אור ברסלב

ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר

דף צט.

דף צח:

בגמרא לבתו מספק: ק"ל לפי מה דאמרינן בסנהדרין (י"ט:) דהמלך לא חולץ ופי' רש"י משום דאיכא זלזול כבוד במה שירקה בפניו וא"כ איך בתו חולצת הא איכא ג"כ זלזול כבוד לאבי' וי"ל דלפי מה דמשמע שם טעמא דהמלך לא חולץ אף כשירצה משום דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול ובאב לא שייך זה דאם מחל על כבודו כבודו מחול כמבואר בי"ד (סי' ר"מ סעיף י"ט) ע"ש:

ובזה א"ש ג"כ למה לא מפרש הכא כמו לקמן באיש ואשה מולידין וביש מוכר את אביו מאי קמ"ל דהשתא בבתו טובא קמ"ל דמותרת לחלוץ לאבי' ואגב בתו נקט נמי אחותו ואמו, אי נמי י"ל דבהני קמ"ל שלא ניחוש שמא יטעו לומר שודאי אינן ערו' וישאו קרובם לקרובותיהן:

שם פעמים שמולידים חמש אומות: הא דלא חשב ג"כ שהולידו בן שנתגייר ומכר עצמו לעבד עברי ואיכא שש די"ל דע"ע לא חשיב אומה בפ"ע אף שחלוק מדין ישראל שמותר בשפחה מכ"מ לא הוי אומה כמו ממזר ולכן לא חשיב ג"כ עוד כגון שהי' להן בן שנולד בעבדות ושחרר חציו והוי חצי עבד וחצי בן חורין דגם זה לא חשיב כאומה בפני עצמו, ובלא"ה א"ש הא דלא חשיב עבד עברי דגר אינו נמכר בע"ע כמש"כ התוספ' בגטין (מ"א.) ע"ש:

שם הבא על בת ישראל הולד ממזר: הא דלא קאמר ג"כ דקמ"ל דהם אין קונין זה מזה דאל"כ לא משכחה אחד עכו"ם כמש"כ רש"י די"ל דמכ"מ משכחת כגון שאביו ואמו ילדו אותו קודם שנמכרו לעבר ושפחה לנכרי דבכה"ג אפילו בישראל לא קנו. את הבן כמש"כ רש"י לקמן ובד"ה ולהם בן) ולא קנה את הבן עכ"ל והא דנקט רש"י דהם אינן קונין זה מזה המסקנא נקט אבל מכ"מ מהכא ליכא למישמע:

שם הולד ממזר: ק"ק למה לא קאמר ג"כ דקמ"ל דקהל גרים אקרי קהל דאי לא אקרי קהל המשוחררת מותרת לעבד כמו דמותרת לממזר ושאר פסולי קהל וא"כ אין הולד ממזר וביותר קשה דהא הכא אליבי' דר"מ קיימינן דברייתא ר"מ הוא ולפי מה דאמרינן בקידושין (דף ע"ב) זו דברי ר"מ אבל חכמים אומרים וכו' ע"ש נראה דמתניתן דריש פ' עשרה יוחסין ר"מ היא והרי מתניתן זו ע"כ ס"ל קהל גרים לא אקרי קהל מדתנן גירי וחרורי ממזרי ונתיני מותרין לבא זה בזה וכמו שפי' רש"י שם (דף ס"ט) וא"כ איך סכר ר"מ הכא דעבד הבא על המשוחררת הולד ממזר, וי"ל דכבר כתבו התוספ' לעיל (דף ע"ט) דגר אסור בשפחה אפילו למ"ד לא אקרי קהל וא"כ ה"ה ג"כ דעבד אסור במשוחררת ועיין מה שכתבתי שם ראי' לזה ממה דקאמר ב"ש וב"ה לישא שפחה אינו יכול אכן ק"ק מ"ט אסור הרי אי לא אקרי קהל כש"כ דאינו בבני ישראל דכבר כתבו התוספ' בסוכה (דף כ"ח) דבכל מקום דכתיב בני ישראל ממעטינן גרים והרי איסור שפחה ועבד לישראל אתי מלאו דלא יהי' קדש בבני ישראל ולא תהי' קדשה בבנות ישראל וא"כ היאך נאמר דגרים בכלל אפי' למ"ד דלא אקרי קהל, והנה בחדושי שם כתבתי דבספרי מקיש גרים לישראל לכל הדינים מקרא דהקהל חקה אחת לכם ולגר הגר ולפ"ז גם הכא א"ש, אלא דק"ל דמש"ס דילן לא משמע דס"ל כהספרי דבסוטה (דף כ"ו) פריך ואימא ה"נ דממעטינן גרים מבני ישראל ולא מתרץ דאיכא הקישא דהקהל חקה אחת וצ"ע:

שם עבדא כמקרקע דמי: לפ"ז צ"ל דברייתא לאו ר"מ דאל"כ היאך שמעינן דכמקרקע דמי כיון דאפילו אי מטלטלי ננהו ג"כ גובה כתובתה מהם, אכן ק"ק היאך קמ"ל דכמקרקע דמי כיון דאיכא למימר דר"מ היא וי"ל ע"פ מה שהקשו התוספ' שהרי מטלטלי דמתנה גם לר"מ לא משתעבדי ותרצו דבמתנת ש"מ איירי והשתא י"ל דלתי' איבעית אימא איירו בסתם מתנה שהיא מתנת בריא ולכן שפיר קמ"ל דעבדא כמקרקע דמי דאפילו לר"מ לא גובה כתובתה ממנו אי ניתן במחנה אי לאו דכקרקע דמי, ועיין מה שכתבתי לקמן בתוספ' עוד יישוב לזה:

שם ברש"י ד"ה ה"ג לאחותו מספק. ולבי מגמגם בה: לענ"ד גם על פי' רש"י יש קושיא למה לא השו' התנא הך דאחותו ובתו להך דאמו דבאמו נקט דשני אחים של שני הספקים חולצין לשתיהן יבבתו ואחותו נקט דרק האחר חולץ לשתיהן וכפי אשר נקט באחותו ובתו לפי פי' רש"י הוי מצי למינקט ג"כ באמו דלא שיוסף נשא חנה אמו של חצרון וגם חצרון נשא רחל אלא או או דהיינו או שיוסף נשא חנה וכשמת שני בני התערובות צריכים לחלוץ לה או שחצרון נשא רחל ובני התערובות חולצין לה אף שלהאחד היא ודאי אמו, ובאמת זה א"ש יותר לפי' רבותיו של רש"י דלפי פי' זה באמת איירי גם באחותו ובתו משני אחים ששניהם נשאו רק דלפי' זה ודאי קשה קושית רש"י דלא הוי חולץ לאחותו ובתו מספק אלא חולץ לספק בתו ואחותו, ולכן לולא פירושיהם הי' נלענ"ד לפרש הך דאחותו ובתו שוה לגמרי להא דאמו דאחותו מספק יש לפרש כגון יעקב יש לו ד' בנים ראובן מלאה יוסף מרחל דן ונפתלי מבלהה ורחל ולאה אחר מיתת יעקב או קודם שנשאן היו להם ב' אנשים וילדו מהן ב' נקבות במחבא ונשאו לדן ונפתלי וכשמתו נפלו הב' ספקות שהיו נשותיהם לפני ראובן ויוסף לייבום א"כ כל א' מהם צריך לחלוץ לשתיהן דאם לא יחלוץ כל א' אלא לאחת שמא היא אחותו מאמו שהיא ערו' לו ואינה זקוקה וא"כ לא פטר בה בחליצתה זיקת אחיו, ובזה א"ש הלשון דכל א' חולץ בודאי לאחותו ספק וכן בבתו מספק משכחת בכה"ג כגון ראובן וכלב הם אחי' מן האב ונשיהם ילדו להן בנות במחבא ונתערבו ונשאו הבנות לשני אחיהם שמעון ולוי ומתו שמעון ולוי אז ע"כ ראובן חולץ לשתיהן וכלב חולץ לשתיהן כיון דכל אחת היא ספק בתו לא נפטרה זיקתו מן אחיו ע"י חליצתו, ובהכי הכל א"ש דהוי אחותו ובתו דומה לאמו וגם דכל א' חולץ ודאי לאחותו ובתו מספק, ואפשר דלזה כוונו רבותיו של רש"י רק שנפל שבוש בהעתקת פירושיהם, ומה דנקט בכל א' בשני אחים ולא נקט באמת כן כפי' רש"י באחותו ובתו שאין כאן רק אח א' לבד שחלץ לאמו ואחותו ובתו מספק י"ל דאולי דבכה"ג באמת לא אמרינן יחלוץ דכמו דגזרינן לקמן (דף קי"ט) באשה שהלך בעלה וצרתה למדה"י דאפילו ע"י חליצה לא תנשא דשמא יתברר הספק לבסוף ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה ע"ש א"כ ה"נ אם לא יחלוץ רק האחד מספק לשתיהן אפשר שניחוש שמא יתברר לבסוף מי היתה הערו' ושחליצתה לאו חליצה ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה אבל בכה"ג שנקט דכל א' חולץ לשתיהן אין חשש כיון דכל א' ודאי חלוצה היא ולדינא צ"ע אם ניחוש שמא יתברר באח א' כמו בהלכה למדינת הים דשם בקל יותר להתברר מכאן אבל עכ"פ י"ל דלכך ניחא לי' להתנא לנקוט החליצה באמו אחותו ובתו בשני אחים:

בד"ה ולהם בן. ולא קנה את הבן: ק"ק אפילו קנה את הבן מכ"מ כשכתב לו כל נכסיו יצא בן חורין וקנה נכסים כדאמרינן (פיאה פ"ג) ובגטין (דף ח') ע"ש, וי"ל דהנה לעיל (דף ס"ב) ס"ל לר' יוחנן דנכרי יש לו חייס אבל עבד אין לו חיים וכוותי' פסקינן, ולכאורה יש להסתפק בעבד שהי' לו בן קודם שנמכר לעבד אם נקרא אחר שנעשה עבד עדיין בנו או לא אבל יש להוכיח דגם בזה לא מקרי בנו אף שכל זמן שהי' נכרי ולא עבד הי' הבן מתייחס אחריו מכ"מ כשנמכרו לעבדים בטל ייחוסו דאל"כ מאי פריך (שם) מציבא דלמא היו בניו קודם שנמכר לעבד אע"כ דגם בזה אין לו ייחוס, אכן אכתי יש להסתפק אם האב נמכר לעבד והבן לא נמכר אם בזה יש לו חייס ויש סברא לומר דבזה יש לו חייס אחר אביו כיון שהוא לא נשתנה להיות נקרא דומה לחמור ומבני ציבא פריך שפיר דשם גם הבנים היו עבדים כדכתיב בפסוק והשתא י"ל דגם רש"י הכי ס"ל ולכן כתב דהבן לא נמכר דבזה נשאר הבן בייחוסו ושייך שפיר לקרותו בן שמוכר את אביו אבל אם הבן הי' עבד ג"כ ופסק ייחוסו וכשנשתחרר נעשה כקטן שנולד ואין לו ייחוס אחר אביו לא שייך לקרותו שמוכר את אביו:

שם בתוספ' ד"ה כתב. במתנת שכיב מרע איירי: לפ"ז קשה הלשון ועמד וכתב דהא מתנת ש"מ לא בעי כתיבה דככתובה וכמסורה דמי, ועיין בתוספ' הרא"ש שנראה ג"כ שהרגיש בזה, וגם הלשון ועמד אינו מדוייק דהא סתם מתנת ש"מ היא כדשכיב בערסא, אכן לפי השיטה שהביא הרמ"א באהע"ז (סי' ק' ס"א) דמי שצו' שינתן לאחר מותו אפילו כשהוא בריא מכ"מ אשה גובאת כתובתה כמו מתנת ש"מ ע"ש שפיר י"ל דהכא במתנת בריא איירי:

בד"ה מני. הוקשו עבדים לקרקעות ק"ק לפי מה שכתבו התוספ' ב"ב (דף ק"נ) דלענין מידי דאורייתא ודאי כמקרקע דמי אבל לענין מילי דרבנן יש ספק א"כ מאי קושיא הא הכא מילי דרבנן ננהו דהא י"ל דס"ל כתובה דרבנן ואפילו אי ס"ל כתובה דאורייתא כמו שמשמע בכתובות (דף נ"ו) מכ"מ הא דמטלטלי לא משעבדא לכתובה היא רק תקנה דרבנן וגם לגבות כתובה מן היורשים משמע דגם לר"מ דרבנן עיין מש"כ בזה הפני יהושע שם (דף פ"ב) וי"ל דלפי הנראה מהרשב"ם (שם ודף ס"ח) גם בדרבנן לא אמרינן דכמטלטלי אלא לענין לשון בני אדם דבלשון מתנה יש ספק אי הוי עבדים בכלל קרקעות אבל לענין דין אפילו בדרבנן הוי כמקרקע ולכן הוצרכו לחלק אי סמכא דעתא או לא אבל באמת מדברי התוספ' עצמם בב"ק (דף י"ב) לא נראה כן אלא דבכל דיני דרבנן יש ספק אי כמטלטלי או לא, ולולא דברי התוספ' הי' נ"ל לפרש בענין אחר דלכאורה תמו' מה דקאמר הכא לר"מ דעבדא מטלטלי דהא ר"מ גופא ס"ל בב"ק (דף צ"ו) דעבדא כמקרקעי בהא דס"ל דבעבדים אומר לו הרי שלך לפניך וחכמים דפליגי ס"ל כמטלטלי דמי וע"ש דמוכח דאפי' במדאורייתא ואפי' לענין אי אין נשבעין עליהן כמו על הקרקעות פליגי וכן כתב בפי' בשיטה מקובצת ב"ק (דף י"ב) בשם תלמידי ה"ר פרץ ע"ש, אבל י"ל דתירוץ קמא דהכא דמוקי לר"מ עבדא כמטלטלי אזיל אליבי' דרב דמפיך שם ר"מ לדרבנן וס"ל דר"מ ס"ל הכי אבל תירוץ איבעית אימא י"ל דאזיל אליבי' דמתניתן שלפנינו דלא איפוך וס"ל ג"כ דכולה ר"מ היא, ובזה מיושב מה שהעירו התוספ' דבכל דוכתא אמרינן אתקש לקרקעות דלר"מ באמת לא אמרינן כן לרב, ובזה מיושב ג"כ מה שהקשינו לעיל לתי' איבעית אימא איך קמ"ל דכמקרקע דמי כיון דאיכא למימר ר"מ היא:

בד"ה ספק. לידי בטול מצות יבמים: א"ל איך ס"ד דמשום חשש בטול מצות יבמים יבטלו עתה מצות יבום וא"כ אכתי מנ"ל דשרי לישא לכתחלה אשת ב"א די"ל דהכא לא חשיב בטול מצות ייבום גם אי לא ייבם כיון דאפשר בחליצה והמפרש בירושלמי לא דק בזה, וא"ל הא לעיל (כ"ו.) חיישינן לבטול מצות ייבמין ואיך אמרינן הכא דלא חיישינן דשאני התם דהחשש הוא שיבטל מצות יבום בשכבר מת אחיו וחלה מצות יבום משא"כ הכא דלא הוי החשש אלא שיבטל מצוה שלא חלה לעולם אכן לפי מה שכתבתי לעיל (דף ס"ב) דהיכי דיש בנים לנושא בת אחיו לא שייך חשש משום בטול מ"י דלמיתה דתרי לא חיישינן לכאורה קשה על הירושלמי דמאי ראי' מכאן הא י"ל דהכא איירי ביש לו בנים ולכך מייבם ודוחק לומר משום דסתמא קתני ובאמת מזה לכאורה ראי' לפי' המפרש בירושלמי שלא גזרינן משום א"א:

תוכן העניינים

ערוך לנר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה