אור ברסלב

ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר

דף קח.

דף קז:

בגמרא אתי לאחלופי בגיטא רש"י ותוספ' פירשו שיכתבנו סופר בור בגט אבל הריטב"א ונ"י וה"ה פירשו ע"י שיכתבנו בלשון גט יסברו שהיא מגורשת ויאסרו קרובים, ולכאורה יש ראי' לפי' זה ממה דאמרינן גטין (דף ב') דסתם ספרי דדיינא מגמר גמרי ואפילו לר"מ לא חיישינן שיטעו דהוי מיעוטא דמיעוטא וא"כ למה ניחוש הכא שיכתוב סופר בור בגט אבל לפי' הריטב"א א"ש דבאמת לא קאי הטעות על סופר הדיינים אלא שהעולם יטעו שמגורשת היא:

שם מאי לאו דהוי נסיבא: הא דמשמע לי' כן י"ל משום דקאמרי להו חזו גברייכו דקאתו ואי הוי ארוסות ה"ל למימר חזו ארוסייכו דבירושלמי מייתי ב' מעשות כה"ג דקאמרי לה הא ארוסיך קעבר ולא אמרו בעלך משום דעדיין ארוסה היתה:

שם ואין בעלה זכאי לא במציאתה: לפ"ז גם עירות נכסי מלוג לית לי' לרבי אליעזר וקשה לתירוץ רב פפא דמתרץ לעיל (ק"ז.) טעמא דב"ש משום פירי דהשתא תקשי' מר"א דהוא תלמיד ב"ש אב"ש כמו שהביאו התוספ' בביצה (ל"ד:) בשם הירושלמי להקשות מר"א אב"ש דלר"א דס"ל דלית לי' פירי לא שייך גזירה זו ואף דמתניתן ר' אלעזר תנן מכ"ח משמע מברייתא דרבי אליעזר גרסינן שהוא בכל מקום בר פלוגתא דר' יהושע וכן משמע גם לעיל (פ"ט:) דרבי אליעזר גרסינן, ועוד בלא"ה מוכרח שרבי אליעזר גרסינן ולא רבי אלעזר שהרי ר' אלעזר הוא המ"ד דס"ל פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה וא"כ היאך קאמר בת כהן לישראל תאכל בתרומה כיון דכמפותה היא הרי עשאה זונה וזונה פסולה לתרומה ואפילו בפנוי הבא על הפנוי' לר"א כמו שכתבו התוספ' גטין (דף ע"ג) ואף דלעיל (דף ס"ט) כתבו התוספ' דכשר כבר כתבתי לעיל (שם) יישוב לסתירה זו, וי"ל דבהא דנשואה ממאנת בלא"ה מוכח ור"א לא ס"ל כב"ש דע"כ הכא בנשואה איירי דבארוסה אפילו גדולה אינו מטמא לה ואינו יורשה כדאמרינן לעיל (דף כ"ט) ואעפ"כ אמר אלא שצריכה מיאון וכן ממתניתן דלקמן (ק"ט.) דקאמר ר"א מלמדין הקטנה שתמאן בו ושם בנשואה איירי מוכח דר"א ס"ל דנשואה ממאנת וגם שם רבי אלעזר גרסינן כדמוכח בנדה (ח':) ע"ש אכן לקמן בירושלמי לא משמע כן ע"ש:

שם ובהפרת נדרי': בכתובות (דף ק"א) פירשו התוספ' דהיינו בנדרה בשנה שסמוך לגדלות ואפילו למ"ד מופלא סמוך לאיש דאורייתא מכ"מ מיפר בנישואי דרבנן דכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת ע"ש, וראיתי בחדושי ר' עקיבא איגר זצ"ל שנסתפק שם דכיון דס"ל דמיאון עוקר נישואין מעיקרא א"כ בהיפר עדיין תלוי שמא תמאן ותהי' למפרע כשלא היתה אשתו והוא אינה בעלה ולכן נסתפק אי נימא דאע"ג דהיפר מכ"מ עדיין אסורה במה שנדרה כל עוד שתוכל למאן כיון דאם ממאנת למפרע לא על דעתו נדרה כיון שאינו בעלה למפרע והניח בצ"ע, והנה באמת בחדושי הרמב"ן לנדה (דף מ"ו) נראה שבתחלה הי' דעתו כן דמתלא תלי נדרה אבל הוכיח דלא אמרינן כן אלא דמועיל הפרה גם כשהיא עדיין קטנה ע"ש, ולכאורה הי' נ"ל דתלי זה בהטעם מפני מה אמרינן דעל דעת בעלה נודרת דלפי הטעם שכתב הרמב"ן שם וכן כתב ג"כ הרא"ש בנדרים (דף ע"ג) דכיון דהבעל נותן לה מזונות נודרת על דעתו פשיטא דאפילו מיאנה לבסוף כיון שבאותה שעה הי' נותן לה מזונות נדרה על דעתו אבל לפי הטעם שכתב הר"ן בנדרים (שם) דרב פנחס נותן טעם למה אמרה תורה דהבעל מיפר כיון שנודרת על דעתו ומזה הוכיח דדוקא כשהיפר בלשון הפרה מהני הטעם דעל דעת בעלה נודרת ולכן כשנדר אדם על דעת חבירו לא אמרינן דמותר בלא התרה כשאין חבירו מרוצה דגזיה"כ הוא דדוקא לשון הפרה בעינן ע"ש, לפ"ז הסברא נותנת דאם עקרה הקידושי דרבנן מעיקרא ע"י מיאון א"כ למפרע לא הי' מהני הלשון הפרה וממילא אסירה ג"כ במה שנדרה אפילו לא הי' בעלה אז מרוצה דנדרה אבל מדברי התוספ' בנדה (שם) מוכח ג"כ דלא ס"ל כסברת הר"ן דהקשו שם כיון דע"ד בעלה נודרת למה הוצרכה התורה כלל הפרה בבעל ע"ש והרי לדעת הר"ן רק ע"י הפרה מהני דעל דעת בעלה נודרת וא"כ פשיטא דמהני ההפרה ג"כ דמותרת כשהיא עדיין קטנה שתוכל למאן וכנראה בפי' מדברי הרמב"ן שהזכרתי לעיל:

שם במתניתן הוא מותר בקרובותי': ק"ק הרי אפילו באנוסה ומפותה אמרינן לעיל (דף צ"ד) דאסור באמה ובבתה ובאחותה כל זמן שהאנוסה בחיים א"כ כש"כ דבממאנת נאמר כן וא"ל דלעיל לא אמרינן רק דאסור לישא הקרובות דאז חיישינן שמא אח"כ יבא על האנוסה והיא עליו בכרת אבל מה דאמרינן הכא דמותר בקרובותי' איירי בלא קידושין דלא אשמעינן רק דהממאנת אינה כגרושה ובלא קידושין לא שייך חשש שמא יבא עלי' אח"כ די"ל דודאי דוחק לומר דמותר בקרובותי' דקתני היתר לכתחלה איירי בזנות, וצ"ל דמה דקתני מותר איירי לאחר מיתת הממאנת ואז מותר לישא קרובותי' אבל תימא על הרמב"ם וש"ע שכתבו סתמא דמותר בקרובותי' ולא הזכירו שזה לאחר מיתה דוקא:

ואגב אזכיר שראיתי דבר תמו' בזה במהר"ם שיף בכתובות (דף ק"א) ששם כתבו התוספ' ג"כ מה שכתבו לעיל דכללו של דבר דאינה כאשתו אתי לאתויי' לענין תרומה, והקשה המהר"ם שיף למה לא כתבו דאתי לאתויי דמותר בקרובות ותירץ דאינה כאשתו משמע בעודה תחתיו ולא כשכבר יצאת ממנו ע"ש, וזה תימא דאי קושיתו דהל"ל דאינה כאשתו לענין קרובות לאחר שמיאנה הרי גם לר' יהושע הדין כן כדתנן הכא ואי בעודה תחתיו א"כ לא תירץ מידי, אבל באמת לפי מה שכתבתי בכאן אפילו בעודה תחתיו לא שייך נפקותא לענין קרובות דאפילו אינה רק כמפותה מכ"מ אסור לישא קרובותי':

שם ברש"י ד"ה אפילו אורחים. דליכא ב"ד: ואף דזה פשיטא הוא דהא פסקינן כב"ה דלא בעינן ב"ד י"ל דהא משמע לעיל דלמ"ד מיאון בג' אף דלא בעינן מומחין ב"ד של ג' מיהא בעינן וא"כ י"ל דרבי יהודה בזה לשיטתו אזיל דלעיל (ק"א:) משמע דמודה לת"ק דחליצה ומיאונין בשלשה, אכן לולא פי' רש"י הי' נלענ"ד לפרש בענין אחר מה דקאמר ר' יהודה יותר על כן דה"ק לא בלבד דלא מזיק למיאון מה שנשארה שב ואל תעשה בשישבה באפריון ולא הלכה אלא אפילו עשתה מעשה להחזיק דנישואין כגון שמשקת לאורחים המסובים בסעודת נישואין שלה ועל זה הוסיף ר' יוסי בר"י דגם זה אין חידוש כ"כ דאפשר דבשביל כבוד האורחים עשתה אבל אפילו הלכה בשליחות בעלה אצל חנוני דה"א דבזה ודאי מחזקת הנישואין קמ"ל דאפילו הכי מיאונה מיאון:

בד"ה למיבדקינהו. אי הוי מהדרן ממרדייהו: מזה משמע דקטנה ממאנת צריך לפייסה אולי תחזור ממיאונה ולא ידעתי אנה מצינו כן וגם לשון למיבדקינהו אינו מדוקדק דה"ל למימר לפייסינהו וגם למה הי' צריך זוגי דרבנן לזה, ולכן לולא פי' רש"י הי' נ"ל לפרש הך למיבדקינהו כמו לעיל (דף ק"ה) מה דקתני א"ל רבי לאבדן זיל בדקה ופי' רש"י שם אם הביאה שתי שטרות ע"ש כן שלח רבי גם הכא זוגא דרבנן לבדוק אותן אם כבר הביאו ב' שערות דלאחר שהביאה ב' שערות לא תוכל למאן עוד כדאמרינן נדה (דף נ"ב), ובזה מכוון מה שפירשתי לעיל מה דקתני באותה שעה נצטרע אבדן וכו' ומאנו ב' כלותיו שנענש בזה מדה כנגד מדה הוא פסע על ראשי עם קדוש לבדיקה שאינה צריכה ונענש שבא לידי כך שהוצרך רבי לשלוח לבדוק בכלותיו בדיקה הצריכה:

בד"ה ר' יהושע. דרבנן אפקרוה גבי': הא דצריך לטעם זה ולא כתב דתקנו כן משום איבה דהא מטעם זה תקנו בכל אשה דמציאתה לבעלה כדאמרינן לעיל (דף צ') י"ל דלהך גופא צריך הטעם דהפקר ב"ד הפקר דאל"כ כיון דמדאורייתא לאביה היאך תקנו לה רבנן נישואין לעקור רשות האב ולגזול ממונו בקום וע' אע"כ מטעם הפקר ב"ד וכמו דאמרינן לעיל (דף פ"ט) לענין ירושת בעל בקטנה, אכן אכתי ק"ל לפי מה דאמרינן בב"מ (דף י"ב) דקטן אין לו זכיי' מדאורייתא במציאתו ע"ש א"כ שפיר הי' כח ביד חכמים לומר דמציאת קטנה לבעלה משום איבה ואף דמדברי רש"י שם משמע דקטנה אבי' זוכה במציאתה מן התורה לא זכיתי להבין ראיתו שם דהרי קרא רק בשבח נעורים מיירי ע"ש:

שם בתוספ' ד"ה קטנה. אלא לא חש לדקדק ק"ק מאי קשיא להו הא תרווייהו צריכא כיון דמסיק דפליגי רבנן אר' יהודה ב"ב אפילו בנשואין א"כ צריך למיתני נישואין דאפילו בנישואין רק ריב"ב אית ליה אבל רבנן פליגי עלי' וצריך למיתני נתקדשה משום רבותא דריב"ב וא"ל דקשיא להו אמאי לא פשיט מזה מה דאבעי' לי' אי פליגי רבנן אריב"ב ואי פליגי אפילו בנשואין דאהא לא שייך תירוצם דלא חש לדקדק כיון דלא ידע חילוק בין נישואין לקידושין דהא ע"כ ידע החילוק כיון דזה עיקר אבעי' שלו אי פליגי רבנן אפילו בנישואין או בקידושין דוקא, וי"ל דכוונת התוספ' כמו שהובא בתוספ' הרא"ש דחדא ברייתא מתני בי ר' חייא וחדא בי ר' אושעי' ומ"ד נשאת ולא תנא רבותא טפי הוא לא ידע חילוק בין נישואין לקידושין ולכן שפיר י"ל דקושית התוספ' היא על המקשן דמאי קמבעי' לי' וע"ז תרצו דב' מ"ד הם והמ"ד נשאת באמת לא ידע חילוק אבל האבעי' היא לאידך מ"ד דידע חילוק אבל לפי המסקנא דפליגי רבנן באמת י"ל דלעולם חד תנא הוא ונקט נשאת לרבותא דרבנן, ולפ"ז א"ש ג"כ מה דפשט מהא דאריא"ש הלכה כריב"ב דפליגי רבנן גם בנישואין שהתוספ' רצו לדחוק דידע הגמרא דאתרווייהו קאמר, אבל לפ"ז בלא"ה א"ש כיון דעכ"פ נפשט דפליגי רבנן ממילא ידעינן דבנישואין ג"כ פליגי דאל"כ לא ליתני נשאת כלל:

בד"ה כללו. ולר' יהושע אפכא: לא לגמרי הוי אפכא דגם לר' יהושע בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה דאורייתא רק בתרומה דרבנן כדאמרינן לעיל (דף צ') ובת כהן לישראל לר"א אפילו בתרומה דאורייתא אוכלת:

שם ד"ה מחמת בני אדם. ומשנת ראב"י קב ונקי עיין במהרש"א שפי' דעל האיבעיין קשיא להו דמסתמא ידע האוקימתא דריא"ש, אכן לכאורה זה אכתי אינו מספיק דדלמא מאן דאיבעיא הוי ס"ל כאוקמתא דאביי בר אבין דמפרש עכבה שהיא מן האיש בגווני אחריתי והמהרש"א גופא הרגיש בזה אבל לא תירץ כלום בזה, והנלענ"ד דהכי קמקשו אי כריא"ש הוי מוקמי למתניתן א"כ תפשוט דהלכה כריב"ב דלא תקשי' הלכתא אהלכתא כיון דמשנת ראב"י קב ונקי וכעין דמקשה בגמרא לעיל (ס'.) ואי כאביי בר אבין הוי מוקי לי' א"כ היאך פשיט מהא דאריא"ש הלכה כריב"ב דלמא ריא"ש לשיטתו קאי כיון דמוקי ראב"י כן ואף דמראב"י לא שמעינן אלא נישואין מכ"מ מסברא לא הי' מחלק בין קידושין לנישואין כמש"כ גם התוספ' לעיל אבל אכתי מנ"ל דלאביי בר אבין דלא מוכח מראב"י כן דג"כ הלכה כיחידאי ואהא תרצו דהכא לא איירי במיאון כלל וא"כ שפיר י"ל דהאבעי' היא בין לריא"ש בין לאביי בר אבין:

והא דלא הביא הרמב"ם הך דראב"י כיון דמשנתו קב ונקי די"ל דהוא פסק כתי' אביי בר אבין דבתרא הוא דלפ"ז לא חידש ראב"י רק מה דקתני במתניתן לקמן הממאנת באיש וכו' וזה באמת הביא:

תוכן העניינים

ערוך לנר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה