אור ברסלב

ערוך לנר על יבמות· רבי יעקב אטלינגר

דף מז.

דף מו:

בגמרא לא ליהמנייהו קמ"ל לכאורה הך דרשה קאי בין לר' יהודה בין לרבנן להכשיר עדות דעד חפי עד לענין גירות, ולפ"ז יש להקשות על הרמב"ם שכתב סתם דצריך עדים לענין בר ובפי"ג מהל' א"ב) והשמיט הך דין דעד מפי השמועה נאמן, ואפשר דהרמב"ם סובר דהך דרשה דוכי יגור לא דרשינן רק לר' יהודה כן כיון דלדידי' רבוי דוכי יגור מיותר אבל לרבנן דס"ל אף בח"ל צריך להביא ראי' שפיר צריך רבוי דוכי יגור לגופא כיון דכתיב אתך בארצכם ה"א דדוקא בארץ בעינן מוחזק דהיינו אתך אבל בח"ל לא לכך צריך לכתוב רבוי דוכי יגור להורות דבכ"מ אפילו בח"ל ג"כ בעינן אתך וכיון דליכא קרא לרבע למד מפי השחוטה באמת אינו כשר ולכן הרמב"ם דפסק כרבנן הביא סתם דצריך עדים כשאר עדים דעלמא:

שוב ראיתי ברא"ש שכתב ג"כ מכח סברא דלרדנן רטינן ראי' ברורה כיון דמחמרי ובעי ראי' גם בח"ל וביש"ש תמה עליו דהרי ר' והודה קרא קדרש ורבן קרא דר"י מאי קדרשי בי' וכן הקשה עליו בקרבן נתנאל, אבל לפי דברינו א"ש, ועכ"פ מיושב בזה דעת הרמב"ם:

ועוד י"ל דיישוב דעת הרמב"ה שהרי התוספ' הביאו גרסת הספרים דגרסו מ"ד להימניהו וי"ל שזה הי' גם גרסת הרמב"ם ותי' שפרשו התוהת' ודאי דוחק הוא ולכן פירש דודאי לפי הס"ד שיש עדים ממש אז הפי' בברייתא בא הוא ועדיו עמו מניין שנאמן ועל זה פריך פשיטא אבל כשמתרץ דאיירי שמעידים שמענו אז הכי פירושו מ"ד להמנינהו דלא בעינן רק מוחזק ולא עדות קמ"ל דלא:

שם דאפילו בארץ מקבלין גרים: א"ל הא לעיל (כ"ה:) אמרינן דאין מקבלים גרים לימות המשיח וכן לא קבלו בימי דוד ובימי שלמה הרי דאין מקבלין גרים היכי שיש לחוש שעושה משוה הנאתו שי"ל דבארץ אין מוכח כ"כ שנוכל לדון שמשום שבחו דא"י מגייר ולכן מקבלין אבל בימי המשיח ודוד ושלמה שגדלה תפארת ישראל כמעט שאנן סהדי דמשום הנאת קעבד אין מקבלין:

שם והלכתא כוותי' דרב נחמן ב"י: הקשו הראשונים מאי נ"מ לדידן כיון דקיי"ל נו"ע הבא על ב"י הולד כשר והר"א אב"ד תירץ דנ"מ בבא הוא והיא ואמרו נתגיירנו והרמב"ן השיב על זה ע"ש ורצה לומר דנ"מ לענין הולד שפגום לכהונה וגם על זה השיב שאין זה אליבי' דהלכתא לפי מה דמסיק הרמב"ן לעיל דהולד כשר לכהונה ומכ"מ אין לו תירוץ אחר ולענ"ד אפשר לומר לפי מה שכתבו התוספ' לעיל (דף ט"ז:) ד"ה אמוראי דלמ"ד הולד כשר בתר נו"ע שדינן לי' ועיין מה שכתבתי שם שתלוי זה בשני שיטות הגמר' בקידושין ולפ"ז שפיר י"ל דלפי מה דפסק הכא הלכתא כרנב"י השמיענו דבתר נו"ע שדינן ולכן אי לאמן בניו צריכים גירות אבל כיון דאינו נאמן בניו כשרים:

ובזה אפשר ליישב שיטת הרמב"ם דהביא דין זה (בפ' י"ג מהל' א"ב) וה"ה הקשה עליו ג"כ דאין נפקותא לדידן ותירוץ הראב"ד לא שייך לשיטתו דהביא בפי' דבא עם אשתו ישראלית והמ"ל רצה לבאר לענין כהונה, אכן מבואר דזה אינו שהרי הרמב"ם לא הביא כלל הדין דהולד פגום וע"כ דדעתו כדעת הרמב"ן דלהלכה הולד כשר וכמו שכתבתי לעיל (דף מ"ה) וא"כ ק' אליבי', אבל לפ"ז א"ש די"ל דס"ל ג"כ הולד כשר אבל בתר דידי' שדינן וא"כ צריך להשמיענו דאין נאמן על הבנים להצריכם גירות, וצ"ע אם יש לפרש הרמב"ם כשיטה זו דאם הולד כשר שצריך גירות שממה שפסק שם (פ' ט"ו) שחציו עבד וחציו ב"ח שבא על אשת איש הולד אין לו תקנה לא משמע כן:

שם וישראל בזמן הזה אינם יכולים לקבל: ק"ק דבשלמא לעיל קאמר שפיר ישראל בזמן הזה דוויים ודחופים דזה לא הי' בזמן המקדש אבל במה דקאמר שאינם יכולים לקבל רוב טובה שהטעם משום יצה"ר מ"ש בזה"ז דוקא, ואולי אתי לאפוקי לעתיד לבא שיבטל יצה"ר כדאמרינן סוכה (דף נ"ב) אבל ביותר נראה שגרסינן כגירסת הרא"ש שגרס גם הכא בעולם הזה וגם מהרמב"ם נראה שגרם כן:

שם ברש"י ד"ה דליכא טובה. דפסק חלב ודבש: ק"ק הרי בכתובות (קי"א:) קאמר ר"ל לדידי חזי זבת חלב ודבש וכו' ע"ש הרי דגם השתא עדיין איכא וא"ל דבזמן הבית הי' יותר דז"א דבמגילה (דף ו') מוכח דמה דחזי ר"ל ורבב"ח גם בזמן שישראל שרוים על אדמתם לא הי' יותר וצ"ל דאחר כך פסק, וכן נראה קצת ממה דדרש שם מארץ פרי למלחה, אכן אעיקר מלתא דקאמר בגמרא והשתא דליכא טיבותא ק"ק ל"ל דאפילו ליכא עתה שום טובה מכ"מ צריך קרא דמותר לקבל גרים בזמן הבית:

בד"ה דקמסייע קראי ובארצכם ל"ל: א"ל שא זה כבר מקשה בגמרא לרבנן ומתרץ דמבע"ל דאפילו בארץ מקבלין גרים י"ל זה דוקא אי לא הוי כתיב עמך אבל השתא דכתיב עמך ע"כ בלא"ה ידעינן לרבות ארץ דאי לח"ל לחוד לשתוק מעמך דבלא"ה מוקמינן וכי יגור גר לח"ל אע"כ דעמך אתי לרבות ארץ וא"כ ובארצכם ל"ל, וא"ל דא"כ ל"ל לרש"י להפוכי שיטת הש"ס ולכתוב דובארצכם מיותר כיון דכתיב עמך לימא כש עת הש"ס דהיינו ובארצכם צריך לרבות ארץ ועמך מיותר ז"א דעמך לא מיותר דצריך לרבות ח"ל דאי לא הוי כתיב רק ובארצכם ה"א דרק בארץ מקבלין דיש ג"כ סברא אפכא וכמש"כ התוספ' דלא חיישינן דלמא הדרי בהו אבל בח"ל לא וא"כ צריך עמך לח"ל אבל אפכא ודאי ק' דהשתא דכתיב עמך דע"כ קאי אאותן דלא ידעינן מכח סברא מזה ידעינן בין ארץ בין ח"ל וא"כ ארצכם ל"ל. אכן בין לר' יהודה בין לרבנן קשה דרבוי וכי יגור ומיעוט דאתכם למאי אתי בקרא דוכי יגור גר אתכם או אשר בתוככם לדורותיכם דדרשינן ג"כ לענין גיורת הגר בכריתות (דף ט'):

שם בתוספ' ד"ה במוחזק לך. ועוד ראי' משמעתין: לכאורה אין ראי' מזה דהא פשיטא דמה דבעינן מוחזק לך לר' יהודה זה דוקא בארץ דבחוצה לארץ הא קאמר דלא בעינן ראי' א"כ לא בעינן במוחזק לך וא"כ מאי ראי' מלקמן דהא אפילו אי נימא דאפילו בלא מוחזק לנו דנכרי הי' ג"כ צריך להביא ראי' מכ"מ א"ש הך מעשה דר' יהודה לקמן די"ל דבחוצה לארץ הי' ושם לא צריך ראי' אפילו בידוע שנכרי הי', ועיין מש"כ לקמן יישוב לזה:

בד"ה יש לך עדים. פי' שנתגיירת בינך לבין עצמך: ק"ק היאך אפשר להם לעדים לידע זה דאפילו אמרו טבל בפנינו ולא הי' שם ב"ד אפשר שפעם אחרת טבל בפני ג' וכן במילה אף אם מל שלא בב"ד שמא הטיף ד"ב בפני ג' וכי ס"ד שיש לו עדים שלא זז ידם מתוך ידו מעת שגייר עד זמן מרובה שנשא אשה והוליד בנים וא"ל דאף שלא היו עמו בכל עת מכ"מ אינו גר כיון שאין לו עדים על גרותו ואנן ילפינן לעיל דבעינן במוחזק לך ולא נאמן בלא עדים ז"א דהא לר' יהודה דאליבי' קיימינן הכא לא בעינן ראי' בח"ל וי"ל דאיירי בארץ דאינו נאמן בלא ראי' וא"כ אם אותם העדים שהיו בשעת גירותו אומרים שלא הי' שם ב"ד אינו גר כיון דאין לו ראי' על גירותו ואף דאיירי ע"כ דלא הי' מוחזק לנו לנכרי וכמש"כ התוספ' לעיל וא"כ גם בלא עדים נאמן במגו דאי בעי אמר ישראל הוא ואכתי איך אפשר לו להביא עדים שאינו גר, י"ל דרבי יהודה הכי קשאל לי' יש לך עדים שהכירו בך שהייתי נכרי ושנתגיירת בפניהם בינך לבין עצמך דאז הי' נאמן אפילו על הבנים כיון דעתה מוחזק לנו נכרי ע"י עדות העדים ועל גירותו אין לו ראי' וא"כ נכרי הוא, ולפ"ז מוכת דהך מעשה ע"כ בארץ הי' דאי בח"ל קושיתנו במקומה עומדת, ובזה מיושב מה שהקשינו על ראית התוספ' לעיל דלמא הך מעשה בח"ל הי':

בא"ד. לאו בינו לבין עצמו הוא: כבר כתב בתוספ' הרא"ש שלפי דבריהם לעיל דהכא מדמין לגזילות וחבלות דלכ"ע בעי שלשה ל"ק קושיתם גם נ"ל דקושיתם לא קשה רק לשיטת הי"מ שהביאו לעיל (דף מ"ה ע"ב) דבידוע שטבל כמי שטבל בפנינו דמי דלאידך שיטה דדוקא בעינן בפנינו הא י"ל דאיירי הכא שיש לו עדים שעמדו מבחוץ וידעו שלא הי' שם אדם בשעם שטבל לשם גרות אבל הם בעצמם ג"כ לא ראו הטבילה ובלא"ה להך שיטה דלעיל דדוקא בשעת קבלת מצות בעינן ג' ע"כ מה דקאמר יש לך עדים הפי' שיודעים שבשעה שנתגיירת במילה וטבילה לא קבלת המצות בפני ג' א"כ לא שייך להקשות הרי לא הוי בינו לבין עצמו שהרי העדים ל"צ להעיר רק מה שלא הי':

בד"ה נאמן אתה. אבל אם בא טל בת כהן לא פסלה: מזה ק"ל אהא דאמרינן ריש מכות (דף ב') דאם אמרו עדים שבן גרושה הוא והוזמו שאין אומרים יעשו ב"ג תחתיו ומפרש התם טעמא דבעינן כאשר זמם לעשות וליכא ובתוספ' הקשו דא"כ אם העידו שמצרי שני הוא יפסלו ומתרצים כיון דבאו לפסול לאשתו וכתיב לו ולא לאשתו ע"ש והשתא ק' לרבנן דס"ל דאין נאמן על בנו לומר ב"ג הוא אבל שנאמן על עצמו מטעם שווי' אנפשי' חתיכה דאסורא ודאי גב רבנן מודו וגם זה פשיטא דהיכא דשויי' אנפשי' חתיכה דאיסורא לא יכיל עוד לחזור בו בלא אמתנא כדמוכח מסוגיא דכתובות (דף כ"ב ע"א) וא"כ משכחת שפיר שיעשו עדים ב"ג תחתיו כגון שהעידו עליו בפנינו אמר שב"ג הוא ואם כן שווי' נפשי' חתיכה דאיסורא ולא יכול לחזור בו ואח"כ הוזמו ובזה שפיר יש לקיים בהם דין הזמה דלא שייך לו ולא לזרעו או לו ולא לאשתו שהרי לא רצו לפסול לא לאשתו ולא לזרעו דהא רק על עצמו נאמן ואפילו לר' יהודה שס"ל דנאמן על בנו ג"כ קשה כיון דס"ל דהיכי דיש לו ב"ב גם על בנו אינו נאמן א"כ משכחת שהעידו עליו בפנינו אמר אביו עליו שבן גרושה הוא וא"כ רצו לפסלו וגם הם יפסלו ובזה לא שייך לו ולא לזרעו דהא לעולם לא רצה לפסלו רק אי אין לו זרע דביש לו בלא"ה לא הועיל עדותם כלים ובשלמא בפשטות לא קשה על הגמרא הא משכחת דין הזמה באין לעדים בנים או בשלא היו לו בנים דלא רצו לפסול לזרעו די"ל כיון דלפעמים לא אפשר לעשות בהם דין הזמה כגון ביש לו בנים לא מחלקינן בכך אבל בכה"ג לעולם משכחת דין הזמה היכי שהי' עדותם מועיל דהא הם לא העידו לפסלו רק באין לו בנים ובזה לא שייך לעולם למעט מלו ולא לזרעו וצ"ע:

בא"ד. וי"ל דקסבר ר"י: כן כתבו גם לעיל (דף י. ודף ט"ו: ודף ט"ז:) והנה שם (דף ט"ז) הביאו התוספ' ב' שיטות דלחד שיטה בן כותי מישראלית הוא ממזר מן התורה ולחד שיטה רק מדרבנן, ולכאורה ק' להך שיטה דרק מדרבנן מאי פריך הכא דרבי יהודה אדר"י דלמא רק לענין ב"ג דהוי פסול דאורייתא האב נאמן אבל לענין בן כותי דאין כאן פסול רק מדרבנן לא מחמרינן דהוי כמו ספק דרבנן, וי"ל ע"פ מה שכתבתי לעיל דלהך שיטה דהולד כשר בתר דידי' שדינן בלא"ה ל"ק קושית התוספ' דיש נפקותא אם הולד כותי או ישראל וזה ג"כ נ"מ בדאורייתא וכבר הבאתי לעיל (דף ט"ז) ב' שיטות התוספ' בזה, וא"כ י"ל דבזה תלי ג"כ ב' תירוצי התוספ' אם ממזר מדרבנן הוא או מדאורייתא:

בד"ה כך נאמן אדם. אלמא דנאמן לפוסלו: ק"ק מאי ראי' משם להא שנאמן על בנו דהא הטעם דרבנן דס"ל אין נאמן על בנו כתב רש"י בקדושין (ע"ח:) דקרוב הוא שפסול לעדות וא"כ כשמעיד שאינו בנו רק ממזר הוא א"כ זינתה אמו עם אחר ואינו בנו ולא קרוב הוא ואז מהימן אבל אכתי מנ"ל שנאמן על בנו שהוא בנו ממש לומר שב"ג הוא, וי"ל דהא אם מעיד על בן בין הבנים א"כ עושה לבני אשתו שהי' לה קודם זה לממזרים ולבן אשתו ג"כ קרוב הוא וכיון דנאמן על בן אשתו ה"ה ג"כ על בנו, ולפ"ז יש חילוק לדינא בין ב' הפירושים כיון דפסקינן כר' יהודה א"כ להר' אליהו אינו נאמן רק להעיד על בנו שממזר או ב"ג הוא אבל על בן אשתו שיש לה מאיש אחר לא, ולפי' הי"מ גם על בן אשתו נאמן והשתא ממה דאמר ר' יהודה (שם) דגם בשניהם מעידים על העובר שבמעי' דממזר הוא ונאמנים וזה איירי ע"כ באומר שזינתה אשתו וכמו שפי' רש"י שם מזה לכאורה ראי' לשיטת הי"מ:

בא"ד. וה"ה דנאמן לומר שהוא ב"ג: ק"ק הא שפיר משכחת דלא ממזר הוא כגון שבאו עלי' נו"ע דמאן דמכשיר מכשיר אפילו בא"א כדאמרינן לעיל (דף מ"ה), אכן ז"א דלר' יהודה קיימינן הכא ור' יהודה הרי ס"ל שהולד ממזר אפילו מפנוי' כמש"כ התוספ', אבל לפ"ז קשה לדידן דפסקינן כר"י דנאמן לומר זה בני ממזר וגם פסקינן דנו"ע הבא עב"י הולד כשר א"כ מנ"ל הא, אבל י"ל דלכאורה אכתי ק' מנ"ל למילף מהא דנאמן לומר זה בני בכור דנאמן לעשות בניו ממזרים הא משכחת דלאו ממזרים הם כגון שגירשה בצנעה וזינתה עם אחר לאחר גירושין וילדה בנים הראשונים ואח"כ חזר ולקחה וילדה לו בנו הבכור וא"כ הראשונים אף שאינם בניו מכ"מ לא ממזרים הם ואפילו נימא דמוקמינן לה אחזקת א"א אכתי קשה הא הוא עכ"פ נאמן לומר גרשתי את אשתי וא"כ מטעם מגו נאמן לומר זה בני בכור, וי"ל דהא קרא סתמא קתני וא"כ איירי ג"כ בכהן ולכן ממנ"פ מוכח דכשר לפסול את בנו דכשמעיד על בן בין הבנים שבכור הוא יש כאן ממנ"פ פסול אי לא גירשה א"כ בניה הראשונים ממזרים והבכור פסול מטעם בן הזונה כיון שנבעלה לפסול לה עשאה זונה ואסורה לכהן ואם גירשה עכ"פ הבכור פסול מטעם בן גרושה:

ובהכי א"ש הא דנקט ר' יהודה כשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר בני זה ב"ג וב"ח הוא ולמה לא נקט בני זה ממזר הוא כיון דעיקר הוכחה מממזר וממנו ילפינן הא דנאמן לומר שב"ג הוא, אבל לפ"ז א"ש דמממזר לחוד באמת לא מוכח ורק ע"י ב"ג מוכח גם ממזר, ולכן א"ש שיטת הי"מ אפילו לדידן דמכהן מוכיח שפיר דממנ"פ בנו הבכור חלל הוא או שהוא בן הזונה כגון שנבעלה לישראל או שהוא ב"ג כגון שגרשה וחזר ולקחה או שהוא בן חללה כגון שבא עלי' נו"ע שפסלה בביאתו:

שוב ראיתי שיש להשיב על זה שהרי אליבי' דר' יהודה קיימינן הכא ור' יהודה ס"ל אין קדושין תופסין בח"ל ולמאן דס"ל הכי מוקמינן קרא דכי תהיין לאיש ב' נשים אחת אהובה ואחת שנואה דעלי' כתיב לא יוכל לבכר באלמנה או בבעולה לכה"ג בקדושין (ס"ח.) וא"כ הבכור שהוא בן השנואה ממנ"פ חלל הוא אפילו בלא עדותו, אבל י"ל דאדרבא משם ראיה להי"מ ולא מב"ג קדייק אלא מממזר קדייק דכיון דלר' ישבב אליבי' דר"ע מכל פסולי כהונה הולד ממזר חוץ מבעולה וקרא בבעולה לכה"ג קמיירי וא"כ ה"ה לר' יהודה דס"ל ו"כ כר"ע והשתא כשאמר על בן בין הבנים שהוא בכור ממנ"פ עושה אותו ממזר כיין דקרא בכה"ג קמיירי א"כ או שהיא בן זונה כשנבעלה לישראל כשהיה א"א או שהוא בן גרושה כשגירשה ועתה בא עלי' אי שהוא בן חללה כשנבעלה לנו"ע שפסלה וא"כ ממנ"פ הוא ממזר ואעפ"כ נאמן:

ובזה א"ש ג"כ מ"ט דרבנן דפליגי עלי' דר"י וס"ל דאיני נאמן כיון שר' יהודה קדייק מקרא ועיין ברש"י קדושין (ע"ח:) שכתב דרבנן רק לענין נאמנות דפסול פליגי אבל לא לענין בכור, אבל לפ"ז א"ש דדוקא לר' יהודה לשיטתו שייך זה כיון דמוקי קרא בכהן אבל לרבנן לשיטתם דלא מוקי קרא בכהן כמבואר בקדושין (שם) אין מזה ראי' כן אפשר ליישב שיטת הי"מ אף שאי אפשר לכוון כן בדבריהם, ולפ"ז מוכת מהכא דרבי יהודה ס"ל דמכל ת"ל הוי ממזר אפילו דלאו שאר ובזה מתורץ מה שהקשו התוספ' בסנהדרין (נ"ג:) ע"ש ועיין בתוספ' לעיל (יו"ד.):

תוכן העניינים

ערוך לנר על יבמות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה