אור ברסלב

ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר

דף צח:

דף צח.

בגמרא ומאן דשרי כר"ע: אין לפרש דברייתא זו ר"ע היא דהא ע"כ רישא דברייתא דקתני מותר באשת אביו לא אתי כר"ע אלא כר"א דפליג עלי' כמש"ה התוספ' אלא צ"ל דהך תנא ס"ל בהא כר"ע דחמותו לאחר מיתה קלש איסורא ולכן קאמר הלשון מאן דשרי כר"ע ולא קאמר כלשון הגמ' בשאר מקומו' הא ר"י הא ר"ע:

שם דלמא מתרמיא לי' דידי': א"ל איך ס"ד דייבם לכולהו הא אמרינן לעיל (מ"ד.) דלא ייבם אלא ד דלמטיא לכל אחת עונה בחדש והכא איכא חמשה, וא"ע ראיתי שגם התוספ' י"ט הרגיש בזה די"ל דאכתי יקשה דלייבם האחד ד' והאחד אחת ובזה א"ש דלא תקשי' אמאי נימא דלמא מתרמי' דידי' ולא אמרינן דאדרבא ייבם אחד לכולן דמקויים ודאי מצות יבום באחת מהן, ולפ"ז א"ש דהא חמשה לא יכול לישא משום עונה ואי נושא ד' ליכא מצות יבום ודאי ולכן עדיף שייבם אחת כל אחד מהן ובזה מדוייק למה נקט במתניתן המנין ח מ ש ה דוקא, שוב ראיתי במהרש"ל ביש"ש שכתב שנראה לו דבשני אחים מוטב שיחלוץ האחד והשני ייבם שניהן וטעמו ג"כ דמוטב שייבם א' ודאי ממה שיהי' בשניהם ספק וזה ג"כ כסברתנו אבל לפענ"ד אפילו בד' אחים הכי אמרינן ולכן נקטו המנין חמשה:

שם כהנים חולצין: אין להקשות הא לא הוי אלא ספק חלוצה ולעיל (דף כ"ד) אמרינן ספק חלוצה לא גזרו בה רבנן דכבר כתב הרמב"ן שם ע"פ פי' רש"י שם דזה דוקא לענין שלא להוציא מספק אבל לכתחלה לא יכנוס והביא ראי' מהא דכהנים חולצין דהכא וכדברי הרמב"ן כתב ג"כ ה"ה (ה' ייבום פ"ז) וגם המהרש"ל ביש"ש לעיל (פ"ב) ולפ"ז מה דקתני הכא מקצתן כהנים ומקצתן אחין מן האם אלו ואלו חולצין ולא מייבמין אף דמשו' אותם מכ"מ יהי' חילוק ביניהם לענין להוציא בעברו וייבמו דאחין מן האם יוציאו וכהנים יקיימו, אכן באמת לא הבנתי ראיה הרמב"ן מכאן דבשלמא לעיל דאיירי בשניהם כהנים דהוי בכל א' ספק השקול אמרינן מספיקא לא גזרו רבנן אבל הכא דאיירי מהרבה אחים וא"כ לכל כהן יש נגד המיעוט שהיא יבמתו הרוב שהיא יבמת א' מן הארבע וחלוצה היא וכיון דאזלינן בתר רובא לקולא כש"כ שניזל לחומרא ונאמר שהיא מן הרוב והיא ודאי חלוצה יותר משנאמר שהיא אשת אחיו שהרי אחיו בהתערובות הי' מיעוט נגד הארבעה וכן לכל כהן יש מיעוט נגד הרוב וא"ה בזה י"ל דאפילו כנס מוציא ולדינא צ"ע ובפוסקים לא הוזכר מזה:

שם ברש"י ד"ה מקצתן. ותערובתן כהנים: הא דנקיט דגם בתערובתן כהנים היינו דממילא הכי הוי כיון שהם אחים מן האב ואף דמשכחת דבני התערובות הם נולדו מפסולי כהונה ואינם כהנים בכהאי גונא לא הי' צריך להשמיענו דהכהנים חולצין דממנ"פ אסורים לייבם דאם היא אשת אחיו הרי היא אשת חלל ופסולה לו ואם היא אשת אחרת הרי חלוצה היא מיבמה ולכן נקט רש"י דגם התערובות כהנים:

שם בתוספ' ד"ה אשת אביו. הך ברייתא כרבי אליעזר: מזה הקשה הבית יוסף בי"ד (סי' רס"ט) ואחריו בלח"מ (פי"ד מה' איסורי ביאה) על הרמב"ם דפסק כר"ע ואעפ"כ פסק דנושא הגר אשת אביו והרי איכא משום שמא ואמרו ועוד הקשה עליו דבנולדו תאומים פסק. הרמב"ם שכ דמותר באחותו אע"פ שהם אחים מן האם ג"כ ואיכא שמא יאמרו והניח בצ"ע, ולענ"ד י"ל דהרמב"ם ס"ל כשיטת רבינו חיים לעיל וכפי מה שכתבתי גם רש"י ס"ל כן דלא שייך שמא יאמרו אלא היכי שראה עצמו שעה א' בנכריות וכן משמע מדבריו שם (הלכה י"ב) ולכן א"ש שהתיר אשת אביו די"ל דמוקי לברייתא שהתירה בנשא אביו אחר שנתגייר וא"כ לא ראה עצמי שעה א' באיסור דאפילו אם גייר אביו קודם שגייר הוא ונשא אשה ומת מכ"מ לא היתה אסורה לו בעודו נכרי משום אשת אב כיון דאין לו חיים אחר אביו דאביו כקטן שנולד דמי ופסק כהברייתא ואף שכתב הרמב"ם אפילו נשא אביו אחר שנתגייר משמע כש"כ קודם שנתגייר הך אפילו לא נקט אלא משום אידך דקתני בהדייהו ועוד אפילו נשא קודם שנתגייר ג"כ משכחת דליכא משום שמא יאמרו כגון שכבר נתגייר הוא קודם שנשא אביו וא"כ שפיר י"ל דברייתא דהכא ר"ע היא דליכא ראי' מהא דמתיר אשת אביו ומאחות אביו נ"כ ליכא ראי' דכר"א אתיא לשיטת רש"י הנ"ל דהא כתב באמת דס"ל הך ברייתא דאחות אביו לא אסור לב"נ ואעפ"כ אסור לגר, ומהך דתאומים בלא"ה ל"ק להרמב"ם דאין כוונת הרמב"ם להתיר בתאומים אח באחותו אלא להתיר לאחים תאומים נשותיהם אפילו נשאו בגירות דאהאי גוונא מייתי בש"ס הך דתאומים ובזה ליכא שמא יאמרו דהא לא נאסרו בגיותם באשת אח רק דס"ד לאסור כשאר אשת אח מאם משום דאתי לאחלופי ובזה שפיר השמיענו דבתאומים לא חיישינן לזה כיון שהם אחים מן האב ג"כ בני פלניא קרי לי' ולא בני פלניתא וכן נראה גם מדברי הרב המגיד שהבין הך דתאומים כן, ועיין בריטב"א שב"א שמדבריו יש יישוב ג"כ לשיטת הרמב"ם במה שפסק דגר מותר באשת אביו:

בד"ה נשא. קיים אחת: אף שמלשון מוציא משמע אפכא שכבר נשאה מכ"מ י"ל דלשון מוציא נקט שפיר משום דתני נשא אשה ובתה בנכריותו וצריך להוציאה מביתו אבל לשון כונס שנקט אחר שאמר נשא ע"כ היינו ע"י קדושין:

בד"ה אשה ובתה. אלא ע"י קידושין: א"ל דא"כ מאי מספקא להו הא ודאי הכי הוא דיש חילוק בין ע"י קידושין לשלא ע"י קידושין מדמותר באשת אחיו מאמו די"ל דהספק הוא דגם בע"י קידושין יש לחלק בין ע"י קדושי עצמו ובין ע"י קדושי אחיו כמש"כ התוספ' לקמן לענין חמותו, אכן אכתי צ"ע דאפילו לפי מה דמסקינן דנסבה כשהיא נכרי ג"כ מוכח דיש חילוק ובין קדושי עצמו לקידושי אחיו שהרי הך דאשה ובתה ג"כ איירי בנשא בנכריותן כמש"כ התוספ' לעיל וא"כ אכתי צ"ע מאי מספקא להו להתוספ':

בד"ה קלש. אכתי איכא כרת: לפי מש"כ לעיל דלרב אחא בר יעקב דלא ס"ל הך סברא דאתי לאחלופי מה דאסור בחמותו הוא שמא ישא גם בתה שנולדה דקדושה יש לתרץ קושי' התוספ' די"ל כיון דידעו העולם דאיסור לאחר מיתה קיל מחיים לא יבאו למיטעי כשיראו שנושא חמותו לאחר מיתה שישא גם בתה מחיים דלעולם לא חיישינן אלא שיטעה באיסור הדומה ממש לאותו שהותר ולא ידעו לחלק בין קודם קדושה לאחר קדושה אבל אם אינו דומה ממש לא וזה ודאי לא חיישינן שישא בתה לאחר שתמות חמותו ג"כ דזה חשש רחוק הוא כיון שעדיין לא מתה וא"ל דא"כ אכתי יקשה לרב ששת דס"ל הסברא דאתי לאחלופי מ"ש קודם מיתה מלאחר מיתה די"ל דלרב ששת ליכא מ"ד דמותר בחמותו כחו שתרצו לאביי, ובלא"ה לא קשה קושית התוספ' אלא לשיטתם דס"ל לעיל (דף צ"ד) דאיסורא דבחמותו לאחר מיתה הוא איסור כרת אבל לשיטת רש"י דסנהדרין שהבאתי שם דליכא רק איסור דארור שוכב עם חותנתו לא קשה קושיתם די"ל דאיסור כזה קיל טובא ולא חששו לו בגר:

בא"ד. וא"ת לאביי: לענ"ד י"ל דהנה לפי מה דאמרינן בסנהדרין (דף נ"ח) הא ר"מ אליבי' דר"א הא ר"מ אליבי' דר"ע ע"ש דיש פלוגתא אי כל העריות שישראל ממיתין עלי' ב"נ מוזהר עלי' לר"מ אליבי' דר"ע ב"נ מוזהר ג"כ על חמותו כמו על אשת אב כנראה מדברי רש"י שם, ולפ"ז הוי מצי לתרץ סתירת הברייתות לענין חמותו דברייתא דהכא דקתני מותר בחמותו כר"א אתיא דהא בלא"ה אתי' כוותי' משום היתר דאשת אב כמש"כ התוספ' ומשום אתי לאחלופי לא חיישינן בלאחר מיתה ודוקא באשה ובתה דשכיחי אהדדי כמש"כ התוספ' מוציא אחת והא דתני אסור בחמותו אתיא כר"מ אליבי' דר"ע דכיון דגם לב"נ אסור יש בזה משום שמא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה והא דנקט חמותו ולא אשת אב וגם חמותו לאחר מיתה י"ל דזה עצמו בא להשמיענו דחמותו ג"כ אפילו לאתר מיתה אסורה לב"נ ומטעם זה גם לגר, וצ"ל מה דלא משני הכי משום דלרבא עדיפא מיני' משני, אבל מכ"מ יש ליישב בזה קושית התוספ' לאביי די"ל דאביי מתרץ כן ולא נצטרך לומר דאביי לא שנה הברייתא:

תוכן העניינים

ערוך לנר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה