אור ברסלב

ערך השולחן חושן משפט חלק ב· רבי יצחק טייב

סימן צד

סימן צג

א' דין א' אפילו היסת וכו' אפילו טען התובע איני יודע אם נתחייבתי לך שצריך לישבע שאינו יודע מגלגלין עליו הרא"ש בתשובות בספר בשמים ראש סימן ר"ט עיין שם:

ב' אפילו היה מודה בו וכולי כגון שא"ל נשתתפת עמי ונתחייבת לי שבועה וזה אומר לא נשתתפתי עמך וכו' דאפילו אם מודה שנשתף עמו אינו חייב לו ממון אלא שבועה הסמ"ע עיי"ש וכן כתב בעל העיטור דף ס"ז ע"ג וז"ל כתב רבינו האיי אין מגלגלין אלא דבר שאם יודה בו יתחייב ממון אבל אם אין בו חייוב ממון אלא שבו' כגון שאמר נשתתפת עמי ונתחייבתי לי שבועה וא"ל הנתבע לא נשתתפתי ונתחייב לו היסת על ממון אחר עכ"ל והוא הדין אם נתחייב לו שבועה דאורייתא על ממון אחר אין מגלגלין עליו דבר שאין בו חיוב ממון וכן לשון הרמב"ם בפרק א' מהל' טוען דין י"ב כל מי שנתחייב שבועה בין של תורה בין של דבריה' מגלגל עליו המשביע כל מה שירצה מדברים שאם יודה בהם יתחייב ממון וכו' וכן כתב הסמ"ג עשין צ"ה ע"ש משמע דאפילו נתחייב לו שבועה דאורייתא אין מגלגלין עליו דבר שאם יודה בו לא יתחייב בו ממון וכן אם נתחיי' שבועה לבדו ואחר זמן תבעו חבירו שישבע לו ואמ' נשבעתי נאמן ואפילו נתחייב לו שבועה על ממון אינו יכול לגלגל על זה כמו שכתב הסמ"ע סוף סימן פ"ז ס"ק פ"ה ועיין בתשו' הרשב"ש סימן רל"ג ועיין בספר שרש יוסף שרש ז' ענף ג': ג'

ב"ד מעצמם מגלגלין וכולי עיין בתשובות בשמים ראש סימן ר"י: ד' אם על ידי גלגול שבועה יכול להשביעו על העתי' כתב מהרימ"ט ח"מ סימן ק"ה לא למעשה אני אומר לפי שלא ראיתי לפוסקים שדברו בזה הביאו הרב כנה"ג סימן פ"ז אות י"ט וכתב ונראה לי ראיה לדברי מורי הרב מדתנן בסוטה אמן שלא נטמאתי אמן שלא אטמא וכו' ע"ש וכבר הרב מהרימ"ט עצמו בתשו' הביא ראיה זו ואפ"ה לא מלאו לבו למעשה:

ה' דין ב' אין מגלגלין אלא כשהנתבע טוען ודאי וכולי כ' הסמ"ע ר"ל אטענה שרוצה לגלגל עליו טוען הנתבע ודאי שלא נתחייב בה דומיא דסוטה. וכולי והב"ח חלק עליו ופי' דקאי על עיקר השבו' דאם טען הנתב' ודאי על עיקר השבו' מגלגלין עליו אפי' טוען התוב' שמא על הגלגול אבל טען הנתב' על עיקר השבו' ספק אין מגלגלין עליה כלל וכבר תמה עליו הש"ך דבתוס' והרא"ש מבואר להדיא כהסמ"ע עיין שם וז"ל ר' ירוחם נתיב ג' ח"ד אין מגלגלין שבו' אלא על טענת בריא שאם מת שמגלגל עליו הוא שמא לנתב' אינו יכול לגלגלו על שבו' אחרת כגון סוטה שמגלגל בעלה עליה שלא זינתה מאיש אחר והיא אומרת ודאי שלא זינתה מאיש אחר אבל אם היתה טוענת ספק בזינתה מאיש אחר אין יכול לגלגל עליה השבוע' כדי שנאמר בנתבע כי מאחר שאינו יכול שאני שאומר בספק מה שהוא מגלגל עליו שישלם אין אומרים כי מאחר שהנתבע טוען שמא בזה הגלגול אין מגלגלין עליו וכולי אבל אם הנתב' טוען ברי בזה שהן רוצה לגלגל על שבו' אחרת מגלגלי' אפילו שתוב' טוען שמא שבסוטה טוען הבעל שמא זינתה מאיש אחר וכולי עכ"ל הרי שכ' בהדיא על טענת הגלגול דאם הנתבע ספק אין מגלגלין ואם טוען אותה ודאי יש לה גלגול וכ"כ בעל העיטור בדיני חוב דס"ז ע"ג עיין שם וכ"כ בתשו' בשמים ראש סימן י"ז וז"ל דבשבו' הגלגול שטען בה איני יודע אינו חייב דשבו' גוררת שבו' ולא ממון ואף שהרמ"ה היה אומר דאף בשבועת הגלגול שטען בה איני יודע חייב כבר דחו דבריו רוב חכמי ישראל וכן פסק ר"מ עיי"ש ועיין בכ"מ בספ"ג שכ"כ דעת הרמב"ם מיהו נר' דה"ה אם על עיקר השבו' טען הנתב' שמא ועל הגלגול טען ברי דאין מגלגלין שהרי כ' התו' והרא"ש משום דדומיא דסוטה בעינן שטוען ודאי ואם הנתבע טוען שמא לא הוי דומיא דסוטה וא"כ ה"נ בעי' שטען הנתבע על עיקר השבו' ברי דומיא דסוטה שטוענת ברי שלא זינתה לא עם איש זה ולא עם אחר שאם היתה מסופקת לא היתה שותה וכ"כ הדרישה עיין שם באורך ועיין בתשו' מהר"ם הארוכות סימן תקמ"ח:

ו' אבל על טענת ספק של התוב' מגלגלי' וכולי כ' הב"ח היינו לומר כשהתוב' טוען ספק על הגלגול מגלגלין בדאיכא רגלים לדבר דילפי' מסוטה דאיכא רגלים לדבר בטענת הגלגול שמא זינתה ארוסה אבל בעיקר כיון דקינא לה ונסתרה וכולי עיין שם וא"נ שהרי התוס' והרא"ש הקשו אח"ך ממציעתא שהשוכר טוען ודאי דאף ע"פ שהמשכיר טוען ספק יכול הוא להשביע שוכר ע"י גלגול מן התורה דגמרי מסוטה וכולי ע"ש וא"א מאי קושיא אימא דה"נ דומיא דסוטה בעי דעיקר השבו' חשבי לה כטענת ברי כיון שקינא לה ונסתרה אבל התם דהמשאיל טוען שמא בעיקר השבו' שאינו יודע אם מתה כדרכה או לא אין מגלגלין ובר"פ כשם חשבי' לה ספק כספק מגע שרץ וכ' התוס' בד"ה או"ד וכולי אע"ג דאיכא רגלים לדבר שקינא לה ונסתרה הוי כספק מגע שרץ שהרי בלא קנוי לא היה שום ספק בסתירה גרידא דלא נחשדו ישראל על העריות ע"ש מיהו ק' איך מגלגלין על טענת ברי דנתבע וטענת שמא דתובע יהא הנתבע נאמן במגו דאי בעי אמר איני יודע והתוס' בפ' השואל כ' דאין זה מגו דאין אדם עושה עצמו ברצון מסופק כי אז נר' שהתובע אומר אמת שטוענו ברי והוא טוען איני יודע ע"ש וא"כ הכא דהתובע טוען שמא יהא נאמן הנתבע בטענת ברי במגו דאי בעי אמר איני יודע וא"ל דלדידן דבעינן רגלים לדבר א"כ אע"ג דטענת התובע שמא אין התובע עושה עצמו מסופק כי אז נראה דטענת התובע אמת כיון דאיכא רגלים לדבר מסייעו לכך טוען ברי ובזה ניחא מה שתמה הש"ך דהתוס' והרא"ש הוכיחו כן מדתנן המשאיל אומר איני יודע והשואל אומר שכורה מתה פטור אפי' משבו' וכן בזה אומר איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו ואמאי ישבע ע"י גלגול ותי' דאין מגלגלי' על טענת ספק של תובע אם לא שיש רגלים לדבר ולקמן ס"ס שמ"ד פסק מרן דגם בזה מגלגלין ע"ש די"ל דס"ל דע"כ אין מגלגלי' על טענת ספק של תובע אלא בדאיכא רגלים לדבר דאל"כ קשה אפילו בטענת ברי של נתבע אמאי מגלגלי' יהא נאמן במגו דאי בעי אמר איני יודע אלא עכ"ל משום דאיני טוען ברצון איני יודע דנר' דשמא של התוב' עדיף משמא של הנתב' כיון דאיכא רגלים לדבר אבל כי ליכי רגלים לדבר אין מגלגלין דנאמן במגו דאי בעי אמר איני יודע אבל בש"מ שם תי' בשם הרא"ש שהוא סובר אם היה טוען איני יודע אם יתפוס התובע משלו לא יהא יכול להוציא מידו בטענת ספק ע"ש ולפ"ז (עכ"מ): ז' ובלבד שיש רגלים לדבר וכו' שהאומר לחבירו איני יודע אם הלויתיך או הפקדתי אצלך אם לאו אינה תביעה כלל ואינו נשבע אפילו ע"י גלגול שלא אמרו גלגול שמא אלא כגון שהפקיד אצלו ואיני יוד' אם החזיר אם לאו וכגון שבועת השותפין וכו' כ"כ הרמב"ן בפ' השואל ע"ש ונראה דאפי' בטוען מנה שהלויתי לך כמדומה לי שלא פרעתני דפטור אף משבו' היסת ואפילו לצאת ידי שמים אינו חייב כמבואר בסי' ע"ה ע"ש מ"מ יכול לגלגל להשביעו עליה על ידי גלגול:

ח' דין ו' או השבע על הכל וכו' כ' הט"ז כיון שטוען התובע בברי ל"ל גלגול בהיסת הא בתבי' בפני עצמו יתחייב היסת וכו' דאמרי' בפ"ק דקידושין עד היכן גלגול שבועה כגון דא"ל השבע שלא נמכרת לי בע"ע סד"א א"א דזבין הו"ל קלא קמ"ל וכו' וכ' הראב"ד דאם תבעו בפני עצמו א"ץ לישב' היסת מה"ט א"א דזבין הו"ל קלא וק"ו הוא אם מועיל ה"ט דא"א הו"ל קלא להוציא ממון כמבואר בסי' קפ"ו כ"ש הכא לפוטרו משב' ולאוקמיה אד"ת ועוד ראיה דהא תקנו שבועת היסת משו' חזקה דאין אדם תובע אלא א"כ יש לו עליו ובר"פ האשה שנתארמלה אמרינן כיון דרוב נשים בתולות נשאות כי לא אתו עדים מאי הוי אמר רבינא משו' דרוב הנשאות בתולות יש להם קול וזה הואיל ואין לה קול איתרע לה רובא וא"כ כ"ש דמרעא לחזקה דרוב עדיף מחזקה וא"ל א"כ למה צריך לישבע היסת התם כמבואר בא"ה סי' צ"ו הא ל"ק דשם יש ג"כ רוב דמסייע לאשה דרוב נשים בתול' נשאות ואוקי רוב להדי רוב ונשאר חזקה דר"נ לענין היסת עכ"ל דהתוספות בר"פ המוכר פירות בד"ה וזו וכו' כ' וז"ל וא"ת דתנן בפ"ב דכתובות אלו נאמנים להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן זכורני בפ' שיצאת בהינומא וראשה פרו' ואמרינן בגמרא מ"ט כיון דרוב נשים בתולו' נשאו' גילוי מילתא בעלמא הוא וכו' ואמאי הוי גילוי מילת' בעלמא הא איתרע ליה רובא וכו' וי"ל דאע"ג דאיתר' ליה רובא מ"מ רובא דרוב נשים בתולות נשאות עדיף מרוב הנשאו' בתולה יש לה קול וסגי בגילוי מילתא בעלמא עכ"ל וכ"כ הרמ"ה שם סי' ט"ו ע"ש הרי דרוב בתולות נשאו' עדי' דאי מוקמי' רובא להדי רובא לא סגי בגילוי מילת' בעלמ' וא"כ א"ש דצריך לישב' היסת מיהו אין ראיה מהתם דדוקא שלא להוציא ממון מהני סברא זו אבל לגבי שבו' בקל רמי שבו' כמ"ש מהר"ם בתשו' לס' משפטים סימן ן' וז"ל והכי צ"ל בהא דאמרי' בפ' הנזקין ודילמא ה"מ לענין שבועה וכו' וטעמא בקל רמי' שבועה כדאשכחן טובא דנשבעי' ונוטלין וכו' וכה"ג כ' הרא"ש בפ"ק דב"ב וז"ל ולהכי נמי אמרי' טעמא משו' צררי ולא משו' פירעו' דחשש פירעון אינו מספיק אלא לגבי שבועה ולא לדחות הפירעון עד שיגדלו משום דא"א דפרע אבוהון הוה מהדר ליה שטרא וכו' ע"ש הרי אע"ג דמוציאין ממון מה"ט דא"א דפרע לא היה מניח השטר בידו מ"מ לגבי השבו' חיישי' לפירעון וה"נ אע"ג דאמרי' סברא זו דא"א הו"ל קלא להוציא ממון לא מהניא לגבי שבו' דבקל רמי' שבו' וכן גבי רוב בתולות אמרי' דאיתרע רובא שלא להוציא ממון ולא לגבי השבועה ובעל המאור בר"פ האש' שנתא' כ' דאף לשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב הכא איכא תרתי רובא וחזקת הגוף ע"ש:

תוכן העניינים

ערך השולחן חושן משפט חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה