ערך השולחן אבן העזר· רבי יצחק טייב
סימן עה
א דין א' או תצא בלא כתו' וכו' אבל כל שלא נתן לה אינו רשאי לינח את אשתו ולילך כיון דחייב לה בשאר כסו' ועונה והנשב' לילך לא"י קרוב הדבר דהוי נשב' לבטל את המצוה דחייב לה בשאר כסו' ועונה הר"ן בתשובה סימן ל"ח ע"ש:
ועיין בכ"ש סימן ע"ז:
ב דין ג' אפי' מנוה יפה לנוה תע וכו' לא אמרו אלא מנוה יפה לנוה רע אבל כשיש סכנה לא הרשב"ש בתשו' סי' א' עש"ב:
ג דין ד' אמרה היא לעלות והוא אינו רוצה יוצא ויתן כתו' וכו' כ' מהריק"ש בשם הרדב"ז דלא דייני' השתא הכי לכפותו דיש לחוש שמא נתנה עיניה באחר ורוצה לצאת מבעלה בטענה זו ע"ש ותשובת הרדב"ז היא בח"ג סי' תנ"ה וז"ל אבל השתא לא דייני' הכי משו' דכל אשה תתן עיניה בגירושי' לא"י אני עולה ואין הריוח מצוי שם ולא ימצא להתפרנס ונמצא מוציא את אשתו שלא מדעתו אבל בזמן שהיא אומרת לעלו' בלא גט ולמכור מנדונייתה הדבר פשוט שאינו יכול לעכב ובלבד שיסלקו מעליו אחריות הנכסי' אשר תמכו' עכ"ל ובתשו' ח"ב סי' תנ"ד סיים דאם אין לה נכסי מלוג ולא נכסי צ"ב שכבר אבדו אינו חייב לפרוע לה כדי שתעלה שלא ניתנה כתו' ליגבו' מחיים אלא במיתה ובגירושי' וכו' ע"ש:
ד אם נתגרשה וי"ל בן קטן והיא רוצה לעלו' לא"י יכו' הבעל לעכב עליה שלא תלך עד שתתן הבן לאביו אם אינו מכי' אותה אבל אם מכיר אותה אינה יכולה לתתו לאביו מפני סכנ' הוולד הרדב"ז בתשו' ח"ג סי' ת"ח ע"ש: