ערך השולחן אבן העזר· רבי יצחק טייב
סימן נז
א דין א' יירשנה וכו' הב"ש הסכים דאפי' אם היא נדה יורשה ול"ד לדין חופה דהתם איירי שאביה עמה או חופה בבית אביה מש"ה בעי' חופה הראוי לביאה אבל כשמוסר לשלוחי הבעל להוליכה לבעל מאותה שעה מחלה ירושתה לבעלה ולא מתורת ביאה הוא ע"ש וליתא שהרי הרמב"ם ומרן סימן נ"ה כ' דמה שיביא אותה לתוך ביתו ויתייחד עמה ויפרשנה לו הוא הנקרא כניסה לחופה ע"ש א"כ אפילו בבית הבעל ויתייחד עמה בעי' ייחוד הראוי לביאה גם מ"ש דהרמב"ם ומרן ס"ל דה"ד ליורשה אבל אינו מטמא לה ואינו זוכה במציאתה ואין מפר נדריה ליתא שהרי כ' מרן בי"ד סי' רל"ד ס"ח וז"ל מסרה האב או שלוחיו לשלוחי הבעל יצאת מרשות האב וי"א דמ"מ אין הבעל מפר לה עד שתכנס לחופה משמ' דלסברא א' הבעל מפר לבדו מה שנדרה אחר שנמסר' דמסירת ככניסה לחופה ע"ש וכ"כ מרן הב"י שכ"נ מדברי הרמב"ם וע"ש בהש"ך וה"ה דמטמ' לה וזוכה במציאתה ככניסה לחופה: