ערך השולחן חושן משפט חלק ב· רבי יצחק טייב
סימן עו
דין ב' היו ב' תובעים אותו וכו' נר' דה"ה אם הא' תובע והלה א"י ממי לוה דחייב ליתן לתובע ול"ד לאומר הלויתיך והלה אומר א"י אם הלויתני דפטו' דהתם מסופק שלא לוה כלל אבל הכא דודאי לוה אלא שלא ידע ממי ובא א' ואמר הלויתיך חייב ליתן לו כדתנן בפרק האומר קדשתי את בתי וא"י למי קדשתי' אם רצו א' נותן גט וא' כונס ואע"ג דאמר רב התם נאמן ליתן גט ולא לכנוס ופרכינן מסיפא דזה אומר אני קדשתיה וזה אומר אני קדשתיה רצו א' נותן גט וא' כונס ומשני דש"ה דכיון דליכא אחר בהדיה מירתת שמא יכיר האב שחבירו קדשה ולא הוא קדשה ע"ש וה"נ היו ב' תובעי' עדיף מא' תובע מכל מקום הא קיימא לן כר' אסי דגם בא' תובע דנאמן אפי' לכנוס משום דלא חציף לו' שהוא קדשה דמירתת שמא מכחישו האב ויאמר ידענא דלאו את יהבת לי קידושין והכא נמי לא חציף דמירתת שמא הלוה מכחישו איברא דבירושלמי שם הביאו הרשב"א והמ"מ בפרק ט' מהלכות אישות אלא אין למידים ממנו לדבר אחר א' משדותי מכרתי וא"י למי מכרתי בא א' ואמר אני לקחתיה אינו נאמן עיין שם ולכאורה נראה דהכא נמי באומר לויתי ואיני יודע ממי לויתי ובא אחד ואמר אני הלויתיך אינו נאמן ודוקא בב' תובעים אותו חייב משום דכיון דאיכא אחר בהדיה מירתת וה"נ במכר שדה אם היו ב' תובעים אותו והוא אומר מכרתי לאחד מכם וא"י איזה מכם חייב אבל ראיתי למהרימ"ט בחי' להרי"ף בקי' שכתב וז"ל וא"ת מ"ש מהא דאמרינן בהמפקיד שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים וכו' וי"ל דהתם בפקדון הוה ליה למידק מעיקרא וכיון דלא דק פשע דכל דלא ידעינן פשיעותא וכו' אבל הכא מוכר לא רמי עליה למידק למי הוא מוכר א"נ התם מודה הוא שהפקי' אצלו אלא שאינו יודע אם מנה אם מאתים וכו' ע"ש וליתא דהא אמרינן באחד מכם הפקיד לי מנה ואיני יודע איזה הוא נותן לזה מנה ולזה מנה וכ' הפוסקים וכן היו שנים תובעים אותו והוא אומר לויתי מנה לא' מכם ואינו יודע מאיזה מכם צריך ליתן לכל אחד מנה אלמא אפילו יודע אם לוה כלל חייב אלא נר' דבפקדון הוה ליה למידק וכיון דלא דק דפשע וה"נ במלוה אבל אם מכר לא רמי עליה למידק למי מוכר ואם כן משמע דאין חי' בין תבעו ב' לתבעו אחד מיהו יש להסתפק קצת דא"ל דדוקא בתבעו שני' דכיון דאיכא אחר בהדיה דמירתת חייב אבל תבעו אחד לא ובמוכר שדהו דוקא בבא א' ואמר אני לקחתיה הוא דאינו נאמן: