ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר
דף קז:
בגמרא ואמאי תמאן השתא ק"ק מאי פריך דלמא איירי שמתה הקטנה אחר מיתת בעלה שלא תוכל למאן עור ומשום ערוה איכא כיון שנאסרה בשעת נפילה כדאמרינן לעיל (ל"ב.) לענין אחות אשה וי"ל דלשון ולא מתייבמת משמע לעולם, ועיין ברשב"א לעיל (י"ג.) שכבר הקשה ג"כ הכי ותירץ, אכן ק"ק לפי מה דמסקינן לקמן לחלק בין זיקה א' לחצי זיקה א"כ דלמא עולא ל"ק אלא לזיקה שלימה ומתניתן דנקט ולא מתייבמת איירי ביש ב' אחים דאין מיאון לחצי זיקה וזה לא מתורץ בחי' הרשב"א דלעיל, וי"ל דידע דעולא איירי אפילו בב' אחים וכן כתב הרשב"א בסוגין דעולא הכי סבירא לי':
שם תרי קטרי עבדו בי': א"ל דאכתי אמאי הקשו ב"ה לב"ש דוקא מה דמיאנה שלא בפניו ולא ג"כ ממה דמיאנה נשואה דהא פלוגתא זו קדומה בסדר המשנה י"ל דב"ה לא ידעו דנשואה היתה אכן לאחר שהשיבו ב"ש דבמדה כפושה מדד דמוכח דנשואה הוי הקשה בגמרא כן:
שם מאן תנא: הוי מצי להקשות ג"כ ממתניתן דלעל (דף כ"ה) דקתני מיאנה וכו' מפני שהוא ב"ד דג"כ מוכח דמיאון צריך ב"ד אבל ניחא לי' להקשות ממתניתן דסנהדרין דקתני בפירוש כן ותירוצי דגמרא דהכא שייכי ג"כ לעיל:
שם במתניתן אינה צריכה למאן: הרשב"א והריטב"א הקשו על מה שפירש הרמב"ם בפי' המשנה שאינה צריכה למאן שתלך ותנשא דהרי אמרינן לקמן נישואין הן הן מיאונין ע"ש, והנה מזה לכאורה אין קושיא שהרי אמרינן לקמן דפליגי רבנן אר' יהודה בן בתירה ולא ס"ל דנישואין מקרי מיאון וא"כ י"ל דמתניתן כרבנן אתיא, אכן באמת אין זה מספיק שהרי גם ברבי חנינא בן אנטיגנוס קתני הך לישנא דאין צריכה למאן ושם ודאי אי אפשר לפרש כן שהרי רב יהודה א"ש אמר לקמן הלכה כר"ח בן אנטיגנוס ואמר ג"כ הלכה כריב"ב וכמו שהקשה באמת הרשב"א בשם רבינו חננאל, אבל באמת בלא"ה לא זכיתי להבין הקושיא על הרמב"ם שהרי מה שאמר ריב"ב לקמן נישואין הן הן מיאונין ע"כ לא קאמר שלכתחלה חלה תנשא בלא מיאון דמי פליג ריב"ב אתקנה דמיאון דס"ל ג"כ בית הלל לעיל אלא ודאי לא קאמר רק דבדיעבד אם עמדה ונשאת בלא מיאון לא צריכה למאן עוד דבדיעבד נישואין חשיב כמיאון אבל לכתחלה קטנה לא תנשא עד שתמאן וא"כ שפיר אשמעינן הכא דזה דוקא בנשאת לדעתה אבל בנשאת שלא לדעתה אינה צריכה למאן אפילו לכתחלה אלא תנשא בלא מיאון וכן לר"ח בן אנטיגנוס באינה יכולה לשמור קידושי' ולכן ריב"ב נקט לשון דיעבד עמדה ונשאת והכא קתני לשון לכתחלה אינה צריכה למאן, שוב א"ט ראיתי שגם המהרש"ל ביש"ש תירץ קושית הראשונים על הרמב"ם כן, והנה המהרש"א שלא ראה הרשב"א הי' רוצה לפרש דברי הרמב"ם דקדייק פירושו מדקתני לקמן הא דריב"ב אר"ח בן אנטיגנוס משמע דאיירי דוקא בהא דאינה יכולה לשמור קידושי' אבל הקשה על זה דמכל הפוסקים משמע דריד"ב אכל קטנה קאי שצריכה מיאון גמור ע"ש וא"כ באמת יקשה למה הביא הך דריב"ב אר"ח בן אנטיגנוס אבל באמת נראה שאין זה דיוק די"ל דמייתי כן אחר שהביא דאמר ר"י אמר שמואל דהלכה כר"ח בן אנטיגנוס הביא הך דריב"ב דג"כ בדין מיאון אמר ריא"ש כן דהלכה כדברי היחיד:
שם בת בהן לישראל תאכל בתרומה מזה נראה דלשאר תנאי ב"כ לישראל קטנה לא תאבל בתרומה וק"ק כיון דאמרינן לעיל (נ.) דמה שאוכלת קטנה הנשאת לכהן ע"י אמה ואחי' בשביל בעלה תרומה זה אינו רק בתרומה דרבנן אבל בתרומה דאורייתא לא אכלה א"כ לעיל (ס"ז:) דקחשיב הני דפוסלים ולא מאכילים מ"ט לא נקט ג"כ נושא את הקטנה בהדייהו וא"ל דתני ושייר דמאי שייר דהא שייר ודוחק לומר דמתניתן דלעיל כר' אלעזר אתיא וי"ל דלא קחשיב אלא הני דלא אכלי כלל משא"כ קטנה דמאכיל עכ"פ בתרומה דרבנן:
שם בתוספ' ד"ה מידי דהוי. הקשה הר"י:
לענ"ד י"ל ביישוב קושיא זו דהא ודאי מה דמאנה אסורה ליבם משום דנראה כיבמתו בשעת נפילה דאין זה ברור בעיני הבריות שתמאן לזיקה קמא ועי"כ נראת כאלו אינו יוצאת ממנו רק בגט וממילא אסורה לכל האחים כיון דע"כ מה דאסורה לו הוא בשביל שנראת כבעלת גט אבל מה דמותרת לאביו ע"כ הטעם דמיאון בו לא נראה כגט דהא מטעם זה בבעל דוקא מותרת וביבם אסורה לאביו ומהיכי תיתי נימא מירי דהוי כבעלת גט דהא הך לא דנינן כלל כבעלת גט וכן מוכח דודאי לא חשבינן מיאון כגט דהא בעלת מיאון לא אסורה לכהן אע"כ דדוקא גבי יבם נראה כגט דלא נראה כאלו מיאנה בבעל ראשון ולכן שפיר קאמר רב כמו דחשבינן לה כבעלת הגט לאסרה לו ה"ה לכל אחיו דמאי שנא:
בד"ה תרי קטרי. ואין זו קושיא כ"כ: אפשר הי' לומר ג"כ שלא התירו רק למאן שתצא מאתו למען לא יפסיד עוד נכסים שלה אבל לא שהתירו אותה להנשא ולהתיר' ערוה שלו ועיין לקמן ברשב"א שפי' ג"כ בדברי ר' חנינא בן אנטיגנוס כן דמה דקאמר א"ל למאן לא הוי לענין שתנשא רק למילי אחריני, ובפי' דברי הירושלמי וליישוב קושית התוספ' אולי י"ל דהכי קפריך דבשלמא אי מה שאין נשואה ממאנת לב"ש הוא משום תקנה דילי' בזה י"ל דקנסינן לי' משום דבמדה כפושה מדד אבל אחר שלטעם ר"י אחר שמואל הוא מטעם שיאמרו יש תנאי בנישואין או לטעם דמשום פרי א"כ איך שייך לקנסו והגזירות מה יהא עליהן ועל זה מתרץ כיון דבדיעבד ג"כ לא חששו להגזירות עשאוהו משום קנס כדיעבד ואף דלמ"ד דטעם דב"ש משום בעילת זנות שפיר הוי משום תקנה דילי' הרי הך קושיא דירושלמי בלא"ה לא אזיל אליבי' שהרי להך מ"ד דייק הירושלמי ריש פרקין) דבדיעבד ג"כ אין מיאונו מיאון וע"ש במפרש שדייק ג"כ מטעם זה דהך קושיא דירושלמי אזיל לאידך מ"ר:
בד"ה מכשירין. הוא הדין בחד: בדין זה האריך בשו"ת שער אפרים (סי' קי"ב) ע"ש: