אור ברסלב

ערך השולחן אבן העזר· רבי יצחק טייב

סימן כח

סימן כז

א דין א' המקדש את האשה בגזל וכו' אם גזל דבר מחבירו וקידש בו את האשה ואח"ך פייסו בממון ומחל לו מחי' גמו' ולא רצה לקבל המעות אם היא מקודשת למפרע הנה ה' משאת משה בא"ח ס"ד כ' בא' שגזל אתרוג מחבירו ובירך עליו בי"ט וחזר והלך לפייס חבירו בממון ומחל לו לגמרי ולא קבל המעות דזכה למפרע במחי' דומיא דתורם של חבירו שלא מדעתו דבגילוי דעת הוי תרומה למפרע עש"ב וא"כ ה"נ דמקו' למפרע ואיברא דהרמב"ם בפ"ג מה' אישות כ' וז"ל הנכנס לבית חבי' ולקח לו כלי או אוכל וקידש בו את האשה ובא בע"ה אע"פ שא"ל למה לא נתת לה דבר זה שהוא טוב ממה שנתת לה אינה מקו' שלא א"ל דבר זה אלא כדי שלא להתבייש עמו וכ"כ הטור ומרן בסי' זה סי"ז ע"ש וכ' ה' מח"א בה' גזי' סי' ב' משמע דאי ידעי' דלא משום כיסופא קאמ' וה"ד כגון שלא ידע בע"ה שלקח ובא וא"ל טול מאלו היפו' מקו' וק' דהא קי"ל דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש אלא נר' דס"ל דכל דליכא למיחש לכסופא גילוי דעת מהני ויאוש שאני משום דמה שנתייאש אח"ך אינו מרצון ע"ש א"כ ה"נ שהוסיף ומחל לו דלאו משום כיסו' קאמ' למפרע נמי ניחא ליה ועוד א"ל דס"ל להרמב"ם והטו' דמצוה דרמי עליה חיובא כגון להפריש תרומה בג"ד סגי אבל במצוה דלא רמי עליה כגון קידושין אמרי' דילמ' משום כיסו' קאמ' אבל אי ידעי' בודאי דלאו משום כיסו' קאמ' לענין זה אין חי' בין מצוה למצוה דכיון דהשתא ניחא ליה למעבד מצוה בממוניה אמרי' מעיק' נמי ניחא ליה ובפ' א"מ דאמרי' השואל ס"ת מחבי' לא ישאלנו לאחר דלא אמרי' ניחא ליה לאינש למעבד מצוה בממוניה כ' המרדכי והגמי"י דמיירי שלא מדעתו דהא ודאי לא ניחא ליה אבל לקייומי מצוה בממוניה מדעתיה נ"ל ע"ש א"כ אם גילה דעתו דאינו מקפיד אמרי' מעיק' נמי נ"ל למעבד מצוה בממוניה אפילו שלא מדעתו. אבל הריטב"א בחי' בפ' הא"מ כ' דאלו הוה אמרי' דכלך אצל יפו' הוי ג"ד דנ"ל בהכי סגי לה כיון דהשתא איתנהו לקידושין ביד האשה בעין שלא נתאכלו וזכו אידך בו השתא דמכאן ולהבא הוא זוכה ע"ש והב"ש ס"ק מ"ד הביא דברי הריטב"א וכ' וכ"מ דמיירי הסוגיא לענין קידושין אם הם חלים מהשתא ולא איירי בקידושין חלים למפרע דהא קי"ל יאוש שלא מדעת לא הוי יאוש א"כ ל"ל טעמא משום כיסו' ת"ל למפרע לא הוו קידושין דלא אמרי' מדמחל השתא מחל למפרע כמו דלא אמרי' ביאוש שלא מדעת וכו' ע"ש ולא דק דרבא הוא דאמ' ה"ט הוא ס"ל דיאוש שלא מדעת הוי יאוש דלא חלו הקידושין אפי' עכשיו מה"ט ועיין להשע"ה בה' גירושין דף ס"ט ע"א שתי' כן ולא זכר דברי הב"ש. ומה שדקדק שם מדברי רש"י שכת' אבל לענין וכו' שלא יכסוף אבל למפרע לא ניחא ליה משמע דאפי' משום כיסופא קאמ' מחילה אלא דלא חשיב מחי' למפרע ואפ"ה אינה מקו' כלל דהא ודאי דוחק לומ' דה"ד לענין שלא תהיה מקו' למפרע אבל מודה דמקו' מכאן ולהבא ע"ש כבר דחה זה הב"ש דבפ' הא"מ מוכח דלא מהניא מחי' אפי' למכאן דלהבא מה"ט דמחמת כיסו' הוא דקאמ' אלא דס"ל המיירי בסרסור שי"ל חלק דהשתא יכו' לקדש וכ"כ וב"ח ע"ש אבל הרמב"ם והטור דמיירי אפי' באחר א"כ אפי מכאן ולהבא לא חיילי הקידושין אבל למפרע בלא"ה לא זכה דמחי' דהשתא לא מהניא למפרע:

ושו"ר בס' גט מקושר למהר"י נבון בפי' להרא"ם הל' סוכה דף קי"ג וקי"ד שדחה דברי ה' משאת משה והסכים דלא יצא י"ח וצריך לקיים המצוה אח"ך אם אפשר אבל בלא ברכה עש"ב ושם דקי"ז ע"ג כ' עוד סתירה ממ"ש הרשב"א בחי' לסוכה וז"ל והא דאמרי' הכא דהחזירה יצא משום וכו' כאומ' מעכשיו דמי אבל כי ליכא מעכשיו לא יצא דהא לא זכה עד לאחר חזרה וכו' אלמא אפי' במתנה ואינו גזל לא יצא משום דלא זכה בו עד לאחר חזרה וכ"ש דלא יצא בגזל במחי' דבתר הכי ע"ש ולא היה צריך להקשות מדברי הרשב"א דכן מוכח בהדיא בפ' מי שאחזו דף ע"ד גבי ה"ז גיטך ע"מ שתתן לי ר' זוז ה"ז מגו' ותתן וכו' ר"ה אמ' והיא תתן ור"י אמ' לכשתתן ומותבי' מבריי' דתנאה הוי ומשני א"ל ר"י הא מני ר' היא דאמ' כל האומר ע"מ כאומ' מעכשיו דמי ופליגי רבנן עלי' ואנא דאמ' כרבנן וכ"כ הרמב"ם בפ"ו מה' אישות המקדש ע"ת כשיתקיים התנאי תהא מקו' משעה שנתקיים התנאי לא משעה שנתקדשה וכו' בד"א כשהיה שם תנאי ולא אמ' מעכשיו אבל אם א"ל הרי את מקו' לי מעכשיו וכו' ה"ז מקו' למפרע משעת הקידושין אע"פ שלא נעשה התנאי אלא לאחר זמן מרובה וכו' וכל האו' ע"מ כאו' מעכשיו וכו' הרי חצר זו נתונה ליך במתנה ע"מ שתתן לי ר' זוז הרי תנאו קיים וכו' כשיתקיים התנאי תזכה זו בחצר ותתקדש זו ותתגרש משעה א' וכו' וכ"כ הטור ומרן בסי' ל"ח ע"ש אלמא בלא מעכשיו לא חלו הקידושין והגט והמתנה למפרע דלא זכתה עד לאחר קיום התנאי וכן שם דף ע"ה מוקי ר"א בריי' דקתני ע"מ שתחזרי לי את הנייר מגו' כר' דאומ' ע"מ כאו' מעכשיו דמי ע"ש אלמא בלא מעכשיו אינה מגו' משו' דלא זכתה עד לאחר חזרה אבל ל"ד כלל דהתם בתנאי ודאי דלא חל הקנין למפרע אלא משעת קיום התנאי אבל הכא לענין ג"ד מהני למפרע דאמרי' כיון דמחל השתא מחל למפרע ושלו הוא נוטל ועיי' לה' קול אליהו ח"ב סי' ב' שהאריך בזה ע"ש:

ב דין ב' אינה מקו' וכו' כ' הב"ש דוקא בגזל ממנה חפץ אבל מעות אם לא א"ל הא לך גזלך מקו' כמו בחוב מיהו א"ל דגזל שאני דחייב להחזיר אותו קודם כל דבר וכן משמע בהש"ס דמוקמי' הא דתניא או חטף סלע מידה בדשידך דאל"כ אינה מקו' דאע"ג דלא איירי באמ' הא לך גזילך ע"ש אבל הלח"מ בפ"ה מה' אישות הק' כן אימא דגבי חטף מקו' משו' דקידשה סתם ותי' דדוקא גבי חוב אמרי' הכי אבל בגזל כיון שהוא גזלן וגברא אלמא וחטף מידה ודאי לא קיבלה אלא לדעת חזרת הגזל ואפי' א"ל לא משום גזל אני נותנו לך לא מהני דאנן סהדי דלחזרת גזילה קיבלה ע"ש וא"כ נר' דאפי' קנה החפץ שגזל מה"ת דאינו חייב להחזי' לה רק דמי הגזילה אינה מקו' מה"ט דכיון שהוא גזלן אנן סהדי דקיבלה לחזרת גזילה. אבל מ"ש הלח"מ דאפי' א"ל לא משום גזל אני נותנו לך רק לשם קידושין לא מהני בחי' הרשב"א מוכח בהדיא דבגזל נמי דוקא בסתם אבל אם א"ל לשם קידושי' אני נותנו לך ושתקה מקו' שכ' וההיא נמי דחטף והרשב"א הכי משמע דהא א"ל אי יהיבנא לך וכו' עש"ב ועיין בתשו' הרשב"א ח"ד סי' שכ"ב: (ג) דין יו"ד וכן אם א"ל הרי את מקו' לי במה שאני מרויח לך הזמן מקו' הרשב"ש בתשו' סי' שמ"ג כ' דהרמ"ה כ' כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא שאם קידשה בהרווחת זמן מלוה דמעיקרא הוי ס' קידושין ולא שריא לעלמא בלא גט ואם קיבלה קידושין מאחר צריכה גט מב' וכ"כ המ"מ שראוי לחוש לדברי הרי"ף והנמשכים אחריו ע"ש:

ד דין זב הי"ל משכו' וכו' זל הר' אביגדור בתשו' הרא"ש ריש כלל ל"ה וא"ת משכו' שמשכנו בשעת הלואתו דקנייה ליה רק לענין גניב' ואב' ולא לענין אונסי' ואם קידש בו את האשה מקו' מה בין זה לטבעת שאולה דשואל חייב באונסי' ולא מצי מקדש בה וי"ל דל"ד דשואל כי אוקמי' רחמנא ברשותי' לענין אונס אבל לענין למקניה ברשותי' דמרה קאי דלחובתו בלבד קאי ברשותו להתחייב באונסי' מ"ד אגזלן יכול לזכו' בו להיות שלו להקדישו וליתנו במתנה לא קנייה כלל דבמאי לקנייה אבל משכון אע"ג דלענין אונס לא קאי ברשותי' מיהו כיון שהלוהו עליו ומסרו לו על מלוה זו זכו לו מעותיו להיות שלו דד"ת מעו' קונות אלא שעומד לחזרה וכי יהיב ליה זוזי הדר שקיל ליה מיניה וכו' ע"ש הרי דס"ל דאפי' משכנו בשעת הלואתו הוי כשלו דקנו לו מעותיו לענין דיכול להקדישו וליתנו במתנה ולקדש בו אשה ושלא בשעת הלואה קנה לגמרי אפי' להתחייב באונסי' אבל אנן קי"ל דמשכנו בין בשעת הלואה בין שלא בשעת הלואה לא קנה לגמרי להתחייב באונסי' אבל יכול לקדש בו אשה כיון שי"ל קנין בגופו של משכו' וכ' הרמב"ן ס"פ שבוע' הדייני' והנ"י ס"פ האומני' דלמסקנא ר"י אפי' משכנו בשעת הלואתו קאמ' דקנה משכו' ע"ש. וכ' הב"ש דצריך להודיע לה שאינו שלו אלא משכו' הוא משום דיכולה לומ' אין רצוני להתקדש בדבר שאינו שלו כמו בטבע' שאולה וכו' וכ"כ ה' בית דוד חא"ה סי' ר"א ע"ש וא"כ כן שהרי כ' הרא"ש וז"ל נ"ל דהמשאיל חפץ לחבירו והלך השואל וקדש בו את האשה אינה מקו' שאדעתא להשתמש בו השאיל לו לא שיהא הגוף שלו וכשמקדש בו את האשה קבלתו אדעתא דהכי שיהא שלה נמצא שקידושי' בגזל וכו' אבל השאילו לקדש נ"ל דהוו קידו' וא"צ להתקדש פעם אחרת כיון שהשאיל לו אדעתא לקדש בו את האשה אנן סהדי דגמר בלבו ליתנו לו וכו' ולכל הפחות יהא מתנה ע"מ להחזיר והויא מקו' ויקנהו מן האשה ויחזרנו לו או יחזיר דמיו וכו' ע"ש א"כ השאילו לקדש בו אשה הוי כנתנו ע"מ להחזיר מקדש בו סתם והוא יחזור ויקנהו מן האשה ויחזרנו או יחזיר דמיו וכ"כ הר' אביגדור בתשו' הרא"ש שם ע"ש וא"כ במשכון דהוי כשלו יכול לקדש בו אשה סתם ואם יביא לו מעותיו הוא יקנה מן האשה ויחזרנו וכ"כ ה' המגיה בהט"ז דה"ד בשאול ושכירות דאין לו כלל בגוף הכלי אם לא יודע לה שאינו שלו הוו קידושי טעות שמא סבורה שהוא שלו משא"כ במשכון שהוא קנוי לו אם לא יפדה אותו וכשיפדה אותו הוי כמוכר לו במעות שלוקח ממנו וא"כ קידשה בשלו כדין מי שהיה אצלו מתנה שחייב להחזיר וקידש בו אשה מקו' דמיירי שלא הודיע לה שחייב להחזי' כמ"ש הט"ז ולא אמרי' יכולה לומ' אין רצוני להתקדש בשאינו שלו עש"ב. ונר' דאם הודיע לה שהוא משכו' ודאי דמקו' ואינו נר' כחליפין כמתנה ע"מ להחזי' דהכא אם לא יפדה המשכו' נחלט לו. מיהו ל' רש"י בפ"ק דקידו' במשכון דאחרים שהיה בידו וקידשה בחוב שי"ל עליו וכו' ע"ש:

ה דין טו"ב הגה אורח וכו' הט"ז תמה מדאמרי' אין האורחים רשאי' ליתן ממה שלפניהם לבנו ולבתו של בע"ה אא"כ נטלו רשות וכ"פ בא"ח סי' ק"ע וא"כ כ"ש שלא ליתן לאחרים שלא ברשות בעל הבית ואמאי יוכל לקדש בזה לכ"נ דאינן קידושי' ודאי אלא קידושי' ספק והמגי"ה שם כ' דאם קדש בו בתו של בע"ה דאיכא תרתי לטיבותא אפש' דמקודש' ובזה מיירי רמ"א עכ"ל ולשו' ריא"ז בפ' הא"מ נר' בעיני דבע"ה המזמן אורחים לשולחנו ולקח א' מהם וקידש בהם את האשה מקודשת שאין בע"ה מקפיד עליהם אם יעשו כל חפציהם במזונותיהם ע"ש משמע בהדיא אפי' קידש אשה שלא מן האורחי' מקו' שאין בע"ה מקפיד עליהם אם יעשו כל חפציהם וכבר הרשב"ץ בתשוב' ח"ג סי' צ"ה כ' וז"ל ואע"פ שאמרו שאין האורחי' רשאין ליטול מלפניהם לאו מתור' גזל נגעו בה אלא מפני מעשה שהיה ואע"פ שאינם רשאין אם נתנו לא הוי גזל אפי' לא נטל רשות מבע"ה וכ"ש בנדון הזה שאין בע"ה מקפיד בכך וכו' ע"ש:

וכ"פ הרשב"ש סי' תקפ"ג עש"ב. ואע"ג דנדון שלו בא' שקידש בתו של חבירו המסובין עמו בסעודה וכ' שם כיון שבע"ה אינו מקפיד אם א' מהמסובין נתן כוס של יין למשמשי' בסעודה וכ"ש למסובין וכו'. מ"מ משמע שם דה"ה אם נתנו לאחר עש"ב ונ"ל להביא ראיה מדברי התוס' בעירובין דע"ג ע"ב ד"ה בני חבורה ו כו' שכ' דמיירי שבע"ה הזמינם לסעוד אצלו ואע"פ שלא זיכה סומכי' על פת שעל השלחן דכזכו בו דמי וכ"כ המ"מ בפ"א מה' עירובי' בשם הרשב"א והובא בב"י א"ח סי' שס"ו ע"ש ותשו' הרשב"א היא בח"ד סי' רצ"ז וז"ל פי' בני חבורה שהיו מסובי' כגון שזמנן א' מהם לאכול משלו והכי מוכח בפ' הדר וכו' ואעפ"י שלא הקנה להם פת שעל השלחן בפי' אפ"ה סתמא דמילתא כל שזמנן דיכולי' לאכול לדעתם הרי הוא כאלו נשתתפו עמו ויש להם בו זכות עכ"ל וה"נ חשיב כשלו לקדש בו את האשה:

ועיין בתשו' נודע ביהודה אה"ע סי' נ"ט:

ו דין יט השואל חפץ מחבירו והודיעו שרוצה לקדש בו אשה מקו' וכו' אם המשאיל גוי יש להסתפק אם מקו' או לא דאפש' דה"ד אם המשאיל ישר' משום דאדם יודע דלא מהנו קידושי' בשאלה וגמר ונתן להם מתנה אבל בגוי דלא שייך ה"ט אינה מקודשת:

ז כ' מהרח"ש סי' ט"ו וסי' ל"ג דבעל העיטו' ס"ל דאפי' השאילו לקדש בו אינה מקו' וכן יש לדקדש מדברי הרשב"א בתשו' בסי' אלף רמ"א שהבי' מר"ן הב"י על מי שרצ' לקדש אלמנה ולא הי"ל טבעת וא"ל בת האלמנה הרי לך טבעת וקיבלו וקידש בו איני רואה להתירה בלא גט דשמא טבעת זו במתנה נתנה לו הבת ושלה הוא ואע"פ שא"ל דמן הסתם דכל מה שיש ביד האשה מתכשיטי וכיוצא של בעל ואין לה רשות בהם ליתנם לאחרים מ"מ מידי ס' אינו יוצא ע"כ נר' מדבריו דאפי' השאילה לקדשה בו אינה מקו' ולא נסתפק אלא משום דשמא במתנה נתנה לו או שמא השאילה לו ע"ש והכנה"ג הגב"י אות כ"ח כ' דאפשר דס"ל להרשב"א דבשאלה מקו' ומ"ש דשמא טבעת זו במתנ' נתנה לו הבת לאו למימ' דאם בשאלה אינו מקו' אלא ר"ל דבשאלה ודאי מקו' אפי' הם של בעל דבשאלה ע"מ להחזיר אין הבעל מקפיד על אשתו אבל במתנה גמו' אם הוא של בעל ודאי שהבעל מקפי' ובזה ניחא מה שסיים מ"מ מידי ס' אינו יוצא דאמאי הרי אמ' דמסתמא כל מה שיש ביד האשה של בעל הם ודוחק לו' לפי שאפשר שאינו של בעל הצריך גט דזה הוא חששא רחוקה היא דלא משכחת לו אלא דוקא בנכסי' שאינם ידועים וזי"ל לפרש אלא דשמא בשאלה נתנה לו דהבעל אינו מקפיד ע"ש וליתא דז"ל הרשב"א בתשו' ח"ד סי' רע"ג שאלת מעשה היה וכו' ויש מי שאומר טבעת שאולה ע"מ לקדש בו האשה מקו' גמו' וכו' וכן הורו הגאוני' תשו' גאונים אלו שאמרת שהורו כן לא שמעתם מעולם ואיני מודה בדבר זה וכו' מאי אמרת אדם יודע שאין מקדשי' בכלי שאול וגמר ונתן לשם מתנה לא היא חדא דלאו כ"ע האי דינא ידעי ואדרבא רובא דעלמא טעו בהא דלאו דינא דקידושי' גמירי וכו' ותדע לך שהרי בי"ט א' של חג שאין אדם יוצא בלולב של חבירו דבעי' לכם אינו יוצא לא בגזול ולא בשאול ואם כן נאמ' דבשאול יוצא דהא המשאיל יודע שאינו יוצא בשאול וכו' מיהו הנדון שלפנינו שנתנה לו האשה במתנה דרך אחר י"ל שמתנה גמו' יש כאן אלא שיש להסתפק אם הוא שלה וי"ל רשות ליתן אותה במתנה שלא מדעת הבעלי' אם לאו וכו' ע"כ אני אומר שזו ס' מקו' שהרי כל מה שיש לאשה בחזק' הבעל עד שתביא ראיה לדבריה וכו' אלא שאני חוכך בזה כיון שנתתו לאחר שאין אני רואה בשום מקו' שהוציא הבעל מיד הלקחו' מקבל מתנתה וכו' ומ"מ הדברים מסופקים ולפיכך אני חוכך להחמי' ולעשו' כמקו' ואינה מקו' וחוזר ומקדשה ואם בא אחר וקידשה קודם שיחזור ויקדשנה הא' חוששי' לב' וא' מהם נותן גט וכונס הב' וכו' עכ"ל הרי בהדיא דס"ל דבשאלה אפי' ידעה ששאל החפץ לקדש בו אינה מקו' כלל אלא שנס' בא"א שנתנה מתנה גמו' אם הוא שלה דאע"ג דכל מה שיש לאשה בחזקת הבעל הוא ואינה נאמנת לו' שהוא שלה שנתנו לה אחרים ע"מ שאין לבעל רשות בהם מ"מ כיון שנתנה לאחר הבעל אינו יכול להוציא מיד המקבל מתנה והוי ס' מקו' א"ק דבתשו' שהביא מרן הב"י משמע דלאו ודאי מתנה אלא ס' מתנה או שאלה וא"כ הו"ל ס"ס שמא של בעלה ואת"ל שהוא שלה שמא לא נתנה היא שקידש' במתנה אלא בשאלה ושאלה לא מהני' ואיך כ' שהיא מקו' מס' וצריכה גט הא בס"ס מותרת ועיין בתשו' הריב"ש סי' ק"ע ובתשו' הרשב"ץ ח"ג סי' ר"מ: (ח) כ' הכנה"ג הגה"ט אות ע"ח בשם מהרי"א סי' יו"ד דאין המקדש נאמן לו' ששאל שלא מדעת ומהר"י ן' נחמיאש בתשו' מר"ן חא"ה סימן ח' כ' דהמקדש נאמן לו' שהוא שאול אצלו ואינו שלו למ"ד אין כתו' לארוסה במיגו דא"ב מגרש לה אבל מהר"ר גאליקו בתשו' כ"י סי' רנ"א כ' אפי' ב' מודים האיש והאשה שהוא שאול אינם נאמני' ע"ש ומהר"ם אלשיך סי' ק"ד כ' גבי ב' עדים אומרי' דקידשה וע"א והמקדש אומרי' שלא נתקדשה כגון שאמרו לשו' קידושי' שאינם קידושי' דמצטרף המקדש עם העד והו"ל תרי ותרי ולא חשיב המקדש נוגע בעדות והביאו ה' כנה"ג סי' מ"ב הגב"י אות ע"ה ע"ש אבל מהרב"א בתשו' סימן ה' חלק עליו וס"ל דאין המקדש נאמן לומר שלא נתקדשה לו דנוגע בדבר הוא והסכי' עמו ה' דברי אמת בקו' ח' סס"י ב' עש"ב וא"כ ה"נ אינו נאמן לו' שהטבעת אינה שלו ונ"ל קצת ראיה מדאמרי' בפרק האומר גבי האומר לאשה קידשתיך וכו' וצריכא דאי אשמו' גבי דידי' משום דגבר' לא איכפת ליה וכו' ע"ש וא"א הול"ל דסיפ' דהיא אומרת קדשתני והוא אומר לא קדשתיך דהיא אסו' בקרוביו. וא"כ ה"נ אינו נאמן לו' שהיא שאולה ואינה שלו וכ"כ הרשב"ש בתשו' סימן תי"ז דאין מקום לטענה זו אלא אם בעל הטבעת שואל אותה אבל כיון שבעל הטבעת אינו שואל אותה אין מקום לטענה זו שהרי הטבעת היא אצלה ושמ' בעל הטבעת נתנה לו או מכרה לו ואפי' היה בעל הטבעת שואל אותה יש דרכים לבטל הקידושי' ויש דרכים לקיים הקידושי' וכו' ע"ש ונראה דס"ל כדעת הרמב"ם פ"א מהלכות מלוה ולוה וז"ל טען הלוה שמטלטלי' אלו שבידו אינם שלו אלא פקדון אין שומעי' לו וכו' הרי דאפי' הם בידו אינו נאמן לומר פקדון הם אע"ג דאיכא מגו שיכול ליתנם לו דס"ל כדעת הרמב"ן דחזקה כל מה שביד האדם שלו ומגו במקו' חזק' כזו לא אמרי' והביאו המ"מ שם ע"ש וכ"כ הרשב"א בתשו' סי' אלף ומ"ז וז"ל ואם היה עליו כתו' אשה וב"ח ואמר מטלטלי' של פ' אינו נאמן וכו' דכל מאי דאיכ' ברשות איניש חזקה דידיה הוא ואפילו במקום מיגו לא מהימן וכו' וכ"כ בתשוב' ח"ב סימן רמ"ה וסיים שם דהוי כמגו במקום עדים ע"ש ונר' דס"ל דאף ע"ג דמיגו במקום חזקה בעי' היא וקי"ל קול' לנתבע מ"מ בחזק' אלימת' ודאי לא אמרי' מגו כמ"ש הרשב"א עצמו בתשו' ח"ג סי' ש"ע וז"ל וכי כל החזקות אחדות ע"כ יש חזקה אלימת' דאין מגו עומד כנגדה כמגו דמודה במקצת וכו' ע"ש וה"נ חזקה דכל מה שביד האדם שלו אלימת' היא והוי כמגו במקו' עדים וזהו שכ' הרמב"ן במקום חזקה וכו' וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"ג סי' קל"ד וז"ל ואע"ג דא"ל בפ"ק דב"ב אי אמרי' מגו במקום חזק' או לא ולא איפשיט' אפ"ה לאו כל החזקות שוות אלא איכא חזקה אלימתא דא"ל אפי' במקום מיגו וזו א' מהם וכו' ע"ש הרי אפי' מגו דבידו במקום חזקה גדולה לא אמרי' וחזקה שכל מה שברשות האדם שלו חזקה גדולה היא וא"כ ה"נ אינו נאמן לו' שאלה היא ואינה שלו וכ"ש שכבר יצתה מידו והוא ברשות' דליכא מיגו ואפי' קבלה קידושי' מאחר ג"כ דאין חוששי' לה מה"ט דחזק' זו כל מה שביד האדם שלו אלימת' היא ואפי' באיסור א"א אזלי' בתר חזקה זו דהוי כעדים:

ט דין כ"ב עבר ומכר איסורי הנאה וקדש בדמיהם מקו' וכו' כ' ה' ב"ש וקדש בדיעבד אבל לכתחי' המעות אסורי' לה אף עפ"י שאינו תופס דמיו כ"כ הרא"ש בשם רש"י ע"ש וכן הסכימו התו' בפ"ק דחולין דף ד' בד"ה מותר וכו' ע"ש וז"ל הסמ"ג עשין מ"ת עבר ומכר דבר האסור בהנאה וקידש בדמיו הרי זה מקודשת אבל לכתחלה לא יקדש כדאיתא בנדרי' בפ' השותפי' ואיסור זה מדבריהם לו לבדו אבל לאחרים מותר חוץ מע"ז וכו' ע"ש:

תוכן העניינים

ערך השולחן אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה