ערך השולחן חושן משפט חלק ב· רבי יצחק טייב
סימן פג
דין ב' הגה ואפילו שתק כשקבל וכולי כתב הסמ"ע דבעה"ת והטור שכת' והמלוה אומר לא קיבל אלא מחוב אחר וכו' משמע דאם שתק הוי כהודאה וה' ש"ך כתב דמדברי ה' ב"ח ושאר אחרונים משמע בהדיא דאינו חולק ע"ש ומהרשד"ם חי"ד סימן קע"ח כ' כהסמ"ע הביאו הכנה"ג אות ה' ובסימן נ"ח הגב"י אות ד' ע"ש ובתשו' בספר בעי חיי ח"א סימן פ"ז הסכים כן ודחה דעת חכם א' דדברי הר"ן מוסכמים עש"ב וכ"כ בתשוב' בשמים ראש סימן ע"ט דאין שתיקה מבטלת דיבור ע"ש וכן הכריע הרדב"ז ח"א סי' קפ"א וח"ב סי' רמ"ט דאם פרע לו סתם יכול לומר מלוה ממלוה ע"פ נפרעתי אבל אם הלוה פירש והמלוה שתק הוי כהודאה עש"ב אבל מרן בסימן נ"ח פסק כהר"ן וכאן העתיק לשון בעה"ת והטו' דס"ל דלא פליגי ובתשו' בספר אבקת רוכל סימן קכ"ז כ' דאפילו מלקוחות טורף בטענה זו ע"ש:
דין ד' נשבע הלוה היסת ונפטר אבל אם המלוה עמד בטענתו היה נאמן אלא ודאי אסור לטעון שקר אפילו להוציא הדין לאמתו הרשב"א בתשובות ח"ג סימן פ"א עיין שם: