ערך השולחן אבן העזר· רבי יצחק טייב
סימן מג
א דין א' קטן שקידש וכו' אם קדש לו אביו מרן בתשו' סי' ז' פסק דלאו כלום הוא ותשו' ר"י בן יהודה לאו דסמכא היא ואיזה תלמיד טועה כתבה ותלה עצמו באילן גדול וכו' ועוד אפשר דלאו מדינא קאמר אלא במקום שהיו ע"ה הורה כן עש"ב:
וכן הסכמת האחרונים הביאם ה' כנה"ג אות י"א ע"ש ואני מצאתי לראב"ן בס' דף קמ"ט ע"ג שכ' וז"ל ועוד נשאלתי על קטן שקדש לו אביו אשה אם הם קידושי' אם לאו והשבתי שאינו קידושי' דתנן וכו' וכת' ה"מ קטן שקידש בעצמו אבל אביו שהוא שליח ומקדש הא אמרי' אין שליחות לקטן וכו' ומצאתי שאלה ששאל ר' נתן המכירי את ריב"ם גם הצרי' גט וכו' זכין לאדם שלא בפניו וזה גלוי הוא שזכות לו לאדם שמקדשי' לו אשה הוגנת וכו' ועוד מצינו בכל מקום שהחמירו חכמים בס' א"א ועוד דילמא ריצוי ארצי קמיה אחר שגדל ושתק וסבר וקבל וא"ת נתרצה האב אמרי' נתרצה הבן לא אמרי' י"ל ההוא בגדול שקדש אביו שלא מדעת מדפריך ודילמא שליח שוויה וכו' ועוד דזה א' מן הדברים המוטלים על האב לעשות לבנו להשיאו אשל וכו' וא"א לומר דבגדול מיירי דדומיא דלמולו וכו'. אע"פ שאין משיבי' את הארי לאחר מיתה אומר אני דצריך להשיב דלא ליגמרו מיניה ויסמכו על קידושי האב שאינן קידושי' ולא יצריכוהו לחזור ולקדש כשיגדל ונמצא זה עם אשתו בלא קידושי' האי דקאמר הגאון דמשום דזכין לאדם שלא בפניו וזכות הוא לקטן שמשיא לו אשה הוגנת אי משום זכות ניהוו קידושי' א"כ הוא עצמו שקדש ניהוו קידושי' דהא קטן זוכה לעצמו משנותני' צרור וזורקו אגוז ונוטלו ואנן תנן דאין חוששי' לקידושי' ועוד האיש מקדש את בתו וכו' ואפ"ה אמר רב יהודה אמר רב אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפ' אני רוצה ואע"ג דאיתת' בכ"ד ניחא לה וכ"ש בנו וכו' והא דתנן להשיאו אשה בזמנו קאמר דומיא דלמולו שהוא בזמנו וכו' אף להשיאו בזמנו קאמר כשהוא גדול והאי דקאמ' החמירו חכמים בספק א"א אין כאן ספק שהרי אמרו חכמים אין חוששי' לקידושיו וליכא ספק דהא דאמרי' דילמא ריצוי ארצי קמיה משגדל וסבר וקבל גדולה מזו אמרו דאע"פ ששלח סבלונות לאחר שהגדיל דודאי ארצי אין חוששי' לקידושיו דאמרי' מחמת קידושי' ה"א שלח ולאו כלום הוו וכו' ועוד הא אמרי' נתרצה הבן לא אמרי' והא דק אמר בגדול שקדשו אביו שלא מדעתו מיירי ולאו כ"ש הוא השתא גדול שקדשו אביו שלא מדעתו דא"ל שליח שוויה ונתרצה אמרי' לא נתרצה קטן דלא שוו יה שליח ולא מצי משויה לא כ"ש דלא אמרי' נתרצה משהגדיל ותו לא מידי עכ"ל הרי דראב"ן העיד על תשו' של הגאון וכן מצאתיה בס' הפרדס לרש"י דף כ"א ע"ד ודף כ"ב ע"א ע"ש ומה שהק' מהר"י ן' ציאח ומרן דא"כ כל מי שקרש אשה לחבירו תהיה מקודשת וכן ממ"ש דילמא שליח שוויה וכו' כבר כ' ר"י עצמו דהא דנתרצה הבן לא אמרי' ה"ד בגדול שקדש לו אביו שלא מדעת אבל הכא בקטן וכן חי' מהר"י באסן בתשו' סי' ל' עש"ב א"כ מוכח בהדיא דאפי' בעודו קטן ואין בו דעת אביו מקדש לו אשה מדינא דומיא דלמולו ועוד כ' בס' הפרדס שם וז"ל אבל רשב"ש פוטרה בלא גט וכו' ואף הרב רבי' קלונימוס מרומי פוטרה בלא גט ואין חששא באותן הקידושי' ומראה ראייה בשאלתות דרב אחא וכו' מעשה מי שהלך לקדש לבנו וכו' ואמר השליח נתן לי אביו של נער כסף א' ליקח בשר ולקחתי והולכתי את הבשר לבית הנערה וכו' ושאלו את הנערה אכלת מן הבשר אמרה כן אלא ששאלתי אחותי הגדולה הבשר הזה מהיכן הוא א"ל אחותי בהמה אחת היתה לנו וכו' והנערה יתומה ועומדת על פרקה אבל הנער לא הביא סימני' בן י"א שנה כך הוא המעשה תשבע הנערה במעמד אחותה הגדולה שלא ידעה שהבשר משל אביו של נער היה ושלא שלחו אביו של נער בדעת זו לשם קידושי' בס"ת ומותרת היא לינשא לכל שתרצה בלא גט ולכהן מותרת ומזה בקש לדקדק מה שמשבעי' אותה שלא קבלה לשם קידושי' לפי שהיא עומדת על פרקה ואינה יכולה למאן ואלו היתה קטנה כמו הנער הקטן אפי' קבלה לשם קידושי' ואח"כ ממאנת מציא למאן ואינה צריכה גט ותמהתי על זה דאלו היתה קטנה פחותה מבוגרת והשיאוה אביה ואמה ואפי' קדשה גדול מציא למאן לכשגדלה וכ"ש בשקדשה אביו של נער והנער היה קטן בן י"א שנה עכ"ל משמע דר"י ס"ל דאפילו קדש בבשר שאינו מתקיים לכשיגדל הוו קידושי' ואפי' בעודו קטן וגם בשאלתות דרב אחא משמע דס"ל הכי אע"ג דהנערה גדולה שאינה יכולה למאן כיון שהנער קטן בן י"א שנה אין קידושי אביו כלום ואמאי צריכה שבועה וא"כ אע"ג דר' קולונימוס והרשב"ש וראב"ן חלקו על הגאון אין להקל באיסור ערוה נגד הגאון וכ"ש דנר' דגם השאלתות הכי ס"ל כמ"ש וכבר כתב ה' שמחת יו"ט סי' ע"ה דכלל מסור מפי סופרים ומפי ספרים דלענין איסור ערוה יש לחוש לכל הסברו' ואף אנו שקבלנו הוראת מרן הב"י לענין איסו' וממון באיסו' ערוה מחמירי' בכל הסברות לכתחלה כשאין עיגון בדבר ובנ"ד בנקל יש לגרשה דכופי' אותו וכו' ע"ש וכ"כ מהר"י ן' ציאח בתשו' שם דטוב לחוש וכו' ע"ש ונר' דגם מרן אלו ראה תשו' הגאון במקומה דמדינא קאמר וכן נראה דעת השאלתות כמ"ש לא היה מקיל לכתחי' בלא גט וכן מהראנ"ח בתשוב' נראה דחשש לסברא זו באיסור א"א כשהקטן חי ודוק' כשמת לענין יבום הקיל ומהר"ם ן' חביב בס' ג"פ כלל א' ובספ' תוספת יום הכפורים גבי מי שאחזו בולמוס וכו' הק' דמכדי הא דאורייתא והא דאורייתא מ"ל איסור כרת מ"ל איסור לאו כדאמרי' רפ"ב דיבמות ע"ש וכן תמה מהרימ"ט סי' מ"א והביאו הכנה"ג ע"ש גם ה' פני משה ח"ג סי' ג' ומהר"י באסן סי' ל' לא הקילו אלא בקידושי סבלונות ע"ש וכבר ה'דברי אמת בתשו' סי' ו' תי' דברי מהראנ"ח והביא לו סמוכות עש"ב ועי' בתשו' נודע ביהודה חא"ה סי' ס"ב ובתשו' מהר"ש צרור בס' חוט המשולש סי' י"ב:
ב קטנה יתומה וקדשה א' לבנו ואח"ז שגדלה נתקדשה לאחר קידושי' גמורים ולא נודע אם היה הבן קטן או גדול בשעת הקידושי' נראה ודאי דספק מקו' היא ולא אמרי' העמד אותו בחזקת קטן וגם ל"ל דכיון שקדשה בפני עדים חזקה שהיה גדול כמ"ש הרמב"ם בפ' כ"ט מה' מכירה מי שמכר וכו' ומת ובאו קרוביו וערערו שהיה קטן בשעת המכר וכו' וחזקה היא שאין העדים חותמים על השטר אא"כ ידעו בודאי שהמוכר גדול ע"ש ונראה דצריכה גט משניהם או מגרש א' ונושא שני אבל לגרש שני ולכנוס א' לא כמו שפסק מרן בסימן מ"ב ס"ה בכל קידושי ספק ע"ש וה' דברי אמת בתשו' סי' ה' האריך והסכים דאין לנו אלא דברי מרן והאחרוני' דבכל קידושי ספק הדין כן עש"ב ועוד דהכא דבשעה שקדשה ה"א היתה קטנה וקידושיה אינם אלא מדרבנן לכ"ע:
ג כ' ה' משפטי שמואל סי' קי"ח וקכ"ז א' שקבל קידושי' לבתו קטנה מקטן לכ"ע אינם כלום וכ' ה' יד אהרן דבתשו' מהר"ש צרור סי' י"ב נדון שלו בקטן וקטנה ולא אמרי' טעם זה ע"ש ולא דק דלא אמר ה' מ"ש אלא בקבל אבי הבת הקידושי' מהקטן עצמו אבל אם קבל מאב הבן הקידושי' בעד בתו אפי' שניהם קטנים חיישי' לה ע"ש הטעם וזה נדון מהר"ש צרור וכן בתשו' מרן סימן ו' באב הבן שנתן קידושי' לחבירו בעד בתו הקטנה לבנו קטן ומבו' שם דחיישי' לה לדעת מהר"י עש"ב: