אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ב· רבי יצחק טייב

סימן צה

סימן צד

א' דין א' קרקעות אפי' של ח"ל וכו' הרשב"ש סי' שכ"ב כתב אע"פ שהראב"ד ס"ל דאין חילוק אבל לע"ד מצאתי ראיה מפורשת בדברי הגאונים דבערכין אמרינן מקרקעי דא"ל כמטלטלי דא"י דמו ודברי הגאונים אמת ע"ש וכבר כ' הראב"ד עצמו הביאו בעל התרומות שער ח' שהגאונים סמכו אההיא דערכין אבל אינה ראיה ולענין שבועה ואונאה מקרקעי נינהו והובא בבית יוסף עיין שם:

ב' ושטרות וכו' שתבעו הפקדתי בידך ב' שטרות והודה לו בא' וכפר בא' וה"נ אפילו תבעו שטרות דכ"י פטור אבל אם תבעו דמיהם הוה ליה כתבעו מנה לי בידך והודה לו במקצת וכפר במקצת אם הם כ"י חייב שבועה דאוריית' אבל שטרות בעדים אם הודה בא' בדמי א' מהם פטור הסמ"ע גם הרשב"א ח"ב סי' קמ"ח על אשה שכתבה לא' שטר מתנה כדי לגבות לה ממון וז"ל אשה זו אינה תובעת מנתבע זה אלא שטרות דהיינו שטר המתנה שעשתה לו וכו' וכן שטר הפשרה שנתחייב בו בע"ד הדין מחמתה לפי שעדיין לא קבל נתבע זה שום ממון מבע"ד אפי' לטענתה ונמצא שאינה חובטת ממון אלא שטרות ולפיכך אם זה כופר בהם ואין לאשה עדים או ראיה הנתבע פטור וכו' עכ"ל מבואר דאפי' בשטר מתנה כל זמן שלא באו נכסי' לידו והוא כופר בהם אינו נשבע אבל אם באו נכסים לידו הו"ל תביעת ממון וה' כנה"ג העתיק לשון הסמ"ע בשטר או בכ"י אין צריך לישבע וט"ס הוא דכ"י אפי' יש בו נאמנות כיון דליכא שעבוד קרקעות צריך לישבע כמבו' בס' פ"ח סכ"ט ע"ש:

ג' ל"ש כופר בכל וע"א מכחישו וכו' וכן כ' מהר"י וויל סי' כ"ח שכן מוכח בהדיא בפ' הכות' גבי עד א' מעידה שהיא פרועה דאין נשבעין על הקרקעות על פי ע"א ומסתמא וה"ה אשטרות דמ"ש ע"ש וכן משמע בתשו' מהר"ם הארוכות סי' תקצ"ח ע"ש:

ד' ואפי' אם פשעו וכו' דעת הרמב"ם דפשיעה חייב אפי' ש"ח וכ"כ הטור בשם הרמ"ה וכ"כ הרמ"ה בתשו' סי' ש"ו ע"ש וכן דעת רש"י ובעל העיטור ע"ש ומה שהוכיחו התו' והרא"ש והר"ן מדאמרינן בס"פ החובל דההוא ארנקי דהפקידו רב יוסף גבי ההוא גברא ופשע ביה וחייביה רב יוסף וא"ל אביי לשמור ולא לחלק לעניים וכו' אלמא אפי' מפשיעה פטור ע"ש כבר כתב הרמ"ה הובא בס' א"ז בפ' החובל דלא קרי ביה לשמור כו' ע"ש הטעם וכ"כ הש"ך ומהר"ם בן חביב בס' גו"ר חח"מ כלל ה' סי' י"א דחה דברי הש"ך דא"כ אפי' הזיק מעות עניים לא יהא חייב עיין שם ונראה דאה"נ דאפי' הזיק בידים פטור דכיון דפטור מפשיעה דלא מיקרי שומר מדין מזיק נמי פטור דהא ממון שאין לו תובעין הוא כדאמרי' בפ' הזרוע המזיק מתנות כהונה או אכלן פטור ע"ש וז"ל הרא"ה הובא בס' א"ז בפ' שור שנגח ארבעה או חמשה אבל שאר דברים כגון מעשר ותרומה ומתנות כהונה היכא דאיתנהו בעין מוציאין אותם מידו וכו' אבל במזיק וכו' זה כלל גדול בדין כל מקום שהוא ממון שאין לו תובעין פטור מתשלומי נזקו ל"ש צדקה ול"ש מידי אחרינא וכן מוכח במ' חולין וכן בדין והא דאמרי' בפר' החובל לשמור ולא לחלק לעניים וכו' שאני התם דאתא לידי מעיקרא בתורת שמירה וקיבל עליה לאחיובי בנטירה כ"ש בהזיקה ולהכי איצטריך מיעוט דלשמור והיכא דלעניים מיקץ להו חשבי' לשמור וכו' עכ"ל הרי דס"ל דכל ממון שאין לו תובעין פטור ואם הזיק בידים מעות עניים פטו' אלא דס"ד אם באה לידו בתורת שמירה חייב קא משמע לן לשמור ולא לחלק לעניים דלא חשיב לשמור וממילא אפי' מזיק בידים פטור וכ"כ הרשב"ץ בתשו' ח"ג סי' ש"ג ע"ש וכ"מ בשו"ת בשמי' ראש סי' קפ"ה על גזבר שהפקי' אצל חבירו מעות צדקה ונתן לו ע"ז שכר הרבה ונודע שפשע שכ' השואל דחייב כמו שפסק הרמב"ם דאפי' ש"ח בהקדש חייב בפשיעה וגם הראב"ד וחכמי צרפת לא פטרו מפשיעה אלא שומר חנם ולא ש"ש כנראה מל' הסמ"ג בס"פ החובל דאמר אביי לשמור ולא לחלק לעניים ה"ד בש"ח שפשע ולא בש"ש והרמב"ם שסובר דאפי' ש"ח חייב בפשיעה צ"ל דמפרש הך דס"פ החובל בשלא פשע פשיעה גמורה אלא דנגנבו וחייבו רב יוסף משום דשמירת צדקה לא גרע משמירת אבידה ואמר אביי וכו' והרשב"א השיב וז"ל דמאי דק"ל למר א"כ מ"ש במעות צדקה וכו' אינה קושיא דסברא הוא דכבר נסתלקה ידו ממנו לגמרי ועניים אין כאן לתובעו כדכ' הרב דהו"ל ממון שאין לו תובעי' ולא בעי לשמור אלא דסד"א דהאי גברא נקרא תובעו שהרי נתנה לו קמ"ל לשמור ולא לחלק וכו' עכ"ל ונראה דעת השואל דש"ש בהקדש חייב בפשיעה לכ"ע ודס"פ החובל בשלא פשע פשיעה גמורה אלא נגנבו ורב יוסף חייבו משו' דלא גרע משמירת אבידה דסבר רב יוסף גופיה דהוי כש"ש משו' דהעוסק במצוה פטו' מן המצוה וה"נ שומר מעות עניים דעוסק במצוה הוא דינו כש"ש וחייבי' בגניבה ואבידה דמעות עניים דינם כשאר נכסי הדיוט ולא ממעטי' מדין הקדש דרעהו מיקרי ואביי אמר לשמור ולא לחלק לעניים ופטור מגניבה ואבידה אבל חייב בפשיעה כיון שהוא ש"ש ואם הזיק בידים אפי' ש"ח חייב לכ"ע אבל הרשב"א ס"ל דכיון דנסתלק הנותן ממנו והוי ממון שאין לו תובעי' אפי' הזיק בידים פטור לכ"ע ובפ' הגוזל בתרא בההוא דאפקידו גביה ארנקי דפדיון שבוים וכו' כ' הרשב"א וז"ל ק"ל דהכא כשהפקידו אצלו לפדיון שבוים סתם וכו' וכיון שכן מאי מק' אביי הא מציל עצמו בממון חבירו הא תניא לשמור ולא לחלק לעניים וכו' ואפי' אם הזיק וקרע בידים והרא"ש והנ"י שם נדחקו דמיירי שלא נתן לו לחלק לעניי' אלא לשמור ולהחזיר לו והוא יחלקו וכו' ע"ש הרי דהרשב"א והרא"ש והנ"י ס"ל דאם נתן לו לחלק לעניים אפי' הזיק בידים פטור אבל לדברי השואל ניחא דמזיק בידים חייב לכ"ע ולא פטרו אביי בס"פ החובל אלא בשלא פשע פשיעה גמורה אך ק"ק על הרשב"א דגבי מזיק מתנות כהונה בפ' הזרוע דעת רש"י והתוס' דוקא אכלן הוא דפטור דלא מישתרשי ליה זוזי שהיה מתענה אבל מכרן חייב וכן דעת הרשב"א בחי' שם וא"כ ה"נ מציל עצמו במעות של צדקה חייב מה"ט ומ"מ דעת הרשב"א והרא"ה והרא"ש והנ"י דאפי' מזיק בידים במעות של צדקה פטור וכ"כ המאירי בס"פ החובל וז"ל הפקיד אצלו ע"מ לחלק לעניים ופשע בו או אבדו בידים פטור שכיון שא"ל לחלק לעניים נסתלק מהם ועניים אין להם עליו תביעה וכו' ע"ש והמש"ל פ"ד מה' מלוה הכריע כן ממ"ש הרמב"ם בפ"ה מה' שאלה ופקדון דאפי' פשע בהם פטור והוא ס"ל דפושע מזיק הוא אלא ודאי דשאני הכא דהוי ממון שאין לו תובעין ואפי' מזיק בידים פטור ע"ש ואין זה הכרח דכבר כ' הש"ך דפשיטא דאין כוונת הרמב"ם דפושע מזיק ממש הוא אלא כמו מזיק לענין דמן הסברא חייב פושע אפי' בלא קרא ובזה תי' השגת הראב"ד דא"כ פשיעה בבעלים אמאי פטור ע"ש וא"כ א"ל דדוקא פושע במעות עניי' פטור אבל מזיק בידי' חיי' דכמו פשיע' בבעלי' דפטו' ומזיק חייב דפושע לאו מזיק ממש הוא ומ"מ הרי ה' המאירי והרשב"א כתבו בהדיא דאפילו אבד בידים פטור וכן נראה מדברי הרא"ש והנ"י והרא"ש בתשו' כלל י"ג סי' ח' וי"ז כ' וז"ל דע כי לא הותר רבית קצוצה אלא להקדש בדק הבית משו' דכתי' אחיך ולא הקדש כדדרשי' שור רעהו ולא של הקדש אבל הקדש בזה"ז שהוא לעניים או לת"ת בכלל אחיך הם ורעהו הם והביא ראיה ר"מ מההוא ארנקי דס"פ החובל דאפקדי רב יוסף גבי ההוא גברא ופשע ביה חייבי' רב יוסף וא"ל אביי והתניא לשמור ולא לחלק לעניים וכו' וא"א דעניים לאו בכלל רעהו ל"ל לשמור תפ"ל מדכתיב כי יתן איש לרעהו וכו' אלא ודאי עניים נכלל רעהו הם וכו' ע"ש וכ' ה' מש"ל דס"ל דמבריית' גופה דקתני לשמור ולא לחלק לעניים אין ראיה דא"ל דקרא איצטריך למזיק בידים:

וכתב מהריט"ץ סי' קל"ה וסי' קמ"ב מדכ' הרא"ש ועוד כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אוקי ממונא בחזקת מריה א"כ אם הוא להפך אין מוציאין מידו אע"ג דמהרי"ק כ' דלא אמרי' קי"ל כפלוני שהוא יחיד ורבים חולקים עליו אפשר שיש שסובר כהרמב"ם ע"ש ולא ראה דגם הרמ"ה ובעל העיטור ס"ל כהרמב"ם וכ"נ דעת רש"י כמ"ש המ"מ ופשיטא דיכול המוחזק לומר קי"ל כוותייהו וכ"כ הרדב"ז ח"א סי' תע"ה דאם תפס הלה אין מוציאין מידו ע"ש אבל הרי"ף והרמב"ן והרשב"א ס"ל דפטור אפי' מפשיעה וכ"כ הר"ן ע"ש ומהריט"ץ סי' קל"ה הק' על הרמב"ם שכ' וכן הורו רבותי דהרי הרי"ף ס"ל דפטור אם לא נדחוק דרבותי על מהר"י ן' מיגש ע"ש וליתא דגם מהר"י ן מיגש ס"ל דפטור כמ"ש הר"ן בשמו ומ"ש ול' הרמב"ם וכן הורו רבותי שהמוסר פרעו לשומר וכו' והתנה עמו שיחפור וכו' ופשע ולא עשה חייב וכו' ע"ש והם דברי מהר"י ן' מיגש כמ"ש הטור בשמו ומשמע דאפי' למ"ד דפושע פטור בזה מודה דחייב כמ"ש הפרישה ע"ש הטעם וז"ל מהר"י ן' מיגש בחי' בפ' שבועת הדיינים ילפי' השתא מהא מתני' דמאן דאמסר ליה קרקע או עבד או הקדש למנטר ופשע ולא מנטר דאיתביד או אתניס מחמת ההיא פשיעותא בין שומר חנם בין שומר שכר לא מחייבי' מידי לא תשלומי' ולא שבועה אבל ודאי אי אפסיד ליה בידים מחייב כדין כל מזיק שבעולם והיכא דמשכן ליה איניש גבי חבריה כרמיה או בוסתניה ואתני עליה למיקם בכל מיני פולחניה ופשע ולא פלח וכו' ומסתברא לן דכי הא ודאי חיובי מחייב דע"כ לא אמרי דפטור אלא היכא דמטי ליה פסידא בעלמא או ממילא מחמת דלא נטרי ליה דהיינו תורת שומר אבל היכא דמטי ליה פסידא מחמת דלא פלחיה הא ודאי כיון דהתנה הוי עליה למפלחיה ולא פלחה כי היזק' דבידי' דמי ומחייב חיובי עכ"ל ע"ש הרי בהדיא דס"ל דבפשיעה פטור אבל בזה דהוי כמזיק בידים חייב:

וראיתי להרדב"ז בח"ב סי' תע"ה בראובן שהפקידו אצלו ס"ת ופשע בו שכת' דזה מחלוקת בין הראשוני' בהא דתנן אלו דברים אין להם אונאה העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות וכו' ש"ח אינו נשבע שדעת רש"י דמשבועה הוא דפטור אבל אם פשע בודאי חייב לשלם א פסק הרמב"ם דחייב לשלם משום דפושע מזיק הוא אבל דעת רוב הפוסקי' דפטור אפי' מפשיעה ודין ההקדשות שוה לקרקעות וא"כ אע"ג דהרמב"ם מחייב ואתריה דמר הוא מ"מ כיון שהוא תפוס אין מוציאין ממנו נגד כל הני רבוותא ע"ש וזה סותר מ"ש בתשו' ח"א סי' קי"ז דע"כ לא קאמר מהריק"ו דמ"ל קי"ל כפ' להחזיק הממון בידו אלא היכא דקבלו עליהם לדון כפ' פוסק אבל היכא דנהגו לפסוק כהרמב"ם כי אתרי לא וכ"כ בח"ב סי' תקמ"ז ע"ש וכ' ה' כנה"ג בסי' כ"ה הגב"י אות למ"ד דהסברא נוטה דאפי' כשהוא יחיד בסברתו ל"מ לומר קי"ל כנגדו כיון דמטעם קבלה נגעו בה ע"ש וכ"ש בנ"ד דגם רש"י והרמ"ה ס"ל כהרמב"ם דחייב בפשיעה דודאי באתריה דמר מוציאין מיד המוחזק ועוד שהרי כ' הרמב"ם בפ"ב מה' שאלה וז"ל שאל מן השותפין ונשאל לו א' מהם וכו' ה"ז ספק אם היא שאלה בבעלים אם אינה וכו' פשע בה הרי זה משלם וכ' המ"מ אע"פ שפשיעה בבעלים פטור ובדין זה הדבר ספק אם הוא בבעלים או לא דעתו שהפושע הוא כמזיק וכיון שהוא כמזיק ואין שם ראייה לפוטרו חייב לשלם ע"ש אלמא גבי פושע שהוא כמזיק מוציאין ממנו מספק וא"כ ה"נ מספ"ל אם חייב בפשיעה או לא דמוציאין מידו מספק ואפשר לחלק בין ספק דתיקו לספק פלוגתא דרבוותא וכה"ג חי' ה' פמ"א ח"א סי' כ"ו וח"ב סו' י"ב עש"ב אבל ראיתי לה' בתשו' אחרת סי' תקפ"ח שכ' גבי הניח להם אביהם פרה שאולה דאם פשעו בה חייבים דיש לסמוך על הרמב"ם והתו' אפי' להוציא ממון ע"ש ועין בשאלת יעבץ סי' פ"ה מיהו מרן הב"י בסי' צ"ה וסי' ש"א פסק דלא כהרמב"ם משום שהרי"ף והרא"ש מסכימים לדעת א' כמ"ש בהקדמתו דג' עמודי ההוראה הרי"ף והרמב"ם והרא"ש במקום שב' מהם מסכימים לדעת א' לכה כמותם וכ"ש בנ"ד שנלוו אליהם הר"י הלוי והראב"ד והרמב"ן והרשב"א והר"ן ע"ש ועוד תמהני על הרדב"ז שהרי כ' הטור בסס"י צ"ה בשם ה"ר ישעיה דמה שמקדישים בזה"ז לבהכ"נ מעות או ס"ת וכו' דינו כשאר נכסי הדיוט לענין שבועה ע"ש וה"ה לענין פשיעה דחייב ודוקא הופקדו אתו מעות של עניים הוי כשל הקדש ופטור מטעם דלשמור ולא לחלק לעניים כמבואר בטור בסי' ש"א ע"ש בב"י וכן הוכיח הרשב"ץ ח"ב סי' קנ"א ע"ש ועיין בס' אדמת קדש ח"מ סי' ס':

וכתב מור"א ן' טווא בתשו' סי' ל"ד דה"ה מעות צדקה דאין להם אונאה ויש להביא ראיה מדאמרי' בפ' החובל כי יתן איש אל רעהו וכו' לשמור ולא לחלק לעניים אלמא שומר מעות עניים פטור כמו שומר ההקדש וה"נ גבי רבית ואונאה שוה מעות צדקה כמו מעות הקדש ע"ש וכ"כ בתשו' בשמים ראש סי' כ"ז דהקדש עניים אין בו רבית משום דאין לו בעלים ע"ש וליתא דהרא"ש בתשו' כלל י"ג סי' ח' וי"ז כ' וז"ל דע כי לא הותר רבי' קצוצה אלא להקדש בדק הבית משו' דכתיב לאחיך ולא להקדש כדדרשי' שור רעהו ולא שור של הקדש אבל הקדש בזה"ז שהוא לעניים או לת"ת בכלל אחיך הם ורעהו הם והביא ראיה ר"מ מההוא ארנקי דס"פ החובל דאפקדי' רב יוסף גבי ההוא גברא ופשע ביה וחייבי' רב יוסף א"ל אביי והתניא לשמו' ולא לחל' לעניי' וא"א דעניי' לאו בכל ל"ל לשמו' תפ"ל מדכתוב כי יתן איש אל רעהו כדדרשינן שור של ישראל שנגח שור של הקדש פטור רעהו אמר רחמנא ולא הקדש וה"נ וכו' אלא ודאי עניים בכלל רעהו הם וכו' ע"ש וכ"כ המרדכי בפ' המפקיד ואף מהר"ם מרוטנבורק התיר להלוות מעות עניים ברבית ע"ש וה"ה דליכא אונאה ודברי מהר"ם הם בתשו' הארוכות סי' ע"ג ובתשו' הקצרות סי' ק"א וק"ט ע"ש מ"מ הרי דמהר"ם והרשב"א אדרבה הוכיחו מהתם דעניים בכלל רעהו הם לענין רבית וכ"כ הרשב"ץ ח"ב סי' קנ"א ע"ש וכ' המש"ל בהלכ' מלוה דמברייתא גופא דקתני לשמור ולא לחלק לעניים אין ראיה דא"ל דקרא איצטריך למזיק בידים אבל גבי מעשה דרב יוסף דלא היה מזיק אלא פושע היה לו לאביי להק' ממתניתין דממעט הקדש מרעהו ולא מברייתא וכן מהר"ם בתשו' סי' ע"ג הביא ראיה זו מקושי' דאביי ע"ש וכ"כ מהרש"ל ביש"ש ס"פ החובל ע"ש

והרשב"ץ ח"א סי' קנ"ו נראה דעתו דאפי' פשע בהם פטור כדעת הרי"ף ומהר"י בן מיגש וכן הסכימו האחרונים מיהו ה"ד בטענת גניבה ואבידה אבל, אם מסרם לאנס חייב מדין מוסר עיין שם:

ה' אבל שבועת היסת נשבעי' וכו' עיון בתשובות הרשב"ש סי' ע"ט וסי' ק"ה בסוף התשוב' שכ' דא"ץ אלא להחרי' סתם דאין נשבעין על הקרקעות עיין שם ונראה שנמשך אחר המרדכי והג"א בפרק קמא דמציעא דאין נשבעין על הקרקעו' אפי' היסת וכן משמע מדברי רב האיי במשפטי שבועות שער ה' דאין נשבעין על הקרעות אפי' היסת אלא ע"י גלגול עש"ב אבל הרמב"ם ושאר פוסקי' ס"ל דנשבעין היסת וכ"כ הרשב"ש עצמו בסי' שכ"ב ע"ש וז"ל הרמב"ם בפ"ה מה' טוען ב' עבדים או ב' שטרות יש לי בידך אין לך בידי אלא שטר א' או עבד א' ה"ז נשבע היסת וכן וכו' עבד זה או שטר זה שיש לי בידך שלי הוא ואתה מכרתו לי והנטען אומר להד"מ בין שהביא הטוען א' ע"א ובין לא הביא הרי זה נשבע היסת ונפטר עכ"ל מבואר דס"ל אם אמר לו שטר זה שבידך אתה מכרתו והנטען אומר להד"מ נשבע היסת ונפטר ועיין בסי' ס"ו בסמ"ע ס"ק ל"ג שכ' לדעת מרן דאם טען לא מכרתיו לך אפי' שבועה א"ץ כיון דליכא שטר מכר והאריך בדרישה שם ולא זכר שכ' הרמב"ם כאן דאפי' השטר ביד הנתבע והלה אומר אתה מכרתו לי צריך הנתבע לישבע היסת וכ"ש כשהשטר ביד התוב' וע"ש בהש"ך ומ"מ מבואר דנשבעין על השטרות היסת בין כפר בכל וליכא ע"א בין יש ע"א מ"מ נשבע היסת וכן מוכח בהדיא בתשו' הרשב"א סי' קט"ו דמבואר שם אם תבעו ממון שגבה השטרות אם הודה במקצת חייב ש"ד ואם כפר בכל נשבע היסת ונראה פשוט וה"ד בטענת ברי אבל בטענת שמא ליכא שבועת היסת כמ"ש הרמב"ם פ"ה מהל' טוען דין ו' דאם טען על השטרות שאבד פטור אף משבועת היסת וכ' המ"מ הטעם מפני שאין התובע יכול לטעון טענת ברי ומה שהק' המש"ל דא"כ למה כ' הרמב"ם שאפי' פשע וכו' כבר האריך הדרישה בביאורו ע"ש וכן כתב בשו"ת בשמים ראש סי' קפ"ה דבשומרים ליכא שבועת היסת מה"ט:

ו' וכן ע"י גלגול וכו' משמע דגם על הקדשות נשבעים עליהם ע"י גלגול ור' האי בס' משפטי שבועו' שער ב' כתב הקרקעות והעבדים והשטרות ע"י גלגול שבועה אבל הקדשות אין להם לא שבועת היסת ולא גלגול שבועה ע"ש: ז' אבל הקדיש לעניים או לבה"כ או לס"ת וכו' בתשו' מהר"ם הארוכות סי' תקע"ט כ' בא' שהקדיש זהב לס"ת דאין נשבעין על ההקדשות והיא בתשו' ראב"ן בספרו סי':

ח' דין ב' והוא שא"ץ לקרקע וכו' הש"ך כ' כמה פוסקי' דס"ל הלכה כחכמי' דהוו קרקע והסכים דדוקא בב"ח מיירי רבנן כמו שחי' התו' והראב"ד ונראה הטעם דב"ח שאני דלא סמכ' דעתו כיון שביד היתומים לגבות אותם וה"ט שאין ב"ח גובה מהעבדים של יתומים ודקדק כן מל' הראב"ד ע"ש ועיין בס' בשמים ראש שהסכים עם הראב"ד סי' שע"ג וכן מצאתי להרמ"ה בפ' י"נ בסי' קכ"ב שכ' וז"ל ולאו למימרא דעבדא כמטלטלי דמי לכל מילי דהא גבי גזל ואונאה ושבועה חשבי' להו כקרקע וכו' וגבי ב"ח ה"ט דלא גבי מנייהו משום דלא סמכא דעתיה דב"ח עלוויהו דהא דהא מצי לוה להברחינהו מניה כי היכי דמברח לשאר מטלטלי' דידיה דשאני דינא דב"ח משאר מילי דהא גבי ענבים העומדות ליבצר וס"ל לרבנן דלאו כבצורות דמיין אלא הרי הם כקרקע לענין שבועה ואלו לגבי ב"ח קי"ל דכמטלטלי' דמי כמו דאמרי' בכתובות פ' נערה שנתפתתה ס"ס כל העומד לגדור כגדור דמי מ"ט ע"כ משום דלא ס"ד הב"ח דהא מצי לוה למשקליה לנפשיה הילכך אע"ג דלא שקלי' כמאן דשקלי' דמי וה"ה נמי לגבי עבדים דלא חשבי' להו כמטלטלי' אלא לגבי ב"ח וכן הלכה עכ"ל ועיין מ"ש בסי' ט"ל אבל הראב"ד בס' תמים דעים סי' רל"א דף כ"ג ע"ג כ' כמו דאמרי' גבי מזונות דאי ל"ץ לדקלא הו"ל כתלושים דכל העומד לגדור כגדור דמי ה"נ לענין שעבוד דאמרי' פירות שהן המחוברין לקרקע כקרקע דוקא כשצריכין לקרקע אבל לענין נכסי מלוג אפי' א"ץ לקרקע הוי כמחוברים עד שיתלשו וה"ט דהנך גוף הקרקע דיורשי' הוא ומשו"ה כל העומד לגדור כגדור דמי וזכיה להו ארעא דידהו אבל לענין נכסי מלוג דאימא דידיה הא לא זכי בהו בעל עד דתליש להו ע"ש:

ט' כתב הטור בשם בעל העיטור דדוקא גידולי קרקע אבל תלוש ולבסוף חברו כגון כותל בנין וצינור שקבעו וכוורת דבורים קי"ל כחכמים דכל המחובר לקרקע לאו כקרקע דמי וכתב הפרישה אע"ג דבפ' המוכר את הבית אמרי' דטעמא דר"א לאו משום דכקרקע דמי אלא אפי' אם הכוורת אינה מחוברת בטיט לקרקע ס"ל דהיא כקרקע משו' הדבש דכתיב יערות הדבש מ"מ רבנן פליגי עליה אפי' במחוברת לקרקע וס"ל דלאו כקרקע דמי ע"ש אבל הרמ"ה בפ' המוכר את הבית סי' מ"ג כ' וז"ל מיהו מסתברא לפי ה"ט דר"א דע"כ לא פליגי רבנן עליה אלא בכוורת תלושה דר"א סבר כיון דאיתקוש ליער כקרקע דמי לכל מילי ורבנן סברי כיון דתלושה היא כמטלטלי' דמיא וכו' אבל במחוברת אפי' רבנן מודו דכקרקע דמיא וכו' נקיטי' השתא מהאי שמעת' לענין דבש בכוורת ל"ש כוורת תלישה ול"ש כוורת המחוברת דבש גופי' כתלוש דמי ולא מקני אלא כשאר מטלטלי' דמי' וכו' ולענין כוורת גופה אם היתה מחוברת לקרקע הרי היא כקרק' ונקנית בכסף ובשטר ובחזקה וקוני' ע"ג מטלטלי ואין נשבעי' עליה ואין לה אונאה וכותבי' עליה פרוזבול וכו' ואם היתה תלוש' אפילו במקומה הרי היא כמטלטלין לכל דבר ואינה נקני' אלא כשאר מטלטלי' ונשבעי' עליה ויש לה אונאה ואין כותבי' עליה פרוזבול וכו' עכ"ל הרי דס"ל דאם מחובר' לקרקע דינה כקרקע לכל דבר ודלא כבעל העיטו' והתימה עליו שלא זכר דברי הרמ"ה והדרישה הק' ממ"ש הטור י"ד סי' ו' בשם הרא"ש דתלוש ולבסוף חברו אם בטלו הו"ל כקרקע ואף ששם בי"ד סי' קמ"ה כ' דכותל בנין לאו כקרקע דמי מ"מ לפי מ"ש שם לחד שינוייא דאזלינן הכא והכא לחומרא ה"נ הו"ל להחמיר שלא להשביעו ע"ז ואפשר לומר דכל כה"ג דהנתבע נפטר עכ"פ בשבו' לא אמרו ביה חומרא לתובע קולא לנתבע ע"ש וליתא דכל ספק בשבו' אזלינ' לקולא שלא להשביעו כמ"ש התוספות בשבועות דמ"א בד"ה מאן וכו' בשם ר"ת דהשתא דלא אתמר הילכתא כחד מהנך לישני לא משבעי' ליה מספק דהממע"ה וכ"כ הרא"ש בפ' הכותב סי' כ"ח דפלוגתא רבוותא לא עבדי' עובדא לחייב שבועה וכ"כ הטור בא"ה סי' נ"ו ע"ש ודוקא המלוה שבא ליטול בשבועה מספק אין מוציאין מהמוחזק אלא בשבו' אבל הנתב' שהוא מוחזק א"צ לישב' מספק וא"כ ה"נ הו"ל שלא לישב' מספק ונר' דהרא"ש והטור דוקא גבי שחיטה ס"ל דאם בטלו הוי כמחובר שהרי כ' הרא"ש בפ"ד דמכשירין וז"ל והא וכו' לענין הכשר לא חשיב אדם כמחובר ולענין שחיטה חשבי' נמי אדם כמחובר דפסלי' צפורן המחובר אין לדמותה זה לזה דהא תלוש ולבסוף חברו בעי רבא התם ולענין הכשר תנאי היא עכ"ל וא"כ א"ל אע"ג דבעלמא תלוש ולבסוף חברו הרי הוא כתלוש לכל מילי לענין שחיטה הוי כמחו' אבל הרמ"ה ס"ל דהוי כמחובר לכל מילי:

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה