ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר
דף פא.
בגמרא איילונית זונה היא: ק"ק כיון דהא דפסולה זונה לתרומה אתיא מכי תהי' לאיש זר כדאמרינן לעיל (דף ס"ח) א"כ דלמא לעולם ר' יהודה היא ומכ"מ קאמר שפיר דבעלוה פסלוה מתרומה דבי נשי דאף דאיילונית זונה היא מכ"מ לא נבעלה לפסול ולא פסולה לתרומה, ומזה לכאורה ראי' לשיטת התוספ' לעיל (מ"ד:) דהא דזונה פסולה לתרומה הוא משום דכללה רחמנא בהדי חללה דלפ"ז אפילו לא נבעלה לפסול לה ג"כ פסולה לתרומה גם לרבי יהודה:
שם אינו מאכיל קמ"ל: ק"ק הרי כבר שמעינן כן ממתניתן ריש פרקין (דף ע') דחנן ואם לא ידעה משנעשה פ"ד הרי אלו יאכלו ע"ש הרי שאוכלת מכחו אף שאינו ראוי להוליד וא"ל דשאני התם שכבר אכלה דהיניחא לר' יוחנן דס"ל לעיל (דף ע"ה) הסברא דכבר אכלה אבל לר' אלעזר דלא ס"ל ק' מאי קמ"ל מתניתן דהכא, וי"ל דממתניתן לעיל לא מוכח כן דהי' אפשר לפרש דאיירי בכהן שנשא בת כהן ואם בא עלי' כשהוא פ"ד פסלה אבל בלא בא עלי' אוכלת בתרומה דבי נשא אבל לעולם ה"א דאינו מוליד אינו מאכיל לכן קמ"ל הכא דאפילו בנשא בת ישראל מאכילה בתרומה, ואפשר דמשום זה נקיט רש"י במתניתן דסריס אדם מתרומה דבי נשא נמי פוסל שלכאורה הוא ללא צורך לפירוש המתניתן דלא איירי רק מנשא בת ישראל והוי דיוקא לבד דסריס אדם אינו מאכיל בת ישראל אבל שפוסל גם ב"כ מתרומה דבי נשא הרי מזה לא איירינן הכא אבל לפ"ז א"ש דשפיר צריך זה לפירוש המשנה דאל"כ יקשה פשיטא דאינו מוליד מאכיל כבר שמעינן ממתניתן דלעיל:
שם ואפילו בתרומה דרבנן: א"ל מנ"ל הא דלמא ר"ל ג"כ לא אסר רק בתרומה דאורייתא וה"ק דדוקא בזמן הזה אוכלת בתרומת דגן אבל בזמן חזה ושוק לא די"ל דא"כ ליתני בקיצור אוכלת בתרומה בזמן הזה אבל בזמן הבית לא ומדנקיט בזמן חזה ושוק ע"כ דבעי למימר דאפילו בתרומה דרבנן אסורה בזמן חזה ושוק וכן א"ל מנ"ל דלר' יוחנן אוכלת אפילו בחזה ושוק ולאפושי פלוגתא דלמא קאמר ג"כ דמאכילה בזמן חזה ושוק תרומה דרבנן דאיירי בי' ר"ל, וי"ל דלא משמט לי' לאוקמי' סתם תרומה דמתניתן בתרומת פירות ואף דלקמן (צ'.) מוקי סתם תרומה בתרומה דרבנן י"ל דהיינו בתרומת דגן בזמן הזה אבל בתרומת פירות לא, ובזה א"ש ג"כ מה שהעירו התוספ' כאן למה לא מוקי הך דב' קופות בתרומת פירות, א"נ י"ל דלכך פשיטא לי' דלר"י אפילו בחזה ושוק נמי אוכלת כיון דלפי מש"כ התוספ' (בד"ה ואין) ס"ל לר"י דלרבי יוסי אנדרוגינוס הוי זכר ודאי וא"כ ודאי דבחזה ושוק נמי אוכלת כשאר כהנא:
שם ברש"י ד"ה פסולה. אסורה לכהונה: עיין בריטב"א שפירש דבריו דבשלמא לדידן בלא רב המנונא ניחא דלא נפסלה לכהונה מטעם זונה כיון דלא הוי זר אצלה מעיקרא אבל לרב המנונא דנחשבת כאשת איש שזנתה לא בעינן זר אצלה מעיקרא ע"ש, והן אמת דרש"י בזה לשיטתו אזיל דכתב כן לעיל (ט"ו:) דיבמה לשוק לא נפסלה דלא זר אצלה מעיקרא היא, אבל ק"ל לשיטת הרמב"ם דפסק (הל' א"ב פ' י"ח ה' ו') דיבמה שבא עלי' זר עשאה זונה וע"ש בה"ה ובשער המלך שהאריכו בביאור דבריו ומסקו דס"ל דלא בעינן זר אצלה מעיקרא, אכן לפ"ז תמו' סוגיא דהכא מאי פריך לרב המנונא דוקא הא אפילו לא אמרינן כרב המנונא קשה ג"כ למה לא נפסלה בבעילת אחר שהרי הרמב"ם עצמו לא פסק כרב המנונא ואעפ"כ פסק דבא עלי' זר נעשה זונה ופסולה לכהונה, וי"ל ע"פ מה שכתבתי לעיל במתניתן שיש לפרש מה דקאמר בעלה פסלה על האחים ולא לענין כהונה ולכן בלא רב המנונא לא קשה הרי זונה היא דעי"ז לא נפסלה על האחים אבל לרב המנונא דס"ל דהוי כאשת איש שזנתה שפיר נפסלה על האחים ע"י אחר ולכן פריך לרב המנונא דוקא וא"ש שיטת הרמב"ם:
בד"ה שאני שונה. גזירה דרבנן אטו דאורייתא ק"ק מאי ראי' בזה דתרומה דרבנן אפילו אי פשיטא לן דגזרינן דרבנן אטו דאורייתא מכ"מ בעגול לא שייך לגזור לאסור עגול פירות שנתערב אטו תרומה דאורייתא שנתערב דגם אם נתערב מכ"מ ליכא איסור דאורייתא דמדאורייתא ברובא בטיל דמאה רק מדרבנן הוא כמש"כ התי"ט (בחלה פ"א) ואפילו אי מדאורייתא בעינן מאה עכ"פ הכא דנימא דגם במאה לא בטיל הוא רק מדרבנן, ומזה לכאורה ראי' למה שהוכיח בתשובת מהרי"ל מתוספ' (סוף מעילה) ומתוספ' ב"מ (ו':) דדבר חשוב מדאורייתא לא בטיל ולהנך שיטות הראשונים דס"ל דדבר חשוב בטל מן התורה צ"ל דס"ל כשיטת הרמב"ם דתרומת תאנים היא מן התורה כמש"כ הכס"מ והמ"ל (ה' תרומות פ"ב) ועיין ברש"י גטין (ד' נ"ד):
שם בתוספ' ד"ה ואין מאכילה. האי שנויא לא הוי כסוגיא דהכא: ק"ק דלמא שאני התם דמשום חזקה לא גזרינן כדאמר גדולה חזקה אבל הכא גזרינן דליכא חזקה לאכול אלא אדרבא איכא חזקה שלא לאכול דהא עד השתא לא אכלה וכמש"כ ג"כ המ"ל (בפ"ז מהל' תרומות) דהכא ליכא חזקה, וכן ק"ל אקושיתם דהכא דהא רק לריש לקיש קאמרינן הכא דגזרינן דרבנן אטו דאורייתא אבל לר' יוחנן לא שמעינן כן וא"כ מאי קושיא דלמא הך תירוץ דכתובות אליבי' דר' יוחנן קאי, וביותר קשה אמה שהקשו מסוגיא דשתי מדוכות דהא הך סוגיא דהתם דהתם אליבי' דר' יוחנן קאי דאליבי' הוצרך לתרץ שם כזית בכדי אכילה פרס דאורייתא ומי יימר דר' יוחנן אית לי' ג"כ הך גזירה, ומיהו בהא י"ל דמשמע להו כן דגם ר"י אית לי' גזירה ממה שהשיב לר"ל אני שונה חתיכה בחתיכות עולה שדוחק להו לומר דרק אליבי' דר"ל אמר כן אבל קושיתנו הראשונה עדיין ק' דלמא שאני התם דאיכא חזקה:
בד"ה שאני שונה. משום דסבר כרבנן: קושיא זו וכן קושיתם דלקמן (בד"ה והלא) דדלמא מתניתא דחתיכות כרבנן אתיא ל"ק רק לפי' רש"י דרבי יוחנן ור"ל אליבי' דר"מ פליגי אבל לפי' הרשב"א בשמעתין דאליבי' דרבנן פליגי ל"ק קושיות אילו כמובן דשפיר קדייק ר"ל מהא דעגול דתרומה דרבנן דאי הוי דאורייתא לא הי' עולה אפילו לרבנן דכל שדרכו מקדש וכן ר"י דייק מהא דחתיכות שפיר דאפילו דאורייתא עולה דאי לא"ה גם לרבנן לא הי' עולה אי הוי אמרינן כל שדרכו אע"כ הוכיח דאת שדרכו קאמרינן:
בא"ד. אלא ו' דברים בלבד ראיתי להגאון ראו"ו ז"ל בשנות אליהו (ערלה פ"ג) שכתב על זה וז"ל ונראה דקושיתם מעיקרא ליכא דהאי עגול בעגולים עולה הוא מהא דתנן לטרא קציעות וכו' וא"כ ר"מ הוא דסבר אליבי' דר' יהושע שיעלו ולר"ל דסבר אליבי' דר"מ כל שדרכו למנות קשה איך עגול בעגולים עולה לדידי' וא"כ קשה דר"מ אדר"מ וע"כ טעמי' משום דהוא מדרבנן עכ"ל, ולענ"ד שפיר הקשו התוספ' דקושיתם קאי אמה שכתבו (בד"ה ואין) דריש לקיש הי' שונה אליבי' דר' יוסי עגול בעגולים עולה וכ"כ ג"כ (בד"ה אמר), וא"כ אין זה הך דלטרא קציעות דשם לא הוזכר ר' יוסי ולכן שפיר הקשו דאכתי היאך הוכיח ר"ל מזה דס"ל לר' יוסי תרומה בזה"ז דרבנן דלמא טעמי' משום דסבר כרבנן ולכן אין ראי' מהא דר"מ אליבי' דר' יהושע דהוא באמת יסבור גם לר"ל תרומה בזה"ז דרבנן אבל אכתי לר' יוסי מנ"ל:
בא"ד. ה"ל למינקט מידי דאורייתא א"ל דא"כ לר' יוחנן למה לא נקט ביצת טריפה די"ל כיון דכבר אשמעינן בחתיכות דאפילו דאורייתא בטל נקט עגול לאשמעינן הך גופא דתרומה דאורייתא ואעפ"כ בטל דומיא דחתיכה דאי הוי דרבנן לא הוי צריך למינקט כלל דפשיטא דבטל כיון דאשמעינן בחתיכה דאפילו דאורייתא בטל:
בד"ה והלא. הוא רבי יוסי: לא ידעתי אנה מצינו כן ואדרבה בפסחים (י"א.) מוכח דבר פלוגתא דרבי יהודה בכל מקום הוא ר"מ ולא ר' יוסי אכן מתוספ' הרא"ש נראה דגרסינן הוא ר"מ וקדייק דעכ"פ לר"מ חתיכה עולה וע"כ דס"ל את שדרכו למנות מקדש ולהכי י"ל דגם רבי יוסי ס"ל כן ולכן עגול עולה אף דתרומה דאורייתא:
בא"ד. ולא נקט את שדרכו: אבל השתא דטעמא משום תרומה דרבנן ולכך בטל ל"ק למה לא נקט את שדרכו דאת שדרכו גם לר"ל אפילו בדרבנן לא בטיל כמש"כ התוספ' לקמן (בד"ה מאי היא) בתירוץ בתרא ודבריהם דהכא ע"כ להך תירוץ קאי ולאידך תירוץ שם אמרינן כתירוצם דלעיל דה"ל למינקט ביצת טריפה:
בד"ה מאי הוא. א"כ כלאי כרם נמי דרבנן: ק"ק מאי קושיא דלמא איירי ר"מ בזמן שבית המקדש קיים דהוי דאורייתא ואף דהתוספ' בביצה (ה'.) הקשו ג"כ אהא דאמרינן שני י"ט של ר"ה נולדה בזה אסורה בזה דזה ע"כ איירי לאחר חורבן דאי קודם חורבן מאי דהוי הוי זה לא שייך רק התם דבזה אפילו לעתיד כשיבנה ביהמ"ק לא יהי' נפקותא דאו לא יהי' רק יום א' ר"ה אבל הכא לא שייך לומר כן כיון דאיכא נפקותא בהך דחבילי תלתן כשיבנה ביהמ"ק והרי כמה דינים יש דפליגי בהם תנאים שאינם נוהגים רק בזמן הבית: