אור ברסלב

ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר

דף פ.

דף עט:

בגמרא וליחוש שהא הבריא בנתים ק"ק היאך ס"ד לומר כן שהרי בחולין (דף י':) ילפינן דאזלינן בתר חזקה מויצא הכהן אל פתח הבית ע"ש הרי שאזלינן בתר חזקה ולא חיישינן שמא הלך בנתים וחזר, וצ"ל דהוי ס"ד בבעל חי חיישינן יותר שמא הבריא כיון שעשוי להשתנות ע"י גדול וצמוח משא"כ בדומם:

שם שלשה פעמים בתוך שמונים יום:

ק"ק דאמאי דלא מתרץ דבשלמא התם דלא ידעינן שהי' ממעי אמו דהא בודקין אותו בתחלה חיישינן שמא עבר בנתים אבל הכא דלקה ממעי אמו לא חיישינן, ועוד ק"ל היאך אפשר דשם הטעם דבדיקה שמא הבריא בנתים דא"כ הי' צריך לבדוק בכל יום והרי לא בדקינן רק פעם א' בנתים וגם בזה בעינן שיהי' משולשים כדאמרינן בבכורות (דף ל"ט) וע"כ דידוע הי' ע"פ דרכי הרפואה דכן הדרך שילך החולי ואז אינו מום אבל אם הבריא בזמן אחר הוי מום ואיך נדון כזה אהכא דאין כאן רגילות שיעבור הסימן כמו שם שדרך החום לעבור בזמני הבדיקה כמו שפי' רש"י שם וצ"ע:

שם כל הני מילי מעליותא: א"ל איך הביא רב יוסף ראי' נגד דבריו די"ל דנזכר רב יוסף שהוא למד לאביי כן כדאמרינן בכמה דוכתי' דרב יוסף חלה ושכח תלמודו ואביי הזכירו, שוב ראיתי בריטב"א שהביא הנוסחא בש"ס כן א"ל אביו הכי אמרינן משמך איילונית מקטנותה יצאה לבגר א"ל נדרוש משמך הכי א"ל יהא רעוא בכולהו אילין מילין מעליתא תדרשון משמאי דתניא אין הסרים וכו' הרי בפי' כמו שכתבתי דרב יוסף כבר אמר ושכח ואביי הזכירו:

שם אין הסריס נדון כבן סורר ומורה: לא ראיתי להרמב"ם שהביא דין זה ולא ידעתי למה השמיטו, גם ק"ל לפי מה דאמרינן בב"ב (קכ"ו:) טומטום שנקרע ונמצא זכר אין נדון כבן סורר ומורה דכתיב כי יהי' לאיש בן עד שיהי' בן משעת הוי' והשתא לרבי יהודה דס"ל לקמן (סוף פרקין) דטומטום שנקרע הוא סריס חמה ל"ל קרא דכי תהי' תיפוק לי' דאין נדון אלא בחתימת זקן התחתון, אכן הא יש לתרץ דלכאורה י"ל כיון דלפי מה ואמרינן הכא סריס חמה אין לו חתימת זקן א"כ מה פליגי רבנן בטומטום שנקרע אי סריס הוא או לא נחזי אנן אי יש לו זקן וצ"ל דודאי סתם סריס אין לו זקן אבל טומטום שנקרע יש לו ואעפ"כ ס"ל לר"י דהוא סריס דמה שהי' טומטום עושהו סריס אף שאין לו סימני סריס, א"נ יש לומר אפכא דטומטום אין לו זקן רק דבמה שאין לו שערות אין נעשה סריס עד בן ל"ה ור' יהודה ס"ל דמיד כשנקרע הוא סרים, אכן לפ"ז עדיין קושיא הראשונה במקומה עומדת אבל לפי תירוצינו הראשון דיש לו זקן קושיתנו הראשונה א"ש ג"כ דצריך למעט טומטום מסורר ומורה אף שממעטינן סריס בלאו הכי:

אכן מכ"מ ק"ל אעיקר דרשה דקאמר דאין בסו"מ נדון אלא בחתימת זקן הא אדרבא כשיחתום הזקן אין דנין אותו עוד כדאמרינן בסנהדרין (ר"פ בן סורר) דזמן בסו"מ הוא משיביא ב' שערות עד שיקיף זקן התחתון וא"כ מה בכך שלא יחתום זקנו, אכן גם בזה י"ל דהא טעמא דלא דנין אלא עד שיקיף זקן מפרשינן התם דכתיב בן לאיש בו שסמוך לגבורתו של איש דלאיש הוא גבורתו של איש כמש"כ התוספ' שם דהיינו היקף זקן וכיון דזה לא יגיע לכלל גבורתו של איש לעולם לא הוי בן סמוך לאיש כן י"ל ביישוב הברייתא, אכן הלשון לא משמע כן ולכן י"ל דסבר הרמב"ם דברייתא זו פליג אמתניתן דבן סורר וס"ל דלא דרשינן בן הסמוך לגבורתו של איש אלא בן שיש לו גבורתו של איש וס"ל דהחיוב של בן סו"מ לא מתחיל אלא משיקיף זקן התחתון וזמן חיובו ג' חדשים משראוי להיות אב אחר התחלת זמן חיובו כדאמרינן שם, ובזה אתי שפיר דאין בן סו"מ נדון אלא בחתימת זקן וזה זמן חיובו וכיון דהרמב"ם פסק כסתם מתניתן דבן סו"מ לכן השמיט דין זה, וגם קושיתנו לרבי יהודה מתורץ שפיר די"ל דהוא ס"ל ג"כ כמתניתן ופרק בן סו"מ וא"ש:

שם ברש"י ד"ה מאי ניהו כלומר ולא ידענא: פירושו הראשון דחוק ובפירושו השני הצריך להגי' לאמימ' דאמר תחת לאמימר כמש"כ המהר"ם ולב' הפירושים לא א"ש למה לא אמר כן אדלעיל דל"ש כלל למאי דסליק, ולכן לולא פירושו הי' נ"ל דרצה להביא ראי' דנעשה סריס חמה ע"י אמו מדאפי' בטהרה ושתתה שיכרא מדשמע כל שממעי אמו לוקה ולא קאמר כל שלקה משעת לידה או משעה שנולד ומדקאמר הך לישנא משמט שע"י שהי' במעי אמו גוף א' עמה מזה לוקה על ידה:

בד"ה ת"ש. כי מתניתא: לענ"ד ב' פירושי רש"י דוחק דהיאך שייך בזה סמי חדא מקמי תרתי אחר שחזר בז ד"א ואיך מסתבר יותר שב' המימרות אמר לאחר חזרה משאמרה קודם חזרה וגם פי' השני דוחק אחר שאמר ר"א בפי' שיש לו רפואה היאך נאמר שלא הי' ברור לו, ולולא פי' רש"י הי' נלענ"ד לפרש כיון דרבי סתם בשם ד' אליעזר כב' הדיעות ורבי הי' אחר ר' אליעזר א"כ כשסתם רבי ע"כ כבר חזר ר"א רק ששמע רבי דברי ר"א וסתמן וכששמע אח"כ שחזר ר"א סתם ג"כ ומשנה לא זזה ממקומה ולכן ע"י משנה לא ידעינן מה סתם רבי לבסוף אבל מברייתא דרבי חייא שמעינן שפיר כיון שהוא הי' אחר רבי א"כ ודאי ידע מה הי' סתם רבי דלבסוף וכיון דהוא סתם בברייתא דר"א ס"ל סריס חמה חולץ וחולצין לאשתו ע"כ ידע שזה סתם רבי לבסוף וכעין מה דאמרינן לעיל (דף מ"ג) רבי לא שנאה ר"ח מנ"ל:

בא"ד. וסמי הך דלעיל מקמי תרתי: א"ל הא הך דנדה ג"כ הוי תרתי דבבריית' שם קאמר ר"ח בן אנטיגנוס גנים משום ר"א כל שעברו ל' יום משנת עשרים וע"כ אהנך עשרים דידי' או דב"ה קאי די"ל דלעולם הדר מהך דנדה ועשרים אדבית הלל קאי ולענין איילונית:

בד"ה מבן י"ב. אתינוקת קאי כר"א אף דהכא גם התוספ' כתבו כן מכ"מ בנדה (מ"ז:) כתבו תירוץ אחר דאליבי' דרבי קאמרי דס"ל שם כב"ש דתנוק בן י"ח, אכן בזה לכאורה אכתי לא מתורץ רק דנקט בן י"ח אבל אכתי הא דנקט מבן י"ב לא מתורץ דהא קטן בעי בן י"ג, ונ"ל דהם ס"ל כמש"כ הרשב"א הכא דנקט כן משום דס"ל דתוך זמנו כלאחר זמנו והרשב"א צריך ג"כ לתי' התוספ' דהוא לא מתרץ רק הא די"ב ולא הך די"ח ודא ודא חד שיטה היא, ועיין בנדה (מ"ו.) דמשמע דמספקא להש"ס אי ס"ל לרבי תוך זמנו כלפני זמנו או לא, שוב ראיתי בריטב"א שכתב ג"כ בשם י"מ כמש"כ הרשב"א והקשה עליהם דאכתי הא דנקטו שנת י"ח לא מתורץ, ולפענ"ד ע"פ מה שכתבתי א"ש, ועיין עוד בריטב"א שהוא הסכים עם פי' רש"י ומה דנקט באחת בתנוקות ולא בתנוק בזה כתב הטעם דרבותא קמ"ל משום דבתנוקות יש ג' זמנים ואעפ"כ ס"ל לרב דאפילו נערות לית לה אלא נעשית בוגרת למפרע עכ"ד, ולכאורה דבריו צ"ב היאך קמ"ל רב כן דהא לענין חיוב אכילת חלב אין חילוק בין נערות לבגרות אבל י"ל דה"ק כיון דארב קשה קושית הש"ס דאיילונית לר"מ יהי' לה קנס וע"כ צריך לתרץ דמקטנותה יצאה לבגר וא"כ שפיר קמ"ל רב רבותא בתנוקות. אבל מה דסיים הריטב"א עוד דמהך טעמא נקט ג"כ כר' אליעזר זה לא זכיתי להבין דהא אי הוי נקיט ג"כ תנוקות עד בת ך' כת"ק אליבי' דב"ה נ"כ הוי שמעינן הך רבותא:

שם בתוספ' נעשה סריס. ולקי על חלב שאכל: הא דפשיטא להתוספ' דלענין מלקות פליגי ולא לענין חטאת כבר כתבתי בזה במקום אחר וכן יישבתי שם הסתירה שהקשה המ"ל מתוספ' דהכא נגד התוספ' דנדה (מ"ו:) לענין התראת ספק, והנה עוד יש לומר דאי לאו דחשיב זה התראה ודאי גם חטאת לא הי' מחיוב כיון דמדאורייתא קטן אין מצוה כלל שלא לאכול חלב וא"כ אי ספק דאורייתא מן התורה לקולא אם הי' שואל לנו אותו שאכל חלב מבן י"ב עד בן י"ח אם מותר לאכול חלב לא היינו יכולים לאסור לו מן התורה וא"כ אף ששוגג הי' מכ"מ מקרי אינו שב מידיעתו ואינו מביא קרבן על שגגתו כדאמרינן בחולין (ו':) ואף דכתב הרמב"ם (ה' טומאת מת פ"ט) דלענין קרבן ספקו לחומרא היינו היכי שהוא מצד עצמו ודאי בזה מוזהר גם על הספק שהרי חייב אשם תלוי אבל היכי שהוא ספק קטן הוי כשאר ספק דאורייתא ואינו מוזהר ועיין בקידושין דף ס"ג) דשם איירי לחייב הגדול קרבן:

בד"ה איילונית לר"מ. הם בששה חדשים הסמוכים לשתים עשרה: כבר כתבתי במ"א שדעת הרמב"ם (בפ' ב' מהל' אישות) אינה כן אלא דכל זמן שפסק הקטנות מתחיל ימי נערות וכן כתב הרמב"ן לעיל (ס"א:) ע"ש, וכן מוכח לכאורה ג"כ מסוגיא דקדושין (ד'.) דטרח הש"ס לתרץ למה צריך קרא ליציאת בגרות כיון דבנערות יוצאה בגרות מאי בעי גבי' והרי לכאורה יש למצוא בלא הביאה ב' שערות עד שנת י"ג או אח"כ דבזה מקטנות יוצאה לבגרות ולא צריך לאוקמי' באיילונית אע"כ דכל זמן שפוסק קטנות מתחיל זמן נערות, וכן מוכח לכאורה ג"כ מסוגין דלכאורה תקשה ברייתא דקתני דאין איילונית נדונית בנערה המאורסה לשמואל דל"ל טעמא דמקטנותה יצאה לבגרות תיפוק לי' משום דקטנותה מושך עד י"ח ואז ליכא נערות עוד בכל אשה אפילו בלא איילונית אע"כ דבכל אשה יש לה נערות אפילו כשפסק קטנותה בשנת י"ח כגון שלא הביאה ב' שערות עד זמן ההוא ולכן שפיר צריך טעמא דמקטנותה יצאה לבוגרות גם לשמואל, וא"כ מכל הני ראיות ק' לשיטת התוספ' וכן קשה לשיטת הרמב"ם והרמב"ן מה שהעירו התוספ' כאן למה הקשה דוקא לרב ולא לשמואל, ולכן י"ל דהרמב"ם והתוספ' לא פליגי דודאי היכי דהביאה ב' שערות אפילו אחר זמן רב מתחיל זמן נערות דהשערות הם סימן נערות כמש"כ הרמב"ם אבל היכי דלא הביאה ב' שערות רק דגדלות שלה מתחיל ע"י סימני סריס ואיילונית בזה י"ל דגם הרמב"ם מודה דליכא נערות רק בחדשי נערות של כל אשה דהיינו בו' חדשים שאחר י"ב ובזה הכל א"ש, רק מה שהקשינו דתקשי' מהברייתא דהכא לשמואל אכתי לא מתורץ בזה, גם תמהתי שלא ראיתי להרמב"ם שהביא דין זה דנעשה סריס למפרע רק בטור הביאו ואדרבא מסתימת לשון הרמב"ם בהל' אישות משמע דפסק כשמואל וזה תימא הא הלכה כרב באיסורי נגד שמואל, ועיין בראב"ד (הל' נערה בתולה פרק א' הל' ט"ז) שנראה דעתו שפסק כשמואל שיש לאיילונית קנה עד שתהי' בת י"ב וזה תימא שפסק כשמואל נגד רב ואף שהלכה כשמואל בדיני והתם דיני ממונות הוא מכ"מ כיון דעיקר פלוגתת רב ושמואל היא לענין איסור ה"ל לפסוק כרב אפילו היכי דנוגע לדין ממון, שוב ראיתי בנודע ביהודה (אהע"ז סי' ו') שעמד ג"כ בקצת דברים אילו ע"ש:

תוכן העניינים

ערוך לנר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה