אור ברסלב

ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר

דף עו.

דף עה:

בגמרא ניקב ונסתם כל שאלו נקרי ונקרע: לכאורה נראה דהיינו הך דינא דברייתא לקמן דק דלקמן איירי למעלה מעטרה והכא בעטרה עצמה, אכן מהרמב"ם והרא"ש נראה דקמפרשי דליכא הכא סתימה כלל רק דע"י שהנקב קטן מאוד נסתם מאליו ולכן תלי אי נקרע מעצמו ולכן הרא"ש לא גרס הכא כלל ונסתם וכן נראה מהרמב"ם דלא גרס הכי:

שם מייתינן נהמי חמימי דשערי: תמו' לי היכי מייתינן לי' לידי עון גדול דהזל"ב משום בדיקה ובשלמא לתי' ר"י דלעיל (ל"ד:) דבאקראי בעלמא שרי א"ש אבל לתירוץ התוספ' קמא קשה וכבר הפליג להשיג על תי' הר"י הרב בית יוסף מפני שהזוהר החמיר מאוד דעון הוצאת ז"ל ואיך שרינן הכא, ולכאורה י"ל כיון דע"פ הדין טעם איסור הז"ל משום מצות פרי' ורבי' הוא כמש"כ התוספ' בסנהדרין (נ"ט:) א"כ כיון שבלא בדיקה אסור לישא אשה כלל משום ספק פצוע דכא ויבטל מפו"ר א"כ מה שבודק עצמו ע"י הוצאת זרע ליכא משום בטול פרו"ר אדרבא עושה לשם פו"ר ואף דיכול לשא גיורת ומשוחררת מספק ואכתי ליכא בטול פו"ר בזה י"ל דלא שכיחי לי', ולפ"ז אין ראי' מזה להתיר הוצאת זרע ג"כ לבדוק אם הדם שראתה הוא ממנו או ממנה והב"ש באהע"ז (סי' כ"ה) רצה להביא ראי' מהכא להתיר גם בזה ולפ"ז שאני הכא דעושה משום פו"ר, אכן ק"ל מה שלא ראיתי ברמב"ם ושאר פוסקים שהביאו בדיקה זו דהש"ס כמו שהביא שאר בדיקות דהש"ס כגון בדיקות אטום בריאה (בפ' ז' מהל' שחיטה) וכדומה ומזה נראה לכאורה דאסור לבדוק בדיקה זו לפ"ז פשיטא דאין ראי' מכאן לדין הב"ש, אכן לא ידעתי למה דחו הש"ס מהלכה, וצ"ע גם על המהרש"ל ביש"ש שהביא בדיקה זו כנראה מדבריו להלכה ולא הזכיר כלל שכל הפוסקים הראשונים השמיטוה:

שם פצוע דכא ישראל מותר בנתינה: הרמב"ם (בפרק ט"ז מהל' א"ב) פסק דמותר בנתינה וכהן מותר בגיורת אבל אסור בממזרת והראב"ד השיג עליו מדתנן ואינו אסור רק לבא בקהל משמע הא בממזרת שרי, אכן לפענ"ד אין מזה השגה על הרמב"ם דהא כמו כן יש לדוק מרישא אפכא מדתני מותר בגיורת ומשוחררת ולא תני ג"כ ובממזרת משמע הא בממזרת אסור אלא מהא ליכא למישמע וכעין דמסקינן לקמן לענין נתינ' ואף שיש לחלק דלענין נתינה שאני דהוי מצי למיתני נתינה ולא הי' צריך למיתני בגיורת ומשוחררת כלל כאן דנתינה ג"כ גיורת הוא ז"א דגם אי הוי תני נתינה אכתי הוי צריך למיתני גיורת ומשוחררת ג"כ דה"א דוקא בנתינה מותר משום דפסולה היא אבל קהל גרים איקרי קהל וא"כ ה"נ י"ל לענין ממזר, וכן מה שהקשה הטור על הרמב"ם הביאו המהרש"א בכאן כי היכי דמותר בנתינה משום דכתיב בקהל ד' הא באחריני יבוא ה"ה ג"כ בממזרת ל"ק על הרמב"ם כיון דהא דמותר בנתינה אינו מן התורה לדעת הרמב"ם אלא מדרבנן דפסק דנתינה בגיורת אינו רק מדרבנן כלישנא קמא דרבא ובפסולים לא גזרו רבנן וכמו שכתב הרשב"א בשמעתין וא"כ אין ראי' מזה על ממזרת די"ל דלא דרשינן הך דרשא הא באחריני יבוא וכבר כתב הב"י טל הטור דלא ראה בש"ם דדרשינן הכי, הן אמת דללישנא בתרא דנתינה דאורייתא היא הא דמותר בה ע"כ צריך למדרש כן אבל ללישנא קמא דרבנן הוא אין ראי':

אכן העיקר קושיא על הרמב"ם היא מה שהקשה הראב"ד עוד דמ"ש ממזרת מגיורת לכהן דתרווייהו איסורי דאורייתא הן, ועוד הקשו הראשונים דאמרינן בפי' בירושלמי דמ"ד דאוסר בממזרת מדאסורה גיורת לכהן משמע דהא בהא תלי', ונ"ל דהרמב"ם והראב"ד בזה לשיטתייהו אזלי דהנה עוד הקשה הרשב"א על הרמב"ם דמתיר גיורת לכהן כיון דהוא פסק כלישנא קמא א"כ האיבעי' לא אפשיטה ואיך פסק להקל באיסור תורה וכן הקשה הרב המגיד ותירץ בדוחק, ונ"ל דהנה (בפ' י"ח מהל' א"ב) כתב הרמב"ם הטעם דגיורת אסורה לכהן משום דנבעלה בנכריותה לכותי ונעשה זונה והוא כמו שכתב רש"י לעיל (ס: ס"א.) והראב"ד השיג עליו דהטעם אינו משום זונה אלא משום קרא דיחזקאל דמזרע בית ישראל, והנה התוספ' לעיל (דף ס"א) ס"ל ג"כ דהטעם משום זונה רק דפליגי בזה על רש"י דכתב טעם זנות שנבעלה בנכריותה והם כתבו הטעם דבאים מעכו"ם שטופי זמה, והנה בהרמב"ם אין הכרע אי כרש"י אי כתוספ' ס"ל ויש נפקותא בין רש"י לתוספ' דלהתוספ' הוי זונה ודאי אבל לרש"י לא אסור רק מספק שמא נבעלה וספק דאורייתא לחומרא, והשתא י"ל דס"ל להרמב"ם כפי' רש"י ולכן לא אסורה גיורת לכהן רק מספק והשתא כיון דלא נפשטה האבעי' אי בקדושתייהו קיימו או לא לכן אמרינן דזונה ודאי אסורה לכהן דליכא אלא חדא ספיקא אבל גיורת שרי לכהן פ"ד מטעם ספק ספיקא שמא לא בקדושתייהו קיימו ואת"ל קיימו שמא לאו זונה היא דלא נבעלה כלל ושרי לי' וכן שייך ספק ספיקא זה בספק ממזר ולכן התיר הרמב"ם גם ספקן אבל בממזרת דליכא אלא חדא ספיקא שמא בקדושתייהו קיימי לא מותרת מספק ולכן למ"ד בירושלמי דפשיטא לי' דאסור בגיורת משום דבקדושתו קאי כש"כ דאוסר בממזרת אבל אפכא ליכא ראי' ולכן א"ש פסק הרמב"ם, וכל זה לא שייך רק לשיטת הרמב"ם דטעם גיורת מטעם ספק זונה אבל הראב"ד דס"ל דגיורת דאורייתא הוא מדברי קבלה ואתי יחזקאל ואסמכי' אקרא א"כ גם בגיורת ודאי איסור דאורייתא הוא וכיון דגיורת מותרת גם ממזרת מותרת לו דלשיטה זו אין חילוק בין גיורת לכהן לממזרת כלל ולכן שפיר השיג הראב"ד להתיר בשניהן מדשרי גיורת לכהן כמו שפשט רב ששת ועיין מש"כ לעיל (נ"ז.):

שם פצוע דכא ישראל: מרש"י נראה דלא גרס ישראל וכן נראה דאל"כ כי פשיט רב ששת דלאו בקדושתו קאי מאי שנא ישראל דנקט דהא אפילו פ"ד כהן שרי אבל אי גרסינן פצוע דכא סתם א"ש:

שם אקרי כאן לא תתחתן בם: הנה הרמב"ם פסק דמותר כהן פ"ד בגיורת כיון דר"ש פשט הכי ואף דהוא פסק כלישנא קמא דרבא כתב הרב המגיד דמכ"מ כיון דר"ש פשט כן ורבא לא פליג על זה בפי' פסקינן כר"ש, אכן הבעל המאור כתב כיון דללישנא קמא לא נפשטה האיבעי' אסור בגיורת, ולכאורה נ"ל להביא ראי' לשיטת הבעל המאור מהא דפריך לעיל (ע"ד:) גיורת ומשוחררת בני מיכל תרומה ננהו והשתא שפיר משכחת כגון פ"ד כהן שנשא גיורת ומשוחררת דאוכלת בתרומה דהא דאמרינן במתניתן דנשיהן לא יאכלו היינו משום דאסורה לו ושווי' חללה בביאתו כמש"כ רש"י אבל הנך דלא אסירי לי' אוכלות מטעם קנין כספו כמו עבדיו וכמו בשלא ידעה משנעשה פצוע דכא דאוכלת וא"ל דהא קרא ביולדת כתיב ואשת פ"ד איך ילדה הא אינו מוליד די"ל דמשכחת כגון שהיתה נשואה מקודם לישראל ונתעברה ממנו ומת בעלה ונשאת לכהן כשהיא מעוברת דהא מעוברת חבירו לא אסירא מדאורייתא וילדה אצלו או שקדשה הכהן אחר שילדה ומשכחת שפיר דאסורה לתרומה וא"ל דאכתי אסורה משום בנה, מישראל די"ל דמשכחת דמת בנה ג"כ ועוד נשואה לכהן לא נאסרה ע"י שיש לה זרע מישראל כדמוכח מפסק הרמב"ם (ה' תרומות פ"ו) וגם א"ל דסוגיא דלעיל ס"ל דגיורת אסורה לכהן פ"ד דבקדושתו קאי דז"א דהא רבא גופא דס"ל הכא לפי המסקנא דבקדושתו לא קאי הוא דקאמר לעיל ולא והכתיב בכל קרש לא תגע הרי דמודה דלא משכחת, ובשלמא לדעת הבעל המאור א"ש די"ל דרבא דלעיל אמר כן כלישנא קמא קודם דהדר בי' ולהך לישנא ס"ל דאסור בגיורת אבל לשיטת הרמב"ם דרבא אפילו ללישנא קמא מודה לרב ששת דמותר קשה, וגם א"ל דלא יוכל לתרץ כן דאכתי יקשה למ"ד קהל גרים אקרי קהל דלא משכחת כן כיון דלדידי' אסור פ"ד בגיורת ולא רצה לאוקמא כיחידאי דהא מה"ט לא אוקי ג"כ כר"ש ובגיורת פחותה מבת ג' ז"א דבשלמא כר"ש י"ל דלא אוקי' כיון דלא פסקינן כוותי' אבל כמ"ד קהל גרים לא אקרי קהל דפסקינן כוותי' שפיר י"ל דמוקמינן אע"כ מוכח לכאורה כשיטת הבעל המאור, אכן גם לדעת הרמב"ם י"ל דלא רצה לאוקמי' כן דאכתי יקשה לרבי יהודה כיון דסתם ספרא ר"י והך ברייתא שנוי' בתורת כהנים א"כ ר"י היא ולר"י לא שייך לתרץ כן כיון דסבר קהל גריר אקרי קהל כדאמרינן לקמן (ע"ז:) ולכן א"ש ג"כ הא דלא מוקי בפחותה מבת ג' וכר"ש כיון דרבי יהודה היא והוא לא ס"ל כר"ש כמבואר בקדושין (ע"ח.) אכן אכתי ק"ל אתוספ' דלעיל (מ"ד:) דפשיטא להו שם דלא משכחת איסור תרומה בגיורת ומשוחררת והא לדידן שפיר משכחת בנשאת לפ"ד כהן, וי"ל דמשום איסור דגיורת לא משכחת דנפסלה לתרומה, ועיין מה שכתבתי לעיל (דף ט"ד) דזה תלי בפלוגתא שבין הרמב"ם והראב"ד דלרמב"ם דגיורת מטעם זונה פסולה מצד עצמה פסולה לתרומה אפילו מותרת לבעלה כהן וכן דעת התוספ' ולכן לרמב"ם ותוס' לשיטתם גם מפצוע דכא לק"מ אבל הבעל המאור י"ל דס"ל כדעת הראב"ד דלא פסולה רק מטעם זרע בית ישראל ולכן שפיר הוכיח מכאן להלכה לאסור פ"ד כהן בגיורת:

שם דלמא מוליד בן ואזל ופלח לע"ז: ק"ק דמשמע דמכי יסיר דרש כן והא כי יסיר לא קאי כלל אישראל הבא על הנכרית אלא אנכרי הבא על בת ישראל דהא מה"ט גמרינן מיני' דבנך הבא מנכרית לא קרי בנך אלא בנה לעיל (י"ז) ובשלמא לפי' ר"ת א"ש דלפרושו שם דקאי כי יסיר על החותן שפיר קאי אישראל הבא על הנכרית אבל לפי' רש"י שם קשה וא"ל דלא מכי יסיר דרש כן אלא טעמא דנפשי' קאמר הש"ס דהניחא לר"ש דדרש טעמא דקרא אבל לרבנן דלא דרשו מנ"ל דבהיותן עכו"ם דוקא קאי ולכאורה מזה ראי' למה שכתב הכסף משנה (בפ' י"ב מהל' א"ב) דלישנא קמא דרבא כר"ש ס"ל דדרש טעמא דקרא ולישנא בתרא כרבנן ע"ש:

שם אלא מעתה ממזר: ק"ק הא גם בלא"ה קשה כן וי"ל דבלא"ה ה"א דלא תתחתן הוא בגירות בהם ליכא קדושה אבל לפי מה דמתרץ דפסול נתינות הוא משום ע"ז בגיותו ורבנן גזרו בגירות אטו גיותו א"כ כיון דודאי גם ממזר מוזהר שלא להוליד בן לע"ז שייך אסור נתינות גבי' כמו בישראל ולכן פריך שפיר:

שם והא לא קבלו גרים: א"ל מה פריך לרבא דלמא ס"ל כמ"ד לעיל (כ"ד:) כולם גרים הם די"ל דאכתי יקשה להך תנא דס"ל שם דאינם גרים וכי ס"ד דרבא כתנאי אמרה כמנתי', אכן לפי מש"כ הכס"מ הנ"ל דהך לישנא דרבא ס"ל כרבנן דר"ש אבל ר"ש ס"ל כלישנא קמא ק' דאכתי מאי פריך לרבא אליבא דרבנן דלמא ס"ל כמ"ד כולם גרים ולמ"ד דאינם גרים ג"כ ל"ק דלמא ס"ל כר"ש וכלישנא קמא דרבא דחתון הוא בגיותם ושלמה באמת לא גיירה:

שם בתוספ' ד"ה ממולאי. וקשה דהל"ל: עיין ברשב"ם (בב"ב דף קל"ז) שהרכיב ב' הפירושים דעל שם מקומם נקראו בית עלי ממולאי ולענ"ד זה ג"כ שיטת רש"י וס"ל דהי' לשון נופל על לשון שקראו לבני עלי כן ע"ש מקומם והוא היאות להם על שהיו מקוטעים דאל"כ למה קראו דוקא משפחת בני עלי כן על שם מקומם ולא גם שאר היושבים שם או בשאר עירות:

בד"ה המסוללת. ולא יתכן דבפרק במה אשה: לישב פי' הריב"ן י"ל דהוא ס"ל דודאי לא שייך זנות באשה רק כעין ביאת איש דהיינו ששוכבת ש"ז רק דהתם בשבת שרצה לומר דטעמי' דאבו' דשמואל הי' משום דרב הונא הוי ס"ל דהוא מיחה בידן כשהן בתולות דלא לישן יחדיו למלפי לעשות כן כשהן נשואות דאז איכא זנות מעליא ותירץ דמשום דלא לילפו אחרינא מיחה דהיינו שלא לילפו גופא אחרא:

א"נ י"ל בישוב שיטת הריב"ן ע"פ מה שהקשו התוספ' על רש"י דפי' בשבת דמשום כה"ג נפסלה דהכא מוכח דגם לכהן הדיוט נפסלה מטעם זונה, וביותר תמו' דרש"י סותר דברי עצמו דהכא פי' משום זונה והתם משום בעולה ולכן נ"ל דלרש"י וריב"ן הוקשה מה שהקשה הרשב"א בשבת שם וכן הקשה גם הריטב"א הכא דמשמע דטעם דרב הונא מטעם זונה הוי וא"כ ע"כ ס"ל דפנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה והרי לעיל (ס'.) מוכח דלא ס"ל לרב הונא הכי ולכן ס"ל לרש"י והריב"ן דבאמת לא פסיל רב הונא רק בנשואות דהוי כזנות ממש דפוסל משום דהוי כבא על אשת איש דנפסלה לכהונה והא דקאמר ואפילו לר"א דאמר פנוי הבא על הפנוי' עשאה זונה לא משום דטעם דרב הונא כר"א אלא דה"ק דליתא לדרב הונא דודאי לא חשיב זה זנות א"א ואפילו לר"א דפנוי' נעשית זונה ולא בעי זונה כשמה שזונה מתחת בעלה אפילו הכי מודה בזה דזה לא הוי רק פריצותא בעלמא, אכן זה לא שייך דוקא רק לפי המסקנא אבל לפי מה דבעי למימר חתם דטעם דאבו' דשמואל משום דרב הונא הוי וכין דהתם פנויות היו לא שייך טעם דזונה וע"כ דטעם פסול משום דנעשה כבעולה אף שדוחק הוא שלא שייך רק בכה"ג ולכן לפי הס"ד ע"כ פי' רש"י התם מטעם בעולה אבל לפי מה דמסיק דלא משום דרב הונא הוי שפיר מסקינן דטעמא משום זונה דאשת איש ולא שייך רק בנשואות או משום מטילות ש"ז דלא שייך ג"כ רק בנשואות:

תוכן העניינים

ערוך לנר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה