אור ברסלב

ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר

דף פג.

דף פב:

בגמרא הלכה כר"י באנדרוגינוס: ברשב"א הביא פי' הר"ח והרי"ף דאר"י דברייתא קאי ולכאורה יש סיוע לפירושם מדנקט רק ר"י ולא קאמר כר"י ור"ש דהא בכל הנך דלקמן גם ר"ש קאי כר"י אע"כ דמשים אנדרוגינוס לא נקט כן דבזה פליג ר"ש אר"י א"כ ע"כ ר"י דברייתא קאמר וכ"נ מדברי הרמב"ן, עוד הביא הרשב"א דעת הרמב"ם שפסק דספק הוא ואעפ"כ כתב דחייבין סקילה כזכר וכתב דאפשר דס"ל דמה שחייב סקילה הוא מגזירת הכתוב אכן לא ביאר מאין הוציא הרמב"ם כן, ונ"ל דהרמב"ם פי' ג"כ כפי' ר"ח והרי"ף דר"י דברייתא קאמר כדמוכח ממה שפסק כר"י דברייתא, אכן אפי' זה לכאורה קשה דא"כ יקשה דרב הונא אדרב הונא דקאמר לקמן חייב סקילה מב' מקומות ובנימוקי יוסף הקשה כן ותירץ דבי רב דהכא לאו היינו רב הונא ע"ש, ודבריו תמוהין לפענ"ד דהא בפי' אמרינן לקמן בגמרא דרב הונא הוא לכן הוכיח הרמב"ם דאפילו לר"י דס"ל ספק הוא מכ"מ חייבין סק לה מגזיה"כ י"ל דמדברי נ"י נראה דרק למאן דמחייב במקום זכרות דוקא י"ל כן אבל למאן דמחייב בב' מקומות ע"כ זכר מעליא הוא מדקרי' רחמנא זכר משא"כ למאן דמחייב במקום זכרות דוקא דלדידי' י"ל דלהכי כתיב זכר לאשמעינן דאינו חייב רק במקום זכרות לפענ"ד גם למאן דמחייב בב' מקומית לא מוכח דזכר מעליא הוא דהא צריך זכר לשאר זכר דעלמא לר' סימאי כנראה לקמן ורק ממשכבי מרבינן אנדרוגנוס ומה שפסק הרמב"ם דלא כר' סימאי היינו משום דרבנן פליגי עלי' וכמו שכתב ה"ה ג"כ ועיין מש"כ לקמן בזה.

שם ברש"י ד"ה מדשבקי' לרבי יוסי. דתימא סמי מנא דברייתא מקמי תנא דמתניתן: מזה נראה דקושית המקשן הי' דלמא ברייתא פליג אמתניתן וממילא משובשת היא דאיך לומר דהכי קפריך דלמא הדר בי' במתניתן ממה דקאמר בברייתא דאהא יקשה למה צריך לתרץ מדשבקי' לבר זוגי' ה"ל לתרץ בקיצור דמסתמא מתניתן נשנה תחלה דהא ע"כ גם לפי תירוצו אכתי צריך לסברא זו דהרי התוספ' הקשו דלמא הדר בברייתא לגבי' ר"ש דמתניתן ותירץ בתוספ' הרא"ש וכן הוא ברא"ש דמסתמא המשנה נשנית תחלה וכיון דע"כ צריך לסברא זו גם לפי תירוצו למה לא מתרץ בקיצור כן אע"כ דקושית המקשן הי' דסמי' ברייתא מקמי' מתניתן, ובהכי א"ש ג"כ דלא תקשי' למה לא מתרץ דלכך אמרינן דממתניתן הדר בי' כדי להשוות רבי יוסי עם שאר מתניתן דס"ל דספיקא הוא כמש"כ התוספ' לשמואל אבל אי אמרינן דהקושיא היא דברייתא ע"כ משבשתא היא מדפליג אמתניתן ודאי לא יכול לתרץ כן דהא עכ"פ לר"י ס"ל למתניתן דזכר הוא א"כ לא איכפת לן בשאר מתניתן דפליגי אר"י:

בד"ה צריך שלשים כדי שתקלוט שלשים לפני שביעית: ק"ל דלפ"ז יהי' אסור ג"כ לזרוע היכי שיהי' יום שלשים בשבת דבשלמא הא דקפדינן שלא יקלוט בשביעית גופא ולא קפדינן כן לענין שבת בזה י"ל דשאני שביעית דבזה הקפידה התורה על שביתת הארץ אף דהוא לא עביד מידי דכתיב ושבתה הארץ שבת לד' משא"כ שבת דחובת הגוף הוא דלא כתיב שביתה על הארץ אלא על האדם ולכן כל שהוא אינו עובד בשבת ליכא קפידא אבל השתא דאמרינן דאיכא קפידא ג"כ שלא יקלוט בתוספ' שביעית דלא אתיא אלא מבחריש ובקציר תשבות דלא כתיב רק על האדם מנ"ל דיש קפידא שלא יזרע קודם תוספ' שלא יקלוט בתוספ' דלמא לא צותה התורה אלא שלא יזרע בתוספ' דהא לר' ישמעאל דקאי בחריש ובקציר אשבת ג"כ הוי הפי' דוקא שלא יחרוש ויקצור בשבת עצמו ומזה לכאורה ראי' לשיטת ר"ת דהכא לאו אשביעית קאי אלא אערלה דבאמת ליכא קפידא אהקלטה דתוספת שביעית ולפי' רש"י צריך לדחוק דמסתמא כשצותה התירה בחריש ובקציר תשבות אתוספת שביעית כדין שביעית קאמר דאשביתת הארץ קאי ועיין גיטין (נ"ד.):

בד"ה דיה חדשה. אם לא ראתה ג' ימים רצופים קודם ר"ח: כן כתב ג"כ בנדה (דף ל"ו) אכן ק' דהא בתי' אמרינן שם (ל"ח.) דגם בראתה ב' ימים בחדש שמיני טמאה, ולכאורה הי' אפשר לחלק דרש"י סובר דהא דמצרפינן יום א' דתשיעי לב' דשמיני זה דוקא היכי דלא נתקשה יותר מיום א' בתשיעי דבזה אמרינן שדינן מועט בתר רוב אבל כשקשתה גם בתשיעי ב' ימים או יותר אז אמרינן דמנ"ל דשדינן יום א' דתשיעי בתר שמיני אדרבא אמרינן שדינן שמיני בתר תשיעי ולכן התם בנדה דכתב רש"י בפי' ואפילו קשתה כל תשיעי כתב רש"י שפיר דבעינן ג' בשמיני דוקא אם תהי' ובה וגם הכא דכתב רש"י כן בילדה בשני לחדש דהוי ג"כ ב' בשמיני אבל התם בנדה (דף ל"ח) דקאמר ואפילו בתחלת תשיעי ילדה דליכא קושי יותר בחדש תשיעי אז שדינן יום א' בתר ב' ימים דשמיני, אכן אכתי ק' לשון רש"י כאן דכתב שאין יותר מיום והרי יום א' לעולם לא מטהר קישוי דתשיעי, גם מה שכתב רש"י כאן עוד דאם שפתה מצער יום א' לא מטהר קישוי הוה נגד מה שפי' (שם) אמה דקאמר שם ואפילו בסוף תשיעי ילדה דכתב בפי' דאיירי ששפתה בנתים ואעפ"כ מטהר הקישוי כיון שהוא בחדש תשיעי ואם נאמר דרש"י סובר דרבי יהודה משום ר"ט הוא דס"ל כן בב' דברים הנ"ל ופליג אר' יהודה דמתניתן אכתי צ"ע מנ"ל לעשות פלוגתא בזה דהא שפיר הוי חדוש לומר ואפילו בסוף תשיעי ילדה לטהר קישוי של חדש כולה ודלא כר"י ור"ש דלא מטהרים רק ב' שבתות ולכן דברי רש"י צ"ע:

שם בתוספ' ד"ה ברי' בפני עצמה אלא או ספק איש או ספק אשה: בתוספתא דלפנינו לא כתוב כן אלא פעמים שהוא איש פעמים שהיא אשה ולפי גרסא זו לק"מ דפשוט דהפי' כמו שרצה הר"י לדחוק לפרש גם לפי מה דגרם ספק איש דאינו נשאר בספקו ע"י שהוא ברי' בפ"ע אלא הוא ניכר כשנקרע:

בד"ה ר"י לגבי ר"ש דמתניתן: אפשר לומר דא"כ דר"ש בתחלה קאמר ואח"כ הודה לו ר"י ה"ל למתני ר"ש ור"י אומרים אנדרוגינוס כהן וכו' אף דבשאר מקומות דרכו של התנא להקדים ר"י לר"ש כגון בכל הנך דלקמן ועיין בבכורות (מ"ב.) שהקשו התוספ' מר"ש דס"ל התם אנדרוגנוס ברי' הוא מדמעט מזכר, ולכאורה י"ל דר"ש חזר בברייתא כמו ר"י, אכן לפ"ז יקשה למה שבקה ר"י לבן זוגו בברייתא, אבל י"ל דמכ"מ פליגי דלר"י הוי ספקא כמש"כ התוספ' אבל לר"ש לפי מה שחזר בברייתא הוי ברי' בפ"ע דלא אתי קרא למעוטי ספיקא, ולפ"ז מוכח מזה כדעת התוספ' ודלא כדעת הרמב"ן דס"ל דגם לר"י דברייתא הוי ברי' בפ"ט ולא ספקא:

בד"ה לדברי האומר. ושייר שלשים של התוספת דנחשבין שנה: ליישב קושיא זו אפי' רש"י דפי' דאשביעית קאי י"ל דבשלמא הכא דקאמר אין פחות משלשים יום בזה י"ל דבעינן שלשים ושלשים דהא ער"פ לא נקט בטעות מה דקאמר פחות משלשים דהא ששים ג"כ אין פחות משלשים אבל התם דקאמר דהנוטע ל' יום לפני ר"ה עלתה לו שנה בזה פריך שפיר דאי בעינן ל' ול' א"כ נקט בטעות מה דקאמר דל' יום לפני ר"ה עלו לו לשנה וכה"ג מחלקינן (בריש בבא מציעא) בין שבועה שיש לו בה חצי' ובין שבועה שאין לו בה פחות מחצי' ע"ש, והא דבאמת לא נקט הכא שלשים ושלשים י"ל דבפלוגתא דר"מ ור"א אי י"א בשנה חשוב שנה או ל' יום מזה לא קמיירי ולכן לא נקט רק מה שצריך לענין קליטה וכדי שלא תטעה שלא להצריך יותר מזה נקט לשון לא פחות ועיין ברמב"ם (ה' שמיטה פ"ג) שדעתו ג"כ כדעת רש"י דלענין שביעית ג"כ בעינן בנטיעות ל' לקליטה:

בד"ה קידוש. אלא דמהכא שמעינן דדאין דינא דגרמי: גם י"ל דר' אלעזר שם כרב דהכא ס"ל דאין הלכה כר' יוסי בקדוש, ועוד י"ל ביישוב קושיא התוספ' דאפילו אי פסקינן כר"י ור"ש מכ"מ יש נפקותא בהא דדנין דינא דגרמי במי שסיכך גפנו על תבואה שיש לו בשותפות עם חבירו דבהא ר"י ור"ש ס"ל דאוסר כיון שחלקו מעורב בחלק חבירו ואין לומר דהוברר לבסוף דז"א דבדאורייתא קיימא לן דאין ברירה כדאמרינן בביצה (דף ל"ח) וא"כ יתחייב לשלם חלק חבירו אבל אי לא דנין דינא דגרמי פטור:

תוכן העניינים

ערוך לנר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה