ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר
דף צד.
בגמרא בעדי הזמה: א"ל כיון דהזמה הוא עמנו הייתם א"כ איך קאמר ואח"כ אמרו לה חלוף היו הדברים ומעידין על גוף העדות די"ל דהא והא קאמרי דהעדים מזימין בעמנו הייתם וגם אומרים חלוף היו הדברים אכן ק"ק לפי דעת הרמב"ם (בפ' י"ח מהל' עדות) דהיכי דאמרו להעדים אתם וההורג עמנו הייתם אין זה הזמה אלא הכחשה ע"ש בלחם משנה שהביא הטור דחלק על זה וא"כ לדעת הרמב"ם קשה הא ליכא בזה הזמה רק הכחשה ואכתי מאי חזית דסמך אהני סמיך אהני וא"ל דאיירי הכא שבאו ב' כתי עדים הכת הראשונה הזימו וכת אחרת אמרה חלוף הי' הדברים אין זה במשמעות הלשון ועוד דא"כ בלא הזמה גם בהכחשה הוי מצי לאוקמי' כן דהכת הראשונה הכחישה להעדים ונעשו שניהם פסולים ואח"כ העידה כת אחרת אגוף הדבר בחלוף מעדים הראשונים ובזה שפיר סמכינן אשניי' כיון דכבר הוכחשה כת הראשונה ונעשית כאלו אינה, ובחידושי לסנהדרין ג"כ הקשתי על הרמב"ם מהא דאמרינן שם (ס"ז.) אמר לשנים הם עדיו ומביאין אותו לב"ד וסוקלין אותו והרי לדעת הרמב"ם ה"ל עדות שאי אתה יכול להזימו דאם מזימים אותם הרי אומרים דאתם והניסתים עמנו הייתם ואין זה הזמה אלא הכחשה ועוד דהכא אפילו לדעת הטור קשה כן כיון דע"כ איירי שהי' כאן הזמה א"כ ל"ל ההכחשה שהרי בהזמה לבד נשארה בחזקת א"א ובנה ממזר, אכן זה יש ליישב די"ל דרצה להשמיענו דמיבמה לשוק הוי ממזר ולכן ע"כ צריכין לומר חילוף הי' הדברים להוציאה מחזקת א"א אבל להרמב"ם קשה וצ"ע, ומ"ש בלחם משנה מש"כ לדעת מהר"י ב"ל:
שם וליטעמיך אימא סיפא: התוספ' והרמב"ן והרשב"א הקשו אמאי לא הקשה וליטעמך מסיפא דרישא מולא מתה אחותי ולענ"ד י"ל דבהא ידע שפיר די"ל דקמ"ל דלא חיישא אקלקולא דזרעה כיון שבני' ממזרים לכ"ט אבל בהא דמת יבמי הוי ס"ד דלא שייך זה כיון דאכתי לא ידע דלר"ע אצטריך אבל לאחר דמשני כי אצטריך לר"ע אצטריך אמרינן דקא משמע לן במת יבמי דאע"ג דאיכא כולהו י"ג דבר מכ"מ לא' חיישא לקלקולא משום דסניא לי' ובמתה אחותה קמ"ל דאע"ג דאיכא קלקולא דזרעא ולא סניא לי' מכ"מ אינה נאמנת כיון דליכא כל י"ג דבר לא דייקי' שפיר:
שם ודרש בי' חספא: הרמב"ם (פ"י מה' גירושין) כתב דהך דריח הגט הוא אסמכתא בעלמא והקשה הלח"מ עליו דא"כ איך קאמר הכא ודרש בי' חספא דלמא רצה לדרוש דרשה גמורה והניח בקושיא, ולפענ"ד אדרבא מזה ראית הרמב"ם כיון דמשמע מזה דב' הדרשות אי אפשר לדרוש כאחת וכיון דבמתניתן דרש ר"א כן וליכא דפליג עליו פסק כוותי' וא"כ הך דריח הגט אינו רק אסמכתא
שם ברש"י ד"ה אלא. דהא לר"ע היא גופא מקלקלה: עיין ברשב"א שתירץ השם רמב"ן קושיא זו דאינה חשה לקלקול זה, אכן לכאורה עדיין קושיא שניי' דרש"י במקומה עומדת דהא זה כבר מוכר מסיפא דמתה אחותה אבל י"ל לפי מה שתירץ הרשב"א אקושית התוספ' (ד"ה וליטעמיך) דלכך לא דייק מרש"י דמתה אחותה די"ל דנקט דוקא בדידה ולא בעד משום רישא דרישא דמת יבמי וא"כ ה"נ י"ל אפכא דנקט רישא בדידה אגב סיפא דרישא דמתה אחותה דע"כ נקט בדידה דבעד ליכא רבותא כלל ולכן גם לרש"י דלא ס"ל דנקט רישא אגב סיפא יש ליישב הגירסא כיון דצריך ליישב הך דמת יבמי דנקט בדידה וגם הך דמתה אחותה וקאמר דבמת יבמי נקט בדידה דסד"א דחיישא לקלקולא קמ"ל דמשום דסניא לא חיישא, אכן לפ"ז יקשה הא במתה אחותה לא שייך דסניא ולכן קאמר דבזה קמ"ל דלקלקול דזרעה לא חיישא, ועוד י"ל דמתורצת בתירוץ הרמב"ן גם קושיא שניי' דרש"י דכיון דעכ"פ איכא י"ג דבר בנשאת לשוק רק שהיא לא חושבת א"כ היא גופא צריך להשמיענו שלא סמכינן עלי' מפני שהיא לא חוששת מה דלא שמעינן מסיפא:
שם בתוספ' ד"ה כי תבעי'. שגדולה שנאת השונאות מאהבת האוהבות: ועוד יש ליתן טעם דכששונאת לא דייקא כ"כ מלנשא לשוק דגם אם תהא מקולקלת שיבא בעלה מכ"מ באה עד תכליתה דהא אסורה ליבם דהא תנן דחולצין ולא מייבמין אבל כשאוהבת אותו אז חיישת טפי לקלקול דעתה יש לה תקוה לינשא ליבם אם ימות בעלה באמת אבל כשתתקלקל אז תהא אסורה ליבמה אפילו אחר מיתת בעלה ולכן חיישת טפי לקלקול:
בא"ד. או שנה אותה: הלשון מגומגם ונ"ל שכצ"ל שמא שכרוהו שונאים או הוא עצמו חשוד לקלקלה וכן היא בתוספ' הרא"ש:
בא"ד. לקמן עד א' בקטטה: מזה נראה דדעת התוספ' כדעת רב אלפס דאבעי' דהכא נפשט ולכן הוצרכו לחלק בין הכא למאי דעד א' בקטטה כיון דזה סליק בתיקו לקחן (קט"ז:) אבל לדעת הרא"ש דגם אבעי' דהכא לא נפשט לפי האמר אפשר דבאמת אין חילוק ביניהם:
בד"ה לאיסור כרת. אין נראה לר"י דהתם ליכא טעמא: לרש"י י"ל דזה באמת מה שהשיב בגמרא עד א' נמי כיון דזמנין דסניא לי' לא דייקא ומנסבא אבל פי' ר"י לא הי' מסתבר לי' דאיך קאמר כש"כ בהא דסניא לי' מהא דמרחמא לי' דהא באבעי' דלעיל פשיטא לי' טפי דבסניא לי' לא דייק יותר מבדרחמא לי' כמש"כ התוספ' (בד"ה כי תבעי') ולכן לא מסתבר (לא) [לו] שיעשה בזה ק"ו אף דזה איסור כרת וזה איסור לאו: