ערך השולחן אבן העזר· רבי יצחק טייב
סימן נו
א דין ג' הגיע זמן וכו' ארוסה שנתגרשה ולא נתגרשה דעת רש"י בפ' אלמנה נזונת דף צ"ז ע"ב דחייב הבעל במזונותיה משום דמעוכבת בשבילו לינשא אבל לאחר מיתה אין לה מזונות דמס' אין מוציאי' ממון וכ"כ הרא"ש בתוס' שם וז"ל לא לאתויי מגורשת ולא מגורשת פירש"י מן האירוסי' וכו' ויש מק' המ"ל מן האירוסי' הא אפי' כשאינה גרוש' ארוסה לית לה מזונות ונ"ל דל"ק דכיון דהטא מגורשת ואינה מגורשת ואגידא ביה דל"מ לאינסובי לעלמא חייב במזונותיה ואין חי' בין מן האירוסי' בין מן הנישואי' והוי כמו הגיע זמן ולא נשאו עכ"ל א"כ רש"י והרא"ש ס"ל דארוסה מגורשת ואינה מגורשת בעלה חייב במזונותיה ואם מת אין לה מזונות מן היתומי' וכן בהגיע זמן ולא נשאו ובפ' שני דייני גבי היבמה ג' חדשים הראשונים ניזונת וכו' אי משום מעשה ידיה לא משתעבד ליה כ' הרא"ה מהכא משמע דאינו זוכה במעשה ידיה עד שתנשא לו וכן הדין בארוסה ואף עפ"כ חייב במזונותיה ע"ש וכבר הביא הר' בצלאל שם רש"י במ"ק שפי' דמיירי בנשואה וכן הכריע הרמב"ן דאי בארוסה אין לה מזונות אבל רש"י חזר בו במ"ב והוא יותר נכון ע"ש ודלא כמהרש"א שם בפירש"י. ומ"מ הרמב"ן ותלמידי הרשב"א דחו פירש"י דארוסה אין לה מזונות ואף שהריטב"א פי' כרש"י והרא"ש מ"מ בפלוגת' אין להוציא ממון:
ב דין ד' בין היא בין אביה וכו' כ' הריטב"א בחי' בפ' אעפ"י ומסתברא דאפי' קבעו זמן לנישואי' וכ"כ בפי' יכולה היא לעכב ואין קביעותו של אב כלום לגבי דידה שאינו יכול למחול זכותה זה וכו' הילכך אם נתחייב האב בזה בשום קנס הרי הוא פטור כיון דפייסה ולא איפייסא דאנוס הוא ויש טענת אונס לענין שבועה ולענין ממון ואין לו לתת הנדוניא שפסק על עצמו שהרי לא פסק אלא ע"מ לכנוס כדאיתא בירושלמי ושמעתי שאף ארוס יכול לעכב משום דיכול למי' מימרדא ונפקא מינאי ונראין הדברים כשלא קבעו זמן אבל קבעו זמן כבר קבל על עצמו ומחי' מחילה דגדול הוא עכ"ל. ונר' ודאי דאם קבעו זמן ורצת' היא לינשא אין האב יכול לעכב ומחילתו לגבי דידיה הוי מחילה:
ועיין בתשו' הרשב"א: