ערך השולחן אבן העזר· רבי יצחק טייב
סימן נד
א דין א' מי שצוה וכו' כ' מהר"י ן' מיגש בתשו' סי' ע"ג על ראובן שדך בתו עם שמעון וייעד להכניסה לו לחופה לזמן פ' בנדוניא ידוע' וכת' על עצמו סך ידוע חוב גמור בהודאה גמורה אם לא ימסור אותה לו לזמן ההוא באותה נדוניא ונפטר קודם שהגיע הזמן והיורש לא נתן הנדונייא לזמן וכו' תשו' הואיל והחיוב שנתחייב אביו היה תלוי באם יגיע הזמן ולא ימסור לו בתו בנדוניא שייעד אותו וזה נפטר קודם שיגיע הזמן הרי זה אונס גמור ונפטר האב מעיקר החוב הואילו נפטר האב נפטר גם היורש שלא היינו מחייבי' את היורש וכו' ע"ש ונר' דאם אחר שהגיע הזמן מת האב מחייבי' את היורש: