ערך השולחן חושן משפט חלק ב· רבי יצחק טייב
סימן עד
א' דין א' המלוה ניתן לתבוע וכולי כתב רי"ו דה"ה גזילה וכ' הש"ך ונ"ל דמיירי באופן שקנה הגזילה ומשלם הדמים כגון ביאוש ושינוי רשות וכו' וז"ל ה' המאירי הובא בס' א"ז לקמא גזל או פקדון לא ניתן ליתבע אלא במקומם שאין דברים הללו עמו מן הסתם ומ"מ אם הוו עמו אין ס' שניתנו ליתבע ואבידה לענין זה כגזילה ופקדון ויראה דגזילה הנקנית בשינוי מעשה שדינה כדין הלואה עכ"ל נר' דגריס בגמ' גזל ופקדון לא ניתנו ליתבע וכ' דאבידה לענין זה כגזילה ופקדון וגזילה שקנה בשינוי מעשה דינא כהלואה וכ"כ הרמ"ך הובא בס' א"ז שם וז"ל בגזילה דהוי בעין מ"ל אי קנסי' ליה לאהדוריה אפי' בדיברא כיון דאיכא גביה זוזי או פירי אחריני כאינהו פירי או זוזי דגזל ונ"ל דכיון שהוא חוזר בתשובה ליכא למיקנסיה וכמשיב אבידה איכא למדייני' ואי ליתנהו בעין ואית ליה מעות בדיברא ודאי כמלוה דמי וחיי' עכ"ל.
ב'
כ' הר' כנה"ג דנר' מדברי בעה"ת בשם הרי"ף דגם בפקדון אם ישנו ביד הנפקד יכול לתובעו א"כ ק' מה חי' יש בין פקדון למלוה ול"ל דנ"מ לענין שבועה דמלוה אם המלוה טוען שיש אצלו במדבר והלוה טוען שאין לו צריך לישבע ובפקדון א"צ לישבע דמסתמא לא הביאו בידו דהא שבועה דמלוה היא היסת ושבועת היסת נתקנה בימי ר"ן אחר המשנה ע"ש והפרישה תי' דלאו שבוע' היסת ממש קאמ' דהא ודאי לא היתה בימי תנאי' אלא דס"ל דשבוע' משנה זו קילא היא משאר שבועת המשנה וכו' מ"מ לא מסתבר להשביעו שבוע' חמורה כיון שאינו כופר בעיקר הממון אלא משביעין אותו כעין שבועת היסת דר"ן וכן בר"פ כל הנשבעין דתנן שם ישבע ב"ה שנתן לו פירש"י ישבע היסת וכו' ע"ש באורך ועיין בהש"ך סימן פ"ז ס"ק ל"א אבל בס' א"ז לקמא כ' בשם הרמ"ך וז"ל אבידה ופקדון לא ניתנו ליתבע אלא במקומם מיהו אי איתנהו בהדיה בדברא מצי האיך למיתבעי' מני' ע"כ דנפקד ולא מפלגי' בין מלוה לפקדון אלא דאי אפקיד בהדיה זוזי ושבקיה בבית אע"ג דאפיק איהו זוזי אחריני בהדיה לדברא לא מצי למפקיד למיתבעיה וכן באבידה וכו' ע"ש.
ב' הדין עמו וכו' כתב הכנה"ג הגה"ט אות יו"ד ה"ד לפורע למלוה עצמו אבל אם הלך למ"ה ונתנם ליד בית דין לא נפטר מירידת המטבעות דנתינה שלא בפניו לא הוי נתינה מהראד"ב בתשו' ושם כ' דרב גדול בדורו חלק עליו והוא חזר לקיים דבריו וה' החולק עליו הוא מהרש"ך ח"ב סימן נ"ט שכתב דאע"ג דנתינה שלא בפניו לא הוי נתינה היינו לאחריות גניבה ואבידה אבל לענין ירידת המטבע נתינה שלא בפניו הוי נתינה ונפטר הלוה והביאו הש"ך ע"ש ונראה קצת ראיה מדב' הרשב"א בתשו' בס' תולדות אדם סי' שפ"א על ראובן שמשכן חצירו לשמעון ואחר זה הלך שמעון למסעיו וכו' וז"ל ואם נפשך לומר ומה יעשה ראובן שמשכן חצירו לשמעון זה במנה והגיע זמנו והלך לו למדינה אחרת ואלו יתעכב שם לעולם שורת הדין היא זו שהפסיד ראובן חצרו על מנה זה של שמעון שהלך לו אין זה אלא שלקתה מה"ד בכך לא היא שהרי הי"ל לראובן למסור מעותיו של שמעון ביד בית דין ואחר כך יכנס לביתו ואף על פי שאין פירעון ליד בית דין פירעון בעלמא וכו' הכא שחצרו מעוכבת לו הוי פירעון מתקנת הלל וכו' עיין שם הרי משום תקנת חבירו שלא יפסיד הוי פירעון ביד ב"ד אבל מדברי הרמב"ן בחי' לגיטין ד' פ"ג שכתב וז"ל והא דאמרי' ע"מ שתתן לי ר' זוז ה"ט שלא תנשא עד שתתן שמא לא ירצה הבעל שהוא חשוד לקלקל בב"ד או ילך לו למ"ה ונתינה בע"כ שלא בפניו אינה נתינה וכ"כ הרשב"ץ בתשו' סימן קי"ט ע"ש משמע דלא מהני נתינה ליד ב"ד דאל"כ הרי בידה לקיים אפילו ילך שתתן ליד בית דין וכן מצאתי להרשב"א בתשו' בס' תולדות אדם סימן רכ"ט על מי שלוה מחבירו על כרמו שאם לא יתן לו מעות עד זמן פ' הכרם מכור לו ואם יתן המכר בטל וכשבא לפרוע לו לא רצה הלה לקבל המעות שכתב דאפילו נתן ביד בית דין לא יצא ידי תנאו עד שיתן לו ממש או ליד שלוחו והלל לא תקן אלא בבתי ע"ח וכו' ע"ש הרי דאפילו כרמו מעוכב ס"ל דלא הוי פירעון וזה הפך תשו' אחרת שכתב דס"ל דמשום תקנת חבירו שלא יפסיד הוי פירעון ביד ב"ד ומ"מ במלוה בלא משכונה ודאי דלא הוי פרעון ליד ב"ד וכ' הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תשל"ג דמשמע דס"ל שעדיין הם באחריותו עד שיבא הלה ויטול את שלו מיהו מסתברא דה"ד כשהלוה עומד בעיר דלמחר יבא המלוה ויטול את שלו אבל אם הלוה רוצה ללכת למקום אחר דינא הוא שיניח המעות ביד ב"ד ויסתלק ושוב אין אחריותם עליו ע"ש ומדברי הרמב"ן שכתבתי משמע קצת דלעולם לא מהני נתינה ליד בית דין דאם כן התם כדי שלא תתקלקל בידה לתת ליד בית דין וה' פרוז מטה אהרן בח"ב סימן כ"ז הכריח כן מתשו' אחרת סימן שפ"א על ראובן שמשכן חצירו לשמעון ואח"ז הלך שמעון למסעיו וכולי שכתב וז"ל ואף על פי שאין פרעון ליד בית דין פרעון בעלמא וכו' הכא שחצירו מעוכבת לו הוי פרעון מתקנת הלל וכו' הרי דמשום תקנת חבירו שלא יפסיד הוי פרעון עיין שם. ד' וצ"ע כתב הרשב"א בתשו' בס' תולדות אדם סימן רכ"ט על מי שלוה מחבירו על כרמו שאם לא יתן לו המעות עד זמן פ' הכרם מכור לו ואם יתן המכר בטל וכשבא לפרוע לו לא רצה הלה לקבל המעות וז"ל ועוד שלכאורה זה שטוען שאם יתן תוך הזמן שתתבטל המכירה ואם לאו שתהא קיימת מעכשיו ה"ז כענין בית בבתי ע"ח וכו' וכבר שנינו יום י"ב חדש כדי שיהא חלוט לו עד שתקן הלל שיהא חולש מעותיו ללשכה ויהא שובר הדלת ונכנס הא קודם תקנת הלל היה המכר חלוט לו בע"כ של מוכר וכשתקן הלל בבית בבתי ע"ח תקן הא בעלמא לא תקן כדאיתא בפרק מי שאחזו ועד שיתן לו ממש לא נבטלה מכירתו וכ"ש למ"ד נתינה בע"כ לא שמה נתינה דכי אצטריך לתקוני הלל אפילו בפניו וכי תקן בבתי ערי חומה תקן הא בעלמא לא תקן ולא עוד אלא אפי' נתן ליד ב"ד לא יצא ידי תנאו עד שיתן לתוך ידו ממש או ליד שלוחו וכו' ע"ש וה' מח"א בה' זכיה ומתנה סימן כ"ד הק' דלפ' או נתינה בע"כ הוי נתינה או לא אלא כשהתנה המקבל לסלק את עצמו כההיא דמוכר בית בבתי ע"ח דמכר גמור הוא אלא שזיכה לו רחמנא לגאול תוך שנה והוי כמי שלקח שדה מחבירו וא"ל שדה זו שלקחתי ממך אם יהיו לי מעות החזיר לי אבל זה שהתנה מעיקרא שלא מכר לו אלא אם לא יתן לו מעותיו לזמן פלו' ואם יתן המכר בטל ה"ז לא גמר להקנות אלא כשלא יהיה לו יכולת להחזיר המעות וכו' ע"ש וה' מכתם לדוד סימן ל"ד ד' רל"ז כ' דלק"מ דהרשב"א לא מיירי בהכי דז"ל השאלה טען ר' יוסף ואמר אני הייתי דחוק בשביל מעות ובא לי מה"ר חיים ואמר אם תרצה אני אלוה לך שלש מאות דינרים עד ר"ח אייר ושתעשה לי שטר מכירה וכו' ע"מ שאם תפרע השלש מאות דינרים לזמן הנזכר שאחזיר לך השטר ותתבטל המכירה וכו' הרי בהדיא דהתנה המקבל דהיינו מי שהקנין שלו וא"כ זה דומה ממש לההיא דגט דהבעל הוא המתנה אם תתן וכו' עיין שם ולא דק דכל שהתנה בשעת מכירה אפילו התחיל הלוקח בתנאי כיון שלא נגמר המכר אלא בתנאי לא גמר והקנה אלא כשלא יוכל להחזיר המעות וכן מבואר בפסק דין שם דגם לדעת הראב"ד אם הלוקח התחיל בתנאי והמוכר חזק דבריו ומכר על אותו תנאי כמו שהתנה הוא מתחלה וע"ס דמי עיין שם וכן סיים בשאלה ואני הודיתי לדבריו ומכרתי לו הכרם הנז' ע"ז התנאי שאם אתן לו השלש מאות דינרים למר חיים לזמן הנז' שתתבטל המכירה והחזיר לי וכו' עיי"ש א"כ כאלו הוא התנה מתחילה ולא גמר להקנות אלא כשלא יוכל להחזיר המעות.
ה'
דין
ג'
הגה לוה שאומר למלוה טול מעותיך והוא בזמן וכו' נראה דר"ל והוא בתוך הזמן הסמ"ע וכן כתב הלבוש עיין שם אבל מדברי הנ"י בפרק הזהב גבי ההוא גברא דיהיב זוזי אשמשמי וכו' מוכח בהדיא דאפילו הגיע זמן הפרעון אינו נפטר אלא אם כן נתנו לידו אפילו בע"כ עש"ב ומהריק"ש בספר אהלי יעקב סימן קל"ב תמה על הטור מנ"ל דסגי באמירה וכ' שהוא יחיד נגד רבים עיין שם וליתא שהרי התוספות בגיטין ד' מ"ד בד"ה מכלל וכו' כ' וז"ל וא"ת בבתי ע"ח דהוי כפירעון החוב דעליו לקבל' פשיטא דהוי פירעון וכו' וכן בהזהב כי אמר ליה שקול זוזך לא הוי אפילו כש"ח וכו' וי"ל דוקא בעלמא פשיטא דהוי נתינה שאין המלוה מפסיד בקבלת הפירעון אבל הכא דעי' הפירעון צריך להחזיר הבית וכו' עיין שם מבואר דס"ל בהלוה שאמר למלוה טול מעותיך אפי' לא קבל בפועל הוי נתינה וכן כתב מרן הב"י בא"ה סימן קמ"ג בשם מהר"י בי רב והביא ראיה מדברי התוס' ע"ש אם כן הטור אזיל בשיטת התוס' אבל הנ"י בפרק הזהב כ' דאינו נפטר עד יום שיבואו לרשותו ודוקא בפקדון סגי בא"ל טול מעותיך וכן כתב ה' בא"נ שם בשם שיטה וז"ל משמע מדברי הרי"ף דאי קבל עליו מי שפרע וא"ל תא ושקול זוזך ואתניסו פטור וכו' אא"כ א"ל טול את שלך דהשתא לא מחייב אלא בפקדון שיש לו לזמן שנתחייב בו עד תשלום הזמן שקבל עליו וה"מ בפקדון אבל בחוב אינו נפטר עד שיזרקנו ברשותו בפניו ואם עשה כן מיפטר אפילו בתוה"ז ואפילו בע"כ וכו' עיין שם הרי דס"ל דבחוב אפילו לא"ז לא נפטר עד שיזרקנו ברשותו בפניו ואם עשה כן אפילו בתוך זמן נפטר מה שאין כן בפקדון דבתוך זמן אינו יכול להחזירו ולאחר זמן אם אמר טול את שלך סגי והרשב"א בחי' לדף י"ג נסתפק במפקיד לזמן אם יכול לחזור בתוך זמן כפועל דיכול לחזור בחצי היום ע"ש אבל הראב"ד והריטב"א ס"ל דאינו יכול לחזור וכ"כ המ"מ בפרק ז' מה' שאלה דלא שבקי' פשיטותייהו מפני ספיקו של הרשב"א וכן פסק מרן סי' רצ"ג עיי"ש ועי' לה' מח"א ה' שומרים סימן ח' וה', בני אהרן סימן פ"ח והש"ך בסימן ק"ך סק"ג כתב דהכא לא א"ל הלוה שהם צרורים רק שמור"ם כתב שהם צרורים וכו' עיי"ש וליתא דז"ל ראב"ן בס' ד' צ"ז ע"ד וכדין זה דינו של מלוה מעות לחבירו ואמר לו הלוה הילך מעותיך איני חפץ בהם יותר צרורים ומונחים הם ולא רצה מלוה לקבלם ונגנבו או אבדו חייב הלוה עד שיקבלם המלוה דסברא הוא דאלו מתרמי ליה ללוה עיסקא וכו' ע"ש הרי דאפילו א"ל הלוה צרורים ומונחים הם חייב ומשמע שם אפי' אח"ז. ו אבל בפקדון בכה"ג פטור מהריט"ץ בסימן קל"ד הק' מדין האומנים דא"נ ח"ל טול את שלך הוי ש"ח ותי' דהתם שהיה ש"ש מהניא אמירתו להסתלק מש"ש ועדיין הוא ש"ח אבל בש"ח שא"ל טול את שלך נסתלק לגמרי ע"ש וכן חי' מהרשד"ם סימן ע"ו ודקדק כן מדברי רש"י בפרק האומני' ע"ש ולא ראה דברי התוספו' בפרק הזהב דף מ"ט בד"ה אלא וכולי שכתב וז"ל והא דאמרי' בפרק האומנים טול את שלך והביא מעות ש"ח היינו משום דמיעקרא היה ש"ש וכשא"ל טול את שלך ולא סלק עצמו לגמרי וכו' ע"ש וכן נראה דעת הגאונים בתשו' הביאה מרן הב"י סס"י קצ"ח וז"ל ואי פקדון שקליה ואמר פקדון אינהו לגבאי עד דיהיבנא לך פירי דמי להאומנים וש"ש הוי וכי אמר ללוקח בא וטול את שלך הוי ש"ח והם דברי רבי' האיי בתשו' הגאונים ח"ב שער ב' סימן ט"ל ע"ש משמע דס"ל דבפקדון נמי ש"ש דינו כאומנים דאם א"ל טול את שלך הוי ש"ח מיהו ה' בש"מ שם כתב וז"ל ובפקדון ודאי כיון דא"ל טול את שלך פטור דשומר מצי לאפוקי נפשיה משמירה בדבור וכ"כ הרמב"ן והביא ראיה מהא דגרסי' בפרק האומנים טול את שלך איצטריך ליה סד"א אפילו ש"ח לא הוי קמ"ל כלו' סד"א דאני שומר מכאן ואילך קא"ל דלא מפיק נפשיה משומר אלא איני תופסו על שכרו קא"ל קמ"ל וכך פי' וש"מ שאם א"ל בפי' איני שומר מעתה טול את שלך אף על גב דהלה לא רצה ולא קבל דבריו פטור ואפי' ש"ח לא הוי מכאן ואילך וכו' וכ"כ הנ"י שם בשם הר"ן ע"ש מבואר דס"ל דבפקדון אפילו ש"ש אם א"ל טול את שלך נסתלק לגמרי ולא הוי אפילו ש"ח וכן נראה דעת ראב"ן בס' ד' צ"ז ע"ש גם הריטב"א בחי' שם כ' דשאני התם שיש לו לאומן לקבל שכרו וכיון שכן לא סגי דלא הוי עליה ש"ח כיון דאיתבס ליה אאגריה אף על גב דא"ל טול את שלך ע"ש וכן תי' הש"ך סי' ש"ו וכתב שכן מצא ברי"ו נתיב ל' ח"א בשם הרמ"ה עיין שם ולא דק דז"ל רי"ו וכ' רבינו מאיר דאפי' מי שמתחייב באונסים אם אמר והתנה שלא באחריות דאפילו ש"ח לא הוי כמו הא ביתא קמך ול"ד לאומנים שאמרו טול את שלך והביא מעות דהוי ש"ח דהתם דתפיס ליה אאגריה כ"כ הוא בתשו' עכ"ל ונראה דהוא מהר"ם ב"ב בתשו' סי' רכ"ט וז"ל ומשאלת המלוה על המשכון והוא ש"ש ובשעת קבלת המשכון אמר איני מקבל אחריות עלי מי הוי כאומני' שאמרו טול את שלך והוי כשו"ח ולא סלק עצמו לגמרי כי התם או הוי כאומר הא ביתא קמך בעניותין נר' דאפי' ש"ח לא הוי דכל היכא דאמר מעיקרא ל"מ הכא דאפילו כי לא אמר הכי לא מחייב אלא כש"ש וכו' ועוד מטעם אחר דל"ד לטול את שלך והביא מעות דהתם לא א"ל אלא להודיעו דלא תפיס ליה אאגריה עכ"ל והביאו המרדכי בפ' האומנים סימן שכ"א עיין שם והוא כתי' הרמב"ן דהתם לא מפיק נפשיה משומר אלא איני תופס על שכרי קא"ל ומה שכתב רי"ו דהתם דתפיס ליה אאגריה ר"ל כיון דבתחלה היה תופסו כי א"ל טול וכו' איני תופסו על שכרו קא"ל אבל אם א"ל בפי' איני שומר מעתה טול את שלך אפילו ש"ח לא הוי וכן מלוה על המשכון אם א"ל טול את שלך איני ממשכנו על ההלואה קאמר ועדיין הוי ש"ח ואם א"ל בפי' איני שומר פטור לגמרי ולא הוי אפילו ש""ח כנ"ל ושוב ראיתי להרב בני אהרן סימן רצ"א שהביא תי' הריטב"א ופי' כן כוונת רי"ו ושמא גם דברי רבינו מאיר יש לדחות כן ע"ש והעיקר כמ"ש.
ז דין
ד' י"א שאין המלוה יכול לעכב וכו' כ"כ בעה"ת שער ס"ט בשם בעל העיטור והביא ראיה ע"ש ודברי בעל העיטור הם בדיני חוב ד' ס"ד וכן הריטב"א בחי' בפ' הזהב הביא דבריו וכ' שכן עיקר ע"ש והרשב"א בתשו' ח"ג סי' מ"ג גבי משכנתא באתרא דמסלקי קי שהשביעי' משמטתה כ' ה"ד אי בגו זמניה אע"ג דלוה מסלק ליה למלוה מ"מ המלוה אינו יכול לנגוש את הלוה לפורעו וכו' עש"ב וכ"כ הרמ"ה בפ' ג"פ סי' י"ד וז"ל הא דקתני מי שפרע מקצת חובו ל"ת דוקא היכא דקבל מלוה ההיא מקצת בתו' פירעון אלא אפי' היכא דלוה בעי למפרעי מקצת ומלוה קאמר ליה או הב ליה כולי חוב ואי לא מקבילנא מינך מידי הדין עם הלוה ומחייב לקבולי מיניה ההוא מקצת ולמר כדא"ל ולמר כדא"ל לר"י יחליף ולר"י יכתוב שובר דהא בהדיא אמרי' התם האי מאן דמסיק מאה זוזי בחבריה ופרעיה חדא זוזא זוזא פירעון הוי וכו' וכן הוכיח עוד שם בסי' קי"א וז"ל דאס"ד לא מחייב לקבולי מה"ט דקאמר רבא דניחא ללוה למיהוי חד שטרא כי היכי דלפגום שטריה והא אמרת דאי לא בעי מלוה לקבל מקצת הדין עמו ואם כן מאי נפ"ל מניה הלוה דלא לעבדיה תרי בני חמשים חמשים אלא ש"מ דבלוה תליא מילתא דאי יהיב לו מקצת מחייב מלוה לקבולי ההוא מקצת בתורת פירעון וכו' הרי דס"ל דאפילו מלוה בשטר אם רצה הלוה לפרוע מקצת חובו חייב המלוה לקבל ממנו וליכתוב לו שובר והא דאמרינן התם ניחא ליה למלוה כדי שיכוף לפורעו כבר כ' הרמ"ה שם סי' ק"י משום דלוה כייף נפשיה ופרע ליה לכוליה בחדא דחייש דאי פרע ליה מקצת השתייר שטרא גביה ואפשר דמרכס תבריה והדר מפיק ליה לשטריה וגבי ליה לכוליה מניה וכו' וכ"כ בעה"ת שער ס"ט ע"ש והש"ך כ' דהרמב"ם והסמ"ג לא ס"ל הכי ולכך השמיטו מימרא דרבא ע"ש ולא ראה הסמ"ג סוף עשין צ"ג שהביא מימרא דרבא ע"ש מיהו אפשר דמחלק בין מלוה ע"פ בין מלוה בשטר דרבא מיירי במלוה על פה אבל במלוה בשטר יכול לעכב כדמוכח מההיא דמי שהוציא שני שטרות וכו' ומ"ש דגם הרא"ש ס"ל הכי דרבא בדיעבד קאמר ע"ש ליתא שהרי כתב הרא"ש בפ' מצות חליצה דבחוב פשיטא דנתינה בע"כ הוי נתינה כדמוכח בב"מ גבי פרעיה זוזא זוזא דפירעון הוי ע"ש וכן כתב הרשב"א בחי' שם ובפרק קמא דקידושין ד' כ' ע"ש ועי' בס' בית הלוי ד' צ"ב.
ח' ומיהו אם משכן לו שדהו וכו' כ"כ הרמב"ן ובעה"ת שער ס"ט וכן נר' מדברי ר' שמואל עיי"ש ודברי רשב"ם הם בר"פ המוכר בית כור כמ"ש הרשב"א הובא בסי' ס"ז שם וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ד סימן ר"ן ומבואר דמיירי במשכנתא באתרא דלא מסלקי דאם פרע הלוה מקצת המעות מדעתו לא נמחלו הפירות בעד מה שפרע וכן אם הגיע זמנו ובא לפדות חצי המשכונה ולסלקו מחציה יכול לפרוע לו חציה ואין המלוה יכול לומר שלא יקבל חובו לחצאין אבל אין המלוה נגרע מן הפירות כלום אלא אוכל פירות כל המשכונה עד שיפרענו פרוטה אחרונה וכ"כ מרן הב"י בי"ד סימן קע"ב וכ"כ הריטב"א הובא בס' א"ז למציעא ד' ס"ו ע"ב עש"ב ודלא כהש"ך ע"ש ועיין בתשו' הרשב"ש סי' רכ"ג.
ט' דין
ו
הדין עם המלוה כ"כ הטור בשם הרא"ש וכ"כ הריטב"א בחי' ריש קידושין וז"ל דלוה הבא לפרוע חובו עד שלא יכפנו המלוה שאינו יכול לסלקו בשוה כסף משא"כ במלוה כופהו וכו' ולהכי איצטריך ישיב גאולתו לרבות שוה כסף ככסף דחס רחמנא ליפוק לחירות משום כי עבדי הם ולא עבדים לעבדים משא"כ בחוב דעלמא וכו' ע"ש הרי דס"ל דהלוה אינו יכול לפרוע חובו למלוה שוה כסף כשלא תבעו המלוה ולא ילפי' מעבד ומצאתי בתשו' הרשב"א ח"ב סימן מ"ג שכתב וז"ל והיכא דלאבעי מלוה לאפרועי אלא בזוזי ובעי לאמתוני עד דמתרמי ליה זוזי ללוה יש מגדולי הדור שאמרו שהדין עמו ואין הלוה יכול לכופו ליטול קרקע וכו' אלא כשהוא בא ליפרע וכופה את הלוה לפורעו ומרבותי אמרו שלעולם מ"ל ליה שקול ארעא וכולי ודעתי נוטה לזה ודנתי לפני רבותי בשעה שנחלקו על דבר זה לכאורה ממ"ש בפרק א"נ הלוהו על שדהו וא"ל אם אי אתה נותן לי מכאן ועד ג"ש הרי היא שלי וכו' וגרסי' התם אמר רב פפא אף ע"ג דאמור רבנן אסמכתא לא קניא אפותיקי הויא למגבי מיניה ואסי' דוקא דא"ל לא יהיה לך פירעון אלא מזה וש"מ דאי לא א"ל לא יהיה לך פירעון אלא מזה אם רצה לשום לו מקרקע אחר הרשות בידו כמש"ל ועוד נראה לי שאפילו רצה הלוה לסלקו בקרקע אחר והמלוה אומר איני רוצה להיפרע עד שיזדמנו לך מעות אין שומעין לו דא"ל זילי נפסאי תדע דהא מלוה נתן עיניו על שדה זו שהרי התנה ואמר אם לא נתת לי מכאן ועד ג"ש הרי היא שלי וכיון שכן כשרואה שזה רוצה לסלקו בקרקע אחר לימא לי אין רצוני להיפרע עד שתביא מעות ומ"מ אינה ראיה גמורה די"ל דדילמא כיון שהוא יודע שא"א לזכות בשדה זו לעולם כמו שהתנה הרי הוא רוצה להיפרע מחובו מיהו לכאורה כנ"ל כמ"ש ובזה אין לדיין אלא כמו שעיניו רואות עכ"ל הרי דהרשב"א ורבותיו ס"ל דאפי' לא תבעו המלוה יכול הלוה לסלקו בשוה כסף כבר הכנה"ג בח"ב סימן ק"א הביא תשו' הרשב"א זו כ"י בקיצור ע"ש ומהרימ"ט בחי' על הר"ן ריש קידושין נסתפק בזה אם נתינה בע"כ מהני אפילו בשוה כסף כגון שאמר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך ר' זוז ונתן לה שוה כסף והיא אינה רוצה מהו כיון דבע"כ מסתברא דכסף דוקא א"נ הלוהו על שדהו וא"ל אם אי אתה נותן לי מכאן ועד יב"ח הרי היא שלי ובא ליתן לו שוה כסף וכו' ע"ש ולא ראה מ"ש הטור כאן בשם הרא"ש דפירעון בע"כ בשוה כסף לא מהני וכן דעת הריטב"א אבל הרשב"א ורבותיו ס"ל דפירעון בע"כ מהני בשוה כסף והביא ראיה מההיא דהלוהו על שדהו וכו' ולדעת הרא"ש והריטב"א ה"נ הלוהו על שדהו אינו יכול לסלקו בקרקע אחר בע"כ אם לא רצה המלוה עד שיביא מעות. י'
דין
ז' המלוה את חבירו על המטבע ונפסל וכולי עי' בתשו' מהר"י ן' מיגש סי' קצ"ה והביאו הרב בא"ז לקמא ד' צ"ז.
י"א
שטר שכתוב בו לפרוע סך ממטבע פ' היוצא בזמן הזה ובאותו זמן היו יותר טובים במשקל ובכסף מאותם שהם יוצאים עתה אפי' לב"ח אינו פורע לו אלא מטבע היוצא עתה כיון שהשם א' והמקום א' וה"ד כשלא הוקרו הפירות מחמת חסרון המטבע אבל אם הוקרו הפירות מחמת חסרון המטבע פורע לב"ח או לנכסי צ"ב של האשה ממטבע הא' אבל לכתו' לעולם פורע כדהשתא וכו' הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תק"ס ע"ש
י"ב
אם לא פרע בזמן הפירעון שקבעו ואחר הזמן הוריד המלך המטבע ואחר כך בא לפרוע כמו שהיה בזמן השטר המלוה תובע בשל עכשיו נראה הדין עם הלוה ומשלם בזמן השטר ואם עלה אחר הזמן משלם בשעה שפורע דלעולם יד בעל השטר על התחתונה הר' בית דוד סי' כ"א עש"ב.
ע"כ הר' בית דוד שם וז"ל מיהו ה"ד אם לא תבע המלוה את הלוה קודם שירדו המטבעות אבל אם יש עדים שתבעו קודם שירדו המטבעו' ולא רצה ליתן לו כ' הרדב"ז סימן קע"ח דחייב משום דינא דגרמי כשורף שטרות של חבירו שחייב מדין מזיק וכ"כ רש"ל פ"ט דקמא סימן י"ג ע"ש וא"נ כן דדוקא שורף שטרות משום שעשה מעשה בידים חייב כמ"ש בעה"ת שער נ"א ח"ו סי' ח' כיון דשרף דעבד בידים או קורע שטרות של חבירו דינא דגרמי הוא וכו' וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ג סי' ק"ז מהו ההפרש שיש בין גרמא בניזקו' לדינא דגרמי הוא שנעשה מעשה בגוף הדבר כגון מראה דינר לשלחני וכו' א"נ שורף שטר וכולי הרי הוא עושה מעשה בדבר שבגרמתו נאבד וכו' אבל כשאינו עושה מעשה לא הוא ולא ממונו בגוף הדבר וכו' לא הוי אלא גרמא בניזקי' ואסור ופטור ע"ש.
י"ג
וכן בכתובה ה"ד אם פי' משקלו דהוי כאלו פי' מטבע ידוע ובא לפרוע מטבע אחר דבזה לא אמרי' מקולי כתובה שנו כאן אבל אם לא פי' משקלו ופחתו ממנו והוקרו הפירות מפני הפחת או שלא הוקרו הפירות אלא שפיחתו חמשיתו מודה ה' שיש חי' בין מלוה לכתובה דבכתובה נותן לה כדהשתא דמקולי כתובה ובמלוה או בנכסי צ"ב כיון דהוקרו הפירות או שפיחתו חמשיתו נותן לו כדמעיקרא הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תק"ס עש"ב ועי' בתשו' מהר"ם אלשיך סי' ע"ט.
י"ד
הגה נותן לו מטבע שהלוהו בכל ענין וכו' עי' בתשו' הרדב"ז ח"ב סי' תק"ס שהאריך.
ט"ו
ראובן רצה לילך לירושלים והיה לו מטבע דורו ומסר אותם ביד שמעון וא"ל מעות אלו יהיו בידך וכשנצטריך להם אני שולח לך ותשלח אותם לי ושמעון כ' לו ע"ז כת"י איך שקבל ממנו הסך וזקף ע"ע בתורת חו"ג ומלוה וכו' ואחז"ר מת ראובן והניח בן בעה"ק וב"ד שבירוש' כתבו לדייני עיר שמעון וגם כתבו לשמעון כמה פעמים לקיים מצות פריעת ב"ח ולא כתבו תשובה וכו' ועכשיו טוען שמעון שהיו בידו בתורת פקדון ונאנסו וכולי נר' דאינו נאמן לומר פקדון הפך הודאתו בכת"י שזקפם עליו בחו"ג ואפילו לא נתקיי' הכת"י אינו נאמן במגו דמזויף או פרוע לסתור הודאתו בכת"י כמ"ם הר' כנה"ג בח"ב סימן ס"ט על כת"י שכתוב בו מרצון נפשו ושלא באונס וכולי והודה החייב שהו' כת"י אלא שאנוס היה ואין ראוב' יכול לקיים כת"י ממ"א דאינו נאמן שהוא סותר מ"ש בכת"י שלא היה באונס כ"כ הראב"ד בתשו' הרשב"א ע"ש וכבר מהרשד"ם בחי"ד סי' פ' הביא תשו' הרשב"א ומבואר שם דאפילו לא נתקיים הכת"י אינו נאמן לסתור הודאתו במגו דמזויף וכ"ש במגו דטענה אחרת ע"ש וכ"כ רי"ו במישרים נתיב ב' סח"ב דאם כתוב בשטר בלא תנאי ושיור אין העדים נאמנים בשום ענין וכו' וכ' מהריב"ל ח"ג סימן ס"ג דס"ל דאפ' אין כת"י יוצא ממ"א אין העדים נאמנים ע"ש וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ד סימן רל"ו ע"ש וכן פ' מור"ם בסי' מ"ו וכ' הש"ך שם בס"ק ק"י דגם בעה"ת שער כ"א ח"ג שכ' והוא דהוי כת"י יוצא ממ"א וכו' ה"ד לענין שבו' דבהכי עסיק שם להדיא דאין המלוה צריך לישבע דה"ד בשכת"י יוצא ממ"א אבל אם אין כת"י יוצא ממ"א צריך המלוה לישבע ע"ש וכ"כ מהרימ"ט ח"א סימן קנ"ו דהעדים אין נאמנים לסתור השטר במגו וכ"ש בעל דבר ע"ש וא"כ אפילו לא נתקיים הכת"י אינו נאמן לומר פקדון היה במגו לסתור מ"ש בכת"י שזקפם עליו בחוב וכולי ואפילו היו פקדון אע"ג דקיי"ל בסי' רצ"ב ס"ז דאם הפקיד אצל בע"ה אפי' הם מותרים לא ישתמש בהם לפיכך אבדו או נגנבו אינו חייב באחריותם ואפי' בבע"ה דעסקיו בסחורה דהוי כשלחני דחייב בגניבה ואבדה אבל אין חייב באונסים הרי כ' הסמ"ע שם ס"ק ט"ז אע"ג דבדמי אבידה דמותר להשתמש בהם דחייב באונסי' כאלו כבר נשתמש בהם כ' הראב"ד דשאני הכא דתשמיש בדמי הפקדון הוא גרוע דירא לקנות בהם סחורה שמא יבא המפקיד פתאום ויתבע פקדונו משא"כ בדמי אבידה דבטוח הוא שישהא אצלו זמן מרובה וכו' ע"ש וא"כ בנ"ד שהוא בטוח שישהא אצלו עד זמן רב עד שאצטריך בעל הפקדון וישלח לו מהתם ודאי דמי לדמי הפקדון דאפי' לא נשתמש בהם כיון שהוא יכול להשתמש בהם השוכר חייב אפילו באונסים וכ"כ בתשו' זרע יעקב סימן כ"ו עש"ב ונראה דאם היו פקדון ושלחו לו ב"ד להחזיר ולא השיב וכולי אם טען עכשיו שעיכב הפקדון אצלו בשביל שחייב לו ממ"א ושוב נאנס הרי כתב מרן הב"י בסימן ע"ה שהתופס בפקדון וטוען שיש לו ביד המפקיד כו"כ דנאמן וכו' וכ"כ הרדב"ז בתשו' ש"א סי' קפ"ג דאפי' באו לידו בתורת פקדון יכול לעכב אותו בשביל החוב וכו' ואם כן אם נאנס פטור דאפי' חזר להיות משכון הרי המלוה על המשכון הוי ש"ש ופטור מן האונסים אבל אם בלא טענה ושוב נאנס חייב וכ"כ הרדב"ז בתשו' ח"ב סימן ר"ב על ראובן שהפקיד אצל שמעון פקדון ותבע ממנו פקדונו בפני עדים ולא רצה ליתנו לו ושוב נגנב או נאבד אם נאנס אם חייב שמעון לפרוע וכו' פשיטא דחייב שמעון דמ"נ אם טוען אינו רוצה ליתנו לפי שיש לו אצלו ממ"א הרי הוא תופס אותו המשכון לפי טענתו וחזר פקדון להיות משכון ואם טוען שאינו רוצה ליתנו לו הרי הוא גזלן והלה הכופר בפקדון נעשה עליו גזלן וחייב באונסים וכ"ש זה שהוא גזלן גמור וכו' ע"ש ונר' דאם טען שמעכבו בידו לפי שיש לו אצלו ממ"א דחזר הפקדון להיות משכון והמלוה על המש' הוי ש"ש וחייב דדוקא דאם אינו רוצה ליתנו לו נעשה עליו גזלן וחייב אף באונסים אבל אם תופסו למשכו' הא קיי"ל דמלוה על המשכון הוי ש"ש וחייב בגנבה ואבדה ופטור מן האונסים מיהו התו' בפ' האומני' ד' פ' ע"ב בד"ה דקא וכו' כ' וז"ל וא"ת הא דתנן בפרקי' הלוהו על המשכון ש"ש ודחקי' לאשכוחי טעמא דהוי ש"ש כדשמואל או כדר"י לימא טעמא דבהיא הנאה דתפיס ליה אחוביה הוי ש"ש וי"ל דהתם לא אתהני מלוה מידי דאין מרווח במה שהלוה ממה שלא היה מלוה ולא היה לו משכון וכ"כ הר"ן בתשו' סי' ך' ע"ש א"כ התופס הפקדון אצלו כדי שיהא בטוח בחובו לא הוי ש"ש ואינו חייב בגנבה ואבדה אלא א"כ תפסו בשביל שגזלו חבירו שלא יכול להוציא מחבירו מה שחייב לו אבל אם לא רצה להחזירו בלא טענה נעשה גזלן וחייב אף באונסי' וכ' עוד הרדב"ז דאם אמר עד שיבקשנו כל לא ידענא פשיעה היא ואם אמר שהיה אנוס אם נר' לב"ד שהיה אנוס פטור אף בגנבה ואבדה ואם לא היה אנוס גזלן הוא וחייב אפי' באונסי' ע"ש. ט"ז
כתב מהר"ם בתשו' הארוכו' סי' תתקל"ה בראובן שנתן לשמעון חפץ במקום א' ששוה שם זוז שיולכנו למקו' אחר ששוה שם ב' זוזי ונאבד ממנו ואין ידוע היכן נאבד וז"ל נר"ל שהדין עם התובע שי"ל שהובאו החפצים למעגנ"ץ ושם נאבדו ונתחייב שמעון בתשלום כששוים במעגנ"ץ כדתנן בסוף פרק כל הגט המניח פירות להיות מפריש עליהם תרומה ומעשר ומעות להיות מפריש עליהם מע"ב מפריש עליהם בחזקת קיימים ואם אבדו ה"ז חושש מעת לעת רי"א מעת לעת של בדיקה וכו' ע"ש ודבריו תמוהים דהא אמרינן התם חלוקים עליו חביריו על ר"א כדתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג למפרע טמאות וכו' וכן פ' הרמב"ם בפ"ז מה' מעשר דהוי ס' טבל ואינו מעשר ודאי ע"ש וה"נ חיישי' שמא אבדו במקום א' שאינו שוה אלא זוז ואפילו לר"א דלא חיישי' אלא מעת לעת של בדיקה אבל קודם לכן בחזקת קיימים הא קיי"ל כשמואל דאין הולכים בממון אחר הרוב בריש פרק המוכר פירות וכן קיי"ל כת"ק דברייתא דשור שהיה רועה וכולי דאין הולכים אחר החזקה דבשמא ושמא נמי לא אזלינן בתר רובא או חזקה עיין שם ואם כן ה"נ אין מוציאין מכח חזקה.
טו"ב ואם תקן המלך וכו' עי' בהש"ך ס"ק כ"ח והר' שבות יעקב ח"ב סי' קע"ה שהסכימו כן עש"ב.