אור ברסלב

ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר

דף פא:

דף פא.

בגמרא ור"ל סבר כל שדרכו למנות שנינו עיין ברשב"א שפי' דאליבי' דרבנן פליגי, אכן לכאורה קשה דלפ"ז מאי פריך בביצה (דף ג') ובזבחים (דף ע"ב) ובחולין (דף ק') הניחא למ"ד כל שדרכו אלא למ"ד את שדרכו מאי איכא למימר לימא דמתניתן וברייתא ר"מ הם דלדידי' כ"פ מודה דכל שדרכו מקדש דהא חבילי תלתן גרע מכל שדרכו כמש"כ הרשב"א ומי דחקו לומר דתנא דליטרא קציעות הוא דהוא ר' יהודה אליבי' דר' יהושע אבל לר"מ לא הרי לפ"ז גם לר"מ א"ש, ועוד קשה לפי' הרשב"א מהירושלמי שהביאו התוספ' כאן דפליגי אליבי' דר"מ אי י' דברים מקדשי' דוקא או כל שדרכו למנות ובזבחי' (שם) הביאו התוס' הירושלמי בביאור יותר דר"י ור"ל פליגי בזה הרי בפי' דאליבי' דר"מ פליגי, ונ"ל דחדא קושיא מתורצת בחברתא דס"ל דר"י ור"ל בתרתי פליגי בין אליבי' דר"מ בין אליבי' דרבנן דר"י ס"ל דלר"מ דוקא י' דברים מקדשים דשכיחי להמנות ולרבנן דוקא ו' דברי' שלעול' נמנים ור"ל ס"ל דלר"מ לאו דוקא י' דברים אלא כל הדברים שנמנים לפעמים ולרבנן לאו דוקא ו' דברים אלא כל הדברים שע"פ רוב נמנים ולכן פריך בכ"מ שפיר למ"ד את שדרכו מאי איכא למימר דליכא למימר ר"מ היא דהא מ"ד את שדרכו לרבנן גם לר"מ ס"ל דאין מקדש אלא י' דברים ולא ס"ל להרשב"א כמש"כ התוספ' די' דברים מאותן השנויים שם דוקא קאמר דמה שדחק להתוספ' לומר כן כבר תירץ הרשב"א בדרך אחר דכל הני דחשיב בע"ז דברים חשובים הם:

שם שנתערבה במאה פרוסות של חולין ק"ק הא זה ע"כ בעזרה איירי דאי חוץ לעזרה הא נפסל חטאת ולחם הפנים ביוצא ויקשה מ"ש טהורה דנקט ולא טמאה בין לפי' רש"י בין להתוספ' דהא ליכא הפסד מועט גם ביוצא וגם נחשב איסור הנאה אע"כ בנתערב בפנים איירי וא"כ קשה לפי' רש"י שהביאו התוספ' במנחות (פ':) אהא דאמרינן חולין מה בעו התם דאפילו החולין הנאכלין כדי לאכול קדשים על השובע אין מכניסין לעזרה וצריך לומר דבעבר והכניסם איירי ולא חמיר איסור זה כ"כ שיחשבו כחולין בעזרה להיות אסורים באכילה שכן כתב הרמב"ם (בפ"ב מהל' שחיטה) והכס"מ לא הראה מקום מנ"ל כן ונראה דמהכא מפיק לי' הך דינא דלא נאסר בדיעבד, אכן אכתי ק"ל לפי פי' רש"י שהרי לפי המבואר במשנה למלך (שם) לכל השיטות אסור לאכול לכתחלה חולין בעזרה א"כ היאך כתב רש"י דבסיפא לא תעלה משום דאיכא הפסד מועט שיכול הכהן לאכול התערובת בהיתר הא בעזר' ע"כ לא יכול לאכול התערובת דאסור לאכול חולין בפנים וע"כ צריך להוציא לחוץ וא"כ גם לכהן נפסל' החטאת ביוצא ולא מותר רק מטעם בטול וכמו כן יהי' מותר לישראל וצ"ע לפי' רש"י אבל לפי' התוס' א"ש כיון דהטעם דלא בטל משום ראוי להתכבד וא"ל דגם לשיטתם אכתי יקשה כקושייתם דמ"ט נקט טהורה ולא טמאה דשפיר י"ל כתירוצם דבטהורה הוא חדוש טפי דבשעת בטול בפנים לא הוי איסור הנאה וכשיצא לחוץ אינו חוזר וניעור אבל לרש"י ק':

שם ברש"י ד"ה דברי הכל. תרומה דרבנן היא: ק"ק הרי ר' יוחנן הוא דמייתי הך ברייתא דחתיכות להשיב אדברי ר"ל שאין ראי' מעגול דתרומה בזה"ז דרבנן והרי לפי דברי רש"י ע"כ גם לר' יוחנן יהי' מוכח מת"ק ושהוא ר' יוסי כמו שכתבו התוספ' לעיל) דס"ל דתרומה בזה"ז דרבנן ואין לומר דלעולם תרומה בזה"ז דאורייתא והא דבטל עגול בחולין וחתיכה בחולין לא בטל היינו משום דתרומת תאנים דרבנן ורבי יוחנן אליבי' דר' יוסי לא ס"ל דגזרינן דרבנן אטו דאורייתא דז"א דא"כ למה הוצרך ר' יוחנן להשיב לר"ל שאני שונה חתיכות בחתיכות עולה לימא בקצור לא גזרינן דרבנן אטו דאורייתא אע"כ דבעיקר סברא מודה לר"ל דאי תרומה בזה"ז דאורייתא אף דתרומת תאנים דרבנן הי' לנו לגזור דרבנן אטו דאורייתא א"כ אכתי קשה גם לדידי' מ"ש דעגול בחולין עולה וחתיכה בחולין אינו עולה, לענ"ד מטעם זה באמת התוספ' חולקין על רש"י ומפרשים דמטעם חתיכה הראוי' להתכבד לא בטל דהוי את שדרכו גם לר"י אבל דעת רש"י צ"ע, ועיין במהרש"א מ"ב שנדחק למה התוספ' לא מפרשים כפי' רש"י ותמו' לי שלא הרגיש בזה שטעמא רבא איכא שלא נראה להתוספ' פי' רש"י:

שם בתוספ' ד"ה כולן ידלקו. או ליתן לפועליו: עיין במהר"ם שפירש דלכך בחבילי תלתן לא שרינן להוליך הנאה לים המלח ולהאכיל לפועליו דחיישינן דלמא יאכל ג"כ דבכלאי כרם אין חלוק בין אכילה להנאה משא"כ ביין נסך אכן זה לא שייך לכאורה רק להנך שיטות דגם ע"י הולכת הנאה לא שרי רק בהנאה ולא באכילה אבל להנך שיטות שהביא הרא"ש בע"ז (דף מ"ט) דאפילו באכילה מותר לכאורה לא שייך תירוץ זה דלהני הולכת הנאה לים המלח בח"ת אפילו להתיר לאכול ולכן ע"כ הני שיטות ס"ל כתירוץ הראשון דהתוספ' דהכא דדוקא גבי עכו"ם אמרינן הכי משום דתופסת את דמיו:

בד"ה פרך. שנפרך מעצמו: ולענ"ד יש ליישב שיטת רש"י דודאי לשון אגוזי פרך משמע כפרושי דלפי' התוס' הי' צ"ל אגוזים נפרכים וגם מדקתני דומיא דרמוני בדן ומה דקאמר בפסיקתא שנפרך מעצמו אפשר שקראו להמקום פרך על שם שגדלים שן אגוזים הנפרכים:

בד"ה ככרות, דחמיר טפי: בזבחים (ע"ב:) כתבו התוס' דסמידא טפי ע"ש וע"פ דבריהם שם הגי' הצאן קדשים גם דבריהם דהכא ולפ"ז בכל פת נקיי' דסמיד טפי הוי כחתיכה ראוי' להתכבד, ומזה יש סתירה לדברי הפנים מאירות (חלק א' סי' צ"ח) שנראה שם דגרס דחמיר טפי אבל מדברי התוספ' הרא"ש דכאן שכתב שאלי לחם הפנים דחמירא וחשיבא טפי עכ"ל משמע דגרסא נכונה דהכא דחמיר טפי היא העיקר ולפ"ז מפת נקיי' דחולין לא חשיב חתיכה ראוי להתכבד:

בד"ה הראוי לערלה. האי תנא תרתי אית לי': לישב זה הא דלא מתרץ בירושלמי כן י"ל ע"פ מה שהקשו התוספ' בחולין (ק.) דלמה אמרינן בחטאת תעלה הרי הוי חתיכה הראוי' להתכבד וכ"ת כיון דאסור בהנאה לא מקרי ראוי' צנה לבר בהרי חשיב התם בב"ח דלא בטל מטעם ראוי להתכבד ועוד הקשו התם דבחולין אמרינן דחתיכה נבילה לא בטל ובע"ז אמרינן דדוקא היכי דאיכא תרתי דבר שבמנין ואיסור הנאה אמרינן דלא בטיל אבל נבילה בטל ועוד הקשו למה לא משני אקושיא ליתני חתיכה נבילה הא תנא לי' התם, ונ"ל ליישב קושיות אילו ע"פ מה שי"ל עוד אהא דאמרינן בע"ז (ע"ד.) תנא מאי קחשיב אי דבר שבמנין קחשיב ליתני נמי חתיכה נבילה דמשמע דמטעם דבר שבמנין לא בטל והרי בחולין אמרינן דמטעם חתיכה הראוי' להתכבד לא בטל אבל דבר שבמנין לא מקרי למ"ד את שדרכו למנות שנינו ואף שמדברי התוספ' זבחים (ע"ב.) נראה דס"ל דע"י שהוא חתיכה ראוי להתכבד מקרי את שדרכו מכ"מ מדברי הריטב"א בשמעתין לא נראה כן וכן משמע ג"כ לשון הגמרא, ונראה לתרץ כל הני קושיות דהכי פריך התם אי דבר שבמנין וכו' דהא דחתיכות בב"ח לא בטל לתנא דמתניתן על כרחך לא משום ראוי להתכבד הוא כמו במתניתן דחולין דהא כב"ח לא שייך ראוי להתכבד כיון דאסור בהנאה כמו דלא שייך ג"כ בחתיכות חטאת אלא ע"כ משום דבר שבמנין הוא ולריש לקיש אתיא מתניתן כר"מ דס"ל כל שדרכו למנות שנינו ולר' יוחנן דס"ל את שדרכו למנות שנינו מוקי כתנא דלטרא קציעות וכמו דמתרץ הברייתא דביצה בביצה (ג':) ומתניתן דזבחים בזבחים (ע"ב:) לר' יוחנן וא"כ ליתני נמי חתיכות נבילה והשתא לא שייך הא תנא לי' התם דהתם תנא לי' מטעם ראוי להתכבד אבל הכא ליתני דמטעם דבר שבמנין לא בטל אפילו לא הוי ראוי להתכבד כגון שגדול יותר מדאי ואהא משני האי תנא תרתי אית לי' דאף דחתיכה הראוי' להתכבד אפילו באינו איסור הנאה לא בטל מכ"מ מה שלא בטל כל שדרכו להאי תנא ס"ל דוקא בשהוא איסור הנאה ג"כ לא בטל אבל בלא"ה בטיל כל שדרכו להך תנא וכעין סברא זו כתבו גם התוספ' בזבחים (ע"ג.) לר"מ דאף דס"ל כל שדרכו בטיל באיסור דרבנן מכ"מ בכלאי כרם שהיא אסור בהנאה ג"כ לא בטיל, ולכן א"ש ג"כ הא דלא משני בירושלמי דלכך לא תני תרומה דהאי תנא תרתי אית לי' די"ל דזה לא מתרץ רק התם כיון דבלא"ה איכא פלוגתא אי כל שדרכו מקדש או לא בזה י"ל דהאי תנא ס"ל דדוקא כל שדרכו באיסור הנאה מקדש אבל ששה דברים ס"ל דלא גרע מחתיכה הראוי' להתכבד דמקדש לכ"ע אף דלא הוי איסור הנאה:

ובפירושינו לסוגיא דע"ז א"ש ג"כ מה שהקשו התוספ' בדבור הסמוך אירושלמי דס"ל דרק י' דברים הוי את שדרכו ממתניתן דע"ז וכתבו דדוחק לומר דתנא דלטרא קציעות הוא דא"כ ה"ל להש"ס לפרש כן, ולפ"ז א"ש דבהא לא הוי מצי להש"ס לפרש כן דאין ראי' דאתיא כוותי' שהרי התנא דלטרא ס"ל דכל שדרכו אפילו במה שמותר בהנאה כגון תרומה לא בטיל והך תנא ס"ל דדוקא באיסור הנאה לא בטל כל שדרכו, וגם שאר הקושיות מהא דיין נסך דע"כ בחביות סתומות איירי ומהא דשור הנסקל שהקשו התוספ' לקמן הכל מתורץ בדרך זה אי אמרינן דהך תנא ס"ל דאפילו כל שדרכו לא בטל דאיסורי הנאה וא"ל דא"כ יקשה מה שהקשו התוספ' לקמן דלמה לא פריך בש"ס שם מחבילי תלתן דחשיב הכא ברישא דבלא"ה יש ליישב קושיא זו כמו שאכתוב לקמן בס"ד, וגם אין לומר דאיך אפשר דאיסור הנאה לא חשיב ראוי להתכבד דהא בירושלמי מוקי האי דשור הנסקל במתניתן דע"ז בחתיכות מטעם ראוי להתכבד כמש"כ התוספ' לקמן דיש לומר דאדרבא מדל מוקי בש"ם דילן כן כמש"כ התוספ' ס"ל דאיסור הנאה לא חשיב ראוי להתכבד ופליג אירושלמי ועוד דמה שכתבו התוספ בחתיכות ומטעם ראוי להתכבד זה לא כתוב מפורש בירושלמי דשם לא כתוב רק דבחתיכות איירי והתוספ' לפי דרכם פירשו מטעם ראוי להתכבד כמו שפירשו גם בחתיכות בב"ח אבל באמת י"ל דגם בשור הנסקל הוי הטעם דהחתיכות הם דבר שבמנין כמי שפירשו בבב"ח:

בד"ה ר"י. ואורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד: המפרש בירושלמי שם פירש דהני ב' מ"ד פליגי אי האי ובמוקדשין כל שהוא ר"מ קאמר לה ונחשב מוקדשין לא' או לא אלא ככרות חשיב לאחד ולפ"ז לא שייך מש"כ התוספ' דאורג מצמר הבכור נחשב לאחד דא"כ ה"ל י"א ולכן נראה דהתוספ' לא פירשו הירושלמי כן אלא דפליגי אי האי אורג מצמר הבכור ר"מ קאמר לה משום דבבגד שצבעו בקליפי ערלה ובצובע הלא היסט בקליפי ערלה הוזכר ר"מ במתניתן שם ובאורג מצמר הבכור הוזכר אבל מוקדשין ודאי לא הוחשב כאחד, אכן ק"ק לפי' התוספ' אי אורג מצמר שצבעו בקליפי ערלה ואורג מצמר הבכור נחשב כתרתי א"כ גם אורג משער נזיר ומפטר חמור דקחשיב במתניתן שם למננהו לכל א' לבדו אבל לפי' המפרש א"ש ושם אורג חד הוא, ולישב לשיטת התוספ' נ"ל דקחשיב שם אורג בחולין לחד ובקדשם לחד ולכן בכלל אורג מצמר ערלה שער נזיר דחולין הוא ובכלל צמר בכור הוי פטר חמור:

בא"ד. ומחבילי תלתן דחשיב הכא ברישא לא פריך: י"ל דלכך לא פריך מחבילי תלתן דזה לא משכחת רק בכלאי כרם ולמ"ד תרומה בזה"ז דרבנן גם כלאי כרם דרבנן כמש"כ התוספ' לעיל ודלמא בדרבנן ס"ל דלא מקדש דבר שבמנין ואיסור הנאה דכל הני דחשיב שם דאורייתא ננהו ולכן פריך מאגוזי פרך ורמוני בדן שהם דאורייתא כשהן ערלה ועל כן כדפריך התם דלחשוב ככרות של בעה"ב כדי שלא נטעה דמתבואת כ"כ קאמר שהוא רק דרבנן מפרש בש"ס ולענין חמץ בפסח דזה הוי דאורייתא כמו אחריני דחשיב התם:

בא"ד. א"נ אשמעינן דלא שרי ע"י פדיון: ק"ק דזה שמעינן כבר מע"ז ועורות לבובין דקחשיב התם דאוסרין בכ"ש, וי"ל דתירוץ זה ס"ל כתירוץ התוספ' דלעיל דגם ר"א לא ס"ל דיוליך הנאה אלא בשאין ממשות האיסור בעין חוץ ביין נסך ס"ל אפילו בשממשות בעין דלא שייך שיהנה מגוף האיסור כיון דגם בסתם יינם אין מותר רק למכור או ליתן לפועלים ולכן מע"ז ועורות לבובין לא הוי שמעינן דלא כר"א ששם יהנה מגוף האיסור ורק מיין נסך שמעינן שפיר כן מדלא שרי ע"י הולכה ליה"מ:

בא"ד. הן כבשות קטנות: ודאי יש ג"כ חטאות יחיד מתות גדולות כגון פר כהן משיח ושל יוה"כ ושל העלם דבר אבל מכ"מ פריך התם שפיר וליבטל ברובא דדוחק לאוקמי' חטאת המתות בהני דוקא אבל מכ"מ ק' דהא קתני במתניתן דע"ז ג"כ צפורי מצורע וע"כ מודה ר"י דלא בטיל וכתבו התוספ' בזבחים (דף ע"ב) דאיירי בצפור דרור דגדולים וחשיבי ואיך ס"ד דכבש קטן בן שנה לא יהי' חשוב כצפור דרור:

בא"ד. דהפסד דקדשים דקאמר התם: התוספ' בדיוקא נקטי הך צריכותא דוקא דאידך צריכותא דאי מהכא ה"א וכו' אפילו לפי הירושלמי הוי צריכא דאפילו אי איירי התם בחתיכה מכ"מ כיון דחתיכה עדיף מבהמה שלמה א"כ כיון דאשמעינן בזבחים דבהמה שלמה לא בטלה לא הי' צריך להשמיענו בע"ז דחתיכה לא בטל ולכן לא נקטו התוספ' רק דלהירושלמי לא הי' צריך הצריכותא דאי מהתם וכו', אבל ק"ל היאך מוכח מזה דהש"ס שלנו חולק על הירושלמי הרי גם לפי מה שחלקו התוספ' בין כבשות קטנות לשור הגדול ג"כ קשה כן ל"ל הך צריכותא דאי מהתם וכו' פשיטא דאי אשמעינן התם דשור הגדול לא בטל אכתי לא הוי שמעינן דגם כבשות לא בטלות ואין לומר דהקושיא היא דלא לאשמעינן בזבחים רק חטאות המתות ולא לנקוט שור הנסקל ג"כ דז"א דזה גם במה דמתרץ דה"א משום הפסד קדשים ג"כ לא אתי שפיר דלזה ל"צ לנקוט רק חד או שור הנסקל או חטאות המתות אע"כ דליכא קפידא בזה כל דצריך למתני הבבא אי נקט התערובת בחד או בתרי וא"כ מה שהקשו התוספ' להירושלמי גם לשיטתם קשה:

בד"ה ר' יודא. ואין נראה דדוקא בדבר המתערב: לכאורה אין זה קושיא על רש"י שהרי בזבחים (ע"ג.) מבואר שחזר בו ר"ת ממה שחילק בין לח ליבש וא"כ י"ל שגם רש"י סובר כן, אכן בתוספ' הרא"ש הקשה עוד על פי' רש"י ממה דקאמר אי הכי מ"ט דר"י משמע דקודם לזה ידע שיש טעם אחר לר' יהודה ומהרש"א הרגיש ג"כ בזה, ולענ"ד י"ל דרש"י מפרש הברייתא לפי המסקנא כדרכו בכמה מקומות ולהס"ד דמקשן באמת ה"א דטעמא דר' יהודה דס"ל כל שדרכו למנות לא בטל, ולפ"ז שפיר י"ל דגם רש"י ס"ל כן דיבש ביבש לר"י מב"מ בטל:

בד"ה דברי הכל. אמאי לא נקט טמאה בשל חולין: ביישוב זה י"ל דאף דלא ס"ד טהורות בטהורות עדיף לי' היינו דלא מסיק אדעתי' לחלק בין איסור זרות ובין איסור טומאה כמו שפירשו התוספ' דכיון דאיירי בנימוחה א"כ בהא דלא תעלה בטמאה אף לכהן אשמעינן דחד איסור לא בטל וגם בטהורה לזר יש חד איסור אבל בשלמה ודאי י"ל דידע שפיר דיותר רבותא יש בטהורה בחולין דליכא רק חדא איסור לישראל מבטמאה דאיכא ב' איסורים איסור זרות ואיסור טומאה לישראל דע"כ לישראל בעינן למישרי הך תערובות דאי לכהנים דוקא לא חשיב ראוי להתכבד לפירוש התוספ' וא"ל דאין איסור חל על איסור דאיסור טומאה חשיב איסור מוסיף דאתוסף איסורא אחתיכה אף לכהנים:

תוכן העניינים

ערוך לנר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה