ערך השולחן חושן משפט חלק ב· רבי יצחק טייב
סימן פו
א' דין א' מוציאין מלוי וכו' כ' הכנה"ג לא מצאתי חולק ומד' הרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י סימן צ"ח למאן דפסק כר' נתן וכולי משמע שיש פוסקי' דלא כר' נתן עיין שם ועיין בתשו' מהרש"ך ח"א סי' י"ב שכ' דהגהמי"י פ"כ מה' מלוה כ' בשם ר' יהונתן דאין הלכה כר"נ והרשב"א בתשו' ח"א סי' תקס"א כ"כ בשם ר"ת מיהו בהגמי"י שם כ' שחזר בו ר"ת עיין שם וכ"כ השה"ג בפרק האשה שנתארמלה דר' יהונתן פסק כרבנן וכן פסק ר"ת תחילה אך חזר בו עיין שם וכ"כ התוס' בפ' השולח דר"ת חזר בו עיין שם וכ"כ הסמ"ג עשין צ"ג דר"ת ור"י פסקו כמותו עיין שם ועיין בחי' הריטב"א שיש פוסקים דלא כר"נ אבל רוב הפוסקים ס"ל כר"נ וכ"כ מהר"ם בתשו' הארוכות סימן רנ"ג דקיי"ל כר"נ עיין שם:
ב' מוציאין מלוי וכולי הרשב"א בתשו' נסתפק בלוה גוי אם נאמר דין זה דר"נ וכבר כ' ה' מש"ל מה' מלוה פ"ב דמדברי הרא"ש בפרק י"ן מוכח דפשיט"ל דגם גבי גוי שייך דינא דר' נתן שכתב שם דהאידנא דתקנו הגאונים דב"ח וכתוב' גבו מטלטלי דיתמי אם גבו בחובת אביהם ב"ח וכתובת אשה גובה מהם ואפילו ממלוה דעכו"ם וה"ט וכו' משום דמשעבדוא להו מדר' נתן ע"ש וכן הרשב"א במיוחסות סי' כ"ג ע"ש ובתשו' מהר"ם הארוכות סי' רנ"ג כ' וז"ל יש לחייבו לשלם מדר' נתן כי גזל כזה שהוא חלול ה' אסור לכ"ע וחייב המקבל לגוי והגוי למלוה וכר' נתן קי"ל ואין לחלק בין גזל גוי לשל ישראל דכיון דמאשם שלו הוא ישראל וכולי ע"ש ולכאור' נראה דה"ה אם המלוה גוי דמוציאין מישראל ונותנים לגוי דונתן לאשר אשם לו אפי' לגוי וכ' מהריט"א בספר קהלת יעקב סס"י ש"ג דה"ט משום שעבודא דאוריית' וא"ל דא"כ ל"ל קרא דונתן לאשר אשם לו תפק"ל דשעבוד' דאורייתא מיוציא אליך את העבוט החוצה או מדין ערבות די"ל דס"ד לא משתעבד מהתורה אלא נכסים שהם קנויים ללוה קנין גמור אבל נכסי' שאינם קנויים לגמרי ללוה אלא שעבוד בעלמא לא נשתעבדו למלוה קמ"ל דשעבודו כקנין גמור דמי וכן מצאתי להר"ב בס' א"ז לכתובות ד' י"ז בד"ה מנין וכו' בשם שיטה ישנה ע"ש ולא זכר תשו' הרשב"א ח"ב סי' שפ"ט וז"ל שאלת הא דאר"נ מנין לנושה בחבירו וכולי תפק"ל משום דקי"ל דשעבודא דאוריי' וכו' שאלו מדין שעבודא דאורייתא לא היינו מוציאין מזה ונותני' לזה שאין נכסי לוה המשועבדי' לשמעון משועבדי' לראובן אלא מדינו של ר"נ לפי שאין לוה של שמעון כנכסי שמעון תדע לך שאלו הקדיש מלוה וזבין מלוה לא עשה כלום דמכאן ולהבא הוא גובה וכולי עיין שם באורך א"ל דה"ד בישראל ולא בגוי דהא ישראל מישראל קונה משכון ואלו גוי מישראל לא קני משכון לכ"ע כדאמרינן בפ' כ"ש ורבנן התם ס"ל דה"נ ישראל מגוי לא קני משכון ור"מ סבר ישראל מישראל לא קני ישראל מגוי לא כ"ש וא"כ לר"מ כיון דנשתעבדו אפילו נכסי ישראל ומוציאין מדר"נ כ"ש גוי לישראל והמ"מ בפ"ד מה' חמץ כ' לדעת הרי"ף והרמב"ם דישראל מגוי קונה משכון אבל רוב הפוסקים פ' כרבנן דישראל מגוי לא קני משכון והכי קי"ל כמבואר בא"ח סי' תמ"א וכן פסק מור"ם בא"ה סימן נ"ד סק"ב דהמקדש במשכון של גוי אינה מקודשת ע"ש א"כ קי"ל דישראל מגוי לא קני משכון אפילו לקולא וה"נ א"ל דוקא ישראל מישראל משתעבדי מדר"נ אבל גוי לישראל וכן ישראל לגוי לא משתעבד
ג' מוציאין מלוי ונותני' לראובן וכו' ראובן שהיה נושה בגוי מנה ולא מצא יד לגבות ממנו שנשבר אלא שהיה הגוי נושה בשמעון מנה בכ"י ומסר אותו לראובן בכו"מ לגבות משמעון ומת שמעון ותבע ראובן ליורשיו בכת"י ונר' דאע"ג דישראל עם ישראל נאמן לומ' פרעתי בכת"י וטועני' כן ליורשי' הכא שהישראל בא מכח הגוי דייני' ליה מה שהיה הגוי מרויח לפני דייני גוים וכמ"ש הרא"ש בתשו' ופסקו מור"ם בסי' שס"ט וז"ל ישראל שהיה חייב לגוי והגוי מכר השטר לישראל אחר וכו' דייני ישראל יפסקו לישראל זה מה שהיה הגוי מרויח לפני דייני גויים הואיל וישראל זה בא מכחו הרי הוא כמוהו וכו' ע"ש וכן פסק מרן בסי' מ"ה סי"ז הבא מכח גוי הרי הוא כמוהו לגבות בשטר שעדיו מרוחקים וכו' וכ' הסמ"ע משמע דהמלוה הבא לגבות בא מכח הגוי ואף שהוא למעליותא וכו' אבל הד"מ כ' לדברי הרשב"א דנוי לוה שמכר שדהו לישראל וישראל המלוה בא לגבות מהלוקח ישראל מכח הגוי וכו' ע"ש ותשו' הרשב"א מצאתיה בח"ג כו' פ"ט וסי' צ"א וז"ל ראובן הלוה לגוי מנה ועשה לו שדהו אפותיקי ומכרו לשמעו' ותבע ראובן לשמעון וכו' שטוען שמעון שהשטר פסול לפי שהרחיק וכו' שהבא מחמת גוי הרי הוא כגוי ואלו בא ראובן לגבות את חובו מהגוי ומאותו קרקע שקנה ממנו שמעון היה גובה באותו שטר שכן נהגו אף הוא גובה מאותו קרקע משמעון הבא מחמ' גוי עכ"ל הרי מבואר כדברי הד"מ ומה שפסק מור"ם בסי' ס"ז סי"ז הבא מכח גוי הרי הוא כגוי ולכן מי שקנה שטר חוב מן הגוי על חבירו השביעית משמטת עיין שם אזיל לטעמיה שכתב בסימן קנ"ד סי"ח דאמרינן הכי אפי' למעליותא אבל לפי מה שפסק מרן שם דלא הוי הישראל במקום הגוי אלא לגריעותא א"ל דה"נ לא דייני' ליה מה שהיה מרויח הגוי לפני דייני גוים מיהו קשה דהרשב"א סבירא ליה דלא אמרינן הכי אלא לגריעותא והביאו מרן הב"י סימן קנ"ד והיא בתשוב' ח"ג סימן קנ"ג עיין שם והכא סביר"ל דהוי כגוי ואין השביעית משמטת והיא בתשו' ח"ג סימן נ"ט ע"ש מיהו במיוחסות סימן י"ו דעתו נוטה דאמרינן הכי אפילו למעליותא ע"ש ושוב מצאתי לו בתשו' ח"ב סימן רפ"ט שכתב וז"ל ישראל שלקח מן הנכרי שטר חוב שחייב לו ישראל משמטת שביעית או לא תשובה נר' לי דבר פשוט שאינו משמט דכל שאינו בר שמיטה מתחילתו שוב אינו משמט בגזילה וכו' אלא אם כן זקף וכו' וכיון שכן כל שלא זקף מלות הנכרי היא ואינה משמטת ולא עוד אלא שישראל זה לא קנה דבר תורה וכו' עיין שם הרי שכתב הרשב"א אינו משמט מטעם אחר ולא משום שבא מכח הגוי דהוא אזיל לטעמיה דסבירא ליה דלא הוי במקום גוי למעליותא אבל הסמ"ע בסימן מ"ה וה' ט"ז בסימן קנ"ד כתב דבשטר חוב מודה מרן דזכה הישראל מכח גוי אפילו למעליותא ע"ש הטעם ואם כן הכא נמי זכה ישראל בכח הגוי שאין הלוה נאמן לומ' פרעתי ואפילו לא הקנה לו הגוי בכת"י רק במסירה קנה ודינו כמו גבי ישראל בכו"מ כמו שהסכים הש"ך בסימן קכ"ח ס"ק ב' ע"ש וכן הסכים הרב פמ"א סימן ס"ו עש"ב:
ד' מוציאין מלוי וכו' אם מת המלוה ופרע הלוה ליורשיו שהם קטנים אף ע"פ שהאשה וב"ח מפסידין אין להם על הלוה כלום שהלוה מוטל עליו לפרוע חובו למלוה ולא לב"ח שלו ואם עשה ופרע הלוה לב"ח יכולים היורשים לפרוע מן הלוה דב"ד מוציאין מדר"ן ולא הלוה עצמו הרב גינת ורדים חא"ה כלל ד' סי' ט' ע"ש וליתא דבב"י סימן ק"ה כתב בשם הרשב"א בפרק שור שנגח דאם רוצה הלוה או הנפקד לפרוע מה שבידו למי שנושה בראובן הרשות בידו וכן נר' מדברי הראב"ד ע"ש וכן כתב הרשב"א במיוחסות סימן כ"ג עי"ש מיהו אם מת המלוה ופרע לב"ח אם יורשים קטנים הם נר' דחייב דלא הוי תפיסה וחייב הלוה לפרוע ליורשים וכה"ג כתב הרב בתי כהונה ח"ב סימן כ"ז עש"ב:
ה' מוציאין וכו' אם ראובן מחל ללוי הט"ז בא"ה סימן צ"ו כ' גבי אלמנה שמחלה לבה של בעלה דאם אין לה לגבות כתובתה רק שהחוב הזה כיון דמשועבד לה מדאורייתא מדר' נתן אפילו לא נשבע' יכולה למחול והסכים עמו ה' המגיה שם דאם אין נכסי' אחרים כיון דשעבודא דאורייתא הוי כשלה ויכולה למחול ולמכור וליתן ודלא כה' בית שמואל שם ולע"ד ליתא שהרי כתב הרמב"ן בספר הזכות סימן ל"א וז"ל ואף על פי שאינו גובה בראוי גובה הוא במלוה כדאמרינן יתומים שגבו קרקע בחובות אביהם ב"ח חוזר וגובה אותה מהם והטעם וכו' אלא שאם גבו מעות אין לו דאפילו מטלטלי' שביד' אין ב"ח גובה מהיורשים לפיכך אמרו הגאונים שעכשיו אחר תקנת האחרונים אפילו גבו מעות נמי ב"ח חוזר וגובה אותם מהם לפיכך השמיט רבינו זה שאמרו לקמן פ' מי שהיה נשוי אנן מטלטלין שבק אבהנא גבך ומטלטלין לבעל חוב לא משתעבדי משום דהאידנא וכו' עכ"ל גם הרשב"א בתשוב' ח"ב סימן שפ"ט כתב וז"ל שאלו מדין שעבודא דאורייתא לא היינו מוציאין מזה ונותנים לזה שאין נכסי לוי המשועבדי' לשמעון משועבדים לראובן אלא מדינו של ר' נתן לפי שאין נכסי לוה של שמעון כנכסי שמ' שאלו הקדיש מלוה וזבין מלוה לא עשה כלום וכולי ואלו מת שמעון וגבו היתומים חוב אביהם בין שגבו מעות בין שגבו קרקע אין ב"ח חוזר וגובה אותה מהם משום דהוה ליה כנכסי שקנו יתמי ומדר' נתן אם גבו קרקע ב"ח חוזר וגובה מהם משום וכו' וכדאיתא התם בפרק כ"ש וכולי עכ"ל מבואר דסביר"ל דאי לאו דר' נתן הוה אמינ' דנכסי לוה המשועבדי' לשמעון אין משועבדי' לראובן ואם מת שמ' וגבו היתומים בחובת אביהם אין ראובן חוזר וגובה מהם משום דהוי כנכסים שקנו היתומים אבל מדר' נתן לפי דאם גבו קרקע ב"ח חוזר וגובה מהם אבל מטלטלין אינו גובה דחשיבי נכסי יתומים ולפי הדין אין נכסי יתומים משועבדים לבעל חוב
ו' א"ש אם נתחייב לו אחר כך וכו' המרדכי והג"א סבירא להו דדוקא היכא דלוי לוה מנה משמעון ושוב אחר כך לוה שמעון מראובן אז מוציאין מלוי ונותני' לראובן אבל היכא דלוה שמעון מראובן ואחר כך לוה לוי משמעון לא וכן כתב מהר"ם ריקאנטי סימן רע"ה בשם ריא"ז ע"ש וכתב הרב שמחת יו"ט סימן פ"ב דהאי טעמא דקיימא לן דשעבודא דאורייתא ואם כן שנתחייב לוי לשמ' ואחר כך לוה שמעון מראובן כיון דש"ד בשעת שלוה שמ' מראובן נשתעבדו כל נכסי שמעון לראובן ובכלל נשתעבדו לו נמי נכסי לוי דכבר היו משועבדים לשמעון וכנכסיו דמי דמי אבל אם לוה לוי משמעון אחר שלוה שמעון מראובן אין מוציאין מלוי כיון דבשעה שלוה מראובן עדיין לא נשתעבדו לשמעון נכסי לוי וכשלוה אחר כך לוי ממנו הו"ל כלוה ואחר כך קנה דלא נשתעבדו לב"ח כשלא כתב דאקני עש"ב וליתא דכל שהם עדיין ביד הלוה אפילו לא כתב דאקני ב"ח גובה ממנו דמיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה ואם כן אפילו לוה לוי משמעון אחר שלוה שמעון מראו' אמאי אין מוציאין מלוי דכיון דגלי קרא דשעבוד כקנין גמו' הוה ליה נכסי לוי שבידו כאלו הם ביד שמעון וגובה ראו' מהם דמיניה אפי' מגלימא דעל כתפיה ודאי דהוו מדאוריי' דאפילו שעבוד דאקני שעבוד הוו מדרבנן אבל מה שהם ביד הלוה ודאי משועבדים מדאורייתא אפילו לא כתב דאקני וכה"ג כתבו התוספו' סוף בתרא בד"ה דבר תורה וכו' דלמאן דאמ' שעבודא לאו דאורייתא אפילו כתב לוי אחריות בהדיא ה"ד בשעבוד לקוחות אבל מה שהם ביד הלוה לכ"ע שעבודא דאורייתא ע"ש:
ז' דין ב' בד"א כשאין לשמעון נכסים וכו' ובריש פ' הגוזל בתרא גבי גזל ובא אחר ואכלו וכו' כתב הג"א דאפילו נתייאש גובה מב' מדר' נתן ונפקא מינ' שאם אינו גוב' מב' וחיילה מחילת גזלן א' לשני או שפר' שני לראשון פטור שני מן הנגזל ע"ש וכן כתב ה' ב"ח בדעת הטור שם דה"ה אם מחל או פרעו לו דפטור ומ"ה כ' הא' שלא נתייאש דאפילו פרע או מחל אינו כלום עיין שם ולא דק דהג"א נראה דסבירא ליה כדעת הפוסקים דיכול למחול אבל הטור כתב כאן דאינו יכול למחול ואם כן לא נראה לי אלא אם פרע גזלן א' לשני ועוד נ"מ אם יש נכסים לגזלן א' לא משתעבד שני מדר' נתן אלא אם אין לו נכסים אבל קודם יאוש אפילו יש לו נכסים אם רצה גובה מגזלן ב' והג"א שלא כתב נפקותא זו אפ' דסבירא ליה דאפילו יש לו נכסים משתעבד מדרבי נתן כמ"ש הג"א בפרק שור שנגח כתב אבא מארי ע"ש: ח' בד"א כשאין לשמעון נכסים וכו' וכן אם הלוה אינו כאן מוציאין מדר' נתן כמ"ש באה"ע סימן ע' דאם אין האשה כאן תובע לבעל וכו' וכ' הר' שית שמואל ס"ק כ"ג שכן כתב מהרש"ל בים ש"ש פרק שור שנגח כשהלוה אינו כאן מוציאין מדר"ן ע"ש:
ט' אבל וכו' אין ב"ד נזקקין וכו' הש"ך הוכיח דה"ד בדאיכא פסידא ללוה כגון באומר שטר אמנ' או פרוע או כשלא רצה לשלם עדיין ורוצה להשתמש במעו' מדעת המלוה דהוו כנכסים משועבדים דאין גובים מהם במקום שיש ב"ח אבל אם רצה לשלם מרצונו ודאי דיכול לעשות כן כמ"ש הרשב"א בפרק שור שנגח הביאו מרן הב"י סימן ק"ה דאם רצה ב"ח או נפקד דראובן לפרו' מה שיש בידו למי שנוש' בראובן אף על פי שלא תבעו בדין הרשות בידו וכן נראה מדברי הראב"ד עכ"ל משמע דאפילו יש לו נכסים לראובן כיון שרוצה הב"ח או הנפקד לשלם הרשות בידו עש"ב אבל הרב פני משה ח"ב סי' מ"ו כתב דרשאי לפרוע ה"ד כשאין ללוה נכסים אחרים ע"ש ודברי הרשב"א באו דבריו בספר א"ז לקמא וכתב שם וז"ל מכאן משמע דרבי נתן לאו דוקא נוש' בחבירו דהיינו מלוה דהוא הדין בפקדון דהכא שואל היינו פקדון וכן נראה מדברי הרשב"א שכ' ב"ח או נפקד וכולי וכן שמענו מכאן דלא אמרו מוציאין מזה ונותנים לזה אלא כשאינו יכול לפרוע ממנו כגון שאין לו נכסים וכו' דהא לא מייתי הא דר' נתן אלא על הא דאמרינן דאית ליה נכסי והדין נותן שכל מה שיש ברשות אחרים הוי משועבד ואין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין הרשב"א ע"כ משמע בהדיא דאינו רשאי לפרוע אלא כשאין נכסים ללוה כדאיתא לה התם וכן כתב בהדיא ה' המאירי שם וז"ל שלא נאמרו דברי רבי נתן אלא כשאין נכסים לשמעון אלא אותו חוב של ראובן אבל אם יש לו עוד נכסים אחרים אין זה רשאי לפרוע ואף ב"ד אין מוציאין מידו עד שיתבע את שמעון שאין חבירו שנשא בו יותר מערב שאין נפרע ממנו אלא כשאין נכסים ללוה וכולי ע"ש הרי דאם יש לו נכסים אין זה רשאי לפרוע ונר' דסבירא ליה דהכא נמי ערב אינו רשאי לפרוע אם יש נכסים ללוה והטור בסימן ק"ל כתב וז"ל כתב הרמב"ם בד"א שא"ל הלוה בשעה שנעשה ערב ערבני ושלם אבל אם מעצמו עמד ערב או קבלן או שא"ל הלוה ערבני ולא הרשהו הלוה שיתן ויפר' החוב אין הלוה חייב לשלם והראב"ד השיגו דר"ל דבסתמא כיון שא"ל ערבני כאלו הרשהו דמי כ"ל הרי דהרמב"ם סבירא ליה דערב שלא הרשהו הלוה לשלם אינו רשאי לשלם ואם פרעו בשבילו אין הלוה חיי' לשלם לו והראב"ד לא חלק אלא מטעם דבסתמא כיון שא"ל ערבני כאלו הרשהו דמי ואם כן הכא נמי אם יש לו נכסים אין זה רשאי לפורעו וכן נראה מדברי בעה"ת שער ן' חלק ב' סימן ג' וז"ל ויש לברר אם שגר הלוה מעותיו למלוה ביד שליח והשליח אמר למלוה הנה הם בידי אך אחזיק בהם לעצמי מפני שאתה חייב לי אם המלו' מודה לו חובו לשליח ולית ליה שאר נכסי דליגבי מיניה שליח חובו מהם והגיע זמן הלואתו בהא פשיטא שהדין עם השליח ואין כח ביד המלוה וכולי דמשלח א"ל אלו הוה בידי לא הוה מפיק להו לנכסי מדר' נתן דהא לית ליה נכסי אחריני הילכך פטור המשלח שהוא הלוה וכו' מיהו היכא דאית ליה נכסי דאזלה לה טענה דר' נתן משתעי' דינא בהדי דמשלח וכו' עכ"ל והביאו הטור בסימן קכ"ה עיין שם משמע דוקא כשאין נכסים אחרים אבל אם יש נכסים אחרים חייב המשלח והרב עדות ביעקב סי' מ"ו דק"ט תמה דלא אמרו דאין מוציאין מזה ונותנים לזה אם יש נכסים אחרים אלא לטובתו של לוה שני מטעם דכל מה שיש ברשות אחרים הוי משועבד ואין נפרעים מנכסים משועבדים כשיש ב"ח אבל אם הוא נותן מרצונו לא איכפת לן עיין שם (עכ"מ):
ומ"ש הש"ך אבל כי ליכא הפסד משתעבד מדר"נ לעולם תדע דאל"כ ק' למה כתב הרשב"א בפקדון מוציאין ממנו ואע"פ שיש נכסים אחרים אלא ודאי דשעבודא דר"נ מדאוריית' אפי' יש לו נכסים אחרי' אלא דבמלוה אין מוציאין ממנו בע"כ מדרבנן משום פסידא דידיה ובפקדון דליכא פסידא ידא לנפקד לא שייך תקנתא דרבנן ומוציאין מדר' נתן מדאוריית' עש"ב וליתא דבפקדון בלא דר"נ שעבודא דאורייתא וכ"כ הרשב"א בחי' בפ"ק דקידושין דט"ו במתני' דמי שמת והניח אשה וב"ח ויורשי' והיה לו מלוה או פקדון ביד אחרים וכו' דר' טרפון סבר אפילו ממלוה דשבק מפקי' מדר' נתן ואע"ג דאיכא תרתי חדא דהוו מטלטלין דיתמי נינהו ואידך דר' נתן וכ"ש פקדון דליכא אלא חדא ור"ע סבר אפילו פקדון דליכא אלא חדא לא גבי וכ"ש מלוה דאיכא תרתי דאפי' ר' נתן לא אמר אלא מחיים וכו' ע"ש הרי דבפקדון בלא דר' נתן שעבוד' דאוריי' וליכא אלא חדא דמטלטלי' דיתמי נינהו ואשמעי' ר' טרפון דאפי' מלוה דאיכא תרתי חדא דהוי מטלטלי דיתמי וליכא שעבודא דאורייתא אלא מדר' נתן ואפ"ה נותני' לב"ח ור"ע סבר דאפי' פקדון דשעבודא דאוריית' לא גבי דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי לב"ח וכ"ש מלוה דליכא שעבוד' דאוריית' אלא מדר' נתן וכבר נשאל הרשב"א בתשו' ח"ב סי' שפ"ט הא דאר"נ מנין וכו' תפק"ל משו' דקי"ל דשעבודא דאוריית' וכו' ותי' וז"ל שאלו מדי' שעבודא דאוריית' לא היינו מוציאי' מזה ונותנן לזה שאין נכסי לוי המשועבדי' לשמעו' משועבדי' לראובן אלא מדינו של ר' נתן לפי שאין נכסי לוה של שמעון כנכסי שמעון תדע לך שאילו הקדיש מלוה וזבין מלוה לא עשה כלום דמכאן ולהבא הוא גובה וכו' ע"ש הרי דבמלוה לאו שעבוד' דאוריית' דנכסי לוה של שמעון לא נשתעבדו לראובן משו' דב"ח מכאן ולהבא הוא גובה אלא דמוציאין מדר"נ אם אין נכסים לשמעון אבל בפקדון דהוו נכסי שמעון ואפי' הם ביד לוי יכול שמעון להקדישם ולמוכרם א"כ נשתעבדו לראובן מדאורייתא בלא דר' נתן מוציאין אותם ונותנים לראובן אפי' יש נכסים אחרי' לשמעון:
ונראה דלוה שאסר נכסיו על המלוה והלוה יש לו חוב על אחרים ודאי דמוציאין מדר' נתן דהחוב לא נאסר כמ"ש הרשב"א בתשו' ח"ב סימן שפ"ט דאין נכסי לוה של שמעון כנכסי שמעון דהא אם הקדיש מלוה לא עשה כלום דמכאן ולהבא הוא גובה וכו' ולא נשתעבדו אלא מדר' נתן וכ"כ הרשב"א במיוחסות סי' ז' באומר א נכסי לפ' דאין החוב בכלל מה"ט דלא הוו נכסי המלוה דמכאן ולהבא הוא גובה וכו' ע"ש וכ"כ בתשו' ח"ב סי' ק' ע"ש וה"ה בקונמות אע"ג דאדם אוסר על עצמו דבר שלא בא לעולם אינו יכול לאסור על חבירו דבר שלא בא לעולם כדמסקי' בפ' אע"פ ע"ש וא"כ לוה שאסר נכסיו על המלוה והיה לו חוב ביד אחריני פשיטא דמוציאין אותו מדר' נתן:
יו"ד לוה שאסר נכסיו על המלוה יכול המלוה ללות מאחרים ויפרעו ממנו מדר' נתן הרא"ש בפ' אע"פ גבי קונמות קאמרת וכו' ה' כנה"ג עיין שם לכאורה דלמאי דקי"ל דדוקא אם אין לו נכסים ללוה משתעבד מדר' נתן אם הלוה אסר נכסיו על המלוה ויש נכסים למלוה אפילו ילוה מאחרים לא יועיל כלום דלא יפרעו ממנו וכן תנן בפ' הגוזל באסר נכסיו על בנו אם אין לו לוה וב"ח באים ונפרעים מיהו הרמב"ם בפ"ה מה' נדרי' השמיט אם אין לו וכו' משמע דבכל ענין שרי וגם ס"ל דאפילו פרעו הבן עצמו מותר ע"ש בהלח"מ והתי"ט ובי"ד סימן רכ"ג כתבתי (עכ"מ):
י"א ראובן שהיה חייב לשמעון מנה ושמעון חייב ללוי מנה בשטר מקויים ופרע ראובן המנה ללוי ולקח השטר וקרעו קרע ב"ד ומת לוי ואח"ך תבע שמעון לראובן המנה שחייב לו וראובן הוציא השט"ח קרוע שפרעו בעדו ללוי ושמעון טען שלא הי"ל לפרוע שלא מדעתו שכבר פרעו ללוי בעדים והשטר לא היה ביד לוי באותה שעה וכיון שפרעו בעדים לא חש לתבוע השט' פעם אחרת כ' ה' כרם שלמה סימן י"ז דאם יש בשט' נאמנות אפילו לגבי עדים דהיה לוי גובה משמעון מה שפרע ראובן בשבילו כדין עשה ול"ל כיון דהיה שמעון יכול לתבוע ללוי שבו' אחר הפירעון ואולי ע"י השבועה היה מודה א"כ שמעון שפרעו פושע הוא שהרי כ' הטו' בסימן ק"ו מלוה שבא בשטר מקויים אם כתוב בו נאמנו' עליו ועל באי כחו נפרע שלא בשבו' ולא אמרי' אלו היה לוה כאן היה משביעו אחר הפירעון מיהו י"ל דשאני התם שהלוה אינו לפנינו ע"ש משמע דאם שמעון לא פרע ללוי ואין לו עדים שפרע נאמן ראובן שפרע ללוי בשבילו דשט' שבידו ראיה שפרע וכה"ג כ' הט"ז בסימן צ"ג סט"ו וז"ל דנ"ל שזה מיירי במקום שאין שטר בידי העכו"ם על לוי אבל אם בשעת הפירעון ראובן לעכו"ם היה לעכו"ם שטר ולקחו ראובן מתחת העכו"ם אין לך בירור גדול מזה עיין שם הרי דאפילו להוציא ממון השטר שבידו ראיה אלא שצריך לברר שלא פרע לוי לגוי דאין ראיה שלא לקח השטר וה"נ השטר שבידו ראיה שפרע אלא שצריך לברר שלא פרע שמעון ללוי מיהו נר' דה"ד אם פרעו ראובן ללוי ולקח ממנו השטר בעדים אבל אם אין עדים בדבר אין השטר שבידו ראיה שהרי כ' הטור בסימן ק"ל וז"ל ואין הערב גובה מהלוה עד שיביא עדים שפרע בשבילו אבל כ"ז שאין עדים אין גובה ממנו כלום אפי' אם שט"ח בידו אינו מועיל לו לגבות ממנו כלום שיכול לומ' פרעתי למלוה והחזירו לי ונפל ממני ומצאתו או לא פרעתי עדיין למלוה ונפל ממנו ומצאתו או הפקד בידך וכולי עיין שם וה"נ אין השטר שביד ראובן ראיה דאפשר דנפל ממנו ומצאו ואם היה לוי קיים היה מודה שפרעו שמעון וכה"ג כ' הרשב"א סימן אלף קנ"ו ע"ש ועיין בתשו' מהראד"ב סימן צ"ה וכן מצאתי להרמ"ה בתשו' סימן רמ"ג שכתב על ראובן שתבע לשמעון מעות שחייב לו ושמעון אל שבא אלי לוי בשטר שאתה שלחתו שיגבה ממני המעות ונתן לי השטר ופרעתיו לו וז"ל אין טענה לשמעון במה שיפטר מזה לפי שהוא מודה שהוא חייב לו ואינו יודע אם פרעו וכו' ואין בהוצאת לוי השטר עליו ראיה שהוא שליח ראובן כי אין אנו יודעים על איזה דרך בא ליד לוי השטר וכבר אמרו ערב וכולי עיין שם באורך ומהרש"ג בס' משפטים ישרים סימן ל"ה כ' ברא ובן שיש לו שט"ח על שמעון ועשה ללוי שליח בהרשאה ונתן לו טופס השטר כדינו והניח השטר בב"ד ובא הלוי עם הטופס קרוע וטען שפר' לשליח ואין השליח לברר הדבר אין הלוה נאמן דאם פרעו הי"ל לב"ד במקו' שהלוה שם יודיע לב"ד שבמקום המלוה שהוא נפר' מחובו וקורע השטר הא' כמבואר בסי' מ"א אלא ודאי לא פרע והטופס נפל מיד השליח ומצאו הלוה וכן פסק מהר"א מוטל מה"ט עיון שם באורך הרי דס"ל דאין השטר ראיה אפילו לפטור עצמו כיון שהיה ודאי חייב ואין ידוע אם פרעו וה"נ ראובן חייב לשמעון ומה שפר' בשבילו ללוי ספק פירעון הוא וכן כתב מהראד"ב בספר לחם רב סימן צ"ה ומהר"ם גאלנטי בתשו' סימן ל"ז עיין שם ומה שהביא ה' כרם שלמה שם דאם הוציא השטר קיים לא חיישי' לקנוני' או שמא מצאו בשוק וכו' ממ"ש מהרשד"ם סימן ק"ז וז"ל מה שאני אענה שאפי' קנה הלוי שט"ח זכה שמעון כיון שפרעו לראובן היינו שיש לשמעון ראיה ברורה כנ"ד שפרע לראובן דהיינו השט' שהיה ליהודה על ראובן אך אם וכולי אפילו שיודה ראובן לאו כלום דחיישי' לקנוניא וכולי הרי שכ' כיון שהשטר בידו אין לך ראיה גדולה מזו עיין שם ליתא דנדון שלו שמכר יהודה השט"ח לשמעון בכו"מ וא"ל קני וכו' כמבואר שם דראיה ברורה היא אבל מה שהשט"ח בידו לאו ראיה היא ועיין בתשו' מהר"א ששון סימן ס"ז:
י"ב דין ד' דכל שיש לו מעות אינו יכול לומר טול קרקע וכו' וכן כל שיש מטלטלין וקרק' וחפץ המלוה במטלטלין מבקרקע צריך ליתן לו מטלטלין כמבואר בסימן ק"א ואם כן אם הפקדון הם מטלטלין מוציאין אותם ונותנים למלוה ועיין בא"ה סימן ע' ס"ז מי שהלך למ"ה והפקיד כלים ביד אחד מוציאין מיד הנפקד למזונות אשתו וכו' וכתב הרב ח"מ ס"ק כ"ד דאם יש לו מעות מופקדים ביד אחר ויש לו מטלטלי בביתו דמעות המופקדים הם בני חורי כמו דמטלטלין שבבית וכו' משמ' מדבריו שם דאפילו יש כלים ביד אחר ויש כלים בביתו מוציאין מן הנפקד וכ"מ מדברי הרב ב"ש שם ואין נרא' כן מדברי הרשב"א הכא דאין מוציאין מהנפקד אלא אם יש מעות פקדון והלוה אין לו מעות אלא מטלטלין או מקרקעי משמע דכל דיש מעות אין הלוה יכול לדחותו אצל מטלטלין או מקרקעי אבל אם הפקדון הם מטלטלין ויש בביתו גם כן מטלטלין כיון דאין המלוה יכול לומר אין רצוני במטלטלין זה אלא זה אם כן פשיטא דאין מוציאין מהנפקד וגם במעות פקדון נראה דה"ד במעות שאינו יכול להשתמש כגון שהנפקד בע"ה דאין לו רשות להשתמש בהם אבל אם הנפקד שולחני או חנוני והמעות לא חתומים ולא קשורים שיכול להשתמש בהם אין מוציאין ממנו בע"כ:
י"ג דין ה' אין שמעון יכול למחול ללוי וכולי עיין באה"ע סימן ע' ס"ח באשה שלותה דאם מחלה האשה לבעלה אין למלוה כלום וה' ח"מ שם תמה כיון שהבעל משועבד למלוה מדר' נתן אין מחילתה כלו' ואין לחלק בין חוב דעלמא לחוב דמזונות אשה שהוא מדרבנן וכו' והט"ז שם תי' כן דחיוב דמזונות דרבנן יכולה למחו' כמ"ש התוס' פ"ב דכתובות גבי האומר שטר אמנה וכו' דמוכר שט"ח כיון דקנינו של לוקח מדרבנן יכול למחול והסכים עמו הרב המגיה שם עש"ב וליתא דדוקא מוכר שט"ח לחבירו יכול לחזור ולמחול להפקיע שעבוד השטר מהלוקח משום דאין לו ללוקח רק שעבוד דרבנן אבל האש' אינה יכולה למחול לבעלה להפקיע שעבוד דאורייתא שיש למלוה עליה וכן לוקח שטר חוב מחבירו ויש על הלוקח חוב אינו יכול למחול השט' ללוה להפקי' שעבוד דאוריי' שעליו:
י"ד אין שמעון יכול למחול וכו' כתב הש"ך סקי"ב דאם מחל לו או הרויח לו זמן או אומר אמנה או פרוע בשעה שעדיין לא נתחייב לראובן פשיטא דבטל השטר ובא"ה סי' ע' שכ' אם מחלה האשה לבעלה אין למלוה כלום יש לפ' כשמחלה קודם שלוותה ואכלה ע"ש ועיין בבית שמואל שם שכ' דלק"מ דמיירי דהיה לה לשלם ומחלה דאז יכולה למחול וכו':
ט"ו אין שמעון יכול למחול וכו' כ"כ הטור ומדברי הרא"ש בכתובות שכ' גבי האומר שטר אמנ' וכו' כתב דהא דאינו נאמן במגו דאי בעי מחיל משום דלא רצה למחול להפסיד חובו משמע דס"ל דיכול למחול והט"ז כ' דשם מיירי בלא נתברר עדיין בב"ד שחייב לו שיכול למחול וכ"כ הדרישה ושכ"נ מדברי ר' ירוחם שכת' דלאחר שפסקו ב"ד להגבותו שט"ח פשיטא דשוב אינו יכול למחול וכו' עש"ב וכבר כתבתי בסי' מ"ז שכן נר' דעת הע"ש שם שכתב הוא דאינו נאמן במגו דיכול למחו' משום דירא שמא יפסיד חובו ע"ש וכן מצאתי למהר"י ן' מיגש הובאו דבריו בספר א"ז לכתובות שכן כתב דכל שלא עמד בדין יכול למחול אבל אחר שיצא השטר בב"ד וזכה בו כגבוי דמי והרמב"ן שם כתב בשם חכמי צרפת דהגם כשעמד בדין ורחוק הוא דאיך העמידו בדין בב"ד ונתחייב שמעון בלא הוצאת השטר ואם הוציאו ולא טען איך יחזור ויטעון ועוד וכו' ע"ש הרי דמהר"י ן' מיגש והרמב"ן סבירא ליה דדוקא עמד בדין ונתחייב לא יכול למחול וחכמי צרפת העמידו המימרא בכך ואם כן אפש' דגם הר"ן שתי' ועוד וכולי מוקמינן לה בנתחייב בב"ד כמ"ש הדרישה ועיין בב"י שכתב דהר"ן סמך על תירוץ זה והש"ך תמה שהר"ן כתב אחר כך עוד נר"ל משום דאי מחיל ליה מיכסף ממלוה שלו מבואר דמסקנתו יכו' למחול ע"ש ולפי מ"ש נ"ל דהר"ן סבירא ליה דאינו יכול למחול וה"ד כשנתחייב בב"ד דאינו יכול למחול ולא הוי מגו משום דאי מחיל מיכסף וכו' ועוד דל' הר"ן משמע דלא חזר מסברא זו דאינו יכול למחול אלא שכתב דבלאו הכי לא הוי מגו משום דאי מחיל מיכסף וכו' דנ"מ אם הוא בתוך זמן דיכול למחול וכן כתב הרדב"ז ח"ב סי' תשנ"ו דקודם זמן הפירעון לא נשתעבד למי שהקרן שלו ויכול בעל השטר למחול וכן מבואר בדברי הר"ן וכן פ' הרב חוות יאיר סימן פ' ודחה דברי הש"ך עיי"ש וא"כ אם המלוה אמר שהוא פרוע או אמנה לתירו' א' נאמן במגו דיכול למחול אבל לתי' דאי מחיל מיכסף וכו' אינו נאמן אבל אחר שהגיע זמן הפירעון מודה שאינו יכול למחול אפילו שלא עמדו בדין ולא נתחייב עדיין דמוכר שטר חוב לחבירו דיכול למחול משום דמכירת שטרות דרבנן אבל ב"ח אפילו לא עמד בדין ס"ס משועבד מדאורייתא ועיין בהרב שפתי כהן ס"ק א':
ט"ז וכן אם אמר שטר אמנה או פרוע וכו' כ' הסמ"ע דה"ד כשיש נאמנות בשטר דאל"כ כיון דאינו יכול לגבות בשטרו אלא בשבו' כשא"ל הלוה ישבע לי שאינו פרו' ושמעון מודה שפרע גם ראובן הבא מכחו לא יכול לגבות ממנו כמבואר בסימן מ"ז עיין שם וכבר כתבתי בסימן מ"ו דה"ד בטוען פרו' אבל בטוען אמנה דא"ץ המלוה לישב' אפילו אין בו נאמנות אין נאמן:
י"ז
וכן אם אמר שטר אמנה או פרוע וכולי ראובן שיש לו משכונה בחצר שמעון והיה דר בתוכה ואח"ז לקח ראובן מגוי א' סחורה הוא ולוי והם עפ"ק זה בזה ונשבר ראובן ותפס הגוי את לוי בעד ראובן ונתן לוי לגוי משכון וע"ז נתן ראובן ללוי שטר המשכונה בכו"מ ואח"כ מחל ראובן לשמעון שטר המשכונה בעד השכירות שחייב לו ונראה דבשטר משכונה אינו נאמן לומר פרוע דבשט"ח שאין בו נאמנות כיון דאם א"ל הלוה השבע לי אינו יכול לגבות אלא בשבועה והוא מודה שפר' הלוקח שבא מכחו לא יכול לגבות בו אבל בשטר משכונה דקי"ל בסימן ק"ח סי"ב דגובי' מן היתומים בלא שבו' אינו נאמן לומר פרו' דכיון דגובי' מהיתומים בלא שבו' ודאי דגם מהלוה עצמו שטוען ברי גובה בלא שבו' דהא דאין נפרעי' מנכסי יתומים אלא בשבו' משום דאם היה גובה מהלוה עצמו וטען השב' לי דלא פרעתיך צריך לישב' ואנו טועני' ליתומים כן כמ"ש רש"י בפ' הכותב עיין שם וא"כ בשטר משכונה אם היה המלוה צריך לישב' ללוה ה"נ לא יגבה מהיתומים אלא בשבו' מה"ט אלא ודאי אפי' מהלוה עצמו גובה בלא שבו' וכ"כ בהדיא בעל התרומות שער י"ד ח"ג בשם הראב"ד עיין שם מיהו משמע שם דה"ד אם המלוה מוחזק ודר בה עיין שם בגד"ת וכ"כ ה' פני משה ח"ב סימן ק"ד דדוקא במשכונה שדר בתוכה איתמר וכן כתב מהר"י עייאש בתשו' ח"ב סימן נ"ב דבעי' שהיה דר בה עיין שם ונראה דאפילו היה אוכל פירות בעינן דר בה וה' בתשו' ח"א סימן מ"ב נסתפק בשם רבו אם מיקרי מוחזק באכילת פירות אפילו לא היה דר בה ע"ש והעיקר כמ"ש דלא מיקרי מוחזק אלא כשדר בה ונר' דה"נ אפי' המוכר היה מוחזק בה חם הלוקח שטר משכונה לא החזיק יכול המוכר למחול כנראה מדברי בעל התרומות שער נ"א ח"ו וז"ל אבל שטר משכונת קרקע וכתב ומסר וירד לוקח למשכונה והחזיק בה הואיל המשכונה מוחזק' ביד המלוה אין יכו' למחו' וכו' וכ"כ הראב"ד בתשו' בשם הר' יצחק הלוי גם כתב שגובי' מן היתומים בלא שבו' וכ"כ הרא"ש בס' חזה התנופה סימן כ"א עיין שם משמע אם הלוקח לא החזיק יכול המוכר למחול וכ"ש בנ"ד שלא מכר לו אלא משכן בידו השטר בכו"מ מיהו בלא"ה בנ"ד שהוא חייב לגוי רק שישראל ערב לגוי יש להסתפק שהערב כל זמן שלא יש עדים שפרע בשבילו אין לו עליו כלום כמבואר בסימן ק"ל ס"ג עיין שם וא"כ נא נשתעבדו לו מדר' נתן וגם לגוי שחייב לו אפשר דלא נשתעבד מדר' נתן ועיין בתשו' הרשב"א שנסתפק בלוה גוי אם נאמר דין זה דר' נתן וכבר כ' ה' מש"ל פ"ב מה' מלוה דמדברי הרא"ש בפ' י"נ מוכח דגם גבי גוי שייך דין דר' נתן שכ' דהשתא דתקנו הגאונים דב"ח וכתובה גבו מטלטלי דיתמי אם גבו מטלטלי' בחוב אביהם ב"ח וכתובת אשה גובה מהם ואפילו ממלוה הגוי וה"ט וכו' משו' דמשועבדים לו מדר' נתן וכן הרשב"א במיוחסות ס"ל דגם בלוה גוי אמרינן הכי עיין שם חבל אם המלוה גוי א"ל דאין מוציאין מישראל ונותני' לגוי (א"ה עמ"ש המחבר בסי' זה ס"ב) מיהו בלא"ה בנ"ד שהוא חייב לגוי רק שישראל ערב כבר כ' מהרש"ך ח"ח סימן ע"ד והביאו הר' כנה"ג אות ז' דהא דר' נתן דוקא כשחייב לוי לשמעון אבל אם שמעון ערב לאחרים בין ישראל בין גוי בעבור לוי אפי' שלוף דוץ חין מוציאין מלוי עיין שם:
י"ח ואם אחר שנתחייב וכולי כ' בתשו' מיי' דס' משפטים סי' כ"ו אם אמר זה פרעתי לנושא קודם שתבעתני רפיא בידי אם יכול להשביעו על כך ואני אומר דפשוט הוא שאינו יכול להשביעו בטענת שמא אבל מחרים חרם סתם מרן בב"י וכן הסכים הש"ך ע"ש וכ' מהריט"ץ סימן ר"ס דלאו דוקא שטוען בריא אתה חייב לי שמא לא פרעת ולכך מחרים סתם אלא אפילו מן הסתם מחרים סתם שהרי כ' הפוסקים שיכול להחרים כל מי שיודע עדות לפלוני יבוא ויעיד כמבואר בסימן כ"ח עיין שם והסמ"ע בסי' ע"א ס"ק ך' כ' דצ"ל דה"ד כשטוען ואומר יש לי עדים בודאי ואיני יודע ביד מי וכ' ה' כנה"ג סימן ט"ז דגם בסימן כ"ח צ"ל דמיירי בטוען ודאי או הוכחה קצת שיש עדים עיין שם וא"כ ה"נ דוקא בטוען בריא או בהוכחה קצת שהוא חייב לו וספק בפירעון אבל בשמא אתה חייב לו אינו מחרים סתם אבל מצאתי להרשב"א בתשו' ח"ד סימן כ"ג שכ' על אשה מורדת אם חושש הבעל שמא תפסה משלו כלום והפקידה ביד אחרים אין הבעל יכול להחרים כל מי שיש בידו כלום דהא תניא הכל מן האשה יחזור לאשה ולא לבעל ע"ש משמע דבלא"ה יכול להחרים אפילו בטענת שמא:
י"ט ואם וכולי הלך ופרע לשמעון חייב אם תפס שמעון מלוי ובזבז שמעון נכסיו ואין לו לפרוע י"ל אם חייב לוי לפרוע לראובן והסברא מכרעת דאפי' תפס חייב ה' אנזי"ל סס"י ל"ח ע"ש:
ך דין ז' ואם לא רצו לישבע חוזר וכו' כ' הסמ"ע דחוזר על מה שירשו מאביהם אבל אם לא ירשו מאביהם אפילו יש נכסים של עצמן כיון שטועני' שאין יכולין לישבע מפני שאומרי' שידעו שנפרע השט"ח אינו חוזר עליהם ועוד בלא"ה אף שגרמו היזק אין חייבים לשלם מכיסם דשט"ח כמטלטלי הוא ובמטלטלי' לכ"ע אין חייבי' לשלם מה שהזיקו כמבואר בדברי הטור בסי' ק"ז עש"ב והש"ך כ' דליתא דבפרק כל שעה אמרינן יתומים שגבו קרקע בחובת אביהם ב"ח חוזר וגובה אותה מהם ולא חשיב כמו שקנו היתומים דלא משתעבדי לב"ח משום דמשתעבד לוה שני מדר' נתן אלמא לא חשוב שטר כמטלטלין דיתמי אלא כיון דמשועבדים מדר' נתן הוי כשלו עיין שם ונראה דה"ד קרקע דמשועבדי' מדר' נתן אבל מטלטלי' לא נשתעבדו לו כמ"ש התוס' בפרק כ"ש שם דקרקע המשועבד לראובן חשיב ליה כאילו בידו דהא אם מכרו חוזר וגובה אותי ולכך משועבד נמי לבעל חוב שלו אבל מטלטלי' לא חשיבי כאלו הם ביד ראובן כיון שאלו אם מכרם או משכנם אינו גובה ע"ש במהרש"א א"כ לא אמרינן מדר' נתן כאלו ב"ח דאביהם חייב לו אלא דחשיב הקרקע המשועבד לאביהם כאלו הוא בידו אבל גבי מטלטלי אע"ג דגבה ממנו אפילו מטלטלי' כשאביהם קיים אבל כשמת הוו אצל בניו דלא משתעבדי לב"ח וכן מוכח בפ' הכותב בההיא איתתא דתפסה מלוגמא דשטרי וכו' דשטרו' דינם כמטלטלי' דיתמי ולא נשתעבדו לב"ח והרשב"א בח"ג סימן קצ"ג והביאו מרן הב"י סימן ס"ד כ' מיירי בחוב ידוע בעדים בתוך זמנו או בשטר ולא הוי דאב נכסים דשטרות הוו כמטלטלי' דיתמי דלא משתעבדי לב"ח כמבו' סימן ס"ד ומרן הב"י שם הביא תשו' הרשב"א שכ' שם דמיירי בידוע דמלוה יש לה על אביהם או מלוה בעדים בתוך זמנו או מלוה בשטר אלא דלא הניח נכסי' לגבות מהם אלא שטרות וכ"כ הראב"ד בס' תמים דעים סימן והביאו הבעה"ת שער נ"א חלק ח' וכ"כ הר"נ בר מאיר עש"ב וא"כ נשתעבדו לה מדר' נתן וכן ראיתי בשו"ת מהר"י בן הרא"ש סימן פ"ט תשו' להר"א בן ישמעאל וז"ל וטעמא דמהניא תפיסת השטר לענין שלא יעשה החוב מטלטלי' אצל בניו משום דההוא חוב כבר משועבד לההיא איתתא דתפסה מלוגמא דשטרי מחיים דאב מדר' נתן אלא דאמור רבנן כי מת האב נעשה החוב מטלטלי' ומטלטלי' דיתמי לב"ח לא משתעבדי בדינא דגמר' וכיון שהיה אותו החוב משועבד בחיי האב ותפסה השטרות בחייו אהני' שלא יעשה מטלטלי' אצל היתומי' וכו' עכ"ל הרי בהדיא דהיו משועבדים לה מחיים מדר' נתן ואם תפסה השטרות מחיים מהני שלא יעשה המטלטלי' אצל היתומי' אבל תפסה לאחר מיתה אינה כלום דמשו' דנעשו מטלטלי' אצל היתומים וא"א אפילו היו השטרות ביד היורשי' גובה מהם מדר' נתן דכיון שנשתעבדו לה הוי כשלה אלא ע"כ לא היה קרקע לב"ח דאביהם דנהי דמוציאין מדר' נתן אפילו מטלטלי' אם היה אביהם קיים מ"מ כשמת נעשו מטלטלי' אצל בניו ואפי' מטלטלי' שהם ברשות אחרים קי"ל כר"ע דלא משתעבדי לב"ח דבחזקת היורשים הם כמ"ש בסי' ק"ז וע"ש בסמ"ע ס"ק ד' ועיין בתשו' הרשב"א ח"ב סי' שפ"ט: