ערך השולחן אבן העזר· רבי יצחק טייב
סימן עו
א דין ח' וכ"ש אם התנה וכו' כ' הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' ד"ת על ראובן שנשב' לאשתו שלא ישא אחרת עליה ולא ילדה ועדיין לא שהתה יו"ד שני' ורוצה לישא אשה ולא רצתה ליתן לו רשו' עד שכ' לה מאה זהב תוס' וכ' לה בהם שטר וכו' וקודם שכ' לה מסר מודעא וכו' הדין עמה דאין זה כשאר מודעא דעלמא אי לא דכ' לה ק' זהב לא היתה נותנת לו רשות וכיון שמסר מודעא נמצא התנאי בטל וצריך לגרש אשתו הב' ועבר על שבועה למפרע ועוד לא משכחת הכא אונס כלל ולא ידענא איך כ' העדים ידענא באונסי' דהיא לא אנסה אותו לכתו' לה אלא הוא רצה לכתו' לה כדי שתתן לו רשו' לישא אשה וכו' ע"ש ונר' דס"ל כמ"ש הרשב"ץ בתשו' ח"א סימן א' והביאו מרן הב"י סי' קל"ד וז"ל וכ' עוד שם יש אונס אחר שאע"פ שהוא אנסו בגופו אינו אונסו לגרש אלא שהוא אונסו לעשו' דבר א' והוא מעצמו כדי לינצל מאותו אונס מגרש מעצמו וזה אינו קרוי כפייה כיון שלא כפו אותו ממש להוציא וכו' מיהו מסתברא דה"מ כשכפותו כדין באותם דברי' אחרי' כגון הכא שהדין נותן לפרוע כתו' ובדי' בפוהו בפריעתה אבל אם כפוהו שלא כדי' בדבר אחר ומתוך כפייה גירש אפש' דהוי גט מעושה וכו' ע"ש וה"נ דאין האונס על גוף הדבר שלא אנסה אותו לכתו' לה הק' זהב אלא שהוא מעצמו כדי לתת לו רשו' לא חשי' אונס דמה שלא רצתה לתת לו רשו' כדין הוא. ולכאו' הא דמי לפ' ח"ה דההוא גברא דאזל לקידושי אתתא וכו' וכ' הטור בח"מ סי' רמ"ב ואע"פ שהיה אנוס בשנייה לא היתה מתבטלת אלא בשביל הא' שקדמה לה וכפי' הר"י הלוי דה"ט משום דאונס דאתי מחמת נפשי' הוא וא"כ מצי למיכף ליה ליצריה וכו' וכ"פ הרמב"ם ומרן שם דאונס הבא מחמת נפשו לא חשי' אונס וא"כ ה"נ אפי' א"ל האשה שלא תתן לו רשו' לישא אחרת עד שיכתו' לה תוס' ק' זהב אונסא דנפשי' הוא ולא הוי אונס מיהו י"ל דהתם יכול לישא אחרת ואונסא דנפשי' שרצה לקדש אותה האשה לא הוי אונס דמצי למיכף ליצרי' אבל הכא שנשבע: