ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר
דף פ:
בגמרא כמאן כרב הונא: ק"ק דלמא לעולם כר' יוחנן ס"ל ומיירי שרב נחמן לא הביא ב' שערות אבל לא הי' לו שום סימן סריס רק דלא ידע אי בשרו מעלה הבל ורצה לבדקו אם גם סימן זה אין לו דאז וראי אינו ריס אבל אי יש לו אז הוא סריס אפי' באחד מהן וא"ל דא"כ הוא סרים במה שאין לו זקן ואף שכתבו התוספ' דשטרות דזקן לא מקרי שתי שערות היינו דוקא ב"ש בזקן לבד אבל נתמלא זקנו ודאי סימן גדלות כדאמרינן בנדה (ר"פ בא סימן) וא"כ ע"כ איירי דלית לי' זקן וא"כ זה בעצמו סימן סריס דז"א דהא להרמב"ם זה לבד אינו עושהו לסריס או איירי דעתה לאחר ך' הביא ב' שערות רק דלא ידע דלמא סימן סריס דאין בשרו מעלה הבל קדם לב' שערות ועשאו סריס ואז ב' שערות אין מו ליה, וצריך לומר דידע מזמז מעשה דרב נחמן איך הי':
שם וסתמא כר' עקיבא: ק"ק מאי קמ"ל פשיטא דהרי בכ"מ ר"א ור"א הלכה כר"ע דר"א שמותי הוא, ונ"ל ע"פ מה שכתב הריטב"א דמאי דפריך לימא תהוי תיובתא דרב המנונא אף דלית הלכתא כוותי' היינו טעמא משום דאיהו דאמר בר"ע כדאמרינן בסוטה (דף י"ח) והכא אמרינן דסתמא כר"ע לכן פרכינן ופרקינן לי' עכ"ל, ולכן קאמר הכא וסתמא כר"ע דזה מייתי להקדמה למה דרצה לפרוך לימא תהוי תיובתא דר"ה, ובזה יש לתרץ ג"כ מה שהקשו התוספ' ד"ה לימא דאברייתא דלעיל לא רצה לפרוך דפשיטא דאין הלכה כרב המנונא ועיין לעיל (דף מ"ה) שכתבתי ג"כ יישוב לקושית התוספ':
שם בתוספ' ד"ה כיון דאיכא. מה בא להוסיף על רבי: התוספ' בזה לשיטתם אזלו דכתבו לעיל דגם לרבי בעינן ל' יום בהדי סימנים להוציא מידי ספק נפל אכן לא ידעתי מנ"ל כן גם בתוספתא שהביא הרשב"א לא משמע כן:
בד"ה עד שיהא. כיון שניכר מיד שאינו עושה כיפה: עיין במהרש"א שהקשה דאכתי לר' יוחנן דקאמר אפילו באחד מהן דהיינו בלא הביא ב' שערות כמש"כ התוספ' איך אפשר להכיר בקטנותו, ולפענ"ד י"ל דלר"י ודאי משכחת כגון כשנולד הי' לו סימן דאינו עושה כיפה והלך האחד ובא אחר במקומו וכן עד שהגדיל שלעולם הי' לו א' מסימני סריס, שוב ראיתי שגם הבית שמואל (סי' קע"ב) הרגיש בזה:
ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשה הרב המגיד על הראב"ד (בפ"ב מהל' אישות) דס"ל דב' שערות הוא סימן כשרות והיכי שיש לו סימן א' הוא סריס וגם ס"ל דהיכי דאית לי' ב' שטרות בזקן אפילו כולהו לא מהני דא"כ למאי נפקא מיני' מכל סימני פריס דאי אית לי' ב' שערות כולהו לא מהני ואי לית לי' לא בעינן אפי' א' מהן, ולפ"ז א"ש דיש נפקותא כיון דבעינן שלא הי' לו שעת הכושר ממעי אמו א"כ אם הי' לו א' מן הסימנים בקטנותו והלך לו ובא אחר במקומו עד שעה שגדל והי' ראוי להיות לו שערות דאז סימן סריס הוא לו מה שאין לו שערות:
ועוד י"ל ביישוב קושית המהרש"א גם מה שהקשה עוד למה הקשו התוספ' מקטן וקטנה לא חולצין דוקא לרב הונא ולא ג"כ לר' יוחנן די"ל דהא דבעינן לעיל שיהא סריס ניכר ממעי אמו ע"י שאינו עושה כיפה היינו להחזיקו כודאי סריס ולפטור אשתו מחליצה משום דאמרינן במתניתן אין חולצין לאשתו אבל מכ"מ גם אותן סימני סרים שאינן ניכרים עד גדלות כגון שאין לו שערות מכ"מ פוסלין מספק שמא גם מעת קטנותו הי' לו פסול זה שאינו ראוי לשער ולכן שפיר קאמר ר"י אפילו באחד מהן דהיינו להחזיקו כסריס מספק, וכן א"ש הא דל"ק לר"י איך חיישינן שמא ימצא סריס באין לו סימן סריס מקטנותו אבל לרב הונא הקשו שפיר דלא ס"ד דלרב הונא דבעי כולהו חשיב ספק סריס גם בשאנו רואין שאין לו סימני סריס מקטנותו:
בא"ד. כשמטיל מים ועושה כיפה יחלוץ וייבם: וה"ה דהוי מצי להקשות ג"כ מהא דקטנה לא מתייבמת שמא תמצא איילונית דהא גם באיילונית בעינן כולהו לרב הונא ויש סימנים שניכרים בקטנות כמש"כ התוספ' בקדושין (ד') ע"ש, ואולי י"ל דאף דבקטנותה אפשר להכיר מכ"מ שלקתה ממיעי אמה אי אפשר להכיר דקול פשיטא דא"א להכיר שהרי גם לענין סריס לא חשבו התוספ' קול בתוך הסימנים שאפשר להכיר ושיפולי מיעי' שמא ג"כ אי אפשר להכיר, א"נ י"ל דלכן לק"מ מאיילונית דאף דמסתמא בעינן ג"כ כולהו באיילונית מכ"מ לא בעינן שיהי' ניכרים ממעי אמו שזה לא הוזכר רק גבי סריס מלשון סריס חמה שלא ראה חמה בכשרותו, אכן מה שהקשו התוספ' יחלוץ קשה דהא מה שקטן אינו חולץ אינו מטעם שמא ימצא סרים אלא משום דאיש כתיב בפרשה כדאמר לקמן (דף קי"ט) וצ"ע:
בד"ה דהביא ב' שערות. דהא הביא ב' שערות בזקן: לענ"ד אפשר לומר ביישוב זה דאף דאם לא הביא ב' שערות עד ך' ונולד א' מסימני סריס הוא סריס מכ"מ אם אח"כ צמחו שערות בזקן העליון לא מחזקינן בסריס עד שיבואו כולם כשהי' א' משעת לידה או להחזיקו בספק סריס אפילו לא הי' שום א' משעת לידה כמש"כ התוספ' לעיל לרב הונא ועיין ברמב"ם:
בד"ה כי פליגי. חשוב סריס: ודאי יקשה לפ"ז למאי נפקא מינה חשיב שאר סימנים בברייתא וכעין מה שהקשה ה"ה על הראב"ד שהבאתי לעיל, אבל לפי מה שכחבתי שם דיש נפקותא היכי שאזיל הסימן ובא אחר תחתיו גם הכא א"ש מה דקאמר ר' יוחנן אפילו באחד מהן דהשמיענו אפילו לא הי' רק א' מהן ממעי אמו עכ"ז חשיב סריס חמה שלקוי ממעי אמו: