו בספרי דריש נמי כי עני הוא לדרשא אחרינא עיין שם ומכל מקום ק' על הפוסקים דלא שבקי' הש"ס מפני הספרי:
ל"ו דין י"ב הרי זה גובה שניהם וכו' ז"ל הרא"ה הובא בספר א"ז ר"פ נערה כ' הרי"ף וכולי והביא ראיה לדבריו מהא דאמרינן התם האי מאן דנקיט תרי שטרי בר חמשים והא התם דשוו אהדדי ואמרי' דגבי תרוייהו ואיכא דדחו לה דילמא ההיא כגון שיוצאין ביום א' בעדי שטר א' וליתא ודאי א"ל טעמא דאודי אודי ליה דסהדי ההיא שעתא הוו פסולי' או גזלנים ובההוא יומא אהדרו להו בתשובה אי נמי שטרא זייפא הוא ואיהו גופיה זייפיה מיהו י"ל התם כמ"ש כגון שכ' בכל א' מהם שהעדים עצמם ראו המלוה כשמנה לו המעות ושהיו ההלואו' חלוקות כגון שכתוב בזו בא' בניסן ובזו בב' בניסן וכת' בזמני' כתבנוהו א"נ כגון שכתב בשטר שני חוץ מן השט' הא' וכו' עש"ב מבואר דסביר"ל דאם העדים עצמם חתומי' על שניה' דחזק' אין העדי' חותמין על חוב א' בפי' אלא אפי' היו עדים אחרים הדין כן והרא"ה והריטב"א הביאו ראי' מהירושלמי ועיין בהסמ"ע והש"ך והרב בית דוד סימן ל' האריך בזה עש"ב:
ל"ז דין י"ג מלוה בשטר וכו' זה דעת רבי' האיי וכ' רבי' ירוחם שכ"נ עיקר עיין שם אבל הרי"ף ס"ל דמלוה בשטר מאוחרת קודמת למלוה ע"פ וכ"כ הגאונים בתשו' סימן ה' אע"ג דאמרי' סתם קנין לכתובה עומד דהא כיון שלא כתב כמלוה ע"פ דמי ולא טרפ' ממשעבדי ואי איכא גביה מלוה בשטר אחר המלוה ההיא אע"פ שהעדים מעידים כי המלוה קדמה זאת המאוחרת שהיא בשטר קודמת וכו' ע"ש הרי דמלוה ע"פ אפילו היא בקנין דאינו יכול לומר פרעתי מלוה בשטר מאוחרת קודמת לה משום דהקנין כל זמן שלא נכתב כמלוה ע"פ דמי דאינו טורף ממשעבדי כמ"ש מרן הב"י בסי' ע"ש מיהו בתשו' הגאוני' סי' מ"ז כ' דקנין הוי כשטר ש בהגה ומ"מ ס"ל כדעת הרי"ף דמלו' בשטר מאוחרת קודמת למלוה ע"פ ע"ש וכן דעת הרא"ה הובא בס' א"ז לכתובות דצ"ו וז"ל והא דאר"י מוכרת וכותב' סתם וכך כחה יפה פי' בירושלמי בא מלוה בשטר אומרת לכתובה מכרתי בא מלוה בעדים אומרת למזונות מכרתי כלומר אם בא מלוה בשטר לטרוף מן המשועבדים וכו' ומהכא משמע דכל שאינו גובה מהמשועבדי' אעפ"י שהוא קודם הגובה מהמשועבדי' קודם לו לגבות כמ"ש בירושלמי שאם בא מלוה בשטר והיא אומרת שמכרה למזונות מוציאין הדמים מידה ואע"פ שהיא מוקדמת במזונות שהרי שעבו' מזונותיה משעת כתובה ואמרי' התם שאלו מכרה לכתובה אין מוציאין מידה אלמא דבמלוה בשטר מאוחרת קודמת למלוה ע"פ ואפילו תפס מוציאין המעות מידו והריטב"א שם כ' וז"ל לפום פשטא א"ש למאן דסבר שאין למלוה ע"פ דין קדימה במקום מלו' בשטר ומיירי הכא במלוה מאוחרת שלאחר הנישואין וכולי אבל למ"ד דמלוה ע"פ יש לה דין קדימה במקום מלו' בשטר אף כשבא מלי' בשטר מאוחר יכולה לומר למזונות מכרתי כיון שחיוב מזונות קדמו וא"ת דמיירי במלוה מוקדמת לשעבודה א"כ כשבא מלו' בשטר ואומר' לכתובה מכרתי מאי אהני ליה דהא קי"ל בעל חוב מאוחר שקדם וגבה מה שגבה לא גבה ושמא הירושלמי הזה סובר דמה שגבה גבה או משום דסבר שעבודא לאו דאורייתא ולפיכך אין למלוה ע"פ דין קדימה במקום מלוה בשטר אבל אנן דק"ל דשעבוד' דאורייתא ודאי יש לה דין קדימה עכ"ל ונר' לכאור' דעתו נוטה כמ"ד שאין למלוה ע"פ דין קדימה כפשט הירושלמי ומה שכ' דהירוש' סובר דמה שגבה גבה ומיירי במלו' מוקדמ' לשעבוד' קשה דא"כ אף כשבא מלוה בשטר יכולה לומר למזונות מכרתי דמה שגבה מלוה ע"פ גבה אבל כבר כ' הר"ן בר"פ מי שהיה נשוי דהרשב"א דחה דבמזונות הקילו ועשאום כאלו לא חל שעבוד מעיקרא אלא כאלו א יום חל שעבוד מזונות אותו יום ולפיכך מלו' בשטר שקדמה קודם הגעת הזמן המזונות היא קודמת בגביה משא"כ במלוה בעלמא ע"ש וכ"כ בעל התרומות שער א' והובא בב"י סימן צ"ז וז"ל ויש מן הראשונים שטעו ואמרו שאם קדמה האשה למלוה שתשבע ותטול והשיב להם הרי"ף שנשתבשו וכו' מפני ששעבודו של מלוה הוא מן התורה וכדעולא דאמר שעבוד' דאורייתא ומזונו' האשה והבנות דרבנן הילכך אתי שעבוד דאורייתא ומבטל שעבוד דרבנן והוצרכנו לכך באשה היושבת תחת בעלה שאם נתאלמנה המלוה קודם לה מפני תיקון העולם כדתנן אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים וכולי ע"ש הרי אפי' מזונות האשה בחיי בעלה מלוה בשטר מאוח' קודמת למזונות לפי ששעבוד המלוה מן התורה ומזון האשה והבנות מדרבנן וגם לדידן דקי"ל דמזונות האשה מן התורה מ"מ מזונות האלמנה דרבנן ושעבוד המלוה דאורייתא ומבטל דרבנן והרמב"ם פי"ב מה' אישות הלכה ח"י כ' האשה שהלך בעלה למ"ה פוסקין לה מזונות בחזקת שלא נטלה או מחלה הואיל יש לה מזונות מן התורה משא"כ האלמנ' וכולי ונראה דס"ל דשעבוד דאורייתא הוי כמוחזק אבל שעבוד דרבנן לא משוי מוחזק כמ"ש הרמב"ן בס' הזכות סי' ל"ה והביאו בעה"ת שער מ"ג ח"ד סימן ט"ו ע"ש לכן אשה בחיי בעלה שיש לה שעבוד מזונות מדאוריית' פוסקי' לה מזונות בחזקת שלא נטלה ולא מחלה אבל אלמנה דאין לה רק שעבוד דרבנן לא הוי כמוחזק' וחיישי' שמא מחלה וה"נ מלוה דשעבודו מדאורייתא והוי כמוחזק מבטל מזונות האלמנה דשעבוד' דרבנן וכה"ג כ' המרדכי בפ' הכותב בשם ראבי"ה במשפט הכתובה שלו וז"ל היכא שהמחוייב חי ובאים כתובה וב"ח לגבות מן המטלט' ואין בהם אלא כדי א' מהם הדין הוא שיגבה ב"ח את חובו ואין לכתובה חלק באותם מטלטלי בין שתהיה מאוחרת בין שלא תהיה מאוחרת לפי שדין ב"ח לגבות ממטלטלי מחיים מדין התלמוד כדאמרי' מניה אפי' מגלימא דעל כתפיה וזו תקנת רבנן וכו' ע"ש וכ' מרן הב"י שם וז"ל ומ"מ ק"ל כיון שכותבי' בכתוב' ומזוניכי הרי נשתעבד לה בשטר ושעבוד' דאורייתא כמו שעבוד דמלוה ולמה יקדים לה מלוה בשטר ואפשר דטעמא משום דחיוב דמזונות דמכאן ולהבא ודאי מלוה בשטר קודמת משום דלא הגיע זמנם לגבות וכו' ע"ש וכ"כ הרשב"א במיוחסות סי' נ"ז וז"ל שא"א כן כל מי שיש לו אשה וכו' ויש עליו מלוה לא יגבה חובו מנכסיו כלום שכבר הוא משועב' למזונו' ופרנסה ומזונות של אשה כתובי' עכשיו אפי' אצל משעבדי שהכל נהגו לקנות מידו וכו' תדע לך דבעל יכול למכור נכסיו ואין האשה יכולה לעכב וכו' וכן ב"ח מוקדם אינו יכול לעכב ביד ב"ח המאוחר לגבות חובו עכשיו כל זמן שגבייתו קודמת לזמן גביית הב"ח המוקדם וכו' ע"ש הרי דאפי' קנו מידו על המזונות ב"ח המאוחר קודם משום דמזונות לא הגיע זמנם לגבות ועיין בתשו' הרשב"א ח"ד סי' קי"ג וכן כ' הריטב"א בחי' לקידושין די"ג וז"ל וכ"ת כיון דפסק רב פפא הילכתא כמ"ד שעבודא דאורייתא למ"ד לאו דאורייתא מלוה ע"פ גובה מן היורשי' ואינו גובה מן הלקוחות מאי נפ"ל השתא אי שעבוד' דאוריי' ואי לאו דאוריתא וכ"ת דנ"מ לענין מלו' ע"פ א לו' בשט' וזמן מלוה ע"פ קודם דלמ"ד לאו דאורייתא מלו' בשטר דאית ליה קלא קודם בתקנתא דרבנן ולמ"ד שעבודא דאורייתא מלוה ע' א קודמת הא ליתא דודאי מלו' בשט' בכל דוכתא לגבי מלוה ע"פ כנכסים משועבדים דלקוחו' חשיבא וכל מאי דלא טריף מלקוחות לא טריף ממלוה בשטר וכדאמרי' בר"פ מי שהיה נשוי ש"מ כתובת בנין דכרין לא טרפא ממשעבדי דאס"ד טרפא ממשעבדי ליתו בני ראשונה וליטרוף מבני שניה וכיון שכן כי היכי דמלו' ע"פ אינה גובה מלקוח' אפילו למ"ד שעבוד' דאורייתא משו' דלית לה קלא ומתקנתא דדרבנן ה"נ אינו גובה במקו' מלוה בשטר מנכסים בנ"ח וכ"כ הגאון האלפאסי בתשו' שאלה עכ"ל הרי שתפ' כהרי"ף דמלוה בשטר קודמת מיהו בס' א"ז בר"פ מי שהיה נשוי כתב הריטב"א דנראים דברי רב האיי וכן דעת הרשב"א ע"ש וכ"כ בתשו' הגאוני' בסי' קנ"ו וז"ל אפי' אם היה מלוה בשטר ומלוה ע"פ ואיגלאי מילתא דמלק ע"פ קודמת והנכסים בני חורין הוא גובה תחילה ממלוה בשטר שהיא מאוחרת דלא ייפי כח של מ לוה בשטר אלא במשועבדים לטרוף מה דלא טרפי מלוה ע"פ ע"ש והמ"מ בפ"ך מה' מלוה כ' שכ"נ מדברי הרמב"ם וכ' המבי"ט ח"ב סימן ע' ז"ל ומ"ש כת"ר דלא מיירי אלא במלו' בשטר מדכ' בין מן הלקוחות דאינו טורף מן הלקוחות אלא בשטר זה הוא הדרוש כי המ"מ סובר שטורף ג"כ בחוב ע"פ כמו שסוב' הרשב"א בפי' וכן ר' האיי וכו' וכבר תמה הש"ך דמשנה פשוטה היא דאינו ע"ש וה' כנה"ג בתשו' ח"ב סימן ל"ח כתב ורח"ל מהאי דעתא דמשוי למהרימ"ט טועה בדבר משנה ונדחק דר"ל דחוב ע"פ קודם ומה שקודם לשעבוד השטר מיקרי טורף או דר"ל דמדאורייתא טורף מלקוחו' דקי"ל דשלגבו דאורייתא כמ"ש הרשב"א סימן תתקי"ד אש וליתא שהרי המבי"ט עמ"ש הר"א דהר"מ מיירי במלוה בשטר מדכ' בין מן הלקוחות קאמר זה הוא הדרוש כי המ"מ סובר דטורף מבואר דטורף ממש מהלקוחו' והר"א מכריח הדבר מעצמו ואפשר דס"ל דנהי דבעלמא דמלו' ע"פ אינו גובה מהלקוחות הכא כיון דבלא"ה דמלו' בשט' טורף מהלקוחו' מלוה ע"פ הקודם טורף אותה דהא קי"ל שעבודא דאורייתא אלא דחשו חכמים לתקנת הלקוחות משום דלית להו קלא אבל הכא דבלא"ה איכא פסידא ללקוחות במלוה בשטר טורף אותה מלוה ע"פ הקודם לו טורף וכעין זה כ' הכנה"ג בסי' ק"י בראובן שמת והניח בנים קטנים וב"ח מהם הגיע זמנם ומהם לא הגיע זמנ' ואין בנכסי' שיעור כדי לפרוע כל החוב אם נזקקין לב"ח שעבר זמנו לגבות ג"כ חובו כיון דבלא"ה אין תועלת ליתומים דאם לא יגבה זה שעבר זמנו יגבוהו הב"ח אחרי' שהם תוך זמנם ובין הכי ובין הכי לא נשאר ליתומים כלום וכו' ע"ש אלמא אע"ג דחוב שעבר זמנו אינו גובה מהיתומים קטנים אם יש ג"כ חוב שלא הגיע זמנו כיון דבלא"ה גובה אותו ב"ח שלא הגיע זמנו ואין תועלת ליתומים מגבי' נמי לב"ח שהגיע זמנו וה"נ כיון דבלא"ה ב"ח שבשטר טורף מהלקוחות ואין תועלת ללקוחות מגבינן למלוה ע"פ דמוקמי' לה אדינא דאורייתא אבל מדברי הגאונים בתשו' הנז' ומדברי המבי"ט ח"א סי' קי"א דאינו גובה מלקוחות אלא מנכסים בני חורין ע"ש: