אור ברסלב

ערך השולחן אבן העזר· רבי יצחק טייב

סימן עז

סימן עו

א דין ב' האשה שמנעה בעלה מתשמיש וכו' על אשה שנתן לה אב החתן מוהר שלה וכנסה לחופה ומנעה אותו מתשמיש בטענה עיין הרדב"ז בתשו' ח"א סי' רס"ב שכ' דהמוהר והסבלונות שנותן לה כשרואה את הכלה הוי כנדוניא ומהניא תפיסת ואע"ג דבכל מתנה אמרי' שלא נתן לה ע"מ שתצא ה"ד שאר מתנות אבל מה שנתן לה כשראה אותה דמי בושתה נוטלת כיון שיש לה טענה שאינה יכולה לסבול אבל בלא טענה כלל אפי' מה שנתן לה כשראה אותה חוזר ע"ש ונר' דהמוהר הוי כנדוניא ואפי' בלא טענה כלל אין מוציאין מידה ובתשו' ח"ב סימן ר"ה כתב מסתברא לי דאם בא עליה כדרך כל הארץ ואחר זה אמרה מאיס עלי אין כופין אותה לתת מוהר שכבר הפסידה אותם ולא שייך למימ' לא נתן לה ע"מ שתצא שהרי כבר נהנה כפי מה שנתן לה וכו' אבל באש' שבשע' הא' אמר' מאיס עלי ולא בא עלי' כלל אני דן שתחזיר לו מה שנתן לה בתורת מוהר וה"ד כשרוצה לגרשה אבל אם אינו רוצה לגרש' תרתי לא עבדי' בה לעגן אותה ושתחזיר לו מוהר שלה וכו' ע"ש ונראה דס"ל דשאר מתנות אפי' כבר הפסיד' אותם ואינם בעין חייבת להחזיר ודוקא מעות שנתן לה למוהר שכבר הפסיד' אותם והוא בא עלי' שנהנ' אפי' רצה לגרש' הוי כנדוניאואם המוה' עדין בעין מחזרת אותו אבל אם לא בא עליה ומשע' א' אמר' מאיש עלי וכן אם בא עליה באונס אפי' כבר הפסיד' אותם אם רצ' לגרשה חייבת להחזיר ואם לא רצה לגרשה אין מוציאין מידה אך ק' דהא ראב"ע ס"ל בר"פ אף ע"פ דמן הנשואי' גובה את הכל ולא מן האירוסי' שלא כ' לה אלא ע"מ לכונסה ובעי רבין נכנסה לחופה ולא נבעל' מהו חיבת חופ' קונ' או חיבת ביא' קונ' וכו' וכ' ר"ח והרי"ף והרא"ש והריטב"א שם דנפשט' דחיבת חופ' קונ' מדתני רב יוסף שלא כ' לה אלא על חיבת לילה הראשו' וכ"פ הרמב"ם והטור בסי' נ"ה ע"ש וא"כ ה"נ במוהר אי לא אמרי' בבא עליה שלא כתב לה ע"מ שתצא ה"ה אפילו עדין לא בא עליה דכל שכנסה לחופ' חיבת חופ' קונ':

ב היא הנק' מורדת וכו' כת' הפ"מ ח"א סימן נ"ו דה"ד כשהיא מואסת בו ואינה רוצה לשוב עוד ואין לה זמן מוגבל אבל אם מרדה עד זמן שיעשה לה דבר פ' אין לה דין מורדת מתשו' הרשב"א הביאה מרן הב"י על אשה שהניח' בעלה בבית אביו והלך חוץ לעיר וחלת' והלכ' לבית אבי' ולוות' למזו' ולרפו' הדין עמה וכו' וה' עדות ביעקב סי' ל"ד דחה ראיתו מתשו' הרשב"א אך הוכיח שם דכל שהבעל רוצה לעשו' עמה שלא כדין כגון שמכר תכשיטי אשתו והיא לא רצת' לחזור לו עד שיחזירם לה שהדין עמה ואין לה דין מורדת עש"ב והרשב"א בתשו' ח"ד סי' קי"ג כת' וז"ל מה שטענ' שלא יכה אותה ולא מבז' אותה מכאן ולהבא ואם לאו גם היא לא תשוב אליו הדין עמה וכו' אבל בשאר טענו' אין הדין עמה כי מה שטוענת שיבטל בב"ד כל כח וכל זכו' שיוציא עלי' מחשש עידי שקר אינה כלו' שאם הוא מוחזק וכו' כל ישראל לא הוחזקו גם מה שהיא טוענת שיחזי' המתנו' שנתן גם זה אינו כלו' דבעל אי בעי לזבוני בנכסי' דידי' מצי מזבי' וכו' ואפילו מטלטלי שהכניסה לו בנדונייתה כיון שקיבלם על עצמו מוכר לדעתו ונושא ונותן בדמי' ואינה יכול' לעכב וכו' עש"ב:

ג אם אמ' מאסתיו וכו' אשה שמנעה בעלה בביאה א' או עדיין לא נבעל' והדעת נוטה לא מחמת שמצערתו וגם טענת מאיס עלי יותר הוא נמצא זה בארוס' ובנשוא' אחר שנבעלה ולא בזו שעדיין לא נבעל' שיותר לתלו' שמחמת יראת הבעי' היא בורחת ולא מחמת שהוא מאוס עלי' לכן אני אומ' שטוב שלא למהר לחתוך הדין אלא להחמיצו ולפייסו וכו' הרשב"ש בתשוב' סי' מ"ה ע"ש ונר' דאפילו גדולה יש להחמיץ הדין ולפייסו אולי מאיזה סיבה:

ד ואם רצה הבעל לגרש' וכו' אבל אין כופי' אותו לגרש וחלילה לסמוך על הרמב"ם לכוף את בעלה לגט וכל חכמי ישראל חלוקי' עליו וחשו חכמי' ז"ל אפי' באמר' טמאה אני לך שיש בדבר איסור' דאוריי' וכו' תשו' בשמים ראש סי' נ"א ע"ש וכ' הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' ת"ש דאין כופי' אותו לגרש אבל אם רצה יכו' לגרש שלא מדעתה או לישא אשה אחרת אפי' הי"ל שבו' וחרם הגמו' ע"ש:

ה כ' הרשב"ש סימן צ"ג והובא בב"י על אשה שטענ' מאיס עלי שקודם נישואין היתה מואסת אותו ואמה השיאתה לו בע"כ נר' דאפי' לאומ' שאין כופי' לגרש בטענת מאיס עלי יודו בזה שמה שאמרו שלא לכוף משו' דחיישי' שמא עיניה נתנה באחר ואם הדבר מפורסם שבע"כ נשאת לו נסתלקה חששא זו דהא הר"מ כ' כשהיתה נותנת האשה טענה ואמתלא לדבריה למה הוא מאוס עליה היה כופה לגרש' ובנדון זה אין לך אמתלא גדולה מזו ומ"מ לענין מעשה לא הייתי מקיל בכך ע"ש עוד סי' קפ"ח ומ"ש דמהר"ם סובר כופין לגרש אם נתנה אמתלא לדבריה ק' דהא בתשוב' הרא"ש כלל מ"ג מבואר דדוקא לענין הממון שיתן לה כל מה שהכניש' לו אבל לא היה כופ' לגרשה כמ"ש הב"י לקמן ע"ש:

ו ותטול בלאותיה הקיימי' וכו' אם תפס הבעל אין מוציאין אותן מידו ואם תפסה היא אין מוציאי' מידה וכו' הרשב"ש סי' י"ג ע"ש ונרא' דדוקא אם תפס הבעל אין מוציאין מידו אבל אם לא תפס הבעל אפי' לא תפסת' האשה נוטלתן:

ז וכל מה שנתן לה מתנה מחזרת אותו על בעל שכ' מתנה לאשתו שתוכל לגבות ממנו כל זמן שתרצה ועכשיו מרדה ואמרה מאיס עלי וב"ד נתנו לה י"ב חדש כיון שהבעל כ' לה שתוכל לגבות וליתן לאחרים ודאי מתנ' גמור' היא ויכול' האשה מן הדין לגבות וליתן ואפי' תתגרש ולא אמרי' בכי הא אדעת למשקל ומיפק לא יהיב להו א"כ מעכשיו יכול' היא ליתן לכל שתרצה הרשב"א בתשו' ח"ד סי' נ"ב:

ח ותאבד כתו' ולא יהיה לה כתו' כלל וכו' חזר וכתב ולא יהיה לה כתו' לאשמועי' דאפי' חזר' בה אחר המלכ' אין לה כתו' כלל אלא כו' לה כתו' אחרת כפי מה שיתפשרו ואם חזר' בה והבעל רצה להחזירה לכתו' נ"ל שצריך לכתו' לה כתו' חדש' דהוי שטר שנמחל שיעבודו ומ"ל נמחל שיעבודו ע"י פירעו' או ע"י מחי' ואם לא כ' לה כתו' חדשה אסו' להשהותה דכמי שאין לה כתו' דמי ואם קנו ממנו קנין חדש על כל תנאי כתו' א' הו"ל שטר מוקדם דפסו' משום פסיד דלקוחו' שיטרוף מזמן א' ולמ"ד דגובה מב"ח מותר להשהותה דהא איכא כתו' ולמ"ד דלא גביא אפילו מב"ח אסו' להשהותה עד שיכתו' לה כתו' חדשה ואנו אין לנו אלא דברי הרי"ף והרמב"ם דס"ל דגובה מב"ח ואע"ג דמותר להשהותה צריך לחוש לפסידא דלקוחות וכותבי' בכתו' הזמן שהחזיר' הרדב"ז סימן שס"ד ע"ש ונרא' דשטר שנמחל שיעבודו גובה בו מב"ח כמ"ש הסמ"ע בח"מ סי' מ"ח דגוב' בו מב"ח כמו בשטר מוקדם ואפי' למ"ד דאין גובין בשטר מוקדם אפילו מב"ח היינו משום דקנסי' ליה דלא הי"ל לכתו' שטר מוקדם שמא יבא לגבות ממשעבדי מזמן א' אבל בשטר שפרעו ביומו וליכא קדימה נר' דמודה דלא קנסי' ליה כיון דנכתב ובא לידו מתחי' כדינו ואינו יכו' לטעו' פרעתי וכו' ע"ש וא"כ הכא ששט"כ קדום למ"ד דשטר מוקדם אינו גובה אפי' מב"ח כמי שאין לה כתו' דמי ואסו' להשהותה אבל למאי דקי"ל דשטר מוקדם גובה בו מב"ח הרי י"ל כתו' אע"ג דנמחל שיעבו' כיון דיכו' לגבו' בה מב"ח מותר להשהותה וכן נר' קצת ראיה מדאמרי' במצי' דף טו"ב עלה דאמ' ר"י שטר שלוה בו ופרעו אינו חוזר וגובה בו שכבר נמחל שיעבו' אימת אי לימא למחר מאי ארייא שכבר נמחל שיעבו' ת"ל דהו"ל מוקדם וכו' וא"א אימ' דנקט טעמא דנמחל שיעבו' שלא לגבו' אפי' מב"ח דאי משום מוקדם יכול לגבו' מב"ח אבל הט"ז והש"ך הסכי' עם ה' ע"ש דשטר שנמחל שיעבו' אינו גובה בו אפילו מב"ח וכ"כ הריב"ש סימן שפ"ב ע"ש וא"כ נראה אף על גב דקי"ל דשטר מוקדם גובה בו מב"ח ה"ד אם לוה:

ט אם אמרה מאיס עלי ואיני רוצה בו ובכתו' רק שיגרשני נר' ודאי שלא מחלה אלא ע"מ שיגרשנה וכיון שאינו מגרש' לא מחל' ואם אמ' סתם מאיש עלי וגם בשעת ההמלכ' לא אמ"ל שהפסידה כתו' ואין כופי' ליתן גט בזה יש לדון אם חזרה בה אם הפסידה או לא ומסתברא דלא הפסיד' כתו' הרדב"ז שם ע"ש:

יוד הגה וי"א בזה"ז וכו' עיין בתשו' הפ"מ ח"א סי' נ"ה וסי' נ"ו: (יא) דין ג' אם תפסה אין מוציאי' מידה וכו' כ' הריב"ש הובא בב"י דכל שלא תפסה לא יהבי' לה ומ"ש הרמב"ם ואם תפס הבעל אין מוציאין מידו לא דק ואגב שיטפיה נקטי' שאין הבעל צריך לתפיסה ע"ש והריטב"א בפ' אע"פ כ' דרב גמדא סבר כיון דבעי לה רבא ולא פשיט נכסי' בחזק' בעל קיימי כיון שקיבלם עליו בנצ"ב ואפי' תפסה מפקי' מינה אבל אמימר וחביריו היו סבורי' דאדרבא נצ"ב בחזק' האשה קיימי משום שבח בית אביה ואם אמ' שלי אני נוטלת שומעי' לה הילכך אפילו מאי דתפיס הבעל מפקי' מיני' ויהבי' לה ותלמודא פסק דכיון דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר ולא נתברר נכסי בחזק' מי היכא דקיימי קיימי ומאי דתפסה אפילו תפסה בעדים לא מפקי' מינה ומאי דלא תפסה לא יהבי' לה וכן הל' ובקרקעו' דלאו בני תפיסה נינהו חולקי' עכ"ל הרי שכ' דמספ"ל מי הוא מוחזק בנכסי' ובקרקע דלא שייך תפיסה חולקי' דלא שייך לאוקמי' בחזק' מרי' וא"כ ה"נ במטלטלי' שאין ברשות א' מהם חולקי' כיון דלא ידעי' מי הוי מוחזק בנכסי' ודוקא אם תפס הבעל אין מוציאי' מידו או אם תפס' האשה אין מוציאי' מידה אבל כשהם ביד שליש שאין א' מהם תפוס חולקי' דבכל ס' מוקמי' להו בחזק' מרה קמא כדמוכח בפ' השואל גבי מחליף פרה בחמור וכו' וכ"כ הרמ"ה בתשו' סי' רמ"ד ובפ' המוכר את הבית ס"ס ס"ב וכ"כ הטור בח"מ סי' ר"מ בשמו גבו ב' שטרות היוצאים ביום א' ע"ש אבל הכא דמספ"ל בחזק' מי הנכסים קיימי אם אין א' מהם תפוס בנכסי' יחלוקו במטלטלי כמו במקרקעי ובפ' מ"ש בנפל הבית עליו ועל אשתו וכו' דב"ה אומרי' נכסי' בחזק' פליגי אמוראי ר"י אמ' בחזק' יורשי הבעל ור"א אמ' בחזק' יורשי האשה ורשב"ל משום ב"ק אמ' יחלוקו וכתב רשב"ם משום דלשניהם יש טענת חזק' היא שהכניסה מבית אביה והוא מתוך שקיבל אחריות עליו קנאם והרי הם כממונו ומ"ש בה' בחזקתן היינו בחזק' ב' ויחלוקו וכ"פ הרי"ף והרמב"ם והטור ומרן סי' ץ' כב"ק דנצ"ב יחלוקו ע"ש ונרא' דאפי' תפס א' מהם מוציאי' מידו ויחלוקו כיון שהוא בחזק' ב' וכן משמע מדכת' הב"י סי' ק"ס גבי שומרת יבם שמתה דאיכא פלוגת' בנצ"ב איכא מ"ד יחלוקו יורשי הבעל ויורשי האשה ואיכא מ"ד כולם בחזק' יורשי הבעל וכ' הר"ן כיון שאין לנו להכריע אין לנו לעשות מעש' להוציא ממון וכ"ב רמ"א שם משמע דלמ"ד יחלוקו כיון דהוי בחזק' ב' שמוציאי' ממנו וא"כ בנפל הבית עליו ועל אשתו דלכ"ע יחלוקו אפי' תפס א' מהם מוציאי' מידו וא"כ ה"נ הול"ל יחלוקו דר"ג סבר כר"י התם דנכסי' בחזק' הבעל כיון דקיבל אחריות עליהם ואמימר וחביריו ס"ל כר"א דהוו בחזק' האשה שהכניסה מבית אביה ואנן קי"ל כר"ל וב"ק דהוו בחזק' ב' מה"ט ויחלוקו מס' ואת"ל דלא אמ' יחלוקו אלא כשאין א' מהם מוחזק כמ"ש התוס' בפ' השואל אליבא דסומכוס וז"ל נר' לרבי שמואל דלא הדר ממה דאוקמה בעומדת באגם ולא איירי סומכו' אלא כשאין מוחזק לא זה ול"ז אבל היכא דמוחזק מודה סומכו' דעל אידך להביא ראיה וכ"כ בתשו' הרשב"ץ ח"ב סי' רע"ב ע"ש:

תוכן העניינים

ערך השולחן אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה