אור ברסלב

ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר

דף סג.

דף סב:

בגמרא כל אדם שאין לו קרקע: הא דלא נקט ג"כ כל יהודי כמו גבי אשה ה"ט דאפרי' ורבי' לא מצוה רק יהודי אבל המצוה לעבוד את האדמה גם גבי ב"נ איכא ועוד דקרא דנתן לבני אדם דרשינן מיני' דיש קנין לנכרי הרי דנדרש על הנכרי כמו שכתבו התוספ' לעיל (דף ס"א) אבל ק"ל לפמש"כ שם דבני אדם קרי לב"נ דבני אדם הראשון קאמר א"כ איך יליף הך דרשא דהכא מיני' דהא לעולם בני אדם הראשון הם, וא"ל דיליף הכי מדמיחס להו על אדם וקרי להו בניו אלמא אדם הם א"כ התוספ' לעיל ג"כ לא מתרצי מידי אע"כ דמבניו אין ראי' די"ל כפר בן בקר כדאמרינן לעיל לענין בני ציבא ואף דהתוספות לעיל רק לר"ש הוצרכו למה לא נימא גם לרבנן הכי ועוד קשה לפי מה דאמרינן (שם) דכותים אין מטמאין באוהל דלפ"ז יהודי שאין לו אשה ומי שאין לו קרקע ומת לא יטמא באוהל כיון דלא מקרי אדם:

שם שתי בריכות טובות: נראה שדרש כן ע"פ מה שכתוב בפענח רזא בשם ראשונים דכשאמר הקב"ה לאברם לך לך וגו' וממולדתך הי' הציווי לפרוש לא בלבד מאביו אלא גם מלוט ולכן כתיב וילך אתו לוט שהלך מעצמו עמו וא"כ הי' כוונת הציווי עתה תפרוש מלוט אבל לימים הבאים שתי בריכות טובות שיצאו ממנו דהיינו מבניו עמון ומואב יברכו בך:

שם פחותה מן הקרקע שנאמר וירדו: המהרש"א בח"א פירש דדרש מדכתיב לשון ירידה דלפי ענינו הוא היפך דמיבשה לים נקרא ירידה כדכתיב יורדי הים באניות ע"ש, והנה לענ"ד מזה אין ראי' דודאי מיבשה לים נקרא ירידה דגבול שם לים שגבו' אבל מכ"מ ספינה י"ל שגבו' יותר ונקרא משם ליבשה ירידה וביותר ה"ל להביא קרא וירד בה שכתוב אצל יונה אבל באמת גם מזה אין ראי' דכמה פעמים מצינו לשון ירידה גם מספינה ליבשה במשנה כמו מה אנו לירד (פ"ד דעירובין) וכן וירדו בו ר"ג וזקנים שבת (פ' ט"ז) וכן מצינו גם לשון עליי' אל הספינה כמו ועולין לה בי"ט (בסוכה פ"ב) והיינו משום דעל הנכנס והיוצא מספינה צריך מתחלה לעלות על שפת הספינה ואח"כ לירד ולכן אין מלשון וירדו ראי' אבל נראה שדרש מדכתיב אחריו על הארץ יעמודו והך יעמודו לכאורה מיותר אע"כ דה"ק יהי' להם ירידה מלמעלה למטה:

שם שנאמר וירדו מאניותיהם: לא ידעתי היכן רמיזא הכא שאר אומניות כיון דלא מיירי קרא רק מספנים, ולולא דמסתפינא הייתי מגי' כל בעלי אניות שיימדו על הקרקע, א"נ י"ל דבלא"ה י"ל היאר דרש מזה לעתיד דהא קרא גבי צור כתיב, אבל י"ל ע"פ מה דדרש במגילה (דף ו') אמלאה החרבה על צור וירושלים ע"ח הרי שצור קאי על קסרי של אדום לע"ל וא"כ גם מה שנקט אניותיהם הם רק משל מפני שצור של אותה העת היו חובלי ים וקאי על כל אומניות של קסרי לעתיד לבא:

שם תשדייה לאורכיך: פי' רש"י תחזור ותחרשנה, ועפ"ז נראה דה"ק לו דמצינו שביעית (פ"ד) שנטייבה ועל פי הירושלמי שם שדה שנחרש ב' פעמים מוציא יותר ע"ש, ולפי מה שכתבו התוספ' כאן מה שהוא לצורך מזונותיו צריך שיהי' עבודת קרקע ולכן אמר לו אחר שחרישה פעם א' מספיק למזוניתיך ואם תחרוש עוד יותר אין זה רק להרוחה חפוני בטסקא טוב מזה להרויח יותר:

שם אי נייפא אתנופי: בפי' זה י"ל ע"פ מה שכתב רש"י בר"ה (דף ח') יתריעעו אף ישירו בניסן כשיגיע זמן הקציר והתבואה בקשים שלה והרוח מנשבת והן נוקשת זו על זו נשמע הקול ונראות כמשוררות עכ"ל א"כ מה שמנופפות נראות כמשוררות והיינו שמשוררות בשביל בני אדם שיהיו להם עתה לתועלת כשיקצרו ועל זה אמר רב אין שמחתנו עמכם רב כל כך דאם היינו עוסקים בעסקא בעת שהיינו טורחים להוציא אתכם הי' לנו הרוחה יותר:

שם ממידי דקשי ממותא: מה שאמר לו בלשון רמז ולא בפירוש י"ל כיון דאמרינן בסמוך שרב הי' לו אשה רעה וא"כ אפשר שבאותה עת כבר הי' נשוי ומה שאמר לו ר' חייא שהקב"ה יצילו היינו שיהי' בו כח לסבלה או שיכול לגרשה ולכן אמר לו בלשון רמז שלא תבין אשתו ותקניטנו יותר:

שם נפק דק ואשכח ומוצא אני מר ממות: הא דקרי לאשה מר ממוח י"ל ע"פ מה דאמרינן (רפ"ה דעירובין) דמי שיש לו אשה רעה אינו רואה פני גיהנם והרי המות ע"כ אינו מציל מגיהנם דאל"כ ליכא גהינם לעולם א"כ האשה מר ממות:

בתוספ' ד"ה המלוה סלע. מקשה ר"ת: אולי י"ל ביישוב קושיא זו דיש חלוק בין מלוה לממציא דודאי עיקר המצוה להלות לעני קודם שיבוא לידי דוחק כדכתיב כי ימוך אחיך עמך והחזקת בו וכמו שכתב רש"י בחגיגה (ה.) אלא דאם לא ידע בעניו עד הגיע לשעת דחק ואח"כ מלו' לו בזה ודאי יש לו שכר טוב וזה המלוה לעני אבל הממציא משמע שכבר ידע מקודם ולא השגיח עליו עד הגיע לעוני ביותר ואז המציא מעות לעני דהיינו שהניח לעני למצוא מעותו וסיעתו אבל מקודם לא הניח את העני למצוא אותו שלא השגיח על בקשתו ובזה יש לו עונש, ואפשר שזה כוונת התוספ' בחגיגה (שם) שכתבו שיש לחלק בין המלוה לממציא אבל המהרש"א במהדורא בתרא הכא לא כתב כן:

בד"ה אפילו. מכל דריש: עיין במהרש"ל שמפרש נגד התוספ' דר"א בא לומר דכל גויי הארץ אתי לרבות גם יורדי הים דאינם בכלל משפחות האדמה אבל הם בכלל גויי הארץ, ולענ"ד התוספ' לא רצו לפרש כן שהרי בנדרים (דף ל') אמרינן דיורדי הים ג"כ בכלל יושבי יבשה הם ולכן פירשו דכל אתי לרבות אפילו אותם שלא דרים רק מעט ביבשה:

בד"ה זבין. ונראה לר"ת: לכאורה פי' זה פשוט יותר דהוי דומיא זרע ולא תזבין והא דרש"י לא פירש ג"כ הכי י"ל דהוא לא גרס בחולין סתר זוללי אלא סתר דוללי כמו שהוא בגמרא שלפנינו וכן היא גרסת הערוך ערך סתר וא"כ לא מצינו דזולל לשון אריגה הוא, שוב ראיתי בערוך ערך בסרקי וערך דל שגרס גם הכא ולא תדויל תחת ולא תיזיל, ולפ"ז י"ל שהי' זה ג"כ גירסת ר"ח ור"ת ולכן פירשו שפיר כפירוש אבל גירסת רש"י י"ל שהיתה כגרסתנו ולא תיזול ולכן לא פירש כפירושם:

תוכן העניינים

ערוך לנר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה