ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר
דף צג:
ברש"י על מנת. ומוזהר שלא להשתעבד בו מזה משמע דהאזהרה על האדון היא אבל בקידושין פי' רש"י דהאזהרה על הב"ד שלא יסגירוהו לבעליו להשתעבד בו ע"ש ובגטין (דף מ"ה) פי' רש"י עוד פי' אחר שהזהיר הכתוב לב"ד שיכפוהו שלא להשתעבד בו ע"ש:
שם בתוספ' ד"ה אלא לאו. ונראה לר"י כמו שפי' ר"ח: הא דלא פי' גם רש"י כן בלאו הך טעמא שכבר כתבתי לעיל י"ל דרש"י לשיטתו והתוספ' לשיטתם אזלו דבגטין (ל':) ס"ל רש"י דהא דתורם מן המוקף דוקא הוא מדרבנן והתוספ' שם ס"ל דדאורייתא הוא ע"ש ולכן רש"י לשיטתו לא יכול לפרש דקרא אתי אשלא מן המוקף דהא לאו דאורייתא הוא אע"כ דקאי אדשב"ל אבל התוספ' לשיטתם שפיר פירשו אשלא מן המוקף, ובעיקר קושית התוספ' על רש"י מ"ש שבת וי"ט דוקא דנקט י"ל דהנה כתבו התוספ' לעיל דהיכי שהפירות שלו לא מקרי דשלב"ל אפילו הן מחוברין כיון שיכול לתלוש אכן מסברא זה דוקא בחול שיכול לתלוש אבל בשבת וי"ט שאסור לתלוש לא וכן משמט ברש"י קידושין (דף ס"ב) דלא מקרי בידו רק היכי שיכול לתלוש מיד ולא דמי זה לדרך רחוק ודרך קרוב שהזכירו התוספ' דלזה אין שיעור אבל לזה הרי יש שיעור והוי בשוי"ט דבר שלב"ל ולפי הנראה מרש"י דקדושין (שם) משמע דלמ"ד אדם מקנה דשלב"ל כשמפריש ממחובר על התלוש כשיתלש הוי תרומה למפרע וא"כ כשאכל התלוש קודם שנתלש המחובר לא אכל למפרע טבל כשנתלש אח"כ דהא הוי תרומה למפרע וזהו דקאמר קרא כל הימים אפילו שיו"ט משמע דבשבת וי"ט יפריש תרומה באופן שבחול לא יכול בכה"ג והיינו ע"כ בכה"ג דהתרומה במחובר דבחול לא יכול להפריש ממחובר רק לתלשו ובשבת יכול להפריש ממחובר א"כ שפיר מוכח דאדם מקדיש דבר שלב"ל אבל שמותר לתרום בשוי"ט שלא מן המוקף לא מוכח מזה שהרי אפשר שיסמוך התלוש למחובר כשיתרום, ועוד הרי לרש"י לשיטתו שלא מן המוקף בלא"ה אינו רק מדרבנן, והנה המשנה למלך (פ"ג מהל' תרומות) הקשה על הרמב"ם שלא הביא הדין דלצורך עונג שבת שרי לתרום שלא מן המוקף ע"ש ואף אם מפרש כפי' רש"י מכ"מ מוכח דשלא מן המוקף ג"כ מותר דדבר שלב"ל הוי שלא מן המוקף ג"כ, ועוד שהטעם שפירשנו לפי' רש"י שלא מפרש כפי' התוספ' משום דסבר שלא מן המוקף הוי רק שייך להרמב"ם דמדבריו שם משמע שהוא דאורייתא ועוד עכ"פ מהך מעשה דר' ינאי מוכח כן דלצורך שבת יש לתרום שלא מן המוקף, אבל לדברינו י"ל דהנה בספרי דרש דרשה אחרת מכל הימים דהיינו בין בארץ בין בחוצה לארץ ועיין סוף ידים ויש להבין במאי פליגי אכן לפי' רש"י א"ש כיון דדרשה דהכא לא שייך רק למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל א"כ י"ל דדרשה דסארי אזיל לאידך מ"ד דאין אדם מקנה וא"כ גם ר' חייא ור' ינאי דסמכו הכא אהך ברייתא היינו ג"כ משום דסברו אדם מקנה אבל הרמב"ם דפסק אין אדם מקנה דשב"ל כמש"כ הכס"מ שם (פרק ה') אליבי' לא שייך הך דרשה דהכא כלל אע"כ דדרש כדרשת הספרי ולכן לא חילק בכך:
ועוד י"ל למה דהשמיט הרמב"ם חילוק זה גם למה דלא פי' רש"י דאשלא מן המוקף קאי דלכאורה קשה מנ"ל לגמרא לילף מקרא דלמען תלמד תרומה דהא קרא גבי מעשר דוקא כתיב גם בלישנא דגמרא ש לדקדק דקאמר שקל עשר מפירי ולא קאמר תרם ועשר, לכן נ"ל דבאמת לא ילפינן מקרא דלמען תלמד רק מעשר ולא תרומה ואף דכתב רש"י גבי תרומה ומעשרות אפשר דשיגרא דלישנא נקט או שיש ט"ס וצ"ל גבי הרמת מעשרות כתיב וממילא מוכח דדוקא אדבר שלב"ל קאי ולא אשלא מן המוקף דהא מעשר מרימין שלא מן המוקף כמש"כ הרמב"ם (פ"א מהל' מעשר) וגם ר' ינאי לא תרם רק עשר דתרומה י"ל ידע דהפריש כבר האריס שמסתמא ישראל הי' משום דאי אפשר לגורן שתעקר עד שתתרם כמש"כ הר"ש (בפרק ה' דמעשר שני) בשם הירושלמי בהך עובדא דר"ג, א"נ י"ל דהך אריס עם הארץ הי' שנאמן על התרומה גדולה ור' ינאי בתורת דמאי עישר ולכן לא הוצרך רק לעשר ולא לתרום והרמב"ם י"ל דמפרש ג"כ כפי' רש"י ולכן לא חילק בין שבת לחול לענין מוקף, ועיין בריטב"א שכתב דהכא לא הוי שלא מן המוקף דהתרומה לא הוי עד דמטי לרשותו ואז הוי מן המוקף, ולפ"ז תיושב ג"כ שיטת הרמב"ם, אכן לפי מה שכתבתי לעיל ששיטת רש"י רחל התרומה למפרע לא שייך סברת הריטב"א:
בא"ד. וי"ל דהכא בתרומת פירות דרבנן: ק"ל כיון דמדאורייתא אין צריך לעשר א"כ לא שייך איסור טלטול רק מדרבנן ומאי אולמי הך דרבנן מהך דרבנן אכתי לעשר בשבת מן המוקף, וא"ל לפמש"כ לעיל דהוי בשבת ב' איסורים איסור טלטול ואיסור מתקן דז"א דהא לא צריך רק לקרות שם ולא יצטרך לטלטל וא"כ ליכא רק שבות אחת וצ"ל דבשבות דשבת החמירו טפי מבשאר איסור דרבנן, אכן בתוספ' הרא"ש באמת עירב הנך ב' תירוצים וכתב כיון דתרומת פירות דרבנן לכך שרי שלא לטרוח בשבת ונ"ל דמשום ה"ט כתב ב' תירוצים כחדא:
בד"ה לאחר. וא"ת א"כ בפרק אע"פ: במהרש"א העיר דמהך דגטין דמייתי הוי מצי לדקדק כן דמשמע דאדם מקנה דבר שלב"ל דומיא לאין אדם מקנה לדבר שאיני בעולם לאינו בעולם כלל והא מנ"ל כיון דבשניהם הגוף בעולם ובגטין באמת הקשו כן עכ"ד, ולענ"ד רק בגטין הקשו שפיר כן ששם לא הביאו הך סברא דר"א משזנא דעבידי דאתי לא בעינן אלא בדבר שאינו בעולם כלל אבל לפי מה שהביאו כאן סברא זו שפיר י"ל דס"ל דדמי הך דאחר שתתגיירי לפירות דקל דבזה הגוף בעולם ובזה עבידי דאתי ולכן שפיר יליף לר"מ הך דפירות דקל מהא דתתגיירי אבל לענין להקנות לנולדים דאין הגוף בעולם ולא עבידי דאתי אין לילף מהך דלאחר שאתגייר ולכן לא הקשו הכא רק מהא דפרק אע"פ דהך דמעשה ידי' ג"כ לא עבידי דאתי וגם אין הגוף בעולם ולכן אין ליליף מאחר שתתגיירי:
בד"ה עד א'. לכ"ע מותרת לו לחזור: א"ל דלמא הני דאיבעי' להו מרב ששת כרב ס"ל ומיירי מיבמה מן האירוסין דאסורה לחזור ושייך שפיר דדייקא דאכתי הקשו התוספ' שפיר אהא דפשט ממתניתן דמת בנך ואח"כ מת בעליך דמאי דיוקא כיון דזה ודאי איירי ביבמה מן הנשואין כיון דיש לה בן וא"כ התם מאי דייקא שייך, אכן לענ"ד מכ"מ יש לישב אקושיתם כיון דלקמן (צ"ו) אמרינן דלמא בדרב המנונא קמפלגי או בקדושין תופסין ביבמה קמפלגי וא"כ י"ל דגם הני אמוראי דהכא הכי ס"ל וא"כ אין קושיא מרב ושמואל די"ל דהם ס"ל אליבי' דרב ושמואל דאסורה לחזור גם מן הנשואין לכ"ע, ואין להקשות דאכתי תקשי' לרב הונא לקמן ממה דפשיט ממתניתן דהכא דעד א' נאמן והרי לשיטת התוספ' משום מלתא דעבידא לאגלויי לחוד לא מהמנינן אי לאו משום דייקא בהדה והרי דייקא לא שייך אליבי' דליכא חומר בסופה די"ל דרב הונא ס"ל דבאמת עד א' לא נאמן ומוקי מתני' בעדי הזמה כדלקמן:
בא"ד. וחיישינן שמא תחלוץ ותנשא לשוק: עיין בתוספ' הרא"ש שהקשה דגם אם תחלוץ מה בכך הא אז יש רשות בידה שלא תנשא לשוק ואכתי תעיד על הספק שמא ייבם והניח בקושיא על התוספ', אבל לענ"ד י"ל דדייקא דכל זמן שלא העידה ניזונית משל בעלה בחזקת שבעלה קיים אבל כשתעיד אף שכשתתייבם יהיו לה מזונות מהיבם מכ"מ חיישה דלמא יחלוץ לה יבמה ואז אין לה מזונות וע"כ צריכה לנשא לשוק שיהיו לה מזונות מהבעל ואיכא חומר:
בד"ה מאי. אר"י היכי דיבם אומר: עיין בריטב"א שכתב ג"כ כתי' התוספ' אכן הקשה על זה דאכתי מנ"ל להש"ס דאיירי בהכי ולהקשות דלמא באמת לא איירי באומר היבם ברי לי ולכן א"ש דתצא, אכן לענ"ד אדרבא בזה א"ש הסוגיא דלכאורה ב' הקושיות שהקשה הש"ס סותרין זא"ז דבתחלה פריך דלא תצא לפי פי' התוספ' משמע דההיתר ודאי ואח"כ קאמר ועוד ספק ממזר הוא משמט שידע שפיר שיש ספק, אבל לפ"ז א"ש די"ל דקמקשה ממנ"פ אי באומר ברי לי לא תצא ואפילו לא אומר כן אכתי לא ליהוי רק ספק מחזר ואין לומר כיון דאיכא חזקה הוי ודאי דז"א דכבר כתבו התוספ' לעיל (פ"ח:) דמכח סברא דדייקא לא הוי ודאי רק ספק והכא לכ"ע יש סברא דדייקא כמו שכתבו התוספ' לעיל (ד"ה עד א') ועיין במש"כ לעיל (דף פ"ח):