ערך השולחן אבן העזר· רבי יצחק טייב
סימן כז
א דין א' וא"ל הרי את מקודשת לי בזה כ' המבי"ט בח"א סי' נ"ז וז"ל וכ"ש בנדון זה לא אמ' בפי' תתקדש בתך לי בו אלא אם לא תחזור תהא בתך מקו' לי וכיון דלא אמר בו נר' שתהיה בתו מקודשת לו לעתיד שיקדשנה דהא בברייתא דכנסי תניא דא"ל התקדשי לי בו משמע דאי לא אמר בו דפשי' דלא הויא מקום דהוי כידים שאינן מוכיחות דלא הוי' ידים וכו' דאע"ג דל' דקידו' מהני כשאמר הרי את מקוד' לי אע"ג דלא אמר בטבעת זה כדמשמע בברייתא כיצד בכסף נתן לה כסף וכו' היינו משום דבשעת נתינה הוא דא"ל הכי אבל כשאינו אלא לאחר נתינה כי הכא נר' דצ"ל בו וכו' ע"ש משמע דבשעת נתינה א"צ לו' בכסף זה או בפרוט' זו וכ"כ בסי' רכז וכדתניא כיצד בכסף נתן לה וא"ל הרי את מקודשת לי ה"ז מקודשת וא"צ לומ' הרי את מקודשת לי בכסף או בפרוטה זו וכן הביאו כל המפרשים ל' הבריית' וכו' ע"ש ולא זכר דהרמב"ם כ' מקודשת לי בזה וכ"כ הסמ"ג ורבי' ירוחם וכבר הביא ה' עצמו בסי' רצ"א דברי הרמב"ם ורבי' ירוחם וכ' דלפתחי' צ"ל הרי את מקודשת לי בזה ובדיעבד דלא אמר בזה מקודשת ע"ש וכן מוכח בפ"ק דקידושין דאמר שמואל נתן לה כסף ושוה כסף וא"ל הרי את מקודשת וכו' למימרא דסבר שמואל ידים שאינן מוכיחות הויי' ידים וכו' הב"ע דאמר לי וכו' הרי דהמק' ס"ל דדוקא קאמ' ולא חייש למאי דלא אמר בזה ורש"י שם כ' בקידושין נתן וכו' משום דבעי למימר בגירושי' נתן לה נקט וכו' ופי' הע"ו דלא הו"ל לשמואל למנקט נתן לה כסף או ש"כ אלא הול"ל הרי את מקודשת וכו' ע"ש ולדברי המבי"ט א"ל דנקט נתן לה וכו' לאשמועי' דבשעת נתינה אפי' לא אמר בזה מקודשת מיהו ק' א"כ מאי פריך א"ה מאי קמ"ל וכו' אימא דאשמועי' הא דאפי' לא אמר בזה מקודשת אלא דשמואל לא נחית להכי דהא דמשני הכא ב"ע דא"ל לאו דאמר שמואל הכי וחסורי מחסרא אלא דלא נחית להכי וא"כ נימא דה"נ עסקי' דאמר בזה ואי לאשמועי' הא הו"ל לפרש בהדיא:
ב ובלבד שהיא תבין וכו' כ' הבית שמואל משמע אפי' בהרי את מקודשת לי צריך לידע שהיא תבין דלאו כל הנשים מבינים ל"הק ודלא כהב"י שכ' מקודשת לו מביני' וכו' ואין נאמנת לו' לא היתה מבינה ע"ש אבל בחי' הרשב"א כ' וז"ל אבל ודאי היכא דקא ל בלישנא דידעי לה נשי כגון הרי את מקודשת לי דכלהו נשי ידעי ליה מקודשת וכו' ע"ש:
ג ואם היה מדבר עמה תחלה על עסקי קידושיה וכו' כ' הכנ"הג הג"הט אות מ"ז אם מעיקרא לא אמרו העדי' שהיה מדבר עמה ע"ע קידושי ואח"ך אמרו שהיה מדבר אינם נאמנים מהריב"ל כלל ג' סי' ר"י ע"ש ולא דק דז"ל מהריב"ל שם וא"ת נהי דאין יכולים לחזור ולהגיד לבטל עדותם ומ"מ יכולים לו' שהיו מדברים ע"ט קידושין דנר' לכאורה דעדי' שלא נחקרה עדותן אם היו מדברים ע"ע קי' יכולי' לאחר כמה ימים לחזור ולו' שהיו מדברי' ע"ע קידושין הא נמי ליתא שכבר אמרו שהיו מדברים ע"ע קידושין ולא אמרו לי א"כ אינם יכולים לחזור ולהעיד שדברו ע"ע קידושין שהיה רוצה לקדשה לעצמו וכו' ע"ש ונר' משום דבנ"ד אמרו העדים שהיה מדבר ע"ע קידושי' ולא אמר לי שהיה מדבר ע"ע קידושי' שהיה רוצה לקדשה לעצמו אבל אם לא הזכיר שרוצה לקדשה לעצמו אע"פ שהיה מדבר ע"ע קידושי' אם לא אמר לי בשעת הקידושי' לא הוו ידים מוכיחות כיון שבשעה שהיה מדבר ע"ע קידושי' ליכא הוכחה אם רוצה לקדשה לעצמו או לחבירו כמ"ש הכנ"הג באות ט"ל עש"ב וכ"כ מהריק"ש בתשו' סי' ל"ח ע"ש וא"כ דוקא בשהעידו העדים שהיה מדבר ע"ע קידושי' ולא אמר לי שמוכח שמקדשה לעצמו אינם יכולים לחזור ולהעיד שדברו ע"ע קידושי' בל' שמוכח שרוצה לקדשה לעצמו אבל אם לא העידו כלל שהיה מדבר ע"ע קידושין יכולים לחזור ולהעיד שדברו ע"ע קידושי' שאין זה חזרה ומהריב"ל שם כ' אח"ך וז"ל ולו' מתוך זאת התשובה מהר"ן שכ' שאם אמרו העדים מקודשת סתם או שהיו מדברים ע"ע קידושי' סתם ולאחר שעה אמרו שפי' המקדש דבריו שקדשה לעצמו דלאו כ"ע דינא גמירי וחשבו דידים שאינם מוכיחות הויי' ידים ומשו"ה לא הקפידו לו' שאמר לי שחשבו וכו' מ"מ מי יסמוך על דעתו על אלו הסברות לו' שיהיו קידושי' ודאי וכו' עש"ב הרי דס"ל דגם מילת לי הוי קידושי' ספק אם יכולי' לחזור ולהגיד ועיין להכנ"הג אות כ"ו: (ד) דין ג' הגה צריך לחזור וליטול הכסף ממנה וליתן לה בתורת קידושין כ"כ המ"מ בשם הרשב"א וכ' הלח"מ משמע אפי' אמרה הן ול"ד לפקדון דהכא דילמא לשם מתנה או מלוה ע"ש נראה דס"ל דודאי לאו לשם פקדון אלא דילמא לשם מתנה או מלוה וא"כ בין שתקה או אמרה הן אינו כלום וכן מבואר בתשו' הרב בס' לח"ר סי' כ"ג ע"ש וכן דעת מהרש"ך ח"א סי' כ"ג ע"ש וכן דעת מהרש"ך ח"א סי' ט' וה' דעמיה ע"ש וכן פסק מרן בתשו' חא"ה סי' ק"ד ומהריק"ש בתשו' בס' אהלי יעקב סי' ל"ח והוסיף שם דאפי' העד הא' מסופק אם הוא אחר הנתינה אינם קידושי' ע"ש ונר' דלא אמרי' לשם מתנה אלא פקדון או מלוה דהא קי"ל כרב בלקח שדה מחבירו והכיר בה שאינה שלו דהמעות חוזרים כדפסק רבא בפ"ק דמציעא וכמבואר בח"מ סי' שע"ג ע"ש ואע"ג דקי"ל כשמואל במקדש אחותו דהמעות מתנה כמבו' בסי' ן' ע ש היינו משום דיש חי' בין נכרית לאחותו כמ"ש ה' כנ"הג שם בהגב"י אות ג' ע"ש וכ"כ הש"ך בח"מ סי' שנ"ו סק"ו ע"ש א"כ לאחר לא יהיב איניש מתנה וכ' הריטב"א בפ"ק דמציעא שם דהא דאמר רב גמר ונתן לשם פקדון לאו לשם פקדון ממש דא"כ אמאי טרח ומכר אלא לשם מלוה או פקדון כעין מלוה שיכול להוציאם וחייב באחריות' כמפקיד מעות מותרים אצל שולחני וכ"כ הרא"ש שם ע"ש ונר' דה"ד התם דלשם מקח נתנם לו כיון דטרח ומכר כמ"ש הרא"ש והריטב"א אבל הנותן מעות סתם לחבירו לא אמרי' לשם מלוה או מתנה אלא לשם פקדון נתנם לו ואינו יכול להשתמש בהם וכבר תמה ה' משנה למלך שם על מהרימ"ט בחא"ה סי' מ"ג והביא דברי הר"ן בפ"ב דכתובות גבי מי שהלך למ"ה ועמד א' ופרנס את אשתו וכו' שכ' בשם הרשב"א דסתם לאו לשם מתנה נתן ע"ש וכ"כ הרשב"א הובא בס' א"ז למציעא ריש דף יו"ד דהנותן לחבירו סתם הוי פקדון עד שיאמר בפי' לשם מתנה וע"ש במהרש"א בפירש"י בד"ה סיפא וכו'. והרשב"א בתשו' ח"ד סימן רע"ג גבי משאיל לחבירו טבעת לקדש בו אשה כ' וז"ל מאי אמרת אדם יודע שאין מקדשין בכלי שאול וגמר ונתן לשם מתנה לא היא חדא דלאו כ"ע האי דינא ידעי וכו' ואינו דומה למקדש אחותו ולא למכיר בה שאינה שלו דבהנך לא טעו אינשי אבל הכא רובא דעלמא טעו בה ועוד דאפי' התם נמי לאו למתנה איכוון אלא לפקדון דקי"ל בהא כרב וכדאמ' רבא התם וכו' ע"ש ולכאורה ק' דאי אמרי' אדם יודע שאין מקדשין בכלי שאול ה"נ אין מקדשין בפקדון של חבירו וגמר ונתן לשם מתנה ורב לא פליג על שמואל אלא משום דאפ' לפרש על הפקדון אלא משמע דרב ס"ל לא אמרי' לשם מתנה כלל אע"ג דלא שייך לפרש על הפקדון אמרי' דטעה ולא לשם מתנה נתן כ"ש בנתן לה סתם דודאי בשם פקדון ולא לשם מתנה וא"כ כשחזר ואמר לה התקדשי לי בזו הוי שתיקה דלאחר מתן מעות ואינה כלום וכן מצאתי להרשב"א בתשו' הביאה מרן הב"י סי' מ"ח והיא נדפסה בח"ד סי' רפ"ו. וכ' מהרח"ש בתשו' סי' ל"ו דגם מהרשד"ם סי' ל"ד שכ' דהרשב"א ס' מקו' קאמר ה"ד באמרה הן משום דאיכ' לספוקי אם נתן לה לשם מתנה או פקדון דאם הוא מתנה אפי' אמרה הן אינו כלום ואם הוא פקדון ואמרה הן מקודשת אבל אם שתקה ממ"נ אינה מקו' כלל ע"ש ולא דק שהרי כ' מהרשד"ם שם וז"ל אבל בנ"ד מאן מוכח דלשם מתנה נתן ולמה לא אמרי' הוכיח סופו על תחילתו דלשם קידושין נתן או דילמא בכ"הג הוי כרב דלשם פקדון נתן דבשלמא וכו' ע"ש וא"כ בשתקה נמי ס' מקודשת דשמא אמרי' הוכיח סופו על תחילתו דלשם קידושין נתן ובאמ' הן הוא דצ"ל דשמא פקדון או מתנה לענין דצריך לחזור ולקדשה אבל בשתקה ספק שמא לשם קידושין נתן וכן חשש ה' עצמות יוסף מה"ט דשמא לשם קידושין נתן דהוכיח סופו על תחילתו כמ"ש מהרח"ש שם אבל לא זכרו תשו' הרשב"א שכ' והביאה מרן הב"י סימן מ"ח והיא בח"ד סי' רפ"ו דמבואר שם דאם נתן לה כסף סתם ולאחר שקבלתו א"ל התקדשי לי בו אינו כלום עש"ב מיהו הרמב"ן והריטב"א בחי' לקידושין דף י"ג כ' לחד תי' דההיא דשלחוה לרבינא וכו' שתיק' לאחר מתן מעות במידי דלאו פקדון כגון שזרק לה כסף תוך חיקה וחזר ואמר לה התקדשי לי בו וכו' וכ"כ הרשב"א עצמו בחי' שם אלמא אפי' בנתן לה סתם אמר רבינא חושו לה וכ"כ מהראד"ב בס' לחם רב סי' כ"ב דהוו ספק קידושין דר' ירוחם הכי ס"ל וכן פסק מהריב"ל ח"ב סי' ז' ובח"א כלל ג' שתפס דברי הרשב"א זל שלא סמך על זה אלא לסניף וכו' מדברי הרא"ם בתשו' ח"א סי' כ"ו עש"ב וכ"כ הרשב"א בתשו' ח"א סי' כ"ג. ומ"מ נר' דה"ד בנתן לה סתם בפני עדים אבל אם נתן לה בינו לבינה והיא טוענת בריא שנתנם לה בפי' למכור אותם נאמנת וכן אם טענה לשם מתנה נתנם לה נאמנת כדמוכח בפ' שבועת העדות גבי מנה נתתי לך וכו' וכדברי מהר"י ן' מיגש והרא"ש בפ' שבועת הדיינין וכמ"ש ה' מש"ל פ"ג מה' אישות ע"ש וכן מבו' בדברי הר"ן בפ' האומר דכל דבר שבינו לבינה כלל גדול אמרו הממע"ה וגבי קידושין היא נאמנ' ומותרת לשוק עש"ב וכ"כ הרשב"א ח"א סי' אלף קע"ט דכל שהיא טוענת והעדים אינם יכולים להכחישה בבירור היא נאמנת ואין חוששין לקידושין כלל ע"ש וא"כ ה"נ נאמנת לו' שנתנם לה לשם פקדון ושתיקה דלאחר מתן מעות אינה כלום ואף שהראב"ד מוקי לה דמיירי בפקדון לזמן אבל בנתן לה פקדון סתם הו"ל למשדי' ולו' הרי שלך לפניך כבר דחו דבריו הרמב"ן והרשב"א בחי' שם וכן דעת כל הפוסקים ולית דחש לדברי הראב"ד:
ה אחד שנתן פרוטה לבתולה לפני עד א' סתם ואח"כ א"ל כך האדך קדושימך ואח"כ השליכה אותה וגם הוא אמר שנתכוון לשחוק וכו' נ"ל דאין לחו' לקידושין אלו כלל וא"צ גט שהרי כ' המ"מ בפ"ג מה' אישות דאם לא היו עסוקים באותו ענין ונתן לה הכסף סתם אינה מקודשת וכ' הרשב"א שאפי' חזר ואמר לה הרי את מקודשת לי והיא רוצה צריך ליטול ממנה ויחזור ויתננו לה וכבר כ' מהרח"ש בתשו' סי' ל"ו דאפי' לא אמרה איני רוצה אלא שתקה אינה מקודשת כלל ומהרשד"ם שכ' דהוי ס' מקודשת ה"ד אם אמרה הן ולא בשתיקה עש"ב ובמרדכי בפ' האומר כ' בשם ספר החכמה מעשה כזה בנערה שהיתה משודכת וכו' ובא פריץ א' עם ב' עדים ונכנס עמה בדברים ונתן לה טבעת ולא הזכיר שום קידושין עד לאחר שעה ואמר הוו עלי עדים שקדשתיה וא' מן העדים אמ' אני ראיתי נתינת הטבעת וב' אמ' אף נתינת הטבעת לא ראיתי רק כשאמ' הוו עלי עדים אמרתי לה השליכי כי לקי' נתן לך והשליכה וכו' והשוו כל הגדולים שהקידושין לא הוו קידו' הרא"ם הביא ראיה מפ"ק דקידו' דשתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום היא ועוד וכו' ע"ש וגם ה' ע"י דחשש להחמיר דשתיקה דלאחר מתן מעות ס' הוי לדעת הרי"ף מודה להשליכה אותו כמבו' בתשו' הריב"ש הובא בתשו' מהרח"ש שם וה' כנ"הג בסי' כ"ח הגב"י אות ט' כתב בשם מהרי"א והר"א קאפסאלי בתשו' דאם יש ריעותא אחרת כגון שלשון הקידושין ידים שאינם מוכיחות יוצאה בלא גט ע"ש א"כ אפי' לא השליכה אותו דהוי שתיקה דלאחר מתן מעות אם לשון הקידו' גרוע לא חיישי' ואפי' באומ' הרי את מקודשת ולא אמ' לי אם לא היה מדבר על עסקי קי' פסק מרן בס"ק ד' דלא הוו קידושין ובתשו' סי' ח' בטל הקידו' מטעם זה לבד ע"ש וגם מור"ם שחשש להחמיר באומ' הרי את מקודשת ולא אמ' לי אם יש ריעות' אחר' יש להקל כמ"ש הכנ"הג הגב"י אות מ"ד בשם האחרו' ע"ש וכ"ש בנ"ד שנתן לה סתם ואח"כ אמ' ל' גרוע האדך קידושימך וכ' הרשב"ץ ופ' מור"ם בס"ק ה' דצריך שיאמ' לשון המוכח להבא הרי הן קידושין או קידושין יהיו אבל אמר הן קידושין לחוד אינו כעם וכן פסקו האחרונים הביאם הכנ"הג הגב"י אות מ"ה ע"ש וכ"כ בתשו' עדות ביעקב סי' יז ע"ש. ועוד אחרת לבטל הקידושין דמקדש בעד א' דעת רוב הפוסקים דאפי' שניהם מודים אין חוששין לקידושיו וכן הכריע הרשב"ץ בתשו' ח"א סי' ק"ל וכ"פ מרן ורוב האחרונים כמ"ש הכנ"הג בסי' מ"ב הגב"י אות זא ע"ש ושם אות י"ד כת' בשם מהרשד"ם אפי' למי שחושש לקידושי עד א' ה"ד כשהעיד שהמקדש אמ' לי אבל אם לא אמר לי אין חוששין ומהרש"ך כ' דאפי' העיד שאמ' הריני נותנו לך בתורת קידושין דהוי דבור שלם לדעת הריב"ש זל אין כאן בית מיחוש ע"ש וכ"ש בלשון גרוע כזה ועוד דבנ"ד נר' דנאמן לומ' לשחוק נתכוון דהא דקי"ל בסי' מ"ב דאפי' אמר שלא כוין רק לשחוק אפ"ה מקודשת נר' דה"ד כשהזכיר קידושין בתחלה דכיון שהיה כן בשעת מעשה אפי' נתכוונו לשחוק חוששין לדברים שבפה ולא לדברים שבלב וכן הסכים ה' נודע ביהודה וכן מבואר בתשו' מהר"ם דשייכי לה' אישות סי' א' ע"ש וא"כ דוקא באומרת קדשוני וכו' אבל בשלא דברו בעסק קידו' ונתן לה סתם וטען דמ"ש אח"ך הרי הם קידושין דרך שחוק ודאי דנאמן דדבור מבטל דבור:
ו אחד פרוץ שיצא עליו קול חשד על א"א ובעלה ראה כמה כיעורים ואחר שהלך הבעל לעיר אחרת עשה הפריץ כמה כרכורים עד שגרשה בעלה ועכשיו רצה ליקח אותה והתרו בו ב"ד שלא ליקח אות' דאסורה היא לו לפי מה שנתברר להם והלך ועשה כמה כרכורים וקדשה עז שליח במרמה שא"ל השליח לפני עדים תקח זה החפץ בידך ואחר שקבלה אותו א"ל הרי את מקודשת בו לפלוני והיא שתקה וא"ל העדים מה אתם עושים זהו קידושי' ומיד זרקה אותו מידה וכו' נר' אחר שנתברר בכתב ובע"פ מה עשה הפריץ הזה והתרו בו ב"ד אפי' עבר וקדש או כנס מפקי' לה מיניה כמבו' בס"סי י"א ע"ש בב"ש. וכבר הרדב"ז בתשו' ח"ב סי' תשע"ג כ' בנדון כזה דאפי' נשאת תצא עש"ב ונ"ד גרע טפי דכמה אומדנות גדולות מוכיחות וגם הקידו' שהשליח א"ל תקח זה החפץ בידך ואחר שקבלתו א"ל הרי את מקודשת בו לפ' ושתקה ולא זרקה אותו הוי שתיקה דלאחר מתן מעות והאחרונים דס"ל דהוי ספק מקודשת דאמרי' הוכיח סופו על תחילתו דלשם קידושין נתן הם לא ראו תשו' הרשב"א ח"ד סי' רפ"ו והביאה מרן הב"י בסי' מ"ח דמבו' שם דאם נתן לה סתם ולאחר שקבלתו אמ' לה התקדשי לי בו אינו כלום עש"ב ושוב ראיתי בש"ות בשמים ראש סי' ר"ך תשו' לר' ברוך וז"ל וזכור אני בימי ילדותי שר' יעקב בר קלונימוס התיר אשה א' בלא גט שנתן לה הבעל תחלה מטבע סתם ואח"כ תכף שאלה לו למה נתת לי זה ואמ' יהיה זה לך לקידושין שתתקדש לי בו והיא שתקה מטעם שהשתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום וכו' ודנתי לפניו שאין לך ידים מוכיחות גדול מזה שהרי היא עצמה שאלה למה נתת לי זה ועוד דנתי לפניו דהיכא דלא היתה נתינה הא' מפורשת לשם חוב או פקדון או לשם קידושין יותר הם מתפרשי' אח"כ ואף היא על פירוש שאח"ז קבלת' וכ"ש ששאלה אותו ועוד דנתי בענין הזמן לדבר ולא אבה שמוע והנה הרב אלפסי כ' דהוי ס' קידושין וכו' עכ"ל: (ז) דין ד' הגה אבל יש מחמירים ואומרים דהוי קידושין וכו' מרן בתשו' סי' ד' כת' דהרשב"א בתשו' לא חשש אלא באומ' הריני נותן זה לקידושין דהוו ידים מוכיחות אבל אם לא אמ' הריני מודה וכ"כ המ"מ בשם הרמב"ן והרשב"א דלא הוו קידושין ע"ש וכן הסכים עוד בסי' ח' לבטל הקידושין מטעם זה לבד ע"ש ומה שחשש בסי' יו"ד במי שאמ' זה אני נותן לך משום די"א דבגיטין וקידושין מספק"ל בידים שאינם מוכיחות וגם הרשב"א חשש במי שאמ' לאשה אני נותן לך זה לקידו' נר' דלא חשש אלא לדברי הרשב"א באומ' זה אני נותן לך דהוו ידים מוכיחות קצת ודלא כה' כנ"הג הגב"י אות מ"ג ע"ש אבל באומר הרי את מקודשת ולא אמר לי לא חיישי' וכ"ש באומ' זה קידו' שלך וכה"ג כ' הרשב"ש סי' תקפ"ג ע"ש:
ח ואם היה מדבר עמה על עסקי קידושין וכו' אם קידשה פ"א ולא הועיל אין לך מדבר עמה על עסקי קידושין גדול מזה הרדב"ז בתשו' ח"א סי' נ"ו הביאו הכנ"הג הג"הט אות מ"ד ע"ש. מיהו בפני ב' עדים בעי' כנר' מתשו' הרא"ש שהביא הטור סי' ל"ז וכ"כ הרדב"ז סי' קכ"ט ע"ש:
ט דין ח ואם לאו הוי ס' קידושי' משמע דהוי ס' גמור ככל ס' דאורייתא וז"ל מהרש"ל ביש"ש בפ"ק דקידושין סי' ג' וכן נר' עיקר בעיני דהכא ס' מדאורייתא וכו' ונ"מ שאם קדשה הג' קידושי דאוריי' אחר מיתת הא' שצריכה גט מן הג' דשמא קידושי הא' הוו קידושי דאוריי' וקידושי הב' לא חלו ונמצא שחלו קידושי הג' משא"כ אי צריכה גט מן הא' מדרבנן אף שאינם קידושין כלל א"כ קידושי הג' לא חלו כלל ועוד דאיכא נ"מ אם מת הכ' ויש לו אשה אחרת ואותה הס' היא ערוה ליבם דאינה פוטרת צרת' לגמרי אלא חולצת וכו' ע"ש ועוד נר' דנ"מ אם נשאת לאחר דס' גמור תצא והולד ס' ממזר אבל אם אינו ס' גמור אלא חששא דרבנן הולד כשר כמ"ש הטור בסי' ל"א קדשה בדבר שאינו שו"פ הוי ס' קדושין וכו' וכ' הרמ"ה אם ילדה מב' ולא גרש הא' הולד כשר דנהי דחיישי' לקידושי א' להצריך גט ולהוציאה מב' אבל לפסול הולד ממנו וכו' והיינו משום דס"ל דלא הוי. ספק דאורייתא אלא חשש ומרן שם שכ' דין זה בשם י"א היינו משום דהרמב"ם ס"ל דהוי ס' דאורייתא ולדידיה הולד ס' ממזר ע"ש בב"ש וכ"כ הרמב"ם בפי"א מה' גירושין גבי קידושי קטנה שלא בא עליה אחר שגדלה דהוו קידושי' דרבנן דאם נשאת לאחר תצא והולד כשר וכ"כ מרן בס"סי קנ"ה וה"נ אי חששא דרבנן היא הולד כשר אבל השת' דס' גמור הולד ספק ממזר:
יוד דין ט' נתנה היא וכו' אם הוא אדם חשוב ונתנה היא ואמרה היא כ' ה' ח"מ דהוי כנתן הוא ואמרה היא ע"ש אבל הפרישה כ' דאפי' אדם חשוב אינה מקודשת וכן הסכים ה' ע"י ע"ש הטעם וכן מוכח מדברי הר"ן שכ' וזל נתנה היא ואמר הוא לא' פסיק ליה דבאדם חשוב מהני וכו' ובהכי מקיים נתנה היא ואמר הוא דיוקא דסיפא וזמנין דלא הוו קידושין באדם שאינו חשוב ובהכי מקיים דיוקא דרישא וכו' ע"ש אלמא דסיפא דנתנה היא ואמרה היא דודאי אינה מקודשת אפי' באדם חשוב דדייקי' מינה הא נתנה היא ואמר הוא מקודשת באדם חשוב א"כ נתנה היא ואמרה היא אפי' באדם חשוב לא הוי כנתן הוא: