אור ברסלב

ערך השולחן אבן העזר· רבי יצחק טייב

סימן נא

סימן נ

א דין א' והוא שיהיו הדברים שפסקו מצויים ברשותם וכו' אבל בתשו' מהר"י ן' מיגש סימן קל"א נראה דאפי' דבר שלא בא לעולם וכו' נקנה באמירה בשעת הקידושי' ע"ש וכ"כ מהרשד"ם חא"ה סי' קי"ח דבשעת נישואי' אפי' דבר שלא בא לעולם או לנולדים קנה וז"ל הריב"ש סי' שמ"ה בשאלה וגם יש לסמוך המנהג הזה על קו הדין מדרב גדל שהוא מן הדברים הנקנין באמירה לפי מ"ש הר' ר"י ן' יחייא וז"ל וכ' בשם הגאוני' שלא ענין הפסק בלבד הוא שנקנה באמירה אלא ה"ה לכל תנאי שבעולם שנעשה בשעת הקידושי' נקנה באמירה ואע"פ שלא בא לעולם ואע"פ שאינו בידו ואפי' מטבע ובלשון אסמכתא בין במקרקעי בין במטלטלי וכו' וכ' הר' אדמת קדש סי' ל"ב נלע"ד דהמקנה לנולדים בשעת נישואי' אינו בכלל זה דהא אמרי' בבתרא דאפי' לר"מ דס"ל דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ה"מ לדבר שישנו בעולם אבל לדבר שאינו בעולם לא אמר הרי דהמקנה למי שאינו בעולם גרע אפי' לר"מ ומהרימ"ט ח"א סי' ל"ח ובח"מ סי' כ"ג כת' דלא משתעבד למי שאינו בעולם וכ"ש להקנות למי שאינו בעולם וא"כ נראה דה"נ גם בשעת קידושי' לא מקנה למי שאינו בעולם ע"ש וכבר כ' התו' בגיטי' סוף דף י"ג בד"ה לדבר שאינו בעולם מי אמר הך סוגיא אליבא דרב הונא קיימא דאית ליה אדם מקנה דבר שלב"ל ולא לדבר שלא בא לעולם וכו' ורב נחמן הוי אפכא מדר' הונא דאית ליה התם לכשתלד קנה ובהאשה רבה קאמר רב נחמן אף משבאו לעולם יכול לחזור בו וכו' ע"ש:

ב אם הקנה לו הנכסי' שהם מצויים עתה בין הנכסים שאינם מצויים זוכה בנכסים שהם מצויים כדקי"ל דקני את וחמור דקנה מחצה וכן כתב בעל התרומות שמ"ג הביאו הב"י ח"מ סי' ס' הנותן מתנה לחבירו מה שקנה וממה שיקנה לא זכה במה שיקנה כדאי' בהתוס' וכו' ע"ש וכבר האריך בתשו' נודע ביהודה ח"מ סי' כ"ה וסי' כ"ו ושם כ' דאם עשו ק"ס גלי אדעתי' דלא גמר להקנות ולא באמירה כדקי"ל כשמואל במתנת שכ"מ בקנין וכו' וה' דחה זה עש"ב ועוד שכ' מהראד"ב בס' לחם רב סימן ר"א וז"ל ואם נפשך לומר אדרבה יש לנו לפרש הצואה בלשון דמהני ולקיימה וכו' הא ודאי לאו מילתא היא דירושה הוי דאוריי' ומתנת שכ"מ דרבנן ולהכי מהדרי' לקיים הירושה שהיא מן התור' ולבטל המתנה שהיא מדרבנן תדע לך דהא בפ' מ"ש במתנת שכ"מ דכתו' בה קנין אמר שמואל שמא לא גמ' להקנו' אלא בשטר ואין שטר אלא לאחר מיתה והשתא אמאי לא נעמיד הצואה ונאמר דהקנין הוא ליפוי כח כיון דאפשר לומר הכי ואפשר לומר הכי דהא שמואל שמא קאמר וכו' ע"ש הרי דלא אמרי' שמא גמר להקנות באמירה אלא במתנת שכ"מ דרבנן דמהדרי' לקיים ירושה דאוריית' ולבטל מתנת שכ"מ דרבנן אבל במתנת בריא שהיא דאוריית' לא אמרי' שזה לא גמר להקנות וכו' דמהדרי' לקיים המתנה מיהו מדברי הרמ"ה בפ' יש נוחלין סי' קע"ד מבוא' דאין חי' בין ירושה דאוריית' למתנת שכ"מ אלא מטעם אחר עש"ב וא"כ הכא דקני באמירה אם עשו קנין אמרי' שמא לא גמר להקנות באמירה אלא בק"ס ומהריק"ו סי' יו"ד שכת' במוחל בקנין גרוע דלא אמרי' לא נתכוון למחול אלא בקנין דל"ד לההיא מתנת שכ"מ שכתו' בה קנין לא משום דמתנת שכ"מ דרבנן וכבר כתבתי בס' עה"ש ח"מ סימן ר"ן דין י"ז שכ"נ מדברי מהרא"י בכתבי' סימן ר"ל דאין חי' בין מתנת שכ"מ לקנין דאורייתא ע"ש:

גם מ"ש ה' נודע ביהודה שם דגם במתנת שכ"מ לא אמר שמואל רק שמא וכו' וא"כ בנ"ד אפי' יפוי בקנין טפי מאמירה אכתי ספק הוא שמא לא גמר להקנות אלא בקנין וכבר כ' הרשב"א בתשובה דס"ס אלים מרובא שהרי אין הולכין בממון אחר הרוב ומוציאי ממון מכח ס"ס ובנ"ד יש כמה ספיקות וכו' ע"ש ודאי הא דאמר שמוחל שמא לא גמר להקנו' אלא בקנין חששא בעלמא הוא אלא דאין מוציאי' מס' מחזקת היורש כמ"ש הריב"ש סי' קס"ח והרמ"ה בפ' הספינה סי' כ"ח ע"ש וכ"כ הרשב"ץ בתשו' ח"ב סימן רמ"ג בשם הראב"ד דספיק' הוי ואי תפס לא מפקי' מיניה ע"ש אבל כבר הסכימו האחרונים דאין מוציאי' ממון אפי' בכמה ספיקות וכמו שהוכחתי בס' עה"ש ח"מ סי' כ"ה עש"ב וא"כ:

ג הגה וי"א דבעי' דעמדו וקדשו מיד וכו' זה דעת רשב"ם והרא"ש והטור אבל התוספות בכתובות דף ק"ט כ' בשם רבי דכל שקדשו קנו וכ"כ הריטב"א בחי' לקידושי' דף ט' וז"ל מיהו כל שקדשו שוב אין חוזרין בהם ל"ש קדשו לאלתר ל"ש לאחר זמן דהא איכא הנאה דמחתני אהדדי וכו' וכ"כ בחי' לכתובות דף ק"ב וז"ל פי' רשב"ם וכו' ור"י פירש שזה אינו דלעולם כל שקדשו על דעת התנאי' הא' הוא וכו' מיהו כל שלא קדשו לא קנו וכן אם חזרו בהם בפני עדים קודם קידושי' וכו' ע"ש ובפ"ג דמ"ק דדחי' דאסור לארש אשה במועד ומתני' דכותבי' קדושי נשים וכו' בשטרי פשיקת' כדר' גידל וכו' משמע דקנו אף ע"ג דלא קדשו במועד והריטב"א שם כ' וז"ל וקרי להו שטרי קידושי' לפי שאין נגמרים ואין מועילים אא"כ יש עליה קידושי' כדאמ' רב גידל עמדו וקדשו וכו' הא לא קדשו לא מהנו כך פי' הר"י וכן נראה מפירש"י וכו' וא"כ שטרי פסיקת' דשרי' לכתו' במועד כגון שכבר שדרו וקדשו קודם המועד וכו' ע"ש ומ"ש הריטב"א דאם חזרו בהם בפני עדים קודם קידושי' לא קנו נראה דאינו נאמן שחזר רק בפני עדים כמ"ש הריטב"א בפ' האומר דקידושי' לא בא אחר וקדשה וחזרה בה בפני שנים אבל בינה לבין עצמה לאו חזרה היא ואפי' שמענוה מאחורי הגדר שחוזרת בה מחשבה גרידת' חשובא וכן הדין בכל דבר שצריך חזרה וכו' הרי דבכל דבר שצריך חזרה צריך בפני עדי' וא"כ אינו נאמן שחזר אלא בעדים:

ד אבל אח שפסק לאחותו וכו' כ' ראב"ן בתשוב' סי' ל"ח שאלה זו נשאלה לפני ב"ד בהא דאמ' ר"ג וכו' אי דוקא אבי חתן ואבי כלה אבל בעל לאשתו ואשה לבעלה ואבי חתן ואדם אחר אין ניקני' דבריהם בשעת קידושי' באמירה והשיבו לשואל כך נראה לנו ודעתינו נוטה שאבי חתן ואבי כלה לאו דוקא אלא כל אדם שווים בדבר לקנות באמירה וכו' ודבר זה אנו למידי' אותו מדין ערב שכן אמרו חכמים מ"ט ערב משתעבד בההיא הנאה וכו' ה"נ בההיא הנאה דקא צייתי' להדין גברא דפסק וכו' אף ההוא גברא מאי דפסק גמר בדעתי' ומקני וכיון שעמדו וקדשו מדבריו ניקני' דבריו באמירה ומטעם זה למדנו שאבי חתן ואבי כלה ל"ד אלא כל אדם שוי' בדבר זה לקנות דבריהם באמירה אלא שדיברו חכמים בהוה וכו' ע"ש:

ה הגה אבל הפוסק לעני צריך לקיים משו' דהוי כנדר כ' מרן הב"י וז"ל כת' הר"ש ן' הרשב"ץ בתשו' מי שנדר לתת לבת אחותו בשעת נישואי' בראש כל הקהל מתנה מרובה לכאורה נדר כזה אינו כלום שהאומר אתן אינו כלום אפי' קנו מידו לפי שהוא קנין דברים ולא תועיל המתנה אלא במעכשיו או במתנת שכ"מ והיינו במתנה מרובה וכו' ותשו' הרשב"ש היא בסי' של"ו וז"ל לכאורה היה נראה שנדר כזה אינו כלום שהאומר אתן אע"פ שקנו מידו אין הקנין כלום לפי שהוא קנין דברים וקי"ל בפ"ק דבתרא שאינו כלום וכ"כ א"ז הרמב"ן וכו' וכ"נ דעת הרא"ש וכו' ע"ש וק' שהרי הטור בח"מ סי' קנ"ז כ' וז"ל וכת' הרמ"ה מיהו דוקא דקנו מיניה דמיחייב ליתן כו"כ דדרך הודאה הוא א"נ דרך שעבוד דשעביד נפשיה להכי ולאו קנין דברים הוא אבל אם קנו מידו לתת כו"כ או לבנות כיון שאין הקנין נופל על החיוב ולא על גוף הממון אלא על הנתינה עצמה והנתינה אין בה ממש אלא מעשה בעלמא הוי קנין דברים ומצי הדר ביה ואיכא מרבוות' דס"ל קנין לתת לאו קנין דברים הוא וכו' ויראה מדברי א"א הרא"ש דלבנות לא הוי קנין דברים וכו' עכ"ל הרי דהרא"ש ס"ל דלבנות לא הוי קנין דברים וה"ה לתת ואף שכת' מרן הב"י שם ול"נ דאדרבא וכו' כבר כת' הדרישה שם דהדין עם הטור ע"ש:

תוכן העניינים

ערך השולחן אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה